פרק ו · אות ב
ב וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כט, כד): חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ אָלָּה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד, מַעֲשֶׂה בְּשִׁלְטוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹרֵג אֶת הַקַּבְּלָנִין וּמַתִּיר אֶת הַגַּנָּבִים, וְהָיוּ הַכֹּל מַלִּיזִין עָלָיו שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כָּרָאוּי, מֶה עָשָׂה הוֹצִיא כָּרוֹז בַּמְּדִינָה וְאָמַר כָּל עַמָּא לַקּוֹמְפּוֹן, מֶה עָשָׂה הֵבִיא חֻלְדּוֹת וְנָתַן לִפְנֵיהֶן מָנוֹת וְהָיוּ הַחֻלְדּוֹת נוֹטְלוֹת אֶת הַמָּנוֹת וּמוֹלִיכוֹת אוֹתָם לַחוֹרִים, לְמָחָר הוֹצִיא כָּרוֹז וְאָמַר כָּל עַמָּא לַקּוֹמְפּוֹן, הֵבִיא חֻלְדּוֹת נָתַן לִפְנֵיהֶם מָנוֹת וְסָתַם אֶת הַחוֹרִים וְהָיוּ הַחֻלְדּוֹת נוֹטְלוֹת אֶת הַמָּנוֹת וּמוֹלִיכוֹת אוֹתָן לַחוֹרִין וּמוֹצְאוֹת אוֹתָן מְסֻתָּמוֹת וּמַחֲזִירוֹת אֶת הַמָּנוֹת לִמְקוֹמָן, לוֹמַר שֶׁאֵין הַכֹּל אֶלָּא מִן הַקַּבְּלָנִין, הֲרֵי מִן הַשִּׁלְטוֹן. מִן הַמַּעֲשֶׂה מִנַיִן, רְאוּבֵן גָּנַב לְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי יָדַע בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ אַל תְּפַרְסְמֵנִי וַאֲנָא יָהֵיב לָךְ פַּלְגָא, לְמָחָר נִכְנְסוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשָׁמְעוּ קוֹל הַחַזָּן מַכְרִיז מַאן גָּנַב לְשִׁמְעוֹן, וְלֵוִי קָאֵים תַּמָּן, הֲלוֹא נָתְנָה תּוֹרָה אִפּוֹפְסִין, וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע.