ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אבן העזר · סימן ג
מעשה שהיה כך היה יום ה' בשבת ח' ימים לח' מרחשון משנתנו זאת התרי"ג קרוב לשנים או ג' שעות ביום בכפר אחד קרוב לפה עיר טראבלס כשני ימים שהיה רעש גדול בים ובנמל פה טראבלס נשברו כמה ספינות ובכלל ספינה אחת באה מג'ירבה לפה טראבלס ובהגיעה לכפר הנ"ל קרוב ליבשה נהפכה על צדה והקול נשמע שיהודי אחד עם כמה נכרים נפלו ברצונם לים לשוט ללכת ליבשה בראותם שנהפכה הספינה ואח"ז נתיישבה הספינה והלכה קצת וחזרה ונהפכה כבתחילה והשאר שנשארו בספינה בראותם כי קרבו יותר ליבשה ירדו לשוט בים והגיעו לשלום ליבשה ואח"ז ידענו שיהודי אחד מעוב"י תונס בחור מעם גם הוא נעלם ויהודי אחד זקן מעוב"י הנז' הוא ואשתו ובניו קטנים עלו ליבשה לשלום וגם יהודי אחד מכפר עמרו"ץ חבירו של זה ששמענו עליו שנפל ברצונו לים עם כמה נכרים ושם הנעלם אליהו בן יוסף וחבירו החי פר'גי בן אליהו ושניהם הלכו יחד לכפר זאויי"א ומשם הלכו ל גירבה עד שהגיעו לעוב"י תונס ומעוב"י תונס חזרו שניהם ביחד עד עיר ג ירבה ועדיין לא חזרו ומ ומ'גירבה באו שניהם בספינה הנז' כי כן ידענו מפי פר'גי שניצול אחר שנתקבל עדות החכם מהזאויי"א וע"ז נתקבלו כמה עדויות כאשר יבא לפנים בס"ד אחת לאחת. וזה נוסח קבלת עדות הא':
א' במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא החכם של כפר זאויי"א רבי משה שלג שמו ואחר האיום והגיזום כדחזי קם על רגליו והעיד בתורת ע"ג שביום הששי בשבת שהוא למחרת ענין הפיכת הספינה הנז' שמעו מהמאורע הרע הזה ושמעו שיש בספינה הנ"ל יהודים וחשב בדעתו הוא ואחרים עמו ללכת לקוברם אם ימצאו אותם ולהיות שהשמועה ששמעו היה ביום ששי אחר חצות חששו לאיסור חילול שבת ח"ו כי הדרך מ"מ יום אחד והמתין הוא ומי שרצה ללכת עמו עד ליל מוצאי ש"ק ובליל מוש"ק תכף אחר ההבדלה הלך הוא ואחרים עמו רוכבים על חמורים וקודם לעלות השחר בדבר מה ישנו בדרך עד שהאיר היום ואז קמו והלכו לחפש על שפת הים ושאלו לנכרים מהספינה הנז' שנשארו שם על שפת הים היש יהודים בכלל הנאבדים ואמרו להם יש שנים שמתו ויום אתמול שהוא יום ש"ק קברנום עם הנכרים שמתו וחילו פניהם להראות להם הקברות והלכו עמהם הנכרים ויחפשו איזה קבר עד שמצאו קבר אחד בחור וברגליו בתי שוקיים ואמרו הנכרים כי זהו התונסי הבחור ועוד הראום קבר אחר ואמרו זה היהודי השני והוא לבוש חגור עור הנקרא חזאמיי"א והכירו כי הוא יהודי גם מצד הפאות וברית מילה אך היה נפוח בפניו וגופו שלם ואין בו שום חבלה ושאלנו אותו להעד הנ"ל מה שמו של היהודי הנז' ואמר כי את שמו לא ידע אך ידע שהוא מכפר עמרו"ץ והוא שנתלוה עם פ'רגי הנ"ל בבואם לזאויי"א ושניהם נתאכסנו בזאויי"א אצל פב"פ ויצאו יחד מהזאויי"א ללכת לזווא"רה אדעתא ללכת ל'גירבה עכת"ד. וההוה ביום ראשון י"א לח' הנז' שנת הנז':
וחתימי עלה תלתא ב"ד:
ב' במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא עמרם צרור יצ"ו שהלך עם ר' משה הנ"ל למקום הנ"ל ואחר האיום והגיזום כדחזי העיד בתורת ע"ג כדברי רבי משה הנז' שהכיר אותו בקבר שהוא מכפר עמרו"ץ ואת שמו לא ידע רק שברור לו שהוא הוא שנתלוה עם פ'רג'י הנ"ל בבואם לזאויי"א ושניהם נתאכסנו אצל בע"הב בזאויי"א פב"פ ומשם הלכו לזוואר"ה אדעתא ללכת ל ומהיום ההוא לא חזר לא לבדו לכפר הזאויי"א ולא עם פ'ר'גי הנז' וגופו שלם בלי שום חבלה אך נפוח בפניו וקברו אותו לצד מערב שבירת הספינה הנז' והוא לבוש חגור הנז' וגם ראו הפאות והברית מילה עכת"ד:
וחתימי עלה תלתא ס"ד:
ואחר זה שלחנו אחר פ'ר'גי הנ"ל שנתלוה עמו וקבלנו דבריו במותב תלתא אחר האיום והגיזום קם על רגליו והעיד בתורת ע"ג כי באמת הנעלם אליהו הנ"ל היה לבוש חגור עור הנז' וגם באמת נתלוה עמו מפה עיר טראבלס לזאויי"א ונתאכסנו יחד אצל פב"פ הנז"ל ומשם הלכו לזוואר"ה ללכת ל'גירבה והלכו לשם ומשם לתונס ומתונס חזרו ל'גירבה ומ'גירבה שניהם באו בספינה הנז"ל ולא ידע מה היה לו רק שהמעשה שהיה כך היה שבאמת ראו נפילת הנעלם הנז' בים שנפל ברצונו לשוט וביני ביני נתיישבה הספינה ממה שהיתה הפוכה וחזרה ונהפכה כבתחילה ובראותם שנתקרבה יותר ליבשה ירדו כל הנשארים שבספינה לשוט ללכת ליבשה ובהגיעם ליבשה לשלום הוא והאחרים שעמו ראה להנעלם הנ"ל עומד עד שיעור חצי קומתו במים ואמר לו מהרה חושה לבוא ליבשה והשיבו כי אין בכחו ללכת במרוצה יען כי רגליו מלאים פצע וחבורה לכן הולך לאט לאט והמתין מעט ולא ראהו עוד וחושבים היינו שפנה ממנו והלך לאהלי הערביים לחיות את נפשו כי הזמן קר והוא ערום ויחף עכת"ד. וחתימי עלה תלתא ב"ד:
ג' במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא פלוני והעיד בתורת ע"ג ששמע מפי העד פ'ר'גי הנז' בשינוי ממה שאמר לנו והוא ששאלו העד הנז' איך הוא נמלט ואמר לו שאליהו הנעלם הנ"ל קפץ בים והוא לא כן עשה שהמתין מעט עד שנתקרבה יותר הספינה ליבשה ואז הוא וכמה ב"א קפצו לים לשוט והגיעו ליבשה לשלום ובבואו ליבשה היה בהול והיה בכובד ראש עיף ויגע ותכף ישן לו שם ביבשה על שפת הים וכשהקיץ מצא לאליהו הנז' ואחר עמו מעוב"י תונס מתים על שפת הים ע"כ דברי העד מפי העד הנז"ל:
וחתימי עלה תלתא ב"ד:
ד' במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דחת"ל כד אתא קדמנא איש פ' והעיד בתורת ע"ג ששמע מפי העד פ'רג'י שהנעלם הנ"ל רצה לשוט להגיע ליבשה להציל נפשו ויגעו עמו קודם שקפץ לים שלא יעשה כזאת ולא שמע אליהם וביני ביני נתקרבה הספינה יותר ליבשה ואחר צאתו ראו להנעלם הנ"ל עד חציו במים ואמר לו למהר לצאת והשיבו כי אין ברוחו למהר מפצעים אשר ברגליו לכן ילך לאט לאט ואח"ך הוליכוהו גלי הים לאחור וחזר וראהו קרוב לשן סלע אחד בתוך הים ויגע לתפוס בשן הנז' לעלות למעלה על השן הנ"ל ובאו גלי הים בתוקף ולא הניחוהו אח"ך ראה שגלי הים הביאו ליבשה הוא וכמה גוים ועמד עליו והכירו שהוא מת ופצוע בראשו וברגליו ובחוטמו והניחו בין ברכיו והיה בוכה עליו עד כאן דברי העד מפי העד הנז"ל:
וחתימי עלה תלתא ב"ד:
ה' במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דחת"ל כד אתא קדמנא פ' עד להעיד מה ששמע מפי העד פר'גי הנז"ל שהיה בספינה ואחר האיום והגיזום כדחזי קם והעיד בתורת ע"ג ששאל להעד הנז' איך הוא יצא חי ואמר לו שאליהו שהיה עמי נפטר ואמ"ל איך ידעת זה והשיב שהיה בין הספינה ליבשה שיעור מיל והיו נבוכים מה לעשות וקפצו כמה נכרים בים ואחר זה קפץ אליהו הנ"ל וראיתיו שט ע"פ המים ואח"ז נתיישבה הספינה והיו קרובים יותר ליבשה ואמר לו נכרי אחד שעמהם בספינה הנה חבירך מת על שפת הים ואח"ז הוא ואחרים שבספינה ירדו ליבשה לשלום עכת"ד:
וחתימי עלה תלתא ב"ד:
ו' במותב תלתא כחדא הוינא וכו' כד אתא קדמנא פ' פ'ראנקו שבא בספינה הנז' ואמר שהמלחים ירדו תכף ולא היה רביע שעה בין קפיצת הנעלם הנ"ל לים ובין ירידת המלחים ליבשה ואח"כ ירד ליבשה גם הוא עם אשתו ובניו והניח אשתו ובניו שם והלך לאהלי קדר לבקש מקום לישב הוא וב"ב יען כי היה הזמן קר וגשמים מרובים וקרוב לשלשה שעות אחר חצי היום חזר לשם עם נכרי אחד כדי להוליך ב"ב ומצא שם להעד הנ"ל מכפר עמרו"ץ שהיה בספינה עמהם ובראותו לפ'ראנקו הנז' היה בוכה ושאל לו למה הוא בוכה ואמר לו כי אליהו הנ"ל מת ואמ"ל כיצד מת והשיבו שקפץ בים לשוט ולא ידע לשוט ולקחוהו המים והנני הולך לכפר זאויי"א להגיד ליהודים ששם שיבואו לקוברו עכת"ד:
וחתימי עלה תלתא ב"ד:
ז' ואנחנו הדיינים כששמענו אלו הג' העדויות המעידים מפי העד פ'ר'גי הנזכר שמכפר עמרו"ץ חרה לנו על העד הנז' שמהפך דבריו בכמה חלופים ושנויים ממה שאמר לנו וגם העדים ששמעו מפיו הנז"ל לא ראי זה כראי זה ושלחנו אחריו וגזרנו עליו בחרם והשבענוהו בש"ח אחר שאיימנו וגיזמנו עליו לומר האמת והודענוהו חומר האיסור וכך אמר לנו יום ה' ח' לחדש מרחשון נהפכה הספינה על צד אחד ונפלו איזה נכרים בים מהטיית הספינה על צדה ואח"ז נתיישבה הספינה ונתקרבה יותר ואמרו הבני אדם ששם בספינה לראיי"ץ הגיענו ליבשה ואז אמר הראיי"ץ למי שתופס הדומא"ן שיטנו לצד היבשה להציל להבני אדם והלכה הספינה שיעור מיל ונהפכה על צדה ומחמת הסיבה זאת נפלו נכרים בים ובכללם אליהו הנז"ל ואח"ז נתיישבה הספינה והלכה שיעור מיל אחר ודילג הוא ונכרי אחד לשוט בים והגיעו ליבשה בשלום ואז הייתי משוטט על חוף הים ומצאתי לאליהו הנז' שמקודם לזה נפל לים הולך ומתקרב ליבשה והוא עד חציו בתוך הים והניחו והלך לו ולא ידע מה היה ממנו עכת"ד:
ובאו העדים הנ"ל ששמעו ממנו מה ששמענו כנז"ל והכחישוהו והוא נשבע כמה שבועות כי לא היו דברים מעולם מה שאמר להם וגם אנן בדידן מה ששמענו ממנו בתחילה אינו כמו שאמר לנו עכשיו ואמר שכך היתה כוונתו כמ"ש עכשיו. הן אמת דיכול לסבול ולפרש מה ששמענו מפיו הוא כמו שאמר עכשיו אך עם דברי העדים ששמענו מהם אי אפשר לזווגם עם דבריו שאמר עכשיו:
וחתימי עלה תלתא ב"ד:
ח' במותב תלתא כחדא הוינא נחנא וכו' כד אתא קדמנא העד הנז' ואחר האיום והגיזום כדחזי קם הוא ואחר עמו אחר שאיימנו גם על האחר והעידו בתורת ע"ג בהיותם עומדים עם שני נכרים ואחד מהם מלח מהספינה הנ"ל ואמר האחר שעמו שבח לאל שלא אירע לנו היזק והשיבו המלח עדיין יש לי חיים בעולם וחזר ושאל הנכרי למלח הנ"ל אם מתו ב"א הרבה ואמ"ל המלח מתו קרוב לשלשים בני אדם ויש בספינה עמנו ג' יהודים אחד מתונס ושנים מהסאח"ל (ופירושו גנות ופרדסים והכפרים הסמוכים לעיר וגם עיר הנעלם הנ"ל נכללת בשם זה) פ'רא'גי ישב בספינה (הוא העד המוכחש הנ"ל) אבל היהודי האחר קפץ לים ומת וכשיצאנו ליבשה מצאנו אותו כמוהו כמו שאר בני אדם שמתו עכ"ד. והעדים הנ"ל הם מכפר של הנעלם הנ"ל:
וחתימי עלה תלתא ב"ד:
ט' במותב תלתא כחדא הוינא נחנא וכו' כד אתא עד פלוני ואחר האיום והגיזום כדחזי קם והעיד בתורת ע"ג שבאו אצלו נכרים לקנות בשמים ואחד מהם מלח מהספינה הנז' והאחר ערבי וכיון ששאל לו העד הנ"ל ערך הבשמים נראה לו שהוא ביוקר והלך לו והמלח נשאר שם אצל היהודי וקרא המלח להערבי הנז' ואמ"ל אילולי היינו חסים על הממון כ"כ היינו חסים על הספינה שלנו שנשברה אמ"ל היהודי הנ"ל איזה ספינה אמר לו ספינה שנשברה מקרוב על כפר פלוני ומתו שם גוים ויהודים וקפצו לים לשוט ומתו ע"כ:
וחתימי עלה תלתא ב"ד:
י' במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד וכו' כד אתא קדמנא פ' ואחר האיום והגיזום כדחזי קם והעיד בתורת ע"ג שהייתי חוזר בערב מהמשא ומתן שלי ופגעתי בנכרי אחד ועמו ב' בנות ואמם ושאלו היהודי מאין בא והשיבו מהספינה שנשברה על כפר פלוני ואמ"ל איך ניצול הוא ואשתו ובנותיו ואמ"ל אנחנו נשארנו בספינה והנכרי' והיהודים שקפצו לים מתו אחד מתונס ואחד מכפר עמרו"ץ ע"כ. וידוע לנו שאין בספינה הנז' מכפר זה זולת הנעלם והעד פ'רג'י הנז"ל:
וחתימי עלה תלתא ב"ד:
י"א במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד וכו' כד אתא קדמנא העד פ'ר'גי הנז' שהוכחש כנז' ואחר האיום והגיזום העיד שאחר שמנה ימים לחזרתו לעירו פגע בנכרי המוכס של הכפר שנשברה שם הספינה ואמ"ל הגוי חבירך העמרוצ"י על כפר פ' מת ע"כ. וההגדה הזאת שהגיד לו בכפר אחד שאינו מקום דירת הישראל ולא דירת הנכרי האומר הנז':
וחתימי עלה תלתא ב"ד:
י"ב במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד וכו' כד אתא קדמנא פלוני אבי אשת הנעלם ואחר האיום והגיזום כדחזי קם על רגליו והעיד בתורת ע"ג איך בא לו נכרי אחד מסל"ת ואמר לו פ' מה בתך עושה שבעלה מת ואמר לו מי אומר שבעלה מת אמ"ל בא נכרי אחד אצלנו מכפר פ' ואתה ג"כ מכירו והוא פ' ואמ"ל היהודי שהיה עולה לדקל פ' להוריד מי דקלים והדקל הוא של פ' היהודי ההוא מת על שפת הים הוא וגוי אחר מכפר פ' והנכרי ההוא מצינו אותו אחת מרגליו תפוסה תחת מכנסים שלו והיהודי הוא אליהו ראינוהו והכרנוהו ולשונו תפוס תחת שיניו בחוזק וירדו עינינו דמעות עליו וחרה לנו הרבה עכ"ד. וחקרנו על עלית הדקל הנ"ל שהוא היה רגיל לעלות לשם שהוא אמת:
וחתימי עלה תלתא ב"ד:
י"ג במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד וכו' כד אתא קדמנא פ' ואחר האיום והגיזום כדחזי קם על רגליו והעיד בתורת ע"ג ששמע מב' נכרים מסל"ת שחזרו מהמחנה ששלחו מטראבלס למקום שנשברה הספינה הנ"ל כדי לתפוס הגוים ששם באהלי קדר ששללו ובזזו הספינה זו שנשברה וכך היה שיחתם עם נכרים אחרים מצינו לאליהו בן סעדונה (שהוא שם אמו) מושלך מת על שפת הים אז אמר להם העד הנ"ל אפשר שאתם מסתפקים בו ושמא מאומדנא אתם אומרים כך ואמ"ל כשם שאין לנו בך ספק שאתה הוא פ' כך אין לנו ספק באליהו הנז"ל ע"כ. והנכרים הנ"ל וגם היהודי זה העד כולם מהכפר של הנעלם הנ"ל:
וחתימי עלה תלתא ב"ד:
יורנו המורה לצדקה משפט זאת האשה העגונה ויבא שכמ"ה:
תשובה הלא לאמונה הן קלותי הרי זה מקטני המ'נה ונלעג לשון אין בינה ובביתי אין לחם ואין שמלה וגם דל"ה דל"ה אדם להבל דמה. קים לי בגואי דלא צילה דעתאי ומה גם בחומר ערוה. הוה על הוה. אלה בני יקשן. וארכובתי דא לדא נקשין. שאחזתו חמה. כל שכן במים שאין להם סוף דקרו להו עלילות. המול"ל מלילו"ת. בהגלות נגלות:
ויס"ק את המקלות ונחנו מה. אך קמי שמיא גלייא שאין אני בן חורין ליפטר ממנה. זאת חובתי ואעשנה. הן סדר למשנה. והדת נתנה. אמירה נעימה. ובפרט כמה חשו רז"ל לתקנת עגונות. על מעל"ת לענות. לתור להם מנוחה. גמר קיחה קיחה. וספרין פתיחו. וימעד"ו וישוח"ו גם אני ואספתי באמ'רים עץ חיים תאוה. השח"ין והמקו"ה. בבשר"ת עירין פתגמא. וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
אימא רישא לנו לדעת כפי קבלת עדות הנז"ל אם יצאה האשה זו מאיסור תורה ולא רביע עלה זולת איסורא דרבנן ואז אם נבוא להקל נקל באיסורא דרבנן:
והנה בקב"ע ח' מפי המלח שאמר שמתו כמו שלשים בני אדם ויש שם ג' יהודים האחד מתוניס ושנים מהסאח"ל (שפירושו גנות ופרדסי' וכפרי' הסמוכים לעיר טראבלס ועמ"רוץ ג"כ עיר המבוקש בכללא פ'רג'י ישב בספינה (הוא ויהודי שעמו מעמ"רוץ שיצא לשלום) אבל היהודי האחר קפץ לים ומת וכשיצאנו ליבשה מצאנוהו כמוהו כמו שאר ב"א שמתו והוי כההוא יהודי שיצא עמי מכאן מת והרי הוא בספינה היה עמו וכתב מרן בתשו' דף קכ"א וה"ה פלוני שיצא עם פלוני ואע"ג שלא הזכיר שמו ולא שם אביו ולא שם עירו והכא שם עירו איכא ממ"ש מהסאח"ל שעיר המבוקש בכלל שם זה ומפי פרגי הנ"ל אנו יכולים לדעת שאין כאן אחר מעירו זולתי זה המבוקש ומצטרפין העדויות כנודע והוי דבר ברור דומיא למ"ש הר"ן בתשו' סי' ל"ג שרמזו הרב"י ועיין קרוב לנדון זה למהרש"ך ח"ב סימן קנ"ג ורמזו כנ"הג הגב"י אות ש"ד ולה' משפטי שמואל סי' פ"א יהודי מגור'פו שהתיר ע"י חיפוש ואינו חסר רק קבורה דאז תהיה מותרת גם מדרבנן כמ"ש הרמב"ם בפי"ג מה' גירושין דין י"ט והרשב"ץ בח"ד מהטור הראשון סי' נ"ג ולדעת המבי"ט ח"א סי' ש"ג הותרה גם מדרבנן רמזו כנ"הג הג"הט אות תי"א משום המזכיר שמו ומכירו יעו"ש והא ודאי דמכירו בלבד כנ"ד שהיה עמו בספינה עדיף מהזכרת שמו כמ"ש מרן בכ"מ סוף הלכות גירושין ובתשובה סי' ה' דף ק"י ע"ד ונ"ד עדיף מנדון דידיה דהתם דיצא לחוץ והכא מזכיר מיתה ב"פ אלא הא דהזכרת שמו או מכירו רבים אומרים כל זה אינו אלא ביבשה ולא בים עיין מה שרמז כנ"הג הגב"י אות קע"ו ולכן נקוט מיהא דיצאה מאיסור תורה ואין עדות זו סותרת לעדות פ'רג'י חבירו שיצא לשלום שאמר שהניחו חי והיה כ"כ קרוב ליבשה דשמעת מינה דהולך על רגליו היה דהרי אמר עד שיעור חצי קומתו במים ואמר לו למהר לצאת ליבשה והשיבו אין בו כח למהר יען כי רגליו מלאים פצע וחבורה ואח"ך פנה ממנו והלך לו ולכאורה משמע מדברי המלח משקפץ לים מת י"ל דאין האמת כן אלא אח"כ מת והוא לא ידע שהגיע עד קרוב ליבשה ועודו בחיים וכשיצא ומצאו מת חשב שבאותה קפיצה תכף מת ומה שאמר עוד וכשיצאנו ליבשה מצאנוהו שמת כמו שאר ב"א לומר שאל תחשבו אתם השומעים מה שאמרתי קפץ ומת בדדמי קאמינא דהרי ביציאתנו ליבשה מצאנו אותו מת כמו שאר ב"א א"נ אע"ג דידע דמת אחר שהגיע כ"כ קרוב ליבשה והחזירוהו המים לאחור כדברי פ'רג'י הנזכר הזכיר הקפיצה לומ' דהקפיצה היא שגרמה לו המיתה דאלמלא היה נשאר בספינה לא היה מת כשאר ב"א שנשארו בספינה ויצאו לשלום. וגם לחשש אשתהי בקב"ע זו אין לחוש דהוברר לנו דלא היה זמן כ"כ משקפץ זה לים עד שנתיישבה הספינה וחזרה ונהפכה כבראשונה ואז יצאו כולם לחוץ והרי הוא אומר וכשיצאנו מצינו אותו כמו שאר ב"א שמתו משמע תכף ליציאת' ליבשה מצאוהו ונדון דידן עדיף מנדון של הרב המבי"ט שם שאמר הנכרי נטבעו ומתו ויצאו לחוץ שאין במשמעו שראה תכף אלא כיון שאמר נטבעו ומתו ויצאו לחוץ תולין להקל שראה אותם מיד כיון שכבר ראה אותם מתים קודם אעפ"י שלא הכירם וכו' אבל הכא ממה שידענו שאין כ"כ עיכוב בין קפיצת זה ובין ירידת כולם מהספינה מבואר הדבר שאין כ"כ עיכוב ועוד אין דרך ליוצאים בשלום מההפיכה שלא יחפשו תכף על הנאבדים מהם ואע"פי שאמר המלח הנ"ל אחד מתונס והוברר לנו שהיו שנים אחד זקן פ'ראנקו מתונס עם בניו וב"ב ויצאו לשלום והאחד בחור עם יפה עינים וטוב רואי נעלם ולא הזכיר ממנו אפשר כיון דאין מגמתו להודיע רק על הנעלמים הזכיר התונסי הנעלם אע"פי שלא הזכיר התעלמותו בפירוש משום דאין לנו להשומעים נפקותא כיון דאינו מן המחוז הזה ואין כאן קרוב שיבקש וידרוש עליו משא"כ הפ'ראנקו הנ"ל שיצא חי אין כאן בזה נפקותא ומה שהזכיר פ'רג'י החי אינו אלא להודיע על הנעלם שנמצא מת דאת שמו לא ידע הזכיר לחבר שהיה עמו א"נ כיון דהפ'ראנקו הנ"ל היה לבוש מלבושי פ'ראנקו אפשר לא הכיר בו שהוא יהודי ולכן לא אמר שני יהודים מתונס וכדרך שלא הגיד על הנכרים מי ומי החיים או המתים כן לא הזכיר על זה הפ'ראנקו הנ"ל. וכן בקב"ע יו"ד בער"בי שיש עמו ב' בנות ושאלו היהודי מאין תבוא וכו' והיהודים שקפצו בים מתו אחד מתונס ואחד מעמ"רוץ וידענו מפי פ'רג'י שאין כאן עמו בספינה זו מעמ"רוץ זולת זה המבוקש ובהשליך עצמו לים מוכח ממהרשד"ם סי' ס"ט דהוי כטבע בים וכ"כ הגו"ר כלל ג' סי' ה' בנפל לים במ"ש נפילה לומר דע' נפילתו טבע בים ועיין טור ראשון מח"ד מהרשב"ץ סי' מ"א ונ"ג ובארות המים סי' קס"ח ואע"ג דבטבע בעינן ששהו עליו בכדי שתצא נפשו עיין בספר ראש משביר דף מ' דכל שאמר טבע ומת כאילו אמר ששהה עליו ומ"ש כנ"הג הג"הט אות זי"ת טבע ומת אין זה עדות שמא כדי להתירה מדרבנן קאמר כי אין בידינו הספר לראות ומ"ש הרדב"ז ח"ה סש"א ר"מ ביש לו חולי הנופל ונפל לים ואבד זכרו שאין להתיר אשתו נר' ה"ד מדרבנן ממה שהביא מנפל למש"לס שיש בינו ליבשה כמה ימים שאין בכחו לשוט כמה ימים והוא בלא אכיל' ושתיה וקרוב לנמנע שיחיה ואפ"ה אשתו אסורה יעו"ש ובההיא קי"ל אאם נשאת לא תצא ועוד אם נשאת לאחר שנה גם אם אמר טבע לבד סגי ולא תצא כמו שכתב מהרמב"ח בתשובתו כי באה בגו"ר כלל ג' סי' ו' ואעפ"י שהערב"י הנז' בתוך ההפכה היה בספינה וי"ל דאמר בדדמי וכן י"ל בעדות המלח הנ"ל כיון דאומר שהם ניצולו וכן בעדות המלח שמתו ל' ב"א מכלל שהשאר ניצולו ודאי אם לא ברור לו כך שהמבוקש הנ"ל מת לא היה אומר וכמ"ש בגו"ר סי' ק' וכ"ש בנ"ד דאלו שנשארו בספינה לא היה להם פחד כ"כ שהרי לא ירדו ליבשה עד שנתקרבו הרבה ליבשה ששמענו על הזקן הפ'ראנקו הנ"ל שהורידו אותו המלחים ליבשה על כתפותיהם הוא ובניו וב"ב ואי מסברת הרא"ש ודעמיה דבעד שראה הטביעה לא סגי בט"ע כי אם בסימנים דאיירי להתירה לכתחילה מדרבנן קאמר כדמוכח מתשו' מהריק"ש סי' קי"ד ועל ההיא דהרא"ש נמי כתב כנ"הג הג"הט אות ק"ו ממהר"ם אלשקאר דרוב ראשונים ואחרונים פליגי עליה והריב"ש סי' שע"ח דכתב דידע הטביעה כמו ראה הנה הרב מש"ץ הביאו בס' פאת נגב דף ט"ל הוכיח מלשון הרא"ש שאינו כן וכן הרב פנים מאירות הביאו הרב יד אהרן ח"ב הג"הט אות קס"ב וכן ראיתי להרב צ"ץ סי' מ"ה וכן הרב תומת ישרים רמזו כנ"הג שם דדעת כל הפוסקים האחרו' להיתר בידע הטביעה וכ"כ בס' אדרת אליהו למהר"א קובו דף נ"ד וה' משאת משה ח"ב א"הע סי' ב' דף כ"ג כתב דלא הודו לו כל סיעתו של הריב"ש ובג"ור סי' ה' כתב דגם הריב"ש לא אמרה אלא דרך חששא ועוד אינו אלא בישראל המעיד מה שראה דחיישינן לכדדמי כיון דיש לו נפקותא להתיר עגונות משא"כ במסל"ת:
ואע"ג דהערב"י הנ"ל שאלו הישראל מאין תבוא לא חשיב נשאל וכמ"ש מהרשד"ם סי' ר"ד הובא בכנ"הג הג"הט אות ס"ד באומר לו מאין באת ואע"ג דהישראל אמר לו היאך ניצולת הכוונה על הספינה שנשברה שאמר לו שהיה שם וכזה חשש מהריב"ל סי' ג' רמזו כנ"הג שם אות פ' שאני התם דאמר לו הישראל אם הכרת איזה מהם דמחזי להדיא כשואל לו ועוד שתחילת דברי הנכרי יש שם הזכרת התעלמות היהודים משא"כ כאן והא עדיפא מנדון הרב"א והר"ש הלוי והראד"ב ומהר"א ששון שרמז שם כנ"הג אות קי"ג בנכרי מסל"ת על הספינה ושאלוהו אם היה שם יהודי והגיד מה שהגיד דחשיב מסל"ת משא"כ בנ"ד דלא הוזכר יהודי מאחד מהם ואמר מעצמו מה שאמר וגם לא דמי למ"ש שם כנ"הג אות ן' ששאלוהו על כללות הספינה והשיב ממיתת היהודי דאפליגו רבוותא בה משום דהתם ההתחל' מישראל על כללות הספינה מחזי בשואל ממנו אבל בנ"ד ההתחלה מהנכרי היתה ועוד דהכא על הרוב ישראל זה לא ידע אפילו ממאורע . הספינה מכ"ש אם יש בה יהודים או לא עד שנחשוב שכוונת ישראל לשואלו וגם שהנכרי הבין ממנו דרצה לשואלו:
ודע דמקב"ע ט' שאמר המלח אלמלא היינו חסים על הממון כ"כ היינו חסים על הספינה שנשברה אמר לו הישראל איזה ספינה אמר לו ספינה פ' שנשברה במקום פ' ומתו שם נכרים ויהודים וקפצו לשוט בים ומתו ע"כ כתב אלי אחד המיוחד מעו"בי איזמיר דוד הגדיל נר"ו בן פורת יוסף להרב חק"ל לצרף עדות זו להצילה לעיגונא זו מאיסור תורה ממ"ש הריב"ש סי' שע"ח בהיפוך הפינס"קאל ונפלו לים וכן ממ"ש הרדב"ז ח"א סי' רע"ג ומהריק"ש בתשובה סימן קי"ד בהפוך הספינה וממ"ש מהרשד"ם ח"מ סי' שפ"ב ורמזו הב"ד סי' ח"י די"ט ע"ב וממ"ש בספר באר מים חיים סי' ח"ן ע"כ ואני עניתי לו בדברים שבכתב לישרי לן מר דשאני בנדוני' הנז' דאין להסתפק בהם אם בנדון הריב"ש נהפך הפינסקא"ל כמות שהוא עם הבני אדם שבו משא"כ בנדון דידן דידענו דשבירת הספינה הנז' אינו שנשברה ממש רק שנהפכה על צד אחד כמו שידענו מפי העד פ'רג'י שהיה עם המבוקש ומי שהיו בתוך הספינה אחזו בצד העליון שבספינה שהיה גבוה כנגד הצד האחר שנטה למטה ולא הוזקו רק אלו ששטו בים שנתפחדו שמא יחזור ויתהפך גם אותו הצד והמיעוט הוא ששטו בים מההוא פחדא והרוב נשארו ולא כן בנדון הנדון שעל כולם נהפך הפינסקא"ל וכן בנדון הרדב"ז ומהריק"ש כההיא דהריב"ש דנהפכה הספינה כמות שהיא עם היושבים בתוכה וכן נדון מהרשד"ם לא נשתיירו כי אם שבעה ב"א ואזלינן בתר רובא לא כן בנ"ד דברור לנו שרובם לא מתו אף שהיו בספינה וס' באר מים חיים אין בידינו לראות אבל אין להסתפק בעיקר הגדתו אולי מחזי כנשאל כיון דא"ל הישראל איזו ספינה מ"מ לא שאלו על היהודים בפירוש כנדון הנז"ל בנכרי מסל"ת על כללות הספינה ואמרו לו אם יש שם יהודים דאפליגו בה רבוותא אבל איכא למיחש שמא נתכוון כדי שהערב"י יקנה מהיהודי הבשמים ולא יחוש על היוקר ששאל ממנו וידוע דמסל"ת צריך שלא יהיה בו שום כוונה להתפארות או להשביח מקחו וכיוצא ואפילו בספקו אזלינן לחומרא וכמ"ש הריב"ש ופסקו מור"ם:
ובקב"ע י"ג שהיא אחרונה שבכולם מהנכרים שחזרו מהמחנה שאמרו מצינו לאליהו בן סעדונה מושלך מת על שפת הים ואמרו לישראל כשם שאין לנו ספק בך וכו' יש בו כדי להתירה והוא דצריך לבאר בהכרת המת בים דאיתא ביבמות דף קט"ו איבעיא להו ע"א במלחמה מהו טעמא דע"א מהימן משום דמילתא דעבידא לאגלויי הוא א"ד טעמא דע"א משום דהיא דייקא ומנסבא והכא כיון דזמנין דסניא ליה לא דייקא ומנסבא ת"ש מעשה בשני ת"ח שהיו באים עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה והשיא רבי את נשותיהם ע"פי נשים והא מים כמלחמה דמי ונשים אפי' מאה כחד חשיבי וקתני השיא ותסברא והא משל"ס הוא ומשל"ס אשתו אסורה אלא היכי דמי כגון דקאמרי אסקינהו קמן וחזיינהו לאלתר וקאמרי סימנים דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנים סמכינן ע"כ וכתב הרי"ף ולא איפשיטא בעיין אלא מיהו כיון דאמרינן בפרק' דלקמן ההוא דברא דטבע בדגלת ואסקוה אגישר' דשבסתינא ואנסבא רבה לדביתהו אפומיה דשושבינא לבתר ה' יומין שמעינן דע"א במשל"ס נאמן ודווקא היכא דאמר אסקוה לקמן וחזיתיה לאלתר ואשתמודענא ליה וה"ה לע"א במלחמה היכא דאמר וקברתיו ע"כ וכ"כ הרמב"ם פי"ג מה' גירושין דין י"ט וכמ"ש ה"המ שם וכ"כ הרשב"א בשיטה מהרמב"ן וכן דעתו שם אלא דמהירושל' מוכח דע"א במלחמה אצ"ל וקברתיו יעו"ש וכ"ד הריטב"א בשיטה שכתב ומסתברא כדברי הרי"ף שנפשטה הבעיא וכ"ד הסמ"ג מ"ע נ' וכתב מהריק"ש בתשו' סימן קי"ד שכ"ד רוב הפוסקים דבט"ע סגי והחק"ל אב"הע דף ל"ב כתב שכ"ד תרי רובי מרבוותא סברא שנית סברת ר"ת שכל שהגוף שלם מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים וכתב ע"ז מרן בקצר שאינו מחוור בעיני האחרונים. איברא דבתשובה דף קכ"ב נראה דסבר כהאי סברא וכבר האחרונים העירו עליו בזה ובכנ"הג הגב"י אות צ"ו ובתשובתו בעי חיי דף י"א כתב דאפילו ס"ס אין לעשות מסברא זו כיון דסברא דחויה היא הסברא השלישית להרא"ש בפסקיו והרז"ה ור"י שכתב שם ולבנו הטור כשראה הטביעה צריך סימנים ואינו נו מועיל ט"ע דבקל יאמר שמת ולמי שלא ראה הטביעה וראהו מת ואמר שמכירו בט"ע לחוד נאמן אך הרב פרח מ"א ח"א סי' ל"ז מסתפק בדעת ר"י והאחרונים נבוכו בדבריו וכשלא ראה הטביעה אם בעינן שיראנו לאלתר או דילמא לא והיותר נראה מרובא דרבוותא שכן הוא לדיעה זו שכל שלא ראה הטביעה לא בעינן לאלתר אך כבר כתבנו מרבוותא דכתבו דלרובא דרבוותא אינם חולקים בין ראה הטביעה ללא ראה דלעולם סגי בט"ע אך צריך שיראנו לאלתר. הסברא הד' היא לר"ח שהביאו התו' והרא"ש דבעיין לא איפיטא ולעולם בעינן תרתי סימנים וגם לאלתר ובתשו' סדר אליהו סי' י"א מצא שכן דעת הראב"ן הובא במרדכי בפ' האשה וכן סבר הריא"ז בשם זקנו והרב מהר"א קובו בס' אדרת אליהו דף נ' כתב שכן דעת רש"י והרב הנמק"י והנה מ"ש מרש"י כ"כ הרא"ם בשמו סי' ט"ל אך הרב סדר אליהו רבה לא כן ידמה בדעת רש"י ומ"ש שכן דעת ה' הנמק"י אחרי בקשת מחילה הראויה אינו וראייתי היא ממ"ש בפ' האשה רבה על מ"ש הרי"ף שם אין מעידין אלא על פרצוף פנים כתב דבסי' מובהק מעידין עליו וכן הוא בפ' האשה שלום בעובדא דשני ת"ח וכו' דקאמרי סימנים והיינו סימנים מובהקים וסיים מהר"א הנז' אע"פי שהוא מיקל מצד אחד דדוקא כששהה ג' ימים במים מחמיר דבעי סימנים ושיראנו לאלתר אינו כל זה דהרי הרשב"א והריטב"א דסברי דהבעיא איפשיטא כמ"ש הרי"ף כתבו בדברי הנמק"י דסימנים דאיתא בפרק האשה שלום היינו סימנים מובהקים וכוונת דבריהם אע"ג דקאמר הש"ס סתם סימנים הפירושא הוא שיהיו מובהקים וז"ל הרשב"א אבל לעולם כשנאמר דאפשיטא הבעיא מההיא דדיגלת ליתה לסימנים כלל אם חזייה לאלתר אלא דאי לא חזייה לאלתר בעינן סימנים מובהקים ושיעור דברי הנמק"י שהביא כך הם ודברי ר"ת דסבר דבגוף שלם מעיד אפי' לאחר כמה ימים ה"ד אם מעיד בט"ע הוא דבעינן גוף שלם אבל אם מעיד בסימנים לא בעינן גוף שלם והיינו סימנים מובהקים ומייתי ראיה ע"ז מפ' האשה שלום אסימנים סמכינן ופי' סימנים מובהקי' ואע"ג דהבעיא איפשיטא כמ"ש הרי"ף מ"מ מייתי ראיה מהדחייה דמינה גמרינן דסתם סימנים היינו מובהקים והרב הנמק"י הוא עצמו כתב דהרמב"ם סבר כהרי"ף דהבעיא נפשטה אלא שיש מן המפרשים שכתבו מהירושלמי דבע"א במלחמה אצ"ל וקברתיו וכן כתב הראב"ד ע"כ ואי הוה פליג על הרי"ף דלא נפשטא הבעיא לא הוה שתיק מינה ואדרבה מוכח דמסכים עם הרי"ף:
והנה בספק אישתהי עין רואה להרשב"א במכונות סי' קכ"ח וכן הר"ן בתשובה סי' ע"א והרי"בש סי' שע"ח החמירו בספיקו ואינו ענין לאישתהי דיבשה דשיעורו ג' ימים וכבר האחרונים העירו על הרא"ם סי' ט"ל והרדב"ז שהקילו בזה ומהרימ"ט רמזו כנ"הג הג"הט אות של"ו כתב דהרא"ם איירי בעד שלא ראה הטביעה ולכן מיקל בספק אישתהי והוא דוחק דא"כ פוסק כהרא"ש להחמיר בעד שראה הטביעה דלא סגי בט"ע דאין לומר דתופס בהא כוותיה להקל כ"כ בעד שלא ראה הטביעה להקל בספיקו וגם תופס דלא כוותיה בעד שראה הטביעה דסגי בט"ע ואם נאמר בכולה מלתא כהרא"ש הרי מני"ר שם מיקל הרבה בעיגונא ואיך יחמיר לפסוק כהרא"ש דרובא דרבוותא לא סברי כוותיה ומהרח"ש הביאו הרב הנז' מוקי להרא"ם בשיש ע"א על הטביעה דאז אין כאן אלא איסורא דרבנן וכ"כ הגו"ר כלל ג' סי' ה' דף כ"ט וכבר הרב לב שלמה סי' כ"ה דף ל' ע"ג כתב דאין כאן רמז מזה בדברי הרא"ם אבל על הר"ן י"ל כן וכמ"ש הרב משאת משה ססמ"ז והרב"א סי' כ"א כתב על דברי הרשב"א הנ"ל דדוקא כשהעד אמר דראהו אחר כמה שעות שפלטהו הים וכן הר"ן לא איירי אלא כשהעד עצמו מסופק ועיין מה שרמז בזה כנ"הג שם אות תכ"ח שכ"כ כמה רבוותא וכ"ד הראד"ב סי' ל"ה והגו"ר דף מ"ז וה' פרח מ"א ח"ב סי' ל"ז והב"ד דף י"ז ואולי על דרך זה יש לומר גם על הרדב"ז:
ודע דכנ"הג הגב"י אות תכ"א ובתשובה סי' ז' דף י"ב מסתפק אם הרא"ם והרדב"ז ראו תשובות הר"ן והריב"ש הן אמת דתשובה של הרדב"ז דרמז כנ"הג כעת לא מצאתיה אך בח"ב סי' רצ"ד מיקל בספק אישתהי ושם מביא מהרשב"א והריב"ש שהחמירו ועכ"ז רב גובריה לצדד כ"כ בנדונו להקל ושם מזכיר דברי הר"ן והמ"מ והריב"ש בנכרי מכירו ומזכיר שמו אין צריך להזכיר קבורה ודברי הר"ן בתשובה לפנינו ס"ד ומסתמא גם תשובה זו סי' ע"א ראה ולא חש לה כיון דכבר הזכיר מהרשב"א והריב"ש וכן י"ל בעד הרא"ם שהרי שם סי' ל"ח מביא לו הר"ד בן יחייא ממ"ש הר"ן בתשובה בסימנים ולא בט"ע ומיישב לו שם הר"ן קושייתו שנתקשה על דברי הר"ן הנ"ל ודבריו הנ"ל הם לפנינו סי' מ"ג ומסתמא לא נעלם ממנו גם תשובה זו דסי' ע"א דמחמיר בספק אישתהי דים:
ועכ"פ בנ"ד דהוא ספיקא דרבנן כמש"ל יש להקל בספק אישתהי לפי עדות הנ"ל שאמרו מצאוהו לפלוני בן פלונית מושלך מת על שפת הים וכמו שהקילו הרא"ם והרדב"ז בנדונם אע"ג דלכאורה באיסורא דאו רייתא נמי קאמרי ובס"ס יש להתיר כאשר מבואר יוצא מפי סופרים ומפי ספרים ואע"ג דלא נזכר אם היה שלם מסתמא מחזקינן ליה שלם כמ"ש הרשד"ם סס"ט וכן החזיקו הבאים אחריו כמ"ש בס' פאת נגב דף ט"ל וכ"כ כנ"הג שם אות תכ"ג מרבו ואביו המבי"ט ומהרח"ש ומהר"ם אלשקאר שהקילו בספק אישתהי באיסורא דרבנן ופירוש מושלך עיין להרב דבר שמואל סי' ע"ט במושלך ע"פ המים אך בנ"ד משמע שהושלך מהים לשפת הים ושפת הים גופא לא משמע ביבשה ממש לא מיבעיא להרב"א והר"ש הלוי והמש"ץ שרמז כנ"הג שם אות שס"ג דשפת הים מקום שגלי הים מצויים אלא גם למהרימ"ט שרמזו גם הרב פרח מ"א סי' י"א ובס' דבר משה ח"א דף קמ"ג והרב ב"ד סי' ט"ו שקראו ערער ע"ז מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ובנדונם ששם באיסורא דרבנן כנ"ד ועשו בזה ס"ס להיתר ובשמו ושם אביו ועירו הרי שמו ושם אביו איכא דמ"ל שם אביו או שם אמו וכמ"ש בס' לקט הקמח דף פ"ו ע"ג מהרב פני משה ובשם עירו כיון דהנכרים הנ"ל מעיר הנעלם וכן השומע מהם הוי כשם עירו כאשר נודע ומפורסם מפי ספרים לך נא ראה:
ובענין וקברתיו דליכא כיון דקאמרי מצינו מוכח ל דשנים הוו ובתרי לא בעינן שיזכיר קבורה ואפילו הם פסולים כאשר יבא לפנים ולא עוד אלא דבמצינו לא בעינן וקברתיו כמ"ש הרא"ם סל"ו והרדב"ז ח"ב סי' ס"א והב"י דף מ"ד כתב כיוצא בזה ממהר"י סאגיס דמה שהצריך הרמב"ם קבורה הנ"מ בנמצא בשעת הריגתו או מת אבל לא במצאתיו הרוג וכ"כ סי' נ"ב איברא די"ל דה"ד ביבשה ולא בים כי היכי דפליגי על סברת הרא"ם הנז' בים ה"נ במצאו מת על שפת הים וכמ"ש כנ"הג הגב"י אות רכ"ד וכן נדון הרדב"ז שם ביבשה איירי אך סבור דבמזכיר שמו או מכירו מועיל גם בים כנז' שם סי' רצ"ד ובנ"ד עוד הרי אמרו כשם שאין לנו ספק וכו' הרי הכירוהו היטב עיין בס' בארות המים דף קע"א דלא ככת החולקים ע"ש בכנ"הג אות קע"ו מ"מ בספיקא דרבנן הרב משאת משה ססמ"ז עשה ס"ס בזה והתיר:
איברא דאני מהסס בעיקר קב"ע זו שכתוב בשתי נוסחאות שבידי שכתוב מהנכרים שחזרו מהמחנה משמע שבדרך הלוכם ראו מה שראו ויש לתלות שהיה ביום שבת ראיה זו קודם שנקבר שהרי לדברי היהודים הנ"ל שראוהו בקבר ביום ראשון שהנכרים ששם הגידו להם שקברוהו יום שבת אבל מצאתי בהעתק אחר שכתוב שראיית הנכרים הנזכרים מחזרתם מהתם לפה העירה טראבלס והם לא חזרו עד סוף שבוע הבאה ומה שראוהו על הרוב אחר שכבר נקבר יום ראשון או יום שני וא"כ איכא הכחשה גמורה בינם ובין היהודים הנ"ל שחזרתם היתה יום ב' או ג' ששיעור הדרך הוא קרוב לשני ימים ואולי אפי' אם נתנו דעתם לחזור מיום א' אבל ביום השבת אי אפשר שהליכתם מהכא להתם יום ששי היתה שהגיע השמועה לפה העירה ולפ"ז אין בדבריהם ממש שנדמה להם שהוא אליהו ואינו כן ואין דבריהם כלום כנגד השני היהודים הנ"ל שאמרו שראוהו ביום א' בבקר בקבר ושמעו מאותם הנכרים ששם ואע"פי שאלו שני נכרים וגם הישראלים הנ"ל מעידים מפיהם אנן לאו על הנכרים סמכינן בפרט שלא אמרו מי הוא אלא על הישראלים הנ"ל שראוהו בקבר ביום א' והכירוהו אלא דהנכרים אמרו להם שנקבר ביום שבת ועכ"פ ביום א' שראוהו הם בקבר עדין לא חזרו הנכרים הנ"ל מהמחנה:
אלא דאיכא ריעותא דאישתהי טובא לפי דברי הנכרים שהגידו להם שנקבר מיום שבת בבקר ויום ראשון למחרתו שראו אותו בקבר ומה שהיקל בספרו כרם שלמה דף נ"ד בכיוצא בזה אינו ענין דהשלג הוי כמים ועיין מה שרמז כנ"הג הג"הט אות תכ"ב ומה שהיקל גם בס' מר ואהלות סי' ט' ששם יש ספק שנהרג וזמן היבשה ג' ימים וגם יש בנדונו סימנים שאינם מובהקים האמת דבשני עדים לא חיישינן לאישתהי כמ"ש בס' ערך השלחן אות מ"ג ממהרשד"ם ומהרח"ש וס' פני משה שלמדו כן ממ"ש הרא"ש בפסקיו גבי קבורה דבעדות שנים לא דייקינן אבתרייהו ועיין מה שרמז בס' ראש משביר דף ג' שכ"כ מהר"ח בנו של מהרח"ש ובספר המנהיר ובס' בני יעקב ובס' משאת משה ח"ב כתב כן בסתמא וכ"כ בס' בני אברהם דף ט"ו ובס' שמן המר דף י"ט ובס' גבעות עולם דף י"ג ובס' נודע ביהודה אב"הע דף ט"ו:
ואגב ראיתי בס' אליהו רבה בתשובה סי' י"ב דף נ"ו ע"ב דנקיט ואזיל כסברת מאן דאמרי דדוקא בקבורה הוא דאמרינן בתר סהדותא דתרי לא דייקינן ושכן יש לדקדק מלשון הרמב"ם בפ' י"ג מה' גירושין דבענין קבורה נקט לשון יחיד למימרא דבשנים אין צריך וכמ"ש ה"המ שם ובענין אישתהי נשמר בלשונו וכתב לשון רבים אם הכירו פניו. וכו' יעו"ש ואין כאן הכרח דידוע דהרמב"ם אורח לצדיק לכתוב לשון הש"ס כמו שהוא כמ"ש נושאי כליו בכמה מקומות והש"ס נקט דאסקינהו קמן ויש לפרש בו לעלמא קאמר ולא כלפי העדים שהם שנים וגם תחילת דברי הרמב"ם ששם טבע בים וכו' ציין עליו ה"המ מהירושלמי והוא לשון הירושלמי ממש וכ"כ הרשד"ם סי' ס"ט בדברי הרא"ש וממנו נקח לפרש דברי הרמב"ם הללו וכתב עוד לחלק בין הנושאים וז"ל בשלמא גבי קבורה דהספק הוא אם חי אם מת הדעת מכרעת כשהם שנים אינם טועים בחי לומר עליו שהוא מת אבל באשתהי שנדמה שהוא ראובן ואינו אלא שמעון אין הפרש בין אחד לשנים ע"כ גם בזה יש לומר אינו דומה שני עינים לארבעה עינים כמ"ש כנ"הג בתשובתו בבעי חיי סי' ז' דף י"א ע"ג לענין קבורה וה"נ י"ל להכרת ראובן ולא שמעון דודאי ד' עינים יכולין להכיר שזהו המבוקש ולא אחר יותר משני עינים:
אבל מה נעשה שעלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה שהרי אמרו פניו נפוחות ובשלמא בשהא שיש חשש שנתפח הוי איסור דרבנן למ"ד עיין בכנ"הג הגב"י אות זי"ת ותי"ח אבל בתפח ממש אין כאן עדות אף להרא"ש ודעמיה בעד שלא ראה הטביעה דמעיד אפילו לאחר כמה ימים דשמא לא אמרה בתפח ממש ועיין בכנ"הג שם אות תמ"ט ובתשובתו דהחמיר בדתפח אפי' בראוהו לאלתר ותמה על הרבנים המתירים והרב"א סי' כ"א כתב דרוב המפרשים דקדקו מדברי הרמב"ם דוקא בדתפח ממש אלמא בתפח ממש אין להתיר ומהרח"ש מאריה דהאי דינא דבשני עדים לא חשש לאישתהי איהו גופיה מחמיר הרבה בתפח הביאו הרב דבר משה סימן י"ז דף קל"ח וכל הקו'לות שהביא שם מכמה רבנן סבוראי מהרשד"ם ומהרמ"א ומהרי"א בתפוח היינו בגוף ולא בפנים ואיברא דכנ"הג בתשובה שם סי' י"א דף ך' ע"ב כתב דבשני עדים לא חיישינן לבדדמי ולא בעינן לאלתר ושכן פשטה ההוראה וכ"ש באיסורא דרבנן ע"כ מ"מ דילמא לאו בנתפח בפניו. ואחר החיפוש מצאתי להרב גו"ר כלל ג' סי' ך' שהתיר בנ"ד באיסורא דרבנן דאם איתא דלא הכירו לא הוה מחית נפשיה לאסהודי עליה ועיין להרב חק"ל אב"הע סי' י"ב דף י"ט ע"ג מה שכתב עליו ומ"מ סניף גדול יש לנו ליקח מעדות זו כיון דאשכחן להרב גו"ר דהתירה לגמרי ומראיית הברית אין ראיה בפרט בין יש' לתוגר דהכא אין כאן ערלים עמהם עיין בכנ"הג הג"הט אות שכ"ח ובפרט דיש עמהם התונסי הבחור ישראלי אע"ג דאמרו דראוהו מקודם לזה ויש עליו בתי שוקים וגם מהפאות אין ראיה כ"כ וכן מהחגור של עור שלובש דשמא אחר בספינה היה לבוש כן או שאף שידענו שהיא שלו שמא השאילה לאחר ומה שלא הזכירו אפילו שמו אלא שהכירוהו שזהו שנתלוה עם פ'רג'י בזאויי"א ונתאכסנו אצל פב"פ שם שניהם ביחד ומשם הלכו לזאוור"א אדעתא ללכת לג'ירבה אין לחוש דהוי כהאיך דנכרי שאמר פ' שיצא עמי מכאן מת ואנו יודעין מי הוא משיאין את האשה ומ"ל שיצא עמי או שיצא עם פ' כמ"ש מרן בתשובה דף קכ"א ועיין מה שרמז כנ"הג בזה בהג"הט אות קל"ו ובס' ראש משביר דף ל"ב ועיין בס' יד אהרן ח"ב הגב"י אות קנ"ב ובס' קול שחל קטן דף ל"ד קרוב לנ"ד והכא אנו יכולין להכירו מי הוא זה ע"פי פ'רג'י החי שמי שנתלוה עמו בזאויי"א ושם נתאכסנו אצל פב"פ ומשם הלכו לזווא"רא אדעתא ללכת לג'ירבה הוא המבוקש הנז' והבאנו אותו במותב תלתא והעיד לנו כך וידוע דבעיגונא מצרפין העדויות וגם חקרנום אם בא פ"א לזאויי"א ונתלוה עמו אדם אחר ואמר שזה זמן רב בא לשם והיה עמו אדם אחר אבל חזרו משם לטראבלס ולא מזאויי"א לזוואר"א אדעתא ללכת לג'ירבה וגם אותו פעם לא נתאכסנו אצל בע"הב הזה ואם נרצה לרווחא דמילתא אם באנו להתיר ע"פי עדות זו לעשות חיפוש מידי דהוה אמרו אחד יהודי מעיר פ' מת שהרי אמרו עמרו"צי וכמ"ש הב"י דף מ"ד מהג"מיי ורמז דבריו מהר"י עייא"ש בבני יהודה סי' כ"א ועשו שם הבדיקה ובפרט בכפר קטן כזה בנקל יהיה החיפוש:
והנה בעדות פ'רג'י שהיה עמו שאמר שהניחו כ"כ קרוב ליבשה אלמא שהיה הולך ברגליו כיון שאמר שעד שיעור חציו בים ולא ראהו עוד שפנה ממנו והלך לאהלים של הערביים ששם אין בזה לא לעזר ולא להועיל ולא עשה בטוב כמ"ש הרשד"ם סי' נ"ו ובשלמא אם אמר ולא ראהו עוד היינו אומרים שהמניעה מצד הנעלם ולא ממנו וכמ"ש הגו"ר סי' ה' ועיין מה שרמז כנ"הג הג"הט אות תכ"ו ואם היה באפשר ליישב הקב"ע ששמעו ממנו הנז"ל בקבלת עדות ג' ד' ה' ו' היה אפשר להתירה על פיהם ולאו כל כמניה להכחישם בפרט דהשתא קיימינן באיסורא דרבנן והוא אע"ג דהב"י כתב מהר"ן בפ"ד דשבועות מי שאמר משם אחר והאחר מכחיש הראשון המכחישו נאמן וראייתו ממ"ש בפ' המדיר דאמרה פלוני חכם טיהר לי הכתם ואזיל ושייליה ואשתכח שקרא לא מהימנא וכ"כ ה"המ מהרמב"ן וכתב בסוף דבריו וכך קבלתי דין זה וסיים ואע"ג שממ"ש שם הר"ן מהרשב"א והירושלמי נראה שיש לדחות ראיית הרמב"ן ז"ל לא שבקינן משו"ה קבלת הרמב"ן ז"ל וכן דעתו דעת הר"ן ע"כ וכן הרא"ש בפסקיו בשבועות שם הביא דברי הרמב"ן הנז' וסיים וכן מסתבר וכתב הב"י בי"ד סימן קפ"ה ואע"ג דכתב הר"ן משם הרשב"א שאין החכם נאמן והכא במאי עסקינן בדאתו עדים ואמרו עמנו הייתם במקום פלוני נראה היינו לענין הפסד כתובה שאינו בדין שיפסידנה ע"פי ע"א אבל להחזיקה בטמאה מודה הרשב"א והכי דייק לישניה וכו' וכן נראה לפרש דברי הרא"ש שם ע"כ. ובכנ"הג שם אות תנ"ז בהג"הט מצא חיים דרבים פליגי על סברא הנז' ובס' נחפה בכסף ח"ב סי' ח"י נפק דק ואשכח לאידך גיסא דרבים ועצומים סברי כהרמב"ן וסיעתו וכנ"הג שם אות נח"ת ובסי' קכ"ז אות ז' כתב ממהראנ"ח דאפילו למ"ד אין השני נאמן היינו בע"א אבל בשנים מפי ע"א אע"פי שהעד מכחיש השנים נאמנים ע"כ ובנ"ד הוו שנים וגם איסור דרבנן וכמ"ש מור"ם בתשובה רמזו שם וכן הרב עז"נ סי' ס"ו. איברא דאני נבוך בזה בדברי מהראנ"ח כי אין ספרו בידינו לראות יען כי בספר קמ"ר בתשובה סי' י"ד והוא הנדון דאתשיל הרב נחפה בכסף שם הביא מה שפלפל הרב סדר אליהו דף ע"ח בדברי מהראנ"ח הללו דבשני עדים לאו כל כמיניה להכחישם ואינו כן כיון דעיקר היסוד מאחר בנפול היסוד נפל הבנין ומ"ל אחד או שנים יעו"ש וכתב עליו דאעיקרא לא כתב כן מהראנ"ח אלא בתחילת המחשבה אבל מסקנתו אינו כן מכח תשו' הר"ן סי' מ"ז ולא ידעתי אמאי לא הרגיש כן גם על כנ"הג שהביא דבריו כן בסתמות בשני מקומות וכן הרב לקט הקמח דף נ"א וכן יש להרגיש על הרב חלקת מחוקק סי' י"ז ובא"הט סי' ז"ך שכתבו לחלק בין אחד לשנים בסתמות:
וחזי הוית בספר משאת משה ח"א סי' כ"ח דהרבה להשיב על דברי סדר אליהו רבה הנז"ל וחיזק בריחי סברת הראנ"ח הנ"ל דבשני עדים לאו כל כמיניה להכחישם ובסוף דבריו כתב ואעידה לי עדים נאמנים ראשון לציון ממ"ש הרא"ש כלל צ"ד (ורמזו הב"י סי' ל' וסי' פ"א) באברהם בן שמואל שתבע לרבי עזיה דודו שאביו צוה מ"מ לתת לו ר' דינרין שישביחם לו והוא אמר להד"מ וכו' אבל עדות ר' משה מה ששמע מר' עזיה וכו' וכההיא דפ"ק דמציעא מנה לי בידך וכו' ואם כדבריו תולה באחר והאחר מכחישו שהמכחיש נאמן א' או שנים כיון שבאים מכחו מה ראיה מהך דמציעא דהתם מעידים שהלוהו לעיניהם משא"כ בנדונו דמפיו הם חיים ע"כ. אחרי בקשת המח"ר לא היה צריך לבוא עד הרא"ש הול"ל ממה דקי"ל כנהרדעי דעידי הודאה ועידי הלואה חדא נינהו וכן ע"א בהודאה וע"א בהלואה או ע"א בהלואה ואח"ך ע"א בהודאה וכמ"ש הטור והב"י ס"ל אלא דהאמת דע"כ לא א אמרינן הכי דהראשון נאמן להכחישו רק בנדון דליכא למתלי בשום דבר כגון החכם שאסר לה הכתם או העד שאמר שלא אמר מת דמה הם מרויחים במה שמכחישים אותה או להעד שאמר משמו משא"כ התם רוצה לכפור כדי ליפטר משבועה או מהתשלומין ולאו כל כמיניה ובלאו הכי מוכרח לחלק כן בע"א שהוא מודה שהוא נאמן ואין האומר משמו נאמן ומ"ש בממון דעכ"פ כפירתו מתחייב שבועה והרי התם עשינוהו כמאן דליתיה דמי אלא ודאי שאני התם שהוא נוגע בדבר וכמ"ש כן ב'ר מניה דמר בס' קול אליהו ח"כ י"ד סי' ד' ולכן שפיר מייתי הרא"ש מהך דבפ"ק דמציעא דבהלוהו לפניהם איירי דהרי קאמר שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים לנדונו דמיירי בעידי הודאה דבדבר הנוגע לו היינו הך ולדבריו שאינו מחלק בכך תיקשי ליה דברי הרא"ש דכתב בספ"א מאביו דהודאה בפני ע"א הוי הודאה בין לישבע אם כפר בין לשלם אם הודה ושכ"כ הרי"ף והרמב"ם וכן פסק מרן שם ואילו הרא"ש התם בשבועות מייתי לדברי הרמב"ן הנ"ל דכל עד מפי עד הראשון נאמן וכתב עלה וכן מסתבר וכן פסק מרן בקצר אב"הע סי' ח' ובח"מ שם פסק לההיא דהרא"ש דהודאה בפני ע"א הויא הודאה אם לא שצריך לחלק כמ"ש ולא קרב זה אל זה וכן מ"ש מהת"הד בפסקיו סי' רכ"ב ופסקה מור"ם סימן קט"ו דהתם נמי מכחשת כדי לעמוד עם בעלה וכן מ"ש ממהרימ"ט ח"א סי' פ"ב גם שם כיחש כדי שיתנו לו האשה דבלא כן לא היו נותנין לו כדי שלא תזקק לילך אחר היבם לסוף העולם וגם ששם לא גרע מיצא עליו קול שיש לו אחים שחוששין לה וכן מ"ש ממהרימ"ט ח"ב י"ד סי' י"ג דהתם נמי מכחיש מפני שכבר התרו בו שלא יעשה כן עוד וחושש פן יסלקוהו כיון דעבר על התראתם ואין לומר לאידך גיסא כיון דהתרו בו אפשר שיכול להכחישם שלא אמר להם כן משום כיון דעשה מקודם זה והודה שעשה רק שנתן אמתלא לדבריו מסתמא סרכיה נקיט ואזיל ומ"ש עוד הרב הנ"ל מתשובת מרן דרצה להסתייע ממנה ואח"ך ראה שבש"ע נקט להפך כבר קדמו שרים בקושיא זו הרב פרח מ"א ח"א סי' קי"ג ובספר עז"נ סי' ס"ו וגם הרב בנו בס' קול אליהו שם הקשה כן על מרן מדיליה:
וראיתי בס' פני זוטרי שכתב ליישב דבתשובה איירי כשהאשה אמרה בעלי מת בסתם דבזה יודה גם הרמב"ן וסיעתו דשוב אינה צריכה לעדותו אלא תבוא לב"ד ותאמר בעלי מת ונמצא דהרמב"ן וריא"ז לא פליגי ואחרי בקשת המח"ר בשלמא דכרי הריא"ז יכולין אנו לדחוק בהם כמ"ש אלא מרן בתשו' אי אפשר דהרי כתב וז"ל אלא כל שבא העד והעיד בב"ד ששמע מפי פ' שנהרג פ' או מת אע"פי שהעד הראשון חזר בו קודם שנחקר וכו' אין חוששין לו וסומכים על דברי העד המעיד ששמע כן מפיו ע"כ ונראה שהרב לא ראה גוף תשובת מרן ממה שהביא דבריו ממה שכתבם הרב חלקת מחוקק והרב עז"נ:
ובנדון דידן בלאו הכי ליכא שנים כיון שלכל אחד אמר בפ"ע עכ"ז כיון דעסקינן באיסורא דרבנן אף באחד נקטינן לקולא כמ"ש מור"ם בתשובה אשר רמז כנ"הג שם והרב עז"נ שם אם לא שנשבע וקיבל עליו כמה חומרות כמבואר בקב"ע שמעולם לא אמר להם מ"ש משמו ואם משום קב"ע ששמעו ממנו דלא ראי זה כראי זה דבעד הנז' בקב"ע ג' אמר שאמר לו שישן פר'גי הנ"ל על שפת הים ובהקיצו מצא לו ולאחר עמו מתים על שפת הים ולא נזכר שטלטלו או נגע בו לצאת מידי חובת הקבורה ואילו בקב"ע שאחריה קב"ע ד' לא נזכר שישן לו והאריך בדבריו שגלי הים החזירוהו לאחור וטרח לאחוז בשן סלע ולא עלה בידו ואח"ך הביאוהו גלי הים שם עם כמה ב"א ועמד עליו והכירו שהוא מת והושיבו בין ברכיו ובכה עליו ובקב"ע שאחריה לא הזכיר מדיליה כי אם ממה ששט ע"פ המים אלא שהנכרי שעמהם אמר לו הנה חבירך מת על שפת הים ובקב"ע מפי הפ'ראנקו לא אמר שאמר לו כי אם מת וכששאלו היאך מת ואמר לו שקפץ לשוט ע"פ המים ע"כ ואין זה הוכחה שמת אלא כשאמר לו הנני הולך לזאויי"א לומר להם שיקברוהו אלמא שמת דאין קוברין את החי והגם שיש לומר על קב"ע ג' ד' ה' שאין כאן הכחשה מ"ל אם ראהו תכף שטרדוהו המים מהשן סלע מ"ל אחר שהקיץ משנתו ראהו מת על שפת הים והו"ל כאחד אומר מת ואחד אומר נהרג שתנשא ואם יש לחוש שאחר שהקיץ מהשינה נשתנה ומי יאמר שהוא זה י"ל דעל שפת הים אינו משמע ביבשה ממש כאשר יבא לפנים וכל עוד שהוא במים מייא מצמת צמתי ואינו משתנה ומה שלא סיפר להעד השני מהשינה כמו שסיפר להאחר אולי קיצר במובן דהניחו כ"כ קרוב ליבשה ונותרה בו נשמה וישן לו עד שהקיץ משנתו וראה שגלי הים טרדוהו על השן סלע וטרח ולא יכול ואח"ך פלטוהו ליבשה וכמ"ש להעד האחר וכן מה שלא הזכיר זה לאותו העד שהזכיר לו שינה אולי קיצר במובן ואמ"ל תכלית הענין בהקיצו משנתו מצאו מת על שפת הים וכן מה שלאחד אמר לו שהושיבו בין ברכיו ולאחר לא אמר כן ונ"מ טובא אפשר גם בזה לומר דאמר לו תכלית הענין שראהו שמת וקיצר במובן וסבר דלא נ"מ מידי אם נגע בו אם לאו ולעולם הושיבו בין ברכיו ובכה עליו כמ"ש לאותו העד ועכ"ז לדעת מרן ודעמיה שרמז כנ"הג הגב"י אות קס"א דבישראל לא בעינן שיאמר וקברתיו ומה שנזכר בקב"ע ה' שהנכרי הוא שאמר לו הנה חבירך וכו' שמא הא והא איתנהו שהנכרי אמר לו כן ובצאתו ליבשה נתגלה לו שאינו כן אלא כמו שאמר שמצאו עד חציו בים הולך על רגליו וישן לו על שפת הים עד שאח"ך ראה שגלי הים החזירוהו לאחור לשן סלע וחזרו ופלטוהו ליבשה וראהו שם מת בשפת הים ולא רצה לגלות לו שהוא בעיניו ראה ותלה בנכרי אפשר כדי שלא יתפסנו בדבריו איך לא טרח להצילו אחר שהיה כ"כ קרוב ליבשה ומה גם שישן לו והניחו שדרך דרך אכזריות ג"כ ומזה העד נשמר ומהאחרים לא נשמר שיתפסו אותו בדבר זה ומה שלא ביאר לפ'ראנקו הנז' בקב"ע כל הפרטים הנז' רק בקצר אמיץ שחבירו מת אולי כיון שאינו מעירו לא חש כ"כ להאריך עמו בסיפור כיון דלא נ"מ מידי משא"כ לעדים הנז"ל שהם מעירם ומה שאמר לו שהולך לזאויי"א לומר להם שיבואו לקוברו שמא כוונתו לחפש עליו שהרי לא אמר לו שראהו מת ועוד אם ראהו מת הול"ל לפ'ראנקו הנז' שישתדלו שניהם לקוברו ואפילו גוים אינם מסרבין וממאנין בזה ואע"פי שהראנו פנים לאותו קב"ע ג' ד' ה' ואין דברי אותם כנגד אחד שהוא הפ'ראנקו הנז' מ"מ אחר שכבר גזרנו עליו בכמה חומרות שלא אמר להם כלום ממ"ש משמו אין לנו אלא דבריו ומעדות עצמו אין בה ממש זולת ממ"ש הוא שהגיד לו המוכס של זוואר"א הנז' בקב"ע י"א שאמר לו חבירך העמרוצ"י יצא על כפר פ' מת והו"ל כמ"ש לעיל ממרן בתשובה יהודי שיצא עם פ' מת ומ"ל עם פ' או עמך שמדבר עמו ממש ואנחנו מפיו ידענו שלא יצא עמו ממקום תחנות הספינה אחד עמרוצ"י זולת זה ולפי שהוא מוכס ליקח מהספינות מכס מסתמא על מציאות הספינה הנז' הוא אומר ולא דמי למה שחשש מרן בתשובה סי' א' דף ק"א אנה הנחת חביב חבירך דהתם המגיד שמע מהרוצחים והרוצחים לא הזכירו שהוא חבירו של ר' מיכאל ולא הזכירו שם עיר שידוע לנו שיצא בעלה של אשה זו משם משא"כ בנ"ד דהמוכס אמר לו בפירוש חבירך ולא משם אחר הוא אומר ועוד שאמר לו חבירך העמרוצ"י הרי הזכיר שם עירו וידוע לנו שלא נעלם מעיר זו זולת בעלה של העגונא הזאת ועוד ממ"ש חבירך וכו' על הידוע לו קאמר דא"כ הול"ל אחד מעמרו"ץ וכו' וכמ"ש כל האחרונים דלא כמהרשד"ם שמהסס בזה דאלו ראה דברי רבו מהר"י טאיטצק לא היה מהסם ועיין להרב משאת משה דף רכ"ג ע"ג גם בשלא הזכיר שמו וכ"כ החק"ל מהדורא בתרא הנד"מ אב"הע סי' ו' מהרב פני משה ושם דף רכ"ד ובס' דרכי נועם דף ק"ע ע"ד כתבו דמה שחשש שם מרן בתשובה הנז' היינו משום דהשני סיפר מה שא"ל הראשון בפרטות ואין בהם כדי להתיר מינה בנ"ד דאמר בפירוש חבירך יצא על כפר פ' מת אין כאן שום ספק ואי משום אישתהי עיין להרב משאת משה ח"ב סי' ה' דף כ"ג ע"ד וז"ל בשלמא אם אמר נמצא אצלנו יש לחוש משא"כ יצא סתם משמע לאלתר ולענין קבורה דעת הרא"ם סי' ל"ו והביאו כנ"הג הג"הט אות דר"ך דכל שלא ראה הטביעה אלא אמר שהוא עלה מן הים מת אין צריך להזכיר קבורה אלא דלבי מהסם דלפי קב"ע הנז"ל שעל ידם יצאה עיגונא זו מאיסור תורה מוכח דבמקום מאורע הספינה שם נמצא וכן מקב"ע היהודים הנז"ל ולא עוד אלא שלדבריהם שם נקבר וכפר זוואר"א שאומר עליו המוכס אינו מקום מאורע הספינה הנז' ולא סמוך לו איברא דמרן בתשו' דף קל"ז רמזו כנ"הג הגב"י אות מ"ב דסבר דשינוי המקומות לא הוי הכחשה כיון דבין לדברי זה ובין לדברי זה מת או נהרג ועיין מה שרמז הר' יד אהרן ח"ב הג"הט אות י"ז ומ"מ יהיה קב"ע זו סניף בעלמא:
והשתא נבוא לקב"ע י"ב מאבי העיגונא שאמר שהנכרי אמר לו מה בתך עושה שבעלה מת הנה איתא בש"ס ירושלמי איזהו מתכוין ר' יוחנן אמר כל שמזכירין לו אשה ר"ל אמר כל שמזכירין אותו והוא משיב וידוע דהלכה כר"י לגבי ר"ל לבד מתלת מילי ועיין בכנ"הג הגב"י אות ע"ב ומה שציין על הירושלמי הנ"ל וכתב מהריב"ל ח"א ס"ב וח"א סי' ק"י דהרשב"א והריטב"א והרב הנמק"י דקדקו מסוגייא דתלמודין ספ"ב דיבמות דהאומר אמרו לאשת פלוני שבעלה מת אין זה מסל"ת ודעתו שם להחמיר אם דיבר עם האשה ומה שהיקל בח"ב סי' ט"ו וכמו שהקשה הרב יד אהרן ח"ב הג"הט אות ט"ל משום דהתם מצא מקום להחמיר מצד אחר דאולי נתכוונה להרע להאישפח"י ולא הוצרך להחמיר מטעם דיבורם עם האשה ועוד ששם כבר התוגרמיות דברו בחוץ עם ר' משה ושאלתם על בית צורי אינו מזיק כיון דלא שאלו על האשה ממש והרב עז"נ סי' צ' דף מ' הקשה על מהריב"ל הנז' בח"ג עם מ"ש שם ס"ד שבאה הנכרית לבית העגונא ואמ"ל שמת בעלה דצירף עדותה עם המתיר וקשה דאיך צירף עדותה כיון דהגויה עצמה אמרה כן לעגונא וי"ל על דרך מ"ש כיון ששם נמי מוכח דאין כוונתה רק לספר הדברים שכן אמר ר' אפרים וכן לפי דברי אשתו שהיא אחות העגונא שאמרה באתי בשבילך שאני חייבת לבעליך עשרה לבנים מוכח שעיקר ביאתה על פריעת החוב ומוכרחת להגיד על מיתת בעלה דאל"כ אמאי פורעת החוב לה כיון שהאשה אינה חייבת לה כי אם לבעלה וחשיב לה מסל"ת אע"ג דכפי דברי העגונא אית בה ריעותא דאמרה לה זאב"לי מה את עושה שהרגו לבעליך מ"מ כיון דבעדות אחותה שבשביל החוב באה איגלאי מילתא דאין כוונתה להיתר וצירף עדות העגונא ג"כ לבטל עדות הזקנה וכיוצא בזה כתב הרב עז"נ לעיל מזה סי' ע"ט דף ט"ל ע"ב ומ"ש מהרי"ט בבית יהודה אב"הע סי' ך' דמהריב"ל שם בח"ג דהחמיר בדיבר עם האשה היינו משום שדיבר עם האשה שלא לנוכח דומיא למ"ש בח"א סימן ב' דאם דיבר עמה לנוכח מצד הדין אסור ולא מתורת חומרא. אחרי בקשת המח"ר אינו כן דשם בח"ג לנוכח היה מדבר עמה דהנכרית אמרה לה אוי לך עצובת רוח וכבר הרב ערך השלחן אות כ"ח השיגו אבל האמת נראה דלא היו בידו ש"ות מהריב"ל והראיה ממה שהביא מדבריו מהרב חלקת מחוקק בקב"ע ושם הם בתכלית הקיצור ושמא אם היה מדבר דרך נסתר לא סבר להחמיר כלל וכן נראה דעת מהר"ם אלשיך סימן ק"ה באומרו עדין לא שמעה אשת פ' וכו'. דחשיב לה מסל"ת ומ"ש כנ"הג הג"הט אות קי"ג דחולק על מהריב"ל אינו מוכרח וכ"כ מהר"א בן חיים בתשובתו כי באה בס' דרכי נועם סי' נ"ד דף קנ"א ע"ג דמהרח"ש כתב היכא דלא הזכירו לו אשה כלל אלא אמר בעלה. של פלונית מת אינו אלא כמספר דברים והוי מסל"ת והביא אח"ז דברי מהרמ"א הנז"ל יעו"ש וכיון דתלה הדבר בשלא הזכירו לו אשה אבל במזכיר הוא מעצמו לא איכפת נראה אפילו דיבר עמה כן בעלה של פלונית מת וכיוצא אין חשש דמ"ל הזכיר שלא בפניה כן או בפניה ומחוי במחוג אבל לא בפירושא ובדיבר עמה לנוכח מייתי לה מהריב"ל ממ"ש הרשב"א ודעמיה מהאומר אמרו לאשת פ' וזהו מהקישא דהקישא מלבד דאעיקרא בירושלמי הנז"ל לא נזכר רק בהזכירו לו אחרים אשה עכ"ז למדו הרשב"א ודעמיה מהך דאמר אמרו לאשת פ' שבעלה מת דה"נ מתכוין להיתר הוא אפי' זה יש לדחות דדילמא לא אמרוה הרשב"א ודעמיה רק במומר דיודע הדין ומכוין לקלקלה ואפי' מסל"ת אינו נאמן וכמ"ש הר"ן שהביאו מהריב"ל שם בח"ג ובזה יבוא על נכון דלא ליהוי הרמב"ם בתשובתו לעכו פליג עלייהו וכמ"ש כנ"הג הג"הט אות ק"ט ואפי' אם באנו לומר דהאומר אמרו לאשת פ' ל"ש מומר ל"ש נכרי אינו כלום דילמא דוקא בכ"הג ממש אבל לא בדיבר עמה ממש כיון דלא הוא הזכיר אשה ולא אחרי' הזכירו לו אשה ואם תמצא לומר כיון שדיבר עמה היינו כמו שהזכיר או הזכירוהו תסגי לן להחמיר בשדיבר עמה לנוכח ממש וכנדון מהריב"ל שם דאמר לה אוי לך עצובת רוח וכו':
ויש להרגיש על הרב משחא דרבותא ח"ב דף צ"ח בנכרית שאמרה לאבי הבנות על בתו הקטנה והוא השיבה שהקטנה המירה והגדולה עגונא והיא סיפרה לו שבעל העגונא מת איך לא נשא ונתן בהזכרת אשה ומסיק בנדונו דהויא מסל"ת והוא עצמו בח"א דף צ"ט הזכיר זה בשגם נוכל לומר דהדבר פשוט בעיניו ואין זה ענין למ"ש מהרמ"ג סי' נ"ב ומהריט"ץ סימן קמ"ב ומהרמב"ח הובא בגו"ר ריש כלל ג' כששאל על האשה דשאלה גריעה ביותר דמוכח טפי דאין כוונתו אלא להתיר כההיא דאמרו לאשת פ' דהחמירו בה הרשב"א וסיעתו ומה שהחמיר בס' פרח מ"א ח"א סי' י"ו כיוצא בנ"ד דהוי שלא לנוכח י"ל משום דמצא פתח פתוח מצד אחר להיתר:
וממנו נקח בנ"ד שיש לנו פתח פתוח ממ"א ולא נצטרך לזה להקל כשלא דיבר לנוכח והוא ממ"ש מהרב"ח שם אחר שאסף איש טהור הקולות שהיקלו בזה מהרח"ש ומהרשד"ם ומהרמ"א ומהראד"ב והרב פני משה סיים וז"ל ובנ"ד יש הוכחה שלא בא הנכרי להודיע לאשת המת שמת בעלה כי אם להורות לה היכן הרוג שכך אמר בלשון העדות וכו' ענני הגוי בעלה שהרגוהו ומוטל וכו' ואם הוא כוונתו להודיע מיתת בעלה הול"ל בעלה הרגוהו שכך אמר בלשון ערב"י גוזה"א אל"י קתלו"ה קאע"ד וכו' וכן מה שהזכיר הוא ונערו ובחדא מחתא מחתינהו הרי שלא נתכוון להיתר וכדבריו הראשונים כתב הרב כרם שלמה שם ויליף לה מדברי מהרח"ש כדיליף הרב הנזכר שם ובנ"ד שתים הנה קורותינו אם להפירוש הראשון הרי הוא אומר מה בתך עושה שבעלה מת ואם בא להיתר הול"ל בעלה מת ומה זה שבעלה מת דקאמר ואע"ג דנדונם הוא בעלה שהרגוהו ובנ"ד שבעלה מת כיון דכל עיקר טעמם ממהרח"ש שכתב דכל שאין כוונתו להודיע המיתה לא חיישינן להזכרת האשה ה"נ הכא אין כוונתו להודיע המיתה ממה שלא אמר בעלה מת אלא שבעלה מת וכמו דהתם כוונתו להודיע היכן הוא מוטל כן הוא בנ"ד ואע"ג דאמר על שפת הים ובזה אין מקום ידוע אפשר שחשב שהקרובים שלו יודעים מקום מאורע הספינה ועל הרוב שבאותו שפת הים נמצא וכוונתו שילכו לקוברו דאין להם להתעכב ולחוש שמא קברוהו אחרים אלא הרי הוא כדומן על פני האדמה ומה שלא אמרו כן תכף ומיד משום שלא הניחו אביה לגמור דבריו עד שאמר לו מי אמר לך שמת ואמר מה שאמר וגילה סופו על תחילתו וכן מ"ש הוא וגוי אחר מכפר פ' הרי טעם שני של הרב הנ"ל ואע"ג דהתם בנער ישראל והכא נכרי דע זיל בתר טעמא כיון דבחדא מחתא מחתינהו מוכח דאין כוונתו להיתר ומה טעם לחלק בהזכר' אחר ישראל או נכרי ואולי דנכרי עדיף יותר דהם אינם חוששין לעדות מיתה או הריגה דאפילו בעודו בחיים מתגרשת אצל השופט שלהם בלא מעמד הבעל וכשם שעל הגוי האחר מספר משם הראשון מה שראה כן מה שסיפר לו הראשון מהיהודי הזה מספר מה שראה וכן דיבורו שהוא מוטל על שפת הים שהוא מדברי הראשון אמרינן כיון שסיפר דברי הראשון כהוייתן מ"ש בתחילה מה בתך עושה וכו' אין לחוש שכוונתו להיתר שהרי גילה סופו במ"ש מפי הא' אין כוונתו כי אם לספר הדברים:
ועוד דבנ"ד שזהו הנכרי מפי הנכרי הראשון ועיקר הוא הראשון כמ"ש המבי"ט ח"ב סי' ק"ד ומהר"ם גאלנטי סי' מ"ז א"כ אף שהשני הזה יש לחוש בו במאמרו מה בתך עושה וכו' אין לנו אלא דברי הראשון שהזכיר שלא דיבר מהאשה כלל:
והנה בנכרי מפי נכרי פסק מרן בקצר וז"ל נכרי מסל"ת מפי מסל"ת משיאין את אשתו והיא דעת הר"ן שהזכיר מרן בב"י והיא לפנינו בס"נ וכן סברת מהרי"קו שורש קכ"א שהזכירו שם וכן הוכיח מהרימ"ט בח"ב סי' כ"ה ול"ב דלא כהרשד"ם סי' מ"ז ונ"ב ור"מ שעשה מהרי"קו ות"הד בחד סברא וכמו שתמה ה' סדר אליהו רבה דף י"א והנה סברת הר"ן ומהרי"קו סברא מציעתא דלא כהריב"ש סימן שע"ז שמחמיר כ"כ וסבר כיון דמסל"ת גופיה חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו ודלא כהת"הד דמיקל טפי והיא בסי' רל"ט ובכתביו סי' רכ"ג דאפי' שבאו דברי הראשון מפי השני בסתמות כל שלא ניכר בדבריו ריעותא משיאין את האשה וכ"כ מהריב"ל ח"א סי' א' דהר"ן ומהרי"קו בחד שיטה וכמ"ש בדעת מרן כ"כ מהריק"ש בתשובה סימן קכ"ב ורמזו בס' ערך השלחן אות ל':
ואגב ראיתי בקב"ע להרב חלקת מחוקק והביאו מהרי"ע בבני יהודה סי' ס' ממהראנ"ח דברים שלא זכיתי להבינם והוא שכתב דהר"ן לשיטתיה אזיל דפלוני מת אינו מועיל אלא א"כ הגיד בשם המגיד הראשון שאמר לו פ' מת דברים אלו בלבד לא יספיקו להיתר ולכן צ"ל דהראשון מסל"ת אבל ת"הד סבור כהריב"ש דפלוני מת סגי א"כ כשאומר בשם הראשון שאמר לו פ' מת סגי ואין לנו לבדוק חשש שמא ע"י שאלה ע"כ דאיך תלוי זה בזה והרי הריב"ש דסבר דאין צריך קשר דברים סבר דהנכרי מסל"ת מפי מסל"ת לא מהני וגם לדעת רבוותא דלא סברי הכי בדעת הריב"ש עיין בכנ"הג הגב"י אות קל"ו ובס' סדר אליהו רבה דף יו"ד מ"מ כהר"ן רביה מיהא סבור דמהני נכרי מפי נכרי אבל צריך להבין ולדעת מסיפור השני דברי הראשון שהראשון מסל"ת היה ואינו תלוי בקשר דברים אם צריך או לאו ועוד מדברי מהראנ"ח הנז' מוכח דפוסק כת"הד הואיל ובעלמא לא קי"ל כהר"ן דצריך קשר דברים ושזהו לפי דבריו טעמו של ת"הד דמכשיר נכרי מפי נכרי גם בסתמא והרי כנ"הג שם מרמז ממהראנ"ח דסבר כהריב"ש דמחמיר במסל"ת מפי מסל"ת אלמא דסבר כרבוותא דסברי כדעת הריב"ש דבשום אופן אינו מועיל מסל"ת מפי מסל"ת כמרן ומהריב"ל ודעמייהו וכבר מלתי אמורה דאין בידינו ש"ות מהראנ"ח:
אלא שיש להרגיש על מרן בתשובה דף ק' ע"ג וכן בדף קכ"א דפוסק כת"הד דכתב וז"ל ואין לומר דעד המעיד מפי גוי אין משיאין את אשתו וכמ"ש הריב"ש ואפי' הר"ן שהתיר נראה מדבריו שלא יאמר אלא כשיאמר הנכרי השני שהיה מסל"ת שהרי מהרי"קו ות"הד דבתראי נינהו שרו והוכיח כן בטעמים נכונים וכ"נ מדברי הרמב"ם בתשובתו לעכו וכן בבדק הבית רמז מתשו' הרמב"ם הנז' הרי ממ"ש הרי מהרי"קו ות"הד וכו' מוכח דלא כהר"ן דסבור דצריך שיהיה הוכחה מדברי השני שהראשון מסל"ת היה והוא הפך ממה שפסק בש"ע כהר"ן וגם כנ"הג הרגיש עליו דבתשובתו מוכח דמשוה למהרי"קו בהדי ת"הד והרי מהרי"קו סבר כהר"ן וכ"נ דעתו בב"י ובפסק אחר אשר לי בעגונא אנכי העירותיהו דגם בתשובותיו יש התחלפות ששם דף קי"ח ע"ב ורמזו כנ"הג שם אות קל"ה כתב וז"ל ואשיבה ידי וכו' דלמאי דאמרינן דהריב"ש סבר דאין מתירין את האשה הרי מהרי"קו ות"הד פסקו וכו' ובס' ת"הד כתב עוד דאפילו לא נודע לנו שהגוי הראשון מסל"ת לא חיישי' ע"כ הרי דהפריד סברת ת"הד ממהרי"קו ועוד יש להרגיש עליו ששם דף ק' ע"ג צידד בנדונו גם לסברת הריב"ש דכתב כיון שהתוגרמית סיפרה שאמר לה הישמעאל ששמע להרוצחים שהיו דואגים על שהמיתו היהודי בחנם והדבר ברור שאין לך מסל"ת ברור מזה ובזה יודה הריב"ש ע"כ אתמהא והלא לדידיה דעת הריב"ש אין מועיל בשום אופן מסל"ת מפי מסל"ת ויש לתמוה על מה שראיתי בספר מגן גבורים למהר"ר אישטרונשה בתשובות שבסופו סי' ב' דמוכיח מתשו' מרן הנז' דנכרי מפי נכרי בסתמא נמי מועיל כמ"ש ת"הד ואיך לא זכר שר דבש"ע פסק בהפך וגם לא הרגיש דבתשובות עצמם יש בהם התחלפות כמ"ש ובפסקי הנז"ל הרגשתי עוד על מ"ש מרן דמהרי"קו ות"הד בתראי נינהו וכו' והלא כיון דלא ראו דברי הקודמים אין ראיה מזה וגם ישבתי מה שהקשה בס' גבעות עולם דף י"ג על האחרונים דפסקו כת"הד ואיך לא חשו להר"ן ודעמיה דלאו קטלי קני באגמא נינהו ח"ו והנה בנוסח דברי הנכרי השני הנז' שאמר בא אצלנו נכרי אחד ואתה מכירו פב"פ ואמר לנו וכו' מוכח דמאליו ומעצמו סיפר עיין בש"ות מהרימ"ט ח"ב סי' כ"ה וכן מבואר בש"ות הר"ן עצמו דא"צ ממש שהשני יאמר שהראשון מסל"ת כ"כ אלא שיהיה ניכר מסגנון דברי המגיד השני דברי הראשון כמות שהם מוכיח להשומעים שמס"לת היה:
ואדרבה בעד מפי עד ובפרט נכרי מס"לת מפי מס"לת לא חיישינן לספק אישתהי ולא שיזכיר קבורה כמ"ש מהריב"ל ח"א סי' א' וז' ויו"ר וח"ב סי' י"ב וי"ד ומהרשד"ם סי' נ"א כתב הרי הורה הרב ועשה מעשה ועיין בכנ"הג הג"הט אות שמ"ב מה שרמז בזה מכמה רבנים שפסקו כן אפילו באיסורא דאורייתא ובתשובתו סי' ז' דף י"ב כתב כבר פשטה ההוראה להקל בספק אישתהי כמ"ש מהריב"ל ומהרש"ך והרדב"ז והרב"א ומהרמ"א ומהר"א ששון וכ"כ הרב פרח מ"א והרב פני משה רמזם הרב יד אהרן ח"ב הג"הט אות ס"ח ושם יישבו מה שהקשו על מהריב"ל בעיקר ראייתו שהביא ע"ז מס' ת"הד ובכנ"הג שם אות קס"ו ייחס סברא זו למרן וכן נקטי רבנן בתראי בספר נימוקי שמואל סי' נ' נקט לה גם לענין דלא ניחוש לקול הברה ועיין בס' מעיל שמואל סי' י"ט ובס' דרכי נועם סי' ס"ג וס"ד לב שלמה סי' כ"ה משאת משה ח"א דף רכ"ד ע"ד בארות המים סי' כ"ח תקפו של יוסף סי' ה' עוד הלשון של הראשון שמספר השני ההוא אמר ראינוהו והכרנוהו לשון רבים משמע ששנים היו הרואים והיודעים ובתרי לא חיישינן לבדדמי כנז"ל ואפילו הם פסולים וכמו שרמז בס' ערך השלחן אות ס"ד ממהריב"ל והמבי"ט והרב נודע ביהודה וכ"כ מהרש"ך ח"א סימן נ"ו וכ"כ בס' ראש משביר דף מ"ג ודף ן' ומהרש"ל בס' ב"ד של שלמה דף ק"ב ע"ג ובס' גבעות עולם סימן ח' דף י"ג וכתב בס' בני אברהם סי' ב' דף ט"ו שכן סברת רוב הפוסקים. וכן כפל הדברים ראינוהו והכרנוהו מוכח דהכירוהו היטב וכתב מהריב"ל ח"א סוף כלל א' דבהכירוהו היטב לאלתר משמע ועוד על שפת הים אינו ברור ביבשה ממש כמש"ל ועוד דהיו מכירים אותו בחיים ממה שבא חמיו להגיד לו וכן הוא בבירור כאשר יבא לפנים וכתב הרא"ם מר"ת שכתב מהא"ז דבמכירים אותו בחיים מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' ס"א בסתמות ועיין בספר ראש משביר דף ל"ז הוא היה מונה להרבנים המדברים בזה וכנ"הג הג"הט אות של"ח ציין מהראד"ב סי' י"ד ומהרח"ש והרש"ח ומהר"ש הלוי וס' פני משה שכ"כ וכן נקיט בס' מעיל שמואל שם והרב בתי כהונה בתשו' בס' משאת משה ח"א סי' מ' והתשב"ץ ח"ד סי' נ"ב דל"ב ע"א והרב משאת משה שם דף רכ"ח ע"ב. ועיין בתשו' מהר"י בוזאלדו הובאה בס' פני אהרן דס"ו עשה ס"ס בזה וכן רמז בס' לקט הקמח דף פ"ד מהרב שב"י וכן בס' מר ואהלות סי' ט' דף מ"ז ע"א הביא סברא זו ויישב מ"ש מהרח"ש דסברא זו אינה אלא לדעת הרא"ש ודעמיה דבעד שלא ראה הטביעה לא בעינן לאלתר משא"כ לסברא דבכל אופן בעינן לאלתר והם רוב בנין ורוב מנין יעו"ש אינו כן דהרא"ם לסברא זו נמי קאמר דלא אמרו דבעינן בכל אופן לאלתר רק למי שאינו מכירו ע"כ. ותו יש מרבוותא דסברי דהא דבעינן לאלתר דוקא כששהא במים ג' ימים ולא כן בדלא שהא שיעור זה וכתב בס' כנסת יחזקאל ס"ט דס"ד שהוא סניף גדול ועיין להרשד"ם סנ"א ובח"מ סשפ"ב דעשה ס"ס בזה וכן הוא בשאר האחרונים בחון בהם וחקור בהם ולענין קבורה חוץ ממ"ש למהריב"ל ודעמיה דעד מפי עד א"צ תו חדית לן הרב המובהק דוד הגדיל הנ"ל נר"ו בדברים שבכתב ששלח אלי באומרים שלשונו תפוס תחת שיניו בחוזק שבאדם חי זה אי אפשר לסובלו ומוכרח שהוא מת ואין לחוש בו בדדמי והוי כמ"ש דקבורה לאו דוקא וה"ה טלטלו או נגע בו ועוד אי אפשר לידע שהוא תפוס כ"כ בחוזק בין שיניו אם לא נגע בו לראות שכן הוא:
ודע דבמה שאמר לו אביה מי אמר לך שמת ואז אמר לו מהראשון מה שאמר אין לומר דהוי כנשאל אע"ג דהעיקר הוא הראשון כנז"ל אין זו שאלה הואיל והתחיל הוא לומר מה בתך עושה וכו' כמו שלמדו כל הפוסקים מעובדא דפונדקית הבכיה שבכתה בתחילה כשראתה אותם הויא התחלה אע"ג דאח"ך אמרו איה חבירינו ואמרה מת וקברתיו הויה מסל"ת ומזה למד מהריב"ל ח"ג סי' ב' דאע"ג דאמר יהודי בסתם ושאלוהו מי הוא זה ואמר פ' הוי מסל"ת רמזו כנ"הג הג"הט אות ץ' וכ"כ ממהראנ"ח ואין זה ענין למ"ש מהריב"ל גופיה בח"ד סי' ג' דוק ותשכח ודלא כמ"ש הר"י קנדיוטי שרמז כנ"הג שם אות קפ"ה היינו דוקא אם שאלוהו על הפרט שהתחיל כגון שאמר שמת ואח"ך שאלוהו באופן המיתה היאך או אם אמר שמו ושאלו לו הדברים באר היטב או שהזכיר שם עירו ושאלוהו על ענין העיר אבל אם הוא מסל"ת בענין המיתה ושאלוהו על שמו ושם אביו ושם עירו לאו מסל"ת או אפשר וכו' וכנ"הג שם הסכים לזה איך לא הזכיר שם מדברי מהריב"ל ומהראנ"ח שהזכירם קודם לכאן דאפילו אמר יהודי או יהודים ושאלוהו מי ומי ובירר שיחתו הוי מסל"ת אבל אין ה"נ אם לא הזכיר יהודי או יהודים כלל רק מיתה אינו כלום וההיא דפונדקית כידוע דעליה קאי כיון דהניחוהו אצלה. וק"ק על הרב פרח מ"א ח"א סי' ג"ל דבתחילה כתב כמו שכתבנו וסיים אי נמי משום דלא ייחד יהודים ואיך לא זכר שר מההיא דכתב ח"ג סי' ב' דאפילו שלא ייחד ושאלוהו מי ומי הוי מסל"ת. וראיתי להרב יד אהרן הג"הט אות ע"ט דכתב דכמו שנחלקו מהר"י קנדיוטי ואחר עמו כן נחלקו בתראי הרב דבר משה ובס' צרור הכסף והרב דבר משה שישנו אצלנו ראיתי לו ולא הזכיר מדברי מהריב"ל הנז' ולא ידעתי למה וכתב עוד הרב יד אהרן שם שגם הרב עז"נ סי' ק"ה סבר כהר"י קנדיוטי הנז'. ולדעתי אינו מוכרח דכל עיקר טעמו דהנכרי נתכוון לבזות היהודים שאינם יודעים לשוט בימים וכן הוא דרך הפוסקים כשעיקר דינם יצא להם ממקום אחר מצרפין לו טעם אחר אף שבאותו טעם האחר אינו כדאי לבדו והרב עז"נ שם הביא דברי מהריב"ל הנ"ל בשתיקה וכן רמז מהרב צמח צדק סימן מ"ב בדיבור הנכרי אנשיל אנשיל ואמר לו זלמן אתה יודע מה שהיה לאנשיל ואמר לו שנהרג דהוי מסל"ת ומ"מ בנ"ד גם למהר"י קנדיוטי א"ש כיון שבא אצל אבי העגונא ואמר לו מה בתך עושה וכו' כהזכיר שמו שכבר מת שהרי עם חמיו של המבוקש הוא מדבר וכמו שרמז בסוף ספר המכתב דף ט' סי' ק' ממר זקנו כיון שאמר הגוי בעלה של זו מת תו לא צריך להזכרתו והזכרת שם עירו ועיין בפרט זה תשו' הרב בתי כהונה אשר הובאה בס' משאת משה ח"א סי' מ' שכן הוא ואח"ך שאלו מי אמר לך שמת הוא על הפרט ואע"ג דשיחת נכרי זה מפני אחר. איברא דמהרימ"ט כתב בח"ב סי' ל' הביאו ה' הנז' שם דזה נמשך לשורש דברי מהריב"ל הנ"ל דכל עד מפי נכרי תלינן להקל ומה שמהריב"ל גופיה בח"ב סימן ט"ו בעדות צורי ומרן בתשובה סי' א' החמירו בכיוצא בזה תרגמה הרב פ"מ הביאו הרב הנז' שם ובס' דרכי נועם סימן ס"ד תשובת מהר"א ברודו משום דאם אמר בסתמא פ' אמר לו שמת או נהרג לא היו מחמירים אבל הזכיר דברי הראשון בפרטות ואין בהם כדי להתיר לכן החמירו וא"כ. בנ"ד דהזכיר דברי הראשון בפרטות שאמר לו היהודי שהיה עולה לדקל וכו' יש בו להסס אבל כיון דהקדים ואמר בא פב"פ ואתה ג"כ מכירו אולי שהכוונה שעל חתנך הוא שאמר מה שאמר שכיון שמכיר לך שאתה חמיו גם מכיר שהוא חתנך וכתב הרב דבר משה סי' ח"י דף קל"ט ע"ג דההיא דמרן ברבי חביב שהחמיר משום ששם הרוצחים לא דיברו עם הגויה ולא עם הגוי המדבר לה אלא שהגוי אמר לה ששמע מפי גוים אחרים שהיו מדברים זה עם זה וכו' ע"כ וכן ההיא דמהריב"ל בח"א סי' ס"ו דהחמיר גם במכירו כבר תרגמה החק"ל הנז' סי' י"ג דף קכ"ד ע"ד דהגם דהעד העיד דעל יוסף אמר הנכרי אינו אומר כן בבירור כי אם באומדנא וכיון דאנו רואים דברי הנכרי באיזה אופן אמרם אינו תלוי באומר הוא דעל המבוקש אמר הגוי כשאנו רואים דברי הגוי דיש בהם כמה הוכחות דעל המבוקש באו דבריו וגם העדים מעידים בבירור דעליו אמר הגוי מה שאמר אין להסתפק באחר ע"כ. מינה בנ"ד דברור לנו שהראשון מכירו ויודעו להמבוקש כאשר כן אמר לנו אבי העגונא וגם השני הזה שאמר לו כן תחילת דבר בא אצלנו פב"פ ואתה מכירו אם לא שבודאי הבין שדברי הראשון על המבוקש הוא אומר מה לו להזכיר דבר זה לאבי העגונא א"כ לאו מאומדנא הוא שמכירו וגם מדיבור היהודי שהיה עולה וכו' מוכח דעל הידוע קאמר וכמ"ש מהרשד"ם סי' מ"ג ונ"ג ואע"ג דבסי' ר"מ ערער ע"ז כבר האחרונים תמהו עליו דאלמלא ראה דברי רבו מהר"י טאיטצק שאמר כן לא היה מערער וכל האחרונים תפסו לסברא זו וספרין פתיחו אך החק"ל מהדורא בתרא א"הע סי' ו' כתב במדבר על הידוע הזכרת שמו נמי לא בעינן מהרב פני משה וכן נוטה דעת מהר"י הכהן במשאת משה שם דף רכ"ד ודוקא במעיד בעיר הנהרג אף שהעד מאותו העיר הכריע שם החק"ל דהזכרת שמו מיהא בעינן:
ודע דמצאתי בס' מגן גבורים להר"ד אישרונסה בתשובות סי' ב' שאמר ישראל לישראל חבירו מדוע אינם משתדלים בסאלוניקי בעד ענין פלונית שהיתה נשואה לפלוני שאמר לי תוגר אחד שראהו מת והתירה ע"פי עדות זה יעו"ש והיא שיטת הרב פ"מ כשהוא מדבר בסתם ודאי דנודע לו מפי הראשון שעל המבוקש קאמר ויש להרגיש על מה שהקשה לו הרב יד אהרן ח"ב הג"הט אות פ"ח כיון שכל זה מדברי היהודי והיהודי אמר שאמר לו תוגר שמת פלוני והיהודי הבין שעל פ' שמסאלוניקי באו דבריו וכן הקשה על מ"ש שם כיון שהיהודי הזכיר שם אחיו יעו"ש דאיך לא הרגיש דיש לחלק בין אומר בסתמא פ' אמר שמת לבין שמבאר תוכן הדברים ומאותם דברים יראה שאין בהם כדי להתיר וכמ"ש הרב הנז"ל:
והנה מה שהרחבנו הדיבור כ"כ דמאמר הראשון אם הוי כמזכיר שמו ושם אביו ועירו משום שמה שאמר שהיה עולה לדקל פ' להוריד וכו' והדקל הוא של פ' אם הוי דוקא בדקל זה ולא בדקל אחר היה עוסק אין כאן מה להסם מידי דהוה מ"ש כנ"הג הגב"י אות ש"א ממהרימ"ט אם אנו יודעים שבעלה של זו רגיל בפרדס פלוני והעידו על אותו שהיה בפרדס פ' נהרג דבר ברור מקרי ע"כ. אבל בדקנו עד מקום שידינו מגעת וידענו שהנכרים הנז' ראשון ושני שדותיהם סמוכים זה לזה בעיר המבוקש ושדה של פ' שהזכיר הנכרי הנ"ל סמוך להם וגם ידענו שאין כאן יהודי העוסק בדקלי הנכרים בשכירות זולת זה אך לא לבד בדקל זה היה עוסק אלא גם בדקלים של שאר הנכרים שבעירו וא"כ אינו דבר ברור כ"כ כההיא דמהרימ"ט ולכן הוצרכנו לבוא עליה מכח ההכרח ומכח מדבר על הידוע אצלם שהרי השני הזה בא. אצל חמיו ומספר לו על בתו שבעלה מת וגילה סודו שכ"כ אמר לו פב"פ שאתה מכירו ועוד י"ל אע"פי שאליהו הנז' היה עוסק בשאר דקלי הנכרים הנז' ששדותיהם סמוכים זה לזה בכל יום רואים לאליהו המבוקש הנז' שעולה לדקל פ' הנז' שהשדה ההיא סמוכה ולאו אדעתייהו שעוסק ג"כ בשאר הדקלים של נכרים אחרים שאם לא כן היה לו לומר שעוסק בדקלים סתם ולא לפרט ומ"מ לא גרע זה מהאומר יהודי מעיר פ' מת דהנה ברור לנו שהדקל של פ' הנז' הוא בעיר המבוקש ובמעיד יהודי סתם מת מחפשין באותה העיר וכמש"ל בעדות שני היהודים באישתהי וראה אותו בקבר נפוח דסברת הגו"ר להיתר והיהודים הנ"ל לא הזכירו שמו רק שם עירו והעיר הזאת קטנה ואנשים בה מעט בנקל יהיה החיפוש שם:
ובענין קבורה דלא בא בפי הראשון כבר כתבנו ממהריב"ל דעד מפי עד אין צריך וכ"ש מסל"ת משום דהוו תרתי לטיבותא אבל במכיר אותו שכתב מרן בתשובה סי' ח' דף ק"י ע"ב מהרמב"ם והר"ן בתשו' אינה משלנו דהרמב"ם איירי ביבשה בתשו' לעכו וכן הר"ן בתשו' סי' ג' וכן נדון מרן שם ועיין מה שרמז כנ"הג הגב"י אות קע"ו וכן מ"ש הרשב"א והריטב"א דבגוי המכריז לא בעינן וקברתיו ודבריהם על טביעה נמי דהרי הך דמאן איכא בי חסא אכלוה כוורי לחסא אכרוזי היא כהנך דלעיל מינה מאן איכא בי חיאוי שכיב חיואי ווי ליה לפרשא זריזא וכל שנתכוון להודיע הדבר לאחרים הוי אכרוזי כמ"ש בס' נאמן שמואל סי' מ"ח וכיוצא בזה כתב בספר ראש משביר סי' ל' כ"ש שבא לחמיו להודיעו ואע"ג דמפי הראשון היו הדברים אי לאו דקים ליה דדברי הראשון ע"ז קאי לא היה מדבר עם חמיו מ"מ האי סברא דאכרוזי רבו עליה עיין מה שרמז בכנ"הג הגב"י אות קצ"ד א"נ במ"ש מהרמ"ג סי' ס"ה דכל שלא הזכיר העד נטבע אלא ראיתיו מת על שפת הים א"צ לקבורה וכן היינו דוקא בישראל המעיד אבל לא במסל"ת אבל מרן ממאן בזה ואדרבה א"צ ובמסל"ת צריך כמ"ש כנ"הג בשמו הגב"י אות קס"ב ומ"מ הרי כתבנו דדעת מרן כמהריב"ל דעד מפי עד א"צ להזכיר קבורה ועוד דכפי מ"ש מהרב המובהק הנ"ל נר"ו שלשונו תפוס תחת שיניו בחוזק הרי יש כאן קבורה: