פרק טו · אות ו
ו רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, כְּתִיב (ויקרא יב, ח): וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה, וּמַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְכִי מָה עִנְיַן זֶה אֵצֶל זֶה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ הָבֵא קָרְבַּן לֵדָה, וְאַתָּה לֹא עָשִׂיתָ כָּךְ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַצְרִיכְךָ לָבוֹא אֵצֶל כֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, ב): וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת חַלָּה לְפָרָשַׁת עֲבוֹדָה זָרָה, לוֹמַר לָךְ, שֶׁכָּל הַמְקַיֵם מִצְוַת חַלָּה כְּאִלּוּ בִּטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל הַמְבַטֵּל מִצְוַת חַלָּה כְּאִלּוּ קִיֵּם עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (משלי ו, כו): כִּי בְּעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם, מִי גָרַם לוֹ שֶׁנִּכְשַׁל בְּאִשָּׁה זוֹנָה עַל יְדֵי שֶׁאָכַל אֶת כִּכְּרָהּ שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּתִיב (במדבר ה, י): וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (במדבר ה, יב): אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וְכִי מָה עִנְיַן זֶה לָזֶה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אָמַרְתִּי תֵּן מַתָּנָתְךָ לַכֹּהֵן וְלֹא עָשִׂיתָ כֵּן, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַצְרִיכְךָ שֶׁתָּבִיא אִשְׁתְּךָ אֶל הַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה, טו): וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן.