ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
חשן המשפט · סימן מא
כתב הרדב"ז ח"א סי' קל"ו הן ל'ו הובא בהכנ"הג ח"מ סימן רל"ב הגב"י אות כ"א מרבינו האיי בתשו' היכא דהמום ברור שהוא מאת המוכר בענין שצריך להחזיר המקח צריך הלוקח לישבע שלא הרגיש במום זה עד עתה דאל"כ אמרינן דמחל ממה ששתק עד עכשיו ע"כ וכן רמז הכנה"ג שם ממהר"ם ריקאנטי מהר"יף בתשו' ורמז ממנה הב"י שם מרבינו ירוחם והיא לפנינו בדפוס סי' קנ"ג:
ואת זה ראיתי בס' תקפו של יוסף ח"א סי' י"ו דהרגיש ממה דקי"ל מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם הלויתני שישבע שאינו יודע ופטור וה"נ המוכר שאינו יודע אם הלוקח הרגיש במום זה או לא ישבע שאינו יודע ונפטר וכמ"ש מור"ם שם במוכר טבעת ונמצא בו בדיל ובא לכלל יישוב שאני הכא דאיכא דררא דממונא דבלא טענותיהם אנו נולד לנו הספק כמ"ש הש"ך סי' ע"ה ס"ט מהרשב"א יעו"ש ושורש זה הוא ממ"ש התוס' ריש מציעא כי קאמר סומכוס דיחלוקו היכא דאיכא דררא דממונא וכמ"ש התוס' פירושו שם ותו י"ל שאני בדאיכא חזקה דאין אדם מתרצה במומין וכמ"ש בכתובות דף ע"ה ולכן רמו שבועה עליה שישבע ויטול לקיים החזקה משא"כ בטבעת שאין כאן מום לפנינו אלא שהוא אומר שמצא בה בדיל ומדברי מהר"ם בש"ות הארוכות סימן תקע"ה והובא במרדכי בפ' המדיר ורמזו בב"י סימן רכ"ד ורל"ב וכ"כ בהגהות ה' קנין והביאו הב"י סי' ע"ה מחו' ל"ז וכתבו מור"ם סי' רכ"ד באם נפל ספק במום שמא נעשה אצל הלוקח משם יוצא גם כשהוא נעשה אצל המוכר שעשאוהו כנשבעין ונוטלין והוא ששם כתב שהמוכר יש לו לידע דאפילו המוחזק בממונו לא פטרינן ליה בלא שבועה כ"ש דלא מצי לאפוקי ממונא מניה בלי שבועה ואע"ג דהתם התובע טוען בריא מ"מ טובא אשכחינן כה"ג דהאחד יש לו לידע ושכנגדו לא הו"ל לידע לא יטול בלא שבועה כמו המכיר כליו וספריו ביד אחר והמוציא הוצאות על נכסי אשתו וחנווני על פנקסו וכהנה רבות והא דלא חשיב ליה בהדי הנך דנשבעין ונוטלין י"ל כמ"ש התוס' בשם ר"י בכתובות ד"פ ע"ב וכיון דבספק נולד המום ברשות לוקח סבור אע"ג דלא נתן יתן כמבואר בדבריו שם חשיב ליה ביורד ברשות אך המוכר הוא שיש לו לידע ולא יטול עד שישבע שלא היה המום זה אצלו וה"נ י"ל במום שבודאי מאצל המוכר הוא שלא יטול הלוקח ממנו עד שישבע שלא הרגיש במום זה עד עתה והוא שיש לו לידע בזה איברא דשם במהר"ם סי' תקי"ח והובא במרדכי בפ' כל הנשבעין הוא היה מונה כל הנשבעין ונוטלין אחת לאחת למנין שלשים וזה לא נזכר שם:
ודרך אגב ראיתי בס' בני אהרן סי' ס"ט דכתב דתשובת מהר"ם הנז' פליגא אתשובת הרדב"ז הנז' לא זכיתי להבין דבריו אם על עיקר הדין קאמר דהנדונים רחוקים זה מזה כמבואר לחי רואי דנדון מהר"ם שיש להסתפק במום זה שאצל הלוקח נעשה ולא כנדון הרדב"ז ותו דהרדב"ז שם הביא דינו של מהר"ם הנז' בסתמות ואם כן אפוא כפי דבריו הרדב"ז סותר עצמו ומ"ש שם מהר"ם שם סי' ל"ה במוכר סוס ביין ומשכו ובא נכרי אחד ולקחו ממנו ואמר כי גנוב הוא ופסק שאין צריך לישבע המוכר שלא ידע שהוא גנוב שאני התם דאשר פיהם דבר שוא וכמ"ש קמ"ר ח"א דר"ה ע"כ:
ולפי המונח הנז' במומין הו"ל מהנשבעין ונוטלין צ"ל דמ"ש הבא"הט סי' ע"ה סכ"ב מהט"ז אע"ג דבסי' צ"א בהאי ידע והאי לא ידע משתבע האי דידע שאני התם דאחד הוציא ברשות איזה סך וכו' צריך לומר לאו דוקא ברשות ממש אלא כל שידענו שהוציא ממון ולא ידענו כמה הדין כן וה"נ מוכר ולוקח דאי אפשר בלא דמים רק דלא ידעינן היאך ישבע האי דידע ויטול חוץ מהסכון שהוציא שכנגדו עליו הוצאות דצריך לברר ולא יטול בשבועה וכמ"ש הסמ"ע סי' צ"א על דברי מור"ם אשר בס"ד וכ"כ הרמב"ם בסוף פ"ו הל' זכיה ומתנה ופסקו הטור וש"ע א"ה ס"ג בחזרה בה הכלה אחר אירוסין משלמת לו כל מה שהפסיד שצריך עדים ע"ז שאין זה נשבע ונוטל ע"כ ולא ביאר למה וכבר הרב תי"ט בהגהותיו לא"העז עמד ע"ז ושמא הטעם דמורי התירא מחמת בושתו וכעסו שחזרה בה הכלה אלא דלהסמ"ע אם הוא ברשות ממש אין עליו אלא שבועת היסת אבל שלא ברשות צריך לישבע בנק"ח וכמ"ש בס' עבודת הגרשוני סי' קי"ט:
והרדב"ז שם כתב מדיליה וז"ל וא"ת דהא אין נשבעין על טענת ספק לא קשה דהיינו דוקא בדהוה ליה לידע אבל במילתא דלא הו"ל לידע אם הרגיש שמעון במום זה או לא ודמיא לטענת יורש שמשביע מן הספר ע"כ וכ"כ שם סס"ט ובח"ג סי' קצ"ב והאמת שכן כתב כנ"הג מ"ב סי' ע"ה ממהר"ם ריקאנטי סי' תקמ"ב וז"ל כל טענת ספק דהו"ל לידע ולא ידע אין משביעין עליה אבל כל דלא הו"ל לידע כגון מוכר דלא הו"ל למידע שהרגיש הלוקח במום בחפץ שמכר לו משביעו בטענת ספק ע"כ ודברי מהר"ם הנז' סובבים על תשובת הרי"ף הנז"ל כמו שתראה לכנה"ג סי' רל"ב כמש"ל דבריו ויכולני לפתור בזה וכיוצא בו קאמר וכגון כל הנך הנשבעין ונוטלין דבכולהו אין כאן אלא ספק אצל הנתבע ובאמת מת שמצאתי להרמב"ם בפ"ו מה' מכירה ופסקו מרן סי' רל"ב סי"ח שהסרסור נשבע ליפטר אף שאין שם מי שטוען עליו בריא ואחר החיפוש מצאתי להרא"ש בפסקיו בפ"ג דמציעא סכ"ד דכתב דספסירא וכו' הילכך משתבע איהו דלא הוה ידע דקרוב לודאי הוא דסתם ספסירא בקי במומי בהמה וגם מעיין בהם ודמי לסלע שנפל משנים דאמרינן בפרק אלו מציאות דמצי לאשבועי כיון דנראית בעיניו טענה ודאית ע"כ וכ"כ הרשב"א ח"ב סי' ס"ח אלא דלא הזכיר מהא דהסרסור וא"כ שניא האי דהרמב"ם אבל מלשון הרדב"ז הנז' נראה דבכל מלי קאמר דכל דלא הו"ל למידע אין זה טענת ספק ומשמע בין לפטור עצמו בין נשבע ליטול והא מנ"ל נהי במאי דקי"ל במה שאינו יכול לישבע משלם יש סייעתא דשמיא דסברי הנ"מ בדהוה ליה לידע דוקא דאל"כ פטור הוא וכן במה דקי"ל בריא בחיובא וספק בחזרה חייב ה"נ דוקא בדהוה ליה לידע וכמ"ש המש"ל בפי"א מהל' מכירה ובס' קמ"ר ח"ב בש"ות ס"ך וכבר הרב מט"ש סי' ע"ה ציין בזה קחנו משם אבל בכל מלי דלא הו"ל למידע הוי טענת בריא ומשתבע שכנגדו הא מגליה וכבר הרב מהר"א ישראל בס' ארעא דישראל ד"ג וכן בס' משכנות הרועים די"ט עמדו עליו וכן למ"ש דומיא דיורשין דמשביעין על הספק לא תוכל האר"ש שאתו להרמב"ם מאריה דאתריה כנודע וכמו שעמד עליו הרב ער"הש ח"מ דקכ"ח ולא עוד אלא שהוא עצמו שם סי' קע"ט וסי' ר"ז וכן בח"ב סי' תל"ט הביא דברי הרמב"ם והראב"ד בזה שאם אמר היורש אמר לו אביו או צוה לו אביו שהיא טענת ספק ואין משביעין עליה אבל מחרימין ובח"ב סי' ל' לחלק יצא בין מצאתי בפנקסו של אבא או צוה לי אבא דהוי טענת בריא משא"כ באומר כסבור שאמר לו אביו ע"כ ובשלמא באומר שמצא בפנקס אביו כ"כ רבינו האיי והביאו הטור סי' ע"ה וכתבה מרן שם בשם יש מי שאומר אבל צוה לו אביו אמר לו אביו דתרוויהו טענת ספק וכמבואר בהרמב"ם בפ"א מהל' טוען והביאו הוא עצמו בח"א סי' ר"ז וכן במ"ש שם בח"ב דמצא בפנקסו של אביו היא טענת ודאי שם בסי' תל"ט כתב דאם אמר שכן מצא בכתב אביו לא עדיף ממי שאמר לו אביו דאינו כלום והמ"ש סי' ע"ה הג"הט אות פ"ז העיר בסתירה זו אם לא שיש לחלק בין כתב אביו לפנקס אביו והוא דוחק:
ובהיותי עסוק בזה חזו"ן למו"עד בהרדב"ז בח"ב סי' תע"ה דברים תמוהים ששם נשאל באומר ליורש מנה לי ביד אביך ותשובתו שמשביעין אותו שלא פקדנו אבא שיש עליו חוב לפ' ששבועת היורשין דינא הוא ולא תקנתא לשנאמר תקנתא לתקנתא לא עבדינן ועד כאן לא נחלקו אם משביעין את היורשין שלא פקדנו אבא כי אם בשבועת שמא שכתבו ממהר"ם דלא משביעין להו ורשב"ם והא"ז כתבו דמשביעינן להו כשטר כיס היוצא על היתומים אע"ג דבעלמא נשבעין על טענת שמא אבל בנדון דידן שטוען בריא משביעינן להו שבועת היורשין ע"כ וכיוצא בזה כתב בח"ה סי' ש"א שי"ט בראובן שנתחייב שבועה בב"ד ולא הספיק לישבע עד שמת אי אמרי' בזה אין האב מוריש שבועה לבניו והשיב דלא אמרינן בזה אין אב מוריש שבועה לבניו דלא אמרינן כן אלא להוציא מאחרים אבל להעמיד נשבעין שלא פקדנו אבא שהרי לא הוריש להם שבועה אלא ממון דמן התורה פטורים דכתיב שבועת ה' וכו' ולא בין היורשים ורבנן תיקנו שנשבעין שלא פקדנו אבא ונפטרין ולא שייך הכא משי"למ ע"כ והם דברי תימה לדעתי המעט דשבועת שלא פקדנו אבא אינה אלא לגבות בשטר שירשו והלוה אומר פרוע כלו או קצתו כמ"ש הטור סי' ס"ט וסי' ק"ח אלא שכתב שם מהרי"ף דנשבעין היסת אם הם נתבעין מאחר בחוב שבע"פ ולהר"י אברצלוני נשבעין שבועת המשנה שלא פקדנו אבא וסוגיין דעלמא אינו כן דאין כאן שבועה רק בבאין ליטול כמבואר בטור ובב"י שם ובספרו אבקת רוכל סי' קס"ט ואם דעתו לפסוק כהר"י אברצלוני היה לו לפרש שיחותיו ולא לסתום דמשמע שדבריו אלו מוסכמים לכ"ע וכן בשטר כיס סוגיין דעלמא כבע"הת דכתב דאין כאן אלא שבועה על הנותן ומקבל פלגא דמלוה ודלא כרשב"ם דסבור דבפלגא דפקדון נשבעין היורשין שלא אמר לנו אבא שחייב זה המחצה של הפקדון כי שבועה כזה לא נמצא בש"ס ע"כ הביאו הב"י סי' ק"א וכן מ"ש בנתחייב שבועה בב"ד ומת שיורשיו נשבעין עיין בב"י שם מחו' ב' שכתב הרשב"א הפך זה וכ"כ שם באבקת רוכל וכן מ"ש בפסק דין שיצא על אביהם שחייב שבועה הכי נמי שנשבעין עיין בב"י סי' פ"ז מ"ש מש"ות הרא"ש כלל ס"ז ופסקו שם בש"ע דאין כאן על היורשים אלא חרם ואחר זמן רב ראיתי בס' פאת נגב ח"מ סי' י"ד שעמד על דבריו אשר בח"ב סי' תנ"ה הנז"ל ולא עמד עליו על מ"ש הוא עצמו מר ניהו רבא הרדב"ז גופיה בח"א סי' קמ"א נשאל על מי שהוציא על היורשין כ"י אביהם שאינו כלום דטענינן ליה שמא פרע ושם חילק בין כ"י שביד הלוה ובין פנקס אביהם שבידם ושם הביא תשובת הרא"ש שהביא בנו הטור סס"ט שאין נשבעין שבועת היורשין אלא כשבאין ליטול בשטר שבידם אבל ליפטר אינן צריכין שבועה והא ודאי לא גרע כ"י אביהם שחייב למה שטוענין היורשים בע"פ וכי היכי דבכ"י כתב דפטורים וה"נ בתבעה בע"פ מנה לי ביד אביך:
ושוב ראיתי לו בח"ה סי' ש"א ש"ג דהדר מר משמעתיה ששם נשאל על נדון זה ממש בתובע ליורש מנה לי ביד אביך וכת' דשבועה שלא פקדנו אבא אינה אלא דרבנן דמן התורה פטורים דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים ותקנתא לתקנתא לא עבדינן ע"כ הרי הפך ממ"ש שם בח"ב הן בעיקר הדין הן במ"ש דשבועת היורשין דינא הוא ולא תקנתא לשנאמר תקנתא לתקנתא לא עבדינן וכמ"ש בח"ה שם כ"כ בח"ג סי' תצ"ט דהר"ן כתב דאין שבועת היורשין אלא בבאים ליטול אבל נתבעין אין נשבעין וי"א שבועת היסת מיהא משתבעי וזה אינו דשבועת היסת אינה אלא בטוען טענת בריא על הנתבע שהוא יודע או שיש לו לדעת אבל יורש שאין לו לדעת לא וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ושם יצא לחלק בין יורשין גדולים דידעי במילי דאבוהון והיא מילתא מציעתא ובזה יודו הרמב"ן והרשב"א י"עוש ועיין לו בח"ב ס"ל דאיירי ביורשין גדולים שנטל הנותן בחיי אבוהון סך מה ומת שכ' שם שיגבה החצי מהנשאר בשטר כפי הוראתו ואי איתא כפי מ"ש שם בח"ג אמאי לא יאמר להם אתם יודעים במילי דאבוכון שלא החזיר לי פלגא דפקדון ומשביעין ע"ז ובשלמא מ"ש בחלק זה למ"ש בחלק אחר יש לומר דהדר ביה אבל בחלק אחד קשה מאד מ"ש בח"ה סי' ש"א ש"ג למ"ש סי' ש"א שי"ט בפרט דהסימנים סמוכים זה לזה והא ודאי סמי חדא הא דכתב בסי' ש"א שי"ט מקמי הך דסי' ש"א ש"ג וכן מקמי מ"ש בח"א סי' קע"ח וכן בח"ג סי' תצ"ט ומה לי כתב יד אביהם או פסק דין שאביהן נתחייב לו שבועה או שטוען ליורשים מנה לי ביד אביכם:
והואיל ואתא לידן האי עניינא דבריא בחיובא וספק בחזרה הנה באם קבל מחבירו מעות ומצא בהם אחד מזוייף דעת מהרשד"ם סי' פ' ומהרש"ך ח"ב סי' קע"ז הביאם כנ"הג סי' ע"ה הג"הט אות ל"ב וסי' זכ"ר הג"הט אות כ"ו וסי' רל"ב הג"הט אות ט"ו דהוי בריא בחיובא וספק בחזרה וחייב להחליף לו אע"פ שאינו יודע הנותן שהוא שלו אחר שקבל אידך ח"ס שמטבע זה הוא מה שקבל מהנותן וכן הרב בנ"ח סי' רג"ל הביא דברי מהרשד"ם הנז' בשתיקה רמז דבריו הרב פ"הא ח"כ דף ל"ו ומ"ש שם ממנו מאחר שמצינו בביצים מוזרות וכו' הם דברי מהרשד"ם שם עצמו וכן פסקו רבנן בתראי הש"ך והג"ור והרב דבר משה והרב זרע יעקב והרב בית אברהם דקפ"ב וכמו שרמז הרב מט"ש סי' ע"ה הג"הט אות ז"ך ובסי' רל"ב הג"הט אות כ"ד וכן הרב לב מבין דר"ד וכן דעת הרב פנים מאירות ס"ס והרב ב"ד של שלמה ח"מ סי' א' ובספר זכות אבות ד"ג ורמז ממנו הרב המגיה במט"ש סי' רל"ב שם ומה שהקשה על זה בס' מגן גבורים למהרד"א סי' ד"ן ובס' קול אליהו ח"ב דע"ז ממ"ש מהרשד"ם גופיה סי' קמ"ז ומן מה שהקשו על הש"ך ממ"ש בסי' רל"ב סי"ב למ"ש שם סי' ט"ו כבר העיר ע"ז הרב ב"ד סי' קי"ח ותריץ יתיב דמטבעות שאני דנמצאים בהם רעות ועפ"ז מ"ש המט"ש סי' רל"ב שהרשב"ש חולק בעיקר דין זה דמהרשד"ם ליתא דהתם איירי בסחורה וכן מ"ש מהריק"ש בהגהותיו סי' רכ"ז על דברי מהרשד"ם עיין דין י"ו י"ז אין הנדון דומה לראיה ששם בסחורה איירי בשמן וגבינה ומ"ש מהריק"ש שם דלא כמהרשד"ם ממ"ש אם מכירה חוזר אותה דמשמע דאם אינו מכירה אינו מחזירה כבר מהרש"ך שם נתעורר בזה וחילק ידע דמטבע פסול הוא מקח טעות וחוזר מדינא לעולם משא"כ חסר והתימה על הרב קול אליהו ח"ב סי' ך' דאזיל בתר איפכא דהוכח יוכיח מהרמב"ם פי"ב דהל' מכירה דמפרש מ"ש בגמ' מתורת חסידות היינו ביוצאה ע"י הדחק וכו' והיינו דוקא במכירה וכו' כבר כתבנו דמהריק"ש קדמו בזה ושמהרש"ך תירץ יתיב ואולי אם מהריק"ש ראה לדבריו לא היה דוחה דברי מהרשד"ם ועיין להרב אחיו בספר בית אברהם מ"ש בזה ליישב לדעת הט"ז דאזיל בתר איפכא מדברי מהרשד"ם ומהרש"ך וכל סייעתא דשמיא הנז"ל והט"ז הביא ראיה גם מזה והוא יישב עליו שם וכפי חילוק מהרש"ך טפי אתי שפיר:
ומ"ש הרב הנז' שם שהרב בא"הט סי' ע"ה ס"ג כתב כן מסיעה של רבני אשכנז ע"כ לא היו דברים מעולם שלא כ"כ אלא מהט"ז בלבד איברא דהרב חינוך בית יהודה סי' ק"ו רמזו המט"ש שם נקיט ואזיל כהט"ז והיה טעמו שאני איני יודע אם פרעתיך דהו"ל לידע משא"כ בזה דלא הו"ל לידע וכבר כתבתי לעיל דהדבר הזה במחלוקת שנוי מה גם דהרב עדות ביעקב הביאו המט"ש סי' ע"ה הג"הט אות נ"ח סבר דליתיה להאי כללא ודוקא ביורשין מחמת שלא פשעו וכ"כ בס' נשמת חיים די"ו ע"א להקשות על המש"ל בפ"ד מהל' שאלה דסבר לה להחילוק הנז' דיורשין שאני:
ומ"ש עוד הרב הנז' מטבעת של זהב ונמצאת של . בדיל שאני התם שמכחישו בבירור וכמ"ש הרב אחיו בס' בית אברהם שם והתימה עליו שהניח דעת מהרשד"ם ומהרש"ך שבזמנינו זה הם אצלנו עם מהריב"ל כהרי"ף והרמב"ם והרא"ש כמ"ש הרב חיד"א בש"הג ח"א דפ"א ממהר"י אלפאנדרי מה גם דאחריהם החזיקו כל ישרי לב בתראי הנז"ל והרב אחיו שם הוכיח כן מהרשב"א ואיך תפס לו בשיטת הט"ז וחנ"כ ומהריק"ש בפרט שהם יחידים כנגדם והרב לב מבין שם נסתפק אם יכול המוחזק לומר קי"ל כוותייהו:
והתימה על מה שראיתי בסוף ספר דברי מרדכי למהר"י קרישפין שכתב בזה ממה דקי"ל כל דהאי ידע והאי לא ידע משתבע האי דידע ושקיל כמ"ש במוציא הוצאות וה"נ ישבע המקבל ע"כ וזו שיטה חדשה אם להט"ז ודעמיה דומה לאיני יודע אם אני חייב לך שישבע כן הנותן שאינו יודע שהוא שלו ויפטר ואם למהרשד"ם הוי כאיני יודע אם פרעתיך ואחר שקיבל ח"ס המקבל יחליפנו הנותן ומה ענין זה למוציא הוצאות שהדבר גלוי וידוע לכל רק שאין אנו יודעין כמה:
כאן לבסוף בהיותי בזה ראיתי להרב זרע יעקב סי' ל"ב דהביא ראיה לדינו של מהרשד"ם הנ"ל ממ"ש בבתרא דף ל"ב בשטר שנמחל שעבודו וה"מ דאמר ליה הדרת אוזפתינהו מנאי אבל אמר לו אהדרתינהו ניהלך מחמת דהיו שייפי וסומקי אכתי איתיה לשעבודא דשטרא הלזו כל דלא פרעיה כראוי אכתי חיובא רמיא עליה כדמעיקרא והו"ל כאלו לא פרע כלל והיינו מתניתין דהגוזל ואין כאן אלא ח"ס ע"כ ואחר המח"ר אינה ראיה דשאני התם שהמלוה לא רצה לקבלם והלוה הוחזרו אליו תכף ואין כאן שום פירעון ואפי' ביוצאין ע"י הדחק וכמ"ש המקובצת שם דאל"כ תיקשי לן ממטבע חסרה דכשיוצאה ע"י הדחק חשיב פירעון וכמ"ש הרמב"ם בפי"ב מהל' מכירה והטור והש"ע סי' זכ"ר אם לא שיש לחלק בשכבר קיבל או לא ומ"ש והיינו מתניתין דהגוזל התם איירי בנסתפק בגוף הפירעון אם פרע או לא ואי היה רואה מסוגיא זו דבתרא הנז' לא הוה משתמיט ליה למהרשד"ם ומהרש"ך או מהבאים אחריהם להזכיר מזה אם לא לשנאמר כמ"שב