אור ברסלב
ויקרא אברהם אורח חיים › סימן כד

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

אורח חיים · סימן כד

סימן כג

כתב הכנ"הג סי' תרצ"ב יש מקפידין על ברכה אחרונה של מגילה שלא לאומרה עד שיגלול המגילה ולמדו זה מהס"ת שאין הקורא מברך עד שיגלול הס"ת ונ"ל שאינו דומה אבל אם כבר התחיל לגלול נ"ל דלכ"ע אין לחוש אבל לא יגלול ויברך ע"כ. והפר"ח פירש בו מ"ש שאינו דומה משום דהתם הטעם הוא כדי שלא יהיו הגוללים טרודים מלשמוע ההפטרה מפי המפטיר וכמ"ש רש"י בסוטה ע"כ. וכתב עליו מהרא"י בס' כסא אליהו שם דלפי פירושו מה זו שאמר ולמדו ענין זה מהס"ת הו"ל למימר מההפטרה אע"פי שאין זה כדאי ועוד דהול"ל שאין המפטיר מברך עד שיגלול הס"ת ולא לימא שאין הקורא מברך דמשמע דכבר קרא בתורה ולא בירך ברכה אחרונה עד שיגלול ולדעתו ראיית הרב סדר היום היא ממה דקי"ל דלא יברך הקורא באחרונה עד שיגלול הס"ת וכמ"ש מרן סי' קל"ט וה"נ מקפידין במגילה עד שיכרוך אותה וע"ז אמר דלא דמי דהתם הטעם הוא כדי שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה אבל במגילה אם יאמרו כן מה קפידא דאינה נפסלת בכך כמ"ש מרן סי' תרצ"א. ואני אומר דהכרחו של הפר"ח דאי אמרת על הקורא הפטרה א"ש דש"ס ערוך הוא ופסקוהו כל הפוסקים אע"ג דרש"י כתב הטעם כדי שלא יהיו הגוללים טרודים מלשמוע ההפטרה עדיפא מינה קאמר אע"ג דבשומעו ברכה ראשונה לא היה עסוק בכריכה עכ"ז בשמיעת ההפטרה נמי בעינן כן ומכ"ש הוא וכמ"ש הלבוש וכנ"הג בתשובה שרמזה האמ"ל אבל לקורא בתורה שלא יברך עד שיגלול כגון דא צריכה רבה דהא איפסיקא הלכתא שם כר"י דאמר פותח ורואה ומברך וכ"כ הרי"ף והרא"ש אלא שהרמב"ם כתב בפי"ב מה"ת דין ה' אע"פי שכתב פותח ורואה ומברך והיינו כר"י סיים ואח"ך קורא עד שישלים לקרות וגולל הספר ומברך ע"כ וכ"כ הטור ואחריו נמשך מרן בש"ע. ובב"י שם סי' קל"ט הרגיש בזה דמנ"ל להרמב"ם הא ושם יישב דע"כ לא פליג מאן דפליג רק על ברכה ראשונה משא"כ באחרונה דאין כאן טורח ובכ"מ שם כתב דאין כוונת הרמב"ם אלא מהיות טוב ובמס' סופרים כן מצא כדברי הרמב"ם וה' המאירי בחידושיו דחה דברי הרמב"ם מהסוגיא הזאת כיון דאיפסיקא הלכתא כר"י דלא חיישינן שמא יאמרו ברכות כתובות בתורה מה מקום להחמיר ויעו"ש למהרי"ן שם במסכת סופרים:

ואיך שיהיה דלדעת מרן בדברי הרמב"ם דאינו אלא מהיות טוב מהיכא תיתי לדמות זה למגילה ואפילו נאמר דהרמב"ם דינא קמשתעי הבו דלא להוסיף עלה אבל אם כוונתו על הקורא המפטיר א"ש ויהיה ההיקש כך דלכאורה כמו דבגמר קריאתו בתורה ובא לקרות בענין הדומה שהיא ההפטרה וצריך לברך עליה וכמו שצריך להשהות מלברך ומלהפטיר עד שיגלול הגולל ה"נ המגילה דגמר ממנה ובא לו לברך עליה שהוא מעין המגילה דה"נ צריך לשהות עד שיגלול המגילה והשיב דלא דמו והטעם דברכה ראשונה ושמיעת ההפטרה שיעור גדול הוא ואם יניח ס"ת בלי גלילה ביזיון גדול הוא ולכן צריך לשהות משא"כ בשהיית המגילה בלי גלילה עד שיברך באחרונה אין כאן שהוי כ"כ ואם יניחנה כך בלי גלילה אין כאן בזיון ואדרבה אנו פותחים אותה קודם הקריאה להראות הנס ותו ברכות אחרונות שבח והודאה למי שעשה לאבותינו המאורע ההוא ותו אם התחיל לגלול שכתב כנ"הג לשון זה לא נמצא אלא במפטיר וכמ"ש בב"י סימן קמ"ז ואדרבה הבנתו הוא כדעת ס' היום דשמא יאמרו ברכות כתובות בס"ת מדעתי כי קשה הוא לעשותו חולק עם רובא דרבוותא דפסקו כר"י דלא חשחין אנחנא על פתגמא דנא והא ודאי בשעת הברכה ממש צריך להניח מלגלול וכמו שסיים הפר"ח שם ובזה ותשקוט האר"ש מ"ש עליו מהרא"י שם דלפירושו כיון דלא סיים עדיין מלגלול הוא נטרד ואינו שומע הברכות. ומה שהקשה לו עוד עליו מה ראו לגלול קודם וכו' היה לנו לומר שלא יעשו הגלילה עד אחר הברכות. י"ל דסבור כהא"ח שהביא הב"י סי' קמ"ז במפטיר עד שיגמור כל גלילת הס"ת ולא סגי בהתחלה בלבד ובודאי משום בזיון ס"ת נגעו בה ואם יתחיל נמי מטריד שלא ישמע ההפטרה וסבור דאין חילוק בין ס"ת למגילה ואדרבה מגילה עדיפא דבשעת ברכה יהיה עוסק בדבר אחר וכמ"ש הפר"ח שם והוא מהירושלמי דהביאו בסס"ג ופסקו מור"ם סימן קצ"א ושם בב"י וכן בכ"מ פ"ב דברכות הסכים הירושלמי הזה עם דברי הש"ס והרמב"ם שכתבו דהפועלים מברכין שתי ברכות ולא יותר יעו"ש ודלא כמ"ש מהרא"י הנ"ל בספרו הנ"ל סס"ג דהירושלמי הנ"ל פליג עם ש"ס דידן ואיני מופנה לעמוד על דבריו ששם ובפרט למה שהקשה שם על הפר"ח ואי"ה אשובה אראה:

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה