אור ברסלב
ויקרא אברהם אבן העזר › סימן ב

ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי

אבן העזר · סימן ב

סימן א

מעשה שהיה בדין עסק ביש דעיגונא דאתתא רח"ל כאשר מבואר יוצא מתוך הקב"ע:

. וזה נוסח הקבלת עדות

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא חד סהדא מכפר זאויי"א ואחר האיום והגיזום בתורת אם לא יגיד קם על רגליו והעיד בתורת ע"ג איך בסוף חדש מרחשון משנתינו זאת הנז' מטה יום ששי לערב הוא ויהודי אחר באים לכפר זאויי"א הנז' לעשות שבת בביתם וראו כי לא נשאר זמן להגיע וגמרו בדעתם לשבות בכפר אחד סמוך וכשנכנסו מצאו שם שני יהודים שובתים בבית נכרית אחת אשר בעלה חשטד בעיניהם שהוא שהרג היהודים אשר נעלמו מכפר זאויי"א זה כמה חדשים ומההוא פחדא לא רצו ללכת לשבות עמהם ושבתו במקום אחר באותו הכפר וביום ש"ק הלכו שניהם למקום שהיהודים שם לידע ולהוודע מחידושי העולם ונכנסו עם היהודים ששם לדבר עמהם בלחש איך לא פחדו לנפשם לשבת שם והנכרית בעלת הבית אמרה להן במה אתם מדברים האם על הריגת היהודים והשיבוה לא ואז אמרה להן בזה הלשון גאנ"א לכב"ר אל"י הא"ד ליהו"ד קתלוהו"ם מחאמי"ד ומעאהו"ם אורגמ"י וקתל"ו עמרם לוו"ל ודוד אתאנ"י ואליהו אתאל"ת וכ"דאוו מנהו"ם כ"וכ גרוש והנם מושלכים במקום פ' ע"כ (ופירוש הדברים באה לנו השמועה שאלו היהודים הרגום גוים ששם משפחתם מחא ועמהם נכרי אחד ממשפחת אורגמ"י והרגו זה ראשון וזה שני וזה שלישי ולקחו מהם כ"וכ מעות ע"כ.) ושאלנו להעד אם הנכרית מכרת אותם ואמר הן שמכרת גם כל היהודים שבכפר זאויי"א וגם כשיצאו היהודים הנעלמים מכפר זאויי"א ליל ראשונה ליציאתם שכבו שם באותה הבית ובבקר הלכו לדרכם ומאותה שעה נעלמו מן העין וחקרנו אם הוחזקו שמות בני אדם כשמות אלו בעירם ואמרו כי שם אליהו ודוד אין כאן כי אם קטנים שאין דרכן לצאת ולבא ושם עמרם יש אחד והנה הוא בחיים ואינו זוכר שנפקד שום אחר מהעיר זולתי אלו אלא שקרוב לשנה אחת קודם זה המעשה נהרג אחד שמו 'כליפה ונמצא במ"א והכירוהו וקברוהו ולפי דברי העד הנ"ל הגוייה שאמרה מושלכים במקום פ' אין האמת כך אלא במ"א נהרגו ומפחדה עיקמה להן את הדרך וההוה ביום שלישי ששה עשר לחדש טבת שנת תר"ו וקיים:

תשובה כגון דא צריך לאודועי. באתר דמתבעי. ידענא בנפשאי הק'לים שבדמ'אי קל מסובין. אין למידין ואין משיבין. במיח"ן עניי"ן:

יגעתי באנחתי. ומנוחה לא מצאתי לפטור עצמי מן הדין. באתרא הדין האמת יסוד בנין:

דבר זה צריך לפנים את החורים ואת הסגנים ראשי אלפי. סוד שרפי. גדולים חקרי. המה ואדירי. יושבי על מדין בנו"ת מדי"ן:

גודא רבא שרו עלאי אימה מגואי אי אפשר לומר ונקה מכמה דוחקי אלו שדרין בין העולו"ת כול'ל אילות עשרונ"ות ועידויין:

זאת נחמתי בעניי מילתא דעבידא לאגלויי כמה חשו. רז"ל לתיקון עיגונות דברי חכמים כהד"ר בונו"ת יצאו חנונו"ת ויגע בהרבה פינות הני נשי במאי זכיין:

ראשון שבראשון הרמב"ם בתשובה לעכ"ו שהביא בב"י ומשנה כסף הרא"ש כלל נ"א במכ'לוף בן מל'ול ועליהם סמכו כל בעלי תשובה על ארש רבה ראשונים ואת אחרונים הללו מימינים בני"ן דמוריי"ן:

והרב עבודת הגרשוני סי' נ"ט ז"ל ובכן אין לי אחריות אם אהיה זנב לאריות והרא"ש ראש משביר בסי' ך' דף מ"ח ונאמן שמואל סי' כ"ה דף ס"ג ע"ג כתבו וז"ל לבקש כל הצדדים לצורך ההיתר לשוטט בהן בעיני הפוסקים דבר זה היה להם למטה עוז מקל תפארה ושהרב ברכת אברהם בהקדמת ספרו כתב שבהיותו בעת צרה התפלל לאל נורא יגן בעדו זכות פסק אשר עשה להיתר עגונות לינשא לגברא ויעתר לו ה' ויוציאהו לאורה דברים על בוריין:

וז"ל הגו"ר כלל ב' סי' ך' אם באנו לחקור ולבדוק אחר סברות רוב גאוני עולם שיש בנדון זה לצאת ידי חובתם כאשר כן נעשה בכל משפטי התורה לרדוף דרך ישרה ולנטות אחרי רבים שלא ישאר שום פקפוק בכל דבר ודבר הנה מעתה ועד עולם לא יצא היתר לעגונה מפי מורה רק במציאות שמתחילים לפתוח ספר בקיעין אחת לששים שבועים. ויובל ובעו"הר מקרים רעים מצויים בנו ותשארנה בנותיו של אאע"ה אלמנות צרורות חיות ואין חונן ואין מרחם עליהם ברעב ובצמא ובחוסר כל וכו' ומזקנים אתבונן וחובה עלינו לבדוק עד מקום שידינו מגעת ואינני רק כמרצה ומסדיר דברים בפני הזקנים אשר בשערים המצויינים בהלכה ומהן תצא הוראה והם יבחרו ולא אני ואלהים אמת ינחנו בדברי אמת ע"כ דברי פי חכם מיין דכיין:

ומעתה שתי בה' מחסי כי הוא יוציא דין אמת לאמתו אחת דתו תמונה לנגד עיני אוריאן תליתאי מאמרם בריש פ' יש בכור דאיכא תרי לישני אם בגופה של עדות הקילו ועיין להרב עז"נ סי' כ"ח מה שפלפל בזה ועיין בכנ"הג הג"הט אות צ"ה והגב"י מאות תק"ט ואילך והא ודאי דהכי נקטינן דבגופה של עדות בראיית המת לא הקילו תני מכסיין והנני בא כמסדיר ומרצה הדברים לבד כמ"ש הגו"ר. ומעתה אתנהלה לעט"י תחילה וראש בביאתם לבית הנכרית אי חשיבא כשאלה ולפנים אביא מדברי רש"י והרשב"א והנמק"י דאין זה דבר חושש וכבר ראיתי לכנ"הג הג"הט אות צ"א דהביא ממהראנ"ח שנסתפק בזה והביא ממהר"ש הלוי וחילק דדוקא התם דהיהודים הלכו אצלה לדעת ממנה מפני שכבר ידעו שהיא יודעת מהענין והם היו מחפשין ורוצים מי שיגלה להם ולא היו מבקשים הוי כשאלה משא"כ כשלא ידעו שהיא יודעת ולא הלכו כי אם לבקש לבעלה ההליכה לשם לא הוי כשאלה והיא מעצמה אמרה מה שאמרה יעו"ש וכן בתשובתו בבעי חיי סי' י"א כשהלכו היהודים למקום שהמלחים שם לבקש את הנטבע הרגיש מדברי הנז' וכתב שיש לחלק ואולי אע"ג דהלכו לחפש אחר הנעלם וגם ידעו שהמלחים יודעים מ"מ כיון שהוא על שפת הים אין זה מקום מיוחד למלחים בלבד ודייקא דכתב לבקש ולא כתב לשאול על הנטבע ואע"ג שיש לדחות מ"מ הגם שנאמר בקי"קאני או באיזה ועד מיוחד להן ואין זה ר"הי וחילוק זה מוכרח לאומרו דהא מעובדא דפונדקית הנז' בסוף יבמות מוכח דההליכה אינו כלום ומה מסתפק מהראנ"ח אם שי"ל דשאני התם דכל עובר ושב פונה לשם דהכי אורחא דפונדקי לא מוכחא מילתא אם לא שהוא רשות שאין רשות לכל אדם ליכנס אז חיישינן דלשאול הוא בא וכן מצאתי בתרשב"ץ ח"ד מטור הראשון סי' ל"ד ועיין בש"ות מרן דף ק' שהלכו לבית הנכרית אושפיזא של רבי חביב וכן דף קי"ז שהלכו לבית החוקר ועיין בדרכי נועם דף קס"ד בקב"ע של שמואל בזיני ולא באו לספק זה כלל:

וממוצא דבר אין כאן מקום לספיקו של הרב אליהו רבה בש"ות סימן ו' דף ט"ל שהנכרי היה תחת אילן סרק ונכנס שם הישראל והרגיש מדברי מהראנ"ח הנ"ל דסתם אילן סרק על אם הדרך הוא עומד כיון דאינו עושה פרי אינם חסים עליו כ"כ והו"ל כר"הר ואפילו את"ל דתוך גינה הוא עומד מ"מ אין בעל הגינה מקפיד למי שמסתופף בצלו דכיון דאין שם פרי לאכול ממנו הבני אדם שחסים תחת צלו והוי דומיא דפונדקית הנז' והרב משאת משה בראשון סימן מ"ג דף ט"ל לא ירד לחילוק הנ"ל ולכן הקשה על מהראנ"ח מהפונדקית הנ"ל והא דידן עדיפא מההיא דמהראנ"ח דלא הלכו כי אם אצל היהודים ששם מלבד דהוי מקום לרבים דומיא דפונדקית וכן לא ידעו שהיא יודעת מזה וגם לפי דעתם שפחדו ליישב שם היינו מבעלה אם ישנו ואם אינו שמא יבא ומסתמא לא גילה לאשתו שניחוש שמא תגלה להן דדרך הרוצחים להעלים כל מאי דאפשר מפחד המלכות וכן שלא ישמרו מהם בני אדם וכמ"ש הב"ח בתשו' סי' נ"ז דף ל"ח:

זאת שנית דיבור בעלת הבית במה אתם מדברים דבר זה אתשיל בו הריב"ש מסי' שע"ז ע"ס ש"ף ודעת האוסר דמשוה ליה כנשאל ממ"ש בסוף יבמות אלא מתניתין ובנכרי אם מתכוין להעיד אין עדותו עדות היכי משכחת לה במסל"ת כי ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חסא שכיב ואנסבה רב יוסף לדביתהו ע"כ ואמאי לא משני כגון שהנכרי שמע יהודים מסופקים במיתת יהודי בלא שאלה דהוי מסל"ת אלא ודאי דכ"הג לא הוי מסל"ת ודחה לו הריב"ש ראיה זו יעו"ש ומהריב"ל בראשון סי' ג' דחה באופן אחר דאדרבה לרבותא נקט הש"ס בכ"הג דדמי למתכוין להעיד וכמ"ש רש"י מי שאנשי ביתו וכו' וא"כ נראה דדמי למתכוין להעיד וכו' ושמא כוונת הש"ס להשמיענו חדוש זה ולאו לאפוקי דאם שמע יהודים מספרים במיתת פ' וסיפר גם הוא ביניהם והודיע להן שמת בלא שאלה דאין זה מסל"ת ע"כ ועיין להרב עבודת הגרשוני סי' פ"ו דכתב עליו ונכון הוא ועיין להר"ש הכהן אשר הובא בס' ב"ד של שלמה מה שהקשה בעיניו תירוץ מהריב"ל ולא קשה מידי כאשר ישפוט בצדק המעיין ובלאו הכי נקטינן דאין להוציא דין מכח קושיא וכמ"ש הב"י סי' תקמ"ח מהרא"ש והרב האוסר בנדון הנז' עיקר ראייתו ממה דאמרינן בעובדא דפונדקית דכיון דבכתה הויא כמסל"ת אע"ג דהבכיה אינו אלא התעוררות בעלמא ה"נ אמרינן בשאלה דנפיק הנכרי ממסיח לפי תומו אע"ג שלא שאל בפירוש אלא בהערה בעלמא:

ואנכי איש צעיר ק"ל ע"ז דאיך לא נזכר מדברי הרשב"א והביאו הרב המגיד פי"ג מהל' גירושין וז"ל ומהכא שמעינן תרתי חדא דכל שהתחיל במסל"ת אע"פי ששאלוהו אח"ך והגיד ע"פי שאלתם נאמן ועוד דכל ששואלין אותו איה פ' שהלך עמך אין זה מסל"ת ע"כ וכ"כ הב"י גם מהרב הנמק"י אלא שהוסיף לומר שהלך עמך שהנחנו כאן וכ"כ הריטב"א בחידושיו וכ"מ מדברי רש"י שכתב וז"ל הווה בכייה היינו לפי תומה דקודם ששאלוה התחילה לומר כן נראה דלא חשיבא הבכייה כדיבור אלא גבי המסל"ת וכ"נ מדברי המרדכי שהביא הב"י בתשובה דף ק"ב וכ"כ מור"ם סי' ט"ו וז"ל אבל שאלו אותו תחילה איה חברינו וכו' אין זה מסל"ת אלא דשם פסק בנדון הריב"ש הנ"ל להחמיר וכבר ה' עזרת נשים סי' קי"ג דף ס"ג ע"א תמה עליו מצד אחר ומדברי הרשב"א והריטב"א והרב הנמק"י לא מוכח כן דאם אין כוונתם לחלק בין ההתחלה של המסל"ת ובין ההתחלה של השואל מה באו לומר וכ"כ הרשד"ם סי' נ"ז וסי' קס"ה ורבינו בצלאל סי' כ"א ועיין למרן בתשובה דף קי"ח ולמהרש"ך ח"א דף ז"ך ומהראנ"ח הביאו הרב אליהו רבה בתשובה סי' ל' דף כ"ו וכ"נ דעת מהר"י בירב במעשה של אותו ישראל שזימן גוים ובתוך הסעודה אמר בע"הב ליהודי שעמו מה נעשה בפלוני ופ' והשיבו הנכרים אנו יודעים מי הרגם והביא ראיה ממהר"ם ומהרי"קו והתיר נשותיהן הביא דבריו בב"י ובתשובה דף ק"ז ושם כתב דאותו נדון יותר גרוע מנדון הריב"ש ושם מרן הסכים בו וכן מהרשד"ם סי' ר"ד והר"א עוזיאל שם סי' קס"ה ויעו"ש בסימן פ' וכן דעת הרב משפטי שמואל והרב תומת ישרים הביאו הרב ב"ד סי' ח' ועיין לו שם סי' י"א וכ"נ דעת הב"ח בתשו' סי' ע' והרב עדות ביהוסף ח"ב סי' כ"ה. והחכם האוסר הנ"ל הו"ל להזכיר מדברי הרשב"א ודעמיה ולהודיענו כאשר יהיה האופן לחלק בנושאים וכן י"ל על הריב"ש דתחילת דבריו חלק עליו וכן י"ל על הרדב"ז ח"ב סי' ס' דהחמיר בזה וכן מהרד"ך במעשה של משה סוסי שאמר הנכרי דאמרו לא שפירושו לא ידענו ואנו רוצין לדעת ממך וכן מהריב"ל ח"א סי' ב' ביהודי ההולך אחר הנכרי ואמר לו מה לך הולך אחרי לשאול על פלוני ומהריט"ץ סי' קמ"ד החמיר בקריאה לנכרי ומהר"א ששון מחמיר כשאמר היהודי פגרים מתים אנו מבקשים ומהריק"ש בתשובה סי' קכ"ב כשישראל נאנח הוי כשאלה ומייתי מדברי הריב"ש הנ"ל כשאמר הנכרי במה אתם מדברים והרב משחא דרבותא ח"א דף ק"א החמיר כשאמר היהודי י"א נדכ"א וי"ן טא"ח (ופירוש הדברים מי יודע היכן נפל:)

ואחר החיפוש ראיתי להרב עז"נ סי' קי"ג שהבין בדברי הרשב"א כמ"ש והקשה על החכם האוסר הנ"ל דמדמי הערה דפונדקית להערה דהשואל ומקשה גם לדברי מהריק"ש הנ"ל להרגיש גם על הרבנים האחרים הנ"ל ולא עוד אלא דשם מסכים הולך דאם הולך הישראל אצל החמר וא"ל למה אתה הולך אחרי לשאול ולדעת מפ' תדע לך שמת לא הוי מסל"ת דהא מדברי הרשב"א ודעמיה הנ"ל נראה דהערה דהשואל אין כאן מיחוש. איברא מ"ש מהרשד"ם סי' ע' כשאמר הנכרי אעשה עמך חסד שנא ושנא דמוכח דכוונתו להעיד:

ובר מן דין הא דמדמי החכם בהערה דהשואל להערה להמסל"ת וכ"כ מהרד"ך שם הניחא לפי' התו' והרא"ש בחידושיו דמייתו מהירוש' דטעמייהו דרבנן כיון דהניחוהו שם ועליו באו הו"ל כמעידה ונכרי ליתיה בתורת עדות ומהוצאת כליו. הוא שהאמינוה ולר"ע מתורת מסל"ת האמינוה ולכ"ע בכיה היתה שם דלאו במציאות פליגי ולרבנן אפילו אם דיברה אינו כלום כיון דחשבינן לה כמעידה ומצינן למימר דבעלמא מודו לר"ע דבכיה מסל"ת הויא והגם דיש לצדד דילמא לר"ע לא חשיב הבכיה כדיבור זולת כאן שהיה אצלה מ"מ הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו אבל לרש"י דפירש האמינוה מהוצאת כליו ולא פירש למה אינה מסל"ת שמא בבכיה פליגי כיון דלא דיברה בפיה והם אמרו איה חברינו הרי שאלוה ונפקא ממסל"ת מה שתאמר להן אח"כ וכן ראיתי להרב צמח צדק סי' מ"ב דפירש כן בדברי התו' אך לפי מ"ש הרא"ש בחידושיו נראה דכן דעת התו' כמ"ש מהרד"ך וידוע דעל הרוב בחידושיו נגרר אחר דברי התוס' ובפירש"י צ"ל כן כמ"ש כיון דלא פירש טעם למה לא הויא מסל"ת וכיון שכן ע"כ ההערה אינה כלום דהלכה כרבנן כנגד ר"ע וגם בר"ע מצינן למימר דוקא הכא דהניחוהו שם ובאו עליו התעוררות כדיבור דמי וכן לפי' הרמב"ם בפירוש המשניות וכ"כ רבינו עובדיה והתי"ט דלרבנן מסל"ת היתה במה שבכתה ולר"ע מהוצאת כליו והוא הפך רש"י והתוס' מצינן למימר אין לך בו אלא חידושו דוקא כדהכא שהם הניחוהו ובאו עליו התעוררות הוי כדיבור אבל בעלמא לא וכ"כ מהריב"ל ח"ג סי' ו' וח"ד סי' ג' ומרן בתשו' דף ק' אך סתמו דבריהם הרבה ולא הביאו מדברי הרמב"ם הנ"ל ולדבריו א"ש דקים ליה רבי יוחנן כרבנן דלא הותר נכרי אלא מסל"ת דוקא ולא נתכוון להתיר וכ"ש להעיד ור"ל כר"ע דהרי האמינוה מהוצאת כליו וקי"ל כרבנן לגבי ר"ע וכרבי יוחנן לגבי ר"ל כנודע הגם דלא קאמר לימא כתנאי וכמ"ש הרב פרח מטה אהרן ח"א סי' כ"ג אבל להתוס' קשה דקים ליה ר"י כר"ע ור"ל כרבנן וכן לפירש"י דמכח ההוכחות האמינוה והא כר"ל דלאו דוקא מסל"ת אלא גם כשנתכוון להיתר והרי"ף ז"ל שלמד מסוגיא זו דאם התחיל הנכרי אע"ג דהדרינן ומגלינן למילתא מניה ש"ד לפי' התו' לרבנן דקי"ל כוותייהו נגד ר"ע אין זה אלא כשלא הניחוהו שם ולא באו עליו דאז הוי התחלת דיבורו מסל"ת אבל אם הניחוהו שם ובאו אחריו הוי כמעיד ובעלמא כשלא הניחוהו שם מדר"ע דקאמר דכי חזיתנהו בכייה אמרו לה איה חברינו נלמוד לרבנן ולרש"י והרמב"ם בפירוש המשניות דברי הרי"ף הנ"ל מילתא דחיילא בכולל גם כשהניחוהו שם ובאו עליו דע"כ לא פליגי רבנן על ר"ע לרש"י כפי מה שפירשנו בדבריו משום דהערה דבכיה לא הויה כדיבור אבל אם התחילה לדבר בפיה ש"ד אע"ג דאח"ך אמרו לה איה חברינו ולהרמב"ם דמסל"ת היתה במה שבכתה דכיון דהיה שם ועליו. באו הוי כדיבור א"כ דיבור בכל מקום הוי התחלה אע"ג דמהדרינן ומגלינן למילתא מניה ואע"ג דהרי"ף כתב אם התחיל וכו' דומיא דפונדקית קאמר דמשם למד הדין ההוא כמו פונדקית דאין להסתפק אם בוכה על דבר אחר:

ומזה יש לדקדק על מרן בתשובתו דף קט"ו שפירש שני פירושים בהאי סוגייא והסכים לפירוש השני דלר"ע מסל"ת היתה מהבכיה לבד והוצאת כליו לאו דוקא ובזה מתיישב מה שלא הזכירו הפוסקים הא דפונדקית מרוב פשיטותו דאם אמרת מכח הוצאת כליו הוא דהאמינוה כגון דא צריכין למודעי עכת"ד. ושם הביא פירש"י והתוס' מלבד דמריהטא דלשון הרמב"ם דכתב נכרי שהתחיל להסיח ואחריו נגרר הטור ומני"ר בש"ע דמשמע שיחה דוקא ולא התעוררות דאל"כ לימרו התעוררות וכ"ש דיבור פה. עוד בה דלפי הנראה מהתו' דרבנן סברי דהבכיה לא הוי מסל"ת כיון דהיה אצלה ועליו באו וכ"ש דיבור ומ"ש אח"ך איה חברינו הרי שאלוה ואינו כלום והלכתא כוותייהו נגד וא"כ מאי האי דקאמר מחמת פשיטותו לא הזכירוהו דכגון דא צריכה רבה אם נפסוק כר"ע לגבי רבנן וכן אם הוא כרבנן חידוש כזה דבצירוף הוצאת כליו האמינוה לא הו"ל לאשתוקי וכמ"ש הוא עצמו וכן לפירש"י לפי הפשוט דעתו בבכיה פליגי דלרבנן אינה התחלה כיון דלא דיברה בפיה ואיך מני"ר הסכים דבכיה דפונדקית הויה מסל"ת ומרוב פשיטותו לא הביאוה הפוסקים בפרטות דא"כ אתאן לר"ע. איברא דפירושו א"ש לדעת הרמב"ם בפירוש המשניות כנז"ל ואיך לא הזכירו להסתייע ממנו ופירוש הרמב"ם מחוור כפירוש הסוגייא דהתם דאילו לפירוש רש"י והתו' נצטרך לומר דמ"ש בש"ס מאי גריעותא דפונדקית אמר רב כהנא נכרית היתה ומסל"ת היתה וכו' והא איה חברינו וכו' נצטרך לחלק הקושיות חדא לרבנן וחדא לר"ע וזה דוחק עיין למהרי"קו שורש קכ"א ולהרב בנימין זאב דף כ"א ודף ע"א ולמהר"ם מלובלין סי' ק"י והרב אדרת אליהו ש"ות סי' ו' והרב כנסת יחזקאל סי' ן' והרב צ"ץ סי' מ"ב משא"כ לפירוש הרמב"ם כולה לרבנן קאמר דאינהו אמרי ולא תהא כהנת כפונדקית וע"ז פריך מאי גריעותא דפונדקית ומשני נכרית היתה ומסל"ת וכו' וקפריך והא איה חברינו קאמרי לה דמ"ש זה מקלו וכו' היינו אחר ששאלוה ומשני אלבייהו כיון דחזיתנהו אמרו לה. וכו'. ויש לדקדק גם על הרבנים הנ"ל איך לא הזכירו מדברי הרמב"ם הנ"ל ובפרט הרב משפטי שמואל סי' ע"ח דפירש בסוגייא פירוש מעצמו ולא הזכיר אף מדברי רש"י והתוס':

ולפירוש הרמב"ם מסל"ת גרע מאשה דהא רבנן הוא דקאמרי מרי לר"ע דפוסל באשה ולא תהא כהנת כפונדקית ר"ל אשה מיוחסת כמו פונדקית וא"ל ר"ע לכשתהא כהנת כפונדקית וכו' דהכוונה מהוצאת כליו הוא שהאמינוה ודלא כדמשמע מפירש"י דמסל"ת עדיף מאשה וכמ"ש מהרי"קו שורש קכ"א. ומה שדקדק אחד קדוש בסוף תשובת הרשב"א ח"ב הנקרא תולדות אדם דף ק"ד מדברי הרמב"ם בחיבורו דמסל"ת עדיף מעד א' ממ"ש כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי וכו' אבל אם אמר העד וכו' ואני ראיתיו שואלין אותו היאך ראית וכו' נראה אבל מסל"ת אין שואלין אותו היאך ראית מדנקט עד יעו"ש. והן אמת שכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' רצ"ד וגדולה מזו כתב הרמב"ם בפ' בתרא דגירושין אבל היכא דהגוי מסל"ת שראהו שמת אין מדקדקין עליו לדעת איך יודע עדות זו אם מפי הראיה אם מפי השמועה וכו' ע"כ. והרואה יראה שאין זה בדברי הרמב"ם אם לא שנאמר מכללא שמיע ליה כן ממה שלא כתב כן אלא גבי עד ואשה ועבד. וכ"נ דעת הרא"ם שכתב סוף סי' ל"ו גבי וקברתיו בע"א אין צריך וכ"ש במסל"ת דלא אמר בדדמי ומ"מ כיון דחזינן ליה להרמב"ם בפי' המשניות דלא ס"ל כן צ"ל דמאי דנקט בחיבורו לישנא דעד חידושא קמ"ל ס"ד אמינא דהעד הוא שאין צריך לזה יען יודע דעל נפשו ועל יהדותו רוצין להתיר אשה זו ובודאי קושטא קאמר וברירא ליה מילתא טובא קמ"ל דאע"פ כן צריך לשואלו וכ"ש מסל"ת שאמר שראה והכי עדיף מלומר דדבריו שבחיבור סתראי נינהו עמ"ש בפי' המשניות ויש לדקדק עליו איך לא הזכיר מזה וכן יש לדקדק על מהרי"קו דהרי מני"ר בזמן הרא"ם כמו שכותב בשורש פ"ג מרבי אליהו פרנס והוא הוא כמ"ש בש"הג ח"א דף ה' וכן בש"ות הרא"ם סי' י"ח מהר"א בן יעיש מייתי ליה מדברי מהרי"קו ושם בהרא"ם סי' ה' מזכיר מפירוש המשניות ופירוש המשניות נדפס מזמן הרשב"א ובח"א סי' אלף קמ"ט מביא מדבריו אך ת"הד דאזיל בשיטא זו ידענו דלא היה לו פירוש המשניות וכמ"ש בש"הג ח"ב דף נ"א ממהרש"ל:

והנה בנדון דידן ושאלה אשה במה אתם מדברים האם על הריגת היהודים ואמרו לה לא לא מבעיא לכמה מרבוותא דחלקו עליו בזה אלא גם לדידיה שאני כשאמרו לא ודומיא למ"ש מהריב"ל בראשון סי' ד' בעאזר"י פראג"י שלא הספיקו להשיבו עד שאמר אני נמצאתי וכו' דכתב דבזה יודה הריב"ש והא דידן עדיפא דהתם באמת היו מדברים עליו כמבואר בקב"ע ששם ובנ"ד הגם דעליהם מדברים היינו על שלא פחדו לשבת שם ולא אם נהרגו או לא ועוד נדון מהריב"ל מדברים בקול רם באופן שידע הנכרי לא כן בכאן ומה גם בדיבור הנוגע לה שחשודים על ש"ד ודאי דיבורם בלחש ומה גם שהם אמרו כן שדיברו בלחש:

והאמת דהרב גט פשוט בספרו עז"נ דף מ"כ ע"ב פירש בדברי הריב"ש דחשש שתי חששות הראשונה דנראה דשיחת הנכרי במה שאומר במה אתם מדברים כמשיב על שאלתם ומבין מדבריהם ששאלו אותו והשיב ע"פי מדותיהם והשניה במה שאמרו הן דברנו בפ' אם הוא חי אם מת דנראה כשאלה וא"כ אפוא אם הנכרי אמר במה אתם מדברים ולא הספיקו להשיבו עד שהוא גמר דבריו אם על פלוני מת הוא וכיוצא כהך דמהריב"ל יש לחוש החששא הראשונה וכן אם אמרו בפ' אנו מדברים:

וכבר הרב אליהו רבה דף יו"ד ע"ג תמה על מהריב"ל דהריב"ש מה שהחמיר במסקנת דבריו אכולה מילתא קאמר גם אם שמע הנכרי שהם מדברים בלבד ולא שאלם במאי עסקיתו ויעיד ע"ז מה שסיים שם אבל למעשה לבי נוקפי וכו' ושכן הבין הרב משפטי שמואל סי' ז"ך ומהראנ"ח יעו"ש. והרואה יראה בנדון ה' משפטי שמואל שהיה שם דיבור מישראל לנכרי ומהראנ"ח ליתיה גבן לראות וממה שסיים הריב"ש ועוד דכתבו כמה גדולים בנדון זה לאסור וכו' נראה באותו נדון דוקא קאמר דהיה דיבור מישראל והגויה עם המלח והרב הנז' הוא גופיה שם בתשובותיו סי' ו' דף מ' כתב בנדונו ששם וז"ל ולא מבעיא לדעת מהראנ"ח ומהרח"ש אלא אפילו לדעת מהר"א ששון הוי שפיר מסיח לפי תומו דעד כאן לא החמיר אלא בדאיכא דיבור מישראל לגוי בעד אותו המת שאפשר להבין ממנו שבקשה בעד אותו פלוני לידע מה נהיה ממנו ע"כ ובנדון דידן לא מבעיא לדעת מהריב"ל כל שלא אמרו אנו מדברים בפלוני יודה הריב"ש ודידן עדיפא דאמרו לה לא דהתם יש לומר דשתיקה כהודאה דמייא אבל באומר הישראל לא הכוונה לא כמו שחשבת שאנו מדברים בפ' ורצונינו לדעת ממך אינו כן כמו שעלתה על דעתך ובעסק אחר אנו עסוקים אלא גם לדברי מהרמב"ח כל שמבין הגוי על מה הם מדברים ומשיב חשיב ליה כמשיב על שאלתם אע"ג דלא דיברו עמו כלום מ"מ הנ"מ אם היו מדברים בקול רם יש לחוש לזה אבל כיון שהם מתלחשים מי הגיד לה שהוא על הריגת היהודים וזו נבואת שקר כאשר הוא באמת דלא על עסק אם נהרגו או לאו הם מתלחשים ואם היא חשבה כך מאי הוי כיון שאין האמת כן וגילו סופם על תחילתם שאמרו לה לא שבעסק אחר אנו עסוקים וא"כ מה שאמרה אח"ז גאנ"א לכ"בר וכו' (ופירוש הדברים באה לנו השמועה וכו') מסל"ת היא:

ואם נפש אדם לומר דאכתי יש להסם ממ"ש מהרד"ך חדר ך' בקב"ע של משה סוסי שאמר הנכרי הידעתם מן פ' כלום ואמרו לא שהחמיר בדבר שפירושו לא ידענו ורצונינו לדעת ממך יעו"ש. הנה מלבד דהנדון ההוא חלקו עליו כל חכמי דורו כמבואר בס' בנימן זאב באורך וברוחב והרי בנדון הריב"ש דגרע טובא דהרי הב"י אע"ג דבתשובתו פסק דלא כהריב"ש בב"י הביאם בשתיקה ואילו כשהביא בב"י דברי מהרד"ך כתב עליו ולא. נראו דבריו בעיני וגם מהרי"ט התיר בנדונו יעו"ש. והדבר ברור בההיא דהריב"ש מלבד שהן באמת מדברים ע"ז ולכן חשיב ליה כמשיב על שאלתם ולא הוי מסל"ת וגם ריעותא אחרת שהמלח שהיה עמהם בספינה הוא כמדבר ודמי לההיא דפונדקית וכמ"ש הרב דרכי נועם דף ע' ולכן הוי כנשאל לא כן בסתם נכרי ששאל הידעתם. וק"ק על מהרד"ך שם שלא נזכר מדברי הריב"ש הנז"ל כלל וגם כת החולקים עליו אין אחד מהם הזכיר ממהריב"ש לרחק או לקרב. ואגב ריהטאי עין רואה להגו"ר אבן העזר כלל ג' סי' ו' דף ל"ב ע"ב שכתב שעל הרוב תשובות הריב"ש לא נדפסו בימיו של מהרד"ך. ואחר המח"ר לא יתכן דמהרד"ך באותו נדון נחלק עליו מהר"י טאיטצאק כמבואר שם ומהרי"ט הנז' עד אחרן בימי מרן היה כמ"ש בב"י י"ד סי' כ"א דף. רל"ז ע"ג שהיה כותב לו מהר"י בירב רבו של מרן דכותב עליו רבינו הגדול כתב עליו בש"ות אבקת רוכל סי' ע"ג דכשהיה רואה דברי הריב"ש היה סומך עליו יותר מפוסקים אחרים וא"כ אף דמהרד"ך ומהרי"ט קשישי ממרן דבר מה מ"מ ושקו'לה ה'ן בהם למהר"י בירב ולא עוד אלא דאחד קדוש בש"ות ח"ב מהרשב"א בסופו מני"ר מהרי"ל שמביאו הב"י כנודע כמ"ש בש"הג ח"א דל"ח מייתי דברי הריב"ש ושם קורא למהרד"ך מחכמי דורו וכן הרשד"ם ח"מ סי' רצ"ח ועדיפא מינה דמהרד"ך בבית ט' מייתי מש"ות הרא"ם והרא"ם שם סי' ל"ה וע"ו מזכיר דברי הריב"ש. ומזה יש להפליא על כנ"הג ח"מ סי' ל"ד הגב"י אות פ"ט ומביאו הרב חשק שלמה בכללים דכתב דבימי הרא"ם לא נדפסו ש"ות הריב"ש וי"ל גם על הרב יד מלאכי דף קצ"ט דהביא דברי הגו"ר הנ"ל ולא דקדק אחריו כמ"ש ועיין לכנ"הג בתשובתו לא"הע דף י"ב ע"ב דכתב על הרא"ם אם ראה דברי הריב"ש והוא הפך דבריו ששם וכן יש להפליא על הרב סמיכה לחיים דף קי"א דתפס בפשוט דברי הגו"ר הנ"ל דהרא"ם לא ראה לתשו' הריב"ש הואיל דהרד"ך לא ראה אותם וידוע דבזמן אחד הוא והרי לפניך דמהרד"ך גם הרא"ם מביאים מדבריו וכן ראיתי להחק"ל א"ה דף צ"ו ע"ג דתמה על הרא"ם איך לא זכר תשובת הריב"ש וצריך לדחוק דלפי שעה לא נמצא אתם ש"ות הריב"ש במקומן:

איך שיהיה נהדר לנדון דידן שיש לומר דבנדון זה יודה גם מהרד"ך דכשאמר לא שמענו כלום שייך לתלות שרצונם לשמוע ממנו שנראה שכוונתו להודיעם כמ"ש הידעתם וכו' משא"כ כשאמר לא בלבד דכל המוסיף גורע וכ"כ הוא שם וכ"כ מהריב"ל ח"ג סי' פ"ט ועיין להרב נאמן שמואל דף ס"ה ומה גם דיבור לא על מה שאמר הנכרי במה אתם מדברים ולא אמר בלשון ידיעה כנדון מהרד"ך. ואבי ראה גם ראה מ"ש מהרמ"א סי' מ"ה כשאמר הנכרי מצאתם ההרוג הנז' אשר אתם מחפשים עליו ואמרו לא מצאנו ואח"ך אמר מה שאמר דחשיב מסל"ת:

ולא עוד אלא שיכול להיות דדיבור במה אתם מדברים חשיב קשר דברים לצאת י"ח הר"ן דכל האומר מת בלבד לא חשיב ליה מסל"ת וכמ"ש מהריב"ל שם בעאזר"י פארג"י. וכ"כ הרב פרח מ"א ח"א סי' ס' ודוגמא לזה כתב מהרימ"ט ח"ב סי' ב' בבחור האסטנבולי והרב צמח צדיק סי' מ"ב באנ גיל ונ'גיל. ומה שהקשה מהריט"ץ סי' קמ"ד למהריב"ל ע"ז לדידי חזי דמהריב"ל כ"כ תחילת דבר כשאין לחוש לשאלה כלל ומי לא ידע בכל אלה דאח"ך הביא דברי הריב"ש היעמדו בנדונו ולהחמיר ובודאי נפל פיתא בבירא ואח"ך מסיק ומתון דבנדונו יודה הריב"ש כיון דלא השיבו היהודי כלום וממילא אתאן לרישא דמסל"ת הוי אף לדעת הר"ן. והן אמת דמהריב"ל מצדד אצדודי בזה אי הוי קשר דברים או לאו אבל בנ"ד עדיף טפי שיש כאן עוד דברים אחרים דהיינו ומעאהו"ם אורג"מי ופירוש הדברים ועמהם נכרי אחד ממשפחת אורג"מי וכו') עיין להרב עדות ביהוסף למהר"י אלמושנינו דף ס' ואת היותרת עד מפי עד כמ"ש הרב מגן גבורים דף ק"ך רמזם הרב יד אהרן והנה דעת מרן בזה אי בעינן קשר דברים אע"ג דבתשובה דף קי"ז כתב דדעת הרמב"ם כדעת הר"ן דכתב כיצד מסל"ת אמר אוי לפלוני וכו' ובש"ע נקט כי האי לישנא שם דף קי"ח תבריה לגזיזיה:

ואל אלהים יודע מה שחשבתי ליישב בקשתיו ול'ו מצאתיהו להרב לב שלמה סי' כ"ה דף כ"ט קחנו משם. וכבר ראיתי לכנ"הג בבעי חיי סי' י"א דגם הרב מש"ץ נתעורר בזה ועיין בפרט זה מה שרמז כנ"הג הגב"י אות פ"ט וק' וק"מ ולהרב יד אהרן ח"ב שם אות ס"ח ועיין עוד להרב פרח מ"א ח"א סי' כ"ג ולהרב דרכי נועם דף ע' ולהרב בנו כלל ג' סי' י"ט ולהרב משאת משה סי' ל"ח ובדברי מהרי"ך ששם:

והבאתי את השלישית דבגוי מפי גוי כתב הריב"ש סימן שע"ז דלאו כלום הוא דמסל"ת חידוש הוא והבו דלא להוסיף עלה וכו' מפני שאין הגוי בקי להכיר אם חבירו מסל"ת וכו' ועיין להרב אליהו רבה דף יו"ד מה שפלפל בדבריו אלו והביא ממהריב"ל ח"א סי' א' וח"ב סי' י"ב ומהרמ"א סי' מ"ג ומהרח"ש דסברי דבכל אופן מחמיר הריב"ש בגוי מפי גוי (וכ"ה דעת מרן בב"י ובתשו' דף קכ"א ע"ב) אבל להמבי"ט ח"א סי' מ"ט דכל שידענו שהראשון מסל"ת ש"ד וכ"ד מהראנ"ח ח"א סי' ע"ד וכ"ד מהרימ"ט בשניות סי' כ"ה וסי' ל"ב (וכ"כ בראשונות סי' מ"א וסי' נ"ב) וכן דעת מהרשד"ם (סי' מ"ב ומ"ז וקס"הא וכן דעת מהרש"ך ח"א סי' ז"ך ומהריק"ש בתשובה סימן קכ"ב והרב מש"ץ ח"ב סי' ס"ג ואחד קדוש אשר בסוף ש"ות הרשב"א ח"ב הנקרא תולדות אדם. וראיתי לבא"הט סי' נ"ו דק"ל על סברא זו דהריב"ש בכל גוונא קאמר ממה שהביא ראיה הריב"ש עצמו שם דלא בעינן קשר דברים ממה דפריך הש"ס ביבמות דף קנ"ב אמתניתין דקתני ומשיאין ע"פי בת קול ודילמא צרה הואי ומדלא פריך נכרי מסל"ת מוכח דבאיש פלוני מת סגי דאכתי קשה דילמא נכרי שמע מנכרי אחר דלדידיה לא מהני בשום אופן ע"כ. ולא הבנתי מה מקשה בשלמא לצרה או נכרי או אחר ניחוש דהוא לא גילה דעתו מי הוא אבל לתלות דשמע מאחר מהיכא תיתי כל עוד שלא ביאר כן בדבריו. ובעיקר ההוכחה הנז' של הריב"ש ממאי דפריך ודילמא צרה עיין מה שרמז כנ"הג בזה הגב"י אות כ"ו ועיין עוד להרב המש"ל בפי"ג מה' גירושין הל' י"א מה שהשיגו למהרלב"ח שדחה ראיית הריב"ש הנז' ועיין עוד למהרמב"ח בס' עזרת נשים סי' ל"ב דף מ"ב ולהרב פרח מ"א ח"א סימן נ"ו:

ואנכי הרואה להרב מגן גבורים בחידושי הרב שקנו. סי' ב' דסבר כדעת כת האומרת דהנכרי לא בירר דבריו אם הראשון מסל"ת ומייתי ראיה לזה כדברי הריב"ש ממתניתין דקתני והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי עבד מפי אשה מפי שפחה והיינו עבד מפי עבד אשה מפי אשה שפחה מפי שפחה דרישא דהיינו עד מפי עד ואם איתא דנכרי מפי נכרי הו"ל לאומרו דהוי חידוש יותר אלא ודאי וכו' וכ"נ מלשון הרמב"ם שכתב כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פ' אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד וכו' וממה שלא כתב אם שמע מפי נכרי משמע דבשמע מפי נכרי לא מהימן עכת"ד.. והנה אחד המח"ר מה שרצה להבין בלשון המשנה אינו כן דריהטא דלישנא משמע הכי עד מפי עד כמוהו לא זו אף אם העד מפי העבד אף זו העד מפי האשה אף זו העד מפי השפחה וכ"כ הרב משפטי שמואל סי' ק"ז והרמב"ח בעז"נ סי' ז"ך. הן אמת דאח"ך כתב בעד הרמב"ם דכתב אפילו אשה ששמעה מעבד וכו' שהוא מפרש המשנה על דרך זה ושזה רחוק בפירוש המשנה יעו"ש. וא"כ צ"ל במ"ש בתחילה אע"ג דפירושא דמתניתין בעד מפי אחר כמוהו או מפי עבד או מפי אשה או מפי שפחה ס"ל ה"ה אשה מפי אשה ועבד מפי עבד ושפחה מפי שפחה דהוו תרי פיסולי וא"כ כיון דמתני' שיירא זה שיירא גם מפי נכרי וכן נכרי מפי נכרי ותו לדידיה מי ניחא דלהריב"ש בדאמר הנכרי שהראשון מסל"ת היה מהני הול"ל ומסל"ת מפי מסל"ת ומה שהביא עוד מהרמב"ם לא ראה למרן בתשובה דף קכ"א ובבדק הבית דהוכיח מדברי הרמב"ם בתשובה לעכו דסבר כהת"הד דנכרי מפי נכרי תלינן דמסל"ת היה:

והנה הר"ן בתשובתו סי' ג' כתב וז"ל וגוי ששומע מפי גוי הדברים נראים כיון שהוא מסל"ת ששמע מגוי אחר הרי הוא כאשה ששמעה מפי אשה ע"כ. ובב"י וכן בתשובתו דף קי"ח ודף קכ"א מוכח דהר"ן סבור דצריך השני זה לומר דהראשון מסל"ת היה ובדעת מהרי"קו ראיתי לו סברות מתחלפות דמדבריו בב"י ובתשובה שם מוכח דדעתו כת"הד דבסתמא נמי אמרינן דהראשון מסל"ת היה ואילו שם דף קי"ח אחר שהביא דברי הריב"ש סיים וז"ל איכא למימר הרי מהרי"קו ות"הד פסקו דסמכינן על גוי מסל"ת מפי אחרים וכ"כ הר"ן וכו' ובעל ת"הד כתב עוד שאפילו לא נודע לנו שהראשון היה מסל"ת לא חיישינן ושריא איתתא ע"כ מוכח מזה דת"הד לבד הוא דסבור דבסתמא אמרינן דהראשון מסל"ת היה וי"ל על כנ"הג הנב"י אות קל"ג דרצה להלום דברי מרן בב"י שם מ"ש בתשובה ולא הלמם ואיך לא הרגיש דהתשובות עצמם קשה לזווגם וכן מהריב"ל בח"א השוה דעת מהרי"קו לדעת הר"ן ושם סי' יו"ד השוה דעתו לדעת הריב"ש ועיין לו עוד בח"ב סי' י"ג וט"ו ומהרשד"ם גם הוא עיין לו בסי' נ"ז וס"ט ופ"ה וקס"ה ועיין למהרמ"א סי' רמ"ג וה' משפטי שמואל סי' ז"ך וי"ל על מהרי"ך הובא בס' משאת משה סי' מ' דף רכ"א דעמד מתמיה על מהר"ם ישראל דהשוה דעת מהרי"קו לדעת ת"הד שאינו כן במהראנ"ח ואיך מהר"ם הנז' סמך על מרן דהשוה אותם יעו"ש איך לא זכר דרבים ועצומים סברי הכי לך נא ראה:

ובנדון דידן לא מבעיא לסברת הפוסקים כת"הד דבסתמא נמי אמרינן דהראשון מסל"ת הוה ודלא כהריב"ש דהחמיר בנכרי מפי נכרי בכל אופן ומרן בתשו' דף קכ"א פסק כן והוכיח שכן הוא דעת הרמב"ם וכ"פ מור"ם אלא גם לדעת הריב"ש א"ש כיון דהנכרית לא אמרה ששמעה מנכרי או מנכריה ושמא מישראל שמעה וכמ"ש מרן שם בתשובתו ואע"ג דהוא דבר רחוק שהשמועה באה לה מישראל מ"מ בעדות אשה כבר ידוע דאין אנו רשאין לומר שמא כך היה וכך היה לעגנה אין לנו אלא לתפוס הדברים כפשטן ולא עוד אלא אני ההדיוט אומר דאלמלא הריב"ש ידע דעת רבו הר"ן הוה הדר ביה כמ"ש שם להדיא דהיה מבטל דעתו מפני דעת רבו אע"ג דהתם לחומרא והכא לקולא דהרי ש"ות הר"ן לא יצאו לאור עד שנת ש"ה ומני"ר הריב"ש שנים רבות קודם לזה סליק רב לבי קברי ובשגם באנו לומר דדעת הר"ן הא מיהא בעינן שיתברר לנו דהראשון מסל"ת היה אבל לא בסתמא וכמו שכן סברי כמה מרבוותא בנ"ד נמי מוכח דמסל"ת היה אותו הראשון מדיבורה דא דאמרה גאנ"א לכ"בר (ופירוש הדברים באה לנו השמועה (כהאיך דכתב הרב דבר משה דף ק"ד ממהר"א חנניא בדאמר לי משמע שהוא המתחיל לומר ודכוותה גאנ"א לכב"ר (ופירוש באה לנו השמועה) משמע דהאיך הוא המתחיל ולא היא:

ובאגב ק"ק על הכרחו של מרן ז"ל באותה תשובה הנ"ל דהת"הד ומהרי"קו בתראי נינהו וכוותייהו קי"ל כנגד הריב"ש דכגון דא צריכה רבה כיון דבימיהם לא באו לדפוס לא ש"ות הרי"בש ולא ש"ות הר"ן וכמ"ש מהרי"קו שורש צ"ד ופסקו מור"ם בח"מ סי' כ"ה דכל שלא באו דבריהם על ספר אין לומר הלכתא כבתראי וכן כתב מרן בכללי הש"ס דקי"ד מדברי הרא"ש ומהרי"קו שהוא אחרון מת"הד נח נפשיה שנת ר"מ וכמ"ש בש"הג ח"א דף ל"ז וש"ות הריב"ש והר"ן נדפסו משנת ש' ואילך כמפורסם בחיבוריהם ותו איך לא הזכיר מרן שם מהרא"ם סי' ע"ד שהביא דברי ת"הד הנז' ואסמכינהו מדברי הרא"ש ועליו יוצדק יותר לומר הלכתא כבתראי דהוא ראתה עינו חיבור הריב"ש בעט ברזל ועופרת ומר באתריה מייתי מש"ות הרא"ם בב"י ח"מ סימן ס"ט והיא בסי' ס"א ומייתי לה גם באבקת רוכל סי' קל"ח כמ"ש הרב מטה שמעון שם ועיין עוד בב"י א"ח סי' ס"א והיא שם ס"א וכן בכ"מ פי"ג מה' גירושין ובפ"ג מה' נזירות מייתי מש"ות הרא"ם וגם בתשובה למהר"י טמוט מזכיר לו שם מש"ות הרא"ם וקרי ליה וקרני ראם קרניו וגם מביא מתשובת הרא"ם הלזו ועובדא דהתם היה בשנת שי"ב כמבואר בקב"ע ששם דף ק"ב כ"ש בתשובה זו דכתב על ת"הד ומהרי"קו שהיתה שנת שכ"ב כנז' בקב"ע ששם. ולדידן א"ש לומר הלכתא כבתראי אחר דהרא"ם היו בידו שיות הריב"ש אע"ג דלא הזכירו באותו נדון ומרן הקדוש ומור"ם והרדב"ז ח"ב סימן רי"א סברי מימר כהרב ת"הד ואחריהם החזיקו הבאים אחריהם והכי קי"ל. ותשקוט האר"ש מה שהרגיש הרב גבעות עולם דף י"ד איך ולמה תפסו האחרונים כת"הד ולא חשו לדעת הריב"ש והר"ן הנה הרא"ם הוכחנו לעיל דהיו לו ש"ות הריב"ש והרדב"ז בימי מרן היה כנודע אלא דהוה קשיש מניה דבר מה ומרן ראה ש"ות הר"ן:

ומדי עברי ראיתי פסק אחד מחכם שבדורנו מע"הק צפת את"ל בכ"י בעיגונא דאתתא כאשר יבא פסקו זה לפנים בסי' ה' שנכנס בחקירה זו בגוי מפי גוי והביא דברי הריב"ש ואח"ז הביא פסק מרן ומור"ם ומהריב"ל ומהרמ"א ומהרשד"ם דפסקו דלא כוותיה והכי קי"ל ובגיליון חזר וכתב ומה גם דאפילו להריב"ש י"ל דמודה בנ"ד כמ"ש מהרימ"ט דלהריב"ש אפילו לא אמר דהגוי הראשון אמר במסל"ת אלא שנראה מדבריו כן נאמן וכו' ע"כ. ואחר המח"ר דלא שמה מתיא ולא זכר מהמחלוקת שיש בהבנת דברי הריב"ש כנז"ל וזה אומר בכה וזה אומר בכה ומהרימ"ט לשיטתיה אזיל דתופס כמסקנת דבריו דאין הנכרי בקי במסל"ת ממילא דאם אמר שחבירו מסל"ת נאמן וה"ה אם מהסיפור שמספר מוכח כן אבל לכת האומרים דלהריב"ש מסל"ת חידוש לא יגהה מזור בנדונו לדעת הריב"ש דבקב"ע ששם הוא בגוי מפי גוי אם לא שיאמר כמו שאמר בתחילה דקי"ל ככת האחרונים דפסקו דלא כהריב"ש ותו לא מידי אבל נ"ד א"ש לדעת מרן גם אם הריב"ש אוסר בכל ענין וכמו שכתבתי:

ואת רב'ע במה שאמרה גאנ"א לכ"בר (ופירוש באה לנו השמועה) ולא אמרה מי המגיד דבר זה נסתפק בו מהר"י סמו"ס הובא בש"ות מרן בהאומר איך ידע ידיעה אמתית מפי מגידי אמת דחייש לקול הברה ומייתי מש"ות המיוחסות סי' פ' ומת"הד וממהר"י וויל ולא ניחא ליה לחלק בין טביעה ליבשה ובאותו נדון תלת סמכי קשוט חלקו עליו הראשון אדם הרדב"ז ח"ב סי' רי"א ומרן שם ומהרשד"ם סי' מ"ז דף קי"ד מדברי הרא"ש בפ"ג דבכורות ותפסו קב"ע של ה"ר חיים בר משה שאמר לו התוגר אני שמעתי שמועה אמתית ודאית איך עתה מקרוב נהרג וכו' דכל כי האי גוונא הוי מסל"ת ומהרשד"ם שם אע"ג דשקיל וטרי בקב"ע של הנשים ששמעו מהאנשים בסוף דבריו חזר וצירף גם קב"ע זו של חיים ובס"פ ביאר דהרמב"ם דכתב שמעתי וכו' באומר ששמע מהנכרי משא"כ בקול הברה דהתיר רבינו משולם היינו בשמעתי סתם אבל להרדב"ז ומרן אינו כן והרדב"ז מייתי ממה ששנינו ומשיאין ע"פי בת קול ולא קתני ע"פי הקול וע"פי ב"ק משמע ששמענו את הקול אבל לא ידענו מי הוא המכריז דומיא דב"ק והכי משמע מדקתני מעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר וכו' והשיאו את אשתו ואי איתא דרישא בקול הברה בעלמא הוי מעשה לסתור ועל מה שכתב מהר"י סמוט מלשון הר"ם דכתב שמעתי וכו' משמע דאינו מספיק בשמעתי סתם השיבו דהא הטעם שמחלק הרמב"ם בין האומר ראיתי להאומר שמעתי משום דאין דנין אפשר משאי אפשר וכמ"ש הרב המגיד שם וא"כ מ"ל שמעתי סתם או שמעתי מפלוני הכל אי אפשר יעו"ש. וכן מרן שם השיבו ע"ז וז"ל ודברי הרמב"ם מבוארים דכשהעד אומר שמעתי שמת פלוני משיאין האשה ואם איתא דדוקא באומר שמעתי מפי אחר לא הוה שתיק הרמב"ם מלומר שהעד שאמר שמעתי מאחר אלא ודאי בשמעתי בסתם משיאין האשה על פיו ע"כ:

והנה הרמ"ג השני הובא בגו"ר דף מ"ג ומהרב"ח בס' עז"נ דף י"ט ע"ב ומהר"א אלפ'אנדרי דף ק"ב הרגישו על מרן בראיה זו מהרמב"ם דכוונת הרמב"ם כשהעד אמר ששמע מאחר או מאשה או מעבד או משפחה יעו"ש. ולדעתי בודאי דמרן לא יכחיש בזה אבל אכתי י"ל דהרמב"ם אורחא דמלתא נקט דהאומר אומר ששמע מאחד מאלו ואם איתא דכשאומר שמעתי סתם לא מהני הול"ל בהדיא שהעד שאמר שמעתי מאחר שמת פלוני אפילו שמע מאשה דאז מיתורא דלישנא אין לומר אורחא דמלתא נקט ומדלא כתב כן מוכח דבשמעתי סתם נמי ש"ד ובפרט דבתשובת הרמב"ם לעכ"ו מוכח כן כמ"ש שם וכ"כ הרדב"ז שם דכיון דאין דנין אפשר משאי אפשר כמ"ש ה"המ מ"ל שמעתי סתם או מפי אחר וכ"כ מהרשד"ם סימן ע"ה:

והנה למה שהביא להם מהר"י סמו"ט דחיישינן לקלא ממ"ש ת"הד סי' ר"מ השיבוהו ע"ז מרן ומהרשד"ם דבטביעה שאני. ולמה שהביא להם מתשו' המכונות ס"פ וממהר"י וויל לא השיבוהו כלום אלא דהרדב"ז על מהר"י וויל כתב דהרמב"ם פליג עליה ומהך דת"הד נמי שתק אפשר דמרוב פשיטותו לא הוצרך הדבר לאומרו דים שאני מיבשה ואפשר לומר מה שלא חשו להשיבו על תשו' המכונות משום דשם מבואר דאין כאן שום אחד שיאמר שמעתי. ומ"ש בתשובה שהאשה שמעה כן נתברר להם דמקול ההברה הוא שאומרת כן והך דמהר"י וויל נמי לא שמה מתייא כיון שאמרו שהרגו במקום מוצנע מוכח דמתפחד הוא על הריגתו פן יקראנו אסון ואיך יאמר שנהרג ע"ז האופן ואיך ההורג לא חש לעצמו מזה המגיד שאומר שראה דחברך חברא אית ליה אלא ודאי דהמגיד הנז' אומר כן בדדמי ועיין להב"ח בש"ות סי' ע"ג בפרט זה והכשיר באומר שמעתי סתם ודבריו קרובים לדברי הרדב"ז וכן פסק מור"ם בסתמות ס"ה וכן מהרמ"ג סי' ס"ד והרב לב שלמה דף ל"ג והרב ראש משביר דף ל"א הביא מכמה רבוותא דסברי כן:

ומ"ש מהר"א אלפ'אנדרי דף קט"ו להחמיר ואוקי דברי מור"ם באומר ממשמיע בהודעה גמורה יעו"ש העיקר חסר מדברי מור"ם ודין מור"ם הנזכר מהרב בנימין זאב כמ"ש הרב בית שמואל שם מה"דמ ושם ראיתי לו דבסתמא קאמר ואולי אם היה רואה דברי הרדב"ז והב"ח לא היה כותב כן דבימיו לא באו בעט ברזל. ומה שהחמיר מהריב"ל בכיוצא בזה בח"ב סי' פ"ט אינו אלא משום שיש רבוי דברים ללא צורך וכל המוסיף גורע. וגם המבי"ט ח"ב סי' ע"ח שהחמיר בנדונו משום דכששאלוהו לא ידע ובודאי פחתת היא עדות זו ואע"ג דבאותו נדון של הרדב"ז ומרן ומהרשד"ם עם מהר"י סמוט העדות היה ששמע שמועה אמתית ודאית ולא כן בנ"ד. הרואה יראה דהרדב"ז ומרן לא חילקו בזה כלל ודייקי מסתמא מהרמב"ם דשמעתי סתם מהני ולא עוד אם הדברים מוכיחים אמיתות הענין שכן הוא כאשר יבא לפנים מ"ל אם יאמר כך או הדברים מוכיחים כך. ואגב ראיתי למהרימ"ט בראשון סי' נ"ב חשש מאד לקול הברה ואייתי בידיה תשוב' הרשב"א בכ"י ומתשובות המיוחסות הנז"ל ועיין למהרמ"ג השני בג"ור ומהר"א הלוי שם מה שחילקו בין נדונו ובין נדון שלמה כרוב דקעסקי ביה הרדב"ז ומרן ומהרשד"ם ושם מהרמ"ג תמה על מהרימ"ט במאי דאייתי לנדונו מתשובה שבמיוחסות שכבר הביא מהך דהרשב"א כ"י דעדיפא מינה:

והאמת דבתשובתו ח"ב סי' ל"ה וסי' ל"ו דחושש לקול הברה ומייתי מש"ות הרשב"א הנז' ומתשובות המיוחסות לא זכר וראה דהדר ביה ולמה שלא חשש הרדב"ז ודעמיה בשלמה כרוב מתשובת הרשב"א בכ"י דרחוק לומר שנעלמה מהם משום דמהך תשובה דהמכונות כנודע היא הנותנת דהך דהרשב"א כ"י לאו מר בריה דרבינא חתים עלה דמדבריו במכונות מבואר דלא החמיר אלא משום דאין מי שיאמר שמעתי ואם כן הך סהדותא דאומרת נהרג בביתה הנז' בכ"י אין בה דופי אע"ג דאיכא קלא דלא פסיק דנכנס לשם אצל בעלי חוב ולא יצא הרי הוסיפה לומר בביתה נהרג אימא דשם היתה או שידעה ממי שהיה שם דומיא למ"ש מהרא"י באותו עירון שהביאו כנ"הג הגב"י אות ט"ל וכ"כ מהרמ"ג הנז' שם בגו"ר אבל לא אתי עלה מצד . זה אלא כיון דלא באה בדפוס ואין לומר דהא דהרשב"א דומיא למ"ש מהר"י ווי"ל דהרגוהו במקום מוצנע. ואגב תמהני על הרב פרח מ"א ס"ב סי' פ"א דמצדד על תשובות המיוחסות אם הם מתורתו של הרשב"א דהרי שם סי' קנ"א כותב דנתי לפני מורי הרמב"ן וידוע דהרמב"ן רבו של הרשב"א וכמ"ש בש"הג ח"ב סי' ע"ט:

וידעתי בי'ני ידעתי מ"ש הרב פני משה והביאו מהרב"ח בעז"נ דף ך' ע"ב דמה שחילק מרן והרשד"ם לחלק בין ים ליבשה הנ"מ בישראל אבל לא ישראל מפי נכרי וכ"כ משמו הרב מעיל שמואל. הנה הרואה יראה דהגו"ר דף מ' ומהר"א אלפ'אנדרי דף ק"ז ע"ד והרב כרם שלמה דף נ"ב דחו דבריו. עוד בה אנא דאמרי כל החילוקים דכתבו איתנהו בנ"ד. ויצא הראשון מ"ש הרב פני משה עצמו והביאו שם בעז"נ דכל האומר ראיתי אין כאן חשש דמחמת הקול אומר ובנ"ד הגם דלא נזכר ראיה מ"מ מסיפור המעשה מוכח כן דאומרת משם המגיד זה ראשון וזה שני וזה שלישי ואי לאו דהמגיד שם היה או שמע ממי שהיה שם מהיכן ידע. זאת שנית מ"ש דווקא בדאיכא קלא כהך דהרשב"א ובנדון שלמה כרוב כנז"ל ובנ"ד אין כאן דמוי לההיא דהרשב"א דהתם כ"ע ידעי דנכנס אצל ב"ח זה ומשם לא יצא וכ"ע אומרים שהרגו לא כן כאן דלאו למקום מסויים הלכו ונדון שלמה כרוב ג"כ נתקבלו כמה עדויות ואוושא מלתא טפי וכמ"ש הרב כרם שלמה ובנו בדבר משה ורמזם הרב יד אהרן ח"ב הגב"י אות ל"ז ואנן בדידן זולת קב"ע זו לא קבלנו. גם את השלישי לא חששו לקלא אלא כשלא סיים מקום הריגה ובנ"ד הרי אמרה מושלכים במקום פלוני, ואת רב'ע כשיש כאן תוספת דברים לא חיישינן דמחמת הקול הוא וכמ"ש הרב נאמן שמואל סי' נ"ב ממהרח"ש והרב מעיל שמואל מהרב מש"ץ והרב פרח מ"א ח"א סי' נ"ו מדידיה וכ"כ מהרמ"ג שם כגו"ר לעשות שלום בין נדון. דשלמה כרוב לנדון מהרימ"ט וכ"כ הרב מטה יוסף ח"א הביאו הרב משחא דרבותא דף ק"ג ובנ"ד הרי יש כמה תוספת דברים מנין הנהרג ראשון ראשון ועוד ומעאהו"ם אורגמ"י וכו' (ופי' ועמהם נכרי ממשפחת אורגמ"י) גם מ"ש הרב יד אהרן הגב"י מדיליה איתיה הכא דאי איתה דקול הברה היה ומכח ההברה קאמר הול"ל יצא הקול:

ומכל אלין דהוו ניצולנו ממ"ש הרב עז"נ דף כ"א שהעריך כל הסברות והצדדין שיש בזה וכ' וז"ל ואם אחר שיצא קול הברה ונתפשט שפלוני מת או נהרג אם בא עד א' ואמר שמעתי שמת פלוני או נהרג ולא הגיד ממי שמע אליבא דכ"ע חיישינן שמא קול הברה שמע כיון דלא הגיד ממי שמע ואף מרן יראה לי דמודה בזה ע"כ. ובנ"ד מלבד דאין ברור לנו דהוא מקול הברה וכמ"ש איהו גופיה לעיל על תשובת מרן אע"ג דהתם נתקבלו כמה עדויות משא"כ בנ"ד עוד בה דווקא באומר מת או נהרג בלבד לא כן כשיש כאן דברים המורים כן דקושטא הוא וכנז"ל:

וחמ"ש את אר'ש שלא הזכירה אלא את שמם בלבד וכה"ג אין מי שמיקל וכמ"ש מרן בתשובתו ומהרשד"ם סי' מ"ג זולת מצינו להמבי"ט ח"א סי' קי"ג ומהר"ם אלשקאר רמזם כנ"הג אות ר"ה דהקילו ע"י סימני' ומערכה לקראת מערכ' יש כת שסוברי' דשלשתן בעינן עיין מה שרמז כנ"הג הג"הט אות רמ"ה והגב"י אות פ"ד ודעת מרן בתשובה דף קי"א נר' דשלשתן בעי ומ"ש הרמב"ם שמו ושם אביו וכן מרן בש"ע יעו"ש סי' ט' סי"א סי"ב סי"ד סי"ח סי"ט סכ"ג ורוב הסימנין קאמרי ועיין מ"ש מהרמ"א סי' קי"ח דיצא לחלק בעד השומע ועיין עוד בפרט זה להרב פרח מ"א ח"א סי' כ"ב:

האמנם כל היד המרבה לבדוק הרי זו משובחת והוא ממ"ש מהרשד"ם שם כשיספר הרגלי לכה"ר שועא אמר איך שהאסלאן אינו בעולם שעל האסלאן הידוע אצלם הוא מדבר אלא דמטעם אחר הדר ביה דלשון אינו בעולם לא משמע ליה שהוא לשון מיתה. ועוד דהמעתיק אולי החליף ממילא דאם לא כן כהאי לישנא משמע שפיר שעל הידוע קאמר דאל"כ הול"ל איש אחד שמו אסלאן או אסלאן וכמו שביאר שם ומ"ש בסי' נ"ג במאמר הנכרי איך הרגו היהודי י"ט בהינדי"ק בה"א הידיעה וחזר להביא טעם אחר ועיקר שאמר המעיד כשקם ללכת לעיר וכו' הרי דלא סמך לו על הה"א הידיעה וכ"כ בסי' נ"ז אחר שנשא ונתן במאמר מיום שהרגו את מרדכי על הידוע קאמר סיים ועוד טעם אחר ועיקר במ"ש אח"ך ואולי אתה יודע אם דניאל אחיו וכו' וא"כ במ"ש פלוני בן פ' מספיק ה"נ כשאמר פלוני אח פלוני וכיוצא בזה כתב בסי' ר"מ יש לומר שהאסלאן יש שנויים שתים שי"ן של שהא סלאן וכן הה"א הידיעה אבל בחדא מנייהו כגון מ"ש בסי' נ"ז את מרדכי דאין כאן אלא יתור את בלבד וכן מ"ש בסי' נ"ג איך הרגו היהודי בהינדי"ק דאין כאן זולת הה"א הידיעה של היהודי ונראה שזהו דעת כנ"הג בהבנתו וכ"ד הגו"ר כלל ג' ס"ט דאין לסמוך על הה"א הידיעה ונר' דזהו דעת כנ"הג בהבנת דעת מהרשד"ם שהרי בהגב"י אות יש"א הביא דבריו מ"ש בסי' ר"מ את אליה הרוג שלבו נוקפו ושם סמוך הביא מ"ש בסי' מ"ג שהאסלאן וכו' ודלא כמו שהרגיש עליו הרב יד אהרן ח"ב אות קנ"ח משום דהה"א שהאסלאן תרתי איכא וכמ"ש ואע"ג דלא כת' אלא האסלאן בלבד וכ"ה בתשובתו בבעי חיי סי' י"ב צ"ל ט"ס הוא דהרי במהרשד"ם מאריה דשמעתתא מבואר כן וכ"נ עוד ממ"ש בהג"הט אות רל"ב פלוני אח פ' כמזכיר שם אביו הרשד"ם סי' נ"ז אלמא דס"ל דטעמו הראשון אינו עיקר משום דהה"א הידיעה בלבד אינה הוכחה כ"כ. אבל יש לדקדק עליו ממ"ש שם אות רכ"ב ההיא דמהרשד"ם סי' נ"ג בנכרי שאמר פלוני היהודי נהרג הרי הוא כמזכיר שם עירו ע"כ והוא פלא דהרואה יראה דלא על זה סמך כי אם ממה שאמר לו אנה אתה הולך והשיבו היהודי לעיר והוא על סאלוניקי ודומיא למ"ש בסי' נ"ז ואין לומר דסבור דלא היה לבו נוקפו דמהרשד"ם אלא על יתור הלשון ולא על הה"א הידיעה כהך דסי' מ"ג וסי' נ"ג דהא בסימן נ"ג כתב על טעם השני שהוא עיקר ועוד ממ"ש איהו גופיה שם אות רכ"ב ויעו"ש בסי' נ"ז ובמש"ץ וכ"כ מורי הרב סי' ל"ו נראה דיתור הלשון והה"א הידיעה חדא היא ולא עוד אלא ששם סמוך ונראה הביא טעם השני של מהרשד"ם הנז' בסי' נ"ג דאמר לו הגוי אנה אתה הולך וכו' וא"כ מה זה שכתב באות רכ"ב גוי שאמר ליהודי שהוא מעיר פלונית פלוני נהרג הוי כמזכיר שם עירו והרי אין זה עיקר רק ממה שאומר אנה אתה הולך וכו' וראיתי להרב כרם שלמה והרב בנו בד"מ דף ק"ז שהביאו ממהר"ר עשאל וכ"ד הרב מעיל שמואל שהבינו בדעת מהרשד"ם דאין לסמוך על הידוע כלל אם לא בצירוף טעם אחר או בהזכיר אחיו וכיוצא ומדעתי כי קשה דא"כ אמאי שם בסי' מ"ג הוצרך להביא עצות מרחוק דלא. שמיעא ליה לשון שאינו בעולם שהוא לשון מיתה וכן בכתב חייש לאחלופי הו"ל לומר בפשיטות דאין לסמוך על הידוע כלל הגם דאיכא תרתי לטיבותא כמ"ש על דרך שכתב בסי' נ"ג וסי' נ"ז וסימן ר"מ:

ויש לתמוה על מהרימ"ט בשניות סי' כ"ג במאמר הנה בא"לי נתעכב והרגו אותו דעל הידוע קאמר וכ"כ שם בסי' ל"ד בדא"ווד ומייתי ממהרשד"ם סי' נ"ג וכן שם בסי' ל"ו בשלמה כהן וסאסי מייתי ממהרשד"ם הנז' וממ"ש בח"מ סימן שפ"ב ודברי מהרימ"ט הללו הביאם הרב פרח מטה אהרן ח"א סי' קי"ג והרב עדות ביהוסף ח"ב סי' כ"ה והרב נאמן שמואל סי' נ"ה והרב כנסת יחזקאל סי' מ"ה ואיך לא הרגישו עליו דמהרשד"ם דבמסקנת דבריו לא סמך עליו על הידוע ואם במ"ש בדאיכא תרתי יתור לשון והה"א הידיעה לא פורש בדבריו:

ואחר החיפוש מצאתיו להרב מטה יוסף ח"א סי' י"ג והרב מעיל שמואל והרב כרם שלמה בדיני עיגונא סי' ד' ובנו בס' דבר משה דף ק"ז הרגישו בזה וכן הרב נשמת חיים סי' ה' ממר זקנו וידעתי מ"ש מהר"י מאיו זלה"ה בספרו שפת הים דף נ"ד על מה שהרגיש הרב ד"מ ויישב דמהרימ"ט רב גובריה ורב חיליה לחלוק עליו אין ה"נ ידענו נאמנה דרב גובריה ומי כמוהו מורה אבל הו"ל להביא דבריו במלואותם ולחלוק עליו בהדיא ולא עוד אלא ששם כתב מהרימ"ט בסי' ל"ו ומצאתי לי חבר הוא הרב המובהק מהרשד"ם וכו' הרי דלא נחלק עליו אלא דמסתמיך עליה ואזיל ומייתי סייעתא ממנו ואינו כן וכן יש לדקדק על הרב משאת משה בראשון דף רי"ו דמייתי מהרימ"ט כמ"ש ממהרשד"ם ולא הרגיש במ"ש:

וממוצא דבר יש להרגיש גם על מהר"י דיוואן בספרו חוט המשולש בש"ות שבסוף הספר סי' י"ב דף ט' במה שאמרה הנכרית לא יראה טוב למי שהרג לכ'ולייף היהודי דעל הידוע קאמרה ומייתי ממהרשד"ם סי' נ"ז וגם ממ"ש בח"מ סי' שפ"ב יעו"ש. דהנה הא דאבן העזר סי' נ"ז לא שמה מתייא וכמ"ש וכן ההיא דח"מ שנייא ההיא דנזכר כנויו דהוי כהזכרת אחיו כההיא דסי' נ"ז דהו"ל כשמו ושם אביו ורבים אשר אתו דכנויו כמו שם אביו וכמו שרמז כנ"הג אות רמ"א והרב צמח צדיק סי' נ"ח לא ראה כי אם למהר"א ששון שכתב וכן ולכן תמה עליו וכן ראיתי להרב דבר משה דף קכ"ה שתמה על הרב דרכי נועם דקע"ג דנסתייע ממהריק"ש שהביא תשו' מהרשד"ם הנז' בח"מ דשאני התם דאיכא כנויו דעולה במקום שם אביו והתימה על ה' משחא דרבותא ד"ק דאזיל לאידך גיסא דכתב וז"ל ואע"ג דמהר"א ברודו שדי בה נרגא והביא תשו' מהרשד"ם הפך זה דאין לסמוך על טעם זה דהידוע הנה הרב מהר"א הלוי השיבו שם דקס"ג תשובה ניצחת וכוונתו בזה על תשו' מהרשד"ם הנז' בח"מ דמשם נראה לו דעל הידוע ש"ד והאמת אינו כן ואם דייקי ממ"ש שם מהרשד"ם. ותו דהכא לא צריכנא להאי דבשלמא היכא שהעד אינו האיש אשר הוא מעיד לספוקי על איזה אדם מעיד דכמה יוסף איכא בשוקא וכו' הכוונה לו בזה נמשך על מ"ש דעדיף שמו וכנויו משמו ושם אביו וכו' ושמא תאמר אינו כן אלא דגרוע משמו ושם אביו ע"ז מצדד ותו לא צריכנא וכו' ולעולם אין לך בו אלא חידושו דעליה אתשיל ועוד דא"כ הו"ל סותר עצמו ממ"ש. בא"הע ככל אשר דברנו לעיל דבכל נדון הוצרך לצרף טעם אחר דיעלה במקום שם אביו ועל יתור לשון או הה"א הידיעה לא רצה לסמוך וכן מוכח מדברי מהריק"ש בהגהותיו שכתב דברי מהרשד"ם הללו אחר שהביא דברי הרא"ם דיחוסו עולה במקום שם אביו מוכח דסגנון אחד עולה לשניהם וכ"כ בהדיא בתשובותיו סימן קי"ד דאחר שהביא דברי הרא"ם סיים וכ"כ מהרשד"ם בח"מ וכו'. וכיוצא בזה יש לדקדק על הרב גבעות עולם סי' ז' וסי' יו"ד דמסתמיך ואזיל על דברי מהרשד"ם דעל הידוע סגי. וכן יש לדקדק על מהרי"ע בספרו בני יהודה סי' ס"ב במאמר הנכרי אני נביא היהודי דכתב דעל הידוע קאמר מבלתי שום ראיה ואם סבר דהוי כמ"ש הב"י דמ"ד מהר"ן במעיד בדבר הברור יעו"ש מלבד דלא הו"ל לסתום כולי האי עוד בה דאינו דבר ברור כ"כ. ואח"ז וראיתי גם להרב אשדות הפסגה דף מ"ג דפריך להרב זרע אברהם דהוכיח דינו דעל הידוע קאמר מדברי מהרימ"ט שהוכיח כן ממהרשד"ם והא חלוקין בעיסתן הם וכן קשה להרב פני אהרן דף ס"ז הוא היה מונה למהרימ"ט ומהרשד"ם כחדא שריין ואינו כן כמ"ש:

ואיך שיהיה אם כנים אנחנו בהבנת דברי מהרשד"ם בדאיכא יתור לשון והה"א הידיעה סגי במקום שם אביו ה"נ ממש בנ"ד באומרה הא"ד ליהו"ד (ופירוש זה היהודים) בהה"א הידיעה וגם יתור לשון דבמה ששאלתם האם אתם מדברים על הריגת היהודים מודעת זאת דעל היהודים נמשך הסיפור ולא היה לה לומר אלא האדו"ן קתלוה"ם וכו' (פירוש אלו הרגום וכו') ונמצא יתור לשון ג"כ יש בדבריה ולדעת מהר"א ברודו שם בס' דרכי נועם דלמהרשד"ם ומרן ומהרי"ט ומהראנ"ח ומהרח"ש דבשום פנים לא מהני על הידוע מ"מ העיני בשר לו דבמה שכתב שם הרב בנדונו מי אתרמי ומי אתרמי הא איכא גבן ולא עוד אלא לא מבעיא למהר"י טאייטצק דס"ל בעלמא בשמו ושם אביו או שמו ושם עירו סגי וכמבואר בדבריו בש"ות בנימין זאב דף מ' וכ"כ מהרש"ך ס"א סי' י"ד משמו וכן הרשד"ם סי' מ"ב סנ"ג סנ"ז ומני"ר סבר כן כמ"ש גם בסי' ח"י וסי' ר"מ רק היכא דאשכח בקב"ע רווחא לצאת י"ח כ"ע עביד כההיא דסי' מ"ז שיש לו אחות בפטרא וכן בסי' מ"ז ונ"ג שצירף הסימנים לרווחא דמילתא כמ"ש בסי' נ"ז ועיין עוד בסי' ע"ה ופ"ה וק"ב ודלא כמ"ש המש"ץ ח"ב סי' ס"ג דמהרשד"ם הן נסתר מחמתו ובנ"ד גם למ"ד דצריך שלשתם יחד הרי בנ"ד איכא שמם להדיא וכן שם עירם כיון דדבריה באו בעיר וכמ"ש מהרי"ט שם והרדב"ז ח"ב סי' רי"א ומרן בתשו' דף ק"א ממ"ש בדעת הרא"ש והכי סברי כמה מרבוותא כמו שרמז כנ"הג אות רי"ד ומה שהביא ממ"ש מרן בתשובה סי' ג' אינו הכרח והעיקר אינו אלא ממה שהיה מכירו וטפי הו"ל לאתויי מהך שכתבתי והיא בסי' ה' והרב פר"ח ח"א סי' קי"ג כתב דאילו מהרשד"ם היה רואה דברי רבו מהרי"ט בעט ברזל ועופרת לא היה חולק עליו ולדידי אינו חולק וכמ"ש. וכן מ"ש שם למרן בהזכרת שמו לבד באומדנא שכתב שם וכו' מוכח שמדבר על הידוע עדיפא מינה הו"ל לומר שבתשובותיו דף ק"ח גם בלא הזכרת שמו מהני:

וא"כ אפוא בנ"ד שם עירם איכא ועיבורה של עיר בנ"ד שהכפר הנז' נאחז ונסרך בהדי כפר זאוי"יא הוי כעיר וכמ"ש הרב פרח מ"א שם והרב עולח שמואל דף מ"ז וכ"כ בראש משביר דף נ' משם הון רב ביריד ועיין להרב אשדות הפסגה דף ל"ז ע"ב שכן דעתו ומה גם במכירין שניהם העד והשומע וכמ"ש מרן דף קכ"א בתשו' הרמב"ם לעכ"ו דלא הוצרך לשאול לה אם המגיד היה מסל"ת ובהכרח משו' דמכירין אותו כמ"ש והיה עושה מלאכתה הגם שלא הזכירה שמו משמע גם המגיד לה ניכר וידוע לו ועוד הרב כרם שלמה סי' ד' כתב דהמדבר עם האשה במכיר וידוע לה הוא מדבר דכל כבודה בת מלך פנימה י"עוש. ושם אביהם הרי יש שלשה הוכחות דמי אתרמי שג' בני אדם אלו נתחברו יחד וכן מי אתרמי ג' יהודים לא פחות ולא יותר וכן מי אתרמי אחד שמו עמרם ואחד שמו דוד וא' שמו אליהו. ולא עוד אנכי הרואה דדעת מרן בתשובה בתרי מי אתרמי סגי כמ"ש בתשו' דף קי"א ודף קכ"א וכ"כ מהר"א ברודו שם בדרכי נועם והרב משאת משה דרל"א ושניא ההיא קב"ע הנז' בסי' ח' דהאומרים ששם דבריהם סותרים זה את זה זה אומר עם שנים יצא וזה אומר עם אחד יצא ובהאי פרטא דמי אתרמי עיין מה שרמז כנ"הג הגב"י אות רע"ח והרב יד אהרן ח"ב אות קל"ז ועיין עוד להרב משפטי שמואל סי' ז"ך וש"ות הב"ח סי' ע' ועבודת הגרשוני דף ס' והרב צמח צדיק סי' מ"ב והרב לב שלמה דף ל"ג והרב פרח מ"א סי' ל"ח והרב מטה יוסף ח"ב דף פ"ח והרב כרם שלמה סי' יו"ד והרב ב"ד דף י"א והרב משאת משה דף רל"ה והרב נחפה בכסף סי' ט' והרב גבעות עולם סי' ח' ולא עוד אלא דמנין הוי סימן לדעת מרן שם בתשובתו לדעת הרמב"ם וכ"כ הרב שאגת אריה סי' כ"ב ואע"ג דהרמב"ם בעי גם קולר או משא ומקום יציאה והליכה י"ל דלאו דוקא וה"ה סימנים אחרים וכמ"ש מהריק"ש בתשובה סי' נ"ב ובנ"ד שמם הוא סימן אחד מנין סימן ב' מקום יציאה היינו מה שאמרה במקומה שמשם יצאו וכמ"ש הרב אשדות הפסגה דף ל"ז ומקום הליכה אין צריך כיון דהזכירה שמם וכמ"ש הרב משפטי שמואל שם מהרא"ם וכ"כ מהריק"ש בתשו' סי' י"ג ועיין להרשד"ם סי' מ"ד וכיון דאיכא עדים וראה שאלו השלשה יצאו מהעיר בחברה ושותפות לאלו המקומות ולא נודע שהלכו אחרים ממקום הזה ולא חזרו למקומם הוי כההיא דקולר של ס' בני אדם וכמ"ש מהרשד"ם סימן ע"ט וכ"כ גם הרב פרח מ"א סי' כ"ב והוסיף לאתויי עלה מכח ס"ס ועיין עוד להרב משאת משה שם וק"ו בנ"ד שיש להתיר בשופי.

וכל זה הראיתי פנים לצאת י"ח כ"ע דאעיקרא בעד מפי עד תלינן להקל דהראשון הזכיר שם עירו למהרמ"א ומהרימ"ט וכמ"ש כנ"הג הג"הט אות רמ"ט ועוד כמה מרבוותא סמכו על מהרימ"ט במדבר על הידוע בלתי צירוף טעם אחר אע"ג דאיהו גופיה בעלמא בעי שלשתם יחד וכמ"ש מהרי"ך הן ל'ו הובא בס' משאת משה דף רכ"ג ועיין במהרמ"א סי' מ"ה והרב צמח צדיק סי' מ"ה והרב פרח מ"א סי' קי"ג שכן סברי מרנן במדבר על הידוע ושם כתב שכ"ד מהרח"ש ע"פי דעת מהר"י טאיטצק ומהריק"א. וגם הרב כרם שלמה והרב שפת הים כתבו דכן דעת מהר"ם ומהר"י בינבשתי ומהר"י חנניא והרב ד"מ ח"א דף ק"ב ודף ק"ו כתב שכ"ד מהרי"ב והרב בני יעקב ועיין להרב חוט המשולש שם והרב עבודת הגרשוני דף נ"ח והרב כנסת יחזקאל סי' מ"ה והרב עדות ביהוסף ח"ב סי' כ"ה והרב דרכי נועם שם והרב זקנו של הרב נשמת חיים והרב גבעות עולם וה' פני אהרן וה' משחא דרבותא ומהרי"ע וכ"ד שארית האחרונים בחון בהם וחקור בהם:

ואין להסס ולומר כיון דהנכרית לא מפיה אנו חיים אלא מהמגיד לה כמו שאמרה גאנ"א לכב"ר (ופירוש באה לנו השמועה) יתכן לפי שהיא מכירתם סברה שגם המגיד כוונתו עליהם ואין כן האמת וכמו שכן חשש מרן בתשובה דף ק"א ברבי חביב ומהריב"ל ח"ב סי' ט"ו בצורי עינא דשפיר חזי יש לחלק אם מההיא דר' חביב שאני ההיא דהנכרי אמר לה ששמע מאחרים ויש לתלות שאותם אחרים לא הכירוהו מעולם וכמ"ש הרב ד"מ דף קל"ט משא"כ כאן לא אמרה שאמר המגיד ששמע מאחרים וסתמות הדברים משמע שהוא שמע ממי שמכירם או הוא עצמו ראה אותם ועל הידועים לו ולה קאמר וידוע דאין לנו לדקדק כ"כ בעדות אשה שמא אינו כך וכיוצא לענין האשה אלא תפסינן הדברים כמשמען וכמ"ש מרן בתשובה למהר"י סמוט יעו"ש וההיא דמהריב"ל נמי י"ל לא אמרו התוגרמיות בסתמות ששמעו או ראו שצורי הרוג אלא אישפחי אחד ראה גופו הרוג שיש לתלות שהאישפחי הנז' לא הכירו אלא שהם חשבו שעליו היו מדברים ואין האמת כן וכמ"ש הרב ד"מ שם ועוד דמהריב"ל לשיטתיה אזיל אע"ג דהמגיד מגיד בעיר אינו כלום דלא הוי כמזכיר שם עירו וכמ"ש בח"א סי' ו' וכיוצא בדברי הד"מ כתב מהר"א ברודו אשר הובא בס' דרכי נועם כל שהגוי מדבר בפרטות ואנו רואים שאין ממש בדבריו אינו כלום ועיין בדברי מהרי"ו שהביא הרב פרח מ"א סימן קי"ג ועיין להרב משאת משה ח"א דף רכ"ד ובש"ות מרן דף קכ"א מ"ש על תשו' הרמב"ם לעכ"ו וכנ"הג הג"הט אות צ"ו כתב וז"ל גוי שאמר לישראל אנה הנחת את חבירך והשיב הישראל בסביבות הכפרים נהרג לא ידענו אם מת והשיב הגוי פלוני הרגו מסל"ת הוא מרן בתשובה סימן א' ע"כ ושינה הלשון ממה שכתוב שם כאשר יראה הרואה לומר דדווקא באותו לשון שפירש דבריו ואנו רואים ריעותא בהם הוא שיש לחוש אבל אם אמרה בסתמות פ' הרגו אין לנו לחפש ולתור היאך ידעה וגם מהרימ"ט ח"ב סי' נ"ב לא בא לכלל ספק כזה אלא משום שבאו דברי הנכרי אחר ששאל רבי יצחק אבל אם הנכרי מתחיל' מספר מה ששמע שנהרגו השנים האחרים מסתמא על הידועים קאמר ועדיפא מזה כתב בשניות סי' ל' וז"ל ואף כאן הואיל והאיש הלזה ששלח הכתב היו דבריו עם האשה עצמה הרי הוכיח שעל בעלה היה אלא שלא פירש ואנו תולין שהעד שבא משם פירש דבריו יפה אלא שזה השני קיצר וסמך על המבין שמשיחתו עם האשה ניכר שעל בעלה היה אומר וכו' ע"כ ועיין מהרמ"א סי' מ"ה אלא דבקב"ע הנז' שם לא הובאה בש"ות מרן דף ק"ח ע"ד ובהמבי"ט ח"א סי' שכ"ו הם המדברים באותו הנדון עצמו:

ואין לפקפק עוד במאמר העדים הללו שבעלה ידו במעל בהריגת אלו היהודים א"כ כל דבריה שקר דאין כל מגמתה אלא לנקות עצמה ובעלה ודוגמא לזה חשש מהרימ"ט בראשון שהיו מרננים אחר השר שמשרתיו ידיהם במעל וכוונתו בשאלה ששאלה בפני העם לנקות את עצמו וכו' ולפ"ז יש לחוש כל מה שאמרו שנהרגו וכו' לנקות את עצמן אמרו כן דכל דאיכא למיחש לאיזה אמתלא חיישינן כההיא דסוף יבמות וכו' יעו"ש. ואחרי התבוננות החילוק ברור דהתם האמתלא דשאל בפני רבים ולא בינו לבינם ידים מוכיחות הויין דכוונתו לנקות את עצמו והוא עצמו כתב בססכ"ג הביאו מהרמב"ח ועז"נ דף מ"ט דכל דליכא רינון אין לתלות דלהציל עצמו אמר וכן כתב הראנ"ח בתשובה יעו"ש מינה בנ"ד חוץ ממ"ש דיש אמתלא רבתי עוד בה דשאני התם שיש רינון בעולם משא"כ כאן דהם חשבו כך ולא ממה ששמעו מהעולם הם אומרים ותו אם בעלה נחשב בעיניהם היא מה איכפת לה. ותו מעיקרא אין דרך שההורג מספר שהרג וממילא אנו תולין שהגיד לאשתו ולהציל לבעלה היא אומר' דכל ההורג אינו מגיד לשום אחד כדי שלא ישמרו ממנו ב"א וכמ"ש הב"ח בתשובה ובא וראה להרב המכתב בסי' ג' אות קכ"ו מרבו בגוי בעל הספינה שבא אל האשה לומר לה שתבא תקח בגדי בעלה אשר בספינה כי בעלה מת ונפל לים דהוי מסל"ת אע"ג דלדברי האשה הוא הרגו ואפשר דבמרמה אמר מה שאמר דהן לו יהיה הרי מת לפניך וא"ת שמא לא גמר מיתתו וחושש שיקום ויאמר שהוא הכהו א"כ מאי אהניא ליה לומר שנטבע וכו' וכיוצא בזה כתב הרב משאת משה דף רמ"ג באבי הנעלם בשומעו כי נכמרו רחמיו על בנו דסמך עצמו כי הוא עצמו הרגו ולסור ממוקשי מות תלאן חוצה לו אעפ"כ לא נפיק ממסל"ת דכבר כתב הרב פ"מ ח"ב בכיוצא בזה דבעדות הראיי"ץ אין שום צד לתלות בו דאינו מסל"ת יעו"ש ואין בידינו הספר לראות אם הביא דברי מהרימ"ט הנ"ל דלכאורה נראה דלא כדבריהם דלפי הטעם דממ"נ הרי מת לפניך שייכא נמי אהך דמהרימ"ט דאע"ג דלנקות עצמו אומר כן מ"מ הרי מת לפניך ודוחק לחלק בין רינון על שר ומשרתיו לרינון בעד יחיד. והכלל העולה בעדות אשה אין לנו לבדות חששות מדעתנו זולתי כשיש הוכחה כההיא דהערכאות או כההוא עובדא הנז' ביבמות דאמר לו הגוי לישראל קטול לי אספסתא בשבתא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלניא וכמ"ש הב"י בתשובה סי' ק"ח מת"הד ומהריק"ו ובב"י כ"כ מהגהות המרדכי ועיין מה שרמז כנ"הג הג"הט אות קי"ו וקנ"ג ותק"ט ועיין עוד להרב דרכי נועם סי' כ"ט ולהרב בנו בגו"ר כלל ג' סי' יו"ד והרב משאת משה דף רכ"ג ועיין עוד מה שרמז הרב המכתב סי' צ"ו אות כ"ח וסי' ב' אות ו' וסי' ג':

ואת הש"ש בספק אשתהי הרב משאת משה דף רל"ה הביא מהרב פנים מאירות להקל מההיא דהמביט ח"א סי' קל"ה דכל שעבר עליו שנה שלא נשמע עליו שהוא קיים יצאה מאיסור תורה הגם שעל דבר זה קראו עליו ערער כמה האחרונים ומהם הגו"ר דף ל"ה והרב משאת משה שם ונוסף גם הוא בעד מפי עד יש להקל יותר וכמו שרמז כנ"הג הגב"י אות קנ"ד מכמה רבוותא ומה גם בהזכרת שמם וכן בעדים המכירים אותם כמ"ש בהג"הט אות של"ה וכ"כ הרב ראש משביר דף ל"ו וכבר הוכחנו דממרוצת לשון הגוייה מוכח דניכרים וידועים לה ולהמגיד לה ומה גם ממה שסופרת זה ראשון וזה שני וזה שלישי מוכח דהמגיד שהגיד לא היה שם או ששמע מהמכיר איתם שהיה שם בשעת ההריגה וכמ"ש מהרי"א בכתביו סימן קס"א הובא בכנ"הג אות ט"ל ועיין בהג"הט אות של"ד ממהרמ"א ומהרימ"ט בספק אישתהי להקל:

תמן שבע'ה דאין כאן וקברתיו ולהרמב"ם גם ביבשה בעינן וקברתיו כנודע. ומזקנים אתבונן למעבד כל טצדקי לצאת י"ח כ"ע:

קדמאה שלים ה"ה כתב בפי"ג דבמזכיר שמו ומכירו מודה הרמב"ם דאין צריך ולהר"ן גם במכירו לבד מספיק ומרן בתשובה דף ק"י כתב דמכירו עדיף מהזכרת שמו ושם בסי' ד' ובדף קי"ו מסכים בפירוש דברי הרמב"ם כמ"ש ה"המ ומה שלא הזכיר זה בסי' י"א ובקב"ע ששם מבואר דהיה הגוי מכירו לא הוצרך לזה אחר שיש טעמים אחרים עדיפי מזה ועיין להרב זרע אברהם סי' ח' ולה' משאת משה דף רי"ז ומה שתמה שם על מה שהקשה מרן בב"י על תשו' הרמב"ם לעכ"ו לא ראה דמהריט"ץ סימן ל"ו קדמו ועיין להרב עזרת נשים דף מ"ה שכתב שכן הקשה מהרח"ש ופריך לה שפיר יעו"ש. ומהרש"ך ח"א סי' א' תירץ כן בפשוט דהגויה היתה מכירתו וע"ע למהרי"ך שהובא שם בס' משאת משה ולהר' מגן גבורים דף רכ"ז ועיין בש"ות מור"ם סי' ק"א והנה בהזכרת שמו מרן בכ"מ בפי"ג הקשה דבאמירתו קבורה אינו מוציאנו. מידי ספק אם הוא איש פלוני שמת או אחר וכו' ואגב ראיתי להרב ב"ד סי' י"ד דכתב דטעם ה"המ מחשש שלא מת הוא דקאמר וכי תימא גם בחששא זו אין הזכרת השם מוציא אותנו מחשש זה דאיש אחר כבר ביאר הר"ן דבמכירו בקי הוא במיתתו ותו דהרי ה"המ פירש טעמו והטעם בזה וכו' משא"כ שאר מקומות הצריכו שיאמר דבר ברור ממיתה וקבורה וכו' ע"כ. האמת שכן מוכח מהרדב"ז ח"ב סי' רצ"ד בפירוש דברי ה"המ אבל מרן דקדק ממה שתלה הדבר בהזכרת השם בעלמא מספיק משא"כ בשאר מקומות. ע"כ מה שהצריכו דבר ברור הוא מחשש להוציא מספק דאיש אחר וכ"נ מריהטא דלישניה דמור"ם שם בהבנת ה"המ והרב ב"ד הוא עצמו לעיל כתב דמרן דקדק כן מדברי ה"המ שם שכתב והטעם בזה וכו' דמשמע דהזכרת שמו להוציא מספק דאיש אחר יעו"ש. ומה שפירש בדברי המ"מ דאינו אלא חומרא בעלמא וכו' דחוק הרבה דאיך יחמירו חומרא בלתי טעם ומה גם בעיגונא דאיתתא דבסופה הקילו. ומ"ש עוד הב"ד דאמאי מרן לא הקשה קושיא זו על הריב"ש הדבר פשוט כיון דכבר הדר ביה מזה מה מקום להקשות לו ועכ"ז דמרן בהזכרת שמו מהסס שנייא הא דידן א"ש דהאיכא הכרה טפי דבמה שמספרת זה ראשון וזה שני וכו' מוכח דהמגיד הכיר אותם או הוא עצמו ראה או הגיד לו מי שמכירם ושאני תשו' הרמב"ם לעכ"ו הואיל ואמרה שעושה מלאכתה ולא הזכירה שמו נראה דלא היתה מכירתו כ"כ וכמ"ש הרב עז"נ שם:

זאת שנית כתב הרשב"א והריטב"א הביאם מרן בב"י ובכ"מ היכא דמכריז הנכרי כל שאינו אומר מת איש פלוני בלבד אלא שמאריך בדברים לא בעי קבורה ועיין ש"ות מרן דף ק"י בקב"ע מ"א ח"ד קת"ל יהוד"י ורב"ח (ופירוש לא יש אחד שהרג יהודי והרויח) דהוי כאכרוזי וכ"כ הרב ראש משביר דף ל' בקב"ע של קוג'א אברהם והא דידן עדיפא ועיין להרב פרח מ"א סי' כ"ב ממ"ש הרמב"ם גופיה שכתב כיצד היה מסל"ת ואמר אוי לפלוני שמת וכו' וכן כשהייתי בא בדרך וכו' והיא היא ק"ו מהרמ"ג סי' ס"ה וכבר יישב מהרב"א בסי' ל"ב הובא בכנ"הג הגב"י אות קצ"ו דף ל"ד אכרוזי וה"ה התאוננות ולכן נקט כהאי לישנא אוי לפ' שמת וכן נפל פ' ותמהנו וכו' ולכן לא הצריך קבורה ובזה מיושב מה שהרגיש מרן בתשו' דף קי"ו ע"ג דאמאי לא הזכיר הרמב"ם אם אמר מת צ"ל וקברתיו דמהא דמתאונן כבר שמעת מינה דדוקא אם היה מתאונן וכן מה שהרגיש מהך דעובדא דנכרי דאמר לישראל קטול לי אספסתא וכו' ושהה אביי תלת רגלי. דמאי מספקא ליה ולרב יוסף נמי אמאי הוצרך לפשוט מנכרי המוכר פירות ת"ל דלא אמר קבורה שאני התם דאמר ליקטליה אם לא יעשה מה שאומר לו כמו שהרג לפלוני דהדבר שקול דדילמא למירמי אימתא או לא עד דפשטוה לאסור מהא דהמוכר פירות להשביח מקחו ה"נ אמרינן באהרוג אותו כדרך שהרג לפלוני אבל אם לא כן הו"ל כאכרוזי ולא בעינן קבורה:

וק"ל בשלי"ש דברי הרא"ם בתשובה דלא בעינן קבורה כי אם בהולכי דרכים דשייך בהו אומדנא דלפעמים כשיקרה מקרה לאחד ויבקשוהו ולא נמצא חושבין באומד הדעת מת או נהרג וכן במלחמה ובמשל"ח הביא דבריו מרן בכ"מ ובנ"ד לא נתברר שהיה עמהם חברת אנשים אחרים דנימא דהם חשבו עליהם כן מה שאינו אמת ודרכם לשאת ולתת באלו המקומות והליכתם לאט לאט רחוק הוא שיתחברו עמהם הולכי דרכים אחרים ואין להסתפק כיון דנכרי א' היה עמהם כמ"ש בקב"ע ומעאהו"ם אורגמ"י ופירוש ועמהם נכרי ממשפחת אורגמ"יא ובין הכל ארבעה דהוי כמלחמה עיין בד"מ בראשון דף קכ"ב ע"ג:

ואת רב"ע דעת מרן בכ"מ מה שמצריך קבורה היינו דוקא בנכרי אבל לא בישראל והוא הפך דעת מהרמ"ג סימן ס"ה הביאו כנ"הג בהג"הט אות קס"ב דכל זה אינו במסל"ת ולעיל מזה הביא דכמה מרבוותא דקו וקיימי בשיטת מרן אלא דמהרשד"ם נראה סותר מ"ש בח"מ סי' שפ"ב למ"ש באבן העזר ס"סי פ"א ועל צד הדוחק י"ל דשאני ההיא דח"מ דאיכא . ריעותא וז"ל א"י דיט"ו שלמה פאלי"ו אקאב"ו ד"י טרי"ס דייא"ס וכו' אבל אם לא כן היה מצריך קברתיו ומ"מ מרן לא אמרה אלא בראהו מת או הרוג אבל לא באומר ששמע כמ"ש בתשובתו דף קכ"א וכ"כ הב"י ממהר"י סאגיס וכ"כ מהרמ"ג משמו סנ"ב וה"נ אינו מבורר שהמגיד ראה ומה שהקשה הרשד"ם ס"פ מ"ז ממ"ש הרמב"ם דין י"א או שהיה מסיח ואומר כשהייתי בא בדרך ונפל פלוני וכו' לא תברה דדרך בעלי השיירא הולכים זה לפנים וזה לאחור ומשכחת לה שהיהודי היה לפנים ונפל ומת וכשעבר הנכרי שהיה לאחור מצאו שכבר מת ומ"ש הרמב"ם אורחא דמילתא קאמר דמי שהולך קצו והוא על רגליו הולך בהכרח שיפול לארץ אבל לא שהנכרי מוכרח להזכיר הנפילה ועיין משאת משה דף רי"ח שיישב בח"א:

ואת זה ראיתי למהריק"ש בתשובה סי' י"ג הביא חילוק מהר"י סאגיס הנ"ל משם הרב המאירי ושכן תפסו חכמי הדורות אבל לא סמכו עליו למעשה זולת מהריב"ל וכו' ועיין מה שרמז כנ"הג הג"הט אות קס"ו וקע"ב והקשה שם מהריק"ש על חילוק זה מהנך עובדי דבש"ס של אבא יוסי איש ציידן שאמר הנכרי חבל על יהודי שהיה עמי וכו' ושוב מעשה בקולר של ב"א שמתו וקברתים ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין ומתו וקברתים בכל אלו היה המסיח בא לב"ד או היה מדבר אחר הדלת והיו שומעין מפיו ודאי שאין הענין מורה כן אלא שהיו שומעין אותו בני העיר המהלכין בשוק ועל פיהם הב"ד מתירין האשה ואם מה שהזכירו הקבורה שם בדוקא ודאי דהשתא נמי דינא הכי דבעד השומע מנכרי מסל"ת בעינן שיעיד ויאמר וקברתיו גם לשון הרמב"ם מורה כן וכו' ואח"ך מצא סעד לדבריו בדברי הרא"ש כלל י"ח וכו' יעו"ש. הן אמת דמהריב"ל ח"ג סי' ע"ו כתב דכל שהגיד דבריו חוץ לב"ד אפילו שיבא אח"ך לב"ד לא נפיק ממסל"ת והרב פרח מ"א ח"ב סי' קפ"ה ישנו בנותן טעם יעו"ש וא"כ י"ל דבכ"הג איירו הני עובדי אבלי מפשטן של דברים ומדברי הרא"ש שהביא לא משמע כן וי"ל דמ"מ אין כאן הכרח דהשומעים ממנו שיבואו להגיד בב"ד להתיר האשה שיאמרו כל סגנון דבריו אות באות ומכללא גם וקברתיו והש"ס נקט מה שאמרו הם בעצם ומזה לא משמע דגם השומעים מהן צריכין לומר כן ומה גם להר"ן דקבורה לאו דוקא וה"ה טלטול א"כ אינו דבר רשום שצריך להזכירו השומע אלא דמהריב"ל סבור דקבורה דבר רשום הוא ואי איתא דקברו הוה ליה לומר לזה הישראל:

וחמ'ש את אר'ש מ"ש מהרשד"ם סי' ע"ט דמה שהצריך הרמב"ם קבורה היינו במת אבל לא בנהרג וכתב ה' יד אהרן ח"ב הג"הט אות ס"ה שכן דעת המש"ץ ח"א ומהר"י מברונא ובנ"ד בהריגה איירינן ועיין עוד במהרש"ך ח"ב סי' מ' חילוק אחר ודחאו :

יעו"ש:

ואת הש"ש דקבורה נמי איכא דהיינו טלטול כמ"ש הר"ן ואפילו טלטול מהורגיו דשייך לומר דעשה כן לעמוד על נפשו וכמ"ש הרב משאת משה דף רמ"ד ובנ"ד בקב"ע נזכר דלקחו מהם כך וכך מעות עיין מ"ש כנ"הג הגב"י אות רי"א ותכ"ז:

היוצא מהמחובר מהיות טוב לעשות חפש מחופש כמ"ש הרב משאת משה דף רכ"ה באופן שלא יצאו אחרים מיום שיצאו אלו ונעלמו שמות בני אדם כשמות אלו ואע"פי שעבר זמן מה מהעדרם וכמ"ש כנ"הג הג"הט אות רס"ו מהרא"ם וזולתו ושם אות רס"ד כתב בשגם לא נזכר שם עירו מכל שכן בנדון דידן תוכחות חיים כאלו נזכר עירם כמבואר למעלה. והחיפוש הוא באותה העיר וכמ"ש מהר"ם מלובלין סי' ז' ומה גם בכפר קטן בנקל יהיה החיפוש ולהיות הענין מצוה רבה נטפלתי אני הצעיר בעצמי ללכת לכפר זאויי"א הנ"ל וביום ש"ק אחר קס"ת הכרזתי ע"ג התיבה אם יש שום אדם שיודע או זוכר מיום היותו שם עד היום אם יצאו מן המקום הזה לאיזה דרך שיהיה איזה בני אדם ששם אחד עמרם ושם אחד דוד ושם אחד אליהו ונעלמו מן העין ולא חזרו עוד וכולם פה אחד השיבו שאינם יודעים או זוכרים זולת הללו בלבד וכנוסח לשון זה הובא בס' שפת הים אב"הע סימן ד' דף נ' ע"ג. ובחזרתי לעיר הראיתי כל הכתוב לחיים לשנים קרובי'ם זהב יושבי על מדי"ן והודעתי להם החיפוש הנזכר ונעשיתי טפילה להם להיתר. ומעתה ע"פ של שלשה שרו הנך תלתא נשין של הני תלתא גברי להתנסבא לכל גבר די תיצביין מלבד אם יש איזה מהן זקוקה ליבום או לחלוץ. כה דברי הצעיר הכותב וחותם בסדר וזאת עשו להם שנת ירא"ת ה' היא אוצרו לפ"ג:

הצעיר אברהם חיים אדאדי ס"ט

תוכן העניינים

ויקרא אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה