אור ברסלב
ומצור דבש חלק אבן העזר › סימן יוד

ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד

חלק אבן העזר · סימן יוד

סימן ט

הלכות כתובות

בן יכבד אב

פסד"ז מאת עט"ר מרן אבא זצוק"ל.

שאלה מעיה"ק חיפה תו"ב. להיות שהחכם מוהרי"ב יצ"ו ומזה קרוב לשנה אחת ואת היותרת היה לו קטטה עם אשתו והכה אותה מכות אכזריות ובאתה האשה הנז' אצלי החותם ראשון בוכה ומבכה מהמכות שהכה אותה בעלה הנז' והראית את בשרה לגב"ץ תמ"א והיו שם עוד נשים אחרות וראו את בשרה מלאה מכות וחברבורות שחורות כעורב ובו בפרק כאן נמצא וכאן היה רב אחאי החותם שני נר"ו וכמוהר"ר הרב יוסף מזרחי הי"ו ושלחנו אחריו לראות מה בפיו ומה גם שהראתה לנו האשה הנז' שקרע לה בעלה כתובתה לקרעים ושאלנו את הנז' ע"ד המכות והוא הכחיש שלא הכה אותה והלכה האשה להביא השכנים שיעידו ע"ד פתגם ומאי דביני ביני נתארך הענין בדברים הדברים והגיע העת להתפלל מנחה וערבית ונשאר הדבר למחרתו ולמחר לא בא שום אדם אצלינו ושמענו שנכנסו מתווכי שלים ביניהם ועשו שלום בין איש לאשתו ואחר עבור כמו ששה חדשים עוד הפעם באתה האשה הנז' בוכה ומבכה באומרה דמלבד דלא קרב אליה כ"ז הזמן וגם שהייתה מטהרת עצמה והיה מחרף ומקלל אותה זאת ועוד שהכה אותה מכות אכזריות כאשר יעידון יגידון כל השכנים ובאותו זמן הייתי אני החותם ראשון מוקפד עם בני העיר ולא רציתי להטפל בדיניהם והייתה תשובתי אליה כעת ידי מסולקת מלדון בין איש ובין רעהו עד שיתתקנו אנשי העיר הלא כאן נמצאים תלמידי חכמים אחרים לכי אצלם והם יראו בעלבונה והייתה מחזרת ע"כ אחד מבני העיר ולא מצאה היונה מנוח צעקה הנערה ואין מושיע לה וכעת תלי"ת בימים האלה נתוועדו אנשי העיר והעמידו זט"ה לפקח על עסקי העיר ובאו אצלי ופייסו אותי לדון עמהם כמאז ומקדם. והנה בעת"ה באתה האשה הנז' לקבול על בעלה הנז' והביאה עדים בדבר שסגרו הדלת בפניה הבעל ואחיו והכו אותה מכות אכזריות עוד הפעם וכאשר הראתה את בשרה לכמה נשים והוכחנו אותו על הדבר הזה. ויהי כמשיב שהיא קללה אותו ורצונו לגרשה כפי השטר שבידו כפי דבורו שנתרצית האשה הנז' בעד סכי כתובתה סך ח"י ליראס נאפו' ואמרה האשה הנז' שכן הדבר נעשה ביניהם אבל אח"כ הוסיף לה עוד בחיובו שני ליראס כאשר יעידו העדים החתומים על השטר הנז' והשיב חר"י הנז' בזה הלשון חי ה' צבאות אלהי ישראל שלא הוסיף לה שום פקש"ת על הפשר הכתוב בשטר הנז' ואותו העד שאמר כך הוא שקרן כחש בו ומרוב הצער שהיה לי החותם הראשון על השבועה הגדולה הזאת ועל אשר חזר מדיבורו קמתי והלכתי בכעס וגם קצת מהזט"ה הי"ו הלכו להם מרוב הבזיונות שהיה מבזה חר"י הנז' לכל מי שהיה מדבר בזכות הענייה הנז' ובראות האשה הנז' שכ"א היה נשמט לדרכו התחילה לבכות ולהתחנן חנוני חנוני חוסו עלי בעין החמלה והחנינה ותקנוני כאשר יעלה בידכם לכנוס או לפטור וכן עשו הנשארים שם שחייבו להאיש הנז' לגרש את אשתו על פי הפשר הכתוב בידו ליום המחרת ואם לא ירצה לגרש יוסיף לה עוד על הפשר הנז' חמשה ליראס אחרים ויכתוב לה כתובה מחדש כי עדיין כתובתה קרועה ואסור וכו' וכמו כן חייבנו להאשה הנז' שאם לא תרצה לקבל את גיטה שפחתו לה מהפשר הנז' שלשה ליראס וכתבו וחתמו ומסרו ביד החר"י הנז' על הדבר הזה ובו בפרק לבשו קנאת ה' צבאות שלשה אנשים מיחידי הקהל שהתחננה האשה הנז' לפניהם שיעמדו לימינה ויעזרו אותה כי אין קרוב ומושיע לה בעיר הזאת ושאלו את פיה על מה נעשה הדבר הזה למחול לו מסכי כתובתה ותנאיה והיא השיבה דמה בידה לעשות אחר שהיה מכה אותה בכל פעם מכות אכזריות וצועקת ואינה נענית כי אין מושיע לה וגם בראותה כתובתה קרועה לקרעים ולא נשאר לה שום זכות כלל ועוד זאת יתירה שהעדים שהעידו בפשר הנז' הם אמרו שמה שמגיע לה בכתובתה לפי החשבון הוא קרוב לפשר הנז' בדבר מועט וכאשר שלחנו אחר העד השני החתום בפשר הנז' להעיד בתורת עדות. גמורה והעיד העד הנז' שהם ראו שהיה כתוב בכתובתה סך הכל עיקר ותוספת ונדונייא סך אלף מתקאלים והשיטה שאחריה קרועה ונטולה קרוב לחציה וחשבו לה שהוא קרוב לפשר הנז' בדבר מועט אחר הסרת השליש כמו שאמר הבעל הנז' שכן הוא מנהגם וגם לפי ירידת המטבעות בזמן הזה ועל פי זה קנו מיד האשה הנז' על הפשר הנז' ולא דקדקו בכתובה שלה למעלה בפרטים שהם יעלו לסך אלף וחמש מאות מתקאלים לבר ממאתן זוזי ושטר הפשר הנז' לא בא לידינו מה טובו וגם בשעת הקנין השני שקנו מיד שניהם כנז' שאלו מאתו לראות הפשר הנז' ולא הראה אותו באומרו שאינו מצוי כעת בידו והן היום שלחנו אחריו לראות השטר לדעת להיכן הדין נותן להשיב להמורשים הנז' ויהי כמשיב שאינו רוצה להתדיין לפנינו ורצונו לעלות לעיה"ק ירושלם תו"ב והמורשים הנז' אצים לאמר אותנו כי כבר התחילה לדון לפנינו ומה גם כי היא ענייה מרודה ואין לה קרוב ומושיע לתת לכסף מוצא לפי ההוצאה הצריכה ובפרט לצורך מזונותיה בימים האלה מרוב יוקר השערים אשר לא נסתה כף רגליה לדפוק על הפתחים ובקשו ממנו שנראה לדון ביניהם לפי קט שכלינו ואם לא ירצה לשמוע הם יגיעו הדברים לפני מלכי ויועצי ארץ ירושת"ו ומהם תצא תורה והוכרחנו להשיב שואלינו דבר כפי אשר הורנו מן השמים כי לפי ענ"ד אין לגרע זכות האשה הנז' מכל סכי כתובתה ותנאיה מכח הפשר הראשון והשני כנז' וככחה אז כחה עתה מכמה טעמי תריצי אשר יבואו לפנינו תחילה וראש לפי הנראה הפשר הנז' מחילה הוי ולא פשרה לדונה כמכירה דפשרה היינו שהתובע ירא שמא יפסיד כל תביעותיו והנתבע ירא שמא יצטרך לשלם כל תביעות התובע ועל זה מתפשרים ביניהם ומוחל התובע קצת ומשלם הנתבע קצת וכמ"ש הב"י ולכן צריך מסירת מודעה לשיכירו העדים באונסו לבטל הפשרה. והכא בנדון דידן כיון דלא יהיב שום דבר מכתובתה כי אם שהאשה הנז' מחלה לו מקצת כתובתה כשירצה לגרשה הא ודאי מחילה הוי ובחדא מנייהו סגי לבטל המחילה או במסירת מודעה או דידעינן באונסה והכא בנד"ד אחרי ראות צעקתה ממכות ופצעים שהי' מכה אותה אין לך הכרת אונס גדול מזה וזה דומה למ"ש הרשב"א בתשו' הביאה מר"ן ב"י ז"ל בסי' ר"ה וז"ל כתב הרשב"א על אשה שמחלה קצת כתובתבה לבעלה מחמת אונס שאעפ"י שלא מסרה מודעה מחילה זו בטלה והיכא דאנסו עד שנתן ולא מסר מודעה כיון שהעדים מעידים שהיה אנוסי המתנה בטלה וסיים וכתב וכן כתבו התוספות והרא"ש ז"ל דדוקא תליוהו וזבין הוי זבינא אבל תלויה ויהיב לא הוייא מתנה. אפי' לא מסר מודעא אי ידעי העדים דאנסוה וכן כתב ר"י וכן כתב מהרי"ק בשורש קי"ח בשם רבינו אפרים ז"ל וכן ג"כ דעת הר"ן שכתב וז"ל כל היכא דידעינן באונסיה אעפ"י שלא מסר מודעה גיטו ומתנתו בטלה ע"כ הרי דינא יוצאה דהמחילה ומתנה אין צריך מסירת מודעה כל היכא דידעינן באונסיה ואפי' אם ימצא כתוב בפשר הנז' בביטול וכו' נראה דאין זה מגרע כח האונס וכ"מ הטו"ר וב"י בסימן ר"ה ובתחילת סי' רמ"ב דבמתנה היכא דידעינן באונסיה אפי' אם בטל המודעה לא מהני ביטול כיון דאנוס הוא אפי' לא מסר מודעה לא הוי מתנה וכן הביא הב"י בשם הרשב"א בסוף סי' ר"ה שני תשובות זה אחר זה וכן כתב הרמ"א בהג"ה בסי' הנז' ומה גם דבנד"ד מ"ש בשטר בביטול וכו' אין בו כדי שביעה לבטל האונס דמלבד דהסופרים כותבים כן לשופרא דשטרי ואינם מודעים הדבר בשעת הקנין עוד בה דאנן סהדי שהאשה הנז' אינה יודעת להיכן הדברים מגיעים:

גם על מה שלא ידעו העדים אם האונס היה ע"ד כן כדי שתמחול לו ואפשר שהוא היה מכה אותה בסתם ולהציל עצמה מחלה לו מכתובתה והיה נראה להם המחילה הנז' ע"פ מ"ש משפ"א בסימן הנז' דזה תלוי בב' התי' שתי' הב"י בשם הרשב"ם על הך דסיקריקון דלתי' הראשון המתנה קיימת וכן הביא משם מהרח"ש שפסק כן ולתי' הב' המתנה בטלה בנד"ד איכא למימר דגם מהרח"ש מודה בזה דמחי' בטילה דבמה שקרע לה הכתובה והכה אותה הכה ופצוע כאשר בא בשאלה הדבר נראה לעינים דכל דעתו הוא לגרע מכתובתה קמא קמא כדי לגרשה. ועוד בה עפ"י מ"ש מהרח"ש בסוף דבריו וז"ל וזה דוקא במתנה שכבר הגיע לידו אבל אם נתן שט"ח ע"ע במתנה להפטר מהאונס שאנסו סתם פטור דלא שייך בזה גמר ומקנה כיון שעדיין לא נתן המעות והכא נמי בנד"ד כיון שלא גירשה עדיין וגם שטר כתובתה עדיין בידה ואדיקה ביה לא זכה באותה המחילה ואין אתנו ספרי דבי רב ראשונים ואחרונים לחפש ולראות להיכן הדין נוטה:

אלא דבר מן דין בנד"ד יש לבטל המחילה אי הפשר הנז' בשופי מטעמא אחרינא והוא עפ"י מ"ש הכנה"ג סי' ר"ה בהגה"ט אות ס' וז"ל מי שנתפשר עם בעל דינו מפני פסק חכם אחד שהיה מחייבו ואח"כ נתגלה שהדין עמו פשרא בטעות הויא וחוזר. ב"י בתשו' סי' י"ב מדיני גבייה וכו':

ובאות ס"ח כתב וז"ל מי שעשה פשרה בשביל שאמ"ל אחד מהחכמים שאין הדין עמו פשרא בטעות הוייא ולאו דוקא אם אמר לו אחד מן החכמים אלא אפי' טען דלא אסיק אדעתיה שהיה הדין עמו אי הוי מלתא דעביד למטען נאמן. מהר"מ אלשי"ך סי' י"ד ע"כ. והכא נמי בנד"ד כיון שראתה האשה הנז' כתובתה קרועה לקרעים. וחשבה שלא נשאר בידה זכות כנז' בשאלה כי לאו כולי עלמא דינא גמירי וכ"ש האשה שאינה בקיאה מלתא דעבידי למטען הוי ונאמנת ובטלה הפשרא:

וכ"ש לפי מ"ש שבא בשאלה שהטעו אותה באומרם שכך עולה חשבון סכי כתובתה וכמו שהעיד העד הב' כנז' דזה ודאי דומה ממש למ"ש הרב ב"י כתשו' הנז' ואפי' אם נעשית בקנין ובשבועה הפשרה והמחילה בטלה וכמ"ש הרב כנה"ג סי' ע"ט הגב"י אות י"ב ובסי' רמ"א הגב"י אות כ"ב וכ"ג שכתב כל מחילה בטעות חוזר אפי' יש בה קנין מהרי"ו סי' ל"ג ספ"ר המפ"א הרשב"ם חושן המשפט סי' שמ"ח מהר"א ג'ליקו ז"ל בתשו' כ"י והוא דבר פשוט ומבואר מכל הפוסקים דקנין בטעות חוזר עוד שם באות כ"ג ואפי' נשבע קנין אין כאן שבועה אין כאן מהרי"ק שורש קי"א תומת ישרים סי' ק"י הרשב"ם ח"מ סי' מ"ב מ"א ת"ה הרמ"ע מפאנו סי' ע"ב מהר"ש הלוי חושן משפט סי' י"ג זה מה שנראה בעינינו לפי מיעוט ספרי דבי רב המצויים אצלינו ולפי קיצר תבונתינו וכבר נתבאר שהעיר הזאת חסרה כל טוב ספרי דבי רב ראשונים ואחרונים להאריך ולבא עד תכונת האמת לאמיתו כפי קט שכלינו:

כי כן באנו לפני מול הדרת כבודו לבקש מלפניו שיקרא את כל הכתבי' המטט הוא ויורינו מדרכיו נלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה גם לדעת אם ירצה האיש הנז' לישא אשה אחרת עליה בטענה שלא זכה להבנות זש"ק זה יותר מעשרה שנים שנשאה וכתוב בכתובתה שלא ישא אשה אחרת כי אם על פי התקנה והאיש חר"י הנז' הוא מכפרי מראכיש יע"א ואין אתנו יודע אופן התקנה כי האשה הנז' זה שנתיים ימים הייתה מנקת בן שלשה חדשים ואת היותר ומת גם על ענין מזונותיה במאי דביני ביני שהיא לוה ואוכלת אם חייב הבעל הנז' כ"ז שלא גרשה גם יודיעונו אם באולי לא תתפייס האשה הנז' להכניס צרה לביתה אם חייב לגרשה. על הכל יורינו המורה לצדקה לדעת מה יעשה ישראל הלכ"ד צעירי הצאן החותמים בעיה"ק חיפה תו"ב בש"א לח' תמוז יה"ל ש'

א'דברה נ'א ש'לום לפ"ק ברב עז ושלום:

הצעיר הצעיר אלעזר הכהן חמצי ס"ט מ'סעוד חג'ואל ס"ט

וזאת

תשובתי אליהם למעלת הרבנים המובהקים, מאירים כברקים. יושבי על מדין בעיה"ק חיפה תו"ב הא' אדם אישי כהן גדול כמוהר"ר

אלעזר הכהן חימצי יצ"ו הב' בקדש מזרק אחד כסף כמוהר"ר

מסעוד חג'ואל יצ"ו כסאם לעד יכון והוא מרומים ישכון:

אחרי דשו"ט ורחמין למבעי למען יאריכו ימים. ושנות חיים יבלו בטוב ימיהם. ושניהם בנעימים. גם בניהם עדי עד ישבו לכסא ישישו וישמחו. יחיו דגן ויפרחו:

זאת אומרת מקבלה ואילך כי ד"ק שבוע שעברה עם הפסק דין שכוננו ידיהם מעשה צדיקים. ובו בפרק הייתי טרוד מאד מאד בצורכי צבור והיחיד כידוע. ובפרט בימים האלה בזמן הזה אשר הן בעין שנתקיים בנו דברי הנביא ירמיה זיע"א כל עמה נאנחים וגו' ולכן יסלחו הצדיקים על איחור התשובה כי לא במרד ולא במעל ועד בשחק נאמן:

והנה ראיתי מה שכתבו מעלתם על אותו האיש המכה שלא כדין עד שגרם במעשיו שתמחול לו האשה וכו'. ומעלתם עלו בהסכמה לבטל המחילה ההיא מב' דברים הא' שהיא אנוסה בדבר וכו' וזאת שנית מחמת שהוא בטעות שכיון שראתה כתובתה קרועה לקרעים ועוד שהטעו אותה שכך עולה החשבון סכי כתובתה ונמצא שקנוין אין כאן שביעה א"כ. זהו תורף דבריהם בקיצור נמרץ ואני אומר שאשר הביאם לזה הוא כמו שכתבו לי שאין אתם יודע אופן התקנה וכו' ולתועלת העניין שיועיל להבא בע"ה אני מעתיק כל התקנה של חו"ר מראכיש יע"א. (גם שקצתה אינו נצרך לעינינו) למנהג התושבים כפי מה שנמצא בזכרונותי מכתבי הראשונים ז"ל. וז"ל אב"א תב"ת התקנה והמנהג שנהגו בערי המערב בכתובת של התושבים. אלמנה שכתובתה כמנהג התושבים מנהג מימי קדם שפותחים לה מסכים כתובתה שליש אחר שבועת אלמנה כדינה ושמין לה כל בגדיה אפילו מה שעליה כשומא של עכשיו ולא כשומא שהכניסה לו וגם בניה היורשין כתיבת אמן פותחים שליש מכתובת אמן ועיין באה"ע סי' קי"א האשה שמתה וזרע אין לה וכתובתה כמנהג התושבים ועדיין נדונייתה קיימת שהכניסה מבית אביה נהגו הראשונים שיטלו יורשיה שליש נדונייתה משום שורך טבוח וגו'. ואפי' שהתה עם בעלה זמן רב ודוקא בנדונייתה לא בנ"מ ודוקא מה שנשאר מן הנדונייה ומה שאכל הבעל בחייה אכל וכן מה שבלא בחייה. ובגרושה אין פוחתין לה מכתובתה לא כלום אכן נצ"ב שהכניסה לו יחזירם לה כשומתם שנשומו עליו. אם עדיין ראויים למלאכתם אף שנפחתו ואין שמין לו בגדי חיל שעליה זהו מנהג ב"ד הצדק אשר מעולם במערבא ועל ענין גביית המעות לפרעון הכתיבה הגם שבענין שט"ח נהגו הראשונים ז"ל לפשר בין ההפרש שהיה בין זמן כתובה לזמן פרעון לענין פרעון כתובה מקולי כתובה שנו כאן ואינה נפרעת כ"א במעות של שעת פרעון אם כתוב בה כו"כ מתאקל מלבד אם כתיב לאמר מטבע מפורש וכמו שנהגים כו"כ רייאל ע"כ דבריהם. ומעתה ע"פ האמור הרי הכל נעשה בטעות שאמר שהמנהג שפוחתים שליש ולא היו דברים בעולם כי זה הוא דוקא באלמנה כנז"ל וכפי מה שכתוב בכתובה שהוא יעלה לסך אלף וחמש מאות מתקאליס לבר ממאתן זוזי וכו' הנה סך אלף וחמש מאות מתקאליס יעלה לפי חשבון רייאל בימים האלה בזמן הזה שבא ת"ח אחד מערי המערב והעיד שהרייאל כעת שוה בעיר מראכיש שבעה מתקאליס. (ואם יברר ששוה ביותר הכל עפ"י החשבון) יעלה בה מכוון שלשה וחמשים נאפליון וחצי ורביעי רייאל וג"כ גרושים של מערב שני גרושי' וחצי והסך מאתים זוז כפי חשבון ערי מערב עיין בזה להרב מלאכת הקדש פ' משפטים שכתב וז"ל דלפי מה שפסק מר"ן באה"ע סי' ס"ה ס"ו שהיא ל"ז דרהם וחצי כסף צרוף ובי"ד סי' רצ"ד ס"ו פסק דהדרהם הוא ארבעה מעים והמעה משקלה י"ו גרעיני שעורה וכן פסק בח"מ סי' ר"ס ס"ח ע"ש והמעה שלנו אמרו השולחנים שמשקלה י"ו גרעיני חטה שהיא כבדה במשקל יותר מן השעורים יותר מרביע כידוע ולפי"ז יעלה בכתובה מעלה מטה כ"ה אוקיות כסף צרוף ולאלמנה החצי מהסך הנז' ואם באנו לומר שהשעורים שהיו באותו פרק היו יפים וכבדים במשקל כחטים שלנו עכ"פ אין להוסיף לה יותר משבעה ושלשים אוקיות וחצי אוקייה לבתולה והחצי לאלמנה ותו לא מידי יע"ש ומה ששאלתם אם ירצה האיש הנז' לישא אשה אחרת עליה בטענה שלא זכה להבנות זרש"ק זה יותר מעשרה שנים שנשאה וכתוב בכתובתה שלא ישא אשה אחרת כי אם על פי התקנה והאיש חר"י הנז' מכפרי מראכיש יע"א ואין אתנו יודע אופן התקנה כי האשה הנז' זה שנתיים ימים הייתה מנקת בן שלשה חדשים ואת היותרת אם באולי לא תתפייס האשה הנז' להכניס צרה לביתה אם חייב לגרשה וכו'.

הנה לענין התקנה אם יכול לישא אשה וכו' בזה הם שוים התושבים והמגורשים מקאסטילייא ז"ל וכתוב בתקנות משנת גוש"ן שהיא (תקנה אחרונה) וז"ל הנושא אשה ושהא עמה יו"ד שנים ולא נמצא לה זרע זכר אפי' ילדה ומתו לסוף יו"ד שנים או אח"כ כיון שעברו לו עם אשתו יו"ד שנים ולא היה לו זרע זכר יכול לישא אשה על אשתו הנה מטעם זה יכול האיש הנז' לישא על אשתו האמנם צריך ליחד לראשונה כתובתה שכך כתוב בספר התקנות של חו"ר מראקס הראשונים זלה"ה והביא דבריהם הרב ברית אבות דע"ט ע"ג וז"ל עוד תקנו שמי שרוצה לישא אשה על אשתו כגון שאין לו בנים צריך ליחד לראשונה כתובתה אם יש לו ע"כ דב"ק. ומה שכתבו אם באולי לא תתפייס האשה הנז' להכניס צרה לביתה וכו'. הנה כפי מה שנתבאר בדב"ק שזה האיש זה דרכו כסל לו להכות כל פעם מכות אכזריות ומה גם שניכרים דברי אמת שהוא שונה אותה שלא קרב אליה כמו ששה חדשים וכו' הי' נראה לכאורה שזו היא תשובת הרשב"א שהביא מור"ם בסי' קנ"ד ס"ג ואף שכתב מור"ם שם דאם היא מקללתו בחנם יש אומרים דמותר להכותה ויש אומרים דאפי' אשה רעה אסור להכותה והסברא הראשונה היא עיקר. הנה כבר בא חכם גדול הדור האחרון מופת דורינו כמוהר"ח פלאג'י ז"ל בס' תוכחת חיים פ' אמור שתמה על דברי מור"ם ז"ל וזו הלכה העלה דבזמן הזה לא הותר להכות אשתו כלל וכלל כי אחסור דרי וכל אחד ואחד יבקש עילא באשתו להכותה יכול על מגן ותולה עצמו באילן גדול כי מור"ם פסק כס' ראשונה דאין לעשות כן בזמנינו זה אלא יברר בב"ד הבעל טענותיו ויסרוה. וטעמו ונימוקי עמו ובפרט בזיווגי אלו האנשים יושבי הכפרים א"כ מהראוי שיגרש ואח"כ ישא שהגם בנדו"ד עפ"י מה שנתבאר הדין עמו ויכול לישא אשה עליה הנה זאת מצאנו להרב קול אליהו סי' י"ג שכתב לההיא דבמקום שכותבים התנאי אין שום ספק בדבר דאם שהתה עמו וכו' וישא אשה אחרת בלי שום ספק סיים בסו"ד דהכל תלוי לפי ראות עיני הדיין שאם רואה שיש אהבה ביניהם ואף אם אחרת יקח לו עליה וכו' ויזכר לה מעשיה הראשונים ויתנהג עמה כהלכת גוברין יהודאין מוטב ואם יראה הדיין כי גדלה השנאה ביניהם ויש לחוש שלא ישגיח עליה אע"פ שיש לו כדי לזון את שתיהם חזר הדין כאלו אין בידו לזון את שתיהם וכופין אותו שיוצא וכו' יעו"ש בדב"ק העולה מכל האמור שהכל כפי ראות עיניכם ואם נראה למעלתם שהפירוד יותר טוב כן יעשו ויכנסו עמו בדברים הדברים בפה מתוק ובלשון רכה עד שיגרש מרצונו הטוב ואם יש תקוה לאחריתו שאפשר שיחזור מדרכו הרעה אזי ישא אשה אחרת כרצונו אמנם צריך לייחד כתובתה בב"ד הצדק כמ"ש. ועל מה ששלחם על ענין מזונותיה במאי דביני ביני שהיא לוה ואוכלת אם חייב הבעל הנז' כ"ז שלא גרשה גם זה מבואר שם במור"ם שאם הלכה מביתו ולותה ואכלה אם יצאת מכח שהכה אותה תמיד חייב לשלם וכללא הוא כל זמן שלא נתגרשה והמניעה מהבעל ולותה ואכלה צריך לשלם וכמו שמבואר באורך במור"ם סי' ע' סי"ב. ועיין בש"ע אה"ע סי' צ"ג וסי' פ"ב ס"ו ורצוני היה להשתעשע בדב"ק אלא מאחר שנתברר הדין כשמש בצהריים ולאפס הפנאי לא יכולתי גם שיש מה לישא וליתן בדבריהם אלא שלא נוכל להתעלם שכתבו תוך דבריהם דע"ש בשטר בביטול ובפיסול אין בו כדי שבועה לבטל האונס דמלבד דהסופרים כותבים כן לשופרא דשטרי ואינם מודיעים הדבר בשעת הקנין עוד בה דאנן סהדי שהאשה הנז' אינה יודעת להיכן הדברים מגיעים ע"כ דב"ק. כנראה מדבריהם שמילתא פסיקתא קא נקטי דהסופרים כותבים כן לשופרא דשטרי וכו' ואחר המחי"ר לא כן הוא כי הגם דבנדון דידן אינו מעלה ואינו מוריד שהכל בטל ומבוטל כמו שנתבאר. הנה יועיל להבא שידעו מעלתם שפמה"ק אנו נוהגים כפי מה ששמעתי מראשי אבות בתי דינין הי"ו שאם כתוב בשטר המכר או בשטר הפשר בפיסו' עדיהן ע"ד הרשב"א ז"ל אע"פ שמסר מודעה ע"ז המודעה בטלה ומבוטלת ולא מהני ולא מידי ועיין במשכנות הרועים מערכת המ"ם סי' רי"ב שכתב שגדולי הדור כת של הקודמים הנהיגו לכתוב ובפיסול עדיהן ע"ד הפוס' אפי' שהוא יחיד נגד רבים ודבר זה למדו משטרות א"י תוב"ב וכך עלתה הסכמה שלא לחוש במודעה עוד אפי' שמסר מודעה על זה יעו"ש. ועיין עוד שם באות רי"ח באורך וברוחב וסוף דבריו כ' וז"ל ואנן בדידן פה מתא תונס יע"א קבלה בידינו מהרבנים קדמונינו ז"ל ועפ"י הראיה שמועה שמענו ועינינו ראו שהיינו דנין דהיכא דפוסל עדי המודעא לד' הרשב"א ז"ל אעפ"י שמסר מודעה גם על הפיסול לאו כלום היא וכן ראיתי לר' אבא הרב זלה"ה שהי' דן כן וכך היה אומר שכך קבל מרבותיו גו"ן ומ"ש שהסופרים אינם מגידים וכו' גם זה לא יגהה מזור שהמנהג שהסופרים בחו"ל ובא"י כפי מה שראיתי בשעת הקנין אומרים בפה מלא שתתן לנו רשות לכתוב כל דבר תיקון המועיל לשטר וכו' ויש לי בזה אריכות דברים ואין לי פנאי. זהו מה שנלע"ד להשיב על שאלותיהם וציי"מ וימ"ן ושלומם הטיב ירבה ולעד לא יכבה. כנה"ר והנישאה גם חסידה בשמים וכנפש:

הצב"י מעט דב"ש ס"ט

תוכן העניינים

ומצור דבש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה