פרק טז · אות ד
ד דָּבָר אַחֵר, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נ, טז): וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ, בֶּן עַזַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו, אָמְרוּ לֵיהּ שֶׁמָּא בְּסִדְרֵי מֶרְכָּבָה אַתָּה עוֹסֵק, אָמַר לָהֶן לָאו, אֶלָּא מַחְרִיז דִּבְרֵי תוֹרָה לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים לִכְתוּבִים, וְדִבְרֵי תוֹרָה שְׂמֵחִין כְּיוֹם נְתִינָתָן בְּסִינַי, עִקַּר נְתִינָתָן בָּאֵשׁ נִתְּנוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, אָמַר רַבִּי לֵוִי מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּקִלּוּסוֹ שֶׁל אָדָם רָשָׁע, מִן הַתּוֹרָה (ויקרא יג, מה): וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. מִן הַנְּבִיאִים (מלכים ב ח, ה): וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת וגו' זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע, וְדִלְמָא לַאֲחוֹרֵי תַּרְעָא הֲוָה קָאֵים. רַבָּנָן אָמְרֵי אֲפִלּוּ בְּסוֹף הָעוֹלָם הֱסִיטָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱבִיאָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְסַפֵּר אוֹתוֹ רָשָׁע בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בַּכְּתוּבִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ, טז): וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים יֵשׁ בּוֹ בָּאָדָם, מֵהֶם רְבוּצִין, מֵהֶם זְקוּפִין, וְלָשׁוֹן זֶה נָתוּן בֵּין שְׁנֵי לְחָיַיִּם וְאַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתָּיו, וּמְכֻפָּל כַּמָּה כְּפֻלּוֹת, בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה שְׂרֵפוֹת הוּא שׂוֹרֵף, אִלּוּ הָיָה זָקוּף וְעוֹמֵד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע.