פרק טו · אות ה
ה מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְכִי מָה עִנְיַן זֶה לָזֶה, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חֲנִילָאי מָשָׁל לַחֲמוֹרָה שֶׁרָעֲתָה וְנִכְוֵית וְיָצָא בְּנָהּ כָּווּי, מִי גָרַם לַוָּלָד שֶׁיֵּצֵא כָּווּי שֶׁנִּכְוֵת אִמּוֹ, כָּךְ מִי גָרַם לַוָּלָד שֶׁיִּהְיֶה מְצֹרָע אִמּוֹ שֶׁלֹּא שִׁמְּרָה יְמֵי נִדָּתָהּ. אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לְגִנַּת יָרָק שֶׁהַמַּעְיָן לְתוֹכָהּ כָּל זְמַן שֶׁהַמַּעְיָן לְתוֹכָהּ הִיא עוֹשָׂה כְּרִיכִין, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ נִדָּה עוֹשֶׂה בָּנִים מְצֹרָעִים. רַבִּי אָבִין קָרָא עֲלֵיהּ (ירמיה לא, כט): אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה, וְהֵן קוֹרְאִין עַל אֲבוֹתֵיהֶם (איכה ה, ז): אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ.