אור ברסלב
ויקרא רבה פרק יב › אות א

ויקרא רבה

פרק יב · אות א

פרק יב

א יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ (ויקרא י, ט), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כג, לא): אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, מַהוּ כִּי יִתְאַדָּם, כִּי יִתְאַוֶּה לְדַם נִדָּה וּלְדַם זָבָה, (משלי כג, לא): כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, בַּכִּיס כְּתִיב, לָשׁוֹן נָקִי הוּא, כְּדִכְתִיב (משלי א, יד): כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ (משלי כג, לא): יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לוֹ כְּשׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה רָאִיתִי וְאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ, אָמַר רַבִּי אַסֵּי אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא סוֹף שֶׁמְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וּמְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא. דָּבָר אַחֵר, אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, וַדַּאי מַסְמִיק לֵיהּ. כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, הוּא נוֹתֵן עֵינוֹ בַּכּוֹס וְחֶנְוָנִי נוֹתֵן עֵינָיו בַּכִּיס. יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף דְּהוּא עָבֵיד בֵּיתֵיהּ מֵישְׁרָא, מַה הָדֵין קְדֵרָה דִּנְחשֶׁת עָבֵיד קְדֵרָה דְחַסְפָּא עָבְדָא, מְזַבֵּין לָהּ וְשָׁתֵי חַמְרָא בְּטִימִיתֵיהּ. רַבִּי יִצְחָק בַּר רַדִּיפָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר סוֹף שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת כְּלֵי בֵיתוֹ וְשׁוֹתֶה בָּהֶן יַיִן, אָמַר רַבִּי אַחָא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה מוֹכֵר כְּלֵי בֵיתוֹ וְשׁוֹתֶה בָּהֶן יַיִן, אָמְרִין בְּנָיֵיהּ לֵית הָדֵין אֲבוּנָן שָׁבֵיק לָן כְּלוּם, אַשְׁקוּנֵיהּ וְשַׁכְּרוּנֵיהּ וְאַפְקוּנֵיהּ וְיַתְבוּנֵיהּ בְּחַד בֵּית עָלַם, עָבְרִין שָׁפְיָין בִּתְרַע בֵּית עָלַם, שָׁמְעוּן אַנְגַרְיָיא בִּמְדִינְתָּא, פָּרְקִין טְעוּנֵיהוֹן בְּגוֹ בֵּית עָלַם וְאָזְלוּן לְמֶחֱמֵי קָלָא בִּמְדִינְתָּהּ, אִתְעַר מִשְׁנָתֵיהּ חָמָא זִיקָא יָהַבְיָא לְעֵיל מִן רֵישֵׁיהּ שְׁרָא יָתֵיהּ וִיהֲב יָתֵיהּ בְּפוּמֵיהּ. לְבָתַר שְׁלשָׁה יוֹמִין אָמְרִין בְּנַיָיא לֵית אֲנַן אָזְלִינַן וְחָזִינַן מַה הַהוּא אֲבוּנָן עָבֵיד, אָזְלִין וְאַשְׁכְּחוּנֵיהּ וְהָא זִיקָא יָהֵיב בְּפוּמֵיהּ, אָמְרִין אוֹף הָכָא לָא שָׁבַק לָךְ בָּרְיָיךְ, הוֹאִיל וִיהַב לָךְ לֵית אֲנַן יָדְעִין מַה נַּעֲבֵד לָךְ. עָבְדוּן בֵּינֵיהוֹן תַּקָנָה, כָּל חַד וְחַד הֲוָה מַשְׁקֶה לֵיהּ חַד יוֹמָא. (משלי כג, לד): וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, כַּהֲדָא אִילְפָא דְּמִטַּרְפָּא בְּפִילָגוּת דְּיַמָא נָחֲתָא וְסָלְקָא נָחֲתָא וְסָלְקָא, וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, כְּהָדֵין תַּרְנְגוֹלָא דְּיָתֵיב בְּרֵישׁ חֲבַל, אָזֵיל וְאָתֵי אָזֵיל וְאָתֵי, כְּהָדֵין קַוּוֶרְנוּטִין דְּיָתֵיב בְּרֹאשׁ תֻּרָנָא אָזֵיל וְאָתֵי [אזיל ואתי]. (משלי כג, לה): הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, מְחוֹ לֵיהּ וְלָא מַרְגִּישׁ, (משלי כג, לה): הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי, טְלַמִין לֵיהּ וְלָא יָדַע. שָׁתֵי שִׁיכְרָא חַמְשָׁא קִיסְטוֹן אָמְרוּ לֵיהּ עַשְׂרָא קִיסְטוֹן אִישְׁתֵּית, וְאִם תֹּאמַר מִתְעַר הוּא מִשִּׁנְתֵיהּ מִנְּשֵׁי לֵיהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר (משלי כג, לה): מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד. (משלי כג, כט): לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ, רַב הוּנָא אָמַר לְמִי שֶׁאֵינוֹ עָמֵל בְּדִבְרֵי תוֹרָה. לְמִי מִדְיָנִים לְמִי דִּינִין, לְמִי שִׂיחַ לְמִי פִּיטָטִין, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי פְּדָעִין דְּמַגָּן, (משלי כג, ל): לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן. עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נָשׁ דַּהֲוָה אָלֵיף לְמִשְׁתֵּי תְּרֵי עֲשַׂר קִסְטִין דַּחֲמַר בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, יוֹמָא חַד אִישְׁתֵּי חַד עֲשַׂר קִסְטִין, דָּמִיךְ וְלָא אָתָא שִׁנְתָא, קָם בַּחֲשׁוֹכָא אֲזַל לְגַבֵּי קְפֵילָא אֲמַר לֵיהּ זַבֵּין לִי חַד קִיסְטָא, אֲמַר לֵיהּ לָא פְּתַחְנָא לָךְ דְּהוּא חֲשׁוֹכָא וְצָרֵי לִי מִן נְטוֹרַיָא, תָּלָה עֵינֵיהּ וְחָזָא נוּקְבָא בְּתַרְעָא, אֲמַר לֵיהּ הַב לִי מִינֵיהּ בְּהָדֵין נוּקְבָא, אַתְּ מְפַנֵּי מִלְּגַאו וַאֲנָא שָׁתֵי מִלְּבַר, עָבַד לֵיהּ כֵּן, אִישְׁתֵּי וְדָמִיךְ קֳדָם תַּרְעָא, עָבְרִין עֲלֵיהּ נְטוֹרַיָא סְבוּרָנֵיהּ דַּהֲוָה גַּנָּב, מַחְיוּנֵיהּ וּפְדָעוּנֵיהּ, וְקָרוֹ עֲלֵיהּ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי פְּדָעִין דְּמַגָּן. לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם, לְמִי שֻׁמְשְׁמִין דְּעַיְינִין, כָּל אֵלֶּה לְמִי לַמְּאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, זֶה שֶׁנִּכְנַס לְבֵי קְפֵילָא קַדְמָאי וְנָפֵיק בַּתְרָאי, לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ, מִן דְּמִשְׁמַע הֵן אִית לֵיהּ חַמְרָא טָבָא דָּרֵיךְ בַּתְרֵיהּ, מַה כְּתִיב בּוֹ בַּסּוֹף (משלי כג, לב): אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וגו', מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין אָדָם לְחַוָּה, דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי אוֹתוֹ הָעֵץ שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן עֲנָבִים הָיוּ (דברים לב, לב): עֲנָבֵמוֹ עִנְבֵי רוֹשׁ וגו', הַלָּלוּ הֵבִיאוּ מְרִירוּת לָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין נֹחַ לְבָנָיו לְעַבְדוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ט, כא): וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אָמַר (בראשית ט, כה): אָרוּר כְּנָעַן. דָּבָר אַחֵר, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין לוֹט לִבְנוֹתָיו לְמַמְזְרוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יט, לג): וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ (בראשית יט, לו): וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן. דָּבָר אַחֵר, כְּצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, כָּךְ הִפְרִישׁ הַיַּיִן בֵּין אַהֲרֹן וּבָנָיו לְמִיתָה, דְּתָנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא מֵתוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן אֶלָּא עַל שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן לְאֹהֶל מוֹעֵד. רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֶּן בַּיִת נֶאֱמָן, מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲנֻיּוֹת, וְהִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ בִּשְׁתִיקָה, וּמִנָּה בֶּן בַּיִת אַחֵר תַּחְתָּיו, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה הָרַג אֶת הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁמְּצַוֶּה אֶת הַשֵּׁנִי וְאָמַר לֹא תִכָּנֵס בְּפֶתַח חֲנֻיּוֹת, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ הָרַג הָרִאשׁוֹן, כָּךְ (ויקרא ט, יב): וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה מֵתוּ, אֶלָּא מִמַּה שֶּׁמְּצַוֶּה אֶת אַהֲרֹן וְאָמַר לוֹ (ויקרא י, ט): יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, אָנוּ יוֹדְעִין מִתּוֹךְ כָּךְ שֶׁלֹּא מֵתוּ אֶלָּא מִפְּנֵי הַיָּיִן, לְכָךְ חִבְּבוֹ הַכָּתוּב לְאַהֲרֹן וְיִחֵד אֵלָיו הַדִּבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ.

תוכן העניינים

ויקרא רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה