ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
יורה דעה · סימן א
כתב מהרי"ע בספרו בני יהודה סי' ק"ה מעשה בביצים שנתנום בקערה בלי שום רוטב ונתנו הקערה על פי הקדירה הטמונה בחמין על האור בשבת ונמצא בביצה אחת אפרוח הואיל ואין כאן רוטב שמוליך בכל הקדירה דזה עדיף מחתיכה שמקצתה חוץ לרוטב דבעינן ניער וכסה והכא ליכא חדא מנייהו ע"כ וכיוצא בזה כתב בסי' שאחריו. והנה שמא ממה שסתם כ"כ אולי דיבר על הידוע לו שדבריו דברי הרשב"א בתשובה שהביאה הב"י סי' ס"ו ופסקה שם בש"ע וכן הלבוש וז"ל אם נמצא דם בביצה ששמוה על החמין להצטמק הדבר פשוט שאינו נאסר החמין כיון דאין במקום הביצה רוטב לא עדיף מהצלי שאינו אוסר אלא כדי קליפה ולא עוד אלא אפילו אם היתה קלופה כיון שהרוטב שבקדירה אינו עולה למעלה מהכסוי אין מה שבקדירה בולע ממנה דלא עדיף מחתיכה שבתוך הרוטב כשלא ניער וכיסה ע"כ ואע"ג דאיירי בדם ולדעתו בחדושיו שהביא הב"י שם יש ג' מינים בדם ביצה יש דאורייתא והוא שנתפשט מקשר החלבון וחוצה לו או בקשר דחלמון ויש דרבנן והוא כשנמצא שלא על הקשר כלל וכו' אסור מדרבנן ויש שמותר שנמצא שלא על הקשר כלל וכו' מותר ואולי דבתשובה זו שהביא הב"י איירי בדם דרבנן משא"כ אפרוח דהוא איסור דאורייתא אבל ממ"ש ראייתו מהצלי או מהחתיכה שהיא בתוך הרוטב אין מקום לחלק ולא עוד אלא שראיתי למהרד"ף במזמור לדוד דף מ"ז שכתב דלא הוצרך הרשב"א בתשובה זו לתת טעם משום שאין כאן במקום הביצה רוטב משום דמיירי הרשב"א בדם שהתחיל להתרקם והוא איסור תורה וכמ"ש הוא עצמו בתשובתו ח"א סי' מ"ז ורמזה הב"י שם שאין זה דם ביצים אלא דם בשר ולא הוכשרנו דם ביצים אלא משום שאין זה מין בשר ע"כ דאי איירי בסתם דם הרי כתב שם מור"ם סימן ד' כל שלא ידענו שהדם במקום האוסר יש להתיר התערובות ע"כ ור"ל בשגם מור"ם הוא היותר מחמיר שכתב שם ומזה נתפשט המנהג במקומות אלו לאסור כל הביצה שיש בה דם ואין מחלקין בין חלבון לחלמון ע"כ אעפ"כ בתערובות מיקל וכדעת מרן שם וכן כתב הרשב"א בתשובתו שבח"א הנז"ל ולא עוד אלא דמהרש"ל הביאו הש"ך שם סס"ו וכנ"הג הגב"י קוק ט"ל דעתו שהרשב"א הנז"ל בב"י דאיירי בשמו הביצה בתוך החמין ממש וכן הוכיח מהראד"ב סי' כ"ט שהביא כנ"הג שם מלשון מרן והלבוש שפסקו לתשובת הרשב"א הנז' לפסק דין שלא הזכירו בדבריהם כסוי ולכן הוצרכו הש"ך והפר"ח שם להגיה במקום הכסוי צ"ל למעלה מהביצה אלא דהפר"ח כתב דלפי פסק מרן דחתיכה שעליה הביצה צריכה נטילת מקום ולדעתו כל החתיכה אסורה ותו דמהראד"ב שם בסיום דבריו כתב בתנאי שאין שם רוטב במקום הביצה וכן הסכים בס' דברי יוסף סס"י וכנ"הג. שם הכריח פירוש מהרש"ל הנ"ל דאם הביצה למעלה על כסוי הקדירה איך כתב וקליפת הביצה לא גרעא משיעור קליפה דהכסוי הוא יותר מכמה קליפות ע"כ וגם בזה נמי אין טעם לחלק בין ביצה לאפרוח ובנדון מהרי"ע הנז"ל שהוא בפירוש דברי הרב איסור והיתר בפירוש תשובת הרשב"א הנ"ל בב"י הו"ל להוכיח דינו מהצלי כמ"ש הרשב"א דעד כאן לא הביא הרשב"א מחתיכה שחוץ לרוטב כשלא ניער וכיסה מותר אלא בביצה שהיא קלופה אבל לא כשאינה קלופה כנדון מהרי"ע דמסתם דבריו מוכח כדרך כל הביצים המתבשלים שהם בקליפיהם:
ועל פי מ"ש לא יכולתי לכוין למ"ש הרב כסא אליהו סי' כ"ג על מ"ש מור"ם שם והוא לקוח משערי דורא דאם שמו כסוי הבלוע מבשר על פי קדירה של חלב או איפכא אם שניהם חמים או העליון קר והתחתון חם אם התחיל הכסוי להזיע הכל אסור וכ"כ הב"י משמו בסי' צ"ב וסיים הרב הנז' ודברי מהרי"ע סי' ק"ה הם הפך זה ע"כ. ואחר המח"ר מה יש לו עם מהרי"ע והרי דבריו דברי הרשב"א ממש ואי איתא דדברי הרשב"א פלגן על הרב שערי דורא הו"ל למרן בסס"ו כשהביא דברי הרשב"א לרמוז שם מדברי הרב ש"ד א"נ בסי' צ"ב בב"י שהביא דברי הרב שערי דורא הו"ל לרמוז מדברי הרשב"א הנז' בסס"ו ותו איך מור"ם שכתב דברי הרב שערי דורא לא הגיה שם בסס"ו כלום. על דברי מרן בפסקו שפסק לתשו' הרשב"א הנז':
והאמת יסוד בנין דמה ענין דברי הרב שערי דורא הנ"ל בדברי מור"ם שהכלי כולו בלוע מבשר ונתנוהו על קדירת חלב או איפכא דגוף הכיסוי מה למעלה מה למטה כולו בלוע מבשר או מחלב וכשנתנוהו על קדירת חלב א"נ של חלב על קדירת בשר הרי נסרך ונדבק ונתחבר בקדירה ונעשו גוף אחד ונתערבו יחד בשר בחלב מהזיעה ההיא להביצה שמונחת בקליפה בכסוי היתר שהוא ממין הקדירה ואף אם הגיע קצת מתחתית הכסוי למעלה אינו מגיע ממנו לגוף הביצה מה גם אם אינה קלופה ואפילו למהרש"ל ודעמיה דמפרשי בתשו' הרשב"א הנ"ל במונחת תוך החמין ממש והכריח כן כנ"הג דאם על הכסוי הרי הכסוי הוא יותר מכמה קליפות הרי גם באופן דהביצה תוך הקדירה לא חיישי לזיעה כ"ש בנדון מהרי"ע שהיא בתוך הקערה והקערה ע"פי הקדירה ואיך לא זכר שר ממ"ש מור"ם גופיה סי' צ"ב על מ"ש מרן שם אם שמו מחבת של חלב ע"ג הכירה תחת קדירה של בשר שהזיעה הנבלע בקדירה אוסרתה והגיה מור"ם ואם המחבת מכוסה גם הבשר מותר דהוו כשתי קדירות הנוגעות זו בזו ע"כ וכ"כ הש"ך סס"ו לדעת הא"וה דמפרש בתשו' הרשב"א הנ"ל בביצה ששמוה על הכסוי דהויין כשתי קדירות הנוגעות זו בזו והוא כנדון מהרי"ע ועדיפא מינה במחבת הנז' הביא הרב ער"הש שם מס' פרי הארץ ח"ב סי' י"ד דהמחבת אינה נאסרת כי אם הבשר בלבד אך הרב דגול מרבבה הביאו שם שחלק עליו וכן הפר"ח והיה טעמו שם דשולי הקדירה מפסיקין דעילאה גבר לאסור החלב לא אמרינן אבל תתאה גבר לאסור הבשר אמרינן וה"נ דכוותה עילאה שהיא הביצה אינה אוסרת הקדירה של החמין שתחתיה כ"ש ביצה בקליפתה:
והואיל ואתא לידן האי מילתא דע דהפר"ח סי' ס"ו סעיף יו"ד הסכים לדברי מור"ם ששם דלא אסרינן ביצה תערובתה עם אחרים כי אם כשידוע שהדם במקום האוסר דאל"כ חד בתרי בטיל ודווקא בנתערבה עם מינו או עם מין ושאינו מינו והסכים דברי מרן לזה וכ"כ בספ"ו על מ"ש מרן שם ביצה שיש בה אפרוח או דם אוסרת המתבשל עמה אפילו אינה קלופה דדוקא אם היה הדם במקום האוסר אבל בספק התערובת מותר ע"כ ובודאי הכוונה לו' עם מינו או עם מינו ושאינו מינו וסמך על מה שכתב כבר בסימן ס"ו שרמזו הוא שם:
ודע אע"ג דמרן פסק לחומרא בפירוש שני של התו' דדם ריקום או התחיל להתרקם הוא דאורייתא וכשאינו במקום האוסר כחומרא של תירוצם הראשון דמדרבנן אסור וכמ"ש הט"ז שם ריש הסימן ומ"ש בסי' פ"ו ס"ח דאין כאן אלא מכת מרדות עיין בש"ך ובט"ז וכנ"הג שם אות ה' וכשיפול ספק אם במקום האוסרו או לא בודאי דהו"ל ספיקא דאורייתא וכמ"ש כנ"הג שם סוף אות ל"ד. ומ"ש שם מרן ריש הסימן אם ידוע שהוא מרוקם חייבין עליו אבל אם אינו ידוע שהוא מרוקם אין חייבין עליו היינו לענין חיוב כרת קאמר אע"ג דלא נ"מ בזה הפרט בזמן הזה ולישנא דהטור נקט אלא דהטור הקדים המאוחר בדברי מרן אבל אין ה"נ דספיקו הוי ספק דאורייתא להחמיר ודלא כמו שנדחק בס' משחא דרבותא ח"א דף ס"ח שכתב דמרן לא דייק בלישניה ויישבו שם בדוחק ושפתי מרן ברור מללו ומור"ם שם ריש הסי' דלא הגיה כלום על מרן יש לחלק בין ביצה אחת לתערובת במינו או במינו ושאינו מינו דאז אמרינן דם ביצים דרבנן והולכים בספיקו להקל וכמ"ש הרשב"א בתשו' סי' מ"ז שרמזה הב"י ויעו"ש מ"ש כנ"הג באורך באות ל"ד:
ומה שהקשה שם בסוף דבריו על ס' שערי דורא היינו משום דאפי' בלי תערובת דעתו להקל וכן צ"ל במ"ש מרן סי' ס"ו נמצא דם בביצה שאינו אוסר את כולה ולא זרק הדם ושכח וטרף אותה עם הדם נ"ל שהוא מותר ע"כ משום דאין כאן תערובת עמה דאל"כ אפילו שיהיה דם במקום שאנו מסופקים בו ואירע כן היה מותר:
ומהרד"ף בספרו הנז"ל שם המציא לנו היתר בסתם דם הנמצא בביצה ששמוה על החמין בתוך הרוטב והחמין מצטמק והולך כל הלילה ואפילו אין כאן אלא ביצה אחת כ"ש באלו המצטמקים דאינו ניכר מקום הקשר כלל יש להקל אפילו היה דם ריקום ריקום. גם למ"ד שהוא איסור תורה אין כאן אלא איסור דם ודם מבושל הסכימו רוב הפוסקים דהוי איסור דרבנן וא"כ אין כאן אלא איסורא דרבנן בתערובת וכ"ש דאין כאן אלא טעמא גרידא ולא ממשו כ"ש בהצטרפות מחלוקת בדם ריקום אי הוי בחלבון או בחלמון וא"כ בכ"מ שנמצא משניהם הוא ספק ספיקא ספק אם הוא בקשר או חוץ לקשר ואת"ל בקשר אין זו דם ריקום. ותו יש לעשות סניף מביצה דספנא מארעא דליכא בהו שום ריקום שאסור מן התורה ע"כ. והן אמת שהב"י הביא מס' שערי דורא דבביצה מבושלת שאין ניכר מקום הקשר כלל והכנ"הג הגב"י אות מ"ה כתב מהרב איסור והיתר דביצים מבושלות קשות א"א לבודקן וכ"כ במח"בר אות ט' ולדידן דגרירנא בתר מרן דסבר דמקום האוסר הוא החלמון בין בקשר או חוץ לקשר ובחלבון שרי בין בקשר בין חוץ לקשר והוא כסברת הגאונים והרי"ף והרמב"ם ודלא כדברי התו' שבפ' ג' דחולין דנקיט כוותייהו כשני החומרות של שני התירוצים וכנז"ל ולדבריהם מקום האוסר הוא על הקשר ומהדומה יוודע אם הדם בחלבון או בחלמון אלא שכנ"הג שם אות ח' הביא ממהראד"ב שכן גם בחלמון אינו ניכר אחר שנתבשלה אלא שא"כ יקשה לנו מ"ש מרן בספ"ו ביצה שנמצא בה אפרוח או דם דאוסרת המתבשל עמה ואוקימנא שהוא במקום האוסר אם לא שמוכרח לחלק בין שלוקה שהיא עדין רכה ובין מבושלת הרבה באופן שהיא קשה אלא דבביצה אחת לבד קשה להתיר בשאינו מינו שהוא החמין כיון דמדאורייתא בעי ששים. וספק ספיקא האחרון שעשה ספק אם הוא בקשר וכו' ואת"ל בקשר אין זה ריקום לדעת מרן דקי"ל כוותיה אין כאן אלא חד ספיקא אם הוא בחלמון הוי דם ריקום או בחלבון ואסור מדרבנן. וכן מ"ש תחילת דבר דגם אם הוא דם ריקום אין כאן אלא איסור דם ולרוב הפוסקים דם מבושל הוי איסורא דרבנן גם בזה יש להסם לדעת מרן בסי' פ"ז ס"ו במבשל דם בחלב שכתב לשון הרמב"ם ממש שהוא פטור ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב מוכח אבל משום דם לוקה וכמ"ש שם בב"י ועיין בכנ"הג שם אות ל"ד ולהרב ער"הש שם אות ז' אבל כשיש שם ביצים אחרים עמה בזה הוא דשרי בשופי לדעת מרן ומור"ם וכ"כ גם הרב ער"הש שם אות ח' ושם ביאר אבל בביצה שנמצא אפרוח בתוכה בעינן שיעור לבטל פליטתה דבתר טעמא אזלינן ולא בתר שמא ודלא כמהרי"ע בבית יהודה סימן מ"ג וכן היא דעת הפר"ח סי' ס"ו מיסוד הש"ך והט"ז ודלא כמור"ם יעו"ש. וגם מהרי"ע גופיה כתב שם וז"ל ועכ"פ יש בזה צירוף סברת האחרונים דלא מחשבי ביצת אפרוח מין במינו עם ביצים אחרים ע"כ:
ודע דמסתמות דברי מור"ם הנז"ל בהיתר דם הנמצא בביצה דלא ידעינן אם הוא במקום האוסרו כשיש שם מינו יש להתיר התערובת הואיל ובלאו הכי חד בתרי בטיל וכן מסתמות נושאי כלי הש"ע שדברו בזה ומטי בה הפר"ח ממ"ש מרן סי' כ"ח ס"ב וס"ג אע"ג ששם דוקא בנשפך באופן שאין יכולין לעמוד עליו אם נודע שהיה רובו מותר היינו דוקא התם דליכא מיהא אפי' איסורא דרבנן בבירור אבל הכא דדם ביצים בתערובת חשבינן ליה איסורא דרבנן אפילו שיהיה במקום האוסר וכל דלא ידעינן אם הוא במקום האוסר הו"ל ס"ס במידי דרבנן וגם דלא נשפך ולא נאבד וברור לנו שאין כאן שיעורא לבטלו אפילו הכי שרי: