ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אבן העזר · סימן כג
זאת שנית מ"ש בס"הק הנ"ל דף ע"ד בההשבון של שומרת יבם דפעם אחת בא לידינו ועשינו פשר דבר ע"ש. צריך אני לבאר דהני מילי בשנדונייתה כולה קיימת משא"כ אם בלה או נאבד דבר מה ממה שקיים אין ליבם כלום והוא ששורש דבר זה מש"ות הר"ן סי' נ"ד שהביאו הב"י א"ה סי' ק"ס שכתב ותנאי השיור אינו אלא אם תמות אשתו בחייו ע"כ וכ"כ מהריק"ש שם בהגהותיו ושם בהר"ן סי' מ"ו כתב על ירושת שומרת יבם במחלוקת היא שנויה דלרש"י והרמב"ם בנכסי צאן ברזל חולקים ולר"ת והגאונים הכל לבעל ואנו בעניותינו שאין לנו כח להכריע כך אנו. דנין דבנכסי צ"ב דבאה האשה להוציא מהבעל לאו כל כמינה לעשות מעשה כנגד הגאונים אבל נכסי מלוג אפילו נפלו תחת הבעל כל שהן קיימים בזה נותנין מקצת ליורשיה כדעת רש"י כיון שאותם נכסים ממש הוחזקו למשפחת בית אביה ע"כ. ומדבריו מוכח שפוסק כר"ת והגאונים דבנכסי צ"ב הכל לבעל וכ"כ הרשב"א ח"ב סי' קל"ז ודקדק כן מדברי הרי"ף. איברא דבתנאי השיור הביא מרן בי"ד סי' שע"ג תשובתו דמוכח דמועיל גם ביבם ונמצא דהר"ן והרשב"א פליגי בזה וכמ"ש מהרשד"ם א"ה סי' קכ"ח ותשובה זו דהרשב"א בח"ד סי' קנ"א רמזה הרב ער"הש א"ה שם ומהרימ"ט ח"ב א"הע סי' מ"ז דעתו לומר דהרשב"א איירי בלשון סילוק והר"ן איירי בתנאי שהוא בלשון חיוב ושוב הביא מדברי הרב אביו דאין לייבם אלא חצי מה שירש אחיו שהוא רביע משום דהיא זיקה דספק נשואה היא ושוב הביא מהמרדכי בפרק החולץ דמועיל תנאי ואח"ך הביא דברי הר"ן דאינו מועיל וסיים לפשר ואלו דבריו אליו תשמעון ע"כ. ורבים הבינו אע"ג דהסכים לסברת אביו היינו דוקא אם הוא בלשון סילוק דאכתי בדעתו הראשון קאי לחלק בין דברי הרשב"א דאיירי בהכי לדברי הר"ן דאיירי בחיוב ובחילוק זה הרב חק"ל מהדורא בתרא חלק א"ה סי' ט"ו כתב ממהריב"ל ומהרי"א ומהרש"ך ורבינו בצלאל והר"ש. חסון שגם בחיוב להחזיר לא נפיק מלשון סילוק ולא עוד אלא שמצא להרשב"א עצמו דתנאי השיור לא מדין סילוק אתי עלה ורבני אחרונים אף שראו דברי מהרימ"ט לא נתחוורו להם וסברי דהרשב"א והר"ן פליגי בהא מילתא יעו"ש דף ק"י ע"ד ודף קי"א ואנן דגרירנא בתר מרן הנה מרן בא"ה כשהביא דברי הר"ן הנ"ל לא רמז מדברי הרשב"א שהביאם בי"ד שם ופסקם בקצר שם דהיבם מתטמא לשומרת יבם אפילו אם כתוב בכתובתה אי מיתא תהדר כתובה לבי נשא מזה מוכח דהתנאי דהתנית עם הבעל חייב בו גם היבם וכן שם בי"ד לא רמז מדברי הר"ן הנ"ל ויותר נראה לומר דסבור כהר"ן דאין תנאי השיור מועיל ביבם ומ"ש בי"ד תשובת הרשב"א אינו אלא לענין טומאה בלבד ששם הדין דין אמת אפילו שאינו יורש ממנה כלום מתטמא לה וכמ"ש שם ועוד כיון דיבם דעלמא מטמא לה אין הולכין אחר זה שכתב כן אלא אחר היבמין דעלמא דכל שהן רואין יבמין דעלמא עשאום יורשים כבעל אף הם אומרים כיון שאתה עושה יבם כבעל אף הוא יהא כבעל לקבור תדע לך בנושא קטנה שאמרו שהוא יורש ומטמא לה אטו מי מפלגי בין שהכניסה לו נדוניא שיש לה נכסים שיורשם הוא ובין שכתב לה משלו ואינו יורש ממנה כלום אלא בין כך ובין כך מטמא הואיל ועשאוהו כבעל ליירש כל הנכסים ע"כ. ואין ה"נ דלענין אם תנאי שעם הבעל מועיל גם ביבם או לא בזה לא קעסיק מרן בי"ד ואין ה"נ דמצי סבר כהר"ן תדע דמני"ר בא"ה שם סבר בנכסי צ"ב דיחלוקו יורשיו עם יורשיה כרש"י והרמב"ם ואלו הרשב"א בתשו' זו דעתו כר"ת ודעמיה דהכל לבעל וידוע אנן דגרירנא בתר מרן גם בדתפיס אידך מוציאין מידו ובנכסי צ"ב שחולקין היינו גם במה שבלה ואבד וכמו שהוכיח כן בס' פאת נגב א"ה סימן כ"ה וכן יש להוכיח ממ"ש כנ"הג א"ה סי' צ"ו הג"הט אות יו"ד מס' מקור ברוך דאין כאן טענת צררי בעלמא ועיין מ"ש עליו בס' פרי עץ חיים דף ז' ורמזו הרב יד אהרן ח"ב שם ובדבר שבעין לא שייך שבועה כלל וכמ"ש הטור וש"ע שם וגם לא לשבועה דאין אדם מוריש שבועה לבניו ודלא כהב"ד א"ה סי' צ"ה ומהרי"ע בבני יהודה סי' נ"ב ועיין בס' ער"הש סי' צ' אות י"ב וא"כ למנהגינו דהבעל מחזיר כל מה שהוא בעין אם אמרנו כן ביבם לא יצאנו י"ח סברת מרן דבנכסי צ"ב חולקים היבם ויורשיה וביבם לא שייך תנאי השיור שכן נראה דעתו ומ"מ כיון דדעת מרן לא נתבררה לנו כ"כ יורשיה יתנו לו רביע כפרשת המבי"ט משא"כ אם בלה או נאבד מהם דמירושת היבם עם שומרת יבם לחצאין משלם היבם הפחת ההוא וכיון דהמנהג אין להחזיר רק במה שהוא בעין הרי היבם לקח ממנה במה שבלה או אבד וכן משערים שיעור הקבורה והתכריכין וכל מה דשייך למת שכל זה יוצא מההשבון שהוא בעין וביבם חייב הוא בכל זה אפילו שלא יירש ממנה כלום כנודע וא"כ במה שנתנו יורשיה בזה הו"ל כאילו לקחו היבם כיון שזה מוטל עליו לעשותו ולכן בשגם כל נדונייתה קיימת אם ההוצאה שהוציאו בקבורתה יעלה הרביע לא יתנו ליבם כלום ומעשה בא לידי בנדון כזה ושיערתי ההוצאה שנתנו מההשבון ואמרתי ליורשיה שיקחו הכל וכל זה לצאת י"ח מרן ועיין להרב כרם שלמה א"ה סי' כ"ה אחר שהביא דברי המבי"ט שכתב לפשר כתב עליו שלא ראה לדברי הרשב"א הנ"ל אבל מהריק"ש שהביא דברי הר"ן בהכרח שראה. לדברי הרשב"א שהרי הביא דבריו מהרשד"ם ומהרשד"ם בפומיה דמהריק"ש כוליה יומא אמנם מהרשד"ם ומהראד"ב ומהרח"ש הסכימו כהרשב"א אף להוציא מיד המוחזק וכ"כ בספר תורת חסד סי' ק"ך יען שהוא רב גדול ומפורסם וכן ראיתי בספר משאת משה א"ה סי' כ"ו אמנם בס' פאת נגב שם ציין עוד בזה ומ"מ הסכים לפשר כמ"ש המבי"ט: