פרק לד · אות ז
ז אָמַר רַבִּי זְעֵירָא אֲפִלּוּ שִׂיחָתָן שֶׁל בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, הָא כֵיצַד, אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ זַכִּי בִי, אוֹ רַכִּי בִי, זַכִּי גַרְמָךְ בִּי. רַבִּי חַגַּי אָמַר סְכֵי בִּי, אִסְתַּכַּל בִּי, סְכֵי בִּי מָה הֲוֵינָא, וְאִסְתַּכַּל בִּי מָה אֲנָא. דְּאָמַר רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (קהלת ה, יג): וְאָבַד הָעשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע, שֶׁהֵשִׁיב לְאוֹתוֹ הֶעָנִי בְּעִנְיַן רָע וְאָמַר לוֹ לֵית אַתְּ אָזֵיל לָעֵי וְנָגֵיס, חָמֵי שָׁקְיָין, חָמֵי כְּרָעִין, חָמֵי כָּרְסָוָן, חָמֵי קֻפְרָן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא דַיָּךְ שֶׁלֹּא נָתַתָּ לוֹ מִשֶּׁלָּךְ מְאוּמָה אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁנָּתַתִּי לוֹ אַתְּ מֵשִׂים בּוֹ עַיִן רָעָה, לְפִיכָךְ (קהלת ה, יג): וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה, מִן כָּל מַה דַּהֲוָה לֵיהּ.