ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
חשן המשפט · סימן מו
נשאלתי באחים שותפין אחר מיתת אביהם כמה שנים ועכשיו באו לחלוק ויש אח במדינת הים ששם נשא וכעת האחים כולם נשואין אך יש שם בכור שנוטל פי שנים איך הוא אופן החלוקה מה הוא הראוי והמוחזק ובמה שבבית כל אחד מהם כלי בית וחפצי זהב וכסף ממה שהוא בשעת החופה וממה שעשה כל אחד ואחד מהם אח"ך ובמלבושי בניהם ובנותיהן אשר הם קיימים וכולם נישאו בחיי אביהם ואחד מן האחים הביא לנו פסקא דדינא מאחת הערים עו"בי יע"א להראות לנו מה הוא הראוי והמוחזק ובאיזה דברים לא ישרו בעיני כאשר יבוא בתוך דברינו אי"ה וה' ינחנו בדרך אמת לבל נכשל בדבר הלכה כיר"א:
תשובה מחיים אחר אחרון אני בא מה שעשו לבניהן או לבנותיהן או לנשותיהן אחר שנישאו ועדיין קיימים והם בגדי שבת ויו"ט שמין אותן כמ"ש מרן סי' רפ"ח ואם נעשו בחיי אביהן ונשארו עד עתה נוטל הבכור פי שנים ומ"ש בפסק חכמי העיר ההיא הנ"ל וכל דבר מהתכשיטין וכן דבר ידוע והמעות אשר הכניסו נשותיהן וגם השמלה היתה בכלל של נשותיהן ובניהן ובנותיהן כל אחד זכה בשלו ומי שזכה זכה ע"כ ואם כוונתם מ"ש אף השמלה וכו' על מה שעשו להם אחר החופה ועדיין קיימים והם של שבת וי"ט דבר זה אין לו שחר ואין לומר על מה שהכניסו נשותיהם בנדוניא קאמרי ששל בניהן ובנותיהן אי אפשר לפרשם בכך ובחפצי חופת כל אחד ואחד מהם משנה שלימה שנינו נשאו הגדולים ישאו הקטנים וכו' מה שנתן להם אביהם נתן ומ"ש מהרשד"ם א"ה סי' קפ"א דוקא בבנו הגדול דלא זכה בבית משום שאביו הניח כליו שם היינו דוקא ביחד לו האב הבית וכלים ואין כאן מתנה לא בסתמא ולא בפירושא וכמו שפירש הרב פרח מ"א בח"א סס"ב והובאו דבריו בס' תורת חסד ס' רמ"ז ואפי' בהא דמהרשד"ם הרשב"ש סי' תק"ף פליג הביאו הרב ער"הש א"ה סי' נ"ט ועיין לו למהרשד"ם גופיה מ"ש בח"מ סי' שמ"ב רמזו כנ"הג ח"מ סי' רפ"ו וכן ההיא דכתב בא"ה סי' קפ"א הביאה בא"ה סי' נ"ט ולא העיר בסתירתם ועיין להרב פרח מ"א שם ובח"ב סי' ק"ד הביאו בס' מחזה אברהם דק"מ והביא כל זה בס' אשדות הפסגה א"ה ס"ז ועיין מה שרמז יד אהרן א"ה סי' נ"ט ומשם תורה יוצאה דסתמא קתני מה שנתן להם אביהם נתן ואפי' האח שנשא במד"ה כמ"ש הרב בנו אהרן סי' ג"ן דס"ג ועיין בס' משכנות הרועים באות שי"ן סי' כ"ה מה שפלפל בזה ואין הפנאי מסכים לעמוד בדבריו:
וחזי הוית בס' חדש בשם יקרא פסקי ריקאנטי בסי' כ"ה תשובה אחת למהר"י אריה ממודינא דברים תמוהים והוא ששם נשאל ביעקב שנתן לבניו ראובן ושמעון שנישאו דורונות זהב וכסף ואבנים טובות וכעת שבאו לחלוק האחים טענו שכל מה שנתן אביהם לאותן שנישאו יתנכה מחלק' והסכים שהדין עמהם שמה ששנינו מה שנתן להם אביהם נתן היינו דוקא מתנה החלטית וחיליה ממ"ש הרשב"א בתשו' הביאה הב"י סי' רפ"ב על ראובן שכתב לאחד מבניו שנותן לו כ"וכ מחמת ירושה וכו' עד שאם רצה האב ליתנם לו יותר על חלקו למה כתב בלשון ירושה וכו' וכל כסף וזהב ובגדים יקרים אינם נותנים במתנה גמורה לנשים הנשואות וכמ"ש הריב"ש סי' ש"א אבל החתן הנותן סבלונות אין זה מתנה גמורה והרי קי"ל בין מתה היא בין מת הוא ואפי' הדרי בהו הדרי סבלונות וכן הכריח מלשון הרמב"ם ממ"ש גבי סבלונות והביא דברי הריב"ש סי' קס"א לזכות הבן הנשוי איירי שהאב נדר לו כן והאריך בזה להוכיח בדעת הריב"ש כי יש הפרש בין החתן עם הכלה להאב עם בנו הסמוך על שלחנו שהם כגוף אחד יעו"ש ולא ידעתי איך העלים עין מכת האחרונים המדברים בזה ממש דגם בסתמא למתנה גמורה אכוון מטעם דחייב האיש לישא את בנו וה"ה לכל הנטפל בזה כמ"ש הרב פרח מ"א שם ואדרבה כיון שהם כגוף אחד מחיבת בנו נתן לו במתנה גמורה והמחבר ההוא אחרון מאד ושם בס"א מזכיר למה"ר ישמעאל הכהן ועיקר ראייתו מש"ות הרשב"א אינו כלום דמלבד דלא בנישואין איירי עוד בה דאמר בפירוש בירושתו ואין לך גילוי גדול מזה מה גם ממאי דקי"ל דלא ישנה אדם בנו לבין הבנים ומסתמא לאו ברשיעי עסקינן וכן ממ"ש מהריב"ש איירי בשמין לאשה אם נחלצה או נתגרשה דבודאי הבעל כשנשאה ונתנם לה הוא או אביו לאו למתנה נתכוונו רק להתנאות בהן בהיותה עמו ובנתן חמיה בעת נישואיה לבעלה נתנם ולא לה אם לא שיהיה מכח מנהג פשוט אצלם כמ"ש שם ולא מדינא ובאם נתן לבתו ומתה עיין בס' שפת הים בסופו ובאם האחים נשא אחד אחר מיתת אביהם אשה שניה וכן אם השיא בן או בת אחר מיתת אביו בזה יתנכה מחלקו דדוקא באכילה ושתיה הוא דמחלי אהדדי וכמ"ש הרא"ש מהתוספתא הביאו הב"י סי' קע"ו ועיין בכללי הרא"ש כלל פ"א ס"ד ובס' לב שלמה ס"פ ובס' שמש צדקה ח"מ ס"ז ובס' משאת משה ח"א ח"מ סי"ד ובס' דברי יוסף סי' כ"ט ובענין הנדוניא שהכניס האח שנשא במד"ה הא ודאי שיטול אותה מהאמצע לו לעצמו כמו ש"ח שחייב אביהן להזולת:
ודע בחובות שחייב אביהן לאחרים יפרעוהו מהמוחזק ולא מהראוי ולא כל כמיניה דבכור לומר יפרעוהו מהראוי כדי שישאר לו המוחזק כמ"ש הרב דרכי נועם סי' מ"ג ובס' מגן גבורים למהר"ד אישטרושא חי' מ"ג וסי' ע"ה ובס' פרי הארץ ח"א סי"א ויש להרגיש על. הג"ור. ח"מ כלל ג' סמ"ד דיצא לחלק הנ"מ בשלא גבו הראוי אבל אם גבו אותו הטיל פשרה יעו"ש איך לא זכר שר מהרב אביו הר' דרכי נועם שכת' וז"ל שורת הדין שכל מה שהוצרכו האחים להתפשר בעד קבורת אביהם וכו' הכל יחשב מתפיסת הבית לא מתנגבה מהחובות ע"כ הרי אף שגבו כבר קאמר והגאון הרב נו"ב ח"א מח"מ סי' ל"ד הטיל שם פשרה על כל הנכסים יעו"ש והביא דברי דרכי נועם וכתב עליו כיון שלא הביא שום ראיה אינו אחראי לו ואולי אם ראה ס' פני יהושע שהוא משלהם שכתב כן מסתמא וכן משלנו הרב פרי הארץ ח"א סי' י"א שכתב כיון דהאחים מוחזקים בראוי אין הב"ח גובה מהם ושיעבודא דידיה על המוחזק לא היה עושה פשרה והרב פרח שושן ס"מ כלל ג' הפריז על המדה לפי שכבר גבו הראוי לפורעו מהראוי דוקא משום דב"ח גובה מהזבורית ויש להשיב על דבריו דה"ד באם נחלקו היורשים עם הב"ח אבל אנו דנין במחלוקת האחין זה עם זה וכמ"ש הרב פני יהושע שם דהב"ח מה איכפת לו אם יפרע מהראוי או מהמוחזק דממונו הוא רוצה גם מה שדימה עיקר דינו למ"ש מהרש"ך סכ"ב יש לחלק בין בספק שנפל בגוף הדבר עצמו לאיזה דבר שודאי ראוי או מוחזק כנדונו ששם והחובות שאחרים חייבים להם ואם במשכון יטול בו פ"ש אפי' במשכון שלא בשעת הלואתו ואפי' בהלואה בטוחה כ"כ כמו הבאנ"קו וכמ"ש הג"ור ח"מ כלל ד' סי"ט והובא בח"ש ח"א סע"ד ס"ח וברבית שעלה על החוב אף שיש משכון מהגוי אין לו ברבית וכמ"ש כנ"הג סרע"ח אות ל"ג ובס' לב מבין דרי"ח ע"ג כתב שהוא אליבא דכ"ע ובמשכונא על הקרקע באתרא דלא מסלקי ולא מטא זימנא בחיי אביהם כ"כ מרן שם ומ"ש מרן בסס"ז בשמטה להפך עיין בס' ער"הש שם ובס' משפט האורים שם ובס' תקפו של יוסף ח"ב סי' ך' ובחזקות קרקע שירשו כיון דדינם כקרקע לכל מלי כמ"ש כנ"הג ח"מ ס"ס וקי"ג וק"ם וקע"ה וקצ"א וקצ"ט ור"ד ור"ץ ורל"ה ושי"ב וכן הרב מט"ש הא ודאי דנוטל בהם פ"ש ובחזקה דלא אגידא עם הקרקע עיין בס' תקפו של יוסף שם סצ"ו דט"ל:
והנה באם האב מכר קרקע להלוקח בהטבה לזמן פ' שאם יביא המעות יחזיר לו הלוקח אם יטול בו בכורו של המוכר פי שנים עיין להרב עדות ביעקב סימן מ"ה פלפל בחכמה ומסיק שהוא ראוי גמור ואפילו שכתב בהטבה שיחזיר לו הלוקח או לבאי כחו הביא דבריו הרב לב מבין דף רט"ו והביא גם ממ"ש הרב בנ"ח א"הע סי' ק' והרדב"ז חלק ב' סי' שס"ה והג"ור ח"מ כלל ג' סי' ל"א ומכנ"הג בבעי חיי י"ד סי' קפ"א ובח"מ ח"א סי' ק"ט ומהחק"ל ח"ב מי"ד סי' כ"ב ושם תמה על הרב זרע יעקב סי' מ"ז ומ"ח דפסק לאידך גיסא אך לא השגיח בכל זה ופסק להפך והנה גם הרב דרכי נועם ח"מ סי' מ"ג הכי סבור דהוא ראוי ולא הביא שום ראיה רק מכח פנ"ח באו לכאן והביא דבריו חק"ל ח"מ ח"א סי' ע"א והרב לב מבין שם לא זכר שר מהרב הנז' וכן החק"ל שם לא זכר שר מהרב עדות ביעקב ויש להעיר על ספר די השיב הנד"מ ד"ע שהביא דברי הרב זרע יעקב ולא הזכיר מסייעתא דשמיא דאזלי לאידך גיסא וכיון דהמוכר בהטבה הוי מכר גמור ולכן הוי ראוי להבכור ואינו נוטל בו פ"ש כשחוזרת להם:
מינה מאי דקי"ל שומא הדרא לעולם מלבד אם מכרה הב"ח לאחר או נתנה במתנה וה"ה אם מכרה ב"ח זה בהשבה דהוי כמכר גמור ולא הדרה וק"ו מהבכורה שהיא ד"ת אמרינן כן ק"ו בשומא דאינו אלא תקנתא דרבנן משום ועשית הישר והטוב וכ"כ הרב משחא דרבותא ח"ב סי' קע"א וכן בחוב דכתובה וכמ"ש הרב עדב"י שם ודלא כמ"ש מהרי"ע בבית יאודה סמ"ג דק"ג והוא עצמו כתב שם במנהגים דקט"ז ע"ב כיו"ע תניי"אן לדון בו מיד בדיני מצרנות ולא נמתין עד שיחלט ודלא כהרב גו"ר הרי דחשיב ליה מכר גמור ולא במוכר ע"ת דכתב מרן סי' קע"ה עד שיתקיימו התנאים והביא דבריו אלה המט"ש אות ח"י וכתב עליו שדברי הג"ור ברורים דהוי כמוכר ע"ת ולא הזכיר ממ"ש מהרי"ע סמ"ג דהסכים דהדרא אלמא כמוכר ע"ת חשיב ליה ושם הביא מ"ש הרב זרע יעקב סט"ו שדבריו שם כגזרה בלי טעם ולא הרגיש ממ"ש עליו החק"ל שהוא סותר עצמו ממ"ש בסי' ל"ח וכן למ"ש שם ולמ"ש בסי' מ"ז ומ"ח אבל הג"ור גופיה דסבר דהוי ראוי ל"ק עליה ממ"ש בכלל ו' סי' ח' גבי מצרנות דכתב דאין המצרן יכול לסלקו עכשיו אלמא דלאו מכר גמור הוי דהתם אתי עלה משום הפסידא דמוכר וכל שיש הפסד לא תקנו חז"ל מצרנות דאין זה ישר וטוב וכמ"ש המט"ש שם אלא דלא הזכיר ממ"ש בכלל ג' סי' ל"א ובאם היתה לאביהם קרקע במהיום ולאח"מ וכן אם גזלו ממנו קרקע או ספרים דלא מיאש מניהו הוו מוחזקים ונוטל הבכור בהם פ"ש כמ"ש מורם סי' רע"ח וכנה"ג ח"מ סי' ק"ז הגב"י אות י"וד וגניבה שהוחזרה אחר מיתה כתב מור"ם בא"ה ס"ק בחוב דכתובה דחשיבא מוחזק אבל לא בשכר פעולה שהיתה אצל אחרים דהויא ראוי ובאבידה שנמצאת אחר שמת אם לא נתייאש ממנה הוי מוחזק וכן בשאר מטלטלי מה"ט ולא כמ"ש משום דעומדים להתבקש דלא נמצאת סברה זו בעולם שגם בספרים יש לחוש שגנבם ישראל ואצל ישראל הוי כשאר דברים הנגנבים כ"כ הרב משפט האורים סי' רע"ח:
ובולשת שנכנסה לעיר שדרכם לאבד ולקרוע הא ודאי מייאשי הבעלים והוי ראוי גמור כ"כ בס' זכות אבות דנ"ג ויסוד דבריו ממ"ש מרן בסי' רס"ח והרשב"ש סי' מ"ז:
ואם האב צוה על שפחתו שתהיה משועבדת לאחרים ולא קצב זמן הוי כפרה המושכרת ביד אחרים שנוטל בה הבכור פ"ש כיון דאין קנין בגופה כ"כ מהריק"ש בהגהותיו סי' רע"ח ומזה מוכח כדברי מהרשד"ם סי' ש"א הובא בכנ"הגי סי' רע"ח אות כ"ג דמ"ש הטור כפרה דאינו נוטל בה פ"ש ט"ס וצ"ל אינו נוטל בולד ובשבח פ"ש וכן אם האב נתן שכירות בית אחד לאחד כל ימי חייו כמ"ש הרב המבי"ט ח"ג סי' ק"ף בירושת הבעל מאשתו ורמז דבריו כנ"הג א"ה סי' ץ' הג"הט אות יו"ד וירושת הבעל כבכורה דאינו יורש בראוי כבמוחזק אע"ג דבשבח יש הפרש בין ירושת הבעל לבכורה ועיין להרדב"ז ח"א סי' קס"ח דמדמי מלוה שאצל הבעל כמלוה שאצל הבכור דיורש החצי וכ"כ הגו"ר א"ה שם דסוגיין דעלמא הכי הוא להשוות ירושת בעל בנכסי אשתו כדין ירושת הבכור בפ"ש:
ובההשבון שירשו האחים מאחותם שמתה בלי זש"ק כתב כנ"הג לגבי ב"ח דהוי ראוי בודאי וה"ה גבי בכורה:
ובעשיית מחיצה שאין שם הזיק ראיה ורצו לעשותה אם הבכור נוטל פ"ש עיין במש"ל בפ"ב מהל' שכנים דף י"ו והמט"ש סימן קנ"ז הג"הט אות י"א רמז ממ"ש בס' שמחת יהודה דקס"ב וסיים ולפי דברי הרמ"ה בפרק השותפין מטעמא אחרינא דיהיב ברור דהגם דאין כאן הז"ר יהבי בשוה ועיין בפרט ראוי ומוחזק במש"ל בפ"ב מהל' נחלות ובכנ"הג א"ה ס"ץ ובח"מ סק"ז וסי' רע"ח ובזכ"ל ח"א ח"מ אות רי"ש ובח"ג דק"ל ובס' ער"הש ח"מ סי' ס"ג ובס' לב מבין דר"ט ובשררה והנאת ב"הכנ עיין בס' תקפו של יוסף ח"ב סנ"ד והנה כתבתי כל זה הק"ל הק"ל תחילה במה שאין לנו בו שקלא וטריא ובכן לבאר בשטר עיסקא שהניח להם אביהם דקי"ל בעלמא האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון כנודע ויש ללמוד לענין בכורה ה"נ כמ"ש חכמי מצרים המובאים במהרי"א סע"ח ולמדו זה ממ"ש מרן בח"מ סס"ז וכן בסי' קע"ו מח"ו ל"ה מש"ות מהר"ם לענין שמיטה האי עיסקא משמטת פלגא מלוה דלכל חשיבא פלגא מלוה לענין קדושין ולענין מכר סוף דבר נ"ל פשוט שמשמטת פלגא מלוה ופסק זה מרן שם בש"ע ושם ביאר מהר"ם נהי דאמר רבא דלהכי קרו לה עיסקא וכו' הנ"מ הנך תרתי וכו' אבל לא לשאר מלי דפרישית דמודה רבא דמאי דאפיק בהדיה אפיק ומאי דלא אפיק בהדיה מודה רבא דהוי פלגא מלוה ע"כ וה"ה והוא הטעם בבכורה דלא אפקיה לא אפיק מודה דהוי פלגא מלוה:
והנה מרן שם בב"י אחר שכתב דברי מהר"ם הנ"ל והרא"ש כתב בתשובה על מי שהיה שותף עם חבירו והיו מתעסקים בסחורה ובשטרות ונשאר ביד אחד מהם מהשותפות י"ל דאין השביעית משמטת שותפות דמה שהיה בידו מהשותפות הוא פקדון ולא קרינן ביה כל בעל וכו' ואפשר דלא פליג אמהר"ם דשאני הכא דשניהם מתעסקים בשותפות ע"כ נראה ממה שלא חילק דמהר"ם איירי באחד לבד שהטיל ממון דזו היא סתם עיסקא ובין כששניהם הטילו ממון דאז הוי שותפות ובזה איירי הרא"ש דבש"ות ששם אין כאן הכרח לשום צד דלשון השואל הוא ראובן תובע לשמעון אבי היה שותף עמך והייתם מתעסקים בסחורה ושטרות והיו השטרות בידך ואני תובע הראוי לי מאבי חצי העסק שהיה לכם יחד וכו' ופי' מתעסקים יחד ע"י שהממון של שניהם אבל לעולם המתעסק העיקרי יותר מהאחר הוא שמעון הראיה ממה שנשאר אצלו אחר מות ראובן וממה שתלה הדבר בהתעסקות נראה דסבר כהרמב"ם בפ"ו מהל' שלוחין והביאו הב"י בי"ד סי' קע"ז דאפילו שניהם הטילו מעות אם האחד לבד מתעסק בשותפות וצריך לתת לו שכר טרחו משום לתא דרבית ומרן שם בקצר לא גילה דעתו אלא מור"ם שם ומהריק"ש בהגהותיו כתבו דהויא שותפות כמ"ש הרי"ף בשערים והסמ"ג שהביא שם בב"י וחלק חשן משפט הוא אחרון נראה כיון דפירש דברי הרא"ש כהרמב"ם הכי ס"ל:
והרב פרי צדיק סנ"ט כתב בדעת מרן כפי הכלל שכתב בהקדמתו בהכרח דיסבור כהרי"ף והסמ"ג ולפי מ"ש השתא הוי מחלוקת שקול ותו כתב הרב כנ"הג שם דהרב מקור ברוך כתב כיון דהראב"ד לא השיגו להרמב"ם ודאי דהכי סבר ובפסק אחד כ"י לחכמי העיר ההיא יע"א הנז' אשר הבאיתיו לעיל כתבו מהרב כהונת עולם שכן הוא דעת הריטב"א ורבינו ירוחם ועם שראיתי בס' משכנות הרועים הנד"מ דשנ"ט אייתי לן מרגניתא טבא מש"ות הגאונים הנקרא שערי צדק תשובה מרבינו האיי גאון דסבור כהרי"ף והסמ"ג מ"מ הרמב"ם והראב"ד והריטב"א ורבינו ירוחם הוו רובא מה גם אם כנים אנחנו בדברי הרא"ש לדעת מרן הב"י וכן תפס מהרמ"ג סצ"ח והביאו הרב חיד"א בח"ש בשיו"ב לי"ד סקע"ו וכ"כ כנ"הג שם ממהרלנ"ח מכח הסכמה קדומה שיש להם כהרמב"ם:
ובזה ניחא מ"ש כנ"הג בי"ד סש"ף מהרב המבי"ט דאם אירע אבל להנותן מתעסק מותר לו לפתוח החנות וכתב מני"ר יובן ממילת מתעסק אע"פ שהממון של שניהם כמ"ש הרמב"ם בפ"ו דשלוחין דאם אחד לבד מתעסק אע"פ שהממון של שניהם נקרא עסק וזה הנושא ונותן נקרא מתעסק ע"כ דלכאורה יקשה איך נקיט כיחידאה והשתא דאיכא רבוותא דסברי הכי ניחא ובלאו הכי י"ל שע"פ הסכמה הקדומה בע"הק ירושלים תוב"ב הנז' במהרלנ"ח גם שאר א"י גרירי בתרייהו:
וראיתי להרב מט"ש סס"ז דמקשי למרן דהתם בי"ד כתב דכה"ג דאחד לבד מתעסק הוי שותפות ואלו כאן כתב כששניהם מתעסקים ולחלק יצא בין רבית לשמיטה ע"כ והרואה יראה ששם בי"ד בש"ע לא כתב מזה כלום אם לא שירצה להבין מדבריו ממ"ש שם בב"י ע"פ הכלל שנתן בהקדמתו וכמ"ש הרב פרי צדיק הנ"ל ואינו מוכרח וחילוק שהחליק היה ראוי לומר לאידך גיסא דברבית דאיסורא דאורייתא הו"ל להחמיר להיותו עיסקא ובשמיטה שבזה הזמן שמיטת כספים דרבנן כמ"ש הר"ם פ"ט דשמיטה להיותו שותפות ואינו משמט:
ובאגב ראיתי בספר משחא דרבותא ח"ב מח"מ סק"ח דהביא דברי מהר"ם הנ"ל בב"י דכתב דמאי דאפיק רבא אפיק מאי דלא אפיק לא אפיק דהא אפילו בפקדון שקיבל עליו אחריות הוי כמלוה כדמשמע בפ"ב דקידושין דקאמר האי מלוה היכי דמי וה"ה לענין מכר וכ"ש לגבי שמיטה אטו ראובן שהלוה לשמעון ויחד לו מטלטלי ברשותו עד ואפ"ה שביעית משמטת ע"כ שדבריו נפלאו ממנו בכמ"ש ואפילו פקדון שקיבל עליו אחריותו דינו כמלוה מי שיש לו פרה שאולה ומקדש בה לא הוו קידושין וכי משום שקיבלה אחריות נעקר שמו ממנה וההיא דבפ"ב דקידושין איירי בנגנבה או נאבדה וכמ"ש רש"י אבל אם עדיין קיים ממנו מקודשת ע"כ ועדיפא מינה הול"ל דדברי רבא התם היינו למ"ד המקדש במלוה מקודשת אבל למסקנא אינו כן ע"כ האמת שכן אקשה מהרמ"ג הובא בס' ברכות המים דר"ה וכן בפסק מהרי"א בר מניה דמר הרב חיד"א בסוף ס' זכרון משה בנו של מהרי"א הנז' והרב המחבר שם פריק לה שפיר דגם למסקנא נמי נשאר הדין דאם קיבלה עליה אחריות הוי כמלוה לענין שיצטרך שישאר בו ש"פ כמלוה דעלמא ועלה דייק מהר"ם דטעמא דרבא לא מהני אלא לאינך תרתי דאי אהני גם לקדושין אמאי לא מקדשא כי לא נשתייר בו ש"פ כיון דלפקדון נתנו ניהלה ואינו נעשה מטלטלי ולא להוצאה ניתן:
עוד הקשה הרב הנז' על מ"ש מהר"ם מהא דר"י דאמר דמלוה ע"פ גובה מן היורשים ואלו בשמיטה משמטת קשה דהתם מיירי בקרקעות אבל מטלטלי כ"ע ס"ל דלא משתעבדי לב"ח וא"כ הכא דחזינן דמשתעבד ע"כ דאכתי ברשות בעלים קיימי ולא קרינן בהו דיתמי וממילא אין שביעית משמטת והא דנקט דין מטלטלי ולא שמיטה משום דשמיטה הוי העיסקא כדין הקפת החנות אבל אינו נעשה מטלטלי הוצרך להשמיענו כיון דקנויים לו לרווחא משו"ה נקט רבא מטלטלי א"נ אגב דרב אידי קאמר דנעשה מטלטלין קאמר איהו אינו נעשה מטלטלי ע"כ. אחר המח"ר מי לא ידע בכל אלה דמטלטלי לא משתעבדי לב"ח אבל מהר"ם הק' אי איתא דבכל מילי קאמר רבא דאינה נעשית מטלטלי אצל בניו אלא הוי כקרקע א"כ למר דגבי ב"ח במלוה ע"פ נמי מן היורשין ולמר דוקא בשטר והיינו ודאי קרקעות וא"כ אמאי אמרינן דגם מלוה בשטר משמט והלא זה מוחזק בקרקעות הלוה והו"ל כמלוה על המשכון דאינו משמט אלא אין זה תלוי בזה דמ"ש רבא אינה נעשית מטלטלי אצל בניו והוי כקרקע לא לענין שמיטה וכיוצא איתמר ומאי דאפיק אפיק מאי דלא אפיק לא אפיק דבשאר מילי הויא כמטלטלי אצלו ומ"ש מאי דלא נקט שמיטה משום דהויא כהקפת החנות ורצה לומר דהוא דבר פשוט משא"כ במה שאינה נעשית מטלטלי אצלו הוצרך הדבר לאומרו אנא דאמינא אין ענין הקפת החנות לזה כמו שכן חשב מהרי"א שם דההיא דרך מכר ואין כאן שם הלואה כלל וכמ"ש התוס' והר"ן בפ' אע"פ ורבינו עובדיה בפ"ט דשביעית וכן למ"ש מרן בכ"מ פ"ט דשמיטה ובב"י סס"ז להרמב"ם משום דדרך חנוני להקיף לבע"הב שנים או ג"ש ואינו נוגשו ולא קרינן בהו כל בעל משה ידו וזה ליתה בעיסקא דבודאי בהגיע זמנו דוחקו כמו בסתם מלוה ומ"ש במטלטלי הוי חידוש משום דקנויים לו לרווחא גם בזה י"ל דאינו חידוש כ"כ כיון דמת פקע ליה שיעבוד שלו של המקבל לרווחא דהא אפילו שותפים דעלמא כשמת אחד מהם פסקה השותפות כנודע ותו דבחייו נמי מצינו כה"ג דאין נעשין מטלטלי אצל המקבל דאם נתנם במתנה ויש עדים בזה מוציא אותם הנותן ממנו וכן מ"ש דאגב דרב אידי נקט נעשית מטלטלי נקט איהו כן אינו כדאי דקדוק זה להוליד ממנו דין וכבר למדנו להועיל הרב חיד"א בספרו ש"הג ח"ב דכתב מהרא"י דאין לחלוק על מהר"ם בסברא בעלמא ותו בשלמא רב אידי דנקט נעשית מטלטלי אצל בניו פשיטא דמשמט אבל לגבי רבא דאמר אינה נעשית מטלטלי אצל בניו יש לו לפרש אי איתא דבשמיטה הכי סבור הי"ל לפרש דה"נ בשמיטה אינו משמט ולא כמו דקי"ל במלוה אע"ג דאינו נעשה מטלטלי עכ"ז משמט וממה שסתם דבריו בהכרח מאי דאפיק אפיק מאי דלא אפיק לא אפיק ואח"ז מצאתי בס' נחפה בכסף ח"א דכתב כמ"ש דההיא דשמטה משמט אע"ג דאינה נעשית מטלטלי אצל בניו ליישב פסקי מרן דבי"ד פסק דאם היא בעין נוטלה בלי שבועה ובשמיטה פסק דמשמט יעו"ש:
והנה מהרי"א הקשה שם על דברי מהר"ם הנזכר על מ"ש וכן במכר שאינו נקנה במלוה ומקשה על זה ממ"ש בירושלמי דקידושיו קידושי מלוה לחומרין ובטלטלי אין מוסרין אותן למי שפרע והביא דברי הרשב"א ומהרימ"ט מ"ש בזה וסיים נמצינו למידין שכל שלא מסר מעות לשם הלואה כי אם לשם מקח המעות הם כפקדון אצלו ואם הוציאן שלא ברשות גזל הם בידו וא"כ למה פלגא דעיסקא כמלוה בעלמא והמקדש בו אינה מקודשת והרי זה דומה לשוכר ביתו שיכול להקדישה בתוך הזמן או להשכירה וכמ"ש הרא"ש ממהר"ם גופיה ע"כ. ואחר האחרון אני בא דאין דמיונו עולה יפה לשוכר את ביתו דדוקא בבית הוא דאמרינן הכי אבל לא במטלטלי וכמ"ש מהרש"ל בפ"ה דקמא וסיים כל שיש במטלטלי קצת שיעבוד לא חל עליו הקדש והביאו כנ"הג בי"ד ובח"מ ואעיקרא מה שהבין בדברי מהר"ם דסבר המקדיש במלוה כזו אינה מקודשת אינו כן וה"ד שלא נשתייר בו ש"פ וכמ"ש הרב ברכות המים הנ"ל בכוונתו ובמלוה שקיבלה עליה אחריות נשאר הדין. כן גם למסקנא כמ"ש שם ומה שרצה לומר בדברי הרשב"א ומהרימ"ט ממ"ש במקח ה"נ י"ל בפלגא דעיסקא אין לדמות מקח לפלגא דעיסקא דרז"ל קראוה מלוה ותו מה שדקדק מדברי הרשב"א ומהרימ"ט דכל שלא מסר המעות לשם הלואה אלא לשם מקח הרי הם כפקדון בידו ומזה רצה לומר למה פלגא דעיסקא וכו' אין דבר זה מוסכם והירושלמי הזה הביאו ה"המ בפ"ז מהל' מכירה דהרמב"ם חולק בזה ויעויין בב"י בזה סי' קצ"ט וסי' ר"ה ומהרימ"ט גופיה סבר בקניית שטר עיסקא חלק הפקדון נקנה באגב וחלק המלוה בכ"ומ הובא בכנ"הג י"ד סי' רט"ל ובח"מ סס"ו הרי דבקנייתו נמי לא ראי זה כראי זה ועיין מה שהקשה עוד בס' בית אברהם והרב התומים בסס"ו על סוף דברי מהר"ם שם ומה בכך אם המקבל אינו יכול לכלותו עיין להמט"ש שם דפריק לה שפיר:
והנה מרן בב"י סרע"ח הביא ממהרי"קו שורש קמ"ה שכתב וז"ל שמה שיש לו בשותפות עם אחרים אפילו חוץ לעיר מקרי מוחזק ע"כ והביאו כן מור"ם והלבוש שם אלא שהשמיטו מ"ש אפילו חוץ לעיר וסתמו כפירושו והרואה יראה בדברי מהרי"קו ששם סיים דלא חשיב מלוה מה שחבירו מתעסק בשלו שהרי גוף הממון שלו ע"כ ולא לחנם השמיט מרן זה ממנו ואחריו נמשכו מור"ם והלבוש אם לא דמשמע ליה דכל תכלית דבריו אינו אלא בשותפות ממש ומ"ש דלא חשיב מלוה מה שחבירו מתעסק בשלו כגון ששניהם הטילו ממון והאחד לבד מתעסק דאיקרי שותפות ולא עיסקא דאין צריך ליטול שכר טרחו משום לתא דריבית וכדעת הרי"ף בשערים והסמ"ג שכתבם בי"ד סי' קע"ז דאי שניהם מתעסקים מאי למימרא ומרן לא סיים זה בדבריו דבפלוגתא לא קמיירי ע"ד שכתב כן כנ"הג ח"מ סי' קפ"ה דהרמב"ם פליג בזה וכמ"ש שם בב"י ולדעתו משכחת לה אף ששניהם מתעסקים דלדידיה העיקר הוא ההתעסקות ולא הממון כמ"ש בפ"ו מהל' שלוחין שכל אחד מהם מתעסק במ"א ואותו שמת וירשו אותו יורשיו יש בידו פחות ממה שיש ביד שותפו החי ואותו המותר תובע בו הבכור פ"ש והדין עמו ואה"נ בעיסקא דעלמא מודה מהרי"קו דאין להבכור פ"ש בחלק המלוה ומסכים עם מהר"ם מ"ש בשמיטה דמשמט פלגא דמלוה דעיסקא אשר פסקו מרן שם בש"ע סס"ז וכן משמע מהמבי"ט ח"א סימן רפ"ד ומהרשד"ם סי' ש"א ומהרי"א סי' ע"ח בהביאם דברי מהרי"קו הנז' בשותפות וכ"מ מהר"י הלוי הובא בס' דעת קדושים ח"מ סי' ל"ב וכ"כ הרב ער"הש א"ה ס"ץ בפירוש דבריו כמ"ש וכ"כ בס' תקפו של יוסף ח"א סי"א בדברי מור"ם ומקור דברי מור"ם הם ממהרי"קו אלא דהרב דבר שמואל סל"ב נדחק לפרשו דאיירי דהעיסקא כולה בעין היא אלא דמהריק"ש בהגהותיו שם כתב מה שאינו בלשון מהרי"קו שהוסיף עיסקא וז"ל מי שיש לו שותפות או עיסקא ביד אחרים אפילו חוץ לעיר הוי מוחזק והוא לקוח ממהרי"קו וכמ"ש הרב חיד"א בח"ש ח"א סי' ע"ד אות ח' ומה שהבין בו בס' תקפו של יוסף ח"א סי"א די"ב ע"ב דברים כפשטן דסבר מהריק"ש דגם בחלק המלוה הוי מוחזק אחר המח"ר אינו דהוא הפך ממה דקי"ל בעלמא והרב פאת נגב דס"ח כתב דאיירי במה שיש לו ביד הפאטו"ר והוא דוחק ונראה דבא לכלול במשכחת לה בעיסקא נמי וכגון ששניהם הטילו ממון דלמר ניהו רבה בי"ד סי' קע"ז חשיב לה שותפות ואינו כעיסקא כדברי הרי"ף בשערים והסמ"ג כנז' בב"י שם אבל בעיסקא ממש דאחד לבד הטיל ממון ואחד מתעסק והיא סתם עיסקא דאמרו ז"ל פלגא מלוה ופלגא פקדון יודה מהריק"ש ויש להרגיש על הרב חיד"א שם דכל רז לא אניס ליה ששם רצה להבין בדברי מהרי"קו ובמהריק"ש שהביא דבריו דבעיסקא ממש קאמר וסיים וכ"כ הגו"ר א"ה כלל ד' סי"ט והביא מדברי מהרי"א סי' רע"ח ואחר שעלה בדעתו להשים שלום ביניהם דמהרי"קו איירי בפקדון ומהרי"א איירי בפלגא דמלוה חזר בו מכח דאין נראה כן מסתמות דבריהם ואח"ך בא לכלל ספק באלו העסקות הנהוגות וסיים שעדין צריך להתיישב ורמז ממ"ש הרדב"ז בתשובה כ"י ובמ"ש הרב שבות יעקב ובמה שרמז הרב יד אהרן א"ה ס"ץ ובמ"ש הרב דת ודין ע"כ ולא ידעתי מה יענה למרן בב"י שהשמיט מדברי מהרי"קו דכתב דלא חשיב מלוה. מה שחבירו מתעסק בשלו שהרי גוף הממון שלו מוכח דמבין בדבריו דלא איירי בעיסקא דעלמא אלא שותפות ע"ד שכתבנו וכתב מה שהוא עיקר ואי כדבריו דבעיסקא ממש לא הו"ל להשמיטו דהוא חידוש גדול ולפלפל בו כאשר יהיה האופן וממה שקיצר בו מוכח כמ"ש מהמבי"ט וזולתו שכתבנו לעיל אבל הגו"ר שם והאמת שכתב כן מסברת עצמו והיה טעמו דחשיב מוחזק דאכתי אגיד ביה בעל המעות להריוח ולהפסד ולא יצאו המעות מרשותו לגמרי ע"כ ומ"ש מני"ר מהתוס' דקמ"א ד"ע הנה בנו מהרי"א שם כתב כן גם מהרמב"ן והנ"י אבל מלבד דהרמב"ם פכ"ב מהל' מכירה פליג שכתב דפקדון לבד הוא שיכול להקנות באגב וציין שם ה"המ והב"י סרי"א מהסוגיא הנז' וכן היא גירסת הרא"ש בפ' הגוזל ובפ' מי שמת ואע"ג דבפ' מרובה כתב ומסיק סמי תרתי מקמי חדא וצ"ל שהוא ט"ס ואע"ג דבהרי"ף בפ' הגוזל כתוב ומסיק צ"ל ט"ס הוא דאם הוא כך לא הו"ל להרא"ש לשתוק דידוע דמני"ר נגרר אחר הרי"ף ואם הוא כנגדו בכמה מקומות מביא דבריו כשהוא הפך ממנו לרחק או לקרב ותו אעיקרא מי אמר שזה תלוי בזה וכמו שצידד בס' דבר שמואל סל"ב והסכים עמו הרב ברכות המים שם דרי"ב וכן דעת הרדב"ז בח"ג סימן תקס"ד גבי בעל בירושתו מאשתו כעיסקא שביד אחר כתב דאין הבעל יורש בראוי כבמוחזק וקי"ל דמלוה נקרא ראוי ואין הבכור נוטל בה פ"ש גם הבעל אינו יורש יעו"ש וכ"נ ממ"ש בח"ב סצ"א גבי מקדיש עיסקא יעו"ש וכן בחידושיו להר"ם ח"ג בספרו יקר תפארת כתב בשומר ובשותפות אין כאן שמיטה שלא באו לידו בתורת הלואה וכ"כ גם מהרי"קו שם מרש"י בהרי"ף וכ"כ מרן בבד"ה ח"מ סס"ז אחר שהביא דברי מהר"ם והרא"ש ששם סיים וכ"כ הר"ן בפ' כל הנשבעין שאין שביעית משמטת שותפות ע"כ וכבר עמדו האחרונים על הרדב"ז במ"ש סי' רי"ד והביאו כנ"הג בסס"ו הגב"י אות ט"ו להפך ובודאי סמי חדא מקמי תרי ותלתא דוכתי וכ"נ דעת המבי"ט ומהרשד"ם ומהרי"א בהביאם דברי מהרי"קו הנז' והרב חק"ל אע"ג דבחלק א"ה סי' מ"ב ריש דפ"ט הביא דברי מהרי"קו בעסק ובפקדון שביד אחרים מקרי מוחזק בהכרח דמפרש דאיירי בעסק דשותפות ולא בעיסקא ממש דהוא גופיה בח"ב מח"מ סימן נ"ב כתב דלדעת רוב האחרונים פלגא דמלוה של העיסקא והוי ראוי וכן דעתו בירושת הבעל שם דטרח להעמיד הנדון ההוא שהוא דרך מכר וכ"כ הרב ער"הש א"ה ס"ץ מס' חוט השני וכ"ד התומים ממ"ש על דברי הרדב"ז שלא ראה דברי מהר"ם וכ"כ בס' כרם שלמה ח"מ סי"ו ואע"ג דבשמיטה איירי ה"ה לבכורה דחד טעמא הוא דבעינן במוחזק שבידו ובס' משפט האורים סרע"ח הביא דברי מהרי"א וקלסיה וכ"כ בס' מאמר קדישין שם וכ"כ בס' בני אברהם סי' קכ"ה ובס' פאת נגב סט"ו וכ"כ הר"ח מודעי ז"ל הובאו דבריו בס"ס זכרון משה וכ"כ בס' שפת הים ח"מ סס"ו וכן הרב משחא דרבותא כתב בדברי מהר"ם הנז' דה"ה לבכורה ועד אחרן כ"כ בפשוט בס' משכנות הרועים דרנ"ט בפשוט אלא דמ"ש שם בפשוט מדברי מרן סי' רע"ח משמע דבשלחנו הטהור כתב כן ואינו כן דלא הזכיר עיסקא כלל כי אם מור"ם שם כתב דבריו שבב"י כנ"ל ויש להרגיש על מהרמ"ג אשר בספר ברכות המים דר"י שכתב דרבים הסוברים דהעיסקא כולה מוחזקת ואינו כן וכן מבואר ממ"ש הרמב"ם פכ"ב מה' מכירה והטור וש"ע סרי"א במי שיש לו פקדון במ"א כל דלא כפריה יכול להקנותו לאחר במכר או במתנה הרי דלא נראה שלו ומוחזק בידו כי אם פקדון בלבד ובבכורה כתיב בכל אשר ימצא לו והיינו במוחזק לו עוד זו מצאתי בכנ"הג ח"ב סע"ב ממהריא"ז שכתב שמי שיש לו מעות במחצית שכר שהחצי מלוה והחצי פקדון אם הוצרך הנותן ליקח ממנו קרקע גובה חלק הפקדון מהמיטב כדין השומרים וחלק המלוה מהבינונית ע"כ וכ"כ הש"ך סרצ"א עוד זאת כתב כנ"הג סקס"ג הג"הט אות נ"א המקבל עיסקא אינו חייב לתת מס אלא מחלק המלוה והרב פאת נגב דכ"ח למד מדברי מהר"ם הנז' דלא גבי הנותן ממשעבדי אלא חצי המלוה של העיסקא משא"כ בשטר שותפות וכמ"ש כנ"הג סקע"ו הג"הט אות ל"ג ול"ד ושם הרב מייתי מדברי מהרימ"ט בקניית שטר עיסקא דחצי הפקדון מקנהו באגב וחציו בכ"ומ שהוא חלק המלוה ולא זכר שר מהחולקים בזה וכן בנאמנות סתם בשטר עיסקא אי קאי על חלק המלוה בלבד או גם על חלק הפקדון עיין בכנ"הג סס"ט הג"הט אות כ"א מכל אילין דהוו מוכח דחצי מלוה של העיסקא הוי מלוה גמורה לכמה מילי ולא ראיתי כעת מי שסובר דהעיסקא כולה מוחזקת זולתי הגו"ר ושב"י והרב אדמת קדש א"ה סכ"ט ובס' נחפה בכסף ח"ב דק"ח וכן מהרי"ע בסוף המנהגים והנה הרואה יראה להרב שב"י דלא הביא שום ראיה רק כתב כיון שלא יוכל ליתנה במתנה ושאינה נעשית מטלטלי אצל בניו מינה דהוי מוחזק וזה מורה שלא נזכר מתשובת מהר"ם אשר הובאה בב"י דכתב דמאי דרבא אפיק מאי דלא אפיק לא אפיק ואם היה זוכר ממנה היה מבטל דעתו מפני דעת מהר"ם וכן הגו"ר לא הביא שום ראיה רק מכח דאכתי אגיד בה לריוח ולהפסד וכן מהרי"ע שם בשם רבו לא כתב שום ראיה רק כמ"ש הרב שב"י כיון דאינה נעשית מטלטלי אצל בניו הוי מוחזק ועליו ועל הגו"ר אני אומר אם ראו ש"ות מהר"ם הנ"ל דכתב מאי דאפיק רבא אפיק הוו הדרי בהו ומי לנו גדול מהרשב"א שכותב עליו הרשד"ם בכ"מ. שרבו מהרי"ט מחשיב דעתו כדעת רוב הפוסקים כמ"ש הרב חיד"א בס' ש"הג ח"א דע"ט ובב"י א"ה מביא ש"ות הרשב"א שמבטל דעתו מפני דעת מהר"ם יעו"ש כ"ש וק"ו בדורות האחרונים שמזמן הרשב"א לדורות האחרונים כיתרון האור מן החשך:
ומה מאד תמהני על מהרי"א בר מניה דמר הרב חיד"א אשר בסוף זכרון משה אשר הוא בנו הבכור כאשר ידעתי נאמנה מבן בנו הפשיט הרב נז"ר הקדש זיע"א בהיותנו על אדמת הקדש תוב"בא שמ"ש הרב אביו בח"ש שצריך להתיישב בדבר מנ"יר פושטו כלאחר יד ובעזר משדי אכתוב הנ"ל לקוצר דעתי ודעתו דעת עליון שהעיסקא כולה מוחזקת ותשובת מהר"ם הנ"ל יחידאה היא וקי"ל כהרא"ש שהביא הב"י שם וראה באיזה פוסק שהרא"ש חולק עם רבו מה"רם וממ"ש שם הרא"ש מהקפת החנות מוכח דהעיסקא כהקפת החנות והתוס' והר"ן והרב"ע כתבו משום דאינו דרך הלואה וכ"כ מהרי"קו שורש קפ"ג והרדב"ז הוכיח דחוב שאינו דרך הלואה אינו משמט והב"י הכי סבור ממ"ש על דברי הטור שכתב אבל מקח בין ב"א וכו' כתב נראה דאין חוב משמט אלא הלואה אבל המוכר חפץ לחבירו לא וא"כ פלגא דמלוה שלא ניתנה אלא להתעסק אינו משמט וכמ"ש הרדב"ז ע"כ אחר המח"ר כל זה דמיונות בעלמא תחילה מ"ש סברת מהר"ם יחידאה היא והרא"ש חולק עליו שכן ראה באיזה פוסק אע"ג דאני כעת לא ראיתי תהא במאמינו מ"מ הכרעת מרן הכרעה דכתב דלא פליגי אע"ג דאמרה בלשון אפשר ואתמצ"ל דפליגי הרי בש"ע פסק כמהר"ם וידוע דאנן בתריה גרירנא ולא נשמע דגל הקי"ל כי אם בערי טורקייא וכמ"ש הרב אביו בועד לחכמים ד"ך ע"א ומעתה אפי' יהבינן ליה כל דיליה דהרא"ש מדמי לה להקפת החנות מלבד שי"ל לאידך גיסא בשלמא אי איירי ששניהם מתעסקים כפשט דבריו ניחא מ"ש מהקפת החנות כ"ש הכא דפקדון בעלמא הוא ולא קרינן בזה כל בעל משה ידו כמ"ש שם הרא"ש אבל אי איירי בעיסקא דפלגא מלוה מה ענין זה להקפת החנות אם להתוס' והר"ן שכתבנו לעיל אם לדעת הב"י בדעת הרמב"ם כנ"ל ולא עדיף זה מהמוכר חפץ לחבירו ולא התנה עליו עד אחר שביעית דשביעית משמטתו שכתב בפ"י שם דשביעית משמטתו דמיד שמכר לו הו"ל כאלו הלוהו ומ"ש מהתוס' והר"ן שכתבו כל שאינו הלואה אינו משמט הנה הר"ן גופיה ב"פ כל הנשבעין שהביאו הרב"י בבדק הבית כתב דשותפות אינו משמט מבואר הדבר משא"כ עיסקא דא"כ הול"ל עיסקא וכ"ש שותפות או לכתוב שניהם יחד אלא ודאי דמ"ש דאינו דרך הלואה היינו כהקפת החנות או כשכר שכיר דווקא ומ"ש ממהרי"קו שורש קפ"ג אין משם ראיה דכל משאו ומתנו שם במלוה שקיבל אחריותה עליו כפקדון ואינו כמלוה דעלמא דקמה ליה ברשותיה משא"כ פלגא דמלוה דעיסקא אינה כפקדון. ותו לדידיה מהרי"קו סותר עצמו כפי מש"ל מהב"י דהביא דבריו בסי' רמ"ח מ"ש בשורש קמ"ה דדילג מרן ורבים אשר אתו מלת העסק שהזכיר שם משום. דמשמע להו דבעסק של שותפות קאמר משא"כ עיסקא דעלמא ומ"ש מהרדב"ז מלבד מ"ש לעיל דכבר השיגוהו להרדב"ז מדברי עצמו עוד בה הרב מט"ש בש"ות שבסוף ח"ג כתב עליו כמש"ל בדעת מהריק"ש דאיירי בעסק שהוא שותפות ששניהן הטילו מעות ומ"ש דמרן הכי סבור ממ"ש על דברי הטור. הנה חוץ ממ"ש ממה שהבין כדברי מהרי"קו דלאו בעסק איירי והוא סתירה למ"ש שמרן כן סבור ולא עוד אלא דבש"ע שם סס"ז פסק לש"ות מה"רם דבשטר עיסקא משמט לחצי המלוה אלא ודאי הוא שכתב על דברי הטור דאינו משמט אלא הלואה וכו' הטור לא כתב זה אלא הם דברי הרמב"ם בפירוש המשניות הביאם הב"י שם וכתב עליו מרן ונראה מדבריו שאין חוב משמט אלא המלוה את חבירו לבד אבל המוכר חפץ ונתחייב וכו' לא מקרי הלואה ע"כ מלבד דאין הוכחה דהכי סבור מרן אלא לפרש דברי הרמב"ם בלבד אתא עוד בה דלא הוציא אלא מה שהוא דרך מכר בלבד ובר מינה הויא הלואה ולדעתו א"כ הרמב"ם ע"פי פי' מרן חולק על מה"רם וכל זה הו"ל למרן לבאר או בכאן כשפירש בדברי הרמב"ם או לעיל כשהביא דברי מה"רם שחצי המלוה של העיסקא משמטת:
עוד ראיתי שם בס' זכרון משה פס"ד של ח"ור ליוורנו אשר החזיקו ביד מהרי"א הנז' ראשון לצי'ון מה שכתב להם בן בנו של הפשוט הרב נזר הקדש זיע"א מש"ות הרדב"ז ח"ב סי' צ"א שהבאתי אותה לעיל במקדיש שטר עיסקא יעו"ש ודחו ליה בגילא דחיטתא והוא דבהקדש דוקא אמרה מטעם דכתיב כי יקדיש איש את ביתו וכו' מה ביתו ברשותו וכו' ואפי' על חלק הפקדון מצינן למימר כן אפילו שיכול להקדיש הפקדון שיש לו ביד אחרים כל דלא כפריה ע"כ ואין זה נכון לחלק בכך ועיין להרמב"ם בפ"ו ובפ' כ"ב מהלכות מכירה דהקדש והדיוט שוין הן ומ"ש הרדב"ז בכי יקדיש איש את ביתו וכו' לפי שבהקדיש איירי ולעולם ה"ה להדיוט ומה שכתבו עוד להוכיח שהבכור נוטל פי שנים במלוה דעיסקא ממה שמרן לא זכר מתשו' מה"רם כי אם בשמיטה בלבד ולא במכר וקידושין וכ"כ גם מהרמ"ג אשר הובא בס' ברכות המים והרב המחבר שם יפה השיבו במה שהביא דברי מהרי"קו בבכורה הרי גילה דעתו דבבכורה נמי הדין כן כשמיטה. עוד אני אומר במ"ש הרב חיד"א בבר"י סי' שי"ט וביוסף אומץ דכ"ד תחת שלש משמיט מרן בש"ע מה שהוא מוסכם בו בב"י אם המציאות הוא דבר רחוק או דבר פשוט או שהוא כלול ונלמד מדין אחר שכבר כתבו ע"כ וכיון דבש"ע כתב אין הבכור נוטל פי שנים במלוה ואפי' אם גבו קרקע משמע סתם מלוה יהיה מה שיהיה או כולה מלוה או פלגא או ריבעא וק'ל בש'ליש כתבו החכמים הנ"ל שם מש"ות הרדב"ז שהביא הרב חיד"א בח"ש ח"א דהבעל יורש העיסקא אפי' שהמקבל קיבל עליו כל האחריות וזה מכוון על מ"ש בח"א סרי"ד ומעתה מ"ש בח"ג סי' תקס"ד היא מוטעית והרי כתב הרב מש"ץ דהפוסק הסותר את דבריו אין להביא ראיה ממנו ע"כ דברים סותרים אני רואה בתחילה לסמוך על הרדב"ז בכ"י שהוא מכוון עמ"ש בח"א סרי"ד ומאי האי דכתבו כל שהפוסק סותר את דבריו אין להביא ממנו ואם דסתם סמי חדא הך דח"ג סי' תקס"ד דכתבו עלה מוטעית מקמי תרתי מ"ש בח"א סרי"ד וממ"ש ממנו הרב חיד"א בתשו' כ"י הו"ל לפרש דבריהם:
וקושטא קאי על תשו' הרדב"ז כ"י זו כיון שלא נראית בעליל לארץ אין אדם יודע מה להשיב דאולי של נ"מ איירי שעשתה האשה בעודה תחת בעלה דמידי פלוגתא לא נפקא כמ"ש החק"ל א"ה סי' מ"ה דצ"ח ע"ג אלא דאי אמרינן כן הרדב"ז סותר עצמו דבח"ג סי' תקי"ב כתב בהפך דכתב דאין הבעל נוטל במלוה כמו הבכור דלא עדיף ממלוה שעשתה אשתו מנ"מ בעודנה תחתיו שהבעל יורשה וכ"כ בח"א סקס"ח ומ"ש דההיא דח"ג סתקס"ד מוטעית היא אנא דאמינא להך גיסא דסמי הני תרתי מ"ש בח"א סרי"ד ובתשו' כ"י הנז' מקמי תרתי מ"ש בח"ג סתקס"ד ובחידושיו להרמב"ם ביקר תפארת דכתב דהשותפות אינו משמט והדבר ידוע דשומר ושותף אפי' שיודו אין שביעית משמטת דהרי לא באו לידו בתורת הלואה ואפשר כי לזה נתכוון הראב"ד וכו' ע"כ מוכח משא"כ בעיסקא ולדידן תלתא נמי מ"ש בח"ב סי' צ"א ודחייתם אינה דחייה וכמש"ל ובכן אין ענין למ"ש בס' מש"ץ פוסק הסותר עצמו אין להוכיח ממנו לא סייעתא ולא תיובתא דהנ"מ חדא מקמי חדא ואף לדידהו דאין כאן רק מ"ש בח"ג סי' תקס"ד עם מ"ש בח"א סרי"ד ותשו' כ"י הכא ראוי לנו לתפוס מ"ש בח"ג דהיא מכוונת להלכה כסברת רוב הפוסקים דהכי סברי וכן ראיתי להר"ח מודעי ז"ל אשר הובאו בסוף ספר בית ישחק שהביא תשובה זו של הרדב"ז שכתב ודבריו מכוונים עם דברי מהר"יא והיא סברת רוב הפוסקים וכמש"ל מהחק"ל ומ"ש עוד אני מכמה שאר אחרונים וכנז"ל:
והנה מהרי"ע במנהגים דקי"ט לא סגי במ"ש שם מרבו דהעיסקא כולה מוחזקת לגבי הבכור והוא שלא כדעת רוב הפוסקים וכנז"ל עוד זאת יתירה שסיים ומיהו היינו דוקא בעיר אבל חוצה לה בין דרך ים בין דרך יבשה חשיב ראוי ואפילו פלגא דפקדון ודינה כסחורה שהיא בתוך הספינה שהיא בים שלא הגיעה לנמל דהוי ראוי שהיא עלולה לנזקין וקרובים לאיבוד כמ"ש המבי"ט סי' רפ"ד ורפ"ה וכן הוא במי שיש לו שותף מעבר לים כיון שיש כאן אחריות בביאת השותפות בעיר חשיב ראוי ע"כ והוא פלא שהוא כנגד דברי מהרי"קו ממש ושם המבי"ט סרפ"ד כתב וז"ל ולענין מה שהוא בשותפות או בפקדון ביד אחרים או בפאטו"ריה הביא החכם הנז' דברי מהרי"קו דחשיבי מוחזקים רק גם הוא במ"ש שהם מעבר לים כמ"ש בזה כיון דבשעת מיתה לא הוו על הים הוו מוחזקים ע"כ ואיך לא הביט מהרי"ע בזה והמוחש לא יוכחש דבממון אשר מפסיק בינו לבינו דרך ים או יבשה יש כמה אופנים לבוא לידו בלי שום אחריות ותו איך לא זכר שר ממ"ש הר"ם פכ"ב מ"ה מכירה והטור וש"ע סרי"א מי שיש ביד אחר פקדון יכול להקנותו לאחר במכר או במתנה לפי שהוא ברשות בעליו והרי הוא בחזקת שהוא קיים כל שלא כפר בו הנפקד וסתמא אמרו אפי' הוא בעיר אחרת ואין ענין סחורה שבתוך הספינה לסחורה בעיר אחרת שמפסיק ביניהם דרך ים או יבשה וכן ראיתי לה"רד עראמא שכ"כ הובא בס' נחלה ליהושע למהר"י צונצין סט"ו והתימה על ה' משחא דרבותא ח"ב ח"מ סי' ק"ח. והרב ער"הש א"ה ס"ץ ובח"מ סע"ב שהביאו דברי מהרי"ע הנז' ולא העירו עליו ואל אלהים הוא יודע שאח"כ מצאתי להחק"ל ח"מ ח"ב סקכ"ב ובפסק חכמי ליוורנו הנז"ל שעמדו על דבריו ולא עוד אלא מ"ש במוסכם סחורה שבתוך הספינה הוי כספינה עצמה והויא ראוי לא נזכר שרבים ועצומים חולקים דלמהרי"א ואשר עמו שם סרע"ח סברי דמ"ש הרמב"ם דספינה בים הוי ראוי וה"ה במה שבתוכה וכ"כ כנ"הג סרע"ח בתשו' אחת כ"י ושכ"כ המבי"ט אבל מהרשד"ם והרב משפטי שמואל והרב משא מלך ומהר"י סדיליו סברי דלא אמרה הרמב"ם כי אם בספינה בלבד וכתב מהר"י הנז' דגם בספינה עצמה אינו יכול המוחזק לומר קי"ל כהרמב"ם והראב"ד ויש להרגיש על הרב משאת משה ח"מ סט"ו דמז' דכתב בסתמות דלדעת הר"ם הספינה ואשר בתוכה הוא ראוי והביא דברי מהרי"א הנז' וכתב וכוותייהו נקטינן ועתה ראיתי להרדב"ז ח"ה סש"א קס"ה דכתב על הספינה אנו בושים מהיכן הוציא הרמב"ם דין זה אלא שאתם מגלגלים עלינו את הסחורה שבה ומדעתי שכן הוא דעת מרן שאפי' הספינה שהזכירה בב"י וממ"ש עליו ה"המ לא הזכירה בש"ע אפי' בשם י"א שלא כדרכו לחבב דברי הרמב"ם תמיד וכן האחרונים מור"ם והלבוש ומהרי"קש בהגהותיו לא הזכירוה ומסתמא נראה שגם הרי"ף והרא"ש לא סברי להא דהרמב"ם וסברתו לא נמצאת רק לרב החינוך בלבד אבל הראב"ד יכול להיות לאפלוגי אתא וכמ"ש כנ"הג שם ועיין להרב זקן שמואל סי' רע"ה ויש להרגיש על החק"ל ח"ב מח"מ סנ"ב דכ"ח שכתב על דברי הפוסק ההוא דמה כחו לדחות דברי מהרי"א ודעמיה רבני מצרים דסברי דלהרמב"ם והראב"ד הוי ראוי והרשב"א שהביא ה"המ פ"ד מה' נחלות וכן ה"המ אינם חולקים וכן מהר"י עראמא סובר כהמבי"ט וכן מהרי"ע במנהגים וכן הרב משאת משה והחולקים אינם אלא מהרשד"ם והמש"ש והם לא ראו דברי מהרי"א הנז' ואשר אתו שם והם מיעוט לגבי החולקים ומי משלנו היום בדור יתום כזה לפסוק כמיעוט נגד הרבים גם בראיות ומ"מ מדי ספק לא נפיק ואם אין הבכור מוחזק לדעת הרב דבר משה ח"ג סח"י דכל כי האי אזלינן בתר רובא והן עתה רבים האומרים הוי ראוי אך למה שנראה לדעתו יותר לפשר לדעת הרב עדות ביעקב סע"ב ע"כ והוא תימה אם הרבים הם המבי"ט ומהרי"א ואשר אתו תמן שבעה ואלו החולקים ארבעה מהרשד"ם ובעל מש"ש והרב משא מלך והר"י סדיליו למה יגרע הטור שלא הזכיר גם ספינה וכן מרן אע"פ שהזכירה בב"י בש"ע לא רגל על לשונו ואחריו נמשכו מור"ם והלבוש ומהריק"ש וכן שאר נושאי כלי הש"ע שתקו יחדיו מה גם אם נאמר דכן דעת הרי"ף והרא"ש שלא הזכירו מזה וכמ"ש הרי"ף בפ"ו דיבמות על דברי רב יהודאי גאון אי איתא לדבריו לא הוו שתקי מניה יעו"ש ובזה נשתמש מהריב"ל וזולתו וכמ"ש הכנ"הג ח"מ סי' של"ג הג"הט אות ו' והביאו הרב יד מלאכי בכללי הפוסקים ועיין מ"ש איהו גופיה ריש סי' מ"ז והוא עצמו כתב כן דכתב מידי ספיקא לא נפיק כיון דהראשונים לא דיברו בו ואתמצ"ל דעל הר"ם לא נאמר כלל זה שהוא גדול המחברים היינו על מ"ש בפירוש אבל במה שהבינו בדבריו ליישב דעתו ולהוציא דין חדש לא ע"כ וא"כ לפ"ז הרוב הם האומרים דהסחורה הוי מוחזקת מה גם בהגלות נגלות דברי הרדב"ז הנ"ל שלא נדפסו בימיו וחכמי מצרים שהם הסכימו עם מהרי"א פשוט אם ראו דברי הרדב"ז הללו שהוא מאריה דאתרייהו לא היו מסכימים הפך דעתו ומקדם ומאז היה גדול הרדב"ז בארץ מצרים ומרן באבקת רוכל מקדים אותו לחתום ראשון ואם בעיני החק"ל הדבד נשאר בספק אע"ג דלא כתבוהו הראשונים בעיני הרב זקן שמואל סרע"ח לאידך גיסא ד"כ ממה שלא כתבוהו בהכרח דלא ס"ל כן ואולי אם החק"ל היה רואה לש"ות הרשב"א בח"ד סקב"ל שכתב ולא מצאתי דרך לרבותי שיסמיכו בו ונ"ל נוטל פ"ש וזו היא תשובתו שכתב דממנה ה"המ שם ודלא כמ"ד דהרשב"א וה"ה לא באו לחלוק דהרי בפה מלא כתב הרשב"א ונוטל בו הבכור פ"ש לא היה מניח החק"ל הדבר בספק והוא עצמו כתב בחלק א"ח סס"ג דראה ארבעה חלקי הרשב"א המודפסות חוץ מש"ות המיוחסות ובחלק א"ה מביא מש"ות הרשב"א הנז' בח"ד ומ"ש עוד החק"ל דהרשד"ם והמש"ש לא ראו לדברי מהרי"א ולכן חלקו עליו. אין מופת חותך וי"ל שמא ראו דבריו ולא השגיחו עליו דש"ות מהרי"א בימי הרשד"ם נדפסו כנז' בהרשד"ם ח"מ סי' מ' והחכם ששם המדבר עליו הוא מהרי"א כנז' במהרי"א סרי"ז ושם מביא תשו' הרשד"ם עליה ומהרשד"ם שם הביא דבריו ששם בדפוס על שכתב עליו החכם ההוא בנה מגדל עוז וכו' ומשיב שם על כל דבריו ששם וכן הרב מש"ש היה בזמן מהרשד"ם ששם סרצ"ז מסכים הולך עם מהרשד"ם וכן שם בס' מש"ש סכ"ו מביא תשו' מהרשד"ם והיא בי"ד סקנ"ג:
ומה שנ"ל הוא שורת הדין גם באתר דתפסי דגל הקי"ל אם לא היה אחד תופס ראוי לפסוק דהבכור נוטל כדעת הרוב אם לא שתפס ממש ודלא כהרב מש"ש שם דכתב דגם אם תפס אינו כלום וכמו שכ"כ עליו הרב זקן שמואל שם ודלא כמ"ש הרב עדות ביעקב שיש לפשר בזה גם בלי תפיסה וסייע עצמו ממ"ש בש"ס ומלוה שעמו פלגי ואחר המח"ר אינו ענין דהתם הש"ס עצמו מסתפק בזה ואמרו דפליג במלוה שעמו אבל דבר שלא נזכר כלל בראשונים אלא שאנו באים ללמדו ממ"ש הרמב"ם בספינה וספינה עצמה לא מצאו סמך מה מקום לסמוך על מיעוט האחרונים דסברי כן והרדב"ז דתמיד מחבב דברי הרמב"ם ומארי דאתריה הוא כתב על הספינה אנו בושים וכו' וכ"ש למרן דלא הזכיר הספינה בש"ע ולאתרוותא כמו לדידן דנגררים אחר מרן אף בספינה עצמה נוטל בה פ"ש:
והשתא הכא חזות קשה הוגד לי בפסק חכמי העיר ההיא הנז' יע"א ואיני יכול להעתיק הכל רק כללא דמילתא אני רומז דהפס"ד הביא אותו לנו בן מהפשוטים וכל מגמתם להצדיקו להפשוטים כתבו בעיסקא דהכל ראוי אם היה חוץ לעיר וסמיכותם מדברי מהרי"ע הנז' ותו לא מידי ואשתומם על המראה מה ראו על ככה לסמוך על דברי מהרי"ע שהם דחויים מדברי מהרי"קו שכותב עליו כנ"הג בשם גאון בכ"מ והובאו בב"י בשתיקה ופסקוהו האחרונים מור"ם ומהריק"ש והלבוש וכל נושאי כליו של הש"ע שתקו יחדיו במה יפה כחם לפסוק להפך מבלי שום ראיה וישלח אברהם את ידו מעבור בשל'ח לעט"ר ראשון לצ'יון ששם זלה"ה ועמד קנה במקומו וכששלחתי פעם שנית הגיעני מהסופר הכותב הפסק ההוא כת'ב מרירי ולשונו כאש אוכלת באמור אלינו איך רשאים אנחנו לתור ולחפש אחר דבריהם ויפה לנו השתיקה ומה ידענו אנחנו ולא ידעו הם ולא רצה לגלות אוזן הרבנים שלא לחרחר ריב ח"ו והגם שהחק"ל הצריך דברי מהרי"ע בצ"ע אינהו פשיטא להו וזה ודאי בש"ס בכמה מקומות מאי דמספק"ל לזה פשיטא ליה לזה והאריך בדבריו יכול על מג"ן ומפני הכבוד אין להזכירם:
והנה הפריז על המדה בדבריו אלה ראשונה במ"ש איך אנו רשאים לתור ולחפש אחר דבריהם ונהפוך הוא איך הם מעיקרא נטפלו בזה לכתוב ולחתום בעסק שאינו בעירם להורות לנו איזה הוא מוחזק ואיזה הוא ראוי כאלו אנו כאין נחשבים לפתוח ספרים והלא אפי' ריש גרגנותא משמיא מוקמי ליה ואין אנו דייני דשפילי חלילה ומ"ש ומה ידענו אנו מה שלא ידעו הם האמת דאנו אלה פה מכירים ערכנו ושפל מצבנו אך לפעמים כד מדלית חספא משכחת מרגניתא תותה ומ"ש ולא רצה לגלות אוזן הרבנים שלא לחרחר ריב אנא דאמינא לא משום זה לא גילה אזנם רק שלא יחרחרו ריב הם עמו כי הוא המסדר הפסק ההוא וכבוד אלהים הסתר דבר ואדרבה אם היה מגלה אזנם היו שמחים דממ"נ אם הודיעו אותנו שאנו טועים בראיות אפריין נמטייהו זכות ע"י זכאי שלא נכשל בדבר הלכה ומקרא מלא הוא מכל מלמדי וכו' וק"ו מרבנים שכמותם אשר תהלתם מלאה הארץ ואם הודו לדברינו אף גילת ורנן שכווננו אנחנו אל האמת ואנא דחזיתינהו לרבנן קדישי ח"ור עירו יע"א שלימים הם בתורה וביראה ובענוה לא יכחידו האמת תחת לשונם חס ושלום ובפרט עטרת ראשנו ראשון לציון ששם זלה"ה וזיע"א שפעם אחת אירע שבא שטר הרשאה מהתם להכא על מכירת קרקע אחד שנכתבה כנוסח כל שטרי הרשאות אגב דא"ק ובקיום העדים שבה אחד המיוחד מני"ר הנז' וכתבתי לו שפעם אחת אירע כן בע"הק בהרשאה כזו ופיסלוה מחמת דאין קרקע נקנה אגב קרקע ומני"ר השיבני דבר שכן נמצא הנוסח בס' עדות ביעקב דקל"ו ומ"מ שמח לדברינו כי הכיר וידע שאנו לומדים כפי השגתנו שלי"ת ועכ"פ לעשות רצונינו הכריח להמרשה הנז' לכתוב אחרת למורשה בלשון שליחות דוקא מבלי הזכרת אגב דא"ק והודיעני כן בכתבו הבהיר לי לשמי עבדו ותלמידו והן אמת כי אחר זמן רב זכיתי ומצאתי בש"ות הרי"ף סקכ"ב שאין חשש בדבר אך אני סמכתי עצמי ממה שכן ראיתי בע"הק מהסופר המובהק הרב הר"ש הרר"י ז"ל שאחר זמן רב ישב על כסא ההוראה בעוב"י דמשק הראת לדעת דלא כמו שחשב החכם הסופר הנז' שלא רצה לגלות אוזן הרבנים שלא לחרחר ריב והנה מני"ר ראשון לציו'ן עט"ר זלה"ה הנ"ל ממ"ש מוכח שמלבשתו תורה וענוה ויראת חטא אשר פנה אל האזוב אשר בקיר קטן כמוני היום והא ודאי אם ראה וידע מכל זה היה משיבני דבר מה גם שחכם הסופר הנ"ל חשד להרבנים ששם ועל ראשיהם מלמעלה הרב מני"ר שלא יבוא לכלל כעס חס להו לרבנן קדישי ראשי אלפי לדונם בזה ח"ו שהוא שקול לעון ע"ז ואדרבה ידון אותנו לזכות לפחות מיהא אפילו את"ל טעינו שידונו אותנו כי תורה היא וכו' ואם גילה להם ממ"נ היה יותר ראוי והגון לנו כי הודו לדברינו כי מודים דרבנן היינו שבחייהו היינו שמחים שזכינו לדעת גדולים ועצומים ממנו ואם לאו פלטינן מחדא שלא נכשל בדבר הלכה ח"ו ומצוה גוררת מצוה להעמיד עומק ומצוי הדין על בוריו. ומ"ש לנו במה שהניח החק"ל דברי מהרי"ע בצ"ע אינהו בדידהו פשיטא להו וכבר ידוע בש"ס מאי דמספק"ל למר פשיטא ליה למר ע"כ לא אדע שכו"ל מאי קאמר בשלמא אי אשכחן בהא פלוגתא בין הראשונים או איזה בעלי תשובות החרשתי אבל מהרי"ע קאמר כן מדנפשיה בלי שום ראיה ובודאי לא ראה לדברי מהרי"קו הנ"ל ואם כוונתו דאינהו פשיטא להו כן היה צריך להראות לנו מהיכן כי שלי"ת יכולין אנו להבין צורתא דשמעתתא ועל הרוב אפילו חכמי הש"ס מאי דפשיטא ליה למר היינו מאיזה ראיה או מאיזה מדה מהמדות וכיוצא ולא עוד אלא מה דמות יערוך חכמי הש"ס לנו אנחנו חסירי המדע כ"ש בדור יתום כזה שאנו נגדם כקוף בפני אדם ואפילו בראיות שמא אינה ראיה וכ"ש בלא ראיה וכבר למדנו להועיל החק"ל שם דאין לפסוק בזמנינו נגד הרוב אפילו בראיות והרשב"א ח"ב סימן שכ"ב הוכח יוכיח בשבט פיו פה קדוש למי שמביא דין מסברא מבלי ראיה שדברו בה הראשונים שהם בקיאים ונודעה חכמתן ואם הרשב"א שכותב עליו מהרשד"ם מרבו בכמה תשובות שמחשיב לדעת הרשב"א כדעת רוב הפוסקים כ"כ אנן מה נענה בתריה דבודאי מזמנו לזמנינו הזה כיתרון האור מן החשך ותו מה שהניח החק"ל שם בצ"ע אינו אלא על מה שנסתפק בדרך יבשה דבזה לית דחש לה זולתי בדרך ים דמהרשד"ם והמבי"ט לא כתבו אלא דרך ים אלא שחכמי מצרים הנז' במהרי"א כתבו דרך יבשה וע"ז הצריך עיון אבל תמיהתו על מהרי"ע שהשיגו ממהרי"קו קיימת ואגב להעיר אזן אודיע דלדמות מילתא למילתא כתב הרב חוות יאיר בהשמטותיו דף רס"ב ע"ב שפיר דמי אבל אפילו זה לא כתב לנו עוד כתב לנו החכם הסופר הנ"ל וז"ל ואני איני אלא כמזכיר עיין בש"ות בעי חיי סר"ו כל השאלה והתשובה ששם שבכל דבר שיפול ספק מהפשוט להבכור הפשוט הוא המוחזק ואפילו לא תפס אם הוא בדבר שיש בו ספק אם הוא מוחזק וראוי או שיש מחלוקת ביניהם אם הוא בכור או פשוט אבל אם מודה הפשוט שאחיו הוא בכור אבל אמר שנסתלק ממנה או מחל אותה אז הבכור הוא המוחזק ושהרב ער"הש א"הע ס"ץ הביא תשובה זו וש"ות הרב פרמ"א ולהרב מש"ץ דאין ספק מוציא מידי ודאי ושהרב ער"הש שם חילק בין שותפות לעיסקא ממהריק"ש שהיה תלמיד הרדב"ז הוא אגב שטפיה שעיקר דברי מהריק"ש ממהרי"קו שלא כתב כי אם שותפות בלבד ע"כ הנה רצה לרפאות שבר על נקלה להראות לנו מוצא דינו מכח שהפשוט הוא מוחזק שכל דברי הכנ"הג בדבר שנחלקו הפוסקים זה אומר ראוי וזה אומר מוחזק אה"נ דעל הבכור להביא ראיה דהלכה כמאן דאמר שזה הדבר מוחזק וכשאינו יכול להביא מפסיד ואין בעיסקא בלא זה הדין עמו הפשוט ברוב הפוסקים דפלגא דמלוה הוי ראוי וחולקין בשוה ואם תפס הבכור באתר דתפסי הקי"ל אין להוציא מידו דכל שיש שני פוסקים דמסייעים אותו אין להוציא מידו כנודע ואם בממון שמחוץ לעיר לכ"ע הוי מוחזק ואין חולק בזה ותפיסת הפשוט מגן שויא ודברי מהרי"ע אין להשגיח בהם כנגד מהרי"קו וב"י שהביא הוא ומור"ם שפסקו הוא יחיד בדבר ולא נמצא בראשונים ואחרונים מי שקרא ערער על דינו של מהרי"קו ואדרבה ראיה יש מדברי מהר"ם שהביא הב"י סי' ס"ו וקע"ו וגם דברי המש"ץ דכתב דאין ספק מוציא מידי ודאי אפריון נמטייה דה"נ בנ"ד נימא הכי דאין ספק דברי מהרי"ע מוציא מידי ודאי הרבנים המפורסמים שכתבו בהפך ממנו:
ובסחורה שבתוך הים כשמת מורישם לרובא דרבוותא הוי מוחזקת כמש"ל ואה"נ גם בזה אם תפס הפשוט אין להוציא מידו שיש איזה פוסקים המסייעים אותו משא"כ לדידן דגרירי בתר מרן דעל הרוב דעתו שהיא מוחזקת וכמש"ל:
ומ"ש על דברי רבם הרב ער"הש שחילק בין שותפות לעיסקא והוא ממ"ש הרדב"ז ח"ג סי' תקס"ד שהוא הפך דברי מהריק"ש תלמידו והוא מקשה לו דמהריק"ש אגב שטפיה נקט עיסקא ואינו כן במהרי"קו ששורש דבריו משם נראה דלא ראה בגוף דברי מהרי"קו שכתב בסוף דבריו דפשיטא דלא חשיב מלוה מה שחבירו מתעסק בשלו ע"כ ולשון זה שקול הוא ומההכרח פירש בו הרב דבר שמואל סי' ל"ב דאיירי דממון העיסקא כולו בעין וגם הרב ער"הש שם אוקמה כששניהם הטילו מעות וכבר כתבנו לעיל מה שנ"ל שלכך השמיט מרן בב"י סי' רע"ח וכן מור"ם שפסקו שם סוף דברי מהרי"קו הנ"ל ולפי הבנת החכם הסופר הנ"ל בדברי הרב ער"הש דמהריק"ש תלמיד הרדב"ז חולק על רבו בח"ג סי' תקס"ד לא זכר ממ"ש הרדב"ז גופיה ח"א סימן רי"ד שהוא כדברי מהריק"ש ממש וכבר השיגוהו האחרונים בזה והסכימו ששם לא ראה דברי מהר"ם המובאים בב"י שהוא מכוון למ"ש בחלק שלישי סימן תקס"ד והוא עיקר ושכן כתב גם בח"ב סי' צ"א ודחיית חכמי עוב"י ליוורנו יע"א אינו כלום וכמש"ל וכן בחידושיו להרמב"ם כנז"ל:
ובכלל השבח והראוי זוזי ועבוד בהון עיסקא וכמ"ש הג"א פ"ט דבתרא ומינה למ"ד הכנ"הג בתשובה ח"ב סי' ע"ט והובא בס' עדו"בי סי' ע"א לענין בכור ופשוט נמי דינא הכי דאין לו להבכור פ"ש בריוח ההוא כל שעמדו בסתם וכ"כ מהרי"א סי' קע"ה ומהרש"דם סי' שע"ה בתוך דבריו וכ"כ בס' עדות ביהוסף ח"ב סי' ל"ג ומדמי חלוקת בכור ופשוט לשותפין דעלמא דחולקין בשוה והשוה שם דעת הרי"ף והרמב"ם לדעת הרא"ש יעו"ש אלא דבשותפין מרן לא סבר לה כן ודעתו דהרי"ף והרמב"ם סברי דבדבר הראוי ליחלק חולקין לפי המעות אבל חלוקת בכור ופשוט תלוי בהמחאתו כמ"ש רשב"ם בבתרא דף קכ"ו וכן הרא"ש שם וכ"כ הטור סי' רע"ח וכ"כ בב"י שם מהר"ן וכ"פ מור"ם והלבוש שם וכ"כ הכנ"הג שם אות ח"י ממהרשד"ם סי' שע"ה ומה שהרמב"ם בפ"ג מפרש לההיא דרב אסי לענין ויתור מ"מ הדין דין אמת דתרוייהו איתנהו וכמ"ש הרב פרישה בסוף סי' רע"ח:
וכן מצאתי בתשובה לאחד חכם מרבני איטאליא להר"ח הכהן די לאליריא ואת שם הספר לא ידעתי כי הוא חסר מתחילתו דנשאל על צוואה שצוה האב שלא ליגע בממון השיתוף אשר יש לו ביד פלוני עד זמן פ' שאין להבכור פ"ש בריוח הנמשך באותו זמן ומייתי מרש"י דבכורות דף נ"ב דמדקדוק דבריו נראה דטורח הגוף עדיף טפי דאין להבכור פ"ש בו עם אחיו וכ"כ בספר זקן שמואל סי' רע"ח בסתם שבח אע"ג דממונו הרויח הרי כתב רשב"ם דדוקא יש לו לבכור למכור ולמחול אבל לא לזכות קודם חלוקה ע"כ והתוס' והרא"ש שם והמרדכי כתבו באופן אחר מקראי ומייתו התוס' שם כן מהספרי יעו"ש ומהתימה על הרב לב שלמה ס"סי ע"ט באחין שותפין שנשאו ונתנו דכתב הכל לאמצע והוא כדעת הרא"ש וסיים והדברים עתיקים איך לא חילק בין דבר הראוי ליחלק או לאו דסברי הרי"ף והרמב"ם שחולקים לפי המעות וכ"פ מרן בסי' קע"ו וכמ"ש הסמ"ע שם:
ואיך שיהיה במה דאנן קיימין עד אחרן כן ראיתי בס' שדה הארץ ח"ג ח"מ סימן ו' ובס' בני יוסף להר"י לומברוזו בסוף הס' שכן העלו דבריוח מ"ומ הוי שבח ושם הביאו דברי ס' באר עשק דכתב לאידך גיסא ודחו דבריו והרב שדה הארץ שם השיב על כל דבריו בפרטות:
איברא דאם מיחה הבכור לחלוק ולהשביח הוא בעצמו בחלקו ולא רצו נוטל פ"ש בשבח כל שלא נשתנה כנ"ל ומאי דאיתא בבתרא דף י"ג דא"ל רבא לר"נ לדידך דלית לך דין גוד או איגוד בכור ופשוט הניח להם אביהם עבד ובהמה טמאה היאך הם חולקין א"ל שאני אומר עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים ע"כ וכתבו התוס' שם וכן בכתובות דף צ"ג משם ר"י דלהכי נקט בכור ופשוט משום דאמרינן בשור לחרישה ועומד לחרישה השכר לאמצע דהתם מעיקרא אדעתא דהכי נשתתפו אבל גבי בכור ופשוט לא שייך האי טעמא כל אחד נוטל כפי חלקו ע"כ והמרדכי שם בכתובות והובא בב"י סי' קע"ו סוף ס"ה ביאר יותר דשאני בכור דמן השמים הקנו לו ודומיא להא דאמרינן לקח זה בשלו וזה בשלו כל אחד נוטל כפי מעותיו לפי שלא נשתתפו מתחילה מרצונם ע"כ ודין זה פסקוהו התוס' בפ"ח דבתרא ומור"ם והלבוש סימן רע"ח ומהריק"ש בהגהותיו סימן קע"א והביאו הכנ"הג סימן רע"ז והטעם כתב הרשב"א בשיטתו שם דחשבי להו מוחזק וכ"כ באגודה שם וממה שפסקוהו לדין זה מוכח דס"ל לדידן נמי דלית לן כרב נחמן דס"ל דאין כאן דין גוד או איגוד איתא להאי דינא וכתב הריב"ש סי' זכ"ר והובא בב"י סימן קע"א שכן סבור ר"ת והרמב"ם והרשב"א והב"י כתב שם כן ממהר"י בן מיגאש מ"מ בבכור ופשוט על כרחין בשמיחה ותכלית דברי ר"נ דאם באו לחלוק עבדינן להו לימים ליפות כחו של הבכור וכ"כ התוס' בבתרא דף קכ"ג ע"ב והדברים מוכרחים מצד עצמם אע"ג דמוחזקים בגופם דמ"ש מפרה מוחכרת או מושכרת דבבריתא דקתני הבכור נוטל בה פ"ש כתב ה"המ בפ"ג מהל' נחלות דאיתא נמי כרבנן אחר דאמר ר"פ כל שבחא דממילא ולא אשתני נוטל בו הבכור פ"ש ע"כ והיינו משום ששכר או חכר האב אבל בשכירות דהיורשין אינו ממילא וכן מבואר דברי הלח"מ שכתב שם כיון דשכורה בחיי האב לא הוי ראוי וכן בשכרו היורשים הקרקע וכמש"ל ממהרי"א ומ"ש בספר בני יוסף שם דדבריהם הללו גם כשלא מיחה דא"כ מה מקשה ר"י מהשותפין שור לחרישה ועומד לחרישה השכר לאמצע שאני הכא כשמיחה י"ל דאע"ג דמיחה היינו כמו בסוף השותפות דמה מועיל המחאתו כיון דכבר נשתתפו בסתם והוה לן למימר דיחלוקו לאמצע אע"ג דמיחה ולזה תירצו שאני הכא דבע"פ נשתתפו והוי בדבר הראוי ליחלק או כאילו בע"כ נשתתפו ולכן הועילה המחאתו וכן מוכח מהתוס' דלא פסקו דין זה בפ"ק דבתרא ששם מקור הא דעבד ובהמה טמאה והניחוהו עד פ"ח ששם שהוא על מ"ש בד"ה היתה ששם כתבו בשמיחה ומור"ם והלבוש לא הוצרכו לבאר זה שכבר כתבו שם דאם מיחה הבכור שלא ישביחו יטול עמהם בשבח:
וממוצא דבר דאתא לידן האי דינא ראיתי להכנ"הג סי' עז"ר הג"הט א"ח דתמה על המציין שם במור"ם על דין עבד ובהמה טמאה שהוא מהמרדכי והוא גמרא ערוכה וכן תמה על הסמ"ע שכתבו מהרא"ש. לפי קוצר דעתי בכוונה מכוונת לא ציין מהש"ס משום דיש מי שפירש והובא בהריב"ש שם דאנן דקי"ל דין דגוד או איגוד ליתה להאי דינא והכי קאמר ליה רבא לדידך דלית לך דין גוד או איגוד בכור ופשוט וכו' אבל לדידי ניחא דמתקיים פ"ש בגוד או איגוד אבל מהמרדכי שפסקו מוכח דהכי קי"ל לדינא גם לדידן דאית לן גוד או איגוד וכן הסמ"ע שהביאו מהרא"ש:
וחזי הוית בספר מר ואהלות הנד"מ ראש על אר"ץ ח"מ סי' כ"ח דברים תמוהים וביודעו ומכירו שנשאל על בכור ופשוט שירשו מאביהם מקרקעי ומטלטלי ובתים שהיו משכירים אותם וקודם שחלקו נשאו ונתנו במעות והרויחו ופסק שם בסכינא חריפא בענין העסק הרי קי"ל בריוח של השותפין שחולקין לפי המעות ומרן פסק כוותייהו וא"כ בנ"ד שהם שותפין במעות הללו ועדיין לא חלקו והרויחו ודאי דהריוח לפי המעות והבכור נוטל פ"ש בכל מה שהרויחו ובמה שמרויחים בעתיד אע"ג דהריוח לא היה בעולם והתורה אמרה בכל אשר ימצא לו וזה לא היה נמצא והוי ראוי מ"מ ריוח מעותיו הוא נוטל ולכאורה זה תלוי בפלוגתא דרבוותא כי הנה הרשד"ם ח"מ סי' שע"ה כתב דהאחים כל עוד שלא חלקו הרי הם כשותפין שכתב ריב"ה הריוח לאמצע וא"כ לדעתו אינו נוטל פ"ש בריוח ויש לתמוה עליו איך פסק ותני דהשכר לאמצע והא איהו גופיה סי' קע"ג כתב בשותפין נתחבטו הפוסקים וקי"ל כהרי"ף והרמב"ם דחולקין לפי המעות וי"ל בפשיטות במ"ש הכנ"הג דהיכא דהוי ממונא בחזקת ב' הפשוט מקרי מוחזק ויחסו סברא זו למהרשד"ם וא"כ שפיר פסק בסימן שע"ה כהרא"ש מטעם זה משא"כ בשאר שותפין דעלמא אבל מהרי"א סי' ר"ח פסק הפך מ"ש מהרשד"ם שם וסובר דהבכור נוטל פ"ש ואפילו בדבר שאין ראוי ליחלק ובנ"ד בענין הריוח לא נ"מ לן מידי בהא פלוגתא לגבי דידן דקבלנו הוראת מרן שהוא הכריע כהחולקין לפי המעות וא"כ בין בקרן בין בריוח יטול בו פ"ש ע"כ:
ואחר המח"ר לא ידעתי מה יענה לסתם משנה ודברי הפוסקים המפורסמים דאינו נוטל בשבח ובראוי ובכלל זה גם זוזי ועבוד בהון עיסקא וכמ"ש הג"א ושכן פסקו כמה מרבוותא בבכור ופשוט ה"נ הדין כן כנז"ל ומכללם מהרי"א סי' קע"ה שהוא נשען עליו כמ"ש בסימן ר"ח ומההיא אין ענין לנדונו כלל דעמדו כן בסתם ועשו והצליחו משא"כ נדון מהרי"א עומד וצווח הבכור לחלוק אלא שאין בידו מכח צוואת אביהם וכן מבואר בש"ות מהרש"ך ח"א סי' כ"ב על אותו נדון עצמו שעבר דין ודברים ביניהם ומחלק שם מהרש"ך בין שותפין דעלמא לנדונו דהו"ל כאלו התנו כיון דאין בידו לחלוק ומהר"ם מטאלון כתב שם מ"ש הכל לאמצע ה"ט דמרצונם היו משא"כ בנודע דהוי בעל כרחם דוק מינה כשיש בידם לחלוק הכל לאמצע וכן לדברי מהר"ם מטאלון שם דוקא כשהוא בעל כרחם אבל מרצונם חולקין שוה בשוה. ושתים שמענו בנדונו שעמדו בסתם דבידם לחלוק ושתקו יחדו וכן ברצונם הדבר תלוי ולא בע"כ חולקין לכ"ע שוה בשוה:
ומהרשד"ם בסימן שע"ה חלק עליהם וממאי דאייתו מהרש"ך ומהר"ם מטאלון שם מדברי המרדכי הנז"ל וכן מהרי"א מהתוס' אומר לך מהרשד"ם שאני התם שהקרן קיים בידם מבלי שום מונע משא"כ בנדונו שהריוח נולד מהקרן והקרן אינו בטוח בידם שמא יצטרך הכל לנישואי אחיותיהם כמ"ש שם ומרוב פשיטותו לא הוצרך להזכירם ולכן כיון דדעתו שם הוא דבר שאין ראוי ליחלק כלל לא הזכיר בשותפין אלא מדברי הרא"ש וקיצר במובן משום דלא נ"מ לן מידי דבדבר שאין ראוי ליחלק כולי עלמא מודו בה דעיקר מחלוקתם בדבר הראוי ליחלק אבל בסימן קע"ג בנדון אחר והוא בסחורות דשותפין ומעות דאיירי בהו התם יכולין ליחלק באין מונע ומש"ה שם בירר דקי"ל כהרי"ף והרמב"ם דבזה חולקין כפי המעות ובזה אין סתירה בדבריו אבל מ"ש מטעם תפיסה אין נראה דכל כי האי הו"ל לבאר כמו שכותב כן בכמה ש"ות. והן אמת שכן ראיתי בס' עדות ביהוסף שם דף ע"ד שעמד בסתירה זו ולדעתי המעט מ"ש הנה נכון:
ודע דדברי מהרשד"ם הנז' בסי' שע"ה ודברי שלשת הרועים ב"ירך אחד שנחלקו עליו מהרי"א ומהרש"ך ומהר"ם מטאלון שם הביאם הכנ"הג זה שלש רגלים בסי' קע"ו הגב"י אות ע"ב וסימן רע"ח הג"הט אות ח' ואות ח"י ויש להרגיש על תשו' החכם הנ"ל מרבני איטאליא שנדונו בצוואת האב שלא יגעו בניו בקרן בשותפות שיש לו עם פלוני עד זמן פ' שהוא קרוב לנדון מהרשד"ם ודעמיה הנ"ל איך לא נזכר מדבריהם כלל לרחק או לקרב. ותו יש לתמוה עליו במ"ש וז"ל ושאלת חכם חצי תשובה שהביא בשנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים פיחתו או הותירו הכל לאמצע איך פסק ותני כהרא"ש דסתם סחורות ומשות עומדין ליחלק ובהא פסקינן כהרי"ף והרמב"ם שהם רבים נגד הרא"ש ואם משום דנדונו חשיב ליה כדבר שאינן יכולין ליחלק מכח צוואת אביהם וכמ"ש לדעת הרשד"ם שלכך לא הביא אלא דברי הרא"ש דכל כי האי הו"ל לבאר. ותו שהוא שם לא נטפל בזה הפרט במה שראוי ליחלק או אינו ראוי ליחלק:
ומה שכתב הרב ראש על אר"ץ הנ"ל לא נפק"ל מידי כיון דאנו נגררים אחר מרן ופסק דחולקים לפי המעות ה"נ בבכור ופשוט וכו'. אנא דאמינא לא כן אבי דאף אנן מודים דרבנן דגרירי בתר מרן והוא כתב בקצר סימן רע"ח אין הבכור נוטל פ"ש בשבח שישבחו הנכסים והוא שישתנו הנכסים וכו' ואם מחמת הוצאה אינו נוטל פ"ש ע"כ והיינו שהוציאו עליהן מתפיסת הבית וכמ"ש הסמ"ע וה"ה והוא הטעם אם נשאו ונתנו מתפיסת הבית ומה שכותב ממונו הוא שהרויח מאי איכפת לן ממונו או שאינו ממונו כיון דמקרא נפק"ל דאין לו בשבח ולא בראוי ולא יהיה משא ומתן בכמה מיני טרחות גרוע מממון שמרויחים ברבית דאין לו בריוח ההוא פ"ש וכמ"ש הכנ"הג סימן רע"ח הג"הט אות ל"ג ובס' לב מבין דף רי"ח ע"ג וכן מרן סתם בסיפא השביחו הגדולים השביחו לאמצע וסתמא קאמר ויעו"ש דכנ"הג ריש הגב"י ואפילו הרב עדות ביהוסף שם דמדמי חלוקת בכור ופשוט במעות העסק לשותפין דעלמא לאידך גיסא מדמי להו שהכל לאמצע:
עוד כתב שם הרב הנ"ל ראש על אר"ץ וז"ל פש לן לבאר בחלק הבתים שחלק הבכור הוא שמרויח דלדעת מהרי"א סי' ר"ח לא תבעי לך דסבר דבדבר שאין בו דין חלוקה חולקין לפי המעות אלא שעומד לנגדי למ"ש מהרמב"ח בכ"י דכתובה ומזונות נגבים משכירות הבתים אבל הבכור אינו נוטל בשכירות ע"ש ע"כ והדברים תמוהים דהבתים ראוים ליחלק ואם תמצי לומר שאינם ראוים ליחלק הרי כתב מהרי"א שם מהמרדכי דשאני בכור דמן השמים הקנו לו ומה יענה ז"ל בזה וגם מהרשד"ם בסי' שע"ה לא ראה לדברי המרדכי הנז' ע"כ:
גם בזה אחר המח"ר לא צדק. ראשון לציון מה דפשיטא ליה דהבתים ראוים הם ליחלק לא כן דעת הריב"ש שם והוא שנוי במחלוקת ועיין בב"י סי' קע"א ומור"ם שם סי"ד ומה שכתב מה יענה מהרמב"ח בדברי המרדכי הנז' ומזה נמשך לו לדבר על הקודמים לו מהרשד"ם כאשר ידבר איש את רעהו דנעלם ממנו ז"ל דברי המרדכי הנז' מר לי מר ע"ז בדור יתום כזה בעקבות משיכ'ה אורך הגלות ואין אתנו יודע עד מה לומר כן על מהרשד"ם ולא ראה ז"ל מ"ש הגאון הרב חיד"א בש"הג ח"א דף פ"א מס' מגיד מראשית דבדורותינו נחשבים אצלנו שלשת הגבורים מהריב"ל ומהרשד"ם ומהרש"ך כהרי"ף והרמב"ם והרא"ש בדורותם מה גם בדברי המרדכי הנז' שאינם בסתר המדרגה והלא הב"י שמצוי ביד כל אדם בסימן קע"ו הביאו ודבריו הם דברי התוס' בכתובות ובתרא ועיקר הדין ההוא פסקו מור"ם והלבוש ואיך הפה יכולה לומר שכל זה נעלם ממהרשד"ם חס ושלום אלא ודאי דאינו ענין כמ"ש והוא חילוק נכון ואם מהרש"ך ומהר"ם מטאלון ומהרי"א לא קבלוהו ולכן למדו משם לאותו נדון מהרשד"ם אינו אחראי להם וגברא אגברא לא רמינן וכולם היו בזמן אחד כנודע:
ואגב אורחאי מצאתי לו חבר בשכירות הבתים דבס' תקפו של יוסף ח"ב סי' ח' אחר שכתב דפירי ארעא משועבדים לב"ח וסיים וחפשתי ומצאתי בטור סי' רע"ח מהראב"ד במשכנתא באתר דלא מסלקי בכור המלוה נוטל פ"ש כיון דקנה ארעא ופירי קנה קרקע ולפ"ז מ"ש בטור ומרן שם שחת ונעשו תמרים אין הבכור נוטל בו פ"ש דהוי קרקע היינו שהקרקע לא היה של אביהם אבל אם הוא של אביהם גם הפירות שנתהוו מחדש אחר מות אביהם לא הוי ראוי וכגוף הקרקע דמו והוי מוחזק ונוטל בו פ"ש וגם בשכירות וחכירות הפרה שפסק הטור מהרמב"ם ומרן שם שנוטל בה הבכור פ"ש היינו בשכירות וחכירות הפרה נמי כמ"ש הפרישה הנז' שם הרי להדיא דשכירות נמי נוטל בו פ"ש ולא חשיב שנוי וכתב הב"ח שם דהוי כמו דיקלא ואלים שנוטל בו פ"ש וממילא גם בשכירות קרקע נוטל בו פ"ש ע"כ:
אחר המח"ר דבריו מרפסן איגרי דבא לחדש דבר מעתה אשר לא נזכר בש"ס ולא בפוסקים המפורסמים דהא דקאמר רב פפא בבתרא דף קכ"ד דיקלא ואלים ארעא ואסיק שרטון כ"ע לא פליגי דנוטל בו פ"ש כי פליגי בחפורא והוו שבלי שלפופי והוו תמרי מר סבר וכו' בקרקע שאינו של אביהם קאמר אבל בקרקע שלהם דכ"ע שקיל ביה פ"ש ואף שנשתנו דכל כי האי לא הו"ל לסתום וכמו שביארו לנו במקח וממכר פ"ה דבתרא הקונה שתי אילנות בשל חבירו קנה קרקע וכן בבכורים בפ"ק דבכורים ה"נ הו"ל לבאר ותו ארעא ואסיק שרטון על כרחין קרקע שהניח להם אביהם וכמ"ש רשב"ם שם וכן דיקלא ואלים וכן שבלי ותמרי בקרקע אביהם הוא ואע"פי שרשב"ם כתב שם דקל שהניח להם אביהם סתמו כפירושו בקרקע אביהם ועיקר מ"ש מהמשכנתא ראיתי זאת איני מכיר דמה ענין שהתחיל בימי מורישם ולא נשתנה דמקמי הכי נקרא משכנתא ועתה משכנתא אלא שעכשיו נתרבו הפירות ויפה כתב הב"ח דהוי כדיקלא ואלים דמקמי הכי דקל ועכשיו דקלא אלא שעכשיו נתעבה וה"נ בהניח להם פרה מושכרת או מוחכרת ביד אחרים דאין כאן שום שנוי אלא שעכשיו נתרבה השכירות או החכירות משא"כ חפורא ונעשו שבלי שלפופי והוו תמרי אע"ג דממילא עכשיו נקראים בשם אחר וכ"ש שכירות או חכירות הפרה אם חכרו או שכרו הם דאין זה ממילא ואפילו רבי דפליג בשבח מיהו בשבח היורשין קאמר אומר אני וכו' אבל לא בשבח שהשביחו אחר מיתת אביהם ומצאתי במקובצת בתרא דאם עלו אילנות מאליהן בקרקע אביהם חולקין בשוה הרי דפירי ארעא בבכורה לאו כארעא ובסוגייא דבתרא דף י"ג מבואר דשכירות הוי שבח ואין בו להבכור פ"ש ולכן ייפו כחו לחלקו בימים ואי אמרת דהפירי חשובים כגוף יתקנו לשוכרו ולחלוק הדמים וכן מבואר מדברי הריב"ש ומהרש"ך שם ואחר החיפוש מצאתי להרב תקפו של יוסף שם בסי' נ"א דף ט"ל דתבריה לגזיזיה:
וליותר ביאור מבואר מדברי הרי"ף בפ' אלמנה דשכירות בתים עיקרו שבחא דתנן ולא בשבח ולא בראוי דכתב שם לתרץ על מ"ש שם האשה שהלכה היא ובעלה למד"ה ובאה ואמרה מת בעלי מוכרת והולכת עד כדי כתובתה ממ"ש שם האשה שהלכה היא ובעלה למד"ה ובאה ואמרה מת בעלי מתפרנסת והולכת עד לעולם ואנן מסתברא לן פירוקא דהאי קושיא מ"ש מוכרת והולכת עד כדי כתובתה אבל ביותר לא בדלא אפשר לה לאתזוני אלא ממקרקעי והך אחריתי דשמעת מינה דניזונת בדאפשר לה לאתזוני מפירי ארעא ומאגרא דבתי ע"כ וכתב ע"ז הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב דנפק"ל זה להרי"ף ממה ששנינו ולא הבנות במזונותיהן ולא קתני ולא האשה והבנות כדקתני בכל דוכתא ומ"ש דשבק בר זוגיה הכא וטעמא דמילתא דלא אמרינן תנאי כתובה ככתובה אלא בדבר שאינו מתחיל בחיי אביהן אבל במזונות האשה שמתחייב בחיי הבעל לא דאין זה בכלל מ"ש בבכורות וכולן אין נוטלין בשבח ואפילו שבחא דממילא אלא דין מזונות כדין ב"ח דעלמא ע"כ הרי דקרי לאגרא דבתי דכתב הרי"ף דניזונת האשה ממנו שבח דשנינו התם במתניתין וטעמו דהויא כב"ח דעלמא דגובה מן השבח ואינו בכלל מ"ש תנאי כתובה ככתובה ממילא בבכורה ששנינו ולא בראוי שכירות הבתים שבחא איקרי וכן מבואר מתוך דברי הראב"ד בס' תמים דעים סי' רח"ל שהביאו בס' בני יוסף שם:
ומעתה דברי מהרמ"ח משה אמת ותורתו אמת מ"ש בשכירות בתים שחולקין אותו שכירות שוה בשוה זולתי אם מיחה שיחלוקו וישכור חלקו ולא רצו לשמוע ממנו:
ומה שסיים הרב הנ"ל ראש על אר"ץ בסוף דבריו ולעד"ן דאילו ראה מהרמב"ח תשובה זו של מהרי"א בשם המרדכי לא היה פוסק דשכירות בתים הוי ראוי ובכה"ג אינו יכול לומר קי"ל כהרמב"ח כנ"ל ע"כ. ויען אברהם אחר המח"ר אלו ראה הוא ש"ות מהר"א הנז' בסי' קע"ה דכתב בעסק וכן בשכירות בתים בפירושא אתמר דחולקים בשוה לא היה כותב מה שכתב ודבר זה לא נמצא בו מחלוקת עד שנצטרך לומר קי"ל בדבר:
אבל מה שיש להק' למהרמב"ח הנ"ל הא יש להקשות מה שלא העיר הוא מ"ש דכתובה גובה מפירי ארעא ומאגרא דבתי הוא דבר מתמיה דלא נמצא זה זולת להרמב"ם בפירוש המשניות בפ"ח דבכורות וכמ"ש מהריב"ל ח"ד סי' ד' ועיין במש"ל פ"ה מהלכות מלוה ולוה ומהרד"ף בספר מכתם לדוד א"ה סי' ט"ו ולא עוד אלא דבחיבורו הדר ביה בפי"ו מהל' אישות שכתב אינה גובה מהשבח ואח"ז כתב תיקנו הגאונים שגובה מהמטלטלין ע"כ הרי דשבח כדקאי קאי ולא תיקנו בו כלום וכדברי הרא"ש בפרק מי שמת שהביאו המש"ל שם מה גם דמרן דגרירי בתריה אינהו ואנן פסק בס"ק דאינה גובה מהשבח והיא תמיהא קיימת: