פרק לד · אות ה
ה רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חִיָּא פָּתַח (קהלת ז, יד): בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה [כי] גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים, אִם בָּאת רָעָה לַחֲבֵרְךָ רְאֵה הֵיאַךְ לְזַכּוֹת בּוֹ וּלְפַרְנְסוֹ כְּדֵי שֶׁתְּקַבֵּל מַתַּן שְׂכָרוֹ. כָּךְ הָיָה רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חִיָּא עוֹשֶׂה בְּשָׁעָה שֶׁאִמּוֹ לוֹקַחַת לוֹ לִיטְרָא אַחַת שֶׁל בָּשָׂר מִן הַשּׁוּק הָיְתָה לוֹקַחַת לוֹ שְׁתַּיִם, אַחַת לוֹ וְאַחַת לָעֲנִיִּים, עַל שׁוּם גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲנִיִּים וַעֲשִׁירִים כְּדֵי שֶׁיְּהוּ זָכִין אֵלּוּ לָאֵלּוּ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ.