פרק לד · אות יב
יב רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כַּד דְּמִיךְ לֵיהּ בְּלֵילֵי רֵישׁ שַׁתָּא חָמָא בְּחֶלְמֵיהּ בְּנֵי אֲחָתֵיהּ מִתְבָּעִין מִן מַלְכוּתָא שִׁית מְאָה דִּינָרִים, אַנְסִינָן אוֹקְמִינָן פַּרְנָסִין, אָמְרִין לֵיהּ מִן דְּמָא מַפַּקְתָּא, אֲמַר לְהוֹן אַתּוּן מַפְקִין וְכָתְבִין, בְּסֵיפָא דְשַׁתָּא אִין מִתְאַבְּדִין אֲנָא אֲשַׁלֵּם לְכוֹן, בְּסוֹפָא דְשַׁתָּא אִיתְאַמְרִין עֲלַיְיהוּ לִשָּׁן בִּישׁ כַּד הֲווֹ יָתְבִין וְנָסְבִין בַּהֲדֵין מְטַכְּסָא, אָתָא חַד גְּבַר מִמַּלְכוּתָא אֲמַר לְהוֹן אוֹ אַתּוּן עָבְדִין פּוֹרְפִּירָא דְמַלְכָּא אוֹ אַתּוּן מְאַרְמָאִין שִׁית מְאָה דִינָרִין, וְסָבִיתִינוֹן וַחֲבַשְׁתִּינוֹן בְּסִלָקֵי, כֵּיוָן דְּשָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אָזֵיל לְגַבֵּיהוֹן וַאֲמַר לוֹן וּמָה אַפַּקְתּוּן, אֲמָרוּ לֵיהּ הָא כְּתָבָא, שָׁרֵי קָרֵי הֲדָא כְּתָבָא וְאַשְׁכַּח דְּאַפְקָן שִׁית מְאָה דִינָרִין חָסֵר שִׁית דִּינָרִין, אֲמַר לְהוֹן הָבוּ לִי שִׁית דִּינָרִין וַאֲנָא מַפְקָא לְכוֹן. אֲמָרוּ לֵיהּ אַתּוּן חָמוּן לְהַהוּא סָבָא, מִתְבַּע מִנְּהוֹן שִׁית מְאָה דִינָרִין וְאַתָּה אָמַרְתָּ שִׁית דִּינָרִין וַאֲנָא מַפְקָא לְכוֹן, אֲמַר לְהוֹן הָבוּ לִי שִׁיתָּא דִינָרִין וְלָא אִיכְפַּת לְכוֹן אַתּוּן, יְהִיבִין לֵיהּ שִׁיתָּא דִינָרִין בְּגוֹ קֻמְצֵיהּ אָזַל יַהֲבִין שׁוֹחֲדָא לְהָדֵין סָבָא דְּלָא לְדַבֵּר לְמַלְכָּא מִלָּא וְאַפְקִינוּן מִתַּמָּן. אֲמָרוּ לֵיהּ דִּלְמָא הֲוֵית יָדַעְתְּ דַּאֲנַן מִזְדַּמְיָין, אֲמַר לוֹן חַיֵּיכוֹן מִלֵּילֵי רֵישׁ שַׁתָּא הֲוֵינָא יָדְעִין דְּאִינוּן מְאַרְסְוָן שִׁית מְאִין דִּינָרִין. אֲמָרוּ לֵיהּ אִלּוּ אֲמַרְתְּ לָא הֲוֵינָא יַהֲבִין אַף שִׁתָּא דִינָרִין בְּגוֹ מִצְוָתָא. אֲמַר לְהוֹן וְאִלּוּ אֲמַר לְכוֹן לָא הַוְיָן מְהֵמְנִין יָתִי אֶלָּא אִית הוּא מִשְׂתְּחוֹי לְהוֹ לְמֶעְבַּד מִצְוָתֵיהּ לִשְׁמָהּ.