אור ברסלב
ומצור דבש חלק אבן העזר › סימן יג

ומצור דבש· רבי רפאל אהרן בן דוד

חלק אבן העזר · סימן יג

סימן יב

שאלה

השלישית

שאל כבודו איך להתנהג לענין הרפה והדגש של אות הגימל אשר תוך שם העיר או הנהר כידוע. אם לסדר ב' גיטין מסיבת הרפה והדגש. או לסדר גט אחד ולמסור תחילה ברפה ולחזור לקחתו ולהדגישו עוד הפעם עבור הדגש ולמסור שנית. ובכן יורנו המורה מהנעשה כדת וכהלכה לבל נכשל באיסור תורה ח"ו עכ"ל:

והנה טרם אשיבהו על שאלתו העמוקה הזאת. מה לעשות להלכה ולמעשה בעהי"ת. אגלה את אזן רו"מ שי' במה שראיתי פליאה בדבריו שכתב בלשון שאלתו וז"ל לענין הרפה והדגש של אות הגימל אשר תוך העיר או הנהר עכ"ל. ולא ידעתי מי הכניס הנהר באמצע ומה דגש צריך בגימל שלו. וכמדומה לי שרו"מ עלה בדעתו לנקד תוך הגימל של סודוגארה. ולשים נקודה בתוכה כדי שתהיה גימל דגושה ולא רפוייה. והעד על מחשבתו הזאת שהרי בכתבו נקד כל שם נהר סודוגארא בכל נקודותיו ובכתב אשורי כזה סודוגארא ואולי חושב רו"מ לשים נקודות האלה בגט בשם הנהר כדי לדעת נטית הברותיו כמו נקודת הרפה שעל שם סוג'ונא בגימל שלה כדי שתהיה הברתה לזיין דגושה. ואם ככה הוא. אתו הסליחה כי שגגה היא זאת. וחלילה חלילה מלעשות ככה. ומעולם לא עלה על דעת שום אדם לנקד תוך הגימל בגט באיזה שם שיהיה כדי שתקרא דגושה, (ובלא"ה הגימל בקריאתה הפשיטה תמיד היא דגושה בקריאתה וע"פ כללי הדקדוק שבלשונינו הקדוש תתהפך לגימל רפוייה כפי הכלל) ולא בשום אות אחת כלל ועיקר. ורק על נקודת הרפה אשר בגימל שתהיה בשם המגרש והמתגרשת אשר ע"י הרפה תתהפך הגימל לזיין דגושה כפי מה שנקרא בפי העולם. זה לבד הובא בדברי הפוסקים המתירים מחמת שבלא זה יהיה כשינוי השם בשם המגרש והמתגרשת דהשינוי בהם פוסל מדינא. כמו שם ג'וליו ג'וייא רג'ינא ג'והרה וכיוצא כאלה. ואפי' על הנקודה הזאת המוכרחת והנחוצה להפך האות להברה אחרת יש מבוכה גדולה בדברי הפוסקים ומסדרי הגיטין אם לנקד או לא. וכאשר אבאר הלאה בעהי"ת. ועל הראשונים אנחנו מצטערים. ורו"מ בא להוסיף עלינו נקודות חדשות. נקודה תוך הגימל כדי שתקרא דגושה. נקודות בתוך הווין לתנועת שורק. נקודות תחת האלפין להברת פתח. וא"כ נקודות החומש רוצה כבודו לעשות בגט הס מלהזכיר. חלילה. וחוץ מנקודת הרפה אשר על הגימל בשם האיש והאשה ובשם העיר וכיוצא בזה באיזה אות הצריכה רפה ולא סגי בלאו הכי. אין לעשות שום נקודה אחרת בשום אות בגט ובשום שם כלל ועיקר. יזכור זאת ואל ישכח. ותן לחכם ויחכם עוד ודי בזה הערה:

ועתה אשיב אותו על שאלתו. אם לשים נקודה בגימל של שם סוג'ונא או לכתוב ב' גיטין אחד בנקודה ואחד בלי נקודה. או לכתוב גט אחד בלא נקודה ולמוסרו ליד המתגרשת. ולחזור וליקח אותו מידה ולנקדו שנית וכו' וכו':

ידע רו"מ כי בחומרת ב' גוטין יש מבוכה גדולה בדברי הפוסקים ז"ל כי רבים ס"ל דאין להתנהג לכתחילה בחומרה זאת. ורמ"א ז"ל פסק בס' קכ"ט סעיף י"ט שאין לתת שני גיטין אלא מדוחק. יעו"ש והתייר הגדול מהר"מ ן' חביב ז"ל בס' גט פשוט סי' קכ"ט מאות ק"ד עד אות ק"ח ועד בכלל עמד בכל עז ותעצומות על מובכה זאת. וחשף זרוע קדשו להמליץ יושר על חומרת ב' גיטין. ולהציל את הנוהגים בה מגמגום הרבנים המחמירים שלא לתת ב' גיטין ואחרי אשר טחן הרים זה בזה בפולפולו והאריך ככל הצורך. זאת העלה בסו"ד וז"ל. ומשורת הדין מצי לגרש בב' גיטין. אלא כיון דחזינא דיש גמגומים בנתינת ב' גיטין מטעמים מתחלפים. על כן אמרו דאין לתת ב' גיטין אלא מדוחק. ועת ומשפט ידע לב חכם. ושקל בפלס ספק העומד לפניו להצריך ב' גיטין. אם הוא מכריע נגד הגמגומים שיש בנתינת ב' גיטין וה' יצילינו משגיאות עכ"ל:

באופן כי הדרך לנתינת ב' גיטין לא נמלטה מערעורים רבים מפוסקים גדולי עולם:

וגם הדרך הב' לכתוב גט אחד ולמוסרו ב' פעמים אשר זאת היא שעת הדחק למקום שנהגו בחומרת ב' גיטין. כאשר אפס פנאי לזה להסתפק בגט אחר ולמוסרו ב' פעמים פעם אחת בנקודה ופעם ב' בלא נקודה גם זאת דרך לא צלולה ולא נקיה היא מערעור עיין בדברי הפוסקים ורבנן מסדרי הגיטין הלא בספרתם:

והנני לבאר לו הדבר באר רחובו'ת. כי כאשר במח"ק עיר סוג'ונא. עד הנה לא היו בה רבנן מסדרי גיטין מעולם. ובכן עדיין לא הוקבע בה מנהג קדום מדורות לפנים. אשר יסתום בפנינו הדרך לנטות ימין ושמאל. היותר טוב והיותר נכון להתרחק לגמרי מחומרת ב' גיטין בשום אופן. הן אמת כי מקומות רבים בערי טורקיאה נהגו בחומרת ב' גיטין בעבור נקודת הרפה והדגש כסברת הגאון מהרשד"ם ז"ל אשר הוא אביה הראשון אשר הולידה. ומאריה דאתרייהו היה זי"ע. אכן רבים חלקו עליו ולא קבלו עליהם סברתו זאת בחומרת ב' גיטין כו"ע:

פוק חזי כי בעיר עז לנו ירושלים עיקו"ת בחרו יותר לתת גט אחר דווקא ובלי נקודה מלתת ב' גיטין וכמ"ש הרב מזבח אדמה דל"א והובאו דבריו כסדר הגט אשר במנהגי עיקו"ת ירושלים ת"ו שבירושלם עיקו"ת מתרחקים ונדחקים מלתת ב' גיטין כל מה דאיפשר יעו"ש:

ובעירינו זאת מצרים יע"א מנהגינו להיפך כי בחרו לשים נקודת הרפה בכל שמות שבגיטין הצריכים לכך. ולא לתת ב' גיטין בשום אופן כו"ע. ישמע חכם ויוסיף לקח לבלתי הכניס עצמו בגדר חומרת ב' גיטין לכתחילה. ושאני מקומות דנהגו הכי מקדם קדמתה בערי טורקיא ע"פ הוראת מהרשד"ם ז"ל היכא דנהוג נהוג. אבל לקבל עליו מחדש חומרה זאת לא נכונה היא. ומה גם כי מלתא כדנא צריכא רבה טרחת הרב המסדר הגיטין. עם כל בקיאתו והרגלו בהם ובדיניהם המרובים וסדר נתינתן. וסופריהם בקיאים טובא ואומנים גדולים סופרים מהירים. אשר יקלו המשא מטרחת המגרש והמתגרשת כמובן. ולאו בכל דוכתא הכי וד"ב לחכם לב:

ורואה אני שבמח"ק סוג'ונא יש עוד טעמא רבא אימתני ותקיפה להתרחק מחומרה זו דב' גיטין בעבור נקודת הרפה והדגש יותר ממקומות אחרים. כי גם במקומות שנהגו בחומרה זו היינו שיקרה להם לפעמים בשמות המגרש והמתגרשת הבאים לפניהם ממין אשר יצטרך נקודה כמו בשמות ג'יליבי. ג'יליבון. ג'וליו. ג'אמילא וכיוצא שזה יקרה לפעמים. כי רוב השמות פשוטים הם ואין צורך לנקודה. וכאשר יזדמן לפני הרב המסדר יצ"ו שמות שבגט ממין זה באקראי. היא חומרא דמצי קאי עלה לטרוח פעם אחת ולסדר ב' גיטין אחד בנקודה ואחד בלי נקודה כדי לצאת ידי כל הספקות שבדבר. ועכ"פ אין זה מעשים בכל יום ורוב הגיטין הניתנים לפניו הם גט אחד ואין שני. האמנם במח"ק הנקודה היא בפתח הכניסה שהיא שם העיר סוג'ונא יע"א. ואם בא לקבל עליו חומרת ב' גיטין מחמת נקודת הרפה שעל הגימל שבה א"כ הוקבע הדבר בסוג'ונא שכל הגיטין שינתנו בה הם לעולם ב' גיטין שאין לו דרך אחרת לנטות ימין ושמאל שהרי הנקודה היא בשם העיר עצמה ואי אפשר שלא לכותבה בגט. וזה דבר שלא יוכל עשוהו. כי מה יעשה בשעת הדחק ומקום עיגון. ומה יעשה אם הבעל והאשה יד עני ואין בכחם לשלם שכר סופר לב' גיטין. ומה יעשה בגט ע"י שליח אשר אי אפשר בשני גיטין כמובא בהפוסקים ז"ל ומי הכניסו בכל אלה המצוקות. כי ע"כ הטוב והישר שלא להנהיג עצמו בחומרת ב' גיטין כלל. אחרי שהיא עיר שלא היה בה מנהג קדום כזה. אין לנהוג כן עתה מחדש. ותן לחכם ויחכם עוד:

ומעתה נשאר עלינו לבאר איזה הדרך ישכון אור. בגט אחד שינתן בסוג'ונא אם לשים נקודה או לא:

ואען ואומר דהיותר טוב ונכון ויותר כשר לתת נקודה על הגימל של סוג'ונא כזה סוג'ונא לצאת ידי כל הספקות:

והגם שהרב מהר"מ ן' חבי"ב ז"ל בספרו עזרת נשים בשם גאמילה כתב הוא ז"ל דבעיר חדשה יותר טוב להנהיג בלי נקודה יעו"ש כבר קם אחריו הרב הגדול מהר"מ בולא בספרו הנורא גט מקושר ושם בכללי השמות סי' מ"ה אות ל"ג הביא דברי הרב עז"ן ז"ל הנ"ל. וחלק עליו וכתב כי גדולי עולם חלקו על מהרשד"ם ולא חשו לסברתו שפקפק על הנקודה ומכח זה הצריך ב' גיטין. דליתא דלדידהו שפיר דמי הנקודה. וכן היא דעת מהריב"ל בח"א ד' ס'. וכן היא סברת מהרימ"ט [והוא ז"ל פוסל בלי נקודה מטעמא דשינוי השם] וכן היא ס' מהרש"ך דיש לחוש ולהקפיד לכתוב הנקודה לכתחילה. וכ"כ ס' השמות לכמוהר"ר שמחה ז"ל. וכ"כ מהר"ר אשטרוק בן שאנגי ז"ל וכן היא ס' מהראנ"ח ומכ"ז מבואר דיותר טוב לכתוב בנקודה מבלי נקודה. ונתן טעמא דמסתבר. כי גט בנקודה אין בו חשש ופקפוק מצד הדין. אבל בלי נקודה יש חשש פיסול מן הדין משום דהוי שינוי השם. והרב ז"ל הכריע הדבר בהכרעה גדולה מדברי מהרשד"ם עצמו. שהרי הוא גופיה שפקפק על הנקודה. בכל זאת לא מלאו לבו לתת רק גט אחד ובלי נקודה. יען כי הוא גופיה ז"ל דבלא נקודה לגמרי לא יתכן מחשש שינוי השם. שלא כאשר נכתב כן נקרא בפי העולם. וע"כ הנהיג לתת ב' גיטין אחד בלי נקודה והשני בנקודה ולא סגי בלאו הכי. ונמצא דהרב ז"ל גופיה חושש לשינוי השם אם ינתן הגט בלי נקודה כלל. וא"כ כפי"ז אם בא לכתוב רק גט היותר טוב דיכתוב בנקודה. דבלא נקודה יש חשש פיסול מדינא ובנקודה אין בה שום פקפוק מן הדין רק חששא בעלמא שמא יבא ב"ד ויערער וכו' והוא חשש שאין לו עיקר בתלמוד. וכן כתב הרב מכתב מאליהו שבשעת הדחק שאין לו פנאי לכתוב ב' גיטין הוכשר בעיניו וכתב גט אחד בנקודת הרפה על הגימל ולא בלא נקודה וכן עשה מעשה כמה פעמים ודלא כהרב עז"ן עכתד"ק של הרב גט מקושר ז"ל:

וכן אנחנו נוהגים פה העירה מצרים יע"א לשים נקודת הרפה בכל הגיטין הצריכים לכך והכי נהוגי דור אחר דור כל רבני אבות בתי דינין אשר שמשו בקדש מימות עולם ושניהם קדמוניות. וככתוב במזכרת הגיטין שבבית דינינו יכב"ץ והמנהג פשוט בארץ ואין פוצה פה מאז ועד כען (וכן כתבתי אני בספרי הקטן נהר מצרים ח"ב בהלכות גיטין אות ו' ומשם בארה):

הן אמת כי בעיר עז לנו צבי תפארתינו ירושלם עיה"ק נהגו לתת רק גט אחד ובלי נקודה. וכמש"ל. אמנם הרואה בדברי הרב פז"ן ז"ל בטעם הדבר יש ללמוד מדבריו דאין למדין למיעבד הכי. שכן כתב בשם גאמילה וז"ל בשם גאמילה מנהג עה"ק לכותבו בלי נקודה בגט. אע"ג דבשטרות ואגרות רגילין הסופרים לתת נקודה. ומדברי מהרי"ט נראה דלא שפיר למיעבד הכי. כי הוא כתב דגימל בלי נקודה הוי שינוי השם. ואין דבריו נראין בזה דהרי בגיטין הראשונים של גדולי עולם כתבו בלי נקודה ומהרי"ט גופיה לא כתב הכי בשם אנגיל וכו' וא"כ בעיר שנהגו לכתוב גט אחד בלי נקודה אין לערער עליהם אפי' לכתחילה דנהרא נהרא ופשיטיה. וכיוצא בזה כתב הריב"ש ז"ל יעו"ש עכ"ל:

ומדברי הרב ז"ל הללו למדנו דבירושלם עיקו"ת הכי הוה נהוג אצלם מדורות קדומים. ורבניה הראשונים הכי הנהיגו לכתוב בלי נקודה וכיון שכן מי יבוא אחריהם לערער על מנהגם חלילה. ומינה יובן דלו היה שהנהיגו רבנן תקיפי ארעא דישראל לכתוב גט אחד ובנקודה של הרפה. היה הדבר יותר מוסכם לצאת ידי כל הפוסקים ז"ל שקמו אחריהם וחששי לחשש פיסול מדינא בלי נקודה מטעמא רבא דשינוי השם. אכן בהיות המנהג קדום אין לפתוח פה עוד. ומאן ספין לערער ע"ד חלילה. ועיין להרב ג"מ ז"ל שהביא דברי הרב עז"ן הללו. ויש בתמיהתו על מהרי"ט בשם אנג'יל יעו"ש בד"ק ומינה דבעיר חדשה ממש היותר טוב לכתוב גט אחד בנקודה דהוא מוסכם בלי פקפוק דאין בו שום פיסול מדינא רק משום חששה אחרת. ובלי נקודה יש חשש פיסול. ולעולם יותר טוב להתרחק מחשש ספק שינוי בשם דהוא דבר הפוסל את הגט. אע"ג דאיכא חששה אחרת רחוקה אכן אינינה נוגעת לענין הגט עצמו. וכהכרעת הרב ג"מ ז"ל דדבר מסתברי טובא:

ולכל הדברות והאמירות. הדבר ברור כנכון היום דרבנן קדישי בעיה"ק ירושלם ת"ו שנהגו שלא לשים נקודה של רפה בגט. לא שחששו לס' מהרשד"ם ז"ל בפקפוקו שלא לתת נקודה בגט. וע"כ דכוותיה גם הם אינן נותנים. דזה לא יתכן מתרי טעמי תריצי ורברבי. חדא דא"כ הו"ל לעשות ב' גיטין כסברתו. דהא מהרשד"ם ז"ל גופיה חיש לגט בלא נקודה כלל וע"כ הצריך אחד מהם בנקודה. וכיצד יתכן שס"ל בחדא כוותיה ובחדא פלגי עליה. ושנית דרבני ירושלם ה"ו גופייהו מנקדין בכמה גיטין אחרים אשר הנקודה מוכרחת בהם כמו בשם כצ'ד נותנים נקודה על הצדי להיות הברתה דלת. וכן בשם עו'ץ נותנים נקודה ג"כ על הצדי. וכמ"ש ג"ע הרב חיד"א בחיים שאל ח"א ס' ל"ח אות י"ט ואות ט"ל יעו"ש. וכן העתיקו דבריו בס' הגט במנהגי עיה"ק בשם גאמילה יעו"ש. ואי חיישי לסברתו של מהרשד"ם בפקפוק הנקודה. מי הוציא את כצ'ר ועו'ץ מן הכלל. ואין זו סברה לפסול הנקודה בחלק אחד מן הגיטין ולהכשיר בחלק השני. ולפחות יעשו באלו הנקודות ב' גיטין. ואינהו בגט אחד כותבין שם כצ'ר בנקודה עליו. ומוכרח אתה לומר דלא ס"ל כמהרשד"ם ז"ל:

וגדולה מזאת מצינו לרבנן קדישי דעיקו"ת ירושלם ת"ו דהנה בשמות האלה כצ'ר ועו'ץ כתב הרב עז"ן ז"ל דבירושלם כותבים כידר בדלת לבלתי הצטרך לנקודה. וכן בשם עוץ כותבים עוואד בדלת לבסוף. ורק במצרים אשר שם מנהגם לינקד כותבים בצ'ר בצדי ונקודה עליה. יעו"ש במקומותם ונ"ע בס' חיים שאל ז"ל שם בסי' הנ"ל כתב בשם כצ'ר. דמשנת התצ"ד אשר ישב על כסא ההוראה בעיקו"ת ירושלם ת"ו הרה"ג כמוהר"ר בנימין מעלי הכהן זלה"ה שהיה מקדם בארץ מצרים. הנהיג בירושלם ת"ו לכתוב כצ'ר בצדי ונקודה עליה. להיות כי כן הוא משפט לשון ערבי ומאז הנהיגו לכתוב בצדי ובנקודה. וכן נהגו ג"כ בשם עו'ץ יעו"ש בדברי ג"ע חיים שאל ז"ל:

עינינו הרואות כי רבני ירושלם ת"ו הם עצמם סברי מרנן דשפיר דמי לשים נקודה בשמות שמשפטם בלשון ערבי כן הוא. ושינו את מנהגם הקדום לכתוב כידר ועוואד בדלת ולא היו באים לידי צורך הנקודה כלל. אלא שהמה בחכמתם הגדולה ראו כי יותר טוב לכתוב את השם כצ'ר כמשפטו כלשון ערבי מקורו. שלא יהיה בדבר צד שינוי בשם המגרש. ובאשר כי ע"פ מקורו הנקודה נצרכת בו. שמו בו נקודה ומה בכך. כיון שאין צד פקפוק פסלות ח"ו בנקודה ואדרבא להפך. והרי נתברר לן באות ומופת חותך דרבני ירושלם ז"ל לית להו סברת מהרשד"ם כלל. ואינם נותנין כי אם גט אחד דוקא. ובמקום שאין צורך לנקד אין מנקדין ובמקום הצורך לנקודה מנקדין והדברים ברורים:

ומעתה הוברר לן טעמייהו דרבנן קדישי דעיה"ק ירושלם ת"ו דלא הושוו גזירתם. פעמים שמנקדין נקודת הרפה כשם כצ'ר ועו'ץ וכיוצא. ופעמים לא. כמו בשם ג'אמילה גינטיל גוייא וג'ולייא ודומיהן ומה הפרש יש בין זו לזו. האמנם הטעם מבואר דכשמות אלו הרפה שעל נקודת הגימל כשמות הנזכרים הם שמות מפורסמים לכל וכ"ע ידעי דשמות אלו קריאתם ברפה אע"ג שכתובים גימל בלי רפה ואין איש אשר יטעה בקריאתם כלל כי הם ידועים שנכתבים בגימל ונקראים ברפה ואין זה שינוי השם כלל. ואין הנקדנין תופסים אותם על כך כי כבר נודע לכל משפט קריאתם. ושכן כתב הרב ג"מ בולא ז"ל טעם הזה עצמו לסברת החולקים ומחמירים שלא לתת נקודה ולא חיישי לשינוי השם דאין כאן שינוי כיון שהדבר מפורסם. יעו"ש בסי' מ"ה אות ל"ב דפ"ו ע"ג בסופו ותמצא רב נחת מדבריו המצודקים. וא"כ רבני ירושלם ת"ו שאינן מנקדים בכמו אלו מטעמא דאין צורך לנקודה אתו עלה. דבנקודה ובלא נקודה אחת היא. ואין צורך לנקד חנם. לא מטעם חשש דנקודה חלילה:

ותדע דכן הוא שהרי פה מצרים יע"א הדבר ידוע דמנהגינו לנקד בכל השמות הצריכין נקודת הרפה בכל השמות. ועכ"ז בשם גאמילה אין אנחנו מנקדין יען שאין צורך לזה כי כן נקראת בפי העולם בלי נקודת הרפה כלשון המדובר בפה מצרים. ומה צורך לנקודה זאת ואדרבא תורה להפך. ואעפ"י שהיה המנהג מקודם לנקדה. המה ראו אח"כ כי בשם גאמילה אין צורך לנקודה. וכמו שתראה בפסק ארוך שכתב מעלת הרה"ג כמוהר"א ישראל ז"ל שישב על כסא ההוראה זאת לפנים פה מצרים יע"א ה"ה נדפס בס' חיים ושלום אה"ע סי' ל"ג ול"ד יעו"ש אשר הוא אשר בטל נקודה זאת. וכן מבואר בס' מנהגי מצרים באה"ע בשם גאמילא יע"א:

והוא הדבר אשר דיברנו דבשמות כאלה ג'אמילה ג'ינטיל ג'יליבי וכיוצא נראה בעיניהם דאין צורך לנקדם ופרסומם יספיק. וע"כ אינן מנקדין אותם. ומינה בשם כצ'ר ועו'ץ דהנקודה על הצדי הוא דבר הכרחי. דבלא נקודה על הצדי אין אדם יודע לקרותה דלת בשום אופן והיא לא תתהפך לקריאת דלת כי אם בנקודה שעליה כמשפט לשון הערבי שממנו חוצב שם זה. משום הכי מנקדין. והדברים נכונים בטעמם וברורים בנימוקם שעמם וד"ב:

ואחרי כל האמור תורה יוצאת בהינומא דבמח"ק סוג'ונא צריך לשם נקודה על הגימל כדי להחליף הברתה לזיין דגושה. אליבא דכ"ע ואפי' לשיטת רבני עיה"ק ירושלם ת"ו. משום דעד כאן לא אמרינן דבשמות גאמילה גויוה גינטיל ודומיהן דאין צורך לנקדם מפני שהם שמות ידועים ואין אדם שיטעה בקריאתם ואע"פ שכתובה בגט בלתי רפה הוא ידע שזאת היא המתגרשת ולא זולתה. היינו בכגו"ד שהשמות הללו הם שמות נשים עבריות נינהו. ושמות דישראל המה. והגט נעשה בינינו והכל בקרב ישראל. וא"כ כל שאנן בדידן לא נטעה בקריאתם כלל. בין אם מנוקדים או לא דא ודא אחת היא. וא"כ ניטל הצורך לנקדם. וכיון שאין צורך בנקודה לא מנקדינן להו. האמנם בשם עיר סוג'ונא אשר היא עיר של גוים ולא לנו היא. והוקבע שמה מיום הוסדה לקרותה בגימל מנוקדת וזה משפטה. דאל"כ למה לא קראוה סוזונא בזיין פשוטה והלא בין בכתבי הקדש ולהבדיל גם בכתבם יש ז'יין מיוחדת. ומדלא כתבוה בז'יין שמעת מינה שמשפטה בג'ימל מנוקדת להתזת זיין דגושה וחזקה. והממשלה וכתבי הסוחרים הוסיפו עוד לבאר משפט הזיין דגושה והוסיפו בה אות דלת להיות נרגשת התזת הזיין הזאת ונמצא כי כן משפט כתיבתה וקריאתה בין בכתבי היהודים ובין בלשון תושבי הארץ. ובלי נקודה אינה שם כלל לא דישראל ולא דגויים כלל. ונדון זה גרע טפי משם כצ'ר. דשם בקרב ישראל היה האופן לכותבו בדלת עכ"פ. אלא שמשפט צחות לשון הערבי אינו כן. אבל הכא בשם סוג'ונא בזיין לא נקראת בשום אופן ולא תכתב כן לא בישראל ולא בנכרים. ובלתי נקודה על הגימל תתחלף הבנתה לגמרי כי בלשון ערבי וטורקי סוג'ון הוא שם מקום בית האסורים. וסוגונא ר"ל חבושה בבית הסוהר. והוי שינוי השם במקום דפוסל. ועוד תדע שאם נשלח כתב על הפאסט בשם סוג'ונא בכתב הלועזים מבלי לכתוב אחרי הגימל האותיות המהפכות את הגימל לזיין דגושה דהשתא תשאר הגימל כפשוטה לא יגיע הכתב למקומו כי אין זה שם עיר נודעת. ואפי' אם את"ל דהדבר ספק אם כן הוא. סו"ס הספק הוא במקום שהנשמה תלויה בו שהוא ספק שינוי בשם העיר דהשינוי בו פוסל מדינא ומי הכניסנו בכל זה הדוחק ללא צורך:

וע"כ להסתלק מכל אלה המבוכות טפי עדיף לשים נקודה על הגימל של סוג'ונא ובזה יצא כל הספקות ונוכח ס' דרכו לבל יכשל ח"ו ובכן מעתה הכי ראוי לכתוב בכל הגיטין שיתנו במח"ק סוג'ונא כזה במתא סוג'ונא דיתבא על נהר סודוגארא ותול"מ. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן. ולצורי אוחילה ישלח עזרו מקדש לעמוד על משמרתו משמרת הקדש ללמוד וללמד לשמור ולעשות כנה"ר וכנא"ה הכותב בנחיצה רבה מרוב עבודה הבעהח"מ בשלהי חדש אלול המרוצה ברחמים ש' התרס"א ליצירה. העבד ישראל העומד לשרת בק"ק מצרים ואגפיה יע"א:

והוא הצעיר

רפאל אהרן ן' שמעון ס"ט

תוכן העניינים

ומצור דבש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה