אור ברסלב
ויקרא אברהם אבן העזר › סימן ל

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

אבן העזר · סימן ל

סימן כט

מעשה שהיה באחד שנשוי שתי נשים האחת גדולה בשנים ולא נבנה ממנה והשנית קטנה בשנים ונשאה מקרוב אולי יבנה ממנה ולא עלתה לו ונלב"ע וחלי"ש ויש לו אח אחד סומא משתי עיניו שנסמא קודם נישואי אחיו הנלב"ע הנז' ואין אח אחר זולתו ואביהם עודנו בחיים והנשים הנז' האחת מהן זקוקה לו או ליבום או לחליצה ולפי שידענו ששניהם ממאנים בו מלייבם לאחת מהן וא"כ אין כאן אלא חליצה לאחת מהן והיא לגדולה דוקא וכמ"ש הכנ"הג סי' קס"א הגב"י וכ"כ מהרי"ע בבית יהודה א"ה סימן ט"ו ולא הזכיר מדברי הכנ"הג:

והא ודאי דהחלוצה הנז' אף שאינה רוצה לייבם גובה כתובתה ואינה נקראת מורדת מידי דהוי אמוכה שחין דאין חוסמין אותה כמ"ש בריש יבמות וה"ה שאר מומי הגוף וכמ"ש הרמב"ם פ"ב דיבום אבל לכופו על החליצה לא וכמ"ש הריב"ש סימן שס"ח ובשגם לדעת מרן בתשו' סי' ק' כל שהיבם מטופל ואולי לא יכיל למיקם בסיפוקייהו וגם אשתו צועקת מרה שלא לייבם שכופין אותו לחלוץ מ"מ במחלוקת היא שנויה והרדב"ז שם שהסכים עמו הדר ביה כמבואר שם בש"ות מרן דף קל"ח ובתשו' ח"א סי' ק"ט וכן הסכימו רבני האחרונים והעצה היעוצה לפייסו בממון או להטעותו עד שיחלוץ עיין להרב פרח מ"א ח"א סי' מ"א ובס' משאת משה ח"א א"ה סי' ל"א ואיירו גם בנסתמא קודם נישואיה דאיכא למימר אדעתא דהכי נישאת לאחיו:

ולענין חליצת סומא האמת דהרמב"ם לא התיר אלא בדיעבד אכן הראב"ד סבר דאם אין כאן אח אחר חולץ ומרן בסדר חליצה סימן י"ז פסק כהראב"ד אע"ג דבב"י כתב שמצא כתוב הלכה למעשה יש לחוש דדילמא הראב"ד ס"ל כמ"ד מצות חליצה קודמת ולהכי חשיב כדיעבד משום עיגונא אבל להפוסקים דס"ל כמ"ד מצות יבום קודמת מנלן דחשיב דיעבד ע"כ. וכן הוא בש"ות מהרי"ל סי' רי"א מ"מ בש"ע לא סמך ע"ז אע"ג דמני"ר מכת הסוברים דמצות יבום קודמת וכן הסכימו רבנן בתראי עיין בכנ"הג ויא"ה ח"ב מה שרמזו בזה ולה' משחא דרבותא ח"ב דף ק"ל:

האמנם צריך לאודועי באתר דמתבעי לברר וללבן נדון זה יען כי יש מי שפטפט כנגדי ראשון לציון כי האשה הגדולה הנז' תפסה כל נכסי בעלה כי הוא אמיד בנכסי וחמיה דלו משפט הירושה דחיקא ליה שעתא ולא רצתה למסור בידו כלום הגם שכתב הרשב"א בח"ד סל"ו וכיון שכן טענת האשה שמעכבת הנכסים מחמת מזונות וכו' אין ממש בדבריה וכן מחמת כתובתה אינה יכולה לעכב דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים בחיי היבם וכו' אלא כיצד עושין כמ"ש במשנה ילקח בהם קרקע וכו' והביא כן הב"י סי' קס"ח משמו אלא שכתב יעמוד הממון ביד ב"ד או ביד אפוטרופוסין עד שילקח בהם קרקע וכן פסקו שם מור"ם והכי רהיטי דברי הריב"ש סי' שס"ו שרמזו הב"י שם. כל זה הוא בעומדת ליבם או לחלוץ וכן מוכח ממ"ש כנ"הג שם מהרב מקור ברוך שהכל משועבד לכתובתה דבעומדת לחלוץ דוקא והוא בר יבומי אין לומר כן דהיא מורדת ואין לה כתובה משא"כ בנ"ד וכן מוכח ממ"ש הריב"ש סי' שס"ה דשם מצדד דבשום פנים אין תפיסתה כלום שאם מחמת מזונות הרי אין שעבוד כתובתה על נכסים אלו שהרי אין לה מזונות מהבעל אלא מהיבם ונכסים אלו אינם משל יבם הם אלא עד שיכנוס כיון שיש לבעלה אב שהאב קודם בירושה לכל יוצאי יריכו אלא שאם היבם רוצה ביבום הוא יורש נכסיו אף במקום אב ע"כ. ולכאורה דבריו אלו הם הפך מ"ש שם בסי' שס"ו כדברי הרשב"א הנ"ל וסתמא קאמר כן כשיש שם אב או לא אם לא שמוכרח לומר דשאני ההיא דסי' שס"ה בעומדת לחלוץ דוקא קאמר ששם אומרת מאיס עלי וכמ"ש וז"ל אמנם אם נשאלה שאלה זו בשומרת יבם האומרת מאיס עלי וכו' משא"כ הך דסי' שס"ו דכתב בתחילת דבריו אחר שבקשה מהיבם ליבם או לחלוץ וכו' וכן מ"ש ה' ת"הד סי' רכ"ב והביאו הב"י שם דמדינא דש"ס אין לו להאב כלום עד שיחלוץ לה היינו נמי בעומדת ליבום או לחלוץ נהי דאם אין כאן אב ורצתה לתפוס בעד מזונותיה שלאחר שלשה חדשים אולי ימרוד ויעגנה וכמ"ש הרדב"ז ח"א סי' רס"ז שאם אינה רוצה שיכפוהו שחייב במזונותיה וכמ"ש בס' אדמת קדש ח"א סי' נ"א וכן מבואר בש"ות הרשב"א הנ"ל שכתב שאם עמד בדין ומרד יש לה מזונות וכן מוכח מש"ות הריב"ש סי' שס"ג ומ"ש בס' יכין ובועז ח"ב סי' קנ"ג וכן בהרשב"ץ ח"א מח"ד סי' כ"ה בעמד וברח שהוא חייב לישנא דש"ס נקטי וה"ה אם מרד דמה טעם לחלק משא"כ בנ"ד שיש כאן אב והיא עומדת דוקא לחלוץ אמאי נקנסיה לאב וע"ז נאמר טוביא חטא ואגוד מינגד ובתשלום ג"ח תעמוד עם היבם לחלוץ לה וכתורה יעשה. והן אמת תעכב בידה שיעור כתובתה ומזונות של שלשה חדשים ותו לא מידי. ומה שהראו לי מש"ות מהרד"ך ופסקו מור"ם סי' קס"ה לא שמה מתיא דהיינו דוקא בכתובתה וגם אני אמרתי שתעכב שיעור כתובתה כיון שדינה לחלוץ ואין זו מורדת ולא עוד אלא שדברי מור"ם הנ"ל למ"ד מצות חליצה קודמת וזה ליתה דידן ועיין בס' פרי עץ חיים דף ז' ע"ד מ"ש עליו בזה:

ואגב ראיתי להרב מופת דורנו מהר"ח פאלא'גי נר"ו בספרו חיים ושלום דף צ"ב דגזר אומר בגזרת עירין שתכף למיתת המת יונח כל העיזבון ביד ב"ד עד תשלום הג"ח כדי שלא יניחו המת בפח המוקש שכיון שיקחו העיזבון היורש או האשה כתובתה לא ישגיחו עוד ליבום או לחליצה ודבריו חיים וקיימים אך בנ"ד שיש כאן אב ולא ימשך ממנו להרע או להטיב משא"כ ביבם וכן אם האב אנינו דחוק ולא איכפת ליה אם היום או למחר כי אין לך דבר שאין לו תכלית אין ה"נ ראוי לעשות כדבריו שיונח הכל ביד ב"ד:

והנה האשה הגדולה הזאת הביאה לנו שטר שכתב לה בעלה בפרק שנשא אשה אחרת קרוב לג"ש שהוסיף לה על שטר כתובתה עד תשלום סך אלף דור"ו וכתוב בלשון חיוב בקג"וש במדל"ב מ"ך כתחז"ל וכן נתחייב לה בקג"וש בסך מאה דור"ו לעשות בהם כסות ע"כ:

הנה למתנה הראשונה בלשון חיוב קנתה לכ"ע אע"ג דמטבע אינו נקנה בחליפין בחיוב נקנה וכמ"ש כנ"הג סי' ר"ג הג"הט אות מ"ד וכ"כ החק"ל ח"א מח"מ סי' ל"ב ומה גם בשטר בפ"ע וכמ"ש בש"ות הגאונים הישנות סי' ק"ע ואע"ג דכתבו שהשטר קודם נישואין או ביום הנישואין וכ"כ בחדשות שער ד' סי' נ"ח שכתב לה מתנה והכניסה אולי אורחא דמילתא קאמרי וה"ה לאחר הנישואין שהרי בש"ס דבתרא דנ"א בסתמא איתמר אמר רבא המוכר לאשתו שדה קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ופסקה הרמב"ם בפ' כ"ב מה"א והוסיף לומר או מעות ולקחה בהן קרקע והטור כתב מטלטלי ולקחה בהן קרקע ולא עוד דדעת מרן בתשובה דמ"ז דגם בלשון תוספת בעלמא שכתב הוסיף לה על כתובתה כ"וכ מהני ומסתמות דבריו מוכח גם לאחר נישואין נמי אע"ג דתשובת הרשב"א דשם קעסיק איירי בתוספת שבשעת נישואין והיא בח"א סי' אלף י"א וכן הבין דבריו הרב חיד"א בח"ש ח"א סי' ע"ד אות י"א דף צ"א ע"ד ודלא כמ"ש לי אחד המיוחד מרבני עוב"י תונס יע"א הרב המופלא כמהר"ר אברהם הכהן יצחקי נר"ו דברים שבכתב דק"ל על הרב חיד"א מה שהביא שם בדברי מרן דמרן לא איירי אלא בתוספת שבשעת נישואין ולא זכר שר שכן הבין גם החק"ל שם וכן הרב נאות יעקב סי' ג' כמו שהבין הרב חיד"א אלא דיש לדקדק עליו על מ"ש שם לדקדק על מהר"ץ אשכנזי סי' ק"י דכתב כן בפשוט ולא הזכיר מהמחלוקת שיש בזה כמבואר בכנ"הג א"ה סי' ס"ו הג"הט אות י"ב י"ג ואמאי לא דקדק כן גם על מהרי"ע בבית יהודה א"ה סימן ל"ז שהביאו שם שכתב כן בפשוט ולא הזכיר מהמחלוקת וכן י"ל על הרב נאות יעקב סי' ג' שלא הזכיר רק מהמבי"ט ומרן בתשו' ויותר יש לתמוה על מהרי"ע שהוא הפך ממאריה דאתריה הרשב"ץ בח"ב סי' רצ"ב ס"ו דמנהגם שלא להגבות התוספת אם לא שיש לחלק בין תוספת שבשעת נישואין לאחר נישואין וכ"ז הי"ל להרשב"ץ לבאר וכן י"ל על הרב משחא דרבותא ח"ב א"ה סי' ס"ו דף קי"ב שהלשון ההוא אינו עולה במתנה רק שכתב מתנת בריא מתנת שוקא ואיירי באחר הנישואין. שלא הזכיר מהמחלוקת שיש בזה בתוספת שאחר הנישואין:

אבל בחיובו במתנת הכסות הבל ואין בה מועיל הגיע עצמך אם כבר עשה לה הא ודאי דנישום עליה בשמת גוביינא וכמ"ש הריב"ש סימן ש"א ופסקו מור"ם ססצ"ט דמאי דקי"ל הנותן מתנה לאשתו קנתה ה"מ קרקע או מעות או שאר מטלטלין שאינם לא מלבושים ולא תכשיטין ללבוש ולהתנאות בהם ואינו בכלל מה שעליה דאין שמין אותו וכו' והטעם דלאו למתנה אכוון אלא להתנאות בהם בין בעודה בבית אביה בין כשתבוא לבית בעלה והאריך להוכיח כן מלשון הרמב"ם וכ"כ רבו הר"ן בס"פ נערה והביאו הרדב"ז ח"א סי' ס"ח מהגאונים ובמלבושים וכיוצא בהן אמרינן דלא אקני לה אדעתא למיפק אבל הנותן מתנה לאשתו ודאי קנתה ואין הבעל אוכל פירות אלמא במתנה לא אמרינן אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה דאי איתא דאמרינן כן לא קנתה כלום שהרי אוכל פירות בחייה ואי איתא וכו' הרי חזרה מתנתו. ומה נעמו דברי הרדב"ז שם שכתב אע"פי שהקנה לה בפירוש הבגדים והמלבושים ההם אמרינן דלאו למישקל ולמיפק ושמין אותם בכתובתה ע"כ. והרי הגאונים הנז' שכתב הר"ן על דברי הש"ס הנז' דאמרו במתנה קנתה וכו' דעל כרחין בהקנה לה בפירוש דאם לא כן היאך קנתה ה"נ החילוק שחילקו בין קרקע ומטלטלי ומעות לתכשיטין ומלבושים הוי דכוותה דהקנה אותם לה בפירוש דאם לא כן אין כאן חילוק בין קרקע ומטלטלי ומעות למלבושים ותכשיטין ולא הול"ל אלא שיש חילוק בין הקנה לה להדיא או לא ועל הכל בכלל אפילו הקרקע ומטלטלי ומעות והתימה על מהריק"ש תלמידו בהגהותיו שם דכתב על דבריו ואינו נראה ע"כ. ולא הודיענו טעמו ואחר החיפוש ראיתי בס' אורים גדולים דקי"ג ע"ג שעמד עליו ויישב ע"פי תשובת מהר"ם בספר משפטים דפליג על רבו הרדב"ז בפי' דברי הרמב"ם דלהרדב"ז דברי הרמב"ם לצדדין קתני משא"כ למהריק"ש ומ"מ מתחילת דבריו מוכח דסבר לה כהרדב"ז והכריע שכן מוכח דעת מור"ם והב"ח ששם וכן מלשון הר"ן הנז"ל ונתכוננו לדבריו שכתבנו דאם ים חילוק בין הקנה אותם להדיא לה או לא ליפלוג וליתני בדידה יעו"ש וכן נקיט ואזיל בספר מים רבים א"הע סי"ח דט"ו ע"ד בסתמות ומייתי מדברי הריב"ש הנ"ל:

אלא שראיתי להרשב"ש סי' תקצ"ב דאתשיל במי שקיבל ע"ש בשטר לקנות לאשתו בגדים ותכשיטין מהו דינם וזה נוסח השטר וכו' ויהי כמשיב התכשיטין האלו דינם הוא כדין הכניסה לה שום לפי שכך כתב לה שטר בגופם שלהם לגבותם בכל עת שתרצה וכתבו לה קודם נישואיה וא"כ הו"ל כהכניס לה שום משלו שאינו רשאי למכור אלא ברשותה כמ"ש הרשב"א והרא"ש ע"כ. והאמת שזהו ש"ס ערוך ביבמות דף ס"ו ע"ב וז"ל ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו אם רצה הבעל למכור לא ימכור ע"כ. אלמא דידה הוי אבל י"ל שלא ימכור ושאם לא עשה יתחייבו לעשותו וכן אין ב"ח נוטלו בחובו אבל לגבי נפשיה לא סילק עצמו ממנו דאדעתא למשקל ולמיפק לא וכמ"ש הרדב"ז שם ובפרט זה לא איירי הרשב"ש ולא עדיף ממה שנותן בשעת נישואין ומכריז ואומר לשם מתנה מהחתן להכלה ועכ"ז קאמר הריב"ש דלאו למתנה גמורה אכוון דאומד דעת הוא דוקא למיקם קמיה וכיון שכן אפילו הקנהו לה בפירוש כמ"ש הרדב"ז שם זולתי אם ביאר בשטר שחיוב זה לבד משטר כתובתה מה גם בנ"ד דלא עשה כלום בחייו ואי איתא דכוונתו תוספת על שטר כתובתה הו"ל ליערבינהו עם סך הראשון שהוא תשלום האלף דור"ו וממ"ש בתחילת תוספת הכתובה עד סך אלף דור"ו מ"ש אח"ך חיוב הכסות מאה דור"ו נדרש לעצמו קושטא קאי שחייב עצמו בזה אבל יהיה נישום בסך אלף דור"ו הנז"ל:

ואירע בהאב של המנוח הנז' ובנו היבם בתוך שבעת ימי אבלות שעדיין לא ידעו שהנשים הנז' ממאנים מלייבם והאב חשש פן בנו הנז' על הרוב מיבם להאשה השנייה שהיא יתומה וכתובתה מועטת אולי תתרצה להתייבם לו ואז יצא האב נקי מהירושה ולכן ניאותו ביניהם בשטר בלשון חיוב כדחזי שאם היבם בנו הנז' יבם לאחת מהנשים של אחיו מעתה ומעכשיו חייב עצמו לתת לאביו שליש אחד ממה שיגיע לו מנכסי אחיו מקרקעי ומטלטלי וכל מידי דמתקרי נכסי ושליש מהשטרות שחייבים אחרים לאחיו חייב עצמו אג"ק לתת לאביו שליש מהם. וכן האב הנז' חייב עצמו אם באולי חלץ בנו הנז' לאחת מהנשים הנז' ואז זכה הוא בירושת בנו חייב עצמו לתת לבנו החולץ הנז' שליש אחד מכל העיזבון שיירש מבנו המנוח הנז' מקרקעי ומטלטלי וכל מידי דמתקרי נכסי וגם משטרי חוב שיירש מבנו שחייבים אחרים לו נתן לו אג"ק מהם שליש אחד ע"כ. ונתבוננתי בנוסח הנז' ונ"ל אע"ג דנתחכם לכותבו בלשון חיוב שהוא דבר שאינו ברשות אחד מהם ודבר שאינו ברשותו אינו נקנה והרי הוא כדבר שלא בא לעולם מ"מ בלשון חיוב מהני כמ"ש מרן ס"ס ומשום אסמכתא נמי ליכא כיון שהוא בקנין במעכשיו וגם שכתב בסוף השטר והכל דלא כאסמכתא וכו' והוי כשנים שהמרו זה את זה דכשהקנו זה לזה הא ודאי לכ"ע קנו כנז' בב"י סר"ז באמצע סכ"א אך מצד אחר אין לו קיום דאומדן דעתא לא נתן האב המתנה לבנו רק מחשש שמא בנו מייבם ויוצא הוא בידים ריקניות וכשחייב עצמו הבן לתת לאביו שליש ממה שיירש אם הוא מייבם לאחת מהם לכן גם האב בההיא הנאה הבטיחו שאם יחלוץ לא יצא הבן הזה החולץ בידים ריקניות וגם הוא יתן לו השליש ממה שיירש מבנו והנה בנו אם היה מייבם אינו יכול לתת לא קודם יבום ולא אחר יבום כמבואר בטור וש"ע סקס"ח ובודאי חיובו בטל מאליו והאב לא נתחייב לו כי אם אדעתא שבנו יתן לו אם הוא מייבם ובנפול היסוד נופל הבנין ותו כל דאינו בזה אח"ז אפי' בב"א אינו דלשניהם א"א אלא או לזה או לזה וכמ"ש הרשב"ץ ח"ג סקמ"ז בב' בני אחים שכתבו כל נכסיהם ז"לז בחייהם מהיום ולאח"מ וכשיפטר אחד מהם כל מה שיניח הוא לחבירו במתנה גמורה דאין כאן מתנה כלל מהאי טעמא:

אמר אברהם את שיש בה ידיעה כי הקונטריס לגטין הבא לבסוף אשר קריתי לי שדה מגרש אע"פ שהוא שייך לחלק אבן העזר לא קבעתיו פה מפני שהוא מיוחד בפ"ע ואין בו שקלא וטריא רק להורות נתן נוסחא שנהגו בה בגטין ועל נה'רות יכוננה וכן לבאר פרט הגטין שניתנו בצירוף אחר עמי וכן בפ"ע דבר דבור על אופנו בטעמא טעים על השם ההוא או על הכנוי מה משפטו וכן אם אירע איזה ספק בגט ההוא לכן ייחדתי אותו בפני עצמו כאן לבסוף:

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה