אור ברסלב
ויקרא אברהם אבן העזר › סימן י

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

אבן העזר · סימן י

סימן ט

אירס וכינס לחופה ולא בירך שבע ברכות חוזר ומברך אפילו לאחר כמה ימים כ"כ הרמב"ם בפי"א מהל' אישות וכ"כ בספרו פאר הדור סי' ט' וכ"כ כנ"הג סי' ס"ב מאגרותיו וכ"ד הטור וש"ע שם ומור"ם סי' ס"א ומסתמות דבריהם נראה שכבר בא עליה וכ"מ מדברי הב"ח שכתב ע"ז שכל מצוה שיש לה משך זמן שפיר הוי עובר לעשייתן ממה שהיא להבא וה"נ מצות הנישואין היא כל הימים אשר הוא דבק באשתו ועוד דברכת חתנים אינה ברכת המצוות אלא ברכת השבח ע"כ וכ"מ ממ"ש הרמב"ם בפי"א מה' ברכות שהעושה מצוה ולא בירך אם הוא דבר שמצוותו קיימת מברך אחר עשייתה ואם הוא דבר שעבר אינו מברך. וכן ראיתי בס' אגודה בפ"ק דקידושין במקדש בטבעת שאולה שיש גאונים שמצריכים לקדש פעם שנית ולברך שבע ברכות אפילו שיש להם בנים ובני בנים ע"כ מיהו דמברך שבע ברכות דקאמר משמע אפילו שכבר בירכו מקודם הואיל והקידושין שקדמו להם אינם כלום כיון דהטבעת שאולה צריך לחזור ולברך גם שבע ברכות וזהו דעת הרא"ם הנ"ל וכבר ביארנו לעיל דרבים פליגי ע"ז ועתה ראיתי להרב חיד"א בח"ש ח"ב סי' ל"ח אות נ"ו שכ"ד הרשב"א הובא בש"ות דשייכי לסדר נשים אבל מ"ש שם מהרדב"ז בישנות סי' קפ"ה בקשתי ולא מצאתי אבל מדבריו ששם מוכח דסמך על ה' יד אהרן שכ"כ ולא טרח לחפש חפש מחופש וכן מוכח גם מהרשב"א ח"ד סי' רג"ע דכתב דצריך לחזור ולקדש ולא הזכיר שבע ברכות וממש"ל דברכת נישואין איתא אפילו שכבר בא עליה הוא דלא כהריטב"א דהביאו היא"ה מהשיטה דדוקא בשבעת ימי המשתה הוא דאיתא וסברא יחידאה היא וגם דלא כהרדב"ז בח"ה סי' ש"א שכ"ו דכתב דדוקא כשעדיין לא בא עליה והוא סותר עצמו ממ"ש בח"ב שם שהביא דברי הרמב"ם הנ"ל וכתב עליו ומשמע דמותר לבוא עליה אחר החופה אף שלא בירך שבע ברכות וכן משמע ממ"ש הרא"ש וכו' והרב יא"ה סי' נ"ה הביא מספר שב יעקב דכופין את הבעל לעשות חופה ולברך שבע ברכות ואין חוששין ללעז הבנים ע"כ. ומהרא"י בס' ארעא דישראל דף כ"ט ע"ד אישתמיט ליה כל זה דשבע ברכות איתנהו גם אחר זמן רב ולא בברכת אירוסין ששם מקשים על הריב"ש שכתב דאחר החופה לא שייכא ברכת אירוסין דמ"ש מברכת חתנים אלא ששוב הביא מהר"ן דלאו משום עובר לעשייתן הוא דבעינן ברכת חתנים קודם החופה ע"כ. איברא מ"ש להקשות להמש"ל ספ"ג מה' אישות על מה שכתב להקשות על הריב"ש ספ"ב שדימהו למי ששכח ולא בירך בר"המז דמברך כ"ז שלא נתעכל המזון שבמעיו דאין דמיונו עולה יפה יעו"ש דאין על הריב"ש תלונתו אלא על רבינו יונה שכ"כ הרא"ש בשמו בפ"ק דכתובות היא קושיא אלימתא והא ודאי דאישתמיט ליה להמש"ל להא דרבינו יונה:

ודע וישמע אברהם מזקן אחד ירא שמים מאר"ץ שבהיותו בעי"ת ליוורנו אירע בימי הרב חיד"א שאחד ישראל היה לו משרתת אשכנזית והוליד ממנה כמה בנים וקרוביה מגדולי ישראל בארץ אחרת ובשמעם כן באו שני אחיה דרך אניה בלב ים וחילו פניו שיקחנה בכתובה וקידושין כי חרפה היא להם שאחותם כנפקת ברא ולא רצה בשום אופן ואח"ז חילו פני הרב חיד"א ושלח לו בדברים ולא רצה עד שמחל הרב על כבודו ולאהבת התורה כי אחיה חכמים גדולים היו ולאהבת האמת הלך לו לביתו לבקש ממנו על רזא דנא וכראות האיש הזה שכ"כ טרח הרב אמר לו כך אני שומע לקולך כאשר תאמר אלי אעשה אך תדעו שמכאן ואילך אני מואס אותה ואמר לו למה אף הוא השיב שכן כתיב מים גנובים ימתקו וטרח הרב וכתב לו כתובה ובירך לו ברכת אירוסין ונישואין ועשה לו חופה והושיב לבנים עמהם תחת החופה ע"כ שמעתי. ואין זה ענין למחלוקת רב שרירא גאון ורבינו נסים הנז' בטור סימן ל"ד היינו דוקא בשכבר קידש עכ"פ ועיין למהריק"ש בהגהותיו שם דאפילו קידושי ספק שנתייחד עמה אח"ך וכן הדין בכל גירושי ספק כיון דחוזר לקדשה מברך לכ"ע משום דהשתא הוא דגמרי הקידושין ובתחילתן וסופן לא בירך עליהם ע"כ קל וחומר בזה שלא קידש מעולם כלל:

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה