ויקרא אברהם· רבי אברהם חיים אדאדי
אבן העזר · סימן א
מעשה באחד שבא ליטול רשות לישא אשה אחרת על אשתו יען שכבר עברו עשרה שנים ולא ילדה והיא ממאנת באומרה פטריני בגט וכתובה כי איני יכול לסבול צרה ואח"ך הטוב בעיניך עשה והוא סירב כי קשה עליו הגירושין וכ"ע ידעי דיכולני למיקם בסיפוקייהו ותסבול צרה בעל כרחה ובעיני הדבר ברור שהדין עמו ולפי מי שכנגדי חלוק עלי אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר והוכיח אברהם שכן הוא כדבר אשר דברתי שהדין עמו של הבעל:
תשובה בה מודעת זאת שבפה העירה טראבלס יע"א לא מבעיא דלא קבלו עליהם חרם הגאון ר"ג שלא לישא שתי נשים כרוב מקומות ספרד ולא חרם שאינו מגרשה בע"כ אלא גם שבועה שלא ישא אחרת עליה בסתם או אלא א"כ שהתה עמו יו"ד שנים ולא ילדה כמנהג כמה מקומות ובפרט בארץ הצבי לא קבלו עליהם אלא כך ראינו בתי דינין דנין בפה העירה מי שבא לישא אשה אחרת ושואל מהב"ד שוא'לים הלכו בו ליתן טעם לדבריו למה. ואם ידעו ששהתה עמו עשרה שנים ולא ילדה ויכול למיקם בסיפוקייהו נותנין לו רשות ונמצא שזה הוי כמנהג שלא ישא אשה על אשתו שאינו רשאי כמ"ש מרן סי' א' והוא מהרב הנמק"י מהריטב"א הובא בפ' החולץ על משנת ד' אחין דהוי כחמר ונעשה גמל שאינו רשאי ומ"מ בשהתה עשרה שנים ולא ילדה הנ"י גופיה בפ' הבא על יבמתו כתב מרבני צרפת שהובאו בהריטב"א יוציא ויתן כתובה או ישא אחרת ואע"ג שהחרים ר"ש בישיבה כמה חכמים שלא ישא אשה על אשתו בכי הא לא תיקן וכ"כ הנ"י מדיליה בפ' החולץ גבי יבמה שאשה הקנו לו מן השמים יעו"ש והא ודאי לפי דבריו כ"ש במצות פריה ורביה דחמירא טפי מיבום כמ"ש מרן בתשובה דף ס"א ע"ג ולפי זה כ"ש כשאין כאן אלא מנהג בעלמא דאם שהתה עשרה שנים לאו כל כמינה לומר פטור אותי ואח"ך קיים מצוותך כל שיכול לזון שתיהן ואע"ג דעיקר טעמו מחמר ונעשה גמל התם ברצונו הוא וקודם העשרה שנים שייך לדמותו לזה דעד עכשיו אינו רשאי לישא והוה ליה כמי שמרצונו לשנות מחמר לגמל משא"כ אח"ך דהוא דס"ס אין אשה כי אם לבנים ולא עדיף ממה שיש חרם ודעת הרי"טבא והנמק"י דלא חל במקום פ"ור אלא דמתשו' הרא"ש ריש כלל ל"ג והרשב"ץ ח"א סי' צ"ד רמזו הב"י סי' קי"ח מוכח שאם כתוב בכתובה שלא ישא אשה אחרת עליה אף אם שהתה יו"ד שנים במשמע ואין זה כמבטל את המצוה יעו"ש אלא ששם למעלה מזה סי' צ"ג נראה כסותר וכבר עמד ע"ז מרן בב"י י"ד סי' רל"ב וכן פסק הטור ומרן שם ואע"ג דבעיר הזאת לא נהגו לכתוב אין לחוש כיון שכך נהגו וכמ"ש כנ"הג סי' א' אות ט"ו מ"מ סמיה בידן להתירו לישא אחרת שעינינו לו ראו לבתי דינין שעברו שנותנין רשות אחר העשרה שנים לישא אם יכול לזון שתיהן מוכח דהכי קבלו עלייהו דוקא בתוך העשרה שנים החמירו והם בקיאי בתקנות ומנהגים טפי מינן ונמצא דאחר עבור העשרה שנים שלא ילדה חזרנו לדינא דש"ס דתנן בפ' הבע"י נשא אשה ושהה עמה יו"ד שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ותני עלה ת"ר נשא אשה ושהה עמה עשרה שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה ופי' רש"י במשנה אינו רשאי ליבטל אלא או יגרשנה או יוציא ויתן כתובה וכ"כ הנ"י שם ונראה דבאו ליישב מה שיש להרגיש בין לישנא דמתניתין ללישנא דברייתא דמתניתין לא קאמר גירושין ויישבו אליבא דרבא דקי"ל כוותיה כאשר יבא לקמן או כל כמה דאגידא ביה לא יהבי ליה אחריתי כמ"ש בס"פ המדיר וברייתא מיירי בהכי או בדאי אפשר למיקם בסיפוקייהו. ואיתא תו לקמן בש"ס הוא אמר מינה והיא אמרה מניה אמר רב אמי היא נאמנת דהיא קים לה טפי אמר איהו איזיל אבדוקי נפשאי אמר ר' אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה רבא אמר נושא אדם כמה נשים והוא דאית ליה למיזנייהו ע"כ ופשטא דמלתא משמע דפלוגתייהו בכל גוונא מדנקט ר' אמי שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו וכן רבא דאמר נושא אדם כמה נשים אלמא דבעלמא הכי סברי אפילו כשהיא מודה שהוא איש ונקט פלוגתייהו דאינו יורה כחץ דאיהי קים לה דלר' אמי נאמנת בזה ליטול כתובת' ולרבא אינה נוטלת אא"כ אינו יכול לזון שתיהן דאז נאמנת ליטול כתובתה משא"כ בשיכול לזון שתיהן הוי מורדת ובמורדת בכל גוונא חשיבא מורדת וכ"כ הה"ג הלכות כתובה וכן הרמב"ם בפי"ד מהלכות אישות דין י"א קרי למורדת גם בשיש לו אשה אחרת ופסקו מור"ם סי' ע"ז וכן מבואר מהתו' דהא דרבי אמי ורבא בכל גוונא והוא ממ"ש שם בסוגיא במאי קאמר ר' אמי אי בשהתה יו"ד שנים אפילו יורה כחץ נמי יוציא ויתן כתובה והוכרחו לאוקומה בתוך יו"ד שנים והרי"ף כתב דאמתניתין קאמרי לאחר יו"ד שנים והלכה כרבא והרי מתניתין וברייתא סתמא קאמרי וכן מוכח מהרמב"ם דבפי"ד כתב הא דנושא אדם כמה נשים ובפט"ו מייתי להא הוא אמר מינה והיא אמרה מניה וכ"פ הרא"ש בפסקיו כרבא ודעתו דהא דרבי אמי בתוך עשרה שנים קאמר וכ"מ מהטור ובש"ע דבסי' א' כתבו הא דנושא אדם כמה נשים ובסי' קנ"ב כתבו הוא אמר מינה והיא אמרה מניה יעו"ש אלא דדברי הרא"ש בתשובה ריש כלל ל"ג דבריו נפלאו דכתב וז"ל ועוד כמו שכתבתי דאפילו בלא תנאי היה צריך לגרשה וליתן לה כתובתה וכבר עמד עליו מהריב"ל ח"א כלל ב' סימן ט"ז ובכלל ה' סי' ל"ו ורמזו כנ"הג סי' א' ותירץ מהריב"ל שם מרב אחד מובהק שהרא"ש איירי שיש תקנת הגאון ר"ג וגמגם עליו יעו"ש ומהר"א ששון רמזו כנ"הג שם כתב דהרא"ש מיירי למנהג ספרד מלבד דכותבין בכתובה שלא ישא אשה אחרת עליה עוד המנהג הוא שלא לישא ב' נשים כדעת הר' הנמק"י והדר ביה ואסיק דהרא"ש סותר מפסקיו לתשובותיו. והן אמת שיש הרבה מזה דסותר מפסקיו לתשובותיו והעיקר כמ"ש בפסקיו עיין להטור ח"מ סוף סי' ע"ב ועיין כנ"הג שם אות ס"ח ובסי' ר"ז הגב"י אות ק"ד ובי"ד סי' ר"א הגב"י אות ת' ובסוף סי' שמ"א. מ"מ יש לומר עוד בזה ע"ד מ"ש הרב יד מלאכי דף קצ"ו ומטי בה מהב"ח ח"מ סי' פ"ד ס"ז וססק"ח דדרך הרא"ש בפרט לחזק פסקו מאיזה צד דאף דהוי דלא כהלכתא כיון דבלאו הכי חזק מצדדים אחרים שכותב וה"נ אם יש שבועה או חרם ר"ג או תנאי לפחות אינו יכול לישא אחרת דלא הוי מתנה על מ"ש בתורה ומזה לבד מספיק ומה שחיזקו מצד זה דגם בלא תנאי היה צריך לגרשה וכו' דאין ללמוד מזה דפוסק כר' אמי דכך מנהגו לחזק ולאמץ פסקו מצדדים אע"ג דאחד מהם לאו כהלכתא:
ומה מאד נפלאתי על הרב עדות ביהוסף ח"ב סי' יו"ד דף ל' דמתרגם בדברי הרא"ש הנז"ל דהרא"ש מפרש דלא נחלקו ר' אמי ורבא רק בדאמרה אינו יורה כחץ והתם קי"ל כרבא אבל הנושא אשה על אשתו סתם לכ"ע צריך לגרש הראשונה ולתת לה כתובתה דדילמא מניה הוא ורבא לא אמר אלא בדטעין ברי דמינה הוא יעו"ש והם דברים תמוהים לחלק כן מה שמוכח בכל הפוסקים הפך זה דכל כי האי הו"ל לפרושי באר היטב וחוץ מקמאי דקמאי אשר אנחנו שותים ממימיהם אינו כן כמש"ל ועיין עוד להרשב"א ח"ג סוף שאלה אחרונה ולהשואל בש"ות הר"ן סי' מ"ח דף קי"ד ולהריב"ש סי' צ"ה והרשב"ש סי' ע"ה ולמהריב"ל שם ובח"ב סי' פ"ח ומרן בתשו' דף ס"א ומהרשד"ם א"ה סי' קצ"ח ומהרש"ך ח"א סי' ך' והמש"ץ ח"ב סי' נ"ד והראד"ב סי' ך' ולהרשב"ץ ח"ד מחלק אחרון למהר"ש צרור סי' ו' ובס' לב שלמה סי' כ"ט ובספר תקפו של יוסף סי' קט"ו שמבואר להם דהא דר' אמי ורבא בכל אופן איירי ומהתימה גם על מהר"א יצחקי הובאו דבריו בס' משאת משה ח"א ח"מ סי' ב' דשפר קדמיה לפרש בתשו' הרא"ש כדברי הרב עדות ביהוסף וכותב על מהריב"ל ומהרא"ש דהקשו על הרא"ש מה להם כי יצעקו והוא פלא בעיני לכתוב כן עליהם ובפרט במה שהדין עמהם ועיין לה' כנ"הג בכלליו סי' מ"ד דקורא למהריב"ל רב מופלג בקי בחדרי התורה ושם על המש"ץ הגם שהיה קרוב לזמן מהריב"ל מתמיה עליו איך כותב עליו שלא ראה דברי הרשב"א יעו"ש וכ"ש אחרוני זמנינו וכבר למדונו רז"ל טובה צפרנן של ראשונים והתמיהה גם על הרב משאת משה שם בסימן ג' שהודה לו במקצת ולא עוד אלא דהוא עצמו בחלק א"ה סי' כ"ד הסכים עם אותו רב מובהק שכתב ממנו מהריב"ל דהרא"ש אחר תקנת הגאון משתעי ומיישב שם מה שגמגם מהריב"ל על ישוב זה משמע דמסכים הולך דאי לאו דמתקנת הגאון לא היה אומר הרא"ש דכופין אותו להוציא אלא נושא אחרת בע"כ אם יכול לזון שתים:
ואחר החיפוש מצאתי בספר בגדי ישע דף מ"ב והוא מאחד חכם מרבני אר"ץ שהעיר על דברי מהרא"י הנ"ל ככל הדבר אשר דברנו ושמחתי וגם עמד על שאר דבריו אחת לאחת יעו"ש:
ואת זה ראיתי להרב קול אליהו ח"א א"הע סימן י"ג דף ס"ו דרצה ליישב תשובת הרא"ש הנ"ל במה שיש להקשות קושיא חזקה מהמשנה אינו רשאי ליבטל עם הברייתא דקתני כופין אותו להוציא ומוכרח לומר אליבא דרבא בדאי אפשר למיקם בסיפוקייהו איירי הברייתא ורובא דעלמא כן הוא והרא"ש לישנא דברייתא נקט ומה שנפרש בברייתא נפרש בדבריו ע"כ. ואחר המח"ר אפילו הרמב"ם דקרא חיבורו משנה תורה מרן בב"י ובכ"מ באיזה מקומות כותב נקט לשון הגמרא ובאיזה מקומות כותב אע"ג דהרמב"ם סדרא דמתניתין וגמרא נקט מ"מ ליכא למימר כי היכי דנדחוק בלישנא דמתניתין ה"נ נדחוק בדבריו משום דבתראה הוא עיין להרב יד מלאכי דף קפ"ב. ובאמת אנכי מצאתי להב"י בכמה מקומות כתב דמה שנפרש בלישנא דמתניתין וגמרא נפרש בדבריו כאשר כתוב אצלי במ"א אבל להרא"ש שמענו להפך דדרכו לפרש דבריו כמ"ש הרב הנ"ל דף קפ"ו מהב"ח. ולקושיא ממתניתין לברייתא פשוטה לפניה או כמ"ש או כל כמה דאגידא ביה לא יהבי ליה אחריתי וכמ"ש גם הרא"ש סוף פרק המדיר:
איברא מה דפריך הרב קול אליהו שם להרדב"ז ח"ב סי' שכ"ו דמוכח דפסק כר' אמי דכתב דלא יהיה אלא ששהתה עשר שנים אפ"ה מצייא אמרה פטרני בגט ותן לי כתובתי ואח"כ קיים מצוותך הא ודאי קשה אם לא שנאמר דעכ"פ בשיש שם תנאי או מנהג קאמר ומ"ש שם אח"ז וכ"ש היכא דאיכא שבועה וחיילא בכולל מכלל דמקמי הכי בדליכא שבועה קאמר אין ה"נ דאף בדליכא שבועה קאמר אבל יש תנאי או מנהג וסמך על הידוע לו תדע דהוא עצמו שם סי' שע"ד ובח"ה סי' שני אלפים רצ"ג נקט בפשוט כרבא דכתב דהרי מן הדין יכול לישא כמה נשים ושם בח"ב סי' ר"ס ותנ"ח לא מנעו מלישא אלא מכח השבועה ומ"ש שם בסי' קכ"ו ומותר לישא אחרת כאילו לא נשבע כלל התם איירי שכתוב בפירוש אבל אם שהתה יו"ד שנים שלא ילדה פטור משבועתו ונשאל באם ילדה ומתו אי חשיב ילדה וע"ז השיב הואיל ומתו כאלו לא ילדה כלל והרי כשלא ילדה פטור משבועתו שלא ישא אשה אחרת עליה ובודאי איירי ביכול למיקם בסיפוקייהו אבל על מה שנשאל השיב ולא חש לבאר ' כ"כ:
ודע בתשובת הרדב"ז הנז' בח"ב סי' שכ"ו. רמזה כנ"הג סי' קנ"ב הג"הט אות נ"ד ומ"ש שם בח"א סי' קל"ח בקשתי ולא מצאתי זולת שם סי' קי"ח נשאל באשה שהעיזה פניה שאינו יכול כתב דאין כופין להוציא ואם לא רצתה לשבת תחתיו מותר לישא אחרת דליישב בטל מפ"ור לא תיקן רגמ"ה ואם שהתה יו"ד שנים כופין אותו להוציא לקיים מצות פ"ור ואם רצה לגרשה אינו עובר על התקנה ואין דנין אותה כדין מורדת כיון שבאה מחמת טענה שלא תיקן הגאון אלא שלא יוציאנה בע"כ ואין ראיה לזה דפסק כר' אמי דקעסיק בשיש חרם ר"ג כמבואר בדבריו ובזה לא דיברו בש"ס וכיוצא בזה כתב שם בסי' א' ורמזה כנ"הג סי' קי"ח הג"הט כשיש שבועה והיא מרדה עליו יעו"ש אכן שם סי' רכ"א אתשיל כשיש תנאי שלא ישא אחרת ואם ישא שיתן לה כתובתה ויפטרנה בגט ורצה לישא אשה אחרת ולתת לה כתובתה אך לא לגרשה והיא אינה רוצה ליישב אצלו בצרה והשיב דלא הוי זה תנאי גמור ואין אומרים לו לגרש או שלא לגרש אלא משמתינן ליה עד דמקיים תנאיה שלא יהיה לו שתי נשים וכיון שהוא בוחר לגרש אחת מהם אין זה כפייה לגרש דמדעתו מגרש אותה ע"כ. ואם על תשובה זו נתכוון תשובה זו איירי אפילו בתוך עשרה שנים דסתמא קאמר ומני"ר ממה שקבע דבריו אלו על דברי הטור שכתב נשא אשה ושהה עמה יו"ד שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה אחרת הראויה לילד וכו' משמע דדברי הרדב"ז דמייתי ע"ז בהכי איירי בשעבר העשרה שנים ואף אם נדחוק ונאמר דמכללא שמיע ליה כן כיון דלעולם אין מניחין אותו לישא אחרת ומשמתינן ליה שלא ישא שתים וכיון שהוא בוחר לגרש אחת אין זו כפייה מכלל דכשיש שבועה נמי ועברו העשרה שנים כ"ש דעבדינן ליה הכי דטענתה יפה שלא לישב עם צרה בשגם שיש לדחות קצת דאחר העשרה שנים שאני דרצה לקיים מצוה המוטלת עליו מ"מ הרי ממ"ש שם בח"ב סימן רס"ח ותנ"ח מבואר כל שיש שבועה אחר עבור עשרה שנים נמי אכתי עומד בשבועתו מ"מ לשון שכתב מהרדב"ז דמצייא אמרה פטרני בגט ותן לי כתובתי ואח"ך אם תרצה לקיים המצוה קיים ע"כ ליתה התם כי אם בח"ב הנז"ל ומני"ר כמה פעמים מביא מהרדב"ז כ"י או מח"ב סתם וסימנים שמציין אינם מכוונים עם הדפוס כאשר ראיתי כן כמה פעמים והמדפיסים טעו במדב'ר שכתבו בח"א:
והנה כנ"הג שם כתב על דברי הרדב"ז הנז' שהביא דאיירי כשאין כתוב בכתובה שאם שהתה יו"ד שנים ולא ילדה יקח לו אחרת שאם כתוב כן יכול ליקח בעל כרחה ושכן נוהגים בתירייא וכו' אין הכוונה דכתוב בכתובה או תנאי בעל פה דאין טעם לחלק אלא דהרב דיבר בהווה שהדרך הוא לכתוב בכתובה אך העיקר אם באמת התנאי בסתמות גם כשלא ילדה אין כופה לשבת עם צרה ואם התנאי כל זמן שלא ילדה יקח לו אחרת יקח בע"כ ומ"מ למדנו מדברי כנ"הג שמבין בדברי הרדב"ז הנז"ל שלפחות מיהא איכא תנאי שלא ישא אחרת עליה כאשר פירשנו דבריו להשיב מעליו מ"ש הרב קול אליהו דלכאורה פוסק כר' אמי דא"כ הוא דהרדב"ז איירי אפילו בלא תנאי נמי הדין כן מאי האי דקאמר כנ"הג דהרדב"ז איירי שאינם כותבין בכתובה שאם שהתה יו"ד שנים ולא ילדה וכו' אתמהא וכשאין כתוב כך מאי הוי א"כ נחזור לדינא דש"ס דנושא אדם כמה נשים ועוד איך לא תמה עליו בזה דנקיט כר' אמי ואיך לא נזכר ממ"ש בסי' א' ממה שהעיר מהריב"ל וזולתו על תשו' הרא"ש כלל ל"ג דלכאורה נקט כר' אמי אלא ודאי ברור לי דכנ"הג מבין בדברי הרדב"ז הנ"ל בדאיכא תנאי מיהא בסתמות שלא ישא אחרת עליה ולזה כתב דמצייא אמרה פטרני בגט וכתובה ואח"ך קיים מצוותך משא"כ אם התנאי הוא אם לא תלד יקח לו אחרת בין בתנאי הכתוב בין בעל פה לוקח לו אחרת בעל כרחה אם אפשר למיקם בסיפוקייהו. וזכינו לדין דבפה העירה אין כאן מנהג ברור לא בכתב ולא בע"פ רק דראה ראינו הבתי דינין שכל מי שבא לישא אשה על אשתו שואלים אותו מאיזה סיבה ואם ידעו שעברו עשרה שנים ולא ילדה נותנין לו רשות ואני הצעיר הכרתי אחד בקטנותי שיש לו שתי נשים מסיבה שלא זכה להבנות עם הראשונה ולא יהיה אלא ספק הרי קי"ל כל ספק שבתקנה נעמידנו על דין תורה כמ"ש מור"ם אבן העזר סי' קי"ח ויעו"ש בכנ"הג שם הגב"י אות נ"ב: