פרק יד · אות ז
ז דָּבָר אַחֵר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת יא, ב): תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה, תֵּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי נִדָּה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה, אֵלּוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי הַמִּילָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם שִׁמַּרְתָּ יְמֵי נִדָּה אֲנִי נוֹתֵן לְךָ בֵּן וְאַתָּה מוֹלוֹ לִשְׁמוֹנָה יָמִים, הֱוֵי (ויקרא יב, ג): וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.