פרק לד · אות ו
ו דָּבָר אַחֵר, וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קו, מג): פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹּכּוּ בַּעֲוֹנָם, בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמִשְׁתַּעְבְּדִים בַּמַּלְכוּת וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְנִגְאָלִים, חוֹזְרִים וְעוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמִשְׁתַּעְבְּדִים בַּמַּלְכוּת וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְנִגְאָלִין, עַד הֵיכָן, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אָמַר עַד שֶׁדַּלּוּ מִן הַמִּצְווֹת, וְאָחֳרִינָא אָמַר עַד [שידלדלו] [שנדלדלו] מִן הַנְּכָסִים, עַד שֶׁלֹּא הָיְתָה סְפֵיקָא בְּיָדוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן לְהָבִיא אֲפִלּוּ קָרְבַּן עָנִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא יד, כא): וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לֶעָנִי: עָנִי, אֶבְיוֹן, מִסְכֵּן, רָשׁ, דַּל, דָּךְ, מָךְ, הֵלֶךְ. עָנִי, כְּמַשְׁמָעוֹ. אֶבְיוֹן, שֶׁמְתָאֵב לַכֹּל. מִסְכֵּן, שֶׁהוּא בָּזוּי לַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט, טז): וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה. רָשׁ, מִן הַנְּכָסִים. דַּל, מְדֻלְדָּל מִן הַנְּכָסִים. דָּךְ, מְדֻכְדָּךְ, רוֹאֶה דָּבָר וְאֵינוֹ אוֹכֵל, רוֹאֶה דָּבָר וְאֵינוֹ טוֹעֵם וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה. מָךְ, שֶׁהוּא מָךְ לִפְנֵי כֹּל, עָשׂוּי כְּמִין סְקוּפָה הַתַּחְתּוֹנָה, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ.