אור ברסלב
ויקרא אברהם אבן העזר › סימן יז

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

אבן העזר · סימן יז

סימן טז

שאלה מעשה שהיה באיש אחד מארץ אחרת אשר מתגורר פה מח"ק יע"א ומחמת שהיה איש חולני היה דר בגינה אחת מחוץ לעיר ויהי כי קרב קצו יום שבת היה ואע"ג דאדם לא חזי מזליה חזי ששלח אחר אחד מהעיר שיהיה עומד שם עמו בעת פטירתו וכן היה שהלך אחד לשם והיה עמו עד לעת ערב שנלב"ע ויקם בעמידה שיש בה סמיכה על קריאת החברים מהעיר וכן במתן דמי"ם בתכריכיו ובכל צרכי קבורתו וביום א' אחר הקבורה הביא אשתו וילדיה עמו לחצירו לעשות שם שבעת ימי אבילות ושיתפללו שם בעשרה כי בגינה א"א זה והוציא הוצאות משלו לדרשנים ולמזון העניים כנהוג וקיבץ להם עזבונם מ"ומ ס"ך ששים מחבו"ב וטרח עם הגוים בעלי הגינה שהיו אומרים שהנעדר היה חייב להם סך מה וכן גוים אחרים ומה שביכולתו לפשר פשר ומה שיצאו נקיים יצאו וסך עיזבון הנשאר אם באו האשה וילדיה לאכול מפירותיו לא יספיק לפת סובין והיה זן אותם מפתו יאכלו ומכוסו ישתו ולא עברו ימים מועטים עד שמתה האשה ג"כ ונשארו הילדים הבן בן שלש שנים ושתי בנות האחת הגיעה לפרקה והשנית קטנה וכשם שעשה לאביהם כן עשה לאמם בצרכי קבורה ובשכר דרשנים ומזון לעניים כנהוג ואסף הילדים הנז' בביתו והיה מתנהג עמהם כבניו ממש להיותו הוא חשוך בנים ואמר בפירוש כי רצה לזכות כמ"ש רז"ל כל המגדל יתום בתוך ביתו אבל קודם עשותו כל זה בא אצל ב"ד ואמר לנו שלא יחשדוהו שיש בידו מעיזבון אביהם סך גדול רצונו לשלוח עמו שמאים ולפקח על עזבון אביהם כמה הוא ולכתוב לו שטר אפטרפוסות מהב"ד אך ורק אחר שיוודע הסך ההוא ויכתב עליו בש"ח כשיגדיל הבן ימסור לו הסך ההוא וגם יתחייב להעניק נדוניא להבת אא לפרקה משלו ולהשיא אותה עם חורגו אך בתנאי אם ישארו הילדים הנ"ל אצלו עד שיגדלו אבל אם באו קרוביהם ליטול אותם והם רצו ללכת עמו אז יטול כל מה שזן אותם מיום מיתת אמם עד היום ההוא ויחשבו אם יש פירות בנכסים ההם ומה שישאר יטול מהקרן. ואנן בדידן בראותינו כוונתו כ"כ לש"ש הוזקקנו לו והגידו השמאים ששמו אפילו מיטה שהם ישנים עליה ועלה ס"ה סך ששים מחבו"ב וכתבנו בידו שטר אפוטרפוסות כדחזי בתנאי הנז"ל. וסמוך ונראה באה דודתם אחות אביהם להיותם אצלה ודחינו אותה יען כי זהו קלקול להם ואחר עבור שנים או ג' חדשים בא איש אחד מעירו בן דוד היתומים ובידו כתב לשר ואור הח"הש והכולל נר"ו שישתדל בכל עוז למסור לו עיזבון אביהם וגם הילדים להביאם עמו ומאחר שאין הדין נותן להוליכם כאשר יבא לפנים בס"ד ומלבד סכנת דרכים והילדים רכים עוד בה שמפסידים סך הנ"ל שעכשיו יבוא עמהם לחשבון בסך הנ"ל כנז"ל וכמעט יצאו נקיים מסך ההוא וכן מפסידים להבת שהגיעה לפרקה הענקת נידוניאתה מכיסו והשבנו להם תשובה כמו שהורונו מן השמים וחזרו ושלחו כתב אחר לשר ואור נר"ו יאיר הנ"ל ועלינו לא השגיחו שיכתבו לנו שתי שורות ולא עוד אלא בכתב שכתבו לשר ואור נר"ו כתבו עלינו מרורות שאין ראוי להזכירם כי לדעתם טעינו בדין ולא עוד אלא שהלך הקרוב הנ"ל אצל המלכות לדבר עלינו ושלחה המלכות אצל השר נר"ו לדבר עמו בכעס גדול שאיך הב"ד ימסרו ב"א שהם תחת ממשלתם ליד איש אחד פראנק"ו הוא האיש הנ"ל שעמד לימינם ולולי ה' שהיה לנו היינו בסכנה ח"ו והשר נר"ו הנ"ל שלח משרתיו לקחתם והם מיאנו וגעו בבכיה גדולה והבת הגדולה שיש לה דעת אמרה למשרתים שיוליכוה אצל המלכות ואם רצונו להרגם יהרגם ואל יצאו מאצל זה האיש ובכן כשמוע השר נר"ו הגיד הדבר למלכות ורפתה רוחם מזה ע"כ. ומה נענה ומה נאמר יפה שתיקה ובשגם שאנו מכירים ערכנו עכ"פ לא זו היא דרכה של תורה שהפריזו על המדה והאל ישפוט השלום לנו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו כיר"א. ואחר כל זה אני הצעיר הייתי חוץ לקלעים מחוץ לעיר ובאה דודתם מעירה והאיש הלזה הוליכה לביתו ועשה לה כבוד גדול והילדים הנז' לא רצו אפילו להסתכל בה עד שביום אחד נטלה אותם והוליכתם בספינה וכבוד אלהים הסתר דבר ולכן אערוך שלחן במדב"ר להודיע ולהוודע כי לאו דייני דשפלי אנן כאשר חשבו עלינו תלי"ת:

תשובה ויאמר אברהם מודע לבינה בשגם האיש הנעדר ממחנה קדשם עכ"ז כיון שדר בפה העירה כמה שנים נחשב כאנשי העיר כנודע בפרט בעסק זה שעלינו מוטל הדבר כיון שהילדים הנז' הם עמנו היום כמובן מסתמות הפוסקים וראשון לציון תא חזי להגאון עוזנו הרמב"ן בש"ות המיוחסות סימן ל"ח ורמזו הב"י סי' פ"ב אחר שכתב הבת אצל אמה לעולם ואפילו נישאת ל"ש קטנה ל"ש גדולה וכו' אבל הבן וכו' סיים וז"ל ולעולם צריך לדקדק בכלל דברים אלו אחר מה שיראה בעיני הב"ד בכל מקום ומקום שיש בו יותר תיקון ליתומים שהב"ד אביהם של יתומים לחזור אחר תיקונן ע"כ. מהא משמע גם אם ראו להפך ממה שארז"ל שכך הוא תיקונן כך עושין ומהר"ם מפאדווה סי' נ"ג ורמזו מור"ם סי' פ"ב כתב בז"הל משמע מכל המפרשים אם רצו להפוך הקערה על פיה ממ"ש הם לפי שכך נראה להם תיקונן עושין וכן עשה מעשה והושיבה אצל אחיה יעו"ש בגוף המעשה מכ"ש בנ"ד שאין כאן לא אב ולא אם ולא אם האם דהדבר תלוי ביד ב"ד:

ואיברא דהמבי"ט ח"א סי' קס"ה כתב דאבי אביו במקום אביו קאי וכן הרב פרח מ"א ח"א סי' ק"י כתב דאחיו הגדול במקום האב קאי אבל הרואה יראה דנדונם הוא שרצתה האם ללכת למ"א ובזה דנו דינם דזקנו או אחיו מעכב הוא להפך מנ"ד דהקרוב הזה רצונו להוליכם למד"ה שיש חשש סכנה לילדים רכים וכן הרב ב"ד סי' מ"ה העדיף אחי זקנו כאביו היינו משום הרווחת היתום שיזון שם בדבר מועט משא"כ בעל אמו ותו שחשש שם על אמו שהיא ראויה לירש ממנו סך שלשים גרו"ש שנתנה לו במתנה מכתובתה ושאם יעדר היתום שיחזרו אליה ובס' ברכות המים א"ה סי' פ"ב שהעדיף להבת עם אשת אביה מאם אמה משום דאם אמה רצתה להוליכה מא"י לח"ל ושנינו הכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין:

אבל בענין הפרנסה הקרוב בירושה יותר מוטל עליו לפרנסו כמ"ש מהרשד"ם א"ה סי' קצ"ג ומייתי מהספרי אחיך זה אחיך מאביך שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך יעו"ש וכ"כ מהרי"א סימן שע"ב רמזם כנ"הג י"ד סי' רנ"א הג"הט וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קמ"ז אם לא שהוא גברא אלמא ואין בידינו לכופו שאז מחוייבים הקהל לפרנסו וכ"כ בח"ב סימן תכ"ט וכ"כ הרב ער"הש א"ה ממהרי"ו וכ"כ בס' חוט השני סי' ח' הביאו הרב חינוך ב"י סי' ק"ט מש"ס ערוך בפרק החולץ ותתבעינהו ליורשים וכו' וה"נ באביו וכנ"הג בדינא דחיי דף ק"ד כתב דאף דאחר שש אין האב חייב לזון בניו אם הוא אמיד מוציאין ממנו בתורת צדקה ועיין בש"ות הגאונים הנקרא שערי צדק בשער ד' בחלק ד' דף מ"ו בפרט זה דאביו:

ולפ"ז מ"ש הרמב"ם בפ' כ"א מה"א ואם לא רצתה שיהיו בניה אצלה אחר שגמלתן אחד זכרים ואחד נקבות הרשות בידה ונותנת אותם לאביהם או משלחת אותם להקהל אם אין להם אב וכתב המ"מ שם וזה ברור שלא מצינו בשום מקום חיוב להאשה והאב מצוה על בנו בכמה דברים ואין האשה מצוה והיכן נתחייבה בהם וכלשון זה כתב הטור וש"ע והלבוש סי' פ"ב והא ודאי הרמב"ם איירי במ"ש ומשלחת אותם להקהל כמי שאין לו קרוב הראוי ליורשו דאמיד וא"כ אפוא היא חייבת בו דומיא לאחיך מאמך אע"ג דאינו ראוי ליורשו כיון דליכא אח מאב הוא חייב בו כמובן מלשון ספרי אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך דוקא לענין קדימה דהרמב"ם לדינא קאמר כיון דאין האם יורשת אותו אינה חייבת בו מן הדין רק מתורת צדקה וסתם הדברים משום דסתם אשה אין לה ממון ובפרט אם נישאת שרשות אחרים עליה וכן מצאתי למז"ה בספרו מעשה רקח ח"ב הנד"מ שהשיב כן על מה שהקשה הרמ"ך בזה על רבינו שכתב ומשלחת אותם להקהל וכן ראיתי להפר"ח בליקוטיו להרמב"ם שם שכתב מהראב"ח ממ"ש בפ' גט פשוט בעובדא דמשה בן עצרי וכמ"ש בנדרים דף ס"ה ע"ב כל הנופל אינו נופל על הגבאי תחילה ובמ"ש א"ש וי"ל עליו איך לא הזכיר מלשון ספרי הנז' וא"נ י"ל ומשלחת אותם להקהל לאו דוקא אלא ר"ל שהיא פטור' ממנו מן הדין וגם מתורת צדקה אם המצא ימצא קרוב הראוי ליורשו דאמיד והקהל הם יטפלו לחקור ולדרוש ואם לא מצאו ויכולין לכוף אותה בתורת צדקה אין ה"נ ועפי"ז יתורץ מה שהקשה הרב חלקת מחוקק ספ"ב ס"ו על מ"ש מור"ם שם אבל אם אין לו כופה ומניקתו דלא ידע טעם לדין זה דבמה נתחייבה היא יותר משאר נשים ולמה לא יתנו לה ב"ד שכר היניקה כשם שהדין נותן שהב"ד מפרנסים להולד אחר שגמלתו ע"כ דבפרנסה נמי אם היא אמידא ואין כאן קרוב הראוי ליורשו אמיד היא חייבת וגבי חלב היא אמידא בזה. ואל אלהים הוא יודע שאח"ך מצאתי להרב יהונתן בספרו בן אהובה שכן כתב:

ונחזור לנ"ד דמתלתא טעמי הוכשר בענינו שאין להניחם לצאת למד"ה עם קרובם זה פרט הראשון מחמת סכנת דרכים שאפילו הבת שאצל אמה לעולם דינא יתיב שאם רצתה ללכת לעיר אחרת מעכבין בידה זולתי אם היא גדולה בת י"א שנה וכמ"ש הרשב"ש סי' קט"ו הביאו הרב ער"הש שם בא"ה וכ"ד הרשד"ם סי' קכ"ג ועמו הסכים הרדב"ז שם וכן בחיבורו ח"ב סי' ש"ס וכ"כ המבי"ט ח"א סי' קס"ה ולחם רב סי' ר' אלא שנדונו שם שהאפוטרופוס הוא שרצה ליטלו מאמו וללקחו לעיר אחרת ודלא כמהריב"ל ח"א כלל י"א סי' נ"ה דמ"ש הבת אצל אמה לעולם מלתא פסיקתא היא גם שאמו רצתה ללכת למ"א דסברא יחידאה היא כמ"ש בס' פני אהרן דף ע"ו ובשגם נדונו של מהרשד"ם בבת היונקת חלב קאמרי מעשה שהיה כך היה וכן מוכח ממ"ש כנ"הג על מ"ש מהרש"ך ח"א סי' קפ"ז דכשהבן או הבת פחותים מבן שש יכולים להוליכם רבוותא הנז' פלגן עליה וכן מבואר מדברי הרשב"ש הנ"ל וכתב שהשטן מקטרג בשעת הסכנה ומיעקב אבינו נלמוד וקרהו אסון וכי בדרך יקרהו ולא בעיר אלא מלמד שהשטן וכו' אלא דהמבי"ט שם נתן קצבה עד שש שנים ואולי אלו ראה הרשב"ש לא היה חולק כי לא נדפס בימיו ומה שמביא ממנו הב"י כמה זימני שהיה אצלו כ"י כמו שכן במה שמביא מאביו הרשב"ץ ובנדון דידן גם מהריב"ל יסכים דע"כ לא קאמר שיש להוציאו אלא עם אמו דסבר לה מר דמילתא פסיקתא אמרו רז"ל עם אמו גם בלכתה למקום אחר וכן בסך השנים בשגם בת שהגיעה לפרקה היא גדולה מ"מ היא נגררת אחר אחותה ואחיה שהם קטנים וקשה להפרישה מהם הן לה הן להם. הן אמת דמהרשד"ם לכאורה דבריו שאמר בח"מ סי' תמ"ה למ"ש כאן בא"ה סתראי נינהו וכמו שכבר הרגיש בזה כנ"הג והרב פרח מ"א ח"א סי' ק"י והרב פרח מ"א שם יישב דשאני ההיא דא"ה דהאפוטרופוס מינה אותו אבי יתומים אין לנו לעבור על דבריו משא"כ ההיא דח"מ דמינוהו הב"ד יש בידם להעבירו ע"כ. ועוד יש לומר דבהליכתן לא"י מאבדת ממנה כמה הנאות שיש כנז' בדבריו ששם בא"ה משא"כ הך דח"מ ומינה בנ"ד נמי הכי הוא דבהליכתם לשם מאבדים מהם ההנאות הנז"ל דקרנם תרום בכבוד וגם נישואי הבת הגדולה ואפילו שיהיה מח"ל לא"י אין שומעין להם להוליכם לשם משא"כ אם מגיע להם הנאה בהליכתם אין ה"נ וכמ"ש מהראנ"ח בספר מים עמוקים סי' מ' ולא כן בנדון דידן והכלל הוא שהב"ד רואין תקנת היתומים ותו לא מידי. ומ"ש הרב דרכי נועם סי' ל"ח דסכנת דרכים שכתב מהרשד"ם לסניף בעלמא אחרי המחילה הראויה לא כן הוא ומבנימין הצדיק שהיה יותר מבן י"ג מוכח כן ק"ו לקטנים תשושי כח ומקרא מלא הוא והילדים רכים וכמ"ש הרב לח"ר וכ"כ הרדב"ז שם מר"ש שכ"כ לרבינו חיים ובבי מדרשא ס' לך לך איתא דאמרי אינשי מבית לבית חלוק מאתר לאתר נפש כ"ש לקטנים אלא כשהוא מעיר שרובה נכרים לעיר שרובה ישראל סמך מהרשד"ם על זכות הרבים בהוצאתם וגם לפי מ"ש הרב דרכי נועם שם בשתי סיבות שהזכיר מהרשד"ם שם עליהם הוא שסמך איתנהו גבן אם במה שצוה האב על מנוי אפוטרופוס שהאב נתן לו כח ובנ"ד יש עדים שהאם סמוך למיתתה צותה אותו להיותם אצלו דוקא וכל זה מחמת שהכירה וידעה ברחמנות שיש לו עליהם אע"ג דבמנוי אפוטרופסות בממון אין להאם וקרוביה שייכות כמ"ש הרשב"א ח"ב סי' קמ"ו והביאו הב"י ריש סי' ר"ג לענין גידולם שאני דנתנה לו כחה שיש לה בבנות לעולם ובבן עד בן שש ועוד כיון שנתחייב האיש הלזה בהענקת נדוניא להבת שהגיעה לפרקה הרי אנו מפסידים אותה אם תלך היא ואחיה ואחותה ובעיר ההיא שהיא עיר גדולה רחוק להמצא לה כן כאשר ידענו בבירור ואין ספק מוציא מידי ודאי וכן מפסידים העיזבון שירשו מאביהם משא"כ אם הם אצלו הם ניזונין בחנם וכמ"ש הרשב"ץ ח"ג סי' קמ"ד שאחות אביהם רצתה לזונם בחנם ואם אמם רצתה לקחת ממון מהם וא"כ מהני תרי טעמי אין לנו ליטלם ממנו מלבד דקשה להפרידם דטוב הוא שבת אחים גם יחד וכמ"ש הרב מש"ץ ח"ב סי' נ' דף ק"ח דבשאין לה אב ואם תשב עם אחיה הגם שאינו מפרנסם משלו. ומה שדחה בס' מים רבים א"ה סי' י"ד דברי השואל דסבר שבת אחים גם יחד משום דנדונו ששם האשה קיימת אלא שנישאת לאחר והכא ממ"נ אם אנו מניחים כולם לילך הרי אנו מפסידין נידוניאת הבת זו וכן סך העזבון שבידו כפי שטר שבידו מינן אנן ב"ד ואם נניח הבת אצלו ולשלוח להבת הקטנה ולבן הרי אנו מפסידים עיזבון אביהם הרי פרט ראשון של סכנת דרכים ונלוה עמו סכנה להוליך לקטן מאצל מי שהורגל עמו אל אשר לא הכירוהו מתמול שלשום וכמ"ש חכמי נ"א אשר הובאו דבריהם בספר דרכי נועם שם ואע"ג דנדונם שם בהרחקתה מזקנתה להביאה אצל אביה אין טעם לחלק בין קרוב לרחוק דהקטן אינו מכיר בזה והעיקר הוא מי שעושה לו געגועין ומאכילו ומשקהו ואע"ג דהרב דרכי נועם שם דחה להם זה הני מלי בנדונו שהוא האב דרחמי האב על הבן וגם הבן השורש לא יכזב כשמדריכו אביו לאט לאט משא"כ בשאר קרובים ועוד נדונו שם בבת חמש או בת שש שנים לא כן בבן זה ספק אם יש לו שלשה שנים ובחשש זה גם אחות הגדולה והקטנה יהיו עמו כמש"ל ותו דהתם חששא בעלמא לא כן בנ"ד שגעו בבכיה גדולה כנז"ל קרוב ודאי שיסתכנו אם יקחום בעל כרחם:

פרט שני דאעיקרא תקנת רז"ל בזה הבת אצל אמה לעולם והבן עד בן שש הוא ברצונם אבל לא על ידי כפייה כמבואר ממ"ש רש"י והר"ן בפ' הנושא דף ק"ב שכתבו ואין כופין אותו לדור אצלם וכמו שכן דקדק מהר"ם מפאדווה סי' נ"ג והביאוהו גם הב"ש סי' פ"ב ס"ט וכנ"הג שם אות ל"א והרב י"א אות י"א וכן דקדק בס' ברכות המים:

וממה שכתבנו נדון דידן כנדון מהר"ם מפאדווה שכתב וז"ל מה גם בבית אחיה שהוא עתיר נכסין ורבים ישרתוהו ולחם רב בביתו ונשים הגונות אתו והיתומות יהיו כבנות מלכים מגודלות בהיכלו כולו אומר כבוד ובבית אמם תהיינה שפלות לשמש אחרים ואין משמשים להם והנכון שעולות עמה ואינם יורדות כי לטובה כיוונו רז"ל וכו' ע"כ וידענו שקרוביהם שרצו ליטלם אף שאינם עניים כ"כ מ"מ לא יגיעו לשליש ולרביע מהתענוג שמתענגים אצל האיש הלזה קופרא טבא לפומא אף השמלה היתה בכלל שש ומשי ורקמה ואף שנדונינו ברחוק כפי הטעם שכתב הרב ישנו ברחוק כמו בקרוב וכ"נ מש"ות הרא"ש כלל פ"ב כי הדבר תלוי בקורת רוח שלהם וכ"נ מסתמות המשנה יתומים שסמכו אצל בע"הב ואפילו אצל אשה כדמוכח שם בגיטין דף נ"ב והא ודאי אין לך אדם מישראל שאין לו גואלים ואם הב"ד לא מינו אפוטרופוס או אביהן לא מינה להן יהיו אצל הקרוב קרוב להם אם לא שנאמר שהדבר תלוי בקורת רוח שלהם איברא דאין ב"ד ממנים נשים אבל כל שמעצמם סמכו מה שעשו עשוי כל שהב"ד לא ראו בבע"הב ההוא או האשה ההיא שום ריעותא וכ"ש אם אצל אחרים מרויחים יותר וכמ"ש הרב מש"ץ ח"ב סי' כ"ג דף צ"ד כיוצא בזה וכן מבואר ממ"ש דאחר שש יאמר האב אם אינו אצלי איני זן אותו ובירושלמי איתא הוא אומר שתבוא אצלו והיא אינה רוצה הדין עמה ופירש בו מהרי"ב על הבת קאי דלא אמרינן הבת אצל האם כי אם ברצונה. ומה שהקשה בספר נתיבות המשפט דף רכ"א מש"ות הרמב"ן הנ"ל הרב ברכות המים נפק דק ואשכח ממ"ש רבינו בצלאל בשיטה מרש"י דכתב כלשון הרמב"ן הנ"ל בטעם אצל הבת כדי להתייסר ממנה ולא תאחוז בידה דרך פריצות וכשידעינן שיהיה כן אצל אחיה אין כופין אותה לישב עם אמה ע"כ וכן מבואר בש"ות המבי"ט ח"ב סי' ס"ב ושם הביא לשון הר"ן כנז"ל:

פרט השלישי ההפסד המגיע להם בהליכתם הן מעיזבון אביהם שהלך לטמיון הן נישואי הבת הנז' שאם תלך אבד סכרה ובטל סכוייה כי כן היה כמו שהוגד לנו וכבוד אלהים וכו' והבן הנז' שמענו שהוא ג"כ בדלי דלות:

ובהיותי עסוק בזה ראיתי בס' בארות המים הלכות אישות דף ט"ו דנשאל כעין נ"ד באשה שנשבית היא ובנה ובאה אל אחת הערים שיש שם ישראל ומתה האשה הנז' שם ובנה הנ"ל הכניסו ישראל אחד לביתו מפתו יאכל ומכוסו ישתה וכשמוע אחי אמו שאל להבן הנז' שיהא אצלו יען כי הוא חשוך בנים ורצה לקיים מאמרם ז"ל כל המגדל יתום בתוך ביתו וכו' ורצונו לגדלו בעיר סאלוניקי משא"כ עיר שיושב בה היא כפר והביא מש"ס ומש"ות הרמב"ן הנ"ל ודברי הרב פרח מ"א הנ"ל וכיון דליכא חשש רציחה נראה ודאי שיכנסנו לביתו כי הוא שאר בשרו מה גם שרצונו ללמדו תורה יעו"ש ומבין ריסי עיני הרב ניכר שתופס לעיקר שהוא שאר בשרו עכ"ז לא תברא לנ"ד ששם לא הזכיר אם בן האחות הנז' מקפיד שרצונו אצל האיש הרחוק או אצל דודה אחי אמו ועוד שאינו מגיע לו נזק אם ילך אצל דודה ואולי שדודה שהוא חשוך בנים עשה יעשה טובה יותר מהאיש הרחוק שאינו חשוך ועוד שרצון דודה ללמדו תורה וכן מכפר בעלמא לעיר סאלוניקי שרובה ישראל משא"כ בנ"ד ואפילו אם תמצי לומר שבעיר ההיא שהם רוצים לילך יש שם תורה יותר מאתנו מכל מקום קרובם שבא ליטלו לא אמר שרצונו ללמדו תורה:

ומכל אילין דהוו מלבד דאין כאן סתירה משם אלא שיש סייעתא חדא דהרחוק הנז' הוא חשוך בנים הפך מנדון הרב ונהנה במגדל יתום וזה הקרוב אינו חסר שיש לו בנים וכן משאר טעמים הנ"ל אחת לאחת ומי שחותמו אמת ינחנו בדרך אמת. הלא זה דברי בס' וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו כאן שנה דרך אמונה בתרת"י:

הצעיר אחא"י

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה