ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אבן העזר · סימן ט
מעשה שבא לידי בחופה אחת שהתחלתי לברך שבע ברכות ואח"ך הודיעוני שהחתן בירך ברכת אירוסין ועדיין לא קידש וזה קודם שהנהגנו שיברך אחר ברכת אירוסין ואז פסקתי בשתיקה ורמזתי לו שיקדשנה בפני שני עדים כשרים וכן נעשה ואז גמרתי השבע ברכות. והנה באם בהפך שקידש ולא בירך ברכת אירוסין לא יברך בשעת נישואין וכמ"ש מרן סי' ל"ד ודלא כרבינו נסים והרא"ש הנז' בטור שם ובאם לא קידש ולא בירך ובירכו שבע ברכות דעת הרדב"ז ח"ב סי' שב"ע שראה שמקדש ומברך אח"ך והרב חיד"א בח"ש ח"ב סי' ל"ח אות נ"ה הביא לו סמוכות וכ"כ מהריק"ש בהגהותיו סי' ס"א וסיים ודלא כהרא"ם ס"ד שמצריך לחזור ולברך שבע ברכות אחר ברכת אירוסין ודברי הרא"ם הנז' הביאם המג"א סימן ר"ו והכנ"הג שם סי' קע"ז ובא"הע סס"ב והג"הט וסיים ומדברי הריב"ש סספ"ב נראה דאין לחזור ולברך לא ברכת אירוסין ולא ברכות חתנים שנית ע"כ:
איברא דממ"ש אבל לאחר כניסה לחופה אין מברכין אותה כיון דברכת אירוסין ליתה אחר שבע ברכות ממילא אין כאן שבע ברכות שנית אבל מ"ש דאין צריך לחזור ולברך ברכת אירוסין דילמא ה"ד כשכבר קידש בלא ברכה שע"ז קאי על דברי ספר המנהיג דסבור כרבינו נסים דאם קידש ולא בירך יברך אח"ך ונתן טעם הריב"ש שם לזה ממה דקי"ל בבר"המז מי שאכל ושכח ולא בירך יברך כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעיו וכ"כ הרא"ש בפסקיו בכתובות מרבינו יונה אבל אם לא קידש ולא בירך ברכת אירוסין וטעה ובירך ברכת חתנים זה לא שמענו מהריב"ש מהו דינו אע"פ שכתב שכבר נסתלק מעליה שם ארוסה וחל עליה חובת נשואה זהו כשחסר הברכה בלבד לא כשהעיקר חסר שהוא הקידושין וכן מבואר מדברי הרב יד אהרן סי' ס"ב אות ח' שכתב ממהר"י וויל ומס' חות יאיר המקדש בפחות משוה פרוטה או בעדים פסולים באופן שצריך לחזור ולקדש אם כבר בירכו שבע ברכות אין צריך לחזור ולברכם שנית יעו"ש ובודאי הכי קי"ל דהא דהרא"ם יחידאה היא ומה גם בספק ברכות ודלא כב"ח בחדשות סי' פ"א דמצריך שבע ברכות פעם אחרת:
ובנ"ד כיון שכבר בירך ברכת אירוסין ולא קידש אינו כלום ואין לנו לעשות מעשה להמתין עד תשלום שבע ברכות דהוי הפסק גדול וגם שמא יסיח בדברים בטלים ואז יצטרך לברך שנית שכן קי"ל במפסיק בין ברכה להתחלת המצוה בדברים שאינו מן הצורך צריך לחזור ולברך וגם כל טצדקי דמציירן למעבד לכתחילה לברך ברכת אירוסין קודם שבע ברכות טפי עדיף וברכת אירוסין בלא קידושין אינו כלום. ואע"פי שהתחלתי בשבע ברכות מ"מ אינו אלא התחלה בעלמא וההפסק שהפסקתי בין ברכה לברכה בשתיקה הלוא הוא מעט מזער שיעור שיאמר לה הרי את מקודשת לי וכו':