ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
יורה דעה · סימן ה
כתב מהרי"ע במנהגים דף ק"ט ע"ד שראה חדשים מקרוב באו באשה שבא בעלה מהדרך להצריכה להמתין לספור שבעה נקיים ואפילו אם היתה טהורה שחוששין לדם חימוד ע"פי הוראת קצת חכמים וחששא זו לא נזכרה בשום ספר ואדרבה נראה דמצוה לפוקדה בליל שבא מהדרך ורבו ביטל המנהג ע"כ:
והנה מ"ש דנראה דמצוה לפוקדה בליל שבא מהדרך אולי נראה לו כן ממ"ש במציעא דף ק"ז דדריש רב על פסוק ברוך אתה בבאך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך וכן בסנהדרין דף ק"ז מרבי חייא בר אבא דדריש ע"פ לא תאונה אליך רעה שלא ישלוט בך יצ"הר ונגע לא יקרב באהלך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך ע"כ. ואי מהא אין ראיה שהיא מצוה אלא דמסתמא בבואו מן הדרך מתאוה לה ויש לו צער אם ימצאנה טמאה ולא אמרו דמצוה לפוקדה רק בפרק יציאות ואפילו בשעת ווסתה וכמ"ש ביבמות דף ס"ב ובעירובין דף ק' ופסקו הטור וש"ע א"ח סי' ר"מ ובי"ד סי' קפ"ד וכתב הרשב"א בתורת הבית בבית ז' שער ב' דבמקום מצוה לא גזור רבנן ע"כ ובס' בדק הבית להרמ"ה שם כתב דלא התירו אלא ליוצא לדרך בלבד אבל לא להבא מן הדרך ע"כ ולא עוד אלא בבא מן הדרך איתא בגיטין דף ע' דהויין ליה בנים ותיקין פירושו חלשים והרמב"ם בפ"ד הל' דעות כתב גם ביוצא לדרך אינו טוב אלא דמור"ם א"ח שם חילק בין מהלך לרוכב וכנ"הג שם חילק בין לילה שלמחרתו הולך ובין אותו היום ממש אלא דכל זה א"ש להטור ומרן דפסקו להא דהיוצא לדרך דמצוה לפוקדה וכתבו גם דלא ישמש ביום יציאה לדרך אבל הרמב"ם לא הביא כלל הא דמצוה לפוקדה כשיוצא לדרך וכמ"ש ה"המ בפ"ד מהלכות איסורי ביאה ועיין להרב יד אהרן א"ח שם מה שיישב להרמב"ם בזה:
ודע שרש"י מ"ש שם במציעא הנ"ל דלא כמ"ש שם בסנהדרין וכמו שהעיר מהרש"א בח"א בזה ומ"ש בס' עין יהוסף יש להשיב עליו ועיין להרב חיד"א בפ"ע בסנהדרין מה שיישב:
ודע עוד דהרב ב"ד י"ד סי' צ"ז הביאו הרב חיד"א בפ"ע לנדה ובשיו"ב לי"ד סי' קפ"ד כתב מהבקיאות הנז"ל מסנהדרין ומציעא דלא. כהמורה שהצריכה להאשה שבא בעלה מהדרך להצריכה ז"נ והמורה ההוא מהר"י קובו וכן רמז הרב חיד"א שם מהרב דבר משה ח"א י"ד סי' כ"ט שגם הוא ערער על הוראה זו וכן מהרב מהרי"ך שהקשה למורה הנז"ל ממשנה שלימה דנדה דף ט"ו והבאין מן הדרך נשיהן להם בחזקת טהרה ומהתימה להרב פ"הא ח"א הלכות א"ב דף ק"ז דתלה בהרב ב"ד החומרא הנז' של ז"נ גם באשה שבא בעלה מהדרך יעו"ש ואדרבה הביא ההוראה הנ"ל ודחה אותה מאותם הבקיאות דמציעא וסנהדרין דא"כ דבעיא ז"נ מה הועילו בברכה זו דהיינו ע"פ ברוך אתה בבואך שלא תמצא אשתך וכו':
ומה שהקשה מהרי"ך ממשנה שלימה הבאין מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה חזי הוית בס' מתן בסתר דף ץ' ע"ג לחלק יצא דנדון מהר"י קובו מארץ רחוקה שלא מדעתה וחייש לדם חימוד ומתניתין איירי בסמוך לעירו דכל שעה ושעה אשתו מצפה לו וטעמא דמצי למנות עונתה ולחשוב שפיר דטהורה היא משא"כ כשנתרחק הרבה והוא עצמו שם העיד ע"ז שהוא דוחק דסתמא קאמר ועוד הרואה יראה דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' א"ב שכתב הלך בעלה למדינה אחרת וכו' וסתם מדינה זו רחוקה ממדינה אחרת. אך אני הצעיר ק"ל במושכל ראשון דמה קשיא על מהר"י קובו מהמשנה שהיא מהתנאים ואילו האי חששא דהאשה שרצתה לינשא לשמור ז"נ אף שלא ראתה היא מימרא דרבא כנז' בנדה דף ס"ו והוא אחרון שבאמוראים דאין כאן אחריו ואחר אביי כי אם רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שהיו תלמידיהם ואע"פי שראיתי להט"ז י"ד ריש סי' קצ"ב הביאו הרב חיד"א בשמחת הרגל לרות דף ל' ששם כתב להכריח ממה דפריך ביומא דף ח"י וביבמות דף ס"ב על רב ור"נ דאמרי מאן הויא ליומא דפריך עלה מהא דרבא תבעוה לינשא צריכא לשמור ז"נ צ"ל דהא דרבא מקמי הכי הואי מהעת שגזרו רז"ל על הכתמים אע"פי שלא הרגישה נעשה גם גזירה זו אף שלא הרגישה אם ראתה או לא יעו"ש:
ואני עפר ואפר אומר דמלשון הרמב"ם לא מוכח כן דהא דכתמים קרי לה דברי סופרים ואילו הא דר"א דבנות ישראל החמירו על עצמן אפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה ז"נ וכן הא דרבא דכל אשה שתבעוה לינשא צריכה לספור ז"נ קרי להו מחכמי הגמרא ומצינו דהא דרבי זירא לא נהגא בימי התנאים כמבואר ברש"י דשבת דף י"ג ע"ב אדתנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפליו וכו' פ"א נתארחתי אצלה וכו' בימי ליבוניך מהו אצליך וכו' ופירש"י כגון זבה שסופרת ימים משפסקה וכו' וזהו דין תורה דאין כאן ספירת ז"נ אלא לזבה ותנא היא פירושה מהתנאים ודלא כמ"ש הרשב"א בת"ה שם לדעת רבינו חננאל וז"ל ולכך הני שומרת יום שטבלה למחר וכן נדה שטבלה ביום ח' לנדתה כיון שהן טהורות דבר תורה הקילו בהם לדברים אחרים אע"פי שהן צריכין לישב ז"נ מדבריהם או מחומר שהחמירו על עצמן וזהו קולו של אותו תלמיד שישן עמה בימי לבונה הוא בבגדו והיא בבגדה וכו' ע"כ הרי דמפרש לה להאי עובדא אחומרא דר"ז ובשיטתו לשבת שם הביא פירוש זה ודחאו מצד אחר איך לא ידע כל עוד שלא טבלה הרי היא בנדתה ועוד הוסיף להקשות יעו"ש. והמחוור בעיניו באותן הימים שלאחר תקנת בנות ישראל כשהיו משלימות ז' ימי נדה ד"ת וטהורות ד"ת ואח"ך סופרות ז"נ משום תקנה דטהרות ובאותן ז' ימים היה מיקל כיון דטהורה ד"ת ע"כ. ובנדה דף ס"ו מבואר ממה שתיקן רבי לעם שבשדות ראתה יום אחד תשב ששה והוא שנים תשב ששה והן ראתה שלשה תשב ז"נ ע"כ והוא דלא כהא דר"ז בנות ישראל החמירו על עצמן וכו' וכ"כ רש"י בריש ס' הפרדס. ורבי סוף התנאים הוה כנודע ורבא גופיה דהוא מהאמוראי בתראי משיב לתלמידו רב פפא דהא דר"ז מנהגא הוא היכא דאחמור אחמור היכא דלא אחמור לא אחמור כדאיתא שם בנדה ולכן מהמשנה דהבאין מן הדרך נשיהם להן בחזקת טהרה אינה קושיא להוראת מהר"י קובו הנ"ל אימור דבימי התנאים כי היכא דלא אחמור חומרא דר"ז ה"נ לא אחמור בהא דרבא בתבעוה לינשא שתצטרך לספור ז"נ. ברם כתב הרא"ש בפ"י דנדה ס"ד וכן בהלכות קטנות שם דהא דרבא לא מחמת חומרא דר"ז אלא אפילו קודם שנהגו חומרא דר"ז דבימי רבא לא פשטה חומרא בכ"מ כדאמר ליה רבא לרב פפא וכו' ע"כ. מבואר יוצא מדבריו דהא דרבא נהגו בה קודם הא דר"ז והדברים מוכרחים ממאי דפריך מהא דרבא על רב ור"נ דהוו אמרי מאן הויא ליומי כנז"ל מש"ס דיומא ויבמות ואפילו רבה רבו דרבא מעולם לא ראה לרב וכמ"ש מרן בכללים דף ק' מרש"י אלא מוכרח דחומרא זו דרבא נהגו בה בימי אמוראי קמאי שהוא רב דממניינא דרבי הוה כנודע. ומ"מ הוראה זו דמהר"י קובו נפלאת היא אע"ג דמלשון המשנה שהביא הרב חיד"א אין כאן הכרח וכמ"ש מ"מ מסתמא דתלמודא אינו כן דא"כ קשיא דרב אדרב דמהאי דיומא ויבמות שמעינן דחומרא זו דרבא נהגא בימיו ואיך הוא עצמו דריש על פסוק ברוך אתה בבואך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך אלמא ליתה להא דרבא בימי רב וכן שם בסנהדרין הוא דברי ר"ח בר אבא שהוא תלמיד חבר לרב כמ"ש בברכות דף ז"ך ע"ב דדרש ונגע לא יקרב באהלך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעת ביאתך מן הדרך אלמא דליתה להא דרבא בזמן רב אם לא שמוכרח לחלק בין אשה שחדשה לו ובין אשה שכבר רגילה עמו. ומה גם דמשנה זו דהבאין מן הדרך נשיהן להם בחזקת טהרה פסקוה תלת סמכי קשוט הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכן הטור בנו ומוכח דאפילו בז"הז דאיתא להא דרבא הדין דין אמת אבל צריך לתת טעם למרן למה לא כתבה וכמו שכן דקדק הרב דבר משה ח"א י"ד סי' כ"ט ויפה כתב הרב חיד"א בשיו"ב לי"ד שם אע"ג דמצינו בספ"ב דנדה דשייך חימוד אפילו בנשואה דאולי קי"ל לרבנן דרובא אינן חומדות ומיעוטא חומדות וט"ס שם שבשניהם כתב חומדות ועוד כתב דהר"ן סבר דדם חימוד טהור הוא אלא ששמא נתערב בו טיפה מדם נידות והרשב"א כתב שהוא טמא ע"כ וכ"נ דעת התו' ספ"ב דף י"ו ד"ה לא יבעול וישנה ותו ספק ראתה ספק לא ראתה והרי תלתא ספיקי משא"כ בפנויה שגזרו משום דרובן חומדות כנ"ל: