פרק טז · אות ה
ה דָּבָר אַחֵר, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ה, ה): אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָיָא בְּאֵלּוּ שֶׁפּוֹסְקִין צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵין נוֹתְנִין. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אָמַר בְּאִלֵּין שֶׁאוֹמְרִים לָשׁוֹן הָרָע. וְרַבִּי בִּנְיָמִין בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָיָא בַּחֲנִיפֵי תּוֹרָה. רַבִּי מָנֵי פָּתַר קְרָיָא בִּנְדָרִים וכו' כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת. רַבָּנָן פָּתְרִין קְרָיָא בְּמִרְיָם, אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ, אַל תִּתֵּן רְשׁוּת לְאֶחָד מֵאֵבָרֶיךָ לַחֲטִיא כָּל אֵבָרֶיךָ, אַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ, זֶה משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כ, טז): וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִיאֵנוּ מִמִּצְרָיִם. שְׁגָגָה הִיא (במדבר יב, יא): אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ. לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ, עַל אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ט): וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ. וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּפִיהָ חָטְאָה וְכָל הָאֵבָרִים לָקוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר יב, י): וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִלָּה בְּסֶלַע וּמִשְׁתּוֹקָא בִּשְׁתַּיִם, דִּתְנַן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה.