אור ברסלב
ויקרא אברהם אבן העזר › סימן ה

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

אבן העזר · סימן ה

סימן ד

האי פסקא דדינא מאחד המיוחד בע"הק צפת תוב"ב ולהיות שפתותיו דובבות בקבר ויעתק משם הדברים כמות שהם:

במותב תלתא כחדא הוינא יתבין ואתא קדמנא היקר ה"ר מרדכי צרור הי"ו והעיד בפנינו בתורת עדות גמורה איך כשהיה הולך מעכו למירון תוב"ב ש' התקפ"ה בשליש אמצעי לח' אייר והיה הוא ואברהם חסון ואברהם בראשית ואברהם רומאנו הי"ו ובא לפניהם גוי אחד מסל"ת והתחיל לדבר עמהם בזה הלשון. יא ואלאדא עליך יא שאול סעדה אל"ה יקתל קאתלך וקאלולו אשכון הווא שאול סעדה קאלהום שאול בן סלימאן סעדה אלי קתלו אדרזי אסמו אב"ן נקש"י הווא קאלי בתמו אנא קתלת יאודי אסמו שאול ן' סלימאן סעדה ורמיתו בין זוז שקפאן. ונכאן בדכום אדלכום עלא למטראח אלי עמלו פ'יה וכאן ת'גי שהאדה קודאם אל"ה וקודאם אשרע נשהד וקאלו אילו שו בערפך פ'י האדה שאול קאלהום כאן יעמל מעאנא כ'יר וכאן עמילנא. ע"כ דברי הגוי וקבלנו העדות כאמור מפי מרדכי הנז"ל והיה זה יום ה' כ"ח לחדש אייר התק"ף ושבעה ליצירה פה מתא עכ"ו יע"א ושריר וקיים:

הצעיר אברהם הצעיר שלמה הצעיר יוסף קרסינטי ס"ט אזערי ס"ט גבאי ס"ט הועתק מעשה ב"ד מגוף קבלת עדות העיקרית אות באות תיבה בתיבה וחתומים עליה שלשת האנשים הנז' ובמותב תלתא כחדא הוינא אנן בי דינא דח"ל כד אתו קדמנא סהדייא ואסהידו אחתימת ידייהו דגוברייא אלין ומדאתברר לנא דאינון אינון אשרנוהי וקיימנוהי כדחזי ואתקיים:

הצעיר רחמים חיים הצעיר אברהם חיים מודעי ס"ט אדאדי ס"ט הצעיר אהרן בכ"ר שמואל ס"ט

תשובה ידוע הוא דבדין עגונה דאתתא קדמונו רבנן קמאי ובתראי והודיעו דעתם דעת עליון ואם באתי לכתוב דבריהם כאשר המה הנוגעים לשאלה זו אין די לכתוב לכן באתי בקצרה וללמוד מתוך דבריהם ושה'די במרומים שאני מונע עצמי בכל עת אפי' בדין ביעתא בכותחא וכל שכן שאני חושך עצמי מן הדין ומתרחק מדיני ממונות וכ"ש וקל וחומר שצריך אני להתרחק מהערוה החמורה. אלא שראיתי שזה שלש שנים ואת רב"ע חמשת והם שואלים ודורשים בכמה עדויות על אשה זו והיא אסורה בכבלי העיגון וראיתי למעלת הרב המובהק כמהר"ר אברהם אנהורי הי"ו אשתקד כתב להתירה והוא צוה לי לחוות דעי בזה. ולעשות רצונו חפצתי. הגם שידעתי בינ'י שאין ידיעתי מכרעת ודברי אינם אפילו להלכה עם כל זה אמרתי אלקטה ואספתי באמר'ים מאמרי רז"ל אשר מימיהם אנו שותים ושליחותייהו קעבדינן ועל דעתם אנו סומכים אם יסכימו על זה בעלי הוראה שמהם תצא תורה וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:

הנה קודם הכל צריך לחקור ולדרוש מפי סופרים ומפי ספרים אם הלשון הנז"ל בעדות הנז' מקרי מסל"ת או לאו:

ב' אי מהני גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת אפילו לא העיד בפירוש שהגוי הראשון מסל"ת בנ"ד וכבר אפליגו בה רבוותא וצריך לדעת הלכתא כמאן:

ג'. על מה שלא הזכיר שם עירו אם מעכב או לאו:

ד'. על מה שלא אמר וקברתיו אלא אמר רמיתו בין זוז שקפאן אי הוי כמו וקברתיו או לאו או דילמא אינו צריך שיאמר וקברתיו כלל:

ה'. אומרו כאן ת'גי שהאדא קודאם אל"ה וקודאם אשרע בשהד איכא למימר דהגוי נתכוון להעיד:

ו'. דיש להסתפק דילמא הגוי הראשון היה מתפאר על הגוי השני לומר אנא קתלת יהודי:

ז'. שמא לימדוהו לגוי לומר כן:

ח'. שמא הגוי השני שונא לגוי הראשון וכדי להרע לו בא ואמר ששמע מפיו שהרגו ורגלים לדבר מה שאמר אל"ה יקתל קאתלך וגם אמר נכאן תג'י שהאדא קודאם אשרע נשהד משמע כדי להרע לראשון קא מכוין הרי לך בהדיא כל הספקות הנופלים לע"ד בנ"ד בעדות הנז' וצריך להתיישב בדבר אחת לאחת בס"ד:

לענין חקירה ראשונה פשוט הוא ממ"ש רבינו הטור א"הע סי' י"ז וז"ל התחיל הגוי להסיח לפי תומו וחזרו ושאלו לו ואח"ך פי' כל הענין קרוי שפיר מסל"ת וכתב הרב"י וז"ל בסוף יבמות תנן מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהם והניחוהו בפונדק בחזרתם אמרו לפונדקית איה חברינו אמרה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו. ובגמרא אמר רב כהנא פונדקית גויה היתה ומסל"ת זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו והא איה חבירנו קאמרי לה כיון דחזיתנהו בכתה אמרו לה איה חבירנו אמרה להם מת וקברתיו. וכתבו הרי"ף והרא"ש שמעינן מיהא דהיכא דמתחיל הגוי ומסל"ת אע"ג דהדרינן ומגלינן מילתא מיניה שפיר לא נפיק מתורת מסל"ת אלא נאמן ומשיאין על פיו וכ"כ הרמב"ם בפ' י"ג הל' גירושין דין י"ד וז"ל גוי שהסיח לפי תומו תחלה אע"פי ששאלו אותו אח"כ ובדקוהו עד שפירש כל המאורע הרי זה נאמן ומשיאין על פיו עכ"ל. וכן פסק מרן בשולחנו הטהור חא"ה סי' י"ז ס' ט"ו (היה לו להביא מ"ש כנ"הג הג"הט אות קע"ט דוקא אם הזכיר מיתה ושאלוהו היאך מת הוא דמהני אבל אם שאלוהו על פרט אחר יצא ממסל"ת:)

הרי לך בהדיא ג' עמודי הוראה מסכימים לדעת אחת שאם התחיל הגוי מסל"ת אפילו שאלוהו אח"כ ובירר דבריו משיאין על פיו. והכא בנ"ד הגם ששאלוהו לגוי אנ"ו שאו"ל ואח"כ הזכיר שם אביו ושם משפחתו ופירש מסל"ת הוא ומותרת לינשא על פיו וכן הסכימו כל הפוסקים הלוא בספרתם יע"ש:

חקירה ב' אי מהני גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת.

פסק מרן בא"הע בסי' י"ז ס' י"ו וז"ל גוי מסל"ת מפי עכ"ום מסל"ת משיאין על פיו ע"כ. ומור"ם כתב ואפילו לא העיד בפירוש שהגוי הראשון הסיח לפי תומו אזלינן מספיקא לקולא ואמרינן דודאי מסל"ת ויש חולקין בזה ע"כ:

וסברא ראשונה היא דעת ת"ה סי' דל"ט ובפסקיו סי' רכ"ג והביא דבריו מהר"ם אלשיך ז"ל בסי' מ"ד וז"ל בת"ה סי' רל"ט כתב על תוגר מפי תוגר דנאמן וז"ל שמאחר שהתוגר האחרון סיפר הדברים במסל"ת אע"פי שלא הגיד היאך שמע אותה שמועה מהתוגר חברו אם במסל"ת ואם בדרך התפארות וכיוצא אתתא שרייא עכ"ל. וא"כ לפי זה אין צ"ל כשאומר היהודי שהתוגר אמר לו מסל"ת כזה דנ"ד אלא אפילו לא אמר אלא סתם ודאי סגי לדעתו דלא עדיף תוגר מפי תוגר מישראל המעיד מפי תוגר וכמו שהתוגר אע"פי שלא יפרש שהראשון היה מסל"ת סגי כל שכן בישראל האומר מפי תוגר דלא חיישינן דילמא לא היה התוגר האומר מסל"ת וכ"ש שהישראל עצמו אומר שהתוגר מסל"ת עכ"ל:

.

וסברא שנית שכתב מור"ם ויש חולקין היא סברת הר"ן דסבר דבעינן שהתוגר השני יאמר שהראשון אמר לו מסל"ת והריב"ש ז"ל אוסר גוי מפי גוי אפילו אם ידענו שהגוי הראשון היה מסל"ת וחולק הריב"ש בעיקרא דדינא דגוי מפי גוי אפילו שניהם מסל"ת:

ולנ"ד כיון שהרב"י כתב בפי' שלא כדברי הריב"ש שאסר בענין גוי מפי גוי וכן הסכימו כל הפוסקים להתיר בעדות גוי מפי גוי ובהדיא כתב מהר"ם אלשיך וז"ל ואע"ג דבהאי נדון הוא תוגר מפי תוגר. והריב"ש ז"ל כתב בתשו' סי' שע"ז דתוגר מפי תוגר מסל"ת לא מהני הרי הר"ן ז"ל בתשו' ותרומת הדשן סי' רל"ט ומהרי"ק שורש קכ"א סברי דמהני וכדאי הם לסמוך עליהם ואע"פי שמלשון הר"ן נראה דבעינן שהגוי השני יאמר שהראשון אמר לו מסל"ת מלשון העכ"ום נראה שמעצמו הגיד וכ"ש שבעל ת"הד הוכיח דאין אנו צריכין לחקור מעכ"ום הב' אם כששמע מהראשון מסל"ת עכ"ל:

המורם מכל האמור דלנ"ד לפי עדות הנז' מובן דהראשון מסל"ת והב' מסל"ת ואשה זו מותרת אפילו לסברת הר"ן והיא סברת יש חולקין שכתב מור"ם בהג"ה דבנדון זה אפילו הר"ן מודה כפי מה שהוכחנו מדברי מהר"מ אלשיך ז"ל:

ועוד יש ראיה מתשובת מהריב"ל ז"ל ח"א סימן א' וז"ל מנא אמינא לה מהא דכתב הרב בעל תרומת הדשן סי' רל"ט וז"ל ותו נראה דכיון דהגוי האחרון לא ביאר דבריו אם הגוי הראשון סיפר דבריו מעצמו או על ידי שאלה לא תלינן להחמיר ולומר ע"י א שאלה סיפר עכ"ל. הרי לך בהדיא דס"ל להרב זלה"ה בגוי מפי גוי דלא חיישינן לומר דילמא הגוי הראשון לא סיפר במסל"ת אלא מחמת איזה אמתלא או בדרך התפארות. ואפילו הריב"ש דס"ל דגוי מפי גוי לא שרינן אשת איש לעלמא לאו מטעם דחיישינן דילמא הגוי הראשון לא סיפר במסל"ת כתב כן אלא משום דמסל"ת חידוש הוא והבו דלא להוסיף עלה כמו שיראה המעיין בספר תשובותיו וכ"ש שלא עמדו דבריו שהרי הר"ן בתשובות והר"י קולון סי' ל' כתבו דגוי מפי גוי נאמן להתיר האשה וכך הוא המנהג לפסוק כמותם עכ"ל מהריב"ל:

ודבריו מפורשים באר היטב לנ"ד דהאשה הנז' מותרת לינשא ע"פי עדות גוי מפי גוי הנז' בקבלת עדות הנ"ל אפילו אין מבורר לנו שהגוי הראשון היה מסל"ת וכ"ש דמשמע מדבריו בנ"ד דהגוי הראשון היה מסל"ת להגיד לחבירו מעשה שהיה:

ועוד ראיה מתשובת מוהרשד"ם ז"ל חא"הע שאלה מ"ז וז"ל הלכה רווחת בישראל שמשיאין אשה ע"פי עדות אשה וכו' ואפילו גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת ואפילו דאיכא למימר מאן לימא לן דגוי הראשון מסל"ת אפילו הכי משיאין אשה ע"פי עדות כזה כמו שהוכיח מהרר"י בעל ת"ה ז"ל בתשובה רל"ט ומהרי"ק שורש קכ"ב ואע"ג דהרי"בש ז"ל חולק ע"ז בתשו' דאין גוי מפי גוי נאמן מכל מקום ראיות הרבנים הנז' גדולות וחזקות כראי מוצק ואחרי דבריהם אין להרהר וכן המנהג פשוט הלכה למעשה כדברי הרבנים הנז' עכ"ל:

הנה מפורש יוצא להקת כל הפוסקים פה אחד להתיר אשה לשוק ע"פי גוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת דלא כהריב"ש. וכן הסכימו כל האחרונים ע"ע הלא בספרתם ואין כאן מקום להאריך בענין זה ופשוט:

ומה גם דאפי' להריב"ש איכא למימר דמודה בנד"ז כמ"ש מהרי"ט דלדברי הריב"ש אפי' לא אמר שהגוי הראשון העיד לפי תומו אלא שנראה מדבריו שהגוי הראשון מסל"ת נאמן והוי עדותו עדות. ובנ"ד כיון שהיה מספר לחבירו מעשה שהיה אנ"א קת"לת יאו"די ורמי"תו בי"ן זו"ז שקפא"ן הוי מסל"ת אפילו להריב"ש וגוי מפי גוי דפוסל הריב"ש היינו כשאומר לו פלוני מת סתם. וכ"ש לס' רמ"א בהגה סי' י"ז סי"ד שכתב בשם הריב"ש גופיה אם אמר פלוני מת אע"פי שלא אמר דברים אחרים הוי מסל"ת אלא דצריך להתיישב בדבר איזה אופן מקרי שאינו מסל"ת בעדות גוי מפי גוי דפוסל הריב"ש:

חקירה ג' שלא הזכיר שם עירו בעדות הנז'.

הנה טעם שהצריכו רז"ל שיזכיר העד שם עירו משום דחיישינן לשני יוסף בן שמעון בעיר אחד ואפילו במקום דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון פסק מור"ם בשם הריב"ש והר"ן ומהרי"ק דבעינן שיזכיר העד שם העיר והיא סברת י"א שכתב מור"ם בהגה סי' י"ז ס' ח"י והכא בנדון דידן לא הזכיר שם עירו ואיכא למימר שמא שאול אחר בעלמא:

אמנם מצינו שכתב מוהרשד"ם סי' ל"ה וז"ל אני אומר שאשה זו מותרת להנשא לכל מי שתרצה ודי לה עדות זה והטעם כי מה שלא הזכיר שם אביו ושם עירו מכל מקום בנדון דידן הוי עדיף טפי משהזכיר שם אביו כיון שהזכיר שם משפחתו יעקב עזר דשמו ושם אביו דרך משל כמו ראובן בן יעקב שכיחי טובא בעולם ואפילו הכי למעשה סמכינן אשמו ושם אביו או שמו ושם עירו וא"כ בנ"ד שהזכיר כינוי המשפחה יעקב עזר עדיף טפי ואם ימצא שאינו חסר אדם מאותה משפחה שיקרא שמו יעקב עזר אלא זה אשתו מותרת:

ועוד אני אומר שכיון שהעיד הגוי ואמר שזה יעקב עזר היה אהובו ומכירו א"כ נראה שעל יעקב עזר ידוע ומפורסם העיד ואין להסתפק באחר עכ"ל:.

הנה מפורש יוצא מדברי מוהרשד"ם דסגי שיאמר שמו ושם אביו או שמו ושם עירו ואם הזכיר שם המשפחה עדיף טפי משניהם. נפקא מינה לנדון דידן שאמר שאול בן סלימאן סעדה הרי הזכיר שם אביו ושם משפחתו ובחד מינייהו הוה סגי לפי דברי מהרשד"ם הנז' כ"ש כשהזכיר שם אביו ושם משפחתו כנ"ד דמהנייא עדותו בלי שום פקפוק אם ימצא שאינו חסר מאותה משפחה ששמו שאול בן סלימאן אלא זה. ומה גם שאמר הגוי כא"ן יעמ"ל פינ"א כי"ר וכא"ן עמילנ"א. ודאי שעל שאול סעדה הידוע ומפורסם העיד ואין להסתפק באחר:

גם יש ראיה לזה ממ"ש רבינו הטור בסי' כ"ג ראו אחד עומד מרחוק שאמר על עצמו שהוא פב"פ ממקום פלוני והרי הוא מת שנחש נשכו והלכו שם ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו משיאין את אשתו עכ"ל. כתב הרב חלקת מחוקק ובית שמואל אפי' להפוסקים דס"ל אם מזכיר שם אביו אין צריך להזכיר שם העיר מ"מ הכא דנשתנה הצורה צריך להזכיר שם אביו ושם עירו עכ"ל. נמצא דלא הצריכו תרוויהו שם אביו ושם עירו אלא במקום דחיישינן לשינוי אבל בשאר עדויות בחד סגי או שיזכיר שם אביו או שם עירו וכ"ש לסברת מרן דאפי' במקום דחיישינן לשינוי גורס פ' כן פ' או פ' ממקום פ' דס"ל בחד סגי ואם הזכיר שם אביו אין צריך להזכיר שם עירו. נפקא מינה לנדון דידן כיון שהזכיר שם אביו אין צריך להזכיר שם עירו וכ"ש הכא שהזכיר שם אביו ושם משפחתו. ועוד שהיה מכירו שהרי אמר עליו הגוי כא"ן יעמ"ל מעאנ"א כיר וכא"ן עמילנ"א וכתב הרב"י בתשובותיו והובא בקונטריס עגונות כשהגוי מכירו עדיף מהזכרת שמו. ובנ"ד ביודעו ומכירו קאמינא והזכיר שמו ושם אביו ושם משפחתו והוו תלתא לטיבותא ואם לא הזכיר שם עירו לית לן בה ואשתו מותרת להנשא.

חקירה ד' שלא אמר וקברתיו וכו'

כתב הרב"י בשם הגהות מרדכי דקדושין גוי המס"לת ואמר הרגתי פלוני נאמן ושריא אתתא לאנסובי דכי היכי דבישראל בין אמר מת בין אמר הרגתיו דמהימן כדתנן בפ"ב דיבמות. ה"נ גבי גוי המס"לת וכ"כ בתשובת מיימוני דשייכי לסדר נשים. וסיים בה ליכא למיפסליה משום דילמא למירמא אימתא ליהודים הוא דקאמר הכי דלא מוכחא מילתא מתוך דבריו לא מקמי הכי ולא בתר הכי דלמרמא אימתא אמר הכי לא תלינן להחמיר ומהימן שאם באנו להחמיר כך היכי סמכי' על שום עדות גוי מס"לת נימא דילמא לא מת ולקלקל האשה מתכוין או למצוא חן כדי שייטיבו לו האשה וקרוביה לאחר זמן אלא ודאי לא חיישי' למידי בכל מס"לת היכא דלא מוכח מתוך דבריו דמשקר וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ח"י והביא ראיה לדבר וסיים בה והיהודי ששמע מפי הגוי יבא לב"ד ויעיד ויתירוה עכ"ל הרב"י והאריך עוד לדחות דברי הרד"ך שמחמיר באופן כזה ונסתייע ממ"ש מהר"מ דשייכי לסדר נשים הנז' ומתשו' מהרי"ק שורש קכ"א ומתרומת הדשן סי' רל"ט:

וממנו נקח ראיה לנ"ד שאמר הגוי אנ"א קתל"ת יהו"די ושמ"ו שאו"ל ן' סלימא"ן סעד"ה אפי' לא אמר וקברתיו אשתו מותרת להנשא שהרי הרב"י ומהר"מ והרא"ש ומהרי"ק ותרומת הדשן כולם מסכימים לדעת אחת שאם אמר גוי מסל"ת הרגתי פלוני יהודי נאמן ושריא אתתא לאנסובי ולא הזכירו בדבריהם שצ"ל וקברתיו ש"מ דסברי באומר הרגתי אין צריך שיאמר וקברתיו. וגם כן שמעינן מדברי הגאונים הנז' דלא חיישינן דילמא למירמא אימתא או להתפאר כל שאינו מובן מדבריו דמכוין למירמא אימתא כגון שאמר עשה דבר פלוני ואם לאו אהרוג אותך כמו שהרגתי פלוני התם אמרינן אינו נאמן דלמירמא אימתא קא מכוין אבל כל שדבריו סתומים נאמן ומשיאין על פיו וכ"ש לנ"ד שהיה גוי מסל"ת עם גוי ואמר הרגתי פשוט וברור הוא דליכא למיחש לא למירמא אימתא ולא להתפארות דמאי רבותיה שהרג יהודי דלגבי גוי חבירו השומע מילתא זוטרתי היא:

וכן מפורש יוצא מתשו' הריב"ש שהביא הרב"י וז"ל שלא הצריך הרמב"ם ז"ל לומר וקברתיו אלא כשאין הגוי מזכירו בשם אבל כשאמר הגוי מסל"ת איש פלוני מת חלילה לרבינו ז"ל שיצריך וקברתיו עכ"ל. הרי מבואר שהרי"בש מסכים דכשמזכיר שמו אין צריך לומר וקברתיו וכן מפרש דברי הרמב"ם ז"ל ודבריהם מבוארי' באומר פלוני מת סברי כיון שהזכיר שמו אין צריך לומר קברתיו. וכ"ש לנ"ד דאמר הגוי הרגתי פלוני שאין צריך לומר וקברתיו אליבא דכולי עלמא:

וראיה לזה דפסק מרן בש"ע סי' י"ז ס"ז גוי שאמר מסל"ת הרגתי את פלוני שמשיאין את אשתו עכ"ל. שמע מינה כשאומר הרגתי אין צריך שיאמר וקברתיו. ואילו בסעיף י"ז פסק וז"ל בא גוי ואמר איש שיצא מכאן עמי מת משיאין את אשתו אע"פי שאין הגוי יודע אותו האיש וי"א שצריך שיאמר קברתיו עכ"ל. משמע דע"כ לא פליגי אלא באומר מת אבל אם אמר הרגתי ליכא מאן דפליג ואין צריך לומר וקברתיו. ובאומר מת נמי כתב מור"ם בהג"ה וז"ל ודוקא בכ"הג שאינו מזכיר שם המת ואינו מכירו אבל אם מכירו לא בעינן קברתיו עכ"ל. א"כ נפקא לן לנ"ד שאין צ"ל וקברתיו מכמה טעמי אליבא דכ"ע חדא שאמר הרגתי ועוד שהוא מכירו ומהימן לכ"ע.

ועדיפא מינה בנ"ד שאמר הגוי רמית"ו בי"ן זו"ז שקפא"ן הוי כאילו אמר קברתיו דהכי כתב מרן בשם הריב"ש וז"ל שאפילו למצריכין שיאמר קברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטולו ממקום למקום כדרך המתים ולא היה בודד כנף ופוצה פה ומצפצף או שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שנתעסקו בו אחרים בהא סגי דהשתא ליכא למיחש למידי שכיון שנתעסקו בו הכירוהו וליכא למיחש דאמר בדדמי עכ"ל. והכא בנ"ד כיון שטלטלו כדי להשליכו בי"ן זו"ז שקפ"אן אין צריך שיאמר קברתיו וכן הסכמת כל הפוסקים יע"ש ואין כאן מקום להאריך דפשוט הוא:

חקירה ה' דשמא נתכוון להעיד וכו'.

הנה מהריב"ל ז"ל בחלק ג' שאלה ב' האריך בענין מתכוין להעיד ומסל"ת איזה מקרי מסל"ת וכתב וז"ל הכלל העולה דנקטינן דבשואל על אנשי הבית או שאומר אמרו לאנשי ביתו של פלוני שמת פלוני הוי מסל"ת אבל כשמזכיר אשתו לא הוי מסל"ת וכשבא לב"ד בכל גוונא לא הוי מסל"ת עכ"ל:

משמע אינו נקרא בא להעיד אלא מי שאינו מסל"ת וכן משמע מדברי רבינו הטור שכתב וז"ל גוי שמסל"ת שמת ואינו מכוין לשם עדות משיאין את אשתו וכן השומע ממנו ובא והעיד בפני ב"ד משיאין את אשתו כיצד מסל"ת כגון שאמר אני ראיתי לפלוני שמת כמה היה נאה או כמה טובה עשה עמי וכיוצא בזה שמוכיח שאינו מכוין לשם עדות אבל אם מכוין לשם עדות אינו נאמן עכ"ל:

וכן כתב הרמב"ם בענין איזה נקרא מסל"ת כגון כמה היה נאה וכדומה וכתב הכ"מ בשם הריב"ש ז"ל וז"ל אם לא בא לב"ד ואמר מעצמו איש פלוני מת מספר דברים מסל"ת נקרא ואין צריך שיאמר בדבריו כל אותם דברים שהזכיר הרמב"ם שהוא לא הביאם אלא לרווחא דמלתא והביא ראיה מההוא גוי דהוה אמר מאן איכא בי חסא שכיב חסא עכ"ל. והרב משנה למלך ז"ל כתב עליו ודברים ברורים הם אמנם הר"ן ז"ל בתשובה הביאה הלח"מ בשם הרב"י וז"ל שצריך שיקדים דברים דומיא דמאן איכא בי חסא וכבר תמה עליו הרב הגדול מוהריב"ל ז"ל בריש ח"ג דאדרבה משם משמע בהפך דמאן איכא בי חסא פירושו מי מאנשי ביתו של חסא שישמע דברי ואדרבה זה נראה קצת דמתכוין להעיד והריב"ש ז"ל הביאו בתשובה לראיה לומר שאין צריך שיקדים דברים עכ"ל:

נקטינן מהכא דהר"ן והריב"ש פליגי אם צריך הגוי להקדים דברים לעדותו או לאו ורוב האחרונים מסכימים לדעת הריב"ש דאפילו לא הקדים דברים מקרי מסל"ת. והנדון שלפנינו פשיטא דהוי מסל"ת ואינו מתכוין להעיד אפילו לסברת הר"ן שהרי היה מתאונן עליו ואומר חבל על פלוני כא"ן יעמ"ל מעאנ"א כי"ר וכא"ן עמילנ"א ודאי דמקרי מסל"ת. והגוי הראשון שאמר אנ"א קתל"ת פלוני ורמית"ו בי"ן זו"ז שקפא"ן לסברת הריב"ש ושאר פוסקים כיון שלא בא לב"ד אפילו לא הקדים דברים מקרי מסל"ת ולסברת הר"ן דסבר צריך שיקדים דברים אחרים. הנה מצאתי מוהרש"ך ז"ל הובאו דבריו בקונטריס עגונות אפי' לדעת הר"ן שמצריך הגוי המסל"ת להאריך בספור קצת דברים אחרים היינו כשמספר לישראל אבל כשמספר לגוי אין צריך עכ"ל:

נפקא לן לנ"ד אפילו לסברת הר"ן לא הוי מתכוין להעיד כיון שהוא גוי מספר לגוי כדברי מוהרש"ך ושני הגוים ראשון ואחרון נקראים מסל"ת אליבא דכ"ע. ומה שאמר הגוי האחרון נכ"אן תג"י שהאד"ה קודא"ם אל"ה וקודא"ם אשר"ע נשה"ד לא מקרי נתכוון להעיד חדא דמעיקרא היה מתאונן עליו והוי מסל"ת. ועוד דמשמעות לשונו אינו מובן דמתכוין בשביל האשה אלא כוונתו לאמת דבריו שכן שמע ממנו בלי ספק אפילו אם יאמרו לו שיאמר בתורת עדות לפני שוטר ומושל כדי להעניש ההורג הוא יעיד ששמע כן מן ההורג. וש"מ נמי דהשתא מיהא אין כוונתו להעיד אלא אם יזמינוהו לעדות:

וכתב הרב כנ"הג בשם הרשד"ם וז"ל בא לב"ד בכל גוונא לא מהני לא בא לב"ד אם נראה שכוונתו להתיר או להעיד אינו נאמן ואם לאו עדותו עדות. ושם כתב הכנ"הג סי' ס"ב וז"ל ובתשו' כ"י למהר"ר ישועה קנדיוטי ז"ל מצאתי בשם רבינו ישעיה מטראני ז"ל והריטב"א והריב"ש ז"ל דכל שלא בא לב"ד אעפ"י שמחזר להעיד מסל"ת מקרי עכ"ל. וסיים הרב בדבריו וכן דעת הר"ש הלוי ז"ל בתשו' חא"הע סי' ד':

ואני בריה קלה ראיתי דברי מוהר"ש הלוי ז"ל בתשו' הנז' והאריף להוכיח כאמור וז"ל הר"ש הלוי ז"ל הרי בפי' כתב הרא"ם ז"ל דכיון שהוא חוץ לב"ד אפי' שיהא מכוין להעיד ויחפש ויפשפש אחר בני אדם הרוצים לדעת במיתת פלוני ואמר להם פלוני מת מקרי שפיר מסל"ת. וכיוצא לדברים אלו של הרא"ם ז"ל כתב הרב הגדול מוהר"י טאיטצק ז"ל הביאם הרב ר' בנימין זאב ז"ל בתשובו' סי' ח' וסי' ט' והביא ראיה מתשובת הרשב"א ז"ל והוכיח ממנה דהגוי אם אמר מת סתם בלי שאלה ובלי הזכרת שם אשה ובלי שיבא לב"ד הוי מסל"ת ושכן פשט המנהג. ועוד הביא שם הרב רבי בנימין ז"ל כמה תשובות מכמה רבנים גדולים וטובים שכולם ס"ל כדעת מוהר"י טאיטצק ז"ל עכ"ל הרא"ש:

הרי מפורש יוצא דלא מקרי בא להעיד ואינו נאמן אלא בא' מג' אופנים. ראשונה כשבא לב"ד אפי' מסל"ת כיון שבא לב"ד מעשיו מוכיחים עליו שנתכוון להעיד ואינו נאמן. שנית כשהיה ע"י שאלה. שלישית כשמזכיר שם האשה כגון שאמר אמרו לאשתו או השיאו את אשתו. אבל כשהיה חוץ לב"ד ולא הזכיר שם אשה ולא היה ע"י שאלה אע"פ שנראה מכלל דבריו שמתכוין להעיד אפי' הכי נאמן ומשיאין על פיו:

ובנ"ד חוץ לב"ד ולא הזכיר שם אשה ולא היה על ידי שאלה פשיטא דעדותו עדות אף על פי דמשמע קצת דמתכוין להעיד ממה שאמר נכ"אן תג"י שהא"דה וכו' אפ"ה עדותו עדות ומשיאין על פיו. ומה גם שכבר הוכחתי שאין במשמעות דבריו לשון עדות כלל להתיר האשה וכל מי שהוא בקי בלשון ערבי פשוט וברור לו שאין במשמעות דבריו לשון עדות כלל כמו שכתבתי דכוונתו לאמת דבריו שכן שמע מן הגוי ההורג בלי ספק אפי' אם יאמרו לו שיאמר בתורת עדות לפני שוטר ומושל כדי להעניש ההורג הוא יעיד ששמע כן מההורג ופשוט הוא:

חקירה ו' ז' שמא מתפאר הגוי הראשון או השני למדוהו וכו':

הנה ממ"ש מרן בסי' י"ז ס' י"ד וז"ל אם היה אמתלא בשיחת הגוי שמא נתכוון לדבר אחר כמו שאמר לאחר עשה לי כך וכך שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי לפלוני אין זה מסל"ת שכוונתו להטיל אימה על זה עכ"ל. ומור"ם בהג"ה כתב בשם רבינו ירוחם נתיב כ"ג וז"ל וכן במקום שיש לחוש לשקרא שלמדוהו לומר כן אין סומכין עליו עכ"ל:

הרי מבואר דלא אמרינן למירמא אימתא או שילמדוהו לשקר כגון שיש לחוש שמא האשה שכרה את הגוי לומר כן כדי שיתירוה להנשא לא חיישי' לזה אלא אם היה מוכח כן מתוך דברי הגוי אבל מסתמא לא חיישינן. ובנ"ד סתמא קאמר אני הרגתיו ואין צד להחמיר בזה:

וכן דייק מוהריב"ל ח"ב סי' ט"ו ונסתייע מדברי הגמרא וז"ל וכדאמרינן בגמרא ואי לא קטילנא לך כמו דקטילנא לפלוני עכ"ל. ושם כתב דברי מהר"ם ז"ל בתשובת שאלה בההיא עובדא דההוא גוי דקאמר לישראל שקול אספסתא ושדי לחיוותא בשבתא ואי לא קטילנא לך כי היכי דקטילנא לפלוני ישראל דאמרי ליה בשיל קדרה בשבתא ולא בשיל וקטלתיה. דשאני התם דמוכחא מלתא דלמירמא אימתא הוא דקא עביד אבל היכא דאמר הרגתי לפלוני דלא מוכחא מלתא דלמירמא אימתא קא עביד לא תלינן להחמיר ומהימן וכתב הרב בעל ת"ה בס' הכתבים סי' רנ"ג דלא תלינן אלא אם כן מוכרח מתוך דבריו טובא דמשקר יע"ש עכ"ל. נקטי' מהכא דלא אמרינן מתכוין למירמא אימתא אלא אם כן מוכח מתוך דבריו כאמור:

ועוד יש ראיה ממה שכתבתי לעיל בחקירה ד' מהגהת המרדכי שהביא הרב"י ומהר"ם והרא"ש ומהרי"ק והרב תה"ד שכלם מסכימים לדעת אחת דלא אמרינן דהגוי מתפאר או למירמא אימתא נתכוון אלא אם כן מוכח מתוך דבריו טובא דמשקר כדברי מהריב"ל ז"ל. ולפי שמור"ם ז"ל בהגה משוה דין זה דלמירמא אימתא לדין האי דחיישינן שמא לימדוהו לומר כן וכגון דשמא האשה שכרה אותו לומר כן כדי שיתירוה להנשא ממנו נקח כי היכי דאמרינן לענין למירמא אימתא דוקא היכא דמוכח מדבריו טובא דמשקר כדי להתפאר או להטיל אימא כההיא דעשה דבר פלוני ואי לא קטילנא לך כי היכי דקטילנא פלוני. הכי נמי לענין דחיישינן דילמא לימדוהו לומר כן אין לחוש לזה אלא אם כן מוכח מדבריו דמלומד מאחרים אבל אם דבריו סתומים כנדון דידן לא חיישינן דמלומד או להתפאר כיון דלא מוכח מדבריו:

ועוד יש ראיה ממ"ש מרן בסימן י"ז סימן מ"ח באומרת גרשתני והוכחשה ואח"כ הלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנ' ואפי' בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו עכ"ל. מכאן הוכחה גדולה דלא חיישינן שמא שכרה ולימדה אותו לומר כן אלא בהוכחשה מקודם דאתרע חזקתה דאל"כ אין לדבר סוף והיכי משכחת מס"לת דכשר דאמור רבנן. דבכל מסל"ת אמרינן שמא שכרה אותו ולימדה אותו אלא ודאי התם דהוכחשה דוקא אמרי' הכי. ואפי' בהוכחשה נמי הק' הרב המגיד על הרמב"ם ל מאין הוציא שכרה אותו דין שלא הוזכר בגמרא והאריך בזה הכ"מ ויישב דברי הרמב"ם ע"ש בפ' י"ג מהל' גירושין ילפינן מדבריהם מיהא לנ"ד דאין לחוש שמא שכרה אותו ולימדה אותו כאמור:

ועוד סברא נותנת דלא אמרינן בנ"ד מלומד או להתפאר בגוי הראשון משום דאם הוא מלומד לא יאמר הרגתיו היה לו לומר פלוני מת ומדקאמר הרגתיו נאמן. ולא שייך ג"כ לומר להתפאר נתכוון משום דלגבי גוי חבירו ליכא התפארות דהריגת יהודי אחד מלתא זוטרתי היא לגבייהו. ולגבי גוי השני נמי לא אמרינן למירמא אימתא או מלומד סברא היא דכיון דאומר להם על גוי אחר שהרג לא שייך למירמא אימתא לגבי דידיה ולא לגבי הרוצח דמה איכפת ליה לגוי השני אם יהיו יריאים ממנו מהרוצח ושתהא אימתו מוטלת על אחרים ולא חיישינן נמי דמלומד הוא דאם כן היה לו לומר פלוני מת ולמה ליה להרבות שקרים כל כך לומר גוי פלוני הרג פלוני אלא ודאי דקושטא קאמר:

חקירה ח' דשמא הגוי השני שונא לו וכדי להרע לו וכו':

הנה הרב צרור הכסף ז"ל הקשה דברי מוהריב"ל ז"ל אהדדי בחלק א"הע סי' ה' דמהריב"ל בחלק ג' סי' נ"א פסק להחמיר ולא רצה להתיר בעדות גוי מסל"ת ואמר שאנשי הספינה הרגו לשני אחים. והרב ז"ל כתב באותו נדון מוכח טובא דהגוים עברתם שמורה נצח וכ"ש שאחר יום או יומים שגירשוהו והוציאוהו מן הספינה אמר מה שאמר משמע דוקא בכ"הג שידענו בודאי שגירשוהו משום הכי איכא למימר דכדי להרע לבעלי הספינה שקר ענה להנקם מהם מאחר שגירשוהו וקפחו פרנסתו משום הכי דובר שקרים לפני בני ישראל כדי שהם יגלגלו עליהם להנקם מהם אבל מסתמא עדותו עדות. ואילו בחלק שני סי' ט"ו בעדות התוגרמות כתב שאין לסמוך עליהם מאחר שאמרו האל היודע אם האיספ"אי הרגו והא התם לא נודע ולא נשמע אם אותם התוגרמות היה להם קטטה עם אותו האיספ"אי. ואם כן היאך חשש הרב ז"ל לומר דילמא כוונתם להרע ודבריו קשו אהדדי. ואילו בח"ב סי' ו' כתב מוהריב"ל דההיא אתתא שריא להתנסבא בעדות ה"ר יצחק מורקאט:

וע"ז כתב הרב צרור הכסף וז"ל ואנכי לא ידעתי מה אדון ביה דהא בעדות ההיא גוי מסל"ת אמר פלוני ופלוני הרגו אותו ואמאי לא חשש דילמא כוונתו להרע הואיל והזכיר שם ההורג והדברים קל וחומר אם בעדות התוגרמות דלא החליטו הדבר לומר שהאיספ"אי הרגו אלא כיון שאמרו האל היודע עכ"ז דן דינו הרב ז"ל להחמיר בעדות רבי יצחק מורקאט שאמר המסל"ת פלוני הרגו צריכה למימר דודאי כוונתו להרע. ומשני אפשר לחלק בין דין לדין ולעולם מוהריב"ל ז"ל ס"ל אפילו היכא דאמר הגוי מסל"ת פלוני הרגו לא משום זה נאמר דכוונתו להרע ודיינינן להחמיר אלא כי היכי דסמכינן עליה כשאומר מסל"ת פלוני מת ועבר מן העולם כמו כן נאמן כשאומר פלוני הרגו כי גילוי מלתא בעלמא הוא לומר מי הוא ההורג ולא חשש מוהריב"ל אלא היכא דמוכחא מלתא טובא דלהרע מכוין בהכרח וכמעשה דהתוגרמות שאמרו בפיהם בא עמנו אפשר שנהיה סיבה להביא להורגי צורי בידו תחילתן מוכיח על סופן דאין זה כי אם רוע לב שיש להם עם אותו האיספ"אי וכו' האמת יורה דרכו דבשביל קטטה שהיה להם עם האיספ"אי ובין דא לדא הקול נשמע שצורי לא נודע היכן הוא אם חי אם מת אז מצאו עילא להנקם ממנו באומרן האיספ"אי הרגו אולי על ידי זה יפול ברעה ולעולם צורי אינו מת כי אם חי עכ"ל:

גם הרב צרור הכסף הביא דברי הרב משפט צדק ח"א סי' ו' שכתב וז"ל בא שני"ז של סאלי"ם גאוו"ץ ואמר בואו ותעשו תביעה בעד משה חכים ואני אתן עדות איך הרגו בנו של סאלי"ם גאוו"ץ יע"ש שהאריך הרב מ"ץ והעלה וז"ל שודאי להרע לבנו של סאלי"ם גאוו"ץ בא שאם להודיע שהרגו לבד לא היה לו לומר להם שיתבעוהו והוא יתן עדות אם כן מוכחא מלתא מתוך דבריו שלא בא רק להרע לבנו של סאלי"ם גאוו"ץ והוא ירצה להעיד נגדו להנקם מהם היהודי וכי דרך הגוים הארורים לרחם על היהודים ולדאוג על הריגתם אין זה כי אם רוע לב שיש לו עמו ורוצה להרע לו עכ"ל:

ובנ"ד כיון שאמר להם אל"ה יקתל קאת"לו וכ"אן ת'ג"י שהא"דא קוד"אם אל"ה וקוד"אם אשר"ע נש"הד אפשר לומר שיש לו שנאה עליו ורוצה להרע לו ודומיא דנדון של הרב מ"ץ ז"ל שאמר ואני אתן עדות והעלה הרב שאין בדבריו ממש שאין כוונתו אלא להרע ואין עדותו עדות:

אמנם האמת יורה דרכו שאין הנדון דומה לראיה דשאני התם אמר לאחיו של משה חכים בואו ועשו תביעה מבנו של סאלי"ם גווא"ץ שהרג למשה חכים ואני אתן עדות נמצא שהוא מעורר אותם לדרוש דמו מיד ההורג הנז'. וכן בנדון של מוהריב"ל בח"ב סי' ט"ו בעדות התוגרמות שהיו מחפשין ואומרות בפירוש בוא עמנו אפשר שנהיה סיבה להביא להורגי צו"רי התם מוכחא מלתא טובא שכל מגמתם אינה אלא להרע להאיספ"אי בעדותו. וכן בנדון שכתב מוהריב"ל ח"ג סי' כ"א בההוא שגירשוהו מן הספינה וקפחו פרנסתו והעיד עליהם שהרגו שני אחים פסק הרב ז"ל שאין עדותו עדות דכיון דיש לו קטטה עמהם גלויה ומפורסמת לעין כל מוכחא מלתא דלהרע להם נתכוון כדי להנקם מהם שקפחו פרנסתו:

אבל בנ"ד שלא הוברר לנו שהיה לו קטטה עם הגוי הראשון כי ההיא דאנשי הספינה וגס אין מובן מדבריו לומר שיתפסו ההורג ע"פי עדותו זאת כי ההיא דהתוגרמות שאמרו אולי נהיה סיבה להביא להורגי צו"רי. וגם לא אמר ליהודים בואו ועשו תביעה ואני אעיד כי ההיא דאמר להם שיתבעוהו והוא יתן עדות אלא שהיה מתאונן עליו לפי שהיה מכירו ועושה עמו טובה ולכך אמר אל"ה יקת"ל קאתל"ך שמנע ממנו אותה הטובה וגילה סופו על תחילתו שאמר לבסוף כא"ן יעמ"ל מעאנ"א כי"ר וכא"ן עמיל"נא. גם מה שאמר כא"ן ת'ג"י שהא"דה קודא"ם אל"ה וקוד"אם אש"רע בש"הד אין מובן מדבריו שיש לו שנאה על ההורג ומחזר למצוא עילה שיתפסו ההורג והוא יעיד. אלא שהוא מצדיק את עצמו בעיני השומעים ולהורות שאין מתירא מן ההורג לכבוש עדותו אם יתפש ההורג וישאלו ממנו עדות עכ"ז יעמוד בדבורו ויעיד ולעולם אימא לך דאדרבא לא ניחא ליה שיתפסו ההורג ויצטרך הוא להעיד ואז יהיה לו שנאה עם ההורג. ואין מובן מדבריו כי אם האתאוננות שמתאונן עליו מראש ועד סוף :

וכן כתב הרב יד אהרן ז"ל בחא"הע סי' י"ז ס"ק מ"ד וז"ל אם יש הוכחה שלהזיק לרוצח נתכוון או להשפיל ליהודים לא מקרי מסל"ת הרד"ך ז"ל בית ך' ובית כ"א חדר ט' עכ"ל. וסיים שם בשם הרב צרור הכסף היכא דראינו דיש קטטה זה עם זה בהא ודאי אפילו שלא אמר בפיו יביא אותו למשפט בודאי כוונתו להרע לו. וכן אם נראה ברור מדבריו ששונא אותו אין עדותו עדות. וכגון דאמר תביאו אותו למשפט ואני אעיד אפילו לא ידענו אם היה קטטה ביניהם כיון דמוכח מדבריו שיש להם שנאה זה על זה אין עדותו עדות. אבל כשלא ידענו ולא שמענו ממנו דברים קשים בהא ודאי תלינן להקל הגם שאמר פלוני הרג אותו עד כאן לשונו:

ובנ"ד לא ידענו שיש קטטה ביניהם וגם לא שמענו מפיו שמחזר שיתפס ההורג והוא יעיד. כדי להנקם ממנו הגם שאמר אל"ה יקת"ל קאתל"ך וגם אמר כא"ן ת'ג"י שהאד"ה קודא"ם אל"ה וקודא"ם אשר"ע בש"הד. דרכם לומר כך אפילו אין לו שנאה עליו ולא משמע בפי' דניחא ליה שיריעו להורג ואפשר לומר דאדרבה ניחא ליה שלא ישמעו דברים אלו אלא התאוננות בעלמא הוא מתאונן עליו לפי שהיה מכירו והיה עושה עמו חסדים כאמור:

המורם מכל האמור שמובן מדברי רבותינו ז"ל הנז"ל אשר מימיהם אנו שותים ובצלם אנחנו מסתופפים ועל דעתם אנחנו נשענים דאשת שאול הנז' ה' ינקום דמו מותרת להנשא ע"פי העדות הנ"ל. והגם שאין ידיעתי מכרעת וידעתי מיעוט ערכי ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול להורות בדבר ערוה החמורה ואז קטון וגדול עלי יניעו ראש לאמר איך יצאתי ממחיצתי לעמוד במקום גדולים להורות באיסור ערוה החמורה עכ"ז הנראה לפי קוצר דעתי כתבתי זאת אשיב אל לבי כי על דעת רבותינו ז"ל הנז"ל אני סומך ומה שלמדתי מדבריהם העליתי בקן קולמוסא להציל האשה הנז' מכבלי העיגון אם יסכימו על זה חכמי ורבני דורנו בעלי הוראה שמהם תצא תורה. והן בפרט אם יסמוך ידו ויעלה בהסכ'מה רב האי מופת דורנו הרב המופלא וכבוד ה' מלא ר"מ ור"מ רב משרשיא כמוהר"ר רב הו"ד יוסף דוד אבולעפיא נר"ו אם יסכים על מה שכתבתי הרי האשה הנז' מותרת להנשא ואם לא יסכים אני מבטל דעתי אצל דעתו דעת עליון וה' הטוב יעמידנו על האמת וכל פונות שאנחנו פונים יהיו על דבר אמת וענוה צדק ויצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. הלא כה דברי צעיר אנכי:

הצעיר מרדכי בכמהר"ר אברהם זלה"ה

שאלנו את פי הרב מופת דורנו הרב המופלא וכבוד ה' מלא ר"מ ור"מ רב משרשי"א כמהר"ר רב הו"ד יוסף דוד אבולעאפייא נר"ו אם יסכים לכל הכתוב והסכימה דעתו דעת עליון להסכים לכל האמור ולא הספיק לחתום עד שנתבקש בישיבה של מעלה לכן הוצרכנו לשאול מאת חכמי ורבני דורנו על כל הכתוב לחיים שהסכימה דעתו למה שכתוב יבא על החיתום ישא ברכה מאת ה' ויחי עוד לנצח כיר"א:

גם אני הצעיר דעתי מסכמת לדעת עליון וכבר כתבתי וחתמתי פסק ע"ז ונתתי ביד המוליך הפסק ומרוב אריכות הזמן נמחק ונטשטש ולכן הוצרכתי לחתום פעם אחרת להפקת רצון השואל ולראיה חתמתי שמי פה ע"הק צפת תוב"ב:

ע"ה אברהם אנהורי ס"ט

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה