ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אבן העזר · סימן יג
כתב הרב כנ"הג סי' ס"ו הג"הט אות י"א ממהר"ם מינץ מי שאנס בתולה ונישאת לו אין לה כתובה אלא מנה ע"כ. וראיתי לו שם להרב דמייתי מברייתא דכתובות דף ט"ל תניא אידך אע"פי שהאונס נותן מיד כשיוצא אין לה עליו כלום רבי יהודה אומר יש לה כתובה מנה שמעינן מהא דמי שאנס בתולה ונישאת לו דחשבינן לה לגבי נפשיה כבעולה ואין לה כתובה אלא מנה ויש שם הגהה וז"ל תו' ד"ה מ"ט תיקנו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אע"ג דבתולה יש לה כתובה מן התורה זאת בעולה היא ע"כ והיא פלוגתא דרבנן ורשב"ג שם אם כתובת אשה דאורייתא או דרבנן והתו' נקטי כרשב"ג וכ"כ גם ביבמות דף ח' דהויא דאורייתא כרשב"ג וכ"כ רש"י בחומש בפסוק מהור ימהרנה וכמ"ש הרא"ם שם ובס' עושה שלום דף ג' מייתי מרש"י דסנהדרין ד"ח דכתב דהויא דרבנן ולעיקר קושית הרמב"ן דכתב שם הרא"ם עיין להמש"ל פ"א מה' נערה ולפ"ז דסוגיין דעלמא כרבנן דכתובה דרבנן היא אין כאן ראיה דאין לה אלא מנה. ותו דאף לפי' התו' לא שמעינן אלא דכתובה מנה אע"ג דבעולת עצמו היא אבל לא לכתוב לה כתובה דהרי שם פלוגתא דרבנן ור"י ופסקו כרבנן דאצ"ל לה כתובה כיון דלא מצי מפיק לה ועד אחרן מרן בסי' קע"ז משמע דגם עכשיו נוהג זה ואף דאין דנין דיני קנסות כנודע וגם לא דין אונס ומפתה דבעינן מומחין וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' סנהדרין מ"מ כיון דמנדין אותו עד שיתן את הראוי לו או אם תפס האב כדי הזיקו כמ"ש שם הרמב"ם והטור א"ה סי' קע"ז וש"ע והלבוש שם וכן בריש ח"מ בהכרח לקבל עדות בשביל זה כמ"ש מהריק"ש בהגהותיו שם ואם בהודאתו שיודה דאז פטור מהקנס כנודע ליתה בז"הז דהודאה שמודה כמודה חוץ לב"ד כמ"ש הרא"ש בפ"ק דקמא והב"י שם בח"מ מהרמב"ן וכ"פ בסימן שמ"ח וכ"כ כנ"הג משם הרדב"ז ח"א סי' ר"ך וא"כ לא משכחת דינו של הרב שיכתוב לה כתובה אלא בבוגרת דאין לה קנס או נערה אם מחלו לו בקנס וכל זה הי"ל לבאר ומה גם כנ"הג דהביא דבריו בסתמות אבל מפתה שאינו נותן קנס רק כשלא ישאנה אם נשא אותה כתב הרמב"ם בפ"א מהל' נערה והטור סי' קע"ז שכותב לה כתובה כשאר הבתולות ועיין להמש"ל שם מ"ש בזה ועיין להרשב"ש סי' נ"א ומ"ש בס' שרשי הים ח"ב דף נ' דלא ראה המש"ל לדברי הרשב"ש הנ"ל אין כאן קושיא שלא נדפס בימיו דהמש"ל נח נפשיה שנת תפ"ז כמ"ש בש"הג ח"א דף מ"ב ורשב"ש יצא לדפוס שנת תק"ב ועיין להחק"ל א"ה סי' ל"ב. אבל האונס נותן מיד בזמן הבית ובז"הז מנדין אותו עד שישלם השיעור או אם תפס אביה:
והנה הרדב"ז ח"ב סי' י"ט כתב דמאנס אע"ג דמיפטר מהקנס חייב לישאנה אע"ג דלא מצא כן בפירוש דהרמב"ם מנאם לשתי מצות הרי דלאו הא בהא תליא ותו דמודה בקנס אמרינן והא לאו קנסא הוא ואפילו תימא שהוא עונש עונש לאו היינו קנס ואע"ג דקי"ל מי שעבר עבירה אין מלקין אותו מטעמא דאין אדם משים עצמו רשע במודה שאנס אשה לא שייך האי טעמא ותו דהקנס חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו הילכך אין לנו אלא מ"ש תורה ולו תהיה לאשה בשלמא גבי מפתה וכו' אבל גבי אונס שחייב תרתי אפילו אם הודה בקנס עדין חייב צער בושת ופגם שהוא ממון וחייב לישאנה וכופין אותו ע"ז ע"כ. ושם בסי' ס"ג כתב ולענין לדון דין זה משמתינן ליה וכו' ולענין לישא אותה ולשאר דברים אע"ג דלא עבדינן שליחותייהו אלא במילתא דשכיח ואונס ומפתה לא שכיח מגו דנחתינן לדון לפלגא נחתינן לכולהו הילכך לענין חיוב אם יש עדים בדבר כופין אותו לישא אותה לקיים מ"ע דולו תהיה לאשה ומשלם צער ובושת ופגם אבל קנס אין כופין אותו אלא אם תפס ואם הודה פטור מהקנס ומשלם הממון ונושא אותה ע"כ והביא דבריו מהריק"ש בהגהותיו בא"העז שם על מ"ש מרן סי' ג' האונס את הבתולה חייב לישא אותה כתב ואפי' אין עדים בדבר אלא כשהודה ע"כ:
ודבר ה' בפיהו אמת שכ"כ בספר החינוך סדר תצא סי' תק"ם ותקמ"ב והביאו בספר ערך השלחן ריש ח"מ וכ"כ בסמ"ק סי' קפ"ב הביאו בספר פחד יצחק ח"א דף ל"ב וכ"כ מהרש"ל בפ' החובל הביאו הרב ער"הש שם וכ"נ מלשון הסמ"ג דכתב מ"ע וכן מלשון מרן בש"ע דכתב האונס את הבתולה חייב לישא אותה משמע בכל אופן שיהיה. אפס כי עז מ"ש אם הודה נפטר מהקנס ליתה לדידן בז"הז וכנ"ל מהרמב"ן שכתבו הוא עצמו בח"א סי' ר"ך והתימה על הרב ער"הש שם אחר שהביא דברי הרדב"ז הנז' סיים וא"כ נראה דאם מודה שאנס ואח"ך באו עדים שפטור מהקנס וחייב לישא אותה דומיא לאומר גנבתי ובאו עדים שגנב כיון שחייב עצמו בקרן בהודאתו ע"כ איך לא נזכר מדברי הרמב"ן הנ"ל דהודאה בז"הז מגן שוייא:
והנה מהר"א ישראל בספרו ארעא דישראל דף י"ב הביא דברי הרדב"ז הנז' ושכ"כ הרב החינוך ומהרי"קו שורש קכ"ט והרשב"ץ ח"ב סי' ח"י והקשה ע"ז ממ"ש הרמב"ם והסמ"ג והטור דאין דנין דין מוציא ש"ר בז"הז משום שיש בו ד"נ והוציאו זה ממ"ש בריש סנהדרין דרבנן סברי דאין דנין דין זה של מש"ר משום שיש בו דיני נפשות משום שחוששין ללעז ופירשו התו' והר"ן שהלעז הוא שמא יביא עדים שזינתה צריך ב"ד של כ"ג ויש לעז על הג' שישבו לדין שיאמרו העולם שאינם מומחים ולכן הוסיפו עליהם ומינה למדו דה"ה בז"הז דאין דנין דין מש"ר מעתה היא גופה איכא טעמא בענין אונס להיות לו לאשה שאם יעידו עדים שאנסה ויחייבוהו ב"ד לישא אותה יאמרו למה לא נתן קנס לאביה לקיים קרא כדכתיב צריך להשיב להם דאין דנין דיני קנסות אלא ב"ד הסמוכים בא"י ואין לך לעז גדול מזה שיאמרו שהדיינים שבז"הז אינם בקיאים ע"כ. ולזה יש לומר כיון דנהגו ראשי ישיבות לנדותו עד דיהיב שיעורא או אם תפס האב עד כדי השיעור וכמ"ש הרי"ף בפ' החובל והרמב"ם פ"ה מה' סנהדרין וטור וש"ע ריש ח"מ ובא"העז סימן קע"ז הרי פרע הקנס ותו דמזה נודע דאין לנו סמוכים וליכא לעז. ועוד יש לחלק מענין מש"ר שהוא ענין אחר והוא תלוי זה בזה שממנו נמשך דאם זינתה תחתיו ברצונה תתחייב סקילה להאונס דיש בו ב' ענייני' דנישואיה אינ' תלויים בקנס דשני עשין הם דאף אם יפטר מהקנס באם מחלו לו או אם היא בוגרת יתחייב לישאנה וכמו שנסתפק בזה מהריט"ץ סי' ק"ח בבוגרת וכן י"ל במגורשת או ממאנת ואשארא דאין להם קנס. ולפי דברי הרדב"ז והכת דסברי הכי אין כאן ספק שחייב לישאנה וכן מבואר בדברי הרשב"ץ ח"ב סי' ח"י שכתב ואם היא בוגרת אנוסה חייב בכל אלא שלא יש לה קנס. וממילא יצא לנו ישוב אחר כיון דאיכא למיתלי כיון שהיא בוגרת ולכן לא שילם קנס ליכא לעז כ"כ כיון דאיכא שני צדדים בדבר:
עוד כתב שם הרב הנ"ל להוכיח דלא כהרדב"ז והוא ממ"ש בכתובות דף מ"א דפריך הש"ס על המשנה האומר פתיתי בתו של פ' משלם בושת ופגם ע"פי עצמו אבל לא קנס דפריך וליתני אנסתי לא מבעיא קאמר ל"מ אנסתי דלא קפגים לה דמשלם בושת ופגם ע"פי עצמו אבל פתיתי דקפגים לה אימא לא משלם ע"פי עצמו קמ"ל ע"כ ואם איתא דבהודאתו חייב לישאנה הו"ל להש"ס למימר הכי לא מבעיא באנוסה דלא מפסדת כלום במאמרו כיון דשותה בעציצו אלא אפילו באומר פתיתי דמפסדת בדיבורו דכ"ע פרשי מינה ותשאר עגונה דאין כופין אותו לישאנה כמו האונס לאו כל כמיניה לתת בושת ופגם להחזיק הענין ובמקובצת איתא דהגאונים פרשו לא מבעיא אנסתי דלא קפגים לה שאינה מזדלזלת בכך ואין רוב ב"א פורשים ממנה ע"כ. ופשיטא דהבדלה זו מלינשא עמה מבואר מזה דאין כופין אותו לישא אותה ע"כ. זאת אשיב מלבד דידוע דאין להוליד דין מכח קושייא משום דאם נפל היסוד שתתורץ הקושיא נפל הבנין עוד י"ל דהש"ס מילתא פסיקתא נקט שהוא טעם כולל לכשלא ירצה אביה או היא מלינשא עמו ונקט טעם קפגים לה ולא קפגים לה וכן י"ל בדברי הגאונים שהביא שכתבו שאין לה זלזול בכך ואין רוב ב"א פורשים ממנה כיון שהיא אנוסה שגם זה טעם כולל דשייך אף בלא רצה בו אביה או היא ומנלן לדייק מדבריהם דאין חייב לישאנה. ותו מ"ש במפותה שהיה עולה על הדעת למפטריה כדי שלא להחזיק הענין הוא דחיק ורחיק והרי בממונא הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומהיכא תיתי למפטריה כדי שלא להחזיק הענין והענין איתיה והרי שור שחוט לפנינו דבעולה היא אלא דנסתפק לנו אם באונס אם ברצון ועל שניהם חייב בבושת ופגם ויש להרגיש עליה דמר מ"ש בתחילת דבריו כיון דבהודאתו נפטר מהקנס ואיך לא זכר שר שזה ליתא בז"הז וכמ"ש לעיל אבל מ"ש לתמוה על הרדב"ז במה שפירש בדברי הרמב"ם אין דנין וכו' היינו כל דין אונס וכו' היא תמיהא קיימת כיון דלהרדב"ז גם שאר מילי איכא אבל להרשב"ץ שכתב שמנדין אותו על הכל עד שייפיסנה וכן דעת מהרש"ל בפ' החובל ושאר רבוותא דמנדין אותו לבד ניחא:
וכן בקדש ראיתי להרב שרשי הים ח"ב דף ג' שהקשה על דברי הרדב"ז הנז' ממ"ש הרמב"ם בפ"ג מהל' נערה קידש נערה וגירשה וחזר וקידשה והוציא עליה ש"ר על קידושיו הראשונים שזינתה תחתיו ונמצאו זוממין ה"ז פטור וכן וכו' וכל הפטור אם רצה לגרש מגרש ע"כ. והיא בעיא בכתובות דף מ"ז ופסקה לקולא כמ"ש מרן בכ"מ שם ואי איתא דולו תהיה לאשה היא מצוה בפ"ע הו"ל ספיקא דאורייתא והו"ל למיזל לחומרא וכמ"ש המש"ל שם ואין חילוק בין מוציא ש"ר להאונס ע"כ. וי"ל דמ"מ שאני אונס דעשה מעשה משא"כ מש"ר דאמר בפיו אף על גב דלגבי קנס חמור מן העושה מעשה וכמ"ש בערכין נמצא האומר בפיו חמור מעושה מעשה שהרי משל וכו' וכיון דעשה המעשה אם לא ישאנה תהיה לבושת וגם לחרפה והתורה דרכיה דרכי נועם ומדברי המש"ל שהניח בצ"ע על הרמב"ם מוכח כדברי הרדב"ז דהקנס אינו תלוי בנישואין ולכן הניח בצ"ע וי"ל על הרמב"ם כיון דבמוציא ש"ר בעיקרו ליכא בושת ופגם רק קנס ומלקות ותהיה לו לאשה לכן בספיקו דהוציא ש"ר על נישואיו הראשונים פטור מנישואיה משום בושת וגם דרובא ממונא שאר וכסות וכמ"ש הרדב"ז שם שהוא בכלל ממון דצער ובושת ופגם ובזה ל"ק מה שהקשה הרב הנז' על מהריט"ץ שם שנסתפק כמאנס את הבוגרת אם חייב לישא אותה דשאני במוציא ש"ר וכמ"ש וכן מ"ש עליו דעיקר ספיקו לא שמיע ליה הואיל וכתיב נערה נערה מלא דיבר הכתוב אחר המח"ר אטו מהריט"ץ לא ידע זה והרי שם כתב דבוגרת אין לה קנס מדאמרינן בגמרא נערה ולא בוגרת ע"כ:
אלא דהרמב"ם הוציאו ממ"ש נערה נערה מלא דיבר הכתוב עיין בכ"מ שם וכן דרכו של הרמב"ם בכ"מ כנודע מ"מ אומר לך מהריט"ץ שזה אינו תלוי בזה אע"ג דפטור מהקנס מאיזה אופן שיהיה אכתי עשה ולו תהיה לאשה רביע עליה וכמ"ש הרדב"ז ומ"ש הרב מופת דורנו מהר"ח פאלאיי'גי גי נר"ו הובאו דבריו בס' מעשה אברהם דף קס"ג להקשות למהריט"ץ מדברי הרדב"ז הנז' אחר המח"ר דהרדב"ז ח"ב מקרוב קרוב נדפס משא"כ מהריט"ץ סמוך ונראה לזמן מרן כנודע:
וכתב הרדב"ז שם בנדונו כיון שהיא קטנה אונס הוא כמ"ש בפ' ד' אחין דפתוי קטנה אונס הוא אע"ג דהרמב"ם כתב בה' סוטה ובפ"ג מה' א"ב קטנה שהשיאה אביה אם זינתה ברצון נאסרה על בעלה כבר השיגו הראב"ד וה"ה הביא כן מהש"ס ירושלמי דסוטה משמע דכל רבוותא הכי ס"ל והביא דבריו הרב ער"הש א"ה בסוף הספר ואסמכינהו מהתו' דף ט' ותר"י והרשב"א והרא"ה ושיטה ישנה באו דבריהם בא"ז דכולהו סברי דפיתוי קטנה אונס הוא וא"כ המפתה את הקטנה חייב בכל ע"כ ועיין להרב חיד"א בח"ש סימן פ"ה מ"ש ליישב דעת הרמב"ם דבאיסורא נמי לא ס"ל כן:
אך לקושטא דמילתא באיסורא דהכי קי"ל אין ללמוד ממונא מאיסורא וכמ"ש בריש קידושין ובכתובות דף מ' ובממונא איתא בדף ל"ה הממאנת אין לה לא קנס ולא פיתוי לרש"י שנתפתתה אחר מיאוניה וידוע דהממאנת קטנה היא וקרינן בה קנס ופתוי וכן מוכח בתו' שם דף מ"ב ר"ה ולאביה דכתבו דפיתוי גבי קטנה דלא שייך בה מחילה דאביה הוא ע"כ ולא כתבו מטעם דפתוי קטנה אונס הוא וכן מוכח מדברי הריטב"א בשיטה ליבמות שם בפ' ד' אחין על מ"ש שם בכהן ולאחותו הבוגרת ממ"ש אליו אלא ודאי דע"כ לחלק בין איסורא לממונא אע"ג דולו תהיה לאשה היא מ"ע מ"מ אינו איסורא וגם דפתיך ביה ממונא שאר וכסות ומעתה מ"ש הרב ער"הש שם לסיועי להרדב"ז מהתו' דכתובות דף ט' ומתשו' רבינו יונה ושאר רבוותא אין ראיה דבאיסורא קאמרי אע"ג ששם הוא להקל להתירה לבעלה ישראל ואל אלהים יודע שאחר זמן זמנם מצא חיים בס' בני אברהם א"ה סי' כ"ו דף נ"ו שהאריך הרחיב בפרט זה וחילק ידע במ"ש והביא שכ"ד התו' הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והרא"ה והריטב"א יעו"ש ועיין למהר"ד עראמה בחידושיו להרמב"ם בפ"ג מה' נערה שכ"כ וכן ראיתי בס' אהלי יצחק דקס"ח ומהתימה על ה' לח"ש דקע"ד ע"ד שהחזיק במעוז לדברי הרדב"ז הנ"ל לעמוד ברזל ולחומת נחשת ודחה בשתי ידים למי שחילק בין אונס דא"א או דפנויה ואשתמיט מניה ממ"ש דחילוק זה אמת ויציב ונכון וקיים לדעת כמה מרבוותא: