ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אבן העזר · סימן כד
מעשה בא לידינו באלמנה שיש לה בן מאיש אחר ונישאת לבעל שני ונתעברה וילדה ומחמת קושי הלידה מתה אחר שלשה או ד' ימים והבן שילדה גם הוא מת אחר ג' או ד' ימים אחרים. הנה בענין ההשבון נוגע גם לבן האחר שילדה מבעל ראשון כמ"ש בס"הק הנ"ל שם וכיון שולד זה שמבעל השני אינו בר קיימא בנה שמבעל ראשון זוכה בכל ההשבון אך אחר החקירה ולד זה שמת נגמרו שערו וצפרניו ומשנה ערוכה היא בן יום אחד נוחל ומנחיל וכתב מרן בח"מ סי' רע"ח ואפילו לא חל אלא שעה אחת אם נגמרו שערו וצפרניו מלבד ממאי דקי"ל כל ספק שבתקנה נעמידנו על ד"ת והבא להוציא מחבירו עליו הראיה ועיין במיוחסות שהביא הרב"י א"ה סי' קי"ח והכנ"הג שם אות נ"ג וביד אהרן ח"כ אות י"ז ועיין בספר מר ואהלות הנד"מ סי' י"ב שזיכה לבעל שהוא יורש את בנו שכבר זכה בו בירושת אמו ושכ"כ כמה מהפוסקים המפורסמים ותמה על מהרמ"ג וס' לב שמח שכתבו להפך ובנ"ד הוא לכ"ע משום דבתקנותיהם כתוב זש"ק ולא כן בתקנת פה העירה דכתוב זרע סתם וכמ"ש מהרמ"ג שם ובס' דבר משה ח"א סי' מ"ו וא"כ השבון זה יתחלק בין האב שירש חלק בנו ובין בנה שמבעל ראשון:
והנה האשה זו בפרק נישואיה עם בעל זה נתנו לו מעות בתורת נ"מ וכתבם לה בשטר אחד במשכנתא על בית אחד ממה שיש לו ולא נכתב השטר אך העדים זוכרים בבירור והא ודאי כאילו נכתב דסתם קנין לכתיבה עומד ואפילו אחר שמת הלוה יכולין לכתוב וכמ"ש מרן בח"מ סימן ט"ל ואפילו לגבות מיתומים קטנים וכמ"ש הרשב"ץ ח"ד טור א' סי' י"א דף י"ד ועיין להרב חשק שלמה שתמה להרדב"ז דסבר דאם עבר הזמן אין כותבין והוא דלא כרוב הפוסקים ובנ"ד הרדב"ז ג"כ מודה כיון שהיא משכנתא וסתם משכנתא שתא והענין שלנו כן הוא. והנה במשכנתא שיש לה על אחרי' והכניסתו לבעל בתורת נ"מ במחלוקת היא שנויה כמ"ש בס' ער"הש א"ה סי' צ' ומתון ומסיק דהבעל ספק ויורשיה ודאים ואין ספק מוציא מידי ודאי כ"ש לפי תקנת פה העירה דבכל דבר שהוא בעין חוזר בין נכסי צ"ב בין נ"מ דשטר זה כאילו הניחה קרקע והוא בעין והארץ לעולם עומדת וכאלו הכניסה לו קרקע ממש דאחר פטירתה חוזר ליורשיה וה"נ דקיבל ממנה מעות קודם הנישואין וכתבם לה במשכנתא הרי כאילו הכניסה לו קרקע זה איברא אם אחר נישואיה אירע זה הרי נשתנו דכ"כ קפדי אשנויא וכמש"ל כ"ש ממטלטלי לקרקע והוי כהכניסה לו מעות ואפילו שזקפן עליו במלוה דמלוה להוצאה ניתנה ואין לך שנוי גדול מזה האמנם אם היתה זו הלואה בעלמא קודם נישואין נמי לא מבעיא למנהגינו כל דבר שאינו בעין יורש הבעל והלואה זו אינה בעין אלא אפילו מדינא נמי יורש הבעל כל שלא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ואם כתב לה בן יורש החצי כדין הבכור שיורש החצי במלוה שחייב לאביו והיא בעיא בש"ס ופסקו הפוסקים שיורש החצי וכמ"ש הרב ב"ש סי' צ' ס"ט מש"ות הרשב"א במכונות סי' ס"ג וכתבו הב"י שם. ודע דמהריק"ש שם שהגיה על מ"ש מרן שם ואינו יורש מלות אשתו כגון שמתו מורישיה והיתה להם מלוה ביד אחרים ע"כ. ומלוה ממורישיה נלמוד מדין הבכור ע"כ וכדבריו כתב רבו הרדב"ז בישנות סי' קס"ח הביאו כנ"הג שם אות כ"ג אלא דמני"ר כנ"הג שם דבריו מגומגמים כמ"ש וז"ל אמר המאסף אם היה להאשה מלוה על הבעל יורש החצי כמו אב שהיה לו מלוה על בנו בכורו וכו' אח"ך מצאתי להרדב"ז וכו' ע"כ. הנה הרדב"ז ומהריק"ש לא הקישו למלות הבכור שחייב לו אביו רק בנכסיה שלא באו מעולם לידה אלא שהוא חייב לחמיו ומת חמיו וירשתו בתו שהיא אשתו אבל במלוה שבידו מאשתו קודם נישואין זוכה בכל לבד אם כתב לה דין ודברים וכו' דאז מדמינן לה לחוב הבכור שחייב לאביו וכמבואר בתשו' הרשב"א שהביאו הב"י וב"ש שם:
ולמנהג שחולקין הירושה כתב הרדב"ז ח"ג סי' תקי"ב דאם אביה צוה מחמת מיתה שינתן מנה לבתו ויכתב בכתובתה ולא הספיקה לגבות עד שמתה אינו יורש הבעל מזה החצי והאריך בזה וכתב וז"ל ולא עדיף הא מלוה ממלוה שיש לה מנ"מ שלה שהלוותה בעודה תחתיו שאין הבעל יורש אותה וכ"כ התוס' והרי"ף והרשב"א שאין הבכור נוטל בה פי שנים והר"י בן מיגש שכתב שיורש המלוה חשש לדברי הראשונים ולא עשה מעשה כסברתו ע"כ. והנה מלבד מה שתמהו על עיקר דינו מהריק"ש בהגהותיו סי' צ' ורבינו בצלאל סי' מ"ג והרב כנסת יחזקאל סימן מ"ג ובס' אדמת קדש ח"ב סי' כ"ח וכ"ט ובס' ער"הש שם עוד בה איך סמך בדינו מדברי התוס' והם בבבא בתרא דף קכ"ה וכבר הרא"ש שם דחאם וחילק בין נזקיה לנ"מ ור"ח והרי"ף הביא דבריהם הנ"י שם כתבו בסתם אינו יורש המלוה שיש לה על אחרים והיינו במה שהלוותה קודם שנישאת וידוע דהרא"ש על הרוב הולך בשיטת הרי"ף אם לא שיביא דבריו בפירוש ויחלוק עליו והביא מדסתם מוכח דאינו חולק על הרי"ף והמ"מ בפ"א מה' נחלות דמסתפק בדעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א אם הם כהגאונים דאין הבעל יורש מלוות אשתו אינו ענין לנכסי מלוג שהלוותה:
ובאם הכניסה לבעל נכסי צ"ב שיש לה על אחרים לענין דינא הוי מוחזק ויירשנו הבעל עיין בחק"ל סי' מ"ה דף ק"א והרב חות יאיר דכתב להפך סברא יחידאה היא ע"כ. ואם השטר נכתב ע"ש הבעל וקיבל עליו כשיבואו לידו יכתבם לה בכתובתה ומאי דביני ביני מתה כתב מהריט"ץ סי' רמ"ט דחשיב מוחזק לכ"ע גם למ"ד דבנכסי מלוג שהלוותה אין הבעל יורשם. ולמנהגנו פה העירה שכל מה שבעין חוזר ממון אינו דבר שבעין אבל אם קודם נישואיה נכתב השטר הזה הו"ל כאילו הכניסה לו קרקע בעין. ובשיור הנדוניא שנשאר אצל אביה ושביני ביני מתה במקום שנהגו לחלוק עיין למור"ם סי' נ"ג ולמה שרמז כנ"הג סי' קי"ח ועיין להרדב"ז ח"א סי' קמ"ד ולהרב פרי הארץ ח"ב סי' ה' והאחרונים שרמז ומסקנתו דאין להוציא מיד המוחזק: