פרק יב · אות ב
ב רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (ירמיה טו, טז): נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם וַיְהִי דְבָרְךָ לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי כִּי נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן זֶה הַדִּבּוּר נֶאֱמַר לְמשֶׁה בְּסִינַי, וְלֹא נוֹדַע לוֹ עַד שֶׁבָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ. אָמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן, אָחִי, בְּסִינַי נֶאֱמַר לִי שֶׁאֲנִי עָתִיד לְקַדֵּשׁ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, וּבְאָדָם גָּדוֹל אֲנִי מְקַדְּשׁוֹ, וְהָיִיתִי סָבוּר שֶׁמָּא אוֹ בִּי אוֹ בְּךָ הַבַּיִת הַזֶּה מִתְקַדֵּשׁ, וְעַכְשָׁיו שְׁנֵי בָנֶיךָ גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְךָ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אַהֲרֹן שֶׁבָּנָיו יִרְאֵי שָׁמַיִם הֵן, שָׁתַק וְקִבֵּל שָׂכָר עַל שְׁתִיקָתוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁשָּׁתַק, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י, ג): וַיִּדֹּם אַהֲרֹן, וּמִנַּיִן שֶׁקִּבֵּל שָׂכָר עַל שְׁתִיקָתוֹ, שֶׁזָכָה וְנִתְיַחֵד אֵלָיו הַדִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן.