ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אבן העזר · סימן ד
וישלח אברהם את ידו קב"ע הנ"ל לשאול את פי עליון הרב הגדול מעוז ומגדול ויומא כי האידנא ראשון לציון בע"הק ירושלים תובב"א כמהר"ר חיים דוד חזן נר"ו היכן הדין נוטה וזה אשר השיב לי:
תשובה אנכי הדל באלפי חזי הוית שאלת חכם חצי תשובה רומז על האר"ש בהדי שותא תלי תלין של הלכות גליה לדרעיה ואת ירך אברהם מה ירך בסתר היא מוצאת מתחת יד חבר האי מאן דיאיר הרב הכולל דיינא דנחית לעומקא דדינא ברוך אברהם חיים עד העולם נר"ו ומרוב הענוה פנה אל האזוב ובקש מאתי לגלות דעתי קלה כמות שהיא וכל לגבי דידי יראה ורעד יבא בי מה מני יהלוך להורות תשובה ומה גם באיסור ערוה החמורה ממ"ש הרב הנמק"י ז"ל בשם הריטב"א ז"ל הביא דבריו מוהרד"ך ז"ל בתשו' דאע"פי שהיקלו קולות רבות משום עיגונא יש לו לדיין לדקדק היטב יע"ש וכמ"ש מהרשד"ם ז"ל בכמה מתשובותיו וכי מה אני לטחון עד אשר דק. כל קבל דנא לא אוכל להתאפק כמאמר התנא שאין אתה בן חורין להבטל ממנה ואזהרה שמענו מפה קדוש הוא הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל ודעת מרן ז"ל בתשו' ובב"י סי' י"ז שראוי לכל מורה לחזור על צדדי היתר בעיגונא דאיתתא ומהרשד"ם ז"ל בחא"ה סי' ג"ן כתב אין מדקדקים באשה עגונא וכל המחמיר וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו וכ"כ הרב בצלאל ז"ל בתשו' סי' כ"א ומרן החב"יב ז"ל בתשו' א"הע סי' ז' זאת היתה לי לצאת ממחיצתי לתור ולחפש להוציא את האשה העגונא הזאת דנ"ד מכבלי העיגון ע"פי העדויות הכתובים בשאלה. ועל פי הקדמה ידועה ומוסכמת מכל הפוסקים אף ל'ו הביאה מרן הקדוש ז"ל בתשו' א"הע דף ק"ז סמיכנא דלעולם אנו הולכים ודנים בגופה של עדות דברים ככתבן אשר נכתבו בקב"ע בב"ד ועליהם אנו סומכים לדון כפי המובן ממשמעות פשט הדברים אשר כלל במכתב אך אמנם במה שלא בא דבר ממנו במכתב בגופה של עדות לא נחתינן נפשין לאחמורי ולמימר דילמא הכי הוה או הכי הוה דא"כ אין לדבר סוף ולא מצאנו ידינו ורגלינו להתיר אשה עגונא אחת מיני אלף וכו' וכ"כ מהרח"ש ז"ל בס"סי נ"ו ופו"כ סימן קס"א ומהר"ש הלוי ז"ל סי' ג' והרב ד"מ ז"ל דאין לנו אלא המובן מהעדויות הבאים לפנינו יעו"ש בסי' ט' ובכן אל ה' ויאר לנו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו לכוין אל אמיתותה של תורה וצדקה תהיה לנו:
ואומר קודם כל דברי אשימה עיני לברר אי האי איתתא דנ"ד יצאת מחזקת אשת איש מדאורייתא יתא לענין שאם נשאת לא תצא וגלוי וידוע לפני כל יודעי דת ודין דבעינן תרתי שיעידו העדים שראו שנטבע וגם ששהה שם כדי שיעור שתצא נפשו כמבואר בהרמב"ם ז"ל ושאר פוסקים והסכמת האחרונים ז"ל:
והנה בנ"ד אנכי הרואה עדות היהודי מאותו כפר שהיה באותה ספינה שנשברה וניצול עם כי דבריו מוכחשות מפי ארבע העדים אחרים המעידין מפיו דמכחישין אותו אפ"ה נראה דאין מקום לפסול כי אם לעדות הארבע שהעידו מפיו כיון דהוברר הדבר דהתל בהם ולכל אחד סיפר בסגנון אחד והרי נשבע שלא היו דברים מעולם ממה שאמר להם והודה בפיו ששקר דיבר להם והרי עדותם כאילו לא היה. אבל הוא לא נפסל דאין לנו אלא הגדתו בב"ד דבין בעדות הא' בין בעדות הב' ע"י חומרות ושבועות ההוא אמר שנפל לים וראהו בים סמוך ליבשה הולך ע"ג חול הים ברגליו ולא ראהו עוד גם בעדות השני שהעיד פ"ב אמר ולא ידע ממנו היינו ממש כדבריו הראשונים שלא ראהו עוד וע"כ אמר שלא ידע ממנו כיון שלא ראהו עוד והיינו ודאי שנטבע ומת שלא היה לו חיות לעמוד עוד והרי לפנינו עדות ע"א שנטבע במשל"ס דיוצאת האשה מחזקת אשת איש מדאוריי' לענין שאם נשאת לא תצא:
וכן מתבאר היטב מעדות הח' מפי גוי המלח מסל"ת אשר באותה ספינה שנשברה שאמר שמתו כמו שלשים בני אדם וג' יהודים שהיו בספינה אחד מתוניס וב' מהסא"חל שהוא כפר שלהם ופ'רג'י שהוא האחד שלהם ישב בספינה אבל האחר קפץ לים ומת וכשיצאנו ליבשה מצינו בין אותו בין שאר בני אדם שמתו והיינו שראה לכל השלשים מתים בשפת הים והיהודי הב' מכפר הנ"ל ג"כ מת עמהם הרי בבירור מעיד על היהודי. הב' מכפר הסא"חל שהוא אליהו המבוקש שנטבע ומת. גם מעדות העד ששמע מפי מלח מהספינה שקפצו גוים ויהודים לים לשוט ומתו הרי שמעיד על טביעתו ועל מיתתו הגם שלא אמר בפירוש על. היהודי המבוקש שנטבע הא לא איריא וכמ"ש הרדב"ז ח"א סי' רע"ג דאם העיד. שנטבעה הספינה אפי' שלא העיד בפירוש על ישראל כיון שידענו שהיה שם סגי בהדי לענין שאם נשאת לא תצא וכ"פ הריב"ש ז"ל סי' שע"ז ומהריק"ש ז"ל סימן קי"ד ועיין להרב ב"ד ז"ל חא"הע סי' ח"י ולהרב באר המים ז"ל סי' ח"ן יע"ש:
אלא דאכתי חסר תנאי השני והוא העיקר להוציאה מחזקת אשת איש מדאורייתא שיעיד העד ששהה שיעור כדי שתצא נפשו ואפליגו בה רבוותא אם הוא ג' שעות או בשעה אחת די כמבואר בדברי הפוס' ותפסו רבני האחרונים ז"ל שלא להחמיר להצריך שישהה ג' שעות כמבואר מדברי הרב אליהו רבה סי' י"ב והר' ד"מ ז"ל סי' י"ג והבאר המים סי' ס"א והכא בעדות הב' הנז' כתוב לאמר והמתין מעט ולא ראהו עוד ומבואר מתיבת מעט שלא המתין אפי' חצי שעה ולא די לן בזה כדי להוציאה מא"א מדאורייתא דאפשר דיצא במקום אחר חי. ברם מהב' עדויות אחרות שהבאתי מבואר בבירור גמור שנטבע ומת דכל מאי דבעינן שישהא כשיעור שתצא נפשו היינו מחשש שמא נשאר תחת המים ועדין הוא חי ויצא במקום אחר משום משל"ס. אבל כעין נ"ד שהיה על חוף הים הולך ברגליו ולא שט ותכף ראו אותם מתים על שפת הים הרי הטביעה ומיתה בבירור דמשפת הים שנטבעו אין צד לחוש שהלכו למקום אחר ויצאו שם חיים ואלו הם אחרים שהביא הים ממקום אחר דהרי נשמע מדבריהם והוא האמת כאילו מעידין שנטבעו וראו אותם שפלטן הים והנם מתים א"כ אפי' שלא העידו כן בפשוט אלא. שקפצו לים ומתו כיון שלא עבר זמן והם עסוקים באותו ענין הוברר להם שמתו ועדיף משהה כשת"נ שהרי הם מעידין שמתו בפירוש וכמובן. ומה גם למאי דנקטו הפוסקים ז"ל ומכללם הרב הגדול מהרח"ש ז"ל בקונ' ד"ס ובתשו' סי' מ"א דאם אין העד בפנינו לחוקרו אם שהה שם וכו' כגון שהוא עד מפי עד תלינן ששהה שם כדי שת"נ. הגם דבתשו' סי' נ"ט אמרה בלשון שמא וגם שהט"ז ז"ל החמיר בזה מ"מ הא חזינן לרבני האחרונים ז"ל דתפסו להקל בזה כמ"ש הרב בעי חיי ז"ל בא"הע סי' ז' והרב פמ"א ז"ל ח"א סי' ג"ל והרב פני משה סי' כ"ו וסי' ס"ד והרב מכתב מאליהו סי' ח' סנ"ו והרב בארות המים סי' פ"ח ורבים כמוהם וה"נ בנ"ד דאין כאן עד הרואה כ"א עד השומע מהגוי מסל"ת ודאי דתלינן לקולא שהגוי המסל"ת שהה עליו בכדי שת"נ ואין ספק דע"פי העדויות הנ"ל יצאה האשה דנ"ד מחזקת אשת איש מדאורייתא וחזי לאיצטרופי נמי עדות היהודי בן עירו הנ"ל שהיה בספינה וניצול שאמר ולא ראהו עוד דהיינו שהיה קלה וכמ"ש והמתין מעט דיש לתלות דשהא בכדי שת"נ וכמ"ש הרב פני משה ס"סי מ' וס"סי מ"א ומהרימ"ט ז"ל א"הע סי' כ"ו ומהר"י בירב ז"ל סי' ט"ו והרב ד"מ ז"ל שם דף קכ"ו ע"א ובכן נכון לבנו בטוח בכל ספק שיסתפק לנו בעדויות הבאות בשאלה נוכל לסמוך על דעת המקילים כל ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא ובפרט כדרך שהורונו רבותינו הרא"ש והרמב"ם ז"ל המובאים פתח דברינו לחפש על צדדי היתר בעיגונא דאתתא וכל המחמיר אין רוח חכמים נוחה הימנו:
ואבא היום אל הב'אר לתור ולדרוש בכל אחד מהעדויות אשר במכתב בקב"ע שבשאלה מאי דיש לצדד ולהסתפק בהם אחת לאחת למצוא חשבון צדדי האיסור וצדדי ההיתר מפי סופרים ומפי ספרים כפי מה שיורונו מן השמים וה' אלהים יעזור לי וכל חכם לב. בעיניו יראה ולבבו יבין דמכל העדויות המובאות בשאלה אין בהם כדאי להתיר אתתא דא דנ"ד מפני הריעותות דאית בהו כאשר משכיל על דבר ימצאנה בנקל כי אם דוקא בג' עדויות מהם תצא תורת היתר ע"י השתדלות וכמ"ש יגעת ולא מצאת אל תאמין:
ויצא הראשון מה שהעיד החכם של כפר זאוי"א הסמוך למקום שבירת הספינה שהלך לשם יום ראשון בבקר ואחר עמו ושאלו לנכרי מן הספינה שנשארו חיים והיו עדין על שפת הים היש יהודים עמכם ואמ"ל שיש שנים יהודים. שמתו ויום אתמול שהוא יום ש"ק קברו אותם עם הנכרים שמתו וחילו פניהם להראות להם הקברות ושמעו להם והלכו וחיפשו כמה קברות עד שמצאו קבר היהודי אליהו מכפר עמרו"ץ והוא מכירו מחיים ונתאכסן אצלו והכירו בט"ע שהוא הוא ואין בו שום חבלה אך הוא נפוח בפניו ע"כ המתבאר מדברי עדות זה שאין כאן שום עדות מהגוים כדי להצריך בעדותם שיהיו מסל"ת ולא ע"י שאלה וכיוצא דאין כאן כי אם גילוי מלתא בעלמא וכבר מצא החכם דבריהם מכוונים שראה הקברות ומכללם מצא לאליהו המבוקש והכירו כנד והחכם הנז' הוא העד. שראה אותו בקברו והכירו בט"ע שהוא אליהו הנז' והרי הוא עד גמור וכשר שהכירו בט"ע ושלא היה בו שום חבלה כי אם נפוח בפניו ולכאורה עדות זה חזי ומספיק לפו"ד להתיר לאשת אליהו הנז' מכבלי העיגון למהך להתנסבא לכל גבר מאחר דאיש יהודי כשר מעיד בפירוש דראהו לאליהו הנז' מת וקבור והכירו היטב ומה צורך עוד להתיר את האשה דהיינו מת וקברתיו ועד אחד כשר לעדות אשה כמבואר בסי' י"ז:
כי אם בזאת אנכי הרואה דאית ביה תיוהא בעדות זה מאחר דמבואר בשאלה דמיתתו של אליהו הנז' היתה שנשברה הספינה ונטבע בים ושוב פלטו ליבשה וזה היה ביום חמישי בשבת ח' לחדש חשון וביום השבת אמרו הגוים שקברו אותו ויום ראשון הוא מה שהוציאו החכם הנז' מקברו והכירו בט"ע כנז"ל וכיון שכן אין בעדותו ממש להתיר דבעינן שיראהו תכף שיצא ליבשה כמ"ש בסוף יבמות דקכ"א והוא דחזייה בשעתיה אבל אשתהי מתפח תפח וכן פסק הטור וש"ע בסי' י"ז והוא שיראהו מיד כשהעלוהו מן המים ע"כ. ועם דאפליגו רבוותא ואיכא מאן דס"ל דבשעתיה דינו עד שעה לא חשיב אשתהי מ"מ רבים פליגי עלייהו דבעינן מיד כשיצא ליבשה וכן הסכמת רבני האחרונים ז"ל דמתבאר מדברי מהרח"ש ז"ל בקו' ע"ד דמ"א ועיין למרן החבי"ב ז"ל בהגב"י אות ח"י דמספק"ל במחלוקת זה אי נקיטינן להחמיר ומורי הגאון מ"א ז"ל בחק"ל חא"הע סי' י"ב הכריח דאין מקום להקל מאחר דרוב הראשונים והכרעת מרן ז"ל להחמיר מי יקל ראשו בדבר ערוה נגד דעתם יע"ש. ואילו בנ"ד לא חזיתיה החכם הנז' אפילו באותו יום שיצא מן הים אלא אחר ארבעה ימים ואי בספק אשתהי כתב הריב"ש ז"ל סימן שע"ט דאזלינן לחומרא ואם נשאת תצא וכן הסכים מהרח"ש ז"ל ושאר רבני האחרונים כ"ש בודאי אשתהי דודאי אין להתיר דפסיקא ליה להש"ס דאחר שעה שיצא ליבשה מיתפח תפח ולא מהימנינן ליה דאי אפשר להכירו ואפשר דאחר הוא ואידמי ליה דהוא ניהו הנעלם ומה גם לפי דברי החכם המעיד דלא היה בו שום חבלה אך היה נפוח בפניו דנמצא דכבר היה מותפח בפניו ובכ"הג אין מעידין אפילו בתוך שעה דכל מה שהצריכו בש"ס שיעיד תוך ג' ימים ביבשה ותוך שעה לים היינו משום שאם ישתהא מיתפח ולא מצי מינכר ואפי' יעיד שהכירו לא מהני דקי"ל לרז"ל דבנתפח אינו יכול להכירו ובדדמי הוא מעיד וא"כ נמצא דכל מה שגזרו שלא ישתהי הוא מחשש דניפוח וכיון דחזייה נפוח בפניו לא מבעיא אם עבר מהזמנים שגבלו הראשונים ז"ל ג' ימים ליבשה ושעה לים אלא אפילו תוך ג' ימים ותוך שעה כל שמצאו נפוח אין ממש בהכרתו דפשיטא ליה לתלמודא דכל דנתפח אינו ניכר ואין מעידין וכן מצאתי למהרח"ש ז"ל בק"ע דמ"ד ולמורי הגאון מ"א ז"ל שם בדט"ז ע"ב שהסכימו כן והכריח כן מ"א ז"ל מהסוגיא ורש"י ותוס' והרא"ש ז"ל יע"ש.
אלא דאכתי יש לצדד בנדון דידן ולהתיר במה שנראה להבין מדברי החכם המעיד דפירש דבריו שהכירו בט"ע שהוא אליהו ושהיה מכירו מחיים שנתאכסן אצלו שנראה אריכות דברים על הכרתו דכוונתו מבוארת שאין לו שום ספק שהוא הוא מכח הכרתו בט"ע ומה שהיה מכירו מחיים רומז ונרמז אותה תשובה דמהר"ם ז"ל בתשו' דשידי שכתב דאם המעיד היה מכירו מחיים ומעיד עליו לאחר מותו שהכירו בט"ע מהימן אף לאחר מותו כמה ימים והוא הדין בעדות גוי מסיח לפי תומו המכירו ומעיד עליו אחר כמה ימים ע"כ. גם הרא"ם ז"ל ח"א סי' ט"ל הורה להקל באשתהי בים מהך תשו' דמהר"ם ז"ל כיון שהיה אדם ידוע למעידין שהיה ניכר להם בחייו והכירוהו בט"ע גמור ע"ש. גם מהר"ם שלטון בתשו' הרב פ"מ ח"א סי' צ"ז והרפ"מ ז"ל שם בסי' צ"ח ובח"ב סי' ז"ך דג"ן ע"ד הסכימו בזה וכן פסק בפשוט הרב באר המים ז"ל בסס"י ח"ן ועיין למורי הגאון מ"א ז"ל שם וה"ה נמי אם הוא נפוח. ועוד איכא למשמע מדברי העד החכם הנז' דמה שהיה נפוח בפניו היינו ניפוח קצת דבר שלא הזיק להכרתו ועל זה שינה ושילש שהכירו בט"ע היכר גמור אף שהיה נפוח וע"כ דהניפוח היה מעט בפניו וכך דייק לשונו אך הוא נפוח בפניו דכלפי מה שאמר ואין בו שום חבלה דהיה שלם בצלם תבניתו אמר אך הוא נפוח וכו' כלומר זו בלבד קצת נפיחה בפניו דאכין ורקין מיעוטין נינהו. וכעין זה ראיתי למהר"ם די בוטון ז"ל בסי' א' בעד שהעיד על מת פ' שפלטו הים שהיה נפוח שרצה ללמוד מדברי מהר"ם אלשיך ז"ל שהתיר במי שהעיד שהתחיל להתנפח ודחה דאין ראיה לנדון דידן שהעיד סתם אינג'אדו דנר' שהיה נפוח הרבה ושוב כתב שגם שהעיד סתם אינג'אדו כיון שהוא מעיד שהכירו היטב ודאי מ"ש אינג'אדו רצונו לומר שהתחיל להתנפח והביא ראיה מדברי מהרשד"ם ז"ל סי' נ"ו ומהר"י אדרבי ז"ל סי' י"ד שהתירו משום שהניפוח היה קצת ולא הרבה יע"ש. הרי דמהכרח הר' ז"ל מדברי העד שאמר שהכירו דע"כ מה שאמר נפוח היינו קצת דבר שאינו מעכב הכרתו והכריח כן מדברי מהרשד"ם ומהרי"א ז"ל וה"נ דכוותה וכ"ש הוא:
הן אמת שראיתי למורי הגאון מ"א ז"ל שם בסימ י"ב שתמה על דברי מהר"ם די בוטון ז"ל א ממ"ש שם בדי"ט ריש ע"ב נראה דמסכים על דברי הרבנים הנז' בנתפח קצת בפנים וגם בהכרח הנז' שאמר העד שהכירו דודאי דהנפוח היה דבר מועט משא"כ בנדון הגאון מ"א ז"ל דהעידו דהיה נפוח הרבה בפניו עד שלא יכלו להכירו בט"ע כ"א בסימני הגוף וכמבואר בדבריו לקמן. ואף גם זאת למה שראיתי למורי הגאון ז"ל שם בדי"ט ע"ג שאסף איש טהור א'ב הוא היה מונה ארבעה צניפי היתר. הא' דעת קצת פוסקי' דס"ל דבגוף שלם ולא נחבל בפניו שיש להתיר גם באשתהי בים. הב' דבלא ראה הטביעה דעת קצת הפוסקים להתיר באשתהי וגם בנתפח. הג' דעת ר"ת שסמך עליו הרא"ם ז"ל וש"פ דבאדם ידוע וניכר מחיים יש להתיר באשתהי ובנתפח. הד' דעת הפוסקים דבשני עדים לא חיישינן בדדמי ומינה יש להתיר גם בנתפח וכתב דאף אם אין ראוי כל אחד ואחד לבדו להקל מ"מ בהצטרפות כל הני טעמי במקום אחד יש להקל וה"ה לנ"ד אם אין ראוי כל סניף וסניף מאלו הד' להקל ולהתיר אתתא זאת דנ"ד מ"מ בהצמדם יחד דגם הסניף הד' דשני עדים איתא בנ"ד דהרי העד העיד החכם הנז' שהלך הוא ואחר עמו והרי הם שנים דאפשר למשליי ובתרתי לא אמרינן בדדמי. ואע"ג דחזיתיה להגאון רבי אבא ז"ל שם שכתב דכל הני טעמי קלישי ודחיקי ואין ראוי לסמוך עליהם גם בצירופם יחד ומה גם למ"ש הרב כנ"הג ז"ל בהגב"י אות תמ"ט שהסכים דעתו לאסור נגד רבני קושט"א בנמצא נפוח בפנים:
מ"מ בכגון נדון דידן דהנפוח היה מעט כמו שביארנו וכבר הכירו החכם בט"ע יש לסמוך על המקילים אף אם הם מועטים כיון דבהצמדם יחד כל המתירים בד' חלוקי היתר הנז' רבים הם אתנו הגם דגם החולקים המחמירים רבים מהם אפ"ה כעין נ"ד דהכירו הכרה גמורה בלתי שום ספק והנפוח בפניו מעט חזו המתירים בכל הסניפים לאצטרופי להתיר אתתא דנ"ד וח"ו חלילה. לי לעצור כח להתיר ערוה החמורה נגד שני המאורות הגדולים הרב כנ"הג ומורי הגאון מ"א ז"ל דאסרו בפשוט אפילו בנפוח קצת. כי אם זאת היתה לי דע"פי מה שנתבאר לעיל דאתתא דא דנ"ד יצאת מכלל איסור אשת איש מדאורייתא ולא קיימא אלא בס' איסור דרבנן בכ"הג דאיכא כמה סניפים להתיר וגם הניפוח הוא קצת נראה דהוא דבר בלא היזק לההכרה ואף גם זאת דאיכא בנ"ד שני עדויות אחרים דע"פי עדותם הנה מקום אתנו להתיר אשה זאת דנ"ד להנשא ולא נצרכה עדות זה כי אם להיות סניף להתיר כגון דא אין ספק דגם הרב כנ"הג ז"ל והגאון מ"א ז"ל מודו דמצטרף שפיר עדות זה של החכם ג"כ על פי סברת המקילים בכל הסניפים הנז' להיות סניף ועמוד לסמוך עליו:
ובכן נהדר אפין אל העדות הי"ב שהעיד אבי האשה מפי גוי והגוי מפי גוי אחר שאמר לו הגוי השני פלוני מה בתך עושה שבעלה מת ואמ"ל אבי האשה מי אמר שבעלה מת אמ"ל בא נכרי אצלינו מכפר פלוני ואתה ג"כ מכירו והוא פלוני ואמר לו היהודי שהיה עולה לדקל להוריד מי דקלים והדקל הוא של פלוני היהודי ההוא שמת על שפת הים הוא וגוי אחר מכפר פלוני והנכרי ההוא מצינו אותו רגלו אחת תפוסה תחת המכנסים שלו והיהודי הוא אליהו ראינוהו והכרנוהו ולשונו תפוס תחת שיניו בחוזק וירדו עינינו דמעות עליו וחרה לנו הרבה ע"פ דברי העד ומעלת הב"ד שקבלו עדותו חקרו על עליתו של אליהו הנז' לדקל ומצאו הדבר אמת שהיה רגיל לעלות לדקל של אותו פלוני הגם שלא כתבו כן בפירוש אלא שהיה רגיל לעלות לשם מפורש יוצא מדבריהם שעל דקל המצויין שאמר הגוי חקרו אם אמת היה הדבר הזה שהיה עולה אליהו המבוקש לאותו דקל של פלוני ומצאו דבריו מכוונים שהיה רגיל לעלות לשם והיינו לאותו דקל דאלת"ה אלא שהיה רגיל לעלות לדקל של אחר לא יתכן לכתוב לשם והוא פשוט אלא שדברו חכמים בלשון קצרה:
והנה עדות זה הוא עד מפי גוי מפי גוי אחר דהוו שלשה וצריכין אנו לברר בכל אחד ואחד מהם מה שיש לצדד ולהסתפק בעדותו בפרטות ואח"ך בכללות של עדות אם עולה לפו"ד להתיר האשה הזאת להנשא. ותחילה אובין ואדון בעדות הגוי הא' המעיד שראה לאליהו הנעלם מת מושלך על שפת הים כל מה שיש להסתפק בעדותו וכאשר יצא בדימוס עדות הגוי הא' הנז' נחקור בעדות של גוי השני המגיד הדברים לאבי האשה את דברי הגוי הא' מה שיש להסתפק ולצדד בדברי עדותו וכד נפיק גם הוא חזי ומספיק לפו"ד נסעה ונלכה לתור ולדרוש בעדות הג' הוא אבי האשה הנז' המעיד בב"ד מה שיש להסתפק בו ונראה איך יפול דבר היוצא מן הכלל אם להתיר אם לאסור:
ואנכי הרואה דבדברי הגוי הא' מעדות זה איכא לאסתפוקי שלשה ספיקי הא' אם יש חשש בדברו דלא הוי מסל"ת מתורתו של הר"ן ז"ל בתשו' סי' ג' דס"ל דגוי האומר פלוני מת או פלוני נהרג בלתי קשר דברים מלפניו או מלאחריו לא מקרי מסיח לפי תומו ואחריו נמשך הרב הגדול מהרד"ך ז"ל בית כ"א וש"פ דחששו להחמיר ע"פי סברתם והרי הכא לא קדם שום דבור לאמירתו היהודי שהיה עולה לדקל מת וכו'. וגם אחרי כן לא דיבר מאומה מענין אחר כ"א מענין מיתתו. הן שני שלא אמר קברתיו ולדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל כל שלא אמר קברתיו לא מהימנינן ליה להתיר את אשתו דחיישינן דאדמי ליה דמת ובדדמי קאמר וכן היא הסכמת כל הפוסקים ז"ל. ואל השלישי ל'ו בא שלא אמר אלא שם הנעלם שהוא אליהו ותו לא ואנן בעינן שמו ושם עירו ושם אביו במעמד ג' כדאיתא בתוספתא להתאמת אצלינו שעל בעלה של זאת האשה קמסהיד:
ויצא הראשון סברת הר"ן ז"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל בב"י ובתשו' מהרד"ך ז"ל שכתב דגוי שבא לפנינו ואמר מסל"ת איש פלוני מת לבד כל זמן שלא יקדים דברים אחרים דומיא דמאן איכא בי חסא מאן איכא בי חוואי או חבל על פלוני ודומיהן אין ספק שכל מי שמכוין להעיד אומר אותו דבר לבדו ומי שהוא מסל"ת אינו אומר אותו דבר לבדו ואינו נאמן ע"כ. ואחריו החזיק במעוז סברתו מהרד"ך ז"ל בתשו' הנז' כל שאינו אומר בקשר דברים לא מקרי מסל"ת והכא נמי לא חזינן בדברי העד הגוי הא' שקדם שום דבר אחר לדבור היהודי שהיה עולה לדקל מת וכן נמי לאחריו וכיון שכן אין מקום להתיר ע"פי עדותו כיון דלאו מסל"ת הוי:
ברם בקושטא אין להחמיר ולאסור בנדון דידן מצד זה דמלבד. דסברה הלזו של הר"ן ז"ל רבים לוחמים וכמ"ש מרן ב"י ז"ל דמהר"י טאיטצק ז"ל כתב דראיות הר"ן חלושות הביא דבריו ג"כ מהרד"ך ז"ל שם וכן אמר לו למר"ן רבו הגדול מוהר"י בי רב ז"ל שהיה מורה להתיר בפשיטות וכן הסכימו המבי"ט ז"ל ח"ב סימן מ"ט והרב משפטי שמואל ז"ל סימן כ"ז ומהרשד"ם ז"ל חא"הע סי' פ' ומהרש"ך ז"ל ח"ב סי' ד' דאין לחוש לסברת הר"ן ז"ל וכן כתב הריב"ש ז"ל סימן שע"ז דכל שאמר איש פלוני מת מעצמו כמספר דברים הוי מסל"ת אף בלתי קשר דברים וכן פסקו מהר"מ גאלאנטי ז"ל ומהריט"ץ בתשו' מהרש"ך ז"ל ומהרימ"ט ז"ל בכמה מתשו' ומהר"ש הלוי ז"ל סי' ד' והרב מ"ץ ח"ג סי' ג"ל וכתב דכן הסכימו רבני שלוני"קי וכמה רבנים אחרי' גם הרב כרם שלמה ז"ל דל"ג וכ"מ חא"הע סי' ך' כתב כבר איפסיקא הלכתא דגוי מסל"ת נאמן אף בלתי קשר דברים וכ"כ מהריב"ל ז"ל ח"א סימן ג' דאין להחמיר כסברת הר"ן ז"ל ונתפשט המנהג כדברי הריב"ש ז"ל וכן הסכימו הרב שער אפרים סי' ק"א והרב מ"מ א"הע ז"ל ומרן מלכא בעל בתי כהונה שם בסימן מ' וכן הסכים מרן החביב ז"ל בכנ"הג ובת' ב"ח א"הע סי' ז' והרב מגן שאול סי' י"ג והרב ברך יצחק ז"ל סי' והרב ב"ד והרב באר המים ז"ל סי' ס':
עוד זאת דבנ"ד הוי מסל"ת אף לדעת הר"ן ז"ל ומהרד"ך ז"ל דנראין דבריו של גוי דנ"ד דאין כוונתו אלא לספר המאורע כיצד נמצאו אחר מיתתם שהגוי היה תפוס תחת המכנסים והיהודי לשונו תחת שיניו וכגון דא כבר כתב מהרח"ש ז"ל סי' ד' והרב כנ"הג והרב ברך יצחק סי' ג' דכל שסיפר המאורע דלא אמר המיתה לבדה אפשר שיודה הר"ן ז"ל ובנ"ד עדיף יותר שהזכיר קודם המיתה אומנותו שאמר היהודי שהיה עולה לדקל פלוני להוריד מי דקלים מת הרי כל אלו הדברים עדיף ממאן איכא בי חסא:
ועוד מטעם אחר דנראין דבריו כמתאונן ודואג על המת שהיה אהובו וכמ"ש שהורידו עליו דמעות והרע לו וכל כה"ג הוי מסל"ת כקשר דברים וכמ"ש מהר"מ גאלנטי ז"ל בסי' ב"ן ה"ד הרב כנ"הג ז"ל שם וכ"כ הרב ברך יצחק די פאס שם וכתב על דברי מהרמ"א ז"ל דאע"פי שהרב אמר שאפשר דכוונת הגוי לומר שיתנו לו סדר הקבורה ובנ"ד לא שייך זה מ"מ על היותו מתאונן עליו שהיה אהובו הוא מספר ולא להעיד יע"ש ובנ"ד אין ספק דאפילו לדעת הר"ן ז"ל הוי שפיר מסל"ת גמור דהרי דבריו שאמר שמת מקושרים לדבריו אחרונים שמצאו אותם רגלו של גוי תפוסה ולשונו של יהודי תחת שיניו שהם עניינים מזולת המיתה וגם שמורים דבריו שהוא מתאונן ודואג על מיתתו כמ"ש בפירוש שהוריד דמעות עליו דניכרין הדברים להגדיל ההספד והאנחה ואינו מכוין להעיד. ואף גם זאת מה שסיפר ממיתת הגוי ושרגלו היתה תפוסה וכו' הוא ודאי ענין אחר והוי קשר דברים לאחריו גמור לפי דעת הר"ן ז"ל. ובר מן דין דלא הצריך הר"ן ז"ל קשר דברים להחשיבו מסל"ת כי אם דוקא במגיד ומספר מיתתו לישראל דיש לחוש בעדותו דהוא מכוין להעיד אבל כשהוא מדבר עם הגוי דאיכא למיחש לשום דבר ודאי דלא קפדינן כלל להאי מלתא והוא פשוט דאין מצד זה שום ספק להחמיר אי משום הני טעמי דכתיבנא דהוי שפיר מסל"ת גם לדעת הר"ן ז"ל ואי משום דרובא דרבוותא לא חששו להא דהר"ן ז"ל כלל וכמדובר:
אתאן לספק השני שלא אמר הגוי קברתיו והסכמת כל רבני האחרונים כסברת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכ"פ מרן ומור"ם ז"ל בסי' י"ז ועם שראינו מאן דפליג ומיקל ביבשה עיין במהרימ"ט ז"ל חא"הע סי' ל"ב ומהר"א ששון ז"ל סי'ג' ושאר פוסקים. עכ"פ במלחמה ובים אם לאן אמר קברתיו לא מהני עדותו ובזאת היא נלכדת אתתא דא דנ"ד דאין להתיר לה להנשא כל זמן שלא אמר העד קברתיו דחיישינן בדדמי קאמר שמת ודילמא אחר הוא. האמנם חיובא רמיא עלינו לחפש צדדי היתר בעיגונא כאשר מצינו לכל הפוסקים ז"ל ראשונים ואחרונים לא ינוחו עד שמוצאים היתר מצד הדין כן האיר ה' את עיני וחזי הוית להרב המגיד ז"ל בפי"ג מהלכות גירושין הכ"א שכת' דבמזכיר שמו אין צריך לומר קברתיו ולדעת הר"ן ז"ל כל שהגוי מכירו אין צורך שיאמר קברתיו וכ"כ הריב"ש ז"ל בסי' שע"ז וכפי דעת מהרח"ש ז"ל בקו"ע הכל דבר אחד מכירו ומזכיר את שמו. ולדעת מור"ם ז"ל בתשו' סי' ק"א הרב ז"ל מכחיש בחילוק הר"ן ז"ל ע"ש והרי בנ"ד תרוייהו איתנהו שהגוי מכירו וגם הזכיר את שמו אליהו ועיין בתשו' מרן ז"ל בא"הע סי' ד' דאפי' לא הזכיר שמו של מת עצמו אלא שאמר גיסו של ברוך הוי כמזכיר את שמו לענין זה ועיין בתשו' מהר"י סמוט ז"ל שם וכ"כ מהרשד"ם ז"ל בא"הע סי' פ"א דמזכיר שם קרובו הוי כמזכיר שמו כ"ש במזכיר שם המת בפירוש שאמר והיהודי הוא אליהו ובא הדבר מפורש בדברי מהרשד"ם שם סי' ע"ט שהביא ג' חילוקים על ס' הרמב"ם ז"ל דהצריך קברתיו. הא' מ"ש הריב"ש דבמזכיר שמו לא בעינן שיאמר קברתיו. הב' מ"ש ה"ה ז"ל דבמכירו אין צריך לומר קברתיו הג' דברי מרן ז"ל דכשלא נמצא העד בעת מיתתו לא בעינן קברתיו ודייק הרב ז"ל מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' דאם לא ראה הטביעה לא בעינן קברתיו וכתב הרב וכל אלו החילוקים ויותר מהם ראוי לומר להשוות דעתם של הרי"ף והרמב"ם ז"ל לדעת שאר פוסקים כל דאפשר ובנדון הרב שם נמצאו הג' חילוקים הנז' והתיר בשופי גם מהר"י סמוט ז"ל בתשו' מרן ז"ל חילק כן על תשו' הרמב"ם ז"ל שהביא מרן ז"ל בב"י על ראובן שהיה נושא ונותן בכפרים שלא הצריך הרמב"ם ז"ל שיאמר קברתיו אלא כשהנכרי נמצא בעת מיתתו או הריגתו חיישינן דילמא בדדמי אמר אבל היכא שלא נמצא מודה הרמב"ם שאין צריך שיאמר קברתיו יע"ש והרי בנ"ד איתנהו לכל הני חילוקים הב' שהזכרנו וגם שהעד המעיד לא נמצא בעת טביעתו ויש להתיר אף שלא אמר קברתיו וכן הסכימו הרב דרכי נועם ז"ל בא"הע סי' י"א והרב מהר"א ן' חיים שם בסי' נ"ד והרב באר המים ז"ל סי' ס':
ואם בכל זאת הלב מהסס להתיר מחשש סברת הרב המבי"ט ז"ל בח"ב סי' נ"ט ומהרימ"ט ז"ל בנו בח"א סימן י"ג דלא אמרה הר"ן ז"ל וגם ה"ר ז"ל דהכרה והזכרת השם מהני במקום קברתיו כ"א דוקא ביבשה אבל בים בין הכי ובין הכי צריך לומר קברתיו וכמבואר בהרב בעי חיי ז"ל סי' ז"ל סי' ז':
הנה מקום אתנו לסמוך ולהקל בנ"ד גם לפי חומרא זאת והוא זה דכל עיקר חומרא זאת דהצריכו שיאמר קברתיו אינו אלא כדי לצאת ידי ספק דאפשר דאדמי ליה דמת ולא מת וכי אמר קברתיו הרי הוא מעיד על המיתה גמורה דמטעם זה סגי אף לדעת הר"ן ז"ל והריב"ש ז"ל אם אמר טלטלתיו כמ"ש מהריב"ל ז"ל בח"א סי' א' וח"ב סי' י"ב ומרן ז"ל בתשו' ועיין למרן החבי"ב ז"ל בתשו' בעי. חיי סי' י"ב שכתב דעם שחלקו הרבה מן הפוס' על מהריב"ל ז"ל. בז"ה מ"מ סוגיין דעלמא אזלא כמהריב"ל ז"ל וכן נהגו גדולי הדור ז"ל יע"ש וכיון שכן כל שהגוי מעיד ובא שאין לו שום ספק במיתתו עד שיעור שראו לשונו תפוס בשיניו בחוזק ודאי דאינו יכול לראות ולהבחין החזק הוא הרפה אם לא שטלטלו ומשמש בו ועיין בו והכירו שמת בלתי שום ספק עד שבכו עליו דמעות שליש:
אמור מעתה אחר כל ההסתכלות הזה דודאי עדיף מטלטולא דגברא דמהריב"ל ז"ל דאין מי שיוכל להתבונן על המת שלשונו קשור בשיניו בחוזק אם לא ע"י טלטול ובדיקה ואין אדם בודה אם לא נתאמת אצלו המיתה וכמ"ש הרב מ"ץ ז"ל בח"ג ס"סי ל"ו יע"ש:
פוק חזי למהרשד"ם ז"ל בסי' ח"י שהתיר בפחות מהתבוננות זה דנדון דידן דודאי טלטלו ולמד כן מדברי הר"ן ז"ל בתשו' שכתב וז"ל ומ"מ הוו זהירין בדבר דלאו דבעינן דאמר קברתיו ממש אלא כל שאמר דברים שהם ברורים דאין להסתפק דאמר בדדמי סגי כגון שאמר אני נגעתי בו או שניתיו ממקום למקום וכיוצא באלה הדברים וכבר התירו אשה בכיוצא בזה ע"כ ומינה למד הרב ז"ל לנ"ד שאמרו ובראותינו האנשים האלה מתים פחדנו וכו' דודאי דקדקו היטב במיתתם וכעין זה התיר בס"סי נ"א יע"ש ק"ו הדברים בנדון דידן דאין ספק דודאי התבונן היטב וטלטלו ונתאמת אצלו שמת בהחלט בלתי שום ספק ובכה ונתמרמר עליו והוא מבואר יותר ההסתכלות דנדון דידן כפלי כפלים מנדון מהרשד"ם ז"ל דהתם לא אמרו כי אם בראותינו אותם מתים פחדנו דהיינו ראיה בהבטה כל דהו ואילו הכא תפסו בו וטלטלו ועיינו היטב בכל גופו עד שהרגישו שלשונו תפוסה בשיניו בחוזק ולא ברפיון דכל כי האי אינו נראה מנגד אם לא על ידי משמוש ועיון רב וכמובן:
וכן ראיתי למרן החבי"ב ז"ל בתשו' א"הע סימן ז' שהתיר בנ"ד אפילו מיתור לשון הגוי שאמר ס"י אאוג"ו אי"ייו ל"ו ביד"י אאוג"אר מוכח מתוכו שבריא לו לגוי שמת ואין אצלו שום ספק יע"ש כ"ש בדברי הגוי דנ"ד דודאי אין לעגן האשה דנ"ד משום שלא אמר קברתיו דהרי יש הוכחות יותר מקברתיו לענין מיתתו וכ"כ הרב מ"ץ ח"ג סי' ל"ג ומהר"א ברודו ז"ל בת' דרכי נועם א"הע סי' ס"ד והרב אהל יצחק ז"ל סי' ל"ג וכ"ש בנ"ד דאין כאן איסור דאורייתא כמש"ל. ואף גם זאת דבעד מפי עד תלינן להקל דהעד הראשון טילטלו וכמ"ש מהרבל ומרן זל בתשו' ומהר"ש הלוי עיין בהרב בעי חיי ז"ל שם דאין שום חשש בעדות זה מצד זה. וכאמור:
ובכן הבא נבא אל הספק הג' דלא הזכיר הגוי כי אם שמו של המבוקש אבל לא שם אביו ולא שם עירו והפוסקים ז"ל צללו במים אדירים על מאי דתניא בתוספתא הביאוה הר"ן ז"ל בתשו' וה"ה ז"ל דאין מעידין עד שמזכירין שמו ושם אביו ושם עירו אי סגי בשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו תרי מגו תלת או בעינן תלתא הלא בספרתם כאשר אסף וקבץ סברתם רבינו הגדול חבי"ב אד"ם ז"ל בס' כנ"הג איש על :
מחנהו:
ועם שעיני ראו לרבני וגאוני שאלוני"קי ז"ל שכתבו שכבר נהגו הבתי דינים שבשאלוני"קי לסמוך על תרי מגו תלת שמו ושם אביו או שם עירו כמ"ש מהרשד"ם ז"ל בתשו' והרב מ"ש והרב מ"ץ ז"ל. לעומת זה אנכי הרואה לרבני קושט"א ז"ל דנקטו להחמיר דבעינן כולהו שמו ושם עירו ושם אביו גם מהרש"ך ז"ל שהוא מרבני שאלוני"קי הכי ס"ל בח"ג סי' כ"ג ומהרשד"ם ז"ל גופיה בסי' מ"ז חשש להחמיר בתרתי וכיון שכן מי יעצור כח להקל ולהתיר בתרתי וכן ראיתי למורי הגאון מ"א ז"ל בחק"ל מ"ב הנ"מח חא"הע סי' ח' דעלתה הסכמתו כהסכמת האחרונים דאין להתיר כ"א בהזכיר שלשתן ומי יבא אחריהם להקל במה שאסרו הם יעו"ש:
ובחפשי למצוא ארוכה להעניה העגונה הזאת אשכחנא לה שריותא גם מהדין ערעורא וכאן נמצאו שלשתן שמו הא הזכירו לו בפי' והוא אליהו ועל שם אביו ושם עירו שלא הזכיר אין מקום להחמיר ולאסור דכל חכם לב עיניו יחזו במישרים בכל ספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים חדשים גם ישנים עם כי מחמירים להצריך שמו ושם אביו ושם עירו במעמד שלשתן ואם חסר אחד מהם לא סגי להו להתיר את האשה באותו עדות. עם כל זה חזינן להו דאשכחו פטרי כל אחד בנדון שלו להתיר אף דלא מסיק בשמייהו באומדנות מדנות וגילוי מלתא שבעדות דמורין הדברים שעל אותו המבוקש בעל האשה העגונה הוא מעיד ומגיד דבריו ודי להם להתיר אפילו לא הזכיר לא שמו ולא שם אביו ולא שם עירו ולא אחד מהם. ואיכא מרבוותא דסגי להו הנהו אומדנות וידוע וניכר ומעיד בדבר ברור במקום אחד מהנהו תלת דוקא ולא עוד והנם מועטים. ורובא דרבוותא פוסקי הלכות הלכה למעשה כמעט כולם הם מורים ועבדי עובדא להתיר בפשוט היכא דהזכיר שמו לבד דסגי מדבר על הידוע או מעיד בעיר הנעלם או בדבר הברור וכיוצא במקום שם אביו ושם עירו וכ"ש בהצמדם גם יחד מדבר על איש ידוע וניכר לשניהם ומעיד בדבר ברור ובעיר הנעלם דהותרה האשה אליבא דכ"ע אפילו לא הזכיר גם את שמו כאשר אם אספרם מחול ירבון. ולהיותי חלוש המזג מחוץ לעיר וספרי הפוסקים אינם אתי לא הרחבתי הדיבור בליבון כל הסברות איש על דגלו כי אם אביא את סברתם לענין דינא דנ"ד כמונה מרגליות. וזה דידוע ומפורסם תורתו של הר"ן ז"ל בתשו' סי' ג"ל דמ"ש בתוס' אין מעידין עד שמזכירין שמו ושם אביו ושם עירו לא בא למעט אלא שאין סומכין על אומדן דעת אבל בודאי כל שמעיד בדבר ברור שאי אפשר להסתפק באחר משיאין את אשתו אע"פי שלא הזכיר שמו והביא ראיה מכמה עובדי דתלמודא וסיים ודבר פשוט וברור הוא ע"כ:
וחזינן לרבני האחרונים ז"ל דסמכו על דברי הר"ן כ ז"ל הלזו להקל בשריותא דעיגונא דאתתא לסמוך על גוי המעיד מיתת הנעלם הגם דלא הזכיר בעדותו הני תלת מילי אלא חד מינייהו ורבים מהפוסקים עצרו כח להתיר אפילו לא אמר חד מינייהו כאשר החכם עיניו יחזו דברי חכמים כדרבונות הלא בספרתם בחצריהם ובטירותם איש איש לפי כבודו והכרעת דעתו בדברי העד יורה יורה ידין ידין דאם הגוי המעיד הוא מעיד בדבר ברור שאין מקום להסתפק באחר משיאין את אשתו גם בלי הזכרת הג' שמות או שנים מהם או אחד חסר מן הג':
הבט וראה להרב הגדול מהרשד"ם ז"ל בא"הע סי' רמ"ג שכתב בפשוט דאין טעם בשמות דאין השם רק לשנדע מי הוא המת או הנהרג שמעידין עליו שאנו מכירים אותו יהיה מאיזה צד שיהיה וכ"כ הר"ן ז"ל בתשו' וכו' ובסי' פ' הרחיב יותר בביאור דמה שצריך שמו ושם אביו או שמו ושם עירו או שלשתן יחד כפי דעת קצת פוסקים כל זה פשיטא דלאו מלתא בלא טעמא היא כמו חק וגזירת מלך וכו' אלא טעמא רבה איכא והוא כי היכי דנדע על איזה איש מדבר עד שאפי' לא הזכיר שם המת כלל אלא שנתן בו סימנין מובהקים הוא עדות ומשיאין את אשתו אם כן אין הכוונה רק שנכיר על איזה איש מדבר וכו' ועדיף יותר משמו ושם אביו ושם עירו דאפי' בשלשתן איכא ספק שמא איכא אחר דאתרמי שמיה הכי אבל בשאמר אחיו של זה לא נשאר שום ספק ע"כ וכן דעת מהרימ"ט ז"ל א"הע בסי' כ"ג ול"ה ול"ו ומהרש"ך ז"ל ומהר"א ששון ז"ל בתשו' סי' ו' ומהרח"ש ז"ל בכמה מקומות. גם מהריק"ש ז"ל בתשו' סי' נ"ב פסק דכל שמעיד בדבר ברור אינו צריך אפי' שמיה גם הרב דרכי נועם ז"ל סי' י"א וכ"ט ותשו' תדיר ולא פסיק מורה ובא בסכינא חריפא כן בפשוט אלא דבסי' ד"ן האריך תרתי שהיה מעיד בעירו של מת ומדבר על איש ידוע ועיין בסי' ס"א וס"ד. גם מהר"ם גאלאנטי ז"ל ומוהר"ד הכהן ז"ל שם בסי' ד"ן סי' ל' ול"א נקטו הכי דכל שמדברים על איש ידוע ביניהם אין צורך לשמו ושם אביו ושם עירו גם מהר"א חנניה ומהר"י בנבנשת ז"ל בתשו' פ"מ ח"א סי' מ"ג הסכימו כן ומהר"ם הכהן ז"ל בס' כהונת עולם סי' ל"ח וסי' ן' החזיקו עד מאד בדעת מהרשד"ם ז"ל במדבר על הידוע דאין צריך להזכיר אפי' את שמו והרבה מרבני אחרונים רבו מלמנות ועולין באחד ומאה מתירין את האשה על פי עדות המתאמת אצלם מתוך דבריו שעל איש המבוקש הוא מעיד גם בלתי שום זכרון שמו ושם אביו ושם עירו:
ולא אכחד שקצת מהם החמירו להצריך לפחות חד מנייהו מהני תלת מלי על כל פנים בהזכיר את שמו ומדבר על הידוע למגיד ולשמוע ובדבר ברור המיקל ומתיר סמוך לבו לא יירא ועיין מצא יוסף ז"ל ח"א סי' י"ב ד"ע ודע"א ולהרב באר המים ז"ל דנ"ו ע"ג:
והנה בעתה בהגלות נגלות תורתו של מורי הגאון מ"א ז"ל בחק"ל מ"ב בחא"הע סי' נ' דבירר דברי הפוסקים בזה כמטהר וכמצרף כסף יע"ש ומשם בא'רה דמעיד בדבר ברור דהר"ן ז"ל ומעיד בעיר הנהרג ומדבר על איש ידוע דכשנמצאו במקום אחד סגי ומסגי גם בלא הזכיר אפילו שמו ועיין בסי' י' שם ד"ק ע"א שהתיר בפשוט במעיד בדבר ברור אפילו לא הזכיר לא שמו ולא שם אביו ולא שם עירו יע"ש:
הגם שראיתי להרב מוהר"א ברודו ז"ל בתשו' שבס' ד"ן סי' ס"ד שמלבד שהביא מחמירים בטעם זה לחוד ונסתייע מדברי מהרשד"ם ז"ל עצמו בסי' מ"ג וסי' ר"מ דלא סמך להתיר בטעם זה לחוד ע"ש כבר הרב ד"ן ז"ל שם בסי' ס"ה השיב על דברו דאם בב' תשו' אלו חשש להחמיר נגד שאר תשובותיו על מהרשד"ם ז"ל יפול התימה אלא האמת דאחר שחשש להחמיר בטעם זה לחוד כבר בתשו' אחרונה שבח"מ סי' שפ"ב דחזר בו בסוף ימיו הסכים כן להלכה ונסתייע מדברי מהריק"ש ז"ל דתפס במושלם בתשובה דח"מ הנז' שהיא אחרונה וחזר בו בסוף ימיו להקל ועיין להגאון מורי מ"א ז"ל שם דפ"ג ע"ב דיישב תשו' מהרשד"ם ז"ל ע"פי דרכו דרך הקדש אלא דלא זכר להרב ד"ן ז"ל. גם הרב מהרי"ט סאבאן ז"ל בתשו' בני אברהם א"הע סי' ז"ך פסק כן בפשוט. גם הרב המחבר ז"ל שם בתשובה ג' הסכים לזה והרב מהר"ד מאטאלון ז"ל שם עם שחשש להחמיר לדעת המצריכים שלשתן גם הוא התיר בידוע למגיד ולשומע ובידיעת באמת בלי ספק דהוא הוא הנהרג יע"ש וכן הסכים הרב בני יעקב ז"ל סי' ז' וט' גם הרב ב"ד ז"ל סי' ד' והרב ד"מ ז"ל סי' ה' עם שחששו לתשו' הרשד"ם דסי' ר"מ עכ"ז התירו בתוספת מועט שמצאו בעדות דנ"ד. גם מהר"ש יונה ז"ל סי' נ"ז התיר בדבר הידוע וכ"פ הרב שער אפרים ז"ל סי' ק"א וק"ג והרב מגן גבורים ז"ל סי' ע"א:
המורם מכל דברי הפוסקים ז"ל שהזכרנו דכגון נדון דידן שכבר הזכיר שמו אליהו בפי' וגם הוא ידוע למעיד ולשומע והדבר ברור גמור שכן נתן סימן בתוך סימן שהיה עולה לדקל פלוני וגם מעיד בעיר הנעלם שכן כתוב בדברי הגוי הב' בא נכרי אצלינו מכפר פלוני הרי שבא לאותו כפר עצמו ושם דבר עמו אין ספק דמהימנינן ליה ועדותו עדות גמור להתיר את אשתו אף שלא הזכיר שם אביו ושם עירו וכהסכמת מורי הגאון מרנא אבונא ז"ל:
ובר מן דין בנ"ד מה שאמר היהודי שהיה עולה לדקל פלוני והוא של פלוני מלבד דהוי דבר ברור גמור וכמו שכן מצאתי להרב בנימין זאב ז"ל בסי' ז' בשם הרב מהר"י טאיטצק ז"ל דכל שאנו יודעים שבעלה של זאת היה רגיל בפרדס פלוני והעידו שאותו שהיה בפרדס נהרג דבר ברור מיקרי יע"ש וכ"כ הרב המבי"ט ז"ל ח"א ס"סי קי"ג והרב באר המים דנ"ו ע"ב גם הרב משאת בנימין ז"ל סי' ק"ה כתב על שני אנשים שהוליכו סחורה של גוי פלוני ואנו יודעים מי הם האנשים ששלח הגוי פלוני דבר ברור מקרי ובסי' ק"ט כתב על גוי מסל"ת שאמר שני יהודים שהיו נושאים ונותנים עם גוי פלוני נשבו ונהרגו דבר ברור מקרי אף ע"פי שלא הזכיר לא שמו ולא שם אביו יע"ש ומדבריהם למד מרן החבי"ב ז"ל בתשו' ב"ח א"הע סי' ח' לנ"ד שאמר התוג"ר אין אתה יודע איך הרג עאל"י אג"א אותו היהודי שבא ליפרע ממנו דדבר ברור מקרי שידוע בעיר הנהרג שלא בא יהודי ליפרע מעא"לי אג"א כ"א ה"ר נתנאל נבון וגם אנשי המקום יוזיל חיסאר אמרו שידעו נאמנה שהיהודי שבא ליפרע מהתוגר עאל"י אג"א לא היה כ"א נתנאל נבון וכיון שנודע לנו בבירור דהוא הוא ולא אחר דבר ברור מקרי ומשיאין את אשתו אע"פי שלא אמר לא שמו ולא שם אביו ולא שם עירו יע"ש דכוותה בנ"ד שאמר היהודי שהיה עולה לדקל להוריד מי דקלים והדקל הוא של פלוני הוי דומיא דרגיל בפרדס פלוני ונאמן:
עוד זאת דהוי מזכיר שם העיר גמור שהרי הדקל של פ' הוי מזכיר שם העיר ובכלל ובפרט דדקל של פ' הוא באותו כפר ידוע ואין לך מזכיר שם עירו גדול מזה ועדיף טפי דהו"ל שם העיר בכללות וביתו של פ' ששם הדקל בפשיטות דהוי סימן בתוך סימן ומהני וכמ"ש מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' נ"א במזכיר. מלאכתו ומקום שהיה מוכר יע"ש:
ומצורף לזה אף אני אביא מ"ש הרב הגדול מהר"ש פרימו ז"ל בתשו' כהונת עולם סי' ט"ו למה שנסתפק אם אומר שם אומנות אי הוי כמזכיר שמו ולמד מדברי מהריט"ץ ז"ל ומהר"ם אלשיך ז"ל דהוי כמזכיר שמו ולא שבקינן פשיטותייהו דהני תרי רבנן ז"ל נגד ספיקו של מהריב"ל ז"ל דנסתפק בזה יע"ש ולדעת מהרח"ש ז"ל בסי' כ"ג וסי' מ"ח והרב פ"מ ח"ב ס"סי ק"ל והרב מ"מ ז"ל בא"הע סי' מ"ג ומ"ז והרב דרכי נועם ז"ל סי' י"ח וסי' ס"ד שם אומנות ממלא מקום אביו ועיין להרב באר המים ז"ל סי' ס"ב:
ובכן נקיים אנחנו בנ"ד מדעת המחמירים הר' מהריב"ל ומהרשד"ם ז"ל בב' תשובות הנז"ל ומהר"ח עשאל ז"ל בתשו' הר' כרם שלמה סי' ד' דלא סמכו להתיר בטעם דבר ידוע לשניהם לחוד וכל שכן מדעת המחמירים דבעו שמו ושם אביו ושם עירו במותב תלתא כחדא דהנה בנ"ד ע"פי כל האמור עלו ובאו שלשתן אין מחסור וראוי לסמוך ולהתיר אתתא דא בעדות הגוי הראשון הזה כי אין בו שום ערעור כלל וכאמור:
עתה אקום לברר מה שיש להסתפק בעדות הגוי השני המגיד דברי העד הראשון הנז' לאבי האשה ואנכי הרואה דיש להסתפק בו שני ספקות הא' דהוי עד גוי מפי עד גוי ויש לחוש דילמא מה שדבר הגוי הא' לא היה מסיח לפי תומו אלא ע"י שאלה וכיוצא וכמו שכן חשש להחמיר הריב"ש ז"ל בסי' שע"ז דגוי מפי גוי לא מהני להתיר את האשה מחשש שאפשר שהראשון לא היה מסל"ת. והספק השני אי מקרי מסל"ת או מכוין להעיד ולהתיר את האשה יען פתח דבריו התחיל לומר מה בתך עושה שבעלה מת וכבר כתב הרב הנמק"י ז"ל בפ' כיצד ומהרד"ך ז"ל בית כ"א חי"ד דכל שהזכיר שם אשה לא הוי מסל"ת ולזה חששו כל רבני האחרונים והכא ששאל מה בתך עושה ראוי לחוש ג"כ דשקר הוא דובר ולא נתכוון אלא להתיר את אשתו ומכוין להתיר לא מהימן:
הנה לספק הראשון דמצינו להריב"ש ז"ל שהחמיר בעד גוי מפי גוי דלא הוי מסל"ת הרי הרב ת"הד ז"ל בסי' רל"ט ובפ"וכ סי' רכ"ג חלק עליו וכתב דכיון דהגוי האחרון לא אמר שעדות הגוי הראשון היה ע"י שאלה לא תלינן להחמיר ולומר ע"י שאלה סיפר והכי איתא בתשו' הרמב"ם ז"ל דאפי' אומר הגוי אני הרגתי את פלוני מהני במסל"ת וכו' וא"כ ה"ה לענין שאלה וכו' ע"ש וכתב מהרשד"ם ז"ל בא"הע סי' ב"ן דאפי' גוי מפי גוי ואין אנו יודעים אם הגוי הראשון מסל"ת הוי עדות כשר כמ"ש הר"י בעל ת"הד ומוהרי"קו ז"ל והגם כי הריב"ש ז"ל מחמיר בזה מ"מ נתפשט המנהג כדעת הת"הד ומוהרי"קו ש"ות קכ"א ובסי' מ"ז כתב דהלכה רווחת בישראל שלא כדעת הריב"ש ז"ל אף דאין אנו יודעים אם הגוי הראשון היה מסל"ת וכ"כ בסי' ר"מ ורמ"ג ושם כתב דמאחר שמהר"י ומהרי"ק הכריעו בראיות שגוי מפי גוי מסל"ת מתירין את אשתו כיון שהשני מעיד מסל"ת וכן פשט המנהג שקבעו הלכה למעשה נגד הריב"ש ז"ל וסמכו על הני רבוותא יע"ש וכ"כ מהר"ש הלוי ז"ל בתשו' מוהר"א ששון ז"ל סי' ו' וכ"כ הרא"ם ז"ל ומהראנ"ח ז"ל ח"א סי' כ"ז ומרן ב"י ז"ל בתשו' א"הע סי' ו' ומהר"יבל ח"א סי' א' זולת הר"ן ז"ל בתשו' דהצריך שהגוי הב' יעיד שהגוי הראשון היה מסיח לפי תומו גם מהרש"ך ח"א סי' ז' וח"ב סי' מ"א כתב שכבר הסכימו כל העולם כהת"הד ז"ל ואע"ג דלא ידעינן אם סיפור גוי הא' מסיח לפי תומו וכן פסק הרב בצלאל ז"ל בתשו' סי' כ"א ומהר"י אדרבי ז"ל סי' רע"א ומהרימ"ט ז"ל בא"הע סי' כ"ה כתב דאף אם נחוש לספק הריב"ש ז"ל להחמיר היינו באומר הגוי הב' ראיתי גוי היה מספר לאחרים וכו' יש לחוש שמא תחילת דבריו היה ע"י שאלה אבל הכא שאומר בא פלוני וסיפר כך וכך וה"ה בישראל המעיד בשם גוי תלינן להקל יע"ש וכ"כ שער אפרים סי' ק"א והרב דרכי נועם בכמה תשו' וכן הסכים מורי הגאון מ"א ז"ל בחק"ל מ"ב חלק א"הע סי' יו"ד למ"ש הרב פרמ"א ז"ל ח"א סימן י"ז דכך עלתה הסכמת רבוותא בתראי דהכי נקטינן יע"ש ומאחר דהסכמת כל רבני האחרונים ז"ל כהת"הד ז"ל דעד גוי מפי גוי מסל"ת הוי עד כשר ואין לחוש לחומרת הריב"ש ז"ל א"כ אין שום חשש בעדות זה וכאמור:
ואשימה עיני אל הספק הב' דבעדות זה הגוי הב' דנראה דלא הוי מסל"ת אלא מכוין להתיר את האשה כיון ששאל על אשתו של הנעלם שאמר מה בתך עושה וכפי דעת הנמק"י ומהרד"ך ז"ל כל שהזכיר שם אשה לא הוי מסל"ת וכן הסכים מהריב"ל ז"ל להחמיר אפי' אם מזכיר הגוי' אשה בעדותו ול"מ כעין נדון הנמק"י ז"ל שאמר אמרו לאשתו שמת בעלה אלא אפי' שאל על האשה הוי כאומר אמרו לאשה פ' כמ"ש בח"א והרי איתא בירושלמי שאמרו אין מזכירין לו אשה דמשמע דאם הזכירו לו אשה בשעת העדות לא הוי מסל"ת:
אלא דאנכי הרואה לרבני האחרונים ז"ל עם שרבו המחמירים בהזכיר אשה בעדותו כן רבו נמי המתירים אך בחל'קות תשית למו מנדון דידה לנדון הנמק"י ז"ל שאמר אמרו לאשת פלוני שמת בעלה וגם בדתלמודא דידן פליג אירושלמי הלא בספרתם עיין להרב שער אפרים ולהרב פ"מ ז"ל:
וחזי הוית להרב הגדול מהרח"ש ז"ל בקו"ע ובתשו' סי' מ"ד שהאריך בפרט זה ובסו"ד העלה וז"ל ואפי' נרצה לתפוס כל החומרות דבהזכרת אשה לא הוי מסל"ת לא דמיא דהתם מ"ש אשה של פלוני נראה שמבקשים ממנו להתירה אבל הכא לא הזכירו לו כלל אלא מאליו אמר בעלה של פלונית מת אינו אלא כמספר סיפור בעלמא כדרך כל המספרים ועוד דהתם נחית להעיד על מיתת בעלה של זו אבל הכא לא נחית להא מעיקר' לזה אלא להעיד שצדקה שלא לחנם בכתה שאני ראיתיו הרוג עם התוגר באופן שלא להתיר זה נ"ל נכון ומסתבר ע"כ המתבאר מדברי הרב ז"ל דאין לחוש להא דירושלמי דלא איתמר אלא דאין מזכירין אשה בפני העד דאם מזכירין ושוב העיד לא הוי מסל"ת אבל בהזכיר הגוי לא איכפת לן וכ"כ בפשוט הרב ד"מ ח"א סי' י"ט וז"ל אם בעבור שהזכיר שם האשה וכההיא דהירושלמי דהתם אמר כל שהזכירו לו אשה אבל כשמזכיר הגוי אשה אחרת להכיר מי הוא זה אשר מדבר עליו שהוא חתנה של פלונית לכ"ע הוי מסל"ת כמבואר בפוסקים ובכנ"הג וגדולה מזו כתב מהרח"ש ז"ל סימן מ"ד ע"ב אלא דקשה דנהי דבהזכיר הגוי אשה אין להחמיר מהירושלמי דלא אמרו אלא אם הזכירו אחרים בפניו אבל הגוי שמזכיר לא איכפת לן:
ברם אכתי מדעת הרב הנמק"י ומהרד"ך לא יצאנו דבפי' קאסרי גם בהזכיר הגוי דהוי מכוין להתיר אם לא שנאמר דלא חששו כ"א בהזכיר אשת המת דנראה מכוין להתירה אבל באשה אחרת אין לחוש ומה שלמדנו מדברי מהרח"ש ז"ל לנ"ד הוא דאף לדעת הנמק"י ז"ל היינו בבא להעיד אבל כל שבא לספר סיפור בעלמא כגון שסיפר מיתת הגוי שעמו ג"כ מוכח שפיר דלא בא להתיר כי אם לספר הענין סיפור בעלמא וכדסיים הרב שאמר שאני ראיתי הרוג עם התוגר ודכוותה בנ"ד הזכיר נמי מיתת הגוי וזה מפורש בדברי מהר"ם אלשיך ז"ל סי' ק"ה שכתב לנ"ד שאמר הגוי לא שמעה אשתו של יצחק איך מת בעלה כתב בטעם שני דהוי מסל"ת וז"ל ועוד יש סעד שהגיד גם על אלעזר וגם על התוגר דנראה דלא מכוין להתיר אלא לספר המאורע והם דברים נכונים וקרובים אל הדעת הברור ואל השכל הזך בלי שמרים יע"ש. וכ"כ הרב מהר"א ברודו ז"ל בתשובת הרב פ"מ ח"ג סי' נ"ו דאף ששאל על אשתו תחילה לא היה כוונתו כ"א לספר המאורע וכן הסכים הרפ"ע ז"ל שם. ונ"ד הוי דכוותה עם ששאל על האשה עכ"פ לא דבר עמה ולא שלח לה לאמר שמת בעלה וגם מה ששאל לא שאל היכן היא שרצה לומר לה שמת בעלה אלא כל עיקר דבריו היה עם חמיו וכוונתו לספר המאורע כיצד מצאו אותם אחר מיתתם לאליהו ולהגוי אחר ומה שאמר מה בתך עושה היינו להכנס בדברי הסיפור שע"י הזכרת בתו יבוא אל הסיפור בדרך נאות ושייך משא"כ אם היה מתחיל הסיפור נדרש ללא שאלו לא יהיו דבריו ערבים לשומעיהן ואומרו מה בתך עושה ניכרים הדברים לעין כל בעל שכל ובקי בנועם שיח שיחה נאה אשר בדברו מערי"ב ערבי"ם שכן דרך המספרים מאורעות שאינם מתחילים לספר במה שבא להגיד מבלי שום קשר דברים ושייכות כ"א בהתקשרות והתחלתו הוא בדבר השייך ומשם משתלשל הדברים אל הסיפור כאילו הכל אחד כן הדבר הזה כשבא אצל אבי האשה לא יתכן לומר לו שלום עליך חתנך מת והיה כ"וכ אלא התבונן בחכמה לשאול על שלום בתו ומשם ישתלשל על מיתת בעלה בשייכות כאורח כל ארעא לשאול בשלום אנשי ביתו ולא אמר מה עושה בתך אלא בלשון עיולי דמשמע לתרי אנפי מה בתך עושה שיהיה נשמע ששואל בשלומה וגם דרך התא וננות ומרירות מה בתך עושה דהיינו מה היא עושה מרזחין מספד כתנים ואבל כבנות יענה שבעלה מת וכל זה הוא הצעה אל הסיפור שרוצה לספר המאורע שסיפר לו הגוי ודרך ובא לו על ידי שאלתו של אבי האשה מי זה אמר שמת אז גילה כל מצפוני לבו כי אותה הוא מבקש לספר מה שאמר לו הגוי הראשון וכו' וכיון שכן איגלאי מלתא דכוונת דבריו שאמר מה בתך עושה לא כיוין להתיר אלא להכנס בדברים אל הסיפור שאמר לו הגוי שמצאו לגוי רגלו תפוס תוך המכנסים ואליהו לשונו תפוס תחת שיניו דמזה הוכ"ח תוכי"ח דאסיפור דברים הוא דאתא והם דברים נכונים אל השכל ואצל הבקי במענה לשון כמ"ש הרב מהר"ם אלשיך ז"ל המלמד לאדם דעת אף דבר דבר ואף למה שחילק מהר"ם אלשיך ז"ל שם בריש אמי'ר דדוקא באומר אמרו לאשת פלוני הוא דנראה מכוין להתיר אבל באומר לא שמעה אשת יצחק וכו' בתמיהא הוי מסל"ת גמור ולזה הסכימו הרבה מהאחרונים ז"ל הרב כרם שלמה ז"ל סי' א' והרב פרמ"א והרב ד"מ ז"ל כל חכם לב עיניו יחזו דאין הדבר תלוי מבניחותא לבתמיהא דהא לאו מלתא היא דאטו אם אמר יאמר הגוי לא נשאת עדין אשת פלוני שמת בעלה מי מהני דהרי הוא בא להתירה בפי' ומה מועיל אמירתן של דברים בתמיהא אלא עיקר יסוד חילוקו הוא דאומרו לא שמעה אשתו דרך תמיהא מורה ובא דהוי הצעה והתחלה אל סיפור המאורע שרוצה לספר פתח והתחלה אל הסיפור דאם לא שמעה הרי אני יודע המאורע וגם זה פשוט למבין דבר מתוך דבר וכמו שכן למד מדבריו מהרח"ש ז"ל שם לנ"ד דהוא יותר ברור דזה כוונתו ולא להתיר:
גם מדברי הרב פ"מ ז"ל בח"ב סימן ב"ן שבא הגוי לביתו ודיבר עם אשתו כתב הרב ז"ל דלא דמי לההיא דמהריב"ל ז"ל שקודם בואו לבית המת שאל על האשה ובנ"ד לא שאל על האשה אלא על הבית וכשהלך לבית יצאת אשתו ואמ' לה שבעלה מת כגון דא הוי מסל"ת ע"ש יש ללמוד נמי היתר לנדון דידן דלא שאל לא על הבית ולא על האשה אלא הוא מדבר עם חמיו ומספר המאורע ונכנס בדברים ע"י הזכרת בתו כמדובר דגם מזה הצד רבו המתירים כשמדבר עם אחרים שמת בעלה של אותה אשה כמבואר בדברי מהרח"ש ז"ל שם בסי' מ"ד שכתב לחלק מנדון מהריב"ל ז"ל שמדבר עם האשה עצמה אבל כשמדבר עם אחרים שמת בעלה של זאת אינו אלא כמספר דברים בעלמא כדרך המספרים יע"ש ולזה הסכימו הרב מהר"א ן' חיים ז"ל בת' דרכי נועם סי' ד"ן והרב ד"מ ז"ל.
וכ"ש לפי מה שכתבו מהר"א ברודו והרב פ"מ ז"ל בח"ג סי' נ"ו דלמהר"ם יפה ז"ל והרמב"ם ז"ל בתשו' שהביא מהר"ם אלשקר ז"ל חולק עם הרב הנמק"י ז"ל אף שהרב שם וגם מרן החבי"ב ז"ל בדמ"ג ובת' סי' ז' צללו במים אדירים להשוות דעתם דלא פליגי אפ"ה כתב הרב ז"ל מ"מ כיון דל"מ הרש"י ז"ל חולקים לא שבקינן פשיטותו מפני ספקו של מהריב"ל ז"ל שלא ראה להרמב"ם דאם היה רואה את דבריו לא היה מחמיר וכן נראה מתשו' מהר"ר דון תם ז"ל סי' ע"ד שגם בנ"ד שאל הגוי על האשה ולא נטפל הרב שם לחוש להא ומה גם בנ"ד דיש אומדנות המוכיחות מדבריו שאמר אח"כ שכפי סברת הרב שהביא הת"הד ז"ל דאף בלא מסל"ת מהימן וזכורני שהרב מוהר"י ויל ז"ל כתב דכשיש ידים מוכיחות אף בלא מסל"ת מהימן יע"ש:
וה"נ בנ"ד ידים מוכיחות וניכרין הדברים דשאלת מה בתך עושה לא היה כי אם להכנס בסיפור המאורע:
ועוד איכא טעמא רבה בשאל מה בתך עושה דנ"ד דע"כ לא חששו כ"א בהזכיר אשה של פלוני דמורה ובא שהיתה אשת איש ועכשיו הותרה להנשא שמת בעלה אמטו להכי יש לחוש בעדותו דמכוין להתירה הוא ואינו מסל"ת אבל כעין נ"ד דלא הזכיר שם אישות דהיינו אשת פלוני אלא בת פלוני או בתך דהוא בא להודיע לחמיו שמצטער על מיתת חתנו כמבואר מהסיפור שבכה והתאבל הגוי וע"ז הוא שאמר מה בתך עושה הגם דבהזכיר מיתתו אמר שבעלה מת ולא אמר חתנך מת מלבד מאי דאמרן דהיינו קשר דברי הסיפור עוד זאת אפשר דהיינו להגדיל ההתאוננות דנתמרמר עליו כאשתו כעין מ"ש מאן איכא בי חסא מאן איכא בי חוואי שכתב מרן ז"ל בתשו' סי' ג' דפירושה שהיה מתאונן היאך שמחים בבי חוואי הלא ראוי להם שיתאבלו שמת חוואי יע"ש וכ"כ הרב דרכי נועם ז"ל בא"הע סי' י"א על נדון שלו שהזכיר אשת המת דלאו מלתא היא שאין הזכרת אשת המת מזיק לעדות הגוי מסל"ת אלא כשאומר דברים שנראה מתוכן שכוונתו להתיר אותה אבל הכא שאמר שנצטער ממיתתו כאשתו אין הזכרת האשה מורה להתיר אלא שנצטער הרבה כאשתו וכ"ש שאמר ג"כ ואחותו וזה פשוט אין צורך להאריך וכ"כ מרן החבי"ב ז"ל בתשו' סי' ז' שלמד מדברי הרבנים בתשו' מרן ב"י ז"ל סי' ז' שפירשו הנהו עובדי מאן איכא בי חסא וכו' בעינן שלא יהיה כוונתו להגיד שמת הישראל דבא לאפוקי שלא יהיו דבריו באופן שאין דרך לנטות לפרש פירוש אחר בדבריו כ"א שבא להודיע המיתה ולהתיר את אשתו דוקא ואין פירוש אחר סובל דבריו אבל בנדון שלנו אפשר לומר שאין כוונתו אלא שמת ונאבדו סחורותיו או שיבכה ויתאבל עליו ולא דמי לאומר אמרו לאשת פלוני שמת בעלה וכו' יע"ש. הרי דכל דיש להסתפק בדבריו דשמא לא כיוין להתיר הוי מסל"ת כ"ש בנ"ד דאפי' לחמיו לא אמ"ל שיאמר לבתו שום דבר אלא הוא מדבר עמו דלאו מלתא דספקא הוא שבא לומר שיתאבלו עליו אלא ודאי להכי איכוון ולו יהי ספק הכי התיר הרב ז"ל כמו שנתבאר וגם נסתייע הרב שם מדברי מהר"ם אלשיך ז"ל דכשאמר לשומעים איה בית פלוני דהוי מסל"ת יע"ש ובנ"ד הו"ל כמו שאמר מת חתנך שהתיר הרב בנ"ד ודו"ק:
באופן דאף דרבו הפוסקי' שהחמירו שלא להחשיבו מסל"ת כל שהזכיר הגוי אשה ואפי' לדעת מהר"מ ן' חביב ז"ל בתשו' גו"ר סי' א' ומהר"ם גאלאנטי ומהריט"ץ ומהר"ם די בוטון והרב כרם שלמה ז"ל דלא מכשירי להחשיבו למסל"ת כשהזכיר אשה אם לא כשהסיח בתחילה לפי תומו ושוב הזכיר אשה אבל כעין נ"ד דבתחילה הזכיר אשה לא מהני לדעתם:
מ"מ סברת המתירים שהבאתי ראוי לסמוך עליהם בכעין נ"ד דכבר נתבאר דיצאת אשה זאת מחזקת אשת איש מדאורייתא ולא נשאר כ"א ספק איסור דרבנן וכגון דא הוא שהוזהרנו מפי הרא"ש והרמב"ם ז"ל לחפש צדדי ההיתר והמחמיר אין רוח חכמים נוחה הימנו:
ואף גם זאת לפי מ"ש הרב מופת הדור הרב חיד"א ז"ל בספר נחל אשכול ע"פ בתולותיה נוגות והיא מר לה שפי' ע"פי מה שראה להרב החסיד כמוהר"א חיון ז"ל שכתב בפסק אחד מעיגונא דאתתא דיען נוגע עיגון זה באיזה פרט צער לשכינה לכן נטפל להתירו יע"ש וז"ש בתולותיה נוגות דהיינו עגונות והיא רומז לשכינה מר לה דנוגע הצער להשכינה א"ד וש"י. נמצא דע"י ההיתר להעגונא נמצינו מפיגין צער שכינת עוזינו ומי זוטר:
ומה גם דאיכא ידים מוכיחות דלא כיוין להתיר אלא לספר המאורע ולא יהא מחלוקת מלבד היתר מרן החבי"ב ז"ל דכתיבנא עוד זאת הרי מקום יש בראש להתיר מכח ספק ספיקא כיון דבעיקר חומרא הלזו דהרב הנמק"י ז"ל הר"מ במז"ל פליג עליה וכמ"ש מהרש"י ז"ל וכמו שכן ראיתי למהר"א ברודו והרב פ"מ ז"ל שם שהתירו מכח ספק ספיקא יע"ש:
ולפי שעדין לבי מהסס מחשש ספק המחמירים בזה מפני חומר ערוה אני ארבה עוד היתר לזה מטעם אחר טעם כעיקר דאמת יהגה חכו ועדיף ממסל"ת כיון דמה שהוא מעיד הוא מה שסיפר לו הגוי הראשון ולא מדידיה קא מסהיד ודברי הגוי הראשון שהוא עיקר העדות כבר נמצאו מכוונים ע"פי הדין דהוא מסל"ת לא נשאר עתה כי אם לחוש שעיקר עדותו של זה הוא שקר ולא יער הוו ולא דובים מעדות הגוי הראשון כ"א הוא להיותו מכוין להתיר את אשתו בדה מלבו שקרים שכן אמר לו גוי אחר והבל יפצה פיהו. לזה אומר דחששא הלזו לא ניתנה ליאמר וראוי להאמין בדבריו מאחר דראשית אמריו בבואו להגיד דבר בשם אומרו ההוא אמר בא גוי פלוני אצלינו מכפר פלוני ואתה מכירו שהוא פלוני ואמר וכו' ובכ"הג שמסר לו סימן בתוך סימן פלוני מכפר פלוני ושהוא מכירו כוונתו פשוטה לאמת את דבריו שאם לא יאמין בדבריו ילך וישאלנו לאותו גוי כיון שהוא מכירו וכגון דא הוי מלתא דעבידא לאגלויי דלא משקרו בה אינשי ונפל ואזדא ליה הספק דשמא בא להתיר דאם כוונתו להתיר הו"ל להרחיק עידיו כדרך המשקרים כדי שלא תתגלה חרפתו ומדאומר דבר בשם אומרו ומראה מקום לגוי מכירו הו"ל כאומר זיל שאל ותראה כדברי ובכן תו ליכא לאסתפוקי בדבר דמכוין להתיר דאם אתה דן אותו למכוין היינו דמשקר הרי הוא הפך החזקה דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי ביה אינשי דהוא עיקר ויסוד מוסד בעדות עיגונא דאתתא שהרי אעיקרא דדינא מאי דהותר בעדות עגונא עד אחד כתב הרמב"ם ז"ל בסוף הל' גרושין דהיינו טעמא משום מילתא דעביד לאגלויי לא משקרי אינשי דאם הוא חי אע"ג דיתעכב ולא יבא או ימות מ"מ המעיד שמת חושש שיבא ולא משקר וכמ"ש הרב תומת ישרים סי' קכ"ו ומהר"ם אלשקר ז"ל סי' קי"ג ועיין להרב בנימין זאב בסימן א' והוא בדבר שיכול להתגלות מאליו ולא ברירא מילתא כ"כ כ"ש בדבר שהשומע יכול לברר הדבר להוציא שקרו לפועל דודאי חושש טפי ואינו משקר ק"ו הדברים כשהוא בעצמו מורה מקום הוא לו ומודיע לו מי הוא המספר שהוא מכירו דודאי חושש הרבה דהולך ושואלו בודאי ונמצא שקרן וכן התיר מהר"ם ז"ל בתשו' דשייכי בעדות גוי דהוי מסיח לפי תומו דעביד לגלויי לאלתר ומרתת שמא ימצא מוכחש יע"ש וכן פסק מוהרימ"ט ז"ל בתשו' סי' י"ט ונסתייע מתשו' מהר"ם הנז' גם בסי' ל"ה כתב וז"ל כ"ש דמתוך דברי העדים מוכח דלא משקרי במילתא דעבידא לגלויי שאמרו הנם במקום פלוני לכו קברו וכה"ג כתב מוהרא"י ז"ל במכתביו סי' קס"א ע"ש שהביא ראיה מתשו' מיימוני וכו' יע"ש וכן פסקו הרב משאת בנימין ז"ל סי' ק"א והרב צמח צדק סי' מ"ה והרב בני משה ס' מ' ושני גדולי הדור בס' סם חיי דק"ג והרב פ"מ סי' ג"ן דקכ"ב ומהר"א ברודו ז"ל סי' ד' וכן הסכים הרב באר המים ז"ל דמ"ה ודמ"ט ודכ"ה יע"ש ולית דין צריך בושש דודאי אין שום מקום לחוש בעדות זה דעביד ומהני להתיר אשה זאת לינשא:
מעתה נתנה ראש אל עדות הג' הוא אבי האשה אשר העיד בבית דין מה ששמע מהגוי הנז' מפי גוי הראשון איני רואה שום מקום להסתפק בו כלל דאי משום שהוא אבי האשה אין לחוש כלל דבפירושא אתא מרו דאפילו פיסולי עדות כשרים לעדות אשה עגונא כמבואר בפוסקים ובתשו' מרן החבי"ב ז"ל סי' ז' שהתיר את האשה ע"פי עדות אביה ואחיה אלא דחשש הרב ז"ל קצת בנ"ד מפני שאיחר העדות אחר י"א שנים ואף שראה למהריב"ל ז"ל ומהרשד"ם ז"ל וש"פ שהתירו גם בכ"הג הוא ז"ל משום טוב וישר כתב להטיל חרם על אביה שאמת יהגה חכו שכך אמר לו הגוי ואילו משום קורבה לא חשש ובנ"ר שתכף כשומעו עדות הגוי בא לב"ד והעיד איני רואה להטלת חרם כלל ודי לו האיום והגיזום שעשו לו הבית דין בעת הגדת עדותו:
מצורף לזה איכא בנ"ד מקום היתר בלי שום פקפוק מצד עדות האחרון שבשאלה שהעיד יהודי אחד ששמע מפי שני גוים מהמחנה ששלחו מטראבל"ס בדברם עם נכרים אחרים מצינו בחזרתנו לאליהו בן סעדונ"ה מושלך על שפת הים ואמ"ל שמא מסופקים בדבר או מאומדנא אומרים שמת ואמ"ל כשם שאין לנו שום ספק שאתה פלוני כך אין לנו שום ספק באליהו הנז' ע"כ ומיופי שלימות הרב מ"ץ נר"ו שרטט וכתב שהגוים המספרים והיהודי המעיד כולם הם מכפר הנעלם וכבר נתבאר לעיל דמהני זה במקום שם אביו ושם עירו ועינינו הרואות בעדות זה סגי ומסגי להתיר אתתא זאת דנ"ד היתר גמור בלי שום מיחוש וספק כלל דברור ומבואר דהגוים הנז' הם מסל"ת בלתי שום ספק בין לספק הר"ן ז"ל דבעינן קשר דברים לפניו או לאחריו הרי הכא שהיו מספרים עם מהליכתן על הגנבים שהלכו לשלול את הספינה שנשברה ובתוך הדברים אמרו להם שמצאו לאליהו בן סעדונה מת על שפת הים כמבואר בנוסח קב"ע שבשאלה הרי דהעידו על מיתתו בקשר דברים גמור דהוי מסל"ת אליבא דכ"ע ואמרו אליהו בן סעדונה דהוי שמו ושם אמו דשם אמו ודאי עדיף משם אביו ועל חסרון שם עירו הרי העידו במקום המבוקש והם והשומע מהם שהוא העד מאותו כפר ואיש ידוע להם דסגי ומסגי במקום שם העיר וכמו שנתבאר לעיל על שלא אמרו קברתיו גם על זה כבר ביארנו לעיל מדעת כל הפוסקים דכל שנתאמת אצלו מיתתו בלי שום ספק הוי כאומר קברתיו והרי אמרו דלא מאומדנא אמרו כן שהיה מת אלא בלי שום ספק שאין להם ספק עליו שהוא פלוני ובכ"הג עדיף מטלטול כדכתיבנא לעיל וגם פשט דברים של הגוים הם להכרתו של אליהו ולא על מיתתו מ"מ גם על מה שראו אותו מת סובב הולך הלשון ומה גם על פי הטעמים אחרים שזכרנו לעיל. ועל חשש ספק שמא אשתהי כבר נתבאר לעיל בראש אמי'ר חמשה סניפי היתר שראוי לסמוך ולהקל להתיר איתתא דא וכולהו איתנהו בעדות זה. ועל הכל מאחר עלות דיצאת מחזקת א"א מדאורייתא ואין כאן אלא איסור דרבנן דאזלי' בספקו להקל. ואחר ימים ראיתי להרב שביתת יו"ט א"הע סי' א' דנשאל כעין נ"ד והורה להתיר מהטעמים שכתבתי והסכימו על ידו רבני דורו ז"ל ששתי כעל כל הון:
זו בלבד נשאר לן ערעור חד דנרא' עדות זה מוכחש כפי עדות הראשון של החכם של כפר זאוי"א שהרי כפי עדות החכם הנז' מבואר מדבריו דביום שבת קדש קברו הגוים את אליהו המבוקש הנז' בכלל הגוים שמתו עמו והחכם הנז' ראהו ביום ראשון בקברו והכירו. ואילו כפי עדות זה האחרון מפי הגוים של המחנה של טראבלס דבחזרתם משם מצאו את אליהו הנז' מושלך מת על שפת הים ולפי הכתוב בתחילת השאלה הכתובה מאת הרב השואל נר"ו שזה המאורע היה בכפר אחד קרוב לשני ימים אם כן לפי חשבון אף דנימא דתכף שנשברה הספינה באו השוללים לשלול נכסי הספינה ותכף שלחו ידיעה לטראבלס ותכף שלחו משם אנשי המחנה לתופסם וחזרו אפ"ה מוכרח לעבור יותר מד' ימים דהיינו שני ימים להגיע לשם הידיעה ושני ימים מהליכתם מהעיר הנז' למקום ההוא הרי שבאו יום שני ואפי' חזרו בו ביום נמצא ראייתם לאליהו הנזכר היה ביום שני ואילו כפי עדות הראשון כבר קברו אותו מיום שבת ונמצאו השני עדויות מוכחשות ומנגד לעדותו של החכם שהוא עד כשר וע"כ להחזיק עדות הגוים אלו לשקר דאיך יתקיימו שניהם וכדחייש להכי מורי הגאון מ"א ז"ל בחק"ל מ"ב חא"הע סי' יו"ד אף דשם בדק"ד ע"ב הביא מהירושלמי דהכחשה דלאחר עדות לאו שמה הכחשה מ"מ למיחש מיהא בעיא לדעת הסוברים דעדות שניהם בטיל:
ברם אחר ההשקפה נ"ל דשניהם קיימים ואין כאן שום הכחשה והיה בהניח הנחה סוברת דשני ימים שאמרו לאו שהוא מהלך שני ימים בדקדוק אלא שכן השיירות שהולכים ביום ושוהים בלילה והיינו מהלך יום אחד שהוא כב' שעות אם ילך בחפזון בלתי שום מנוחה ונמצא דביום חמישי ששלחו הידיעה לטראבלס הלך המגיד לשם יום ששי ומה גם דקרוב לשני ימים קאמר דאפ' שהוא פחות מכ"ד שעות ותכף יצאו אנשי המחנה והגיעו לשם יום שבת קדש ותפסו אותם או ברחו והיו חוזרים יום שבת ומצאו אותם מתים על שפת הים ושוב לעת ערב בו ביום השבת קברו אותם ואפשר לקיים את ב' ויגיד עליו ריעו שכן הוא האמת שגם על כפר זאו"יא הנזכר כתוב לאמר שהוא רחוק מכפר המאורע יום אחד ובעינינו ראינו להחכם העד הנזכר שיצא משם ליל יום ראשון אחר ערבית וההבדלה ונכנס הבקר אור הרי דמהלך יום אחד הלך בלילה אחד והוא מכוון על דרך שכתבתי והוא הנכון ונמצא דגם מעדות זה האחרון הותרה האשה הזאת להנשא בלי שום פקפוק כ"ש בהצטרפות הג' העדויות הנז':
עוד היה נראה לכאורה הכחשה אחרת מעדות הראשון שהעיד פ'ראג'י העד המוכחש הנז"ל מפי גוי המוכס שא"ל שאליהו הנז' חברו יצא על כפר פלוני מת דנראה דיצא בכפר אחר מת ולא בכפר שנטבעו הגוים האלו באלו העדויות מתבאר שבאותו כפר שנטבע יצא מת על שפת הים אבל אחר ההתבוננות כד דייקינן שפיר בדברי הרב המסדר השאלה נר"ו שכתב והגדה הזאת היה היה בכפר אחד שאינו מקום דירתם וכו' נראין הדברים דבא להורות לנו שכיון שהיו בכפר אחר יש לפרש דבריו דעל כפר המאורע איירי שיצא שם מת. ואם יהיה האופן דמ"מ הבית דין שקבלו העדות ידעו שם הכפר שאינו כפר של המאורע אף דכמו זר נחשב דאם איתא להא הי"ל לפרש דבריהם שאינו הכפר שנטבע שם ולא לכתוב בסתם כפר פלוני לו יהי הדבר כן שהוא בכפר אחר אין לחוש להרע כמה עדויות מפני עדות זה ומקום יש בראש לדחות עדות זה הפר"אג'י דכבר הוא מוכחש ועומד מאת ארבעה עדים הנז' ולמוד היה אותו האיש לבדות שקרים ולהטעות לדיינים ודבריו לעו והיו כלא היו ואין לחוש בו כלל:
כללא דמלתא בהא סליקנא ובהא נחיתנא דלפי קע"ד מה שעלתה מצודתי בענין זה הוא דע"פי העדויות הנז' והצדדים שצידדתי בהם לפי מיעוט שכלי יש בהם כדאי להתיר עיגונא זאת דנדון דידן למיהך להתנסבא לכל גבר דתצביי אם אין לה זיקת יבם בצירוף כל הי"ג העדויות הנז' ובצירוף הטעמים בהצמדם יחד כלם. ולהיותי מיריאי ההוראה ובפרט בערוה החמורה איני סומך על דעתי להורות היתר במקום גדולים. עד יסכימו עמי מלכי ארץ ורוזנים:
שני המאורות הגדולים. היושבים ראשונה יושבי אהלים. הרבנים הגדולים. שרפי קודש הילולים. כי מהם תצא תורה ואז אהיה סניף עמהם להתירה להנשא:
כ"ד החותם פה אזמיר יע"א בש"א לחדש מנחם משנת התרי"ג עבד נרצע לפני כל יודעי דת ודין שועל בן ארי:
הצעיר חיים דוד חזן ס"ט
ראה ראינו אשר דבר בקדשו רב הונ"א חברין נהירו דעיינין מעלת הרב המובהק המאיר כברק כמוהר"ר חיים דוד חזן נר"ו מור בריה דרב עט"ר מ"מ מו"הר הגדול הגאון אור היר"ח זצוק"ל בשריותא דהך אתתא למהך להתנסבא מכל הני טעמי הכתובים בד"ק שיחל"א ורצה לעמוד על דעתינו לאפושי גברי ואנן בדידן עינינו הרואות כל מילי דמר כולם נכוחים למבין ונכספה וגם כלתה נפשנו להשתעשע בד"ק אך מפני טרדות הזמן וגם כי העת נחוץ לא עלתה בידינו שעת הכושר לבוא בארוכה ולא נצרכה אלא לפלפולא אך בעיקר הדין דבריו חיים וקיימים ואף ידינו תכון עמו דכפי העדויות המוצגים לפנינו אלו הן הנצר'פים להוציא את העלובה הזאת מכבלי העיגון וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר. הלא כ"ד אנחנו צעירי הצאן הבאים על החתום בשליש אמצעי לחדש שבט שנת התדי"ר ליצירה בסדר התייצבו ורא"ו א"ת ישועת ה' והיה זה שלום:
הצעיר יהושע אברהם הצעיר חיים פאלאג'י קריספין ס"ט ס"ט