ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד
חלק אורח חיים · סימן ב
הלכות בית הכנסת:
שלום וכל טוב ורב ברכות יחולו על ראש צדיק כבוד מעלת הרב המופלא זר"ק ר"מ ור"מ בק"ק וברוך עמי מצרים כקש"ת אהרן ן' שמעון נר"ו לנצח ינון שמו יהי אלד"יו עמו. נסו"א:
רב חביבא! כבר הודעתי קודם חג השבועות מקבלת יקרת מכתבו מיום ל"ה למב"י ולא היה באפשרי להשיב תשובה מאהבה מהטעמים שכתבתי. וגם עתה קמי שמיא גלייא כי אין הפנאי מסכים עמי לפי רובי טרדותי וחלישות מאור עיני ה' ישלח לי רפואה שלימה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך אכי"ר. ולפי רוב האהבה דחקתי ונכנסתי להשיב בקצרה מה שתעלה מצודתי לפקע"ד בעזר העוזר האמיתי. וכשאני לעצמי אמינא דמילתא כדנא נלמד מדברי הרא"ש ז"ל בפסקיו על ב"ב ד"ג ע"ב דאיתא התם אמר רב חסדא לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני אחריתי ולא אמרן אלא דלא חזו ביה תיוהא [פי' שהבנין רעוע] אבל אי חזו ביה תיוהא סתר ובני. וכתב הרא"ש ז"ל עלה וז"ל וכן כל בנין שאי אפשר לבנות בלא סתירה כגון להרחיבו שרי יע"ש. ומדברי הרא"ש ז"ל הללו נלמד לנ"ד דאי אפשר להרחיבו בלא סתירה שפיר דמי:
אלא שראיתי לר' ירוחם ז"ל נתיב ג' ח"ח שכתב וז"ל אין סותרין בהכ"נ עד שיבנו אחר פי' וכן להרחיבו עכ"ל ודין זה פסקו רמ"א ז"ל בא"ח סי' קנ"ב וציין לר' ירוחם ז"ל הנז' וב"י בשם הרמב"ם ז"ל והאמת שכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' תפלה דגם כותל אחת צריך לבנות החדשה בתחילה בצד הישנה יע"ש נמצא דדין זה במחלוקת הוא שנוי והתימא שר' ירוחם חולק על רבו הרא"ש ז"ל ולא הביא דבריו כלל גם רמ"א ז"ל שפסק דינו של ר' ירוחם ז"ל ולא זכר שר לסברת הרא"ש ז"ל:
ואולם לדידי חזי לי דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי דהרא"ש ז"ל מיירי בכגון נ"ד שכבר הכותלים חיצונים כבר הם בנויים וצריך רק לסתור כותל המפסקת שיתרחב הבהכנ"ס ואח"כ יגמרו כל הבנין הצריך לבנות במקום הכותל שסתרו דאז שפיר דמי וליכא למיחש לפשיעותא ולא לטעמא אחרינא לצלויי כיון שהבהכנ"ס בנוי ומשוכלל ויכולים להתפלל בו ואמטו"ל יכולים לסתור הכותל כיון שהיא המפסקת בין הבהכ"נ ובין היתרון שרוצים להוסיף עליו ולהרחיבו. ומינה נפשוט לנ"ד דלא יש שום חשש ולא שום בנין רק לסתור הכותל ולהרחיב את הבהכ"נ. אבל ר' ירוחם ז"ל אתא לאשמועינן אהא דאמר רב חסדא לא ליסתור איניש וכו' שלא תטעה לומר דדוקא לסתור הבהכ"נ כולו אסור עד שיבנו אחרת דאיכא למיחש לפשיעותא ולצלויי כדאיתא בש"ס אבל אם רוצים לסתור כותל אחד דוקא כדי להרחיבו הוה אמינא דיכולים לסתור תחילה ואח"כ יבנו לזה קמ"ל ר' ירוחם דאינם יכולים לסתור קודם שיבנו החדשה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל:
וא"כ לפי"ז גם ר' ירוחם ז"ל יודה בנ"ד דיכולים לסתור הכותל להרחיבו בכה"ג וזה פשוט. ועוד איכא טעמא אחרינא להתיר בנ"ד דאיתא התם בש"ס דב"ב אמימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא לבי סתווא ובי סתווא לבי קייטא וכתבו התוס' ז"ל בהג"ה א' דמשום קור וחום הוייא תיוהא ומשו"ה סתרי ובנו ועי' בחי' הלכות ובחי' מהר"מ ז"ל דפירשו דאפי' שלא היה להם אלא ביהכנ"ס אחד הוו סתרו ובנו יע"ש. והשתא אי משום קור וחום אמרו דהוי תיוהא פשיטא דבנ"ד הוייא תיוהא שיש חשש שיתבטל הבהכ"נ לגמרי דודאי דשרי לסתור. וליכא למיחש למ"ש המרדכי בפ' בני העיר שאסור לנתוץ אבן אחד מביהכ"נ משום לא תעשון כן וגו' דהכא לא עביד אלא להרחבת ביהכנ"ס שיהיה ברב עם הדרת מלך ולא דרך השחתה ובהכי שרי וברור:
פש גבן לברר הספק הב' שנסתפק השואל כי הכותל המפסקת שרוצים לסתור אותה בה היה חקוק כעין חדר קטן ושם היו מונחים הס"ת דהיינו ארון הקודש. ומדברי המרדכי בפ' בני העיר משמע דכיון שאינו עשוי ארגז להניח בו הס"ת אלא בנוי בחומה לשמירה הוא עשוי ולא לכבוד ולית ביה משום תשמישי קדושה יעו"ש והבי"ד מר"ן ז"ל בב"י סי' קנ"ד ופסקו רמ"א בסי' קנ"ד ס"א משם המרדכי והג"א יע"ש. אלא דהרב מ"א ז"ל שם בס"ק י"א עמ"ש מר"ן בש"ע ס"ז אין עושין מתיבה כסא כ' המג"א ז"ל הטעם דתיבה מונחים הס"ת תמיד אבל הכסא מניחים לפעמים ובמרדכי משמע דאפי' הבנוי בחומה אין עושין ממנו כסא יע"ש והר' א"ר וה' זרע אמת ז"ל תמהו על ה' מג"א דליכא ברדמכי דברים הללו והניחו בצ"ע וה' מחצית השקל ז"ל תירץ בדוחק ומיהו קשיא ליה ממ"ש הוא עצמו לעיל בס"ק ד' שיש לו קדושת בהכ"נ דוקא ותי' דלאו דוקא ואית ליה קדושה יותר מקדושת ביהכ"נ ואח"כ הוק' לו ממ"ש הוא עצמו בס"ק י"ד יע"ש. באופן כי מדברי המג"א ז"ל משמע הכי כי בס"ק ד' כ' דהבנוי בחומה יש לו רק קדושת בהכ"נ וכן משמע ממ"ש בס"ק י"ד. אך ממ"ש בס"ק י"א בשם המרדכי משמע להפך דאפי' העשוי בחומה אין עושים ממנו כסא. ואנן בדידן אין לנו אלא דברי מרן ז"ל שלא חילק כלל בין הבנוי בחומה להנתון בארגז שפסק סתם אין עושים מתיבה כסא. וא"כ בנ"ד שרוצים לעשות במקום ארון הקודש בימה שיעלה הש"ץ ויתפלל ויקרא בתורה הוי הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה. ולדידי אין שם איסור שיניחו המקום פנוי ויהיה משם הקרקע ליכנס מבהכ"נ לבהכ"נ. וכאשר עין רואה לה' חת"ס ז"ל חא"ח סי' ל"א שנשאל בביהכ"נ שסתרוהו יען חזו בה תיוהא ורצו לבנות בהכ"נ אחרת באופן שבהכ"נ הישנה תהיה מבוי לבהכ"נ החדשה וכותל מזרחי שהיה שם התיבה וארון הקודש יהיה עכשיו פתח וכניסה לבהכ"נ החדשה והשיב שאין להוריד מקדושת ביהכ"נ לעשותו חצר לבהכ"נ החדשה ועוד דבחצר בהכ"נ נוהגים בו בזיון ומטילים מים במקום קדוש. ולהשאלה השנית שנשאל דכותל מזרח שהיה בה ארון הקודש ותיבה ויעשו אותה פתח לכניסת בהכ"נ החדשה לא השיב כלל ואפשר שדעתו כיון שנעשה פתח לכניסת בהכ"נ החדשה לית לן בה דדוקא מקום אה"ק שהיו בו הס"ת הוא קדוש אבל הקרקע שלמטה אינו כלום אלא כקרקע בהכ"נ ולא עוד וכמ"ש הר' זרע אמת ח"א סי' כ"ו וז"ל ואי משום דקנה המקום קדושת בימה כמ"ש מע' השואל גם זה אינו כלום שהרי הבימה אין בה רק קדושת בהכ"נ ולא עוד כמ"ש בסי' קנ"ד ס"ד ואי משום הלוח שמשימים עליו הס"ת דיש לו קדושת ארון כמ"ש בסי' קנ"ג ס"א אין זה ענין לקרקע אשר מונח עליו הבימה לומר שיהיה בו קדושת ארון ובפרט דאפי' אה"ק הבנוי בחומה אין בו רק קדושת בהכ"נ לדעת הרבה פוסקים כמ"ש בסי' קנ"ד ס"א ובמ"א שם ס"ק י"ד עכ"ל:
הרי להדייא דבקרקע התיבה או הבימה לא נתוספה קדושתו לסיבת היותו תחת התיבה או הבימה אלא קדושת בהכ"נ דוקא. וכד דייקינן שפיר הך דנ"ד לא הוי הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה דלא נאמרו דברים אלו אלא בתיבה עצמה שעושים ממנה כסא וכן בארון שנותנים בו הס"ת אם נותנים במקום הס"ת יריעות וחומשים זה הוי הורדה מק"ח לקדושה קלה. אבל כשמסלקים הארון ממקומו לגמרי ונותנים בקרקעיתו בימה מה הורדה איכא כיון שהקרקעית הוא, קרקע ביהכ"נ ויש לו קדושת בהכ"נ ותו לא ולא קפיד הרב חת"ס ז"ל אלא שקרקע בהכנ"ס רצו לעשותו חצר בהכ"נ החדשה דבזה איכא הורדה ודאי ואפי"ה לא אסר אלא מטעם השני שנוהגים בו בזיון ומטילים מים וכו' הא לא"ה אפשר דלא היה אוסר מטעם הורדה לבד:
וא"כ בנ"ד שפיר מצי לעשות בימה במקום הכותל שסותרים אותה רק יען כתב רו"מ שהוא מקום אפל צריך לפתוח לו חלונות מן הצד או לפתוח ארובה מע"ג הגג להאיר לקורא הס"ת כדי שירגיש בסידוק ופירוד האותיות וכיוצא. וכל לגבי דידי עתה שמעמידין הבימה במקום כותל המפסקת שסתרו אותה נמצא תהיה הבימה באמצע בהכ"נ כדי שישמעו. כל יחידי השתי בתי כנסיות שיתיחדו וכמ"ש הרמב"ם בפי"א מה' תפלה ה"ג וע' למרן הכ"מ מ"ש משם התוספתא ומה שנדחק לפרש כונת הרמב"ם ז"ל וכתב בתוך דבריו וז"ל והעמדת הבימה באמצע אינה מן החיוב אך הכל לפי המקום והזמן שבאותם הזמנים שהיו בתי כנסיות גדולים עד מאד היו צריכים להעמיד הבימה באמצע כדי להשמיע לכל העם אך בזמנים הללו שבעונותינו בתי כנסיות שלנו הם קטנים וכולם שומעים יותר נוי הוא להיות מן הצד מלהיות באמצע וכו' יעש"ב. נמצא דבנ"ד שבהכ"נ יגדל ויתרחב פי שנים מן הראוי לעשותו באמצע כדי שישמעו כולם. וכאשר יחזו עיני הקורא בש"ס דסוכה דנ"א ע"ב באלכסנדריא של מצרים דאיתא התם שהבימה היה באמצע והיו ששים רבוא וכו' יע"ש:
ועוד חזון הרבתי להרב חת"ס ז"ל שם בחא"ח סי' כ"ח שנשאל מעין שאלת הרב זרע אמת ז"ל בבהכ"נ שסתרו אותה משום דחזו בה תיוהא והיתה הבימה באמצע. בהכ"נ ורוצים עתה לעשותה בצד בהכ"נ בצד הארון והרב ז"א ז"ל השיב בפשיטות דשרי והביא דברי מרן הכ"מ ז"ל הנז"ל וסיים בדבריו ואי משום קרקע הבימה וכו' כמו שהעתקתי דבריו לעיל אך הרב חת"ס השיב לאסור מכמה טעמים האחד מההיא דסוכה שהבאתי לעיל. זאת שנית שהבימה היא כמו המזבח וכו' וצריך שיהיה באמצע הבית. ואל הג' ל"ו בא דכיון שנתרבו היחידים צריך לעשותה באמצע כדי שישמעו כולם. ואת רב"ע דאפי' להכ"מ ז"ל היינו דוקא כשבאים לבנות בהכ"נ חדשה משא"כ בבהכ"נ ישנה שכבר היתה הבימה באמצע ואיתא בפסיקתא קרש שזכה לינתן בצפון תנתן בצפון וכו' ומכל הני טעמי בהסכמה עלה דאסור לשנות מקום הבימה וצריך לעשותה באמצעה כמו שהיתה:
באופן דחלוקים הר' ז"א והר' חת"ס ז"ל דלדעת הרב ז"א ז"ל יכולים לשנות הבימה ולעשותה בצד הארון. ולד' הר' חת"ס ז"ל אינם יכולים לשנותה כנז"ל. עכ"פ למדנו להועיל דלד' הר' ז"א ז"ל פירש להדייא דמפני קרקעית הבימה לא הוייא הורדה וכאשר העתקתי דבריו לעיל וגם הרב חת"ס ז"ל דאסר מ"מ לא נקט הטעם לאסור מפני קרקעית הבימה במקום שהיתה שתוריד מקדושתה ומדלא נקט הך טעמא לאסור נר' שמסכים דליכא בזה שום קפידא דקרקעית הבימה אין בה רק קדושת בהכ"נ ותו לא. וא"כ בנ"ד שהבימה תהיה באמצע בהכ"נ וממילא יתבטלו השתי בימות שהיו בשתי הבתי כנסיות ליכא למיחש לקרקעית הבימה שיורידוה מקדושתה לד' הר' ז"א ז"ל וכנר' שגם הר' חת"ס ז"ל מסכים לזה וכאמור:
סוף דבר נלע"ד דשפיר מצי לסתור הכותל המפסקת ולאחד את שתי בכנ"ס יחד ולעשות הבימה במקום אה"ק שהיה כבר והנני מסכים להיתירא מהטעמים שכתב רו"מ בתוספת נופך הטעמים שכתבתי בעניותי לפי קוצר השגת קט שכלי להלכה ולמעשה. וצור ישראל י"מ וימ"ן שלא נכשל בדבר הלכה ולאפס פנאי לא יכולתי להשתעשע בד"ק ב"א בארוכה. כ"ד נא"ה הצעיר
יש"א ברכה ס"ט