ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אבן העזר · סימן יב
אשה בעודנה תחת בעלה קיבלה ממנו שטר כתובתה או שחלתה וקבלתו כדי שתרפא את עצמה או שמחלה לו שטר כתובתה בכל זה אם רצה לקיימה צריך הוא לכתוב כתובה אחרת במאתים כ"כ הרשב"א ח"ד סי' מ"ו וכתב שכן כתב הרי"ף והראב"ד וה"ה אם הפסידה כתובתה מחמת מרדה ורצה לקיימה וכמ"ש הרא"ש בפסקיו כאשר יבא מהרדב"ז ח"ב סימן שס"ד ובודאי שבכל זה כותבין זמנה מזמן ב' שהראשונה כבר נמחל שעבודה משא"כ בנאבדה וכמ"ש הרי"ף בתשובה סי' רע"ט ובעל העיטור דף ע"ד וכן ראיתי כיוצא בזה בש"ות הגאונים סי' קע"ט והביאם כנ"הג שם אות ס"ד שכתבו במחזיר גרושתו אחר שנקרע שטר כתובתה הראשון היאך כותבין וכתב שיכתבו וכתב לה מאתן זוזי מוהר בתולהא דהוה לה עלוהי בראשונה ויש שם טעות הניכר שכתבו כך כותבין איך פב"פ הוה נסיב לה לפ' בת פ' וגירשה וקיבלה וכו' וצ"ל ולא קיבלה שאם קיבלה אמאי יכתוב לה עכשיו מאתן וכמבואר בש"ות הגאונים בחדשות שהדפיס הרב מהר"ח מודעי זלה"ה בשער ד' סי' י"ט וסי' כ"ט וגם יש שם ט"ס מ"ש או שאבדה וצ"ל או שגבתה שאל"כ הוא הפך ממ"ש קודם דאם לא גבתה א"צ לכתובה אחרת שיש לה מאתים כבתחילה דבמה נפקע שעבודה כיון דלא מחלה ולא קיבלה ואם נאבדה מאי הוי ואמאי כתבו וכותב לה כבעולה והרי אם היא תחתיו אנו מחייבים אותו לכתוב לה כתובה אחרת כראשונה והם עצמם שם סימן י"ב כתבו בנקרעה או שאבדה בנוסח ששם שיכתבו מאתן זוזי אבל מ"ש בנקרעה בהפך ממ"ש בסי' י"ב יש לחלק בין קריעה דע"י גבייה בין קריעה באונס וכמ"ש כנ"הג ח"מ סי' נ"ב דאם ידענו שלקחו הלוה בחזקה וקרעו וידוע שלא נפרע אין קריעה זו כלום ע"כ. והתימה על מהר"ח הנ"ל דידענו דרב גובריה ורב חיליה והוא המסדר ש"ות הללו איך לא הרגיש בזה והמורם מדבריהם דע"כ לא אמרו במחזיר אשתו ע"ד כתובה הראשונה ה"מ כשלא גבתה ממנו דעדיין שעבודה קיים וכן נמי שלא מחלה אותה לו דמחילה וגבייה הכל אחד וכמבואר בדברי הרשב"א הנ"ל מיהו ה"ד אם גירשה סמוך לגבייתה או למחילתה אבל אם ירצה לקיימה בכתובתה האחרת צריך לכתוב לה בראשונה מאתן זוזי דעדיין שם בתולים עליה דלא פקע מינה כי אם בגירושין כנז"ל בדברי הרשב"א ובש"ות הרדב"ז ח"ב סי' תרי"ב ודברי הגאונים הנז' הוא ש"ס ירושלמי ספ"ט דכתובות רבי יודן בר שקלי אעיל עובדא קמי ר' יוסי אמר ר' אבהו בשם ר"י שטר שלוה בו ופרעו אל ילווה בו באותו היום אמר לו כאן כשפרעו כאן כשלא פרעו ע"כ. והביאו הרב כס"א א"ה סי' ק' לתמוה על כנ"הג שם הג"הט אות מ"ח שכתב זה מהרדב"ז ח"ב סימן שס"ד וכן בסי' ס"ו הג"הט אות ג' כתב זה ממנו ומהרשב"ץ וכן מתבאר מדברי הרא"ש בפסקיו בפ"ה דכתובות סי' ז' דכל כמה שלא נתגרשה עדיין חיובו הראשון דמאתים רביע עליה שכתב וז"ל אשה שהפסידה כתובתה מבעלה כותב לה כתובה אחרת כראשונה ע"כ. ולעיל בפ' הקודם סימן כ"ד כתב והמוחלת כתובתה ואע"ג דקי"ל אסור לשהות עם אשתו בלא כתובה אפילו שעה אחת מ"מ מחילתה מחילה ואם מיית לאלתר או ששהא באיסור עמה אין לה כתובת בנין דכרין או אם כתב לה מאתים יורשיה נוטלין אותם ולא כתובה הראשונה ע"כ. והכוונה לו כיון דרצה לקיימה בהיתר ואין כאן גירושין אכתי חיובו הראשון איתיה וכן מבואר יוצא במקובצת דכתבו בפ"ט דכתובות על מה ששנינו שהמחזיר גרושתו ע"מ כתובה הראשונה שונה מחזירה דכתבו ה"מ אם לא פרעה אבל אם פרעה אין לה אלא מנה ע"כ מבואר לאחר גירושיה דוקא הוא דאין לה אלא מנה דמ"ל נישאת לו או לאחר משא"כ כשלא נתגרשה ורצה לקיימה וכ"כ מהרמ"ג בתשו' סי' ע"ה מהרי"ף והרמב"ם והרא"ש במי שגירש אשתו ופרע לה כתובתה כשמחזירה אין לה אלא מנה וראיה לזה אני אומר ממה דקי"ל בקטן שהגדיל דאם בא עליה אחר שהגדיל כתובתה מאתים אלמא בתר מעיקרא אזלינן אע"ג דהשתא כשהגדיל בעולה היא וכן מבואר בנוסח כתובת אשה שמחלה לבעלה בטור סי' ס"ו והתימה על הרב ב"ש שם שמצדד בזה דאין לה אלא מנה והדר ביה מנוסחת הטור ואיך לא הזכיר מדברי אביו הרא"ש וכן יש להרגיש על הרדב"ז ח"ב סימן תרי"ב שכתב כן מדעתו ולא נזכר מפסקי הרא"ש שמצויים ביד כל אדם וכן י"ל על הרב ער"הש סי' ס"ו שהביא דברי הב"ש הנז' וכתב דלהרדב"ז פשיטא ליה דבתר מעיקרא אזלינן ולא נזכר מדברי הרא"ש הנ"ל ושם בסי' ע"ט הביא דברי הרשב"א ח"ד הנ"ל באשה שאחר שהבריאה ורצה להחזירה שכותב לה כתובה אחרת ע"כ והיה לו לכתוב דבריו כמו שכתבם הרשב"א כתובה אחרת כראשונה וכן משמע לן מדברי הרמב"ם פ"י מה' אישות והסמ"ג עשין כ"ח דעירבו נתנו מוחלת כתובתה בהדי שלא כתב לה כתובה או שכתב לה ונאבדה וכי היכי דבשתים אלו ע"כ דכותב מאתים וה"נ במוחלת וכן י"ל בהפסידה אותה מחמת מרדה או קבלתה ממנו וכמ"ש הרשב"א כנז"ל והרא"ש כנז"ל:
ודע דמהר"ח מודעי שם הגיה בתשו' הגאונים הנ"ל מדברי הכנ"הג סי' ס"ו הג"הט אות ג' ומס' דבר משה ח"א א"ה ס"ל נראה דבא לומר דדברי הכנ"הג ששם מהרשב"ץ והרדב"ז דבלא נפרעה הוא דאמר כן ע"ד כתובה הראשונה משא"כ אם פרעה צריכה כתובה אחרת שהם דברים מכוונים לש"ות הגאונים ששם ואע"ג שלא ביאר הכנ"הג שם כשיצטרך לכתוב כתובה אחרת כגון שכבר פרעה או מחלה לו וכיוצא אם כותב מנה או מאתים סתמו כפירושו דאין כאן אלא מנה ומשום דחזרתה בידה הדבר תלוי דאם לא תתרצה לחזור לו אם לא שיפרע לה מאתים של נישואין הקודמין ושיכתוב לה עתה מנה מי מונעה וכמ"ש המבי"ט ח"ב סי' נ"ח לכן סתם דבריו כנ"הג בזה ומזה יצא לו שיש להרגיש על הרב דבר משה דתלה הדבר בגירושין ולא הזכיר מדברי הכנ"הג הנ"ל כלל:
והנה ראיתי להרב דבר משה שם שהביא מהרמב"ם פרק יו"ד מה' גירושין מי שנתגרשה ספק גירושין א"צ לחדש לה נישואין בשבע ברכות ולא לכתוב לה כתובה עד שתתגרש גירושין גמורין ע"כ. אחר המח"ר אין משם ראיה שלא נכחיש המוחש ומשנה שלימה היא במחזיר גרושתו ע"מ כתובה הראשונה מחזירה ופשטן של דברים גם במקום שכותבין כמובן מדברי הרדב"ז שהביא כנ"הג סי' ס"ו הג"הט אות ג' ובס' כס"א שם וכ"מ מדברי הרמב"ם בפי"ו מה' אישות שכתב הוציאה ב' גיטין וכתובה אחת אין לה אלא כתובה אחת שהמגרש וכו' וממה שסתם משמע לעולם דינא הכי אבל עיקר דברי הרמב"ם הנז' בהלכות גירושין על חידוש שבע ברכות הוא דאתא כיון דאין כאן גירושין גמורים א"צ לחדש לה נישואין בברכה אם לא שנתגרשה גירושין גמורים ועל הכתובה דקאמר פירושו על גוף חיוב הכתובה דקאמר במחלה או גבתה כל זמן שירצה לקיימה צריך לכתוב לה כתובה אחרת כראשונה וה"נ אם גירושי ספק הוא אכתי אגידא ביה ואם גירושין גמורים נתגרשה תכף פקע החוב למפרע ואם ירצה להחזירה צריך הוא לחדש לה אחרת במנה וכל עוד שלא גבתה או מחלה וגירשה ורצה להחזירה הא ודאי דאין גירושין חוצצין כמו ששנינו שהמחזיר אשתו סתמא ע"מ כתובה הראשונה מחזירה וטובא קמ"ל מתניתין דלא נימא כיון שכבר גירשה אע"ג דלא נמחל שעבוד הכתובה חזרתה על סמך אותה כתובה הוי כבעילת זנות וכמ"ש הרב המבי"ט ח"ב סי' נ"ז שאם תרצה לא תחזור אליו עד שיפרע לה המאתים הקודמים ויכתוב לה עכשיו מנה וכן מ"ש ה"המ שם ומ"מ סבור רבינו דבגירושין גמורין צריך לחדש ולכתוב היינו אחיובא קאמר וכמש"ל ומה שהקשה הרב הנ"ל שם על דברי הלבוש סי' ק"ג שהביא דברי הרמב"ם הנז' והוא עצמו כתב בסי' ס"ה דלגרושה כותבין מתרכתא שידעו שאסורה לכהן דאפילו ריח הגט פוסל לכהן וכן ספק גרושה כמ"ש בא"ה סימן ו' וכן ק"ל שכתב בסי' ס"ה כן ואילו בסי' ק"ג לא הגיה כלום וכן ק"ל על מהריק"ש דאלו להרמב"ם ומרן ס"ל דא"צ לכתוב מתרכתא ולטעות לא חיישינן דהא מרן כתב בסי' ס"ה ממהרא"י דכותבין מתרכתא ולא פסקו בש"ע ע"כ ומבין ריסי עיני הרב ניכר שלא נזכר מהרמב"ם פ"ד מה' יבום שכתב ואם היא אלמנה כותבין אלמנתא ואם גרושה כותבין גרושה ויקשה לן מדברי הרמב"ם עצמו אלא דאעיקרא ל"ק מידי דמלתא כדנא אין לה שורש בדברי הש"ס וכמ"ש הרשב"ץ ח"ב סי' קפ"ג והוא לא היה נוהג לכותבה וכיון דאין זה מצד הדין אלא לשופרא דמילתא היכא דלא אפשר דנצטרך לכתוב כתובה בשביל דבר זה דוקא לא אפשר ועיין בס' אות היא לעולם הנד"מ מדף קמ"ה ואילך מה שפלפל בזה ובמעשה שבא לפניו שלא נכתב ומסיק אע"ג דאין לפסול הכתובה בשביל זה מהיות טוב יכתבו לבסוף שתי שורות אחרות להודיע אם אלמנה אם גרושה ויחתמו העדים עצמם שחתמו כבר בכתובה:
ובכן ממש"ל לא אדע שכו"ל ממה שראיתי בתיקון סופרים למהר"ש יפה בנוסח הכתובה להאשה החוזרת לבעלה אחר שגירשה וספר זה כתוב עליו שנמצא בבית גנזי הרב כנ"הג ששם מציע הצעה ואמר לנו מהודענא לכון רבותי שפב"פ הוות אנתתי מקדמת דנא ונפלו בינינו דברי ריבות וקטטה ופטרתיה בגט וגרשתיה ובעינא כדו לאהדורה ואצטריכנא השתא לחדותי לה כתובה אחריתי כגון כתובה קדמאה משום דאמור רבנן כל המגרש את אשתו ומחזירה ע"מ כתובתה הראשונה מחזירה ע"כ דאמאי הוצרך להצעה זאת דממ"נ אם כבר פרע לה כתובה ראשונה או נמחל שעבודה מאיזה צד שיהיה השתא אין לה אלא מנה ואם לא נפרעה ולא נמחל שעבודה באיזה צד שיהיה אם כתובה הראשונה קיימת אין צריך לכתובה עכשיו כלל אפילו אם גירשה דשיעבודא דכתובה הראשונה לא נמחל ואף אם לא החזירה ונישאת לאחר אכתי חיוב אותה כתובה ראשונה רמייא עליה ואם אע"ג דפרעה או שנמחל שעבודה באיזה אופן לא רצתה לחזור לו במנה מי מונעה וכמ"ש המבי"ט שם ואם בזה איירי אינו צריך לבאר משום דאמור רבנן כל המגש את אשתו וכו' ולא יצטרך לכתוב אחרת זולת בלא פרעה ובלא נמחל שעבודה ונאבדה כתובה הראשונה דאפילו בלא גירושין יצטרך לכתוב לה אחרת ונתרצו ביניהם לחזור בסתם בזה הוא שיצטרך לחדש לה אחרת כראשונה וצריך לבאר לה כל זה בכתובה זו כמו שכן ראיתי בנוסח הרב נחלת שבעה ואף כי אירכס שטר כתובה קמייתא תגבה בשטר כתובתה דא ע"כ. ובנוסח מהר"ם מינץ דף ק"ט ע"א כתוב בסתם והתימה על הרב יא"ה סימן ס"ו שהעתיק נוסח תיקון סופרים הנז' בשתיקה:
ואת זה ראיתי בספר שבט בנימין סי' רצ"ט שפלפל בחכמה בענין זה וכתב דמדברי כנ"הג סימן ס"ו והרב דבר משה דסתמו דבריהם משמע גם אם פרע לה והחזירה אחר גירושיה בתר מעיקרא אזלינן ושכן הבין מהר"ח מודעי שם ועפי"ז נהגו לחדש לה כתובה אחרת ע"כ. והם דברים תמוהים דהרשב"ץ דממנו הביא כנ"הג משמע מדבריו בח"ב סימן חל"ק מבואר כמ"ש כנ"הג בשמו דמוכח דוקא פרע אבל אם לא פרע אין צריך לכתובה אחרת כי במ"א בהרשב"ץ לא מצאתי וכן הרדב"ז שלפנינו קאמר בתר מעיקרא אזלינן אלמא בתר גירושין דוקא אזדא לה שם בתולים וכשפרעה או מחלה איירי ותו דכנ"הג שם אות ס"ד מייתי מש"ות הגאונים הישנים דהנוסח ששם מאתים זוז והיינו משום שלא גבתה אותה ולא מחלה ואי איתא למ"ש בדעתו כמ"ש מהרשב"ץ והרדב"ז שם באות ג' גם אם פרע לה אם רצה להחזירה צריך לחדש לה כתובה כראשונה לא הו"ל לשתוק או כאן או שם באות ס"ד להודיענו דהא דתשובת הגאונים פליגן אדברי הרשב"ץ והרדב"ז ודברי כנ"הג הללו אשר באות ג' הביאם בס' פאת ים דף פ"א ובספר מחזה אברהם דף ע"ט ובספר זכור לאברהם ח"ג דף רפ"ג ובספר עושה שלום דף ק"ז כמות שהם ולפי פירושו בדברי כנ"הג חידוש כזה לא הו"ל לחד מהני לאישתמוטי מללמדנו פירוש דבריו אבל לדידי ניחא דסתמו כפירושו כיון דגבתה או מחלה פשיטא דאם החזירה אחר שגירשה אין לה אלא מנה ותו דכנ"הג עצמו בסי"ק מציין מדברי מהרמ"ג והמבי"ט כן דאחר גירושיה אם רצה להחזירה וכבר גבתה אין לה אלא מנה לבד אם לא רצתה לו ואם היה דעתו כאן בסי' ס"ו אות ג' גם כשפרעה או נמחל שעבודה ורצונו להחזירה אחר גירושיה כותב לה מאתים לא הוה שתיק שם בסי' ק' וכן בסי' ס"ו מלרמוז מדברי מהרמ"ג והמבי"ט:
ולא עוד אלא כמה קשה במה שעשה שם מחלוקת מן הקצה אל הקצה והוא ששם הביא דברי הרב גו"ר א"ה כלל ל' סי' כ"ב דבעודה תחתיו ופרע לה אין לה אלא מנה באם רוצה לקיימה דהכי חזי לה אי מנסבא לאחר ומה לי הוא מ"ל אחר וראייתו ממ"ש הטור המפתה אינו נותן קנס אלא נותן לאביה בושת ופגם וכותב לה כתובה כשאר הבתולות דון מינה אם נותן קנס שהוא פירעונה ושוב נתרצו לכונסה אם מחזרת לו הקנס כותב לה מאתים ואם לאו כותב לה מנה כשאר הבעולות וכ"כ מש"ות הגאונים שכתבו דאם כבר פרע לה כותב לה מנה וכ"כ ממ"ש בע"הט וממ"ש עליו בעל תיקון סופרים שעשה מעשה וכן ממ"ש הרי"ף בתשו' סי' קמ"ט ממ"ש כותב מזמן ב' והיא עתה בעולה מנה דוקא כותב לה וכ"כ מהרמב"ם פרק כ"ב מה' אישות יבמה שלא היתה לה כתובה וכו' זכה היבם בנכסי אחיו וכשיכנוס אותה כותב לה מנה וכן אם כתב לה בעלה כתובה ומכרה אותה או שמחלה אותה צריך היבם לכתוב לה מנה וסיים ואע"ג דנדון הגו"ר בשלא גירשה ונדונים הנז' בשגירשה גירושין בזה לא מעלה ולא מוריד דהרי במחזיר גרושתו כשלא פרע לה הכתובה עם שהיו שם גירושין ונישואין מהניא כתובתה הראשונה להחזירה להיות לו לאשה ע"כ הרי לדעתו דעת קדושים הנ"ח גם בעודנה תחתיו אם נמחל שעבוד כח כתובתה מאיזה אופן ורצה לקיימה כותב לה מנה בלבד ולדעת כנ"הג לפי הבנתו גם אם נמחל שעבוד כתובתה וגירשה ורצה להחזירה צריך לכתוב כבתחילה הרי מחלוקת מן הקצה אל הקצה:
ואחרי המחילה הראויה לא כן הוא ואשתמיט מניה דברי הראשונים הרא"ש וכו' הנ"ל וכן אחרונים הרדב"ז ודעמיה דכל דאגידא בהדיה בלי גירושין ורצה לקיימה אף אם מחלה באיזה אופן או שקבלה הסך ההוא או לרפואתה או ללא צורך כשירצה לקיימה צריך לכתוב לה כדמעיקרא ומה שהעמיס בדברי הרשב"א הנז' דאיירי בארוסה שנכנסה לחופה ולא נבעלה ולדבריו צ"ל כן גם בדברי הרא"ש וזה מוקצה מן הדעת דאם כן לא הו"ל לסתום והוצרך לדוחק זה להסכים דברי הרשב"א עם דברי הגאונים דכתבו דכותב לה כבעולה דלדידיה גירושין לא מעלין ולא מורידין וזה אינו דמנליה זה ומאי דמייתי ראיה ממה דקי"ל אם אחר שגירשה החזירה סתם ע"ד כתובה הראשונה מחזירה שאני התם דשטר כתובה בתוקפו וגבורתו דאיירינן בדלא מחלה ולא קיבלתו ואם גירשה מאי הוי וכל עוד שלא נישאת לאחר יכול להחזירה על סמך שטר כתובתה כיון דשעבודו אכתי עליה אריא דרביע עליה וטורפת מזמן ראשון משא"כ במחלה אותו או נפרעה מתלא תלי אם גירשה תכף חל הפירעון או המחילה למפרע ואם רצה לקיימה יצטרך לחדש לה כתובה אחרת כראשונה דאכתי שם בתולים עליה ומה שרצה להוכיח כן מש"ות הרי"ף דכתב וכותב מזמן ב' אינו אלא לענין טריפת לקוחות כיון דכתובה ראשונה נמחל שעבודה טורף שלא כדין אבל לא שיכתוב לה מנה דוקא. ומ"ש עוד ממ"ש הטור במפתה ורצה לדקדק מזה דאם נתרצו שישאנה אחר שנתן קנס אין לה אלא מנה האמת דבלא דקדוק זה כתב הרשב"ש סי' נ"א על מה שמצא להרב אביו בגליון על דברי הרמב"ם שכותב למפותה מנה שהוא הפך דברי הרמב"ם שכתב וכותב לה כשאר הבתולות אבל הדבר מוכרע מעצמו כיון דהדבר תלוי ברצונו אם לכנוס אם לאו יאמר לא אכנוס אא"כ אכתוב לה מנה ואם נכריח אותו ממאן לכנוס ומלבד זה כתב שם הרב מש"ל בפ"א מה' נערה מהתו' והראב"ד ורבינו יהונתן שאין לה אלא מנה יעו"ש אך מכל זה אין ראיה להאשה הנישאת כדת משה וישראל וכבר נתחייב לה במאתים ואין בידם להפקיעה כל עוד דאגידי בהדדי להמפתה אשה ואח"כ רצה לכונסה מאליו ומעצמו דפנים חדשות באו לכאן ומ"ל הוא מ"ל אחר ואם לא נשאה ישלם הקנס והולך לו ובנישואיו עמה חיוב אחר הוא והא דמיא לאשה שמחלה או נפרעה ותכף גירשה דאז אמרינן מ"ל הוא מ"ל אחר ואם רצה להחזירה אין לה אלא מנה אבל כל עוד דאגידא ביה אי אפשר לומר מ"ל הוא מ"ל אחר דמחסרא גיטא מניה ובמה יפקע האיסור דכל הפוחת לבתולה וכו'. ומ"ש עוד שם מהרב בע"הט וממ"ש עליו בספר תיקון סופרים הנה אע"ג דספר תיקון סופרים שעל ס' בע"הט אינו בידינו מ"מ ממ"ש בדבריו בא מעשה לידו באשה שמחלה כתובתה לבעלה וגירשה ורצה להחזירה וכתב לה כתובה מנה מבואר הדבר שהדבר תלוי בגירושין דאל"כ מאי וגירשה דקאמר הו"ל למימר ורצה לקיימה בסתם וכן הוא פשט דברי הרב בע"הט שם וכן מ"ש מהרמב"ם ביבמה שאין לה כתובה מבעלה וכו' משם נמי אין ראיה דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה דאם היבם לא כתב לה כתובה או שמחלה לו ורצה לגרשה תכף אין לה כלום ואם ירצה להחזירה כותב לה מנה חוץ ממה שי"ל אינו דומה גוף א' לשני גופות אע"פי שאשה הקנו לו מן השמים ואחר כל זה הביא ממ"ש בקטן שנשא והגדיל דכתובתה קיימת שע"מ כן קיימה ומ"ש התו' שם דאין כאן סתירה לדבריו דשם איירי בשלא פרעה וכ"כ בהבנת דברי הלח"מ בפי"א מה"א דין ז' דכתב בתר מעיקרא אזלינן בהכי איירי ע"כ. ולדעתי זה צריך לו סעד לתומכו כיון דחשבינן בעילתו אחר שהגדיל כהתחלת נישואיו דהיתה בתולה מ"ל קיימה עוד כמה ימים או מחלה לו או פרעה אחר שגדל וכל זה לא הו"ל לשתוק קמאי או בתראי וכל הדוחק הזה שנדחק ובפרט במה שפירש בדברי הרשב"א והראב"ד דאיירו בנכנסה לחופה ולא נבעלה הוא כדי להעמיד דברי הגו"ר שכתב בתחילת דבריו ולא זו הדרך לדחוק בפרצות דחוקות בדברי הראשונים כדי לאשר ולקיים דברי האחרונים ואדרבה הו"ל להקשות להגו"ר מדבריהם כי ראשונים כמלאכים:
שוב ראיתי לו שם בהשמטותיו דף קס"ח ע"ב שהביא מדברי הרדב"ז ח"ב סי' תרי"ב שהבאנו לעיל וכתב עליו דאשתמיט ליה דברי הרי"ף והראב"ד הנז' דכתבו במוחלת לעצמה תשאיר לעצמה שיעור כתובה והוא שם נסתפק בזה ופשיט ליה מסברא דנפשיה וע"ז יש להשיב דש"ות הרי"ף מחדש נדפסו ואע"פי שהיה בכ"י ביד הראשונים ומביאים מדבריו הרב בע"הט ובפרט בדין זה דף מ"ה ע"ג וכן רבינו ירוחם כמה זימני ומביא ממנו הב"י לפעמים מ"מ בדבר שאינו בעט ברזל אין תימה אם לא ראהו וכן מהראב"ד שהביא ממנו הרשב"א שם ח"ד מוכח דאין אותם הדברים בהשגותיו שהם ביד כל אדם וכן בקשתי בהר"ם ולא מצאתי ואין זה תימה אם לא ראה אותם אבל מדברי הרא"ש בפסקיו שהזכרתי אני עני אין מה להשיב כי זה מצוי ורגיל ביד כל אדם והשתא הכא המחבר הנז' מסתמות דבריו שהשיגו להרדב"ז מהני רבנן קדישי מוכח דהדר מר משמעתתיה מה שנדחק לומר בדברי הרשב"א הנז' דאיירי בנכנסה לחופה ולא נבעלה דאם נבעלה אפילו לא גירשה אין לה אלא מנה כדי לקיים דברי הגו"ר. עוד הקשה המחבר הנ"ל על דברי הרדב"ז הנז' שם שכתב אם גירשה והחזירה אין לה אלא מנה אא"כ החזירה סתם שהגאונים לא חילקו בכך אלא הדבר תלוי בפריעת כתובתה הראשונה דאם פרעה כותב לה מנה ואם לא פרעה אין צריך לכתובה אחרת ע"כ. ואחרי המחילה הראויה אישתמיט ליה דברי הרדב"ז עצמו שם סימן שס"ד שכתב בכתובה שהפסידה אותה מחמת מרדה ובעלה רצה להחזירה שצריך לכתוב לה כתובה אחרת שהראשונה כבר נמחל שעבודה ודקדק כן מדברי הר"ן יעו"ש. וסיים וא"ת והא קי"ל כל המגרש אשתו ומחזירה ע"ד כתובה הראשונה מחזירה ומשמע דא"צ לכתוב לה כתובה אחרת הא לך דלעולם בהחזיר סתם עסיקנן ולא הספיק להגבותה עד שהחזירה ולא נמחל שעבוד השטר עדיין ע"כ הרי מכוון דבריו עם דברי הגאונים דע"כ לא אמרינן כל המגרש אשתו ומחזירה ע"מ כתובה הא' מחזירה ואין צריך לכתובה אחרת ה"מ שלא נמחל שעבוד כתובתה הראשונה במחילה או בפירעון והרדב"ז בכאן סי' תרי"ב קיצר במובן וסמך לו על מה שכתב כבר:
כאן לבסוף מסקנא דמילתא המגרש את אשתו ורצה להחזירה צריך לחקור ולדרוש אם נמחל שטר כתובתה הא' ע"י פירעון או מחילה דאז צריך לה כתובה אחרת במנה ואף שהראשונה קיימת דהרי היא כחספא בעלמא ומ"ש שיכתוב לה מנה היינו בסתמא כדרך כל הבעולות דאם לא רצתה בסך זה מי מונעה וכמ"ש לעיל מהרב המבי"ט. ואם לא נמחל שטר כתובה הראשונה אם אינו קיים יכתוב לה אחרת כראשונה דת"ל אפילו אם היא נשואה צריך לכתוב כתובה דאירכסא. ואם הכתובה קיימת אין צריך לכתוב לה אחרת וע"ז הוא שאמרו כל המגרש אשתו ומחזירה ע"מ כתובה הראשונה מחזירה: