פרק לד · אות יא
יא רַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לְעוֹלָם אַל תְּהִי מִצְוַת עָנִי קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֶפְסֵדָהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קְלָלוֹת, וּמַתַּן שְׂכָרָהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת, הֶפְסֵדָהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קְלָלוֹת, כְּתִיב (תהלים קט, ו יח): הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע, בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע, יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים, יִהְיוּ בָנָיו יְתוֹמִים, וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ, יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ, אַל יְהִי לוֹ מוֹשֵׁךְ חָסֶד, יְהִי אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית, יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבוֹתָיו אֶל ה', יִהְיֶה נֶגֶד ה' תָּמִיד, וַיֶּאֱהַב קְלָלָה, וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה. וְכֹלָא עִנְיָנָא דְּמִזְמוֹרָא, כָּל כָּךְ לָמָּה (תהלים קט, טז): יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת וגו', מַתַּן שְׂכָרָן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת, כְּתִיב (ישעיה נח, ז): הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, אָמַר רַבִּי סִימוֹן הֲלוֹא תִּפְרֹשׂ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא הֲלוֹא פָרֹס, כְּבָר הִיא פְּרוּסָה, שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִגְזַר עַל אָדָם מַה שֶּׁמִשְׂתַּכֵּר וּמַה שֶּׁמִּתְחַסֵּר.