פרק כא · אות ט
ט דָּבָר אַחֵר, בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר בְּזֹאת, הַכָּתוּב מְבַשְּׂרוֹ שֶׁהוּא חַי אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר שָׁנִים, וְכִי עָלָה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאַהֲרֹן חַי אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר שָׁנִים, אֶלָּא מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן עַל יְדֵי שֶׁשִּׁמְשׁוּ בּוֹ בֶּאֱמוּנָה, שִׁמְשׁוּ בּוֹ שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֹּהֲנִים, הוּא וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ. מִקְדָּשׁ שֵׁנִי עַל שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָהּ בְּדָמִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיוּ הוֹרְגִין זֶה אֶת זֶה בִּכְשָׁפִים, שִׁמְשׁוּ שְׁמוֹנִים כֹּהֲנִים וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁמוֹנִים וְאֶחָד, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם [ויש אומרים שמונים ושלשה], וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁמוֹנִים וְאַרְבָּעָה [ויש אומרים שמונים וחמשה] וּמֵהֶן שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק אַרְבָּעִים שָׁנָה. כֵּיוָן שֶׁחָזְרוּ לִהְיוֹת מַשְׂכִּירִין אוֹתוֹ בְּדָמִים הָיוּ שְׁנוֹתֵיהֶן מִתְקַצְּרוֹת. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁלַח בְּיַד בְּנוֹ שְׁתֵּי מִדּוֹת שֶׁל כֶּסֶף מְלֵאוֹת כֶּסֶף וּמְחוֹקֵיהֶן כֶּסֶף, וְעָמַד אֶחָד וְשָׁלַח בְּיַד בְּנוֹ שְׁתֵּי מִדּוֹת שֶׁל זָהָב מְלֵאוֹת זָהָב וּמְחוֹקֵיהוֹן זָהָב, אָמְרוּ כָּפָה סְיָח אֶת הַמְּנוֹרָה. רַבִּי אַחָא הֲוֵי קָרֵי עֲלֵיהֶן (משלי י, כז): יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים, אֵלּוּ שֶׁשִּׁמְשׁוּ בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, (משלי י, כז): וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה, אֵלּוּ שֶׁשִּׁמְשׁוּ בְּבַיִת שֵׁנִי.