ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אבן העזר · סימן ז
שאלה מעשה שהיה בכפר הסמוך לפה העירה יע"א שקידש אחד לאשה בפני עד אחד ובפני עד שני שהוא בעל אחותה ולא בא לב"ד להעיד כי אם עד הכשר בלבד והעיד אחר האיום והגיזום כדחזי באם לא יגיד שאמר לה בז"הל רא"הו קדוס"ך ותו לא מידי והמקדש הודה בזה שכך אמר לה וההוה ששה עשר בחדש שבט משנת התר"ט ליצירה ונעשה ע"ז קב"ע במותב תלתא כדחזי:
תשובה הדבר ידוע עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה גם אם לא בא הקרוב והעיד בב"ד כסתמות דברי מרן בח"מ סי' ל"ו והוא דעת רש"י ורשב"ם והרמב"ם כמ"ש הב"י שם וכן הש"ך אלא דהתו' והרא"ש שרמזו שם דאין העדות מתבטלת אלא עד שיתכוון לראות כדי להעיד ובא לב"ד והעיד ושנאה בקצר שם בשם י"א והגם דלסברא זו כיון דלא העיד בב"ד הרי כאן ע"א הרחוק שבא לב"ד מ"מ רבוותא אילין עצמם סברי דאין חוששין לקידושי ע"א וכ"ש שלא אמר לי דלרובא דרבוותא והרא"ש מכללם ידים מוכיחות לא הויין ידים אבל כל זה במונח אם היה עד הפסול הזה פיסולו דאורייתא לכ"ע אבל בנ"ד להרמב"ם בפי"ג מה' עדות סבור דקרובי האם וקרובי אישות לא הוו דאורייתא וא"כ הו"ל מקדש בשני עדים יש להשיב דאעיקרא כדעת הרמב"ם עצמו דכמה מרבוותא סברי אע"ג דקרי להו דברי סופרים דינן כשל תורה כמו שרמז בזה כנ"הג ח"מ סי' ל"ג הג"הט אות י"ד ובספר חשק שלמה הג"הט אות ז' ובנו הרב מטה שמעון שם אות ה' וכן הרב ערך השלחן שם ובחלק אב"הע סימן מ"ב מצא להרשב"א והמ"מ והריב"ש והרשב"ש דהבינו כדעת הרמב"ם דהוו דרבנן ומי יקל ראש כנגדם וכן מרן בב"י אב"הע סי' מ"ב כתב ואם לא נישאת צריכה גט מספק. ויש להרגיש על מור"ם בח"מ סימן ל"ג דכתב וי"א דקרובי האם אינם פסולים אלא מדרבנן וציין המציין מהרמב"ם שם ואמאי לא כתב נמי קרובי אישות דבדיבור אחד אמרם הרמב"ם וכ"ד הרב מש"ץ ח"ב סי' ע"ד והרב אדרת אליהו למהר"א קובו דף צ"ד בדעת הרמב"ם וכ"ד הלח"מ שם וכ"כ הרב דברי יוסף סי' מ"ד ממהריק"ש בהגהותיו ואחרים אשר אתו והרב הנ"ל כתב בנדונו להחמיר כיון דאין כאן דוחק וחשש עיגון בנדונו שקידש בפני בעל אחותו ובפני אחר וכשהקרוב הוזמן להעיד והעיד בב"ד דאל"כ אינו מבטל עדות הכשר הרי סניף אחד להצריכה גט מלבד דאי אמרינן להרמב"ם קרובי אישות דרבנן הרי יש שם שני עדים וגם להחולקים עליו ע"א כשר מדאורייתא איכא וצריכה גט לדעת מ"ד חוששין לקידושי ע"א. וראיתי להרדב"ז ח"ה סי' ש"א קנ"א במקדש לפני שני אחים ואחד מן השוק החמיר כמ"ד דבעינן שיתכוונו להעיד ויבואו בב"ד ודלא כהרמב"ם ודעמיה דגם אם לא העידו בב"ד נפסלו מ"מ בנ"ד יודה הרב כיון דאין כאן זולתם שנים אלו דאף לכשתמצי לומר לא בא לב"ד לא נתבטלה עדות העד שעמו מ"מ אין כאן אלא עד אחד והוא עצמו סבר דאין חוששין לקידושי ע"א מסתמא כרוב הפוסקים דעתו דאין חוששין לקידושי ע"א ובשגם שם באותה תשובה חייש לכל חומר כל הפירושים וה"נ יחוש למ"ד קרובי אישות להרמב"ם דרבנן כל זה הוא אם יש ידים מוכיחות בקידושין והוא עצמו בח"ב סי' רצ"ה לא חשש לקידושין בידים שאינם מוכיחות אלא כשהיה מדבר עמה על עסקי קידושיה ומה גם בלשון הגרוע הזה ראה"ו קדוס"ך ועיין כיוצא בזה להרב משחא דרבותא ח"א בלשון ראה שזה המטבע קידושין יעו"ש דף ק"ה אי משום דאין כאן ידים מוכיחות וגם למי שמחמירים בידים שאינם מוכיחות היינו דוקא כשאמר הרי את מקודשת שהוא הלשון המתוקן מרז"ל ועוד מסברת רבני פרובינצה דהקידושין שם דבר הוא יעו"ש וכן שם דף קכ"ג במי שאמר ראה"י קרונ"פלא שנתתי לך קידושין והיה זה בפני אח ואחותו והמתקדשת בעל האחות דודה דליכא למיחש רק לדעת הסמ"ג דחושש לקידושי ע"א ועוד דהויין ידים שאינם מוכיחות ועוד מהך דרבני פרובינצה דהקידושין שם דבר הוא ובנ"ד יש לעשות ס"ס דדילמא דעת הרמב"ם העדים הללו כמ"ד בפירוש דבריו דהוו פיסולי תורה ולדידיה כל שהוזמן להעיד אע"פי שלא העיד בטלה כל העדות דבר תורה ואין כאן אפילו ע"א ואת"ל דלהרמב"ם איסורו דרבנן וכמ"ש ה"המ ומי לנו גדול ובקי בפירוש דברי הרמב"ם כמוהו כמ"ש הרב ערך השלחן אב"הע סי' מ"ב ומה גם רבים אשר אתו שכן כוונת הרמב"ם כנז"ל ונמצא שיש שני עדים דבר תורה נחזור ונאמר אם היה ידים מוכיחות אין ה"נ אבל הרי הב"י בסי' ז"ך כתב מהר"ן דמסתמות דברי הרמב"ם נראה דבעי ידים מוכיחות וכ"כ הרא"ש בתשו' בעד הרי"ף ואפילו אם תמצי לומר דיבוא העד הקרוב דאין פיסולו ד"ת ויאמר שאמר לי הרי הם מכחישים זה את זה ולרובא דרבוותא כה"ג דאחד אומר שאמר לי ואחד אומר שלא אמר לי הויא הכחשה וכמש"ל משם החק"ל אב"הע סי' ך' ואם תמצי לומר דהרמב"ם יסבור דכה"ג לא הוי הכחשה נחזור ונאמר דילמא אעיקרא הרמב"ם סבור כמ"ד כמה מרבוותא בדעתו דקרובי אישות דבר תורה ואפילו אם לא בא להעיד ואין כאן אפילו ע"א והוי ס"ס המתהפך ועיין למהרשד"ם סי' ל"ג דעשה ס"ס קרובי האם ספק דאורייתא או דרבנן ואת"ל דרבנן דילמא הלכה כהרי"ף ודעמיה דהמקדש בפסולי עדות דרבנן אינה צריכה גט וכתב רבינו ירוחם דהמקדש בפני שנים והאחד מהם קרוב מתירין אותה לינשא לכתחילה והס"ס כך הוא ספק אם פסולים מדאורייתא או מדרבנן ואפילו את"ל דרבנן שמא הקידושין בפניהם אינם קידושין כלל כהרי"ף ודעמיה כ"ש שאין כאן ספק שיש כאן רובא דסברי שהם פסולי תורה ולא עוד אלא שהדעת נותן שגם הרמב"ם סבר דקרובי האם אינו מדרבנן אלא דהוי מד"ס כיון דאינו מפורש בתורה יעו"ש וכ"ש בנ"ד מחמת לשון הקידושין דהוא ריע וגריע כנז"ל ועוד דאין כאן ידים מוכיחות:
ובשגם ידענו דהאיש והאשה דברו ביניהם לישא זה את זה והוי כמו שידוכין דלמהריב"ל במשודכת לא בעי ידים מוכיחות כבר לעיל הארכנו בזה חוץ ממה דמהריב"ל עצמו הדר ביה עוד בה דרובא דרבוותא לא סברי הכי אלא במדבר על עסקי קידושיה ממש ועוד דשידוכין בדיבור בעלמא אינו כלום והבו דלא להוסיף עלה ונמצא דאשה זו מתירין אותה לינשא ואין כאן שום חשש אלא חד דעמי בראותו דברי הרב דברי יוסף כשאין דוחק וחשש עיגון אף לפוטרה בלא גט הוצרכנוהו לתת גט והרואה יראה שאני נדון הרב הנ"ל דהוו קידושין בלשון המועיל וכ"ה בנדון הרב ערך השלחן אב"הע סי' מ"ב דהחמיר בכיוצא בזה ועיין להרשב"ץ ח"ב סי' קנ"ד כמה הרבה להוכיח כשאין הדבר צריך גט אין להחמיר כלל ולהצריכה גט ואדרבה לאידך גיסא להפר עצת רשעים כדי שלא יחזרו לעשות כמעשה הרע הזה אין להחמיר לתת גט וה' יאיר עינינו במאור תורתו ללמוד וללמד תורת אלהים חיים:
הצעיר תחות"י