אור ברסלב
ויקרא אברהם חשן המשפט › סימן א

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

חשן המשפט · סימן א

חשן המשפט

מעשה שהיה באחד חכם ש"דר מרבני עיר קדש תובב"א שהלך לא' מהכפרים מסביבותינו והיה דן את הדין בין איש ובין רעהו ובכלל עמדו לפניו שני בעלי דינין בעסק ירושה ופשר ביניהם שנתן הנתבע להתובע סדנא דארעא ובזה מחל לו בכל דבר הנוגע לו בירושתו וכתב ונתן בידם וכתב כל זה בקג"וש במדל"ב וקודם כל כתבו וחתמו הבעלי דינים שקבלוהו עליהם לדיין:

והנה בראשית מאמר לא טוב עשה שכתב להם בלשון מחילה ממ"ש הרא"ש בכלל ץ' והביאו הטור ח"מ סע"ג ופסקו מר"ן בש"ע וכן מור"ם שם סרמ"א ראובן שרצה לפדות משכונו ואמר לו שמעון כבר מחלת לי וטוען הלה שאין זה כלום לפי שלא היה קנין במחילה והשיב דמחילה אינה צריכה קנין מיהו מחילה לא שייך במשכון בשלמא כשאחד חייב לחברו מנה ומוחל לו הוי מחילה במקום פירעון אבל כשיש לאדם חפץ ביד חבירו ואומר אני מוחל לך החפץ לאו כלום הוא אלא אם כן נותנו לך ע"כ וכ"ש בקרקע דאפילו דר והחזיק בו אינו כלום וכמ"ש הרשב"א הובא בב"י סרמ"א וכמ"ש הרא"ש גופיה בתשובה בכלל ס"ח סכ"ד והביאו הטור סרמ"א ופסקו מר"ן שם והוא מהטעם שכתב שם במשכון וכמ"ש הסמ"ע שם וכ"כ הרשב"ש ע"ח מהרמב"ן וכן מהרי"קו שורש צ"ד הוכיח כן מלשון הש"ס ומהרמב"ם בפ"ג דזכיה ושכ"ד הרא"בד והמרדכי בשם ראב"ן ורמז דבריו הב"י סרמ"א ומה שתמה עליו כנ"הג וכן על המבי"ט ח"א סכ"ה ושי"ד וח"ב סקי"ג שלא זכרו מש"ות הרא"ש שכן דעתו לא קשה מידי כיון דהזכיר מהרי"קו דברי הטור והטור משם אביו קאמר לה מה צורך להם להזכיר דברי הרא"ש עצמו וכן המבי"ט אע"פי שלא הזכיר מהטור הרי הזכיר דברי מהרי"קו עצמו ומ"ש בס' משחא דרבותא ח"ב מח"מ דקע"ג ע"ג על מ"ש מהרי"קו להוכיח כן מהרמב"ם בפ"ג מהל' זכיה שבפ"א מהל' טוען נראה שאינו כן כבר קדמו בזה המש"ל שם ועיין בספר בית אברהם דקע"ג ובס' בית ישחק דקי"ב מ"ש ליישבו:

וחזות קשה הוגד לי על מ"ש הרב כנ"הג סרמ"א הגב"י אות מ' שהגיה על מ"ש הב"י מחו"ב שכתב הרשב"א אבל קרקע לא כתב על זה ודוקא במחילה דע"י ב"ד אבל במחילה דע"י עצמו א"צ קנין משפטי שמואל סל"א ע"ג וראיתי להרב מש"ש דנשאל על טענת לוי לאפוטרופוס של שמעון שהוציא שטר על חזקת החנות שביד לוי שהוא של שמעון ולוי אמר ששמעון מחל ונתן לו כל כח וזכות שיש לו בו והשיב ע"ז ולא מבעיא אי אמרינן דהחזקות דינם כמטלטלי שאז י"ל שהחזיק זה במטלטלי אלא אפילו אם נאמר כמקרקעי כסברתי דפשיטא דאחר שיש לו עדים שמחל לו הרי זכה בחזקתו ואע"פי שלא נזכר בשאלה אם היה לו קנין באותה מחילה הלא כתב מהרי"קו בשורש יו"ד שאין מחילה צריכה קנין אלא דוקא במחילה דהוי ע"י ב"ד אבל מחילה ע"י עצמו אינו צריך קנין ואוקמיה אחזקתיה לפי סברתם דהוו מקרקעי ואפילו אי הוו מטלטלי פשיטא שנאמר כך ע"כ ודבריו אלו אחר המחילה רבה באין מבין בשלמא אי חזקות כמטלטלי בשגם בלשון מחילה אינו מועיל היינו דוקא כל עוד שלא נתנו להמקבל משא"כ אם נתנו אחר שמחל קנאו במשיכה וכמ"ש בהרשב"א שהביא הב"י בתשובה הנז' שעליה הגיה כנ"הג ופסקה שם בש"ע אבל בקרקע במה זכה והרי בעינן בדבר באחד מהדרכים שקונה בהם המכר וכמ"ש הטור וש"ע סרמ"א ושטר אין כאן וגם חזקה דנעל גדר ופרץ בפני הקונה או דאמר לו זיל חזק וקני לא נזכר בו ואפילו שהחזק ג"ש כל שבא מכח השטר והשטר בטל אין חזקתו כלום וכמ"ש מור"ם סק"ט שרמז הש"ך סק"מ וכ"כ הרשב"ש סי' רמ"ח וכיון דאין כאן אלא לשון מחילה דאינו מועיל בקרקעות מאי אוקמיה אחזקתיה דקאמר דבנפל היסוד נפל הבנין ודבריו הם הפך הרשב"א הנז' ודברי מהרי"קו שהביא אינו ענין לזה דמהרי"קו קאמר על דבר ששייך בו לשון מחילה דוקא דמאי דקי"ל מחילה אינה צריכה קנין משום דבשלמא מחילה ע"י ב"ד לא ידע כמה מחיל לכן צריכה קנין וכמ"ש הסמ"ע סי"ב משא"כ בינו לחברו ולא ידעתי איך לא נזכר ממהרי"קו שורש צ"ד דלפי דבריו מהרי"קו סותר עצמו ותו לא ידעתי לאיזה תכלית רמז דבריו כנ"הג על תשובת הרשב"א הנז' דהרשב"א בסתמא קאמר כל מחילה הניטל אם עדיין לא נטלו יכול לחזור משא"כ אם כבר נטלו משא"כ בקרקע ולא נזכר בדברי הרש"בא הנז' קנין כלל דמנ"יר סבר דקנין במחילה מועיל כאשר יבוא לפנים אי"ה ובוודאי אפילו בינו לבין חבירו וא"כ מאי האי דקאמר כנ"הג על דברי הרשב"א ודוקא במחילה דע"י ב"ד וכו' מורה דהרש"בא בתשו' זו בקנין קאמר ואינו כן ותו פליאה דעת ממני איך לא הזכיר כנ"הג על דברי המש"ש אלו דהמבי"ט ח"ג סקי"ג שהביאו הוא עצמו לעיל אות ז"ך באותו נדון עצמו דביה עסיק המש"ש שפסק להפך ממנו וחיליה מדברי מהרי"קו הנז' בשורש צ"ד וזיכה לאפוטרופוס של שמעון ומ"ש מרן בס' אבקת רוכל סימן צ"ה בחנוך שנפלה לו ירושה במדינת הים ואחר שנתנה לקרובו פישר ומחל אותה למחזיקים בה והשיב כיון שכבר נתנה לראשון שאין בידו ליתנה לאחר יעו"ש לא תידוק מינה דמהני בדבר שהוא בעין והגוף שלו מחילה דלא חש להאריך שכיון שנתנה כבר ומסתמא באחד מהדברים שהמתנה נקנית בהם אין בידו עוד ליתנה ואפילו שנתנה כתחז"ל ואה"נ אם היה נשאל על המחילה בלבד פשיטא דלא מהני אבל אין לומר דאולי המחזיק בה כבר אכלה והויא עליה חוב גמור מלבד דבלשונו לא משמע כן ועוד דא"כ איך נתנ' מעיקרא לאחר והרי בזה צריך מעמד ג' או אם יש שטר מקנהו לו בכ"ומ כמ"ש הטור וש"ע סימן ר"ג:

ואולם במחילה בקנין כתב הרשב"א בתשו' הנז"ל דמהני והוא ממ"ש הדין עם ראובן כיון דלא קנו מידו כדאיתא בריש פרק הכותב ובפרק חזקת הבתים ע"כ הרי דאם קנו מידו הוי כהאיך סוגיאות הנז' דאיתא בפ' חזקת הבתים בשקנו מידו ובריש פ' הכותב ה"נ קאמר דפריך אמתניתין דהתם וכי כתב לה מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו וכו' ומוקי לה בכותב לה ועודה ארוסה וכדרב כהנא וכו' והדר בעי הש"ס קנו מידו מאי רב יוסף מד"וד קנו מידו ורב נחמן אומר מגופה דארעא קנו מידו ע"כ. ורש"י פירש אבעיא דאברייתא האומר לחבירו וכו' והתוס' חלקו עליו ופירשו לה להאבעיא אאשתו נשואה קאי יעו"ש ומסתמות דברי הרשב"א הנז' מוכח דמפרש כפירש"י וכ"ד רשב"ם שם בפרק חזקת הבתים דגם בדבר שהגוף שלו מהני ביה קנין ד"וד אין לי על שדה וסתמו כפירושו וה"נ במחילה כמבואר בדברי הרשב"א הנז' דמייתי מסוגיאות הנז' למחילה:

אלא דמהרשד"ם ח"מ סי' רע"ח מדקדק מש"ות הרא"ש הנז"ל כלל ץ' שהביאו בנו הטור סי' ע"ג דגם בקנין לא מהני ומה שהשיב ע"ז מהר"י מאיו בס' שפת הים ח"מ סי' כ"ד הוא דוחק וכבר קדמו בס' פרח מט"א ח"ב סי' צ"א ומהתימה עליו כיון ששם זכר להרב בני אהרן ששם הוכח יוכיח מש הרא"ש כלל פ"ד סי' ו' דבביאור בנדונו שם שיש קנין וכתב דאין המחילה כלום מה מקום לידחק לפרש במ"ש בכלל ץ' באופן דמסכים עם הרשב"א ותשו' הרא"ש הנז' הביאה בנו הטור בא"ה סי' קי"ח ורמזה בב"י ח"מ סי' רנ"ג ובש"ות אבקת רוכל סי' צ"ח אבל הרב פרח מ"א ספר בני אהרן לא יצא לאור בימיו ומש"ות לא חש לחפש ועל פי ש"ות הרא"ש הנז' הרב בני אהרן קרא על מהרשד"ם תורת ה' בפיהו אמת ומהרשד"ם הביא מסוגיא דפרק מי שהיה נשוי להקשות להרא"ש ותירץ דשאני התם דאין כאן אלא שעבודה בעלמא ור"ל דומיא דחוב שנקנה במחילה וכתב עליו הר' בני אהרן דאשתמיטתיה סוגיא דריש פ' הכותב דהנכסים שלו וקאמרינן דמהני ואנכי לא ידעתי איך מוכח מהתם דהגוף שלו דזה אינו אלא לפירש"י אבל להתוס' דהאבעיא קנו מידו מאי ופלוגתא דר"י ור"נ קאי דוקא על נשואתו מבואר דבריית' דהאומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו וכו' לא אמר כלום גם בדקנו מניה ועל כרחין כפי דבריהם סוגיא דפרק חזקת הבתים דמ"ג דקתני וכי כתב לו מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום הכא במאי עסקינן בשקנו מידו ע"כ בשקנו מידו פירושו מגופא דארעא ממש ולא בסתמא דאל"כ אין לדברי התוס' דפרק הכותב מובן מסוגיא זו שהוא הפך ממ"ש וכמ"ש בס' לשון לימודים ח"מ דכ"ד. וכיון שבפירוש הסוגיא דריש הכותב פליגי רש"י והתוס' מה מקום לומר על מהרשד"ם דאשתמיטיתיה סוגיא דריש פרק הכותב ולא עוד אלא דמהרשד"ם שהביא ש"ות הרשב"א הנז"ל בב"י מסתמא עמד על הסוגיא ההיא כיון דהרשב"א עיקר ראייתו משם ומפרק חזקת הבתים כמבואר בדבריו ששם ועכ"ז בישוב שיישב על סוגיא דפרק מי שהיה נשוי דבשעבודא איירי יתיישב גם סוגיא דריש פרק הכותב לדברי התוס' וכן סוגיא דפרק חזקת הבתים כמ"ש אבל אי קשיא למהרשד"ם הא קשיא כמ"ש בס' שפת הים דהרא"ש גופיה שם בפ' הכותב מסכים הולך בפי' הסוגיא ששם כרש"י ומזה הקשה הרב הנז' להרב בני אהרן דהו"ל להקשות זה על מהרשד"ם ולא ראה להרב בני אהרן שם דקכ"ג ע"ד שהביא דברי הרא"ש ששם וחילק בדבר דין ודברי' מורה על הענין משא"כ מחילה אין משמעותיה על הענין ולפ"ז אין מקום להקשות על מהרשד"ם אבל ע"ש הרב שפת הים מהתוס' לא ידענא מאי קאמר דאדרבא התוס' סברי דמחלוקת ר"י ור"נ אינה אלא באשתו נשואה דקי"ל כר"נ דמהני קנין דין ודברים אין לי וכו' אבל בדבר שהגוף שלו קנין זה אינו כלום עד שיברר מגופא דארעא ודלא כרש"י ודעמיה ובכללם הרא"ש:

והנה בהאי עניינא בקנין גרוע בלשון זה בדבר שהגוף שלו דעת הרי"ף לפירוש הר"ן וכן להרמ"ה והריטב"א שהביא הרב ער"הש ח"מ סימן ל"ז אות ג' שסופר כרש"י ורשב"ם אלא דהג"א הביאו הב"י שם סופר דהרי"ף דעתו כדעת התוס' ודעמייהו אשר רמז הג"א שם בפ' חזקת הבתים ודעת ה"המ בדברי הרמב"ם בפ' כ"ג ריש ה"א כן אע"ג דפירש בדעתו כדעת רבינו האיי גאון והרי"ף בהלכות דהאבעיא היא באשתו ארוסה בכותב לה דין ודברים שהוא אוכל פירות וקא מבעיא ליה אם קנו מידו מי אמרינן דמגוף הקרקע סילק ידו ואין לו פירות כלל כיון דלא היה צריך לקנין וקנו ממנו לאוסופי כוחא הוא או דילמא לא שנא ואסיקו דמגוף הקרקע קנו מידו ע"כ אעפ"כ שם לעיל מזה כתב והקשו א"ה נשואה נמי ותרצו ידו כידה פירוש והרי הוא כשותף בהם וכיון שהנכסים שלו צריך לשון מתנה ואין מועיל בהם לשון סילוק (פי' בכותב בלבד) וכתב רבינו שאם קנו מידו אחר נישואיה הועילו מעשיו ויצא לו זה ממ"ש בפ' חזקת הבתים גבי הא דהאומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו שאם קנו מידו שקנה חבירו ולא יהא כח הבעל גדול בנכסי אשתו מכח השותף בחלקו וזה פשוט ע"כ הרי דלדעתו דהרמב"ם בשותן' מסכים עם פירוש רש"י וידוע דעל ה"המ יש לסמוך ביתר שאת וכמ"ש הרדב"ז ח"א סימן קע"ד וח"ג סי' תס"ה וכ"כ הר"ן על דעת הרי"ף כדברי ה"המ והרב לשון למודים שם כ"כ בדעת הרמב"ם על מ"ש הרמב"ם בה' עדות פט"ז דין ד' אינו מעיד לשותפו עליה אלא אם כן סילק עצמו ממנה וקנו מידו שנתנה לשותף ע"כ לאו דוקא קאמר בהאי לישנא ולא הזכיר מדברי ה"המ הנז' ודלא כמ"ש כנ"הג סי' ל"ז הגב"י אות ב' ממהר"ש הלוי והרא"ש כבר כתבנו דסבור כן והטור בנו מסתמא לא יחלוק על אביו וכ"כ הרב פרישה בדברי הטור ודלא כמ"ש מור"ם בדרכי משה שהביאו שם וכ"כ בפסקי הרא"ש שם בריש הכותב והם מיוחסים. לרבינו הטור כנודע וא"כ מ"ש בטור וז"ל ואם קנו ממנו שלא נשאר לו כלום זכות בו ע"כ לאו דוקא קאמר וכלשון הרמב"ם כתב מרן בש"ע שם סי' ל"ז ובס' ער"הש שם אות ג' וכן בא"העז סי' פ"ה אות ו' נפק דק ואשכח דהכי סברי רובא דרבותא ה"ה הרשב"א והרא"ש והריטב"א ומהר"י בן מיגאש והר"ן והרא"ה וה"המ והרמ"ה וכן רשב"ם שהביאו הב"י שם ודלא כהסמ"ע שם דכתב דרובא ס"ל כהתוס' ודעמייהו וכן מפרש בדעת מרן יעו"ש ובספר משחא דרבותא ח"א מח"מ דכ"א כתב בדעת מרן כמ"ש הסמ"ע ושם בח"ב דקל"ג המגיה השיג עליו בזה ודברי מהרי"ע בבני יהודה ח"מ סי' יו"ד דנשאל בלשון סילוק כלשון הברייתא מדעתי כי קשים הם דכתב דאליבא דר"י ושאר מפרשים אליבא דהרי"ף צריכים לקנות ממנו על גוף הקרקע ממש אבל לרש"י והר"ן בדעת הרי"ף מהני גם בסתם ולענין הלכה על איזה מהם נסמוך והאריך להביא ממחלוקת רבינו האיי והרשב"א בדבר שאין בו ממש דלרבינו האיי גם בקניין אינו כלום משא"כ להרשב"א ומרן פוסק בזה כרבינו האיי ע"כ ולא היה צריך לזה כי ממקומו הוא מוכרע אחר דהרמב"ם לדעת ה"המ נאמן ביתו דהכי סבר והרא"ש כתב כן בביאור וזה דרכו של מרן כתלת סמכי קשוט או תרי מגו תלתא כ"ש שרבים אומרים שדעת הרי"ף נמי הם המה הרמ"ה והריטב"א והר"ן כנגד הג"א שהוא יחידי בדבר זה שסובר שדעת הרי"ף כהתוס' ותו דמשמע מדברי ה"המ הנז"ל שרבינו האיי בדין ודברים אין לי על שדה זו סובר כהרמב"ם ועוד דין ודברים אין לי על שדה אין לה הדמות עם דבר שאין בו ממש וכמ"ש מהרש"ך ח"ב סי' קע"א ומהרימ"ט ח"ב סי' מ"ד:

נהדר אנפין לדעת הרא"ש דסבר מהרשד"ם והרב בני אהרן והפרישה סי' ל"ז דגם בקנין בדבר שאין מועיל בו מחילה אינו כלום וכמה שהוכיח הרב בני אהרן מתשובת הרא"ש גופיה בכלל פ"ד כנז"ל ודלא כהרשב"א וכן הרי"טבא שהביאו כנ"הג סימן רמ"א בהכרח דשאני ליה להרא"ש בין דין ודברים וכו' דמוכח דעל השדה קאי משו"ה בקנו מניה בלשון זה סבר דמועיל משא"כ לישנא דמחילה והרב קמ"ר ח"ב דכ"ה הביא לנו מהרא"ש בפסקיו בפ' המקבל דכתב דמחילה אינה צריכה קנין ממ"ש בקידושין לימא ליה באפי תרי זיל אמר רבא זאת אומרת ע"עב גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אינו מחול משמע דאי אין גופו קנוי יכול למחול וליכא למימר דהתם בקנין איירי דא"כ אפילו גופו קנוי יכול למחול דאף עבד כנעני משתחרר בקנין כדאיתא בפ' השולח גבי ההיא אמתא דהוה מרה שכיב מרע וקבכיא קמיה שקל כומתא ושדי עלה ומסיק דאי לא הוי כליו של מקנה לא היתה משתחררת ע"כ הרי מוכח אף בדבר שהוא בעין מהני מחילה ע"י קנין דאם לא כן איך קאמר דאם גופו קנוי יכול למחול הרי כיון דגופו קנוי הוי בעין ולא שייך מחילה ע"כ:

והנה הרב הנז' לא גילה לנו מהו הישוב ליישב :

דבריו אלו עם דבריו שבתשובה כלל פ"ד שהביאה הרב בני אהרן ולדעתי המעט י"ל במ"ש הרב דבר משה ח"ב סי' ה' ד"ג ע"ד שיש חילוק בין מוחל דבר שישנו תחת ידו לאחרים דאז גם בקנין לא מהני משא"כ למוחל דבר שיש לו ביד אחר ששייך בו תפיסה כיון שהוא תחת ידו כל שקנו ממנו הוי סילוק גמור וכהפקר וזכה הנמחל במה שתחת ידו ויש סוג אחר שאינו בעין כגון חוב והוא ביד חבירו כבר בדיבורא בעלמא נקנה ע"כ וא"כ אפוא העבד אם אין גופו קנוי דאמרינן בדיבורא בעלמא קונה עצמו כשאומר לו זיל ע"כ דחשבי' ליה כדבר שאינו בעין שהוא מעשה ידיו שעושה לרבו וכדשנינן דגופו קנוי לרבו ומשו"ה בעי שטר ובעבד כנעני מוכיח הרא"ש דנקנה בקנין היינו משום דאנו נותנין לו דין משכון דס"ס העבד מוחזק בגופו ולא כדבר שישנו תחת יד האדם והוא בעין ממש ורצה לתתו לאחר בפרט אם הוא קרקע דאין להם תפיסה ואינם בעלי חיים לזכות לעצמן כמו העבד בקנין נמי במחילה ליתנהו דומיא דההיא דכתב בכלל פ"ד דבקרקע קעסיק:

והנה דעת מרן מסתמות דבריו דהביא ב' תשובות הרא"ש בסימן ע"ג וסי' רמ"ה וכן הך דכלל פ"ד שהביאה הטור בא"הע בסתמות ומני"ר הזכירה בב' ח"מ ובש"ות אבקת רוכל כנז"ל ואלו מדברי הרשב"א שהזכיר בב"י לא העלה על שלחנו זולתי הא שכתב בסי' רמ"א המוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו קודם שנטל יכול לחזור בו וכו' ודוקא מטלטלים אבל קרקע לא אפי' דר והחזיק בו ע"כ ואלו אם הוא בקנין לא הזכיר והרב משחא דרבותא סי' רמ"א תפס כן בדעת מרן דסובר כהרא"ש וכ"כ בס' מר ואהלות א"הע סי' ב' דל"ו שדעת מרן כהרא"ש דגם ע"י קנין לא מהני ועיין בס' זכות אבות סי' כ"ב מדף כ"ז ע"ג ואילך מה שפלפל בזה הענין של המחילה בגוף ובשעבוד ופנאי אין לי להשתעשע בדבריו ומדברי הרשב"א והרא"ש לא זכר רק פלפולו בדברי הש"ס ורש"י והתוס' ושם דכ"ט ע"ב כמ"ש דהעבד מוחזק בעצמו קודם שעבודו בנקל פקע שעבודו יעו"ש והוא מכוון קצת למה שכתבנו וכה"ג כתבתי במ"א בדבר שאין בו ממש שבו נחלקו רבי' האיי והרשב"א דלהרשב"א בקנין נקנה וראייתו מהא דדין ודברים דאם קנו מניה מועיל ורבי' האיי גם בקנין אינו כלום והוכחנו שם דדעת מרן לפסוק כרבינו האיי ודלא כהרשב"א ומ"מ בזה אני אומר המוחזק יכול לומר קי"ל כיון דדעת מרן מידי ספק לא נפיק וכמ"ש בספר שמן המר דק"ד משום דדבר שאין בו ממש גרע יותר כמש"ל אבל כל זה הוא אם הוא קרקע בלבד אבל במחילה במקרקעי ומטלטלי שי"ל שגם הרשב"א מודה שאינו כלום וכמ"ש כנ"הג סי' רמ"א הגב"י ממהראד"ב וכ"כ מהרימ"ט ח"מ סי' מ"ד הובאו בספר מים רבים ח"מ סימן ל' דאפי' סיים קרקע עם השאר לא היה מופקע בלשון מחילה זו שהקנין שאחר כך הוא אין ממנו הוכחה שבא לתקן כדי להקנות הגוף כמ"ש הרשב"א דבלאו הכי היה צריך לקנין בעד מחילה הכוללת וכ"ש אם לא הוזכר הקרקע כלל ע"כ ודבריו דברי טעם וסברא וראויים אליו. ומהתימה על הרב תקפו של יוסף ח"ב סימן ל"ז שנשאל בנדון כזה ומייתי מש"ות הרשב"א הנז' שהביאם בב"י בלי חולק כמו דמהני בדין ודברים אין לי על שדה זו ופסקוהו כל הפוסקים ושכ"כ כנ"הג מהריטב"א וס' מקור ברוך זהו כחו. ואחר המח"ר לא זכר שר מש"ות הרא"ש הנז"ל כלל ומ"ש מדין ודברים דפסקוהו כל הפוסקים מי לא ידע בכל זה שאני לשון ההוא וכמש"ל להרא"ש ולא עוד אלא שגם בדין ודברים פלוגתא דרבוותא אלא שהאמת שרבים סברי כן דבהאי לישנא סגי אך אין הוכחה שגם לשון מחילה כן ולא עוד דלא זכר שר מדברי מהרימ"ט הנז' דבנדונו דהזכיר קרקע ומטלטלי גם הרשב"א מודה ודעת נכונה הוא ועוד מה דמשמע מדבריו דמרן מודה בדברי הרשב"א הנז' לא כן אנכי עמדי כיון דבש"ע לא הזכיר מזה וממה שהזכיר דוקא תשובות הרא"ש על הרוב סבר כוותיה ולא עוד דהרא"ש לגבי הרשב"א בתראה הוא וכמ"ש הב"י י"ד סי' נ"ה:

ברם בנ"ד דהחכם הנז"ל קבלוהו עליהם בשטר וקנין מאי דהוה הוה כל שלא נתברר דטעה בדבר משנה ועיין בס' אבקת רוכל דקנ"ב דהיינו דוקא בדבר המבואר בהרמב"ם ובטור נקרא טועה בדבר משנה ועיין בס' דרכי נועם ח"מ סי' ל"ה מ"ש מהרדב"ז וכדעת מרן נמי דקבלנו הוראותיו כנודע בבר"י ח"מ סי' כ"ה אות כ"ו ובריש ח"ב סי' ל"ח אות ס"ח ובשה"ג ח"ב דע"ו ובח"ג ובטוב עין דל"ה ומ"ו ומ"ט ובבית ועד ששם דנ"ו הרי כתבנו עליהם לדון דין תורה וכמ"ש בס' משאת משה ח"ב סי' א' מח"מ רמזו מט"ש סי' כ"ה וכ"כ בס' מעשה חייא סי' ט"ו ובפרט כשעשה מעשה והוציא ממון כתב הש"ך שם סי' ט' דקם דינא ועיין כנ"הג סי' ר"ט הג"הט אות נ"ב ועיין בבר"י ח"מ סי' כ"ב אות י"א ובס' חשק שלמה שם הגב"י אות ד' להקשות להרב פרח מ"א ח"ב סי' פ"ז ועל מהר"י רוזיילו מדברי הש"ך הנז':

ושוב אחר זמן רב בא לידי שטר הכתוב בכפר א' הסמוך לפה העירה בבת אחת שנתנה לדודה כל ירושתה הנוגע לה עמו והכל בלשון מחילה כסף וזהב ומלבושים ופרדסים ודקלים ובתים וארבעה וחמשה פעמים נכתב לשון מחילה בו אך כתוב וז"ל ואם היא תחזור מדיבורה מחוייבת לו כל פרנסתה שפירנסה מיום שמת אביה עד עת נישואיה וכתובתה ובאו לדין ואחד דן להם שמתנה של שטר זה קיימת ושגה בזה כי מלבד המחלוקת הנז"ל לא שם אל לבו לחפש ולתור ולבדוק בשרשי הדברים דלדברי מהרימ"ט ודעמיה כיון דכלל הכל אין הוכחה שהקנין מתקן מחילת הקרקע דצריך הכתוב לאומרו מפני שאר הדברים הנזכרים בו וחוץ מזה כיון דפירשה בפירוש אם תחזור בדיבורה תשלם לו דמי פרנסתה נמצא שאין כאן מתנה החלטית ואפי' שנכתבה בלשון מתנה כדחזי דזה ממש כהאומר מתנה מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה דהרי היא כמתנת ש"מ ויכול לחזור בו כל ימי חייו אף מהגוף כמ"ש בטור וש"ע סי' נז"ר ומה לי אם כתב עד לאחר מיתה או בסתמות ואורחא דמילתא נקטי בלשונם וכשהרציתי כל זה לפני החכם המקיים המתנה הנז' אמר אלי שזהו תנאי וכל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו כלום אפילו בד"מ כמ"ש מרן סי' רמ"א והרואה יראה בש"ות הרשב"א ח"ג סי' ר"ה וז"ל שלא נאמרו דברים אלו אלא בתנאי שאינו בגוף הנמכר כגון תנאי בני גד ובני ראובן שהתנאי היה באם יעברו והמעשה בנתינת הארץ וכל כיוצא בזה וכו' אבל כשהמעשה והתנאי בגוף המתנה ביאור המתנה או שיורין הן אלו במה שנותן נותן מה שאינו נותן אינו נותן כגון שאומר שדי נתונה לך וכו' אי נמי תהא מתנה כשארצה וכו' יעו"ש מינה בנדון זה שעכשיו חזרה בה המתנה בטילה ותשלם לו דמי פרנסתה ונדונייתה שעשה לה בנישואיה ויתן לה ירושתה הנוגעת לה עמו:

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה