תפילת לחש
התפילה צריכה להיות בלחש, ולכן קוראים לה תפילת לחש, ה"לחש" זה השם של התפילה לכן זה משמעותי הלחש. כתוב בזוהר: "שלא ישמיע לאזנו", אנחנו לא נוהגים בזה כי אם נעשה את זה לא נוכל להתפלל, כי אם אדם לא משמיע לאוזנו הוא לא יכול להתחבר למילים שאמר. והזוהר אכן אומר שלא ישמיע לאזנו, משמע שבמדרגה הגבוהה כן אפשר לקיים את זה. כל דבר שכתוב במצוה מסוימת לעשות את זה בצורה מסוימת, זה לא רק המעשה, שתעשה כך וכך כי זה אקסיומה, אלא זה אומר, שזה הצורה היותר בכוונה, ואם תעשה אחרת, לא יהיה לך כוונה, לא תתחבר גם באופן רוחני, אנחנו לא מבינים את זה, כי אין לנו את הציור הרוחני, אצלנו הכל חיצוני, אבל וודאי שזה נכון. ולפי מה שאתה מהדר בעצם המצוה ועושה אותה כמאמרה, כך יותר אתה יכול לכוון בה (אצלנו לפעמים קורה שאדם מתפלל לא בזמן, יש לו יותר כוונה. יש כאלה אפילו מתפללים אחרי הזמן, אני יכול להבין אותם, כי אחרי הזמן יש להם יותר כוונה. אצלנו שיש קצת ירידה בעולם אז לכן יש כל מיני סיועים אחרים מהעולם, אבל לפי האמת זה לא ככה, רק משום החולשה של הדורות האחרונים זה יוצא ככה אבל צריך לדעת שזה לא נכון).
כתוב בגמרא: "המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה", אומר רש"י: "כאילו אין הקב"ה שומע תפלת לחש". כל אחד מבין את זה, כיוון שהוא משמיע קולו, הוא אומר כאילו אין הקב"ה שומע אותו ורק אם הוא ירים את הקול השי"ת ישמע.
אך דבר זה צריך הבנה, נניח אם ראובן אומר לשמעון: "אני לא מאמין שתשמע אותי רק אם אדבר בקול", זה אני יכול להבין בגלל שראובן יושב שני מטר משמעון ואם הוא ידבר בלחש הקול לא יכול לעבור שני מטר, אין כח בקול לעבור ולשבור גלים של שני מטר, כי העוצמה של הקול, היא שוברת את הגלים, לפי העוצמה של הקול, כך נשברים יותר גלים, כמו אדם שיורה חץ כמה שיותר עוצמה יותר רחוק, הקול צריך לשבור כל מילימטר כמה וכמה אלפי גלים ולפי כוחו הוא שובר, אז אם אתה מדבר בלחש הקול לא יכול לעבור שתי מטר, תדבר יותר חזק, יעבור שתי מטר, את זה אני יכול להבין.
אבל כאן, הרי השם נמצא בכל מקום, האם הוא ישמע אותי רק בקול, ולא בלחש?!! מה הכוונה פה? אתה מאמין שהשם שומע אותך רק בקול ולא בלחש?!! למה, איפה השם נמצא? עשר מטר ממך, או חצי מטר ממך? הרי הוא נמצא פה! אלא מה? אתה לא מאמין שהוא נמצא פה? הרי ודאי שאתה מאמין שהוא נמצא פה. אחרת לא היית מתפלל אליו, ובזה שאתה מתפלל אתה אומר שאתה נמצא לידו, אז מה הפירוש הוא ישמע אותך רק בקול? וכי הוא לא יודע מה שאתה חושב? הרי אנו מאמינים באמונה שלמה שהקב"ה יודע מחשבות אדם, ולכאורה האדם הזה שמרים את קולו הוא צריך להיות קצת משובש, ממה נפשך, אם אתה חושב שהשם נמצא ממש בשמים למעלה, אז גם הרמקול הכי חזק בעולם לא יעזור לך, אלא מה אתה חושב שהוא נמצא פה, איפה הוא נמצא? שתי מטר ממך הוא נמצא? למה דווקא שתי מטר? בשלמא אם אדם יושב לידך, אני יכול להבין את זה, אבל למה דווקא אתה מחליט שהוא נמצא שתי מטר ממך? ומרים קולו בתפילתו, כמה הוא מרים את קולו? הרי הוא לא צועק בכל בית הכנסת. מרים קולו בתפילתו, נגיד קול שמספיק לשתי מטר, וזה כבר קטני אמנה, אם נמצא בשמים, בשמים, אם נמצא- אז פה, אבל בקול למה שמגיע שתי מטר? מה החשבון שלו? הוא הרי לא טיפש, הגמרא אומרת "קטני אמנה", אז הוא לא טיפש, על נח כתוב "נח מקטני אמנה". נח זה גדול הדור, ועליו כתוב "קטני אמנה". הרי קטני אמנה של חז"ל זה גדולי גדולים ולא סתם קטני אמנה, הלוואי עלינו אפס קצהו.
באמת, זה לא עניין של לעבור שתי מטר בקול או מטר אחד בקול, רק ההסבר בזה הוא: שכל דבר שנעשה באופן של קול רם, זה אומר חיצוני, כל דבר שנעשה בלחש זה אומר פנימי. וזה ידוע לכולם. למשל: אדם שהוא חיצוני והוא עושה מצוות, אז הוא רוצה שיראו אותו, אדם פנימי שעושה מצוות לא רוצה שיראו אותו. אדם בינוני חצי חצי. יש בזה אין סוף דרגות. יש אחד שלא רוצה שיראו, יש אחד שדווקא רוצה שלא יראו, יש אחד שלא איכפת לו אם יראו, יש אחד שמפריע לו שיראו, יש אחד שדווקא רוצה שכן יראו, ובזה עצמו כמה רוצה שיראו, כמה רוצה שלא יראו, יש בזה אין סוף דרגות, והשיא לכאורה זה שרוצה שאף אחד לא ידע, "אל תגיד לאף אחד שעשיתי את זה", זה נראה כמדרגה הכי גבוהה, אך האמת היא שזה לא השיא. השיא הוא מי שאומר: "שאני בעצמי גם לא יודע שעשיתי". זה השיא.
מה הכוונה? מעשה חיצוני רוצים לפרסם אותו, מעשה פנימי לא רוצים לפרסם אותו. אדם שנמצא בדרגה חיצונית זה נקרא דרגה שלא לשמה, דרגת לשמה רוצה להסתיר את זה, אך יש את בין לשמה ושלא לשמה שהוא מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות, לא איכפת לו, לא ככה ולא ככה, והלוואי לא איכפת לו, על פי רוב, אפילו אם הוא לא רוצה לפרסם את זה, אבל ניחא לו ששמעו את זה, "לא רציתי לפרסם את זה באמת, אבל בדיעבד אם שמעו זה דווקא טוב לי, ברוך השם ששמעו"... ככל שזה יותר פנימי אז יש פחות רצון לפרסם, ועוד יותר פנימי לא רוצה לפרסם בכלל, ואפילו מקפיד שלא יתפרסם, אך יש עוד יותר פנימי וזה שאפילו אני בעצמי לא יודע מזה!
משה רבנו אמר "ונחנו מה", הוא לא יודע מעצמו והוא עושה את הכול, ז"א עשה את המקסימום שניתן באופן אבסולוטי להשיג בעולם הזה, לא מקסימום יחסי אלא אבסולוטי. ואם הוא לא היה מרגיש "ונחנו מה" לגמרי אלא רק בתשעים ותשע אחוז, זה לא היה נאמר בתורה. כי זה לא האמת. אם זה לא אמת אבסולוטית זה לא היה נאמר בתורה, כי מה שנאמר בתורה זה רק אמת מוחלטת, התורה היא תורת אמת, לא אמת יחסית, אצלנו יש אמת יחסית, כי אנחנו לא יכולים להיות אמת אבסולוטית, כי אנחנו לא בדרגה הזאת, וגם אמת יחסית הלוואי שנהיה, זה גם כן לגבינו דרגה. ובאמת, מה קורה פה לגבי משה רבנו? עשית דבר הכי גדול ואתה עצמך לא יודע מזה, לא שהוא אומר לא מגיע לי כלום, הוא עצמו לא יודע מזה. אם היה יודע, זה לא "ונחנו מה" מה הפירוש לא יודע? בפועל הוא יודע לספר מה שעשה. לא יודע, פירושו לא מרגיש את זה.
זה כלל, ככל שהדבר יותר חיצוני, זה נחשב שלא לשמה, וככל שהדבר יותר פנימי, זה יותר לשמה, תפילה צריכה להיות פנימית, ולכן נאמרת בלחש. מי שמשמיע קולו בתפילתו, רש"י במקום אומר: כאילו אין הקב"ה שומע תפלת לחש. כלומר, הוא לא יכול להפנים דבר לעצמו, הוא חייב שיהיה השפעה סביבתית, מי שהוא שלא לשמה, שעושה איזה מעשה, למשל חיבר ספר, הוא חייב שידעו שהוא חיבר, לפרסם את זה, השני עושה את זה באיתכסיא הוא אפילו לא כותב את השם שלו. ככל שהאדם מחפש יותר השפעה סביבתית הוא בלא לשמה. אדם לא יכול להפנים דבר אם הוא לא שייך לדרגת לשמה, כי אדם נמצא בתוך העולם, והעולם הוא גדול ואינסופי, ואני נקודה שלא תופסת מקום בכלל, ואם כן אני בטל לעולם, אז אני חייב שהמעשים שלי ישפיעו על העולם, כי אני בעצמי לא קיים בעולם מצד המציאות הגשמית. העולם הוא מיליוני שנות אור. אני לא מגזים ואני אפילו מפחית, מיליוני שנות אור רק עולם הגלגלים שלנו, וגם זה אני מפחית, כי לא יודעים כמה מיליוני שנות אור יש, מדברים על שתים עשרה מיליון שנות אור ב"שביל החלב". וגם זה עדיין לא הגיעו כי יש ערפיליות (גלקסיות המכילות מאות מיליארדי כוכבים) , שלא מוכרות סתומות וחתומות.
מה שרואים בשביל החלב, יש שם שתים עשרה מיליון שנות אור (האור עובר 300,000 ק"מ לשנייה ויש כ-31,557,600 שניות בשנה סה"כ האור העובר בשנה כמרחק של 9,454,254,955,488 ק"מ) ואתה מדבר על העולם התחתון. אז מה אני, בתוך שתים עשרה מיליון שנות אור, אני בכלל לא עולה ב"שם", וזה מובן... אז אם כן אני חייב להיות בתוך העולם, וזה מבחינה גשמית, מבחינה גשמית זה נכון, וודאי שזה נכון, אלא שמבחינה רוחנית זה לא נכון! ולמה?
"חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם", וכל מה שאתה אומר שאתה נמצא בתוך אין סוף, זה רק מבחינה גשמית, כי אם תמדוד את עצמך, כמו שאתה מודד חתול, זה נכון, החתול, הוא באמת נמצא בתוך כדי, אז באמת הוא כלום.
מה פירוש כלום? מצד עצמו הוא לא כלום, הוא רק חשוב מצד יישוב העולם, מצד ההשפעה הסביבתית שלו לעולם, שהוא מנקה את העולם, אך מצד עצמו הוא לא חשוב, כי אין חשיבות לחתול בפני עצמו, אם הוא לא תועלתי לעולם הוא לא יתקיים.
אמנם ההשגחה הפרטית על החתול היא אינסופית, זה לא השגחה על כל העולם שכולל את החתול, זה השגחה פרטית על החתול המסויים! כי כל כדורית שבו ספורה, וכל כדורית זה עיר שלמה, אז זה השגחה אינסופית ואין לה בטריה!
אז גם ההשגחה על חתול, שהוא חלק מהעולם באופן שכזה הוא רק מתקיים כחלק, חלק קטן, קטנטן, חלק אחד ממיליוני מיליונים של העולם. אבל השגחה פרטית שלו היא אינסופית, רק שוב, אין לו חשיבות עצמית, אבל ההשגחה ויכולת השם שבו, אינסופית, אבל אין לו חשיבות עצמית, החשיבות שלו זה בתורת שילוב, חלק מהעולם, ובתורת חלק מהעולם הוא מעכב, כי הוא חייב להיות בעולם, כי העולם, הוא מורכב מפרטים והשם יודע כמה פרטים צריכים להיות בעולם, עד מיליארדי מיליארדים אין ספור, ומצד עצמו הוא לא חשוב.
אך ב"אדם" זה שונה, אדם הוא מצד עצמו, ולא רק שהוא חשוב מצד עצמו, אלא כל העולם טפל אליו.
"חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם", זה לא גוזמה, אם תרצו אין זו אגדה, ומצינו דבר כזה, אם משה רבנו יכול לשחק בכל העולם כמו בפלסטלינה, זה אומר שכל העולם משועבד אליו, וכל ישראל בשעת יציאת מצרים היו ככה, כל השישים ריבוא היו בכזה מצב.
אברהם אבינו הולך לרדוף אחרי ארבע מלכים, ארבע מלכים זה היה כל העולם, וזה כנגד ארבע גלויות, ארבע גלויות זה כל העולם, אברהם לבד הולך לרדוף עם "גימטריא" של אליעזר אחרי ארבע מלכים. עם "גימטריא" אתה הולך להילחם נגד צבא ארה"ב?! אך זה נכון, חייב לומר בשבילי נברא העולם ואם כן כל העולם משועבד לי, אז אם הוא אדם גדול וצדיק כמו אברהם אבינו, כמו משה רבנו, כל הגדולים הם עושים את זה בפועל, וכל אחד לפי דרגתו, יהושע בן נון העמיד שמש, כל אחד לפי דרגתו עושה את זה, משה רבנו גם הוא העמיד חמה, לומדים גזרה שווה מיהושע "החל" "החל", לא כתוב בתורה שמשה רבנו העמיד חמה, לומדים את זה בגזירה שווה מיהושע, כיון שפני משה כפני חמה, אז אין לו קושי להעמיד חמה, הוא העמיד חמה בזמן מלחמת עוג וסיחון ולא כתוב את זה בתורה, זה רק בגזירה שווה, יהושע העמיד חמה כי הוא פני לבנה, פני לבנה מעמיד חמה אז זה חידוש, ולכן זה כתוב, משה רבנו פני חמה זה לא חידוש, זה רק גזירה שווה, אצלו על הדרך הוא מעמיד חמה, על הדרך ככה ברמז קטן הוא מעמיד חמה, אם כן יוצא שאתה אדם רוחני, הוא העיקר והעולם הוא הטפל לו.
אז ממילא הוא לא צריך להגיד לעולם, כי העולם לגביו לא קיים, כי בשבילו נברא העולם, העולם טפל אליו, ולא שהוא טפל לעולם.
מצד גשמיות, ודאי שהוא טפל לעולם, מה הוא שווה בכל העולם? הוא חייב להיות טפל לעולם, ולקבל מהעולם, אם לא יביאו לו כוס תה הוא לא יוכל להתקיים, וכוס תה חייב שמישהו יביא לו, הרי צריך לגדל שתלי תה, ובשביל לבנות בית צריך לחצוב בהר בלוקים. היום אני קונה את הכל, חומר מוכן משלם כסף לקבלן שיבנה או לפועלים ממילא אצלנו אנו משועבדים לעולם.
אז כל דבר שאתה נותן שהעולם ישמע אותך, לא רק לאנשים, אפילו המשמיע קולו בתפילתו, כלומר, הוא לא יכול לקלוט שהוא עצמו זה כל העולם, ואם הוא שמע את עצמו, אז השם שמע אותו והדברים נשמעו, הוא לא קולט את זה, הוא חייב שיהיה רישום חיצוני, וזה נכון. יש גם אנשים שלא יכולים ללמוד, אלא אם כן אנשים יודעים את זה, הם לא יכולים לסיים מסכת, אלא אם כן יעשו סיום מסכת במאה אנשים ויודיעו לכולם. אני אמרתי דוגמא בינונית, יש דוגמאות הרבה יותר קשות מאלה, אני לקחתי דוגמא קלה, כדי לא להחמיר יותר, אבל כל אחד יראה לעצמו, ובפרט בתת הכרה זה בטח ככה.
יש אחד שחושב שאם עכשיו אני אהיה חזן טוב וישמעו אותי מאה אנשים, זה יותר טוב מעשר אנשים שישמעו אותי. הרי השם שומע אותך, התפילה היא רוחנית, ומה זה משנה? לא, זה משפיע עליו. ואין כמעט מי שלא משפיע עליו. אפילו אנחנו ראינו בגדולי גדולים, שעל הרגשה דקה מן הדקה תבעו אותם, אפילו דקה מן הדקה אצל גדולי גדולים, מה אנחנו נגיד שאצלנו זה הרבה יותר גרוע. ובקיצור, כל המשמיע קולו בתפילתו, הוא מקטני אמנה, מה זה קטני אמנה? הוא מבין שהשם נמצא, זה ודאי, אבל הוא לא מבין שהוא עצמו כל העולם, הוא לא מבין שאם הוא עצמו שמע, אז השם שמע אותו גם כן.
קטני אמנה, זה אומר שהשם עשה את כל העולם, ואני צריך לפנות אליו בתורת שעשה את כל העולם, ממילא אני פונה אליו בקול.
יש שתי צורות לחשוב, יש צורה לחשוב שהשם עושה את כל העולם, ואני חלק מהעולם. וזה נכון, אבל זה א'-ב', וזה כל גוי יודע את זה, וזה פשוט. וודאי שאני חלק מהעולם, השם עושה את כל העולם ואותי, אבל אם זה רק בתורת אחד שכזה, שהוא עושה גם אותי, הוא בעלים עלי והוא ידע את כל מה שאני עושה, והוא יודע את המחשבות שלי, והוא עושה את הכל יש מאין, וממילא, אם זה רק כך, אז אני צריך לפנות אליו בתורת אחד שפונה אליו כמו אדם לחברו, כי אמנם הוא עושה הכל, אבל אני צריך לפנות אליו, הוא קיים ואני קיים, אני בתורת שהוא עושה אותי יש מאין, והוא בעלים על הכל, אז זה דרגה של משמיע קולו בתפילתו אפילו אם לא בקול, לעצמו הוא גם משמיע, הוא צריך לחשבן שיש פה מי ששומע אותי, זה דרגה של גוי, הגוי יש לו חלק מהאמת, זה לא נקרא חלק מהאמת, נקרא לזה החיצוניות של האמת, כי גוי הוא חיצוני מצד עצמו, אז יש לו את החיצוניות של האמת, מה שאמרנו עכשיו שהשם עושה את הכל יש מאין והוא יודע את הכל, את כל המחשבות אז אני ממילא צריך לפנות אליו כי הוא עושה הכל יש מאין והוא יודע את הכול, הכול שלו ואני צריך לפנות אליו, אבל אני פונה אליו, אני פונה אליו זה גוי. יש אני ויש השם, ואני פונה אליו, לכן גוי משמיע קולו בתפילתו, כמו שכתוב בספר מלכים באליהו הנביא במעשה בהר הכרמל, שהשמיעו קולם: "ויקראו בקול גדול ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפך דם עליהם" היו צועקים חזק, כי אם אני קיים ואני צריך לפנות אל השם, אז מה שאני יותר צועק ויותר פונה חזק, אז זה יותר פניה חזקה, אז הם היו מתגודדים על חרבות עד זוב דם, "ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו, ויאמר קראו בקול-גדול כי-אלהים הוא-כי שיח וכי-שיג לו, וכי-דרך לו: אולי ישן הוא, ויקץ".
אליהו הנביא התל בהם, אמר להם אם אתם חושבים שאתם פונים אליו, אז אולי הוא הלך לישון? הוא לא התכוון להגיד להם כפשוטו, צריך לדעת שנביאי בעל זה אנשים שאם עכשיו היינו נמצאים לידם, לא הינו יכולים לדבר איתם חצי מילה, ולא רבע מילה, אי אפשר היה לדבר איתם, הם היו גדולי עולם, רק שהיה להם שיבוש למעלה, הם היו חושבים שהם כן צודקים, והיו בטוחים שהם עושים נבואה, אדם שבטוח שהוא עוסק עכשיו בנבואה, הוא חייב להיות בדביקות עצומה, הוא בטוח שזה נבואה, אף אחד מאיתנו לא יגיד עכשיו שהוא עוסק בנבואה, הוא משוגע אם הוא יגיד את זה, הם היו בטוחים בכל מאת האחוזים שתרד אש מהשמים. לכאורה איפה תרד אש מהשמים? מה, אתם סתם שקרנים? איפה תרד? אלא הם היו בטוחים והיו צועקים שתרד אש מהשמים. הם סברו שכן תרד אש, הם היו אנשים מאוד גדולים, עצם המציאות שהם עומדים נגד אליהו, זה סימן שהם גדולים כמותו, אחרת אי אפשר לעמוד נגדו, מי יכול לעמוד נגד אליהו הנביא? רק מסתכל על אנשים שורף אותם. כתוב בספר מלכים: שלח אליו אחזיה בן אחאב חמישים איש להביא את אליהו הנביא אליו, נתן אליהו עיניו בהם ונשרפו כל חמישים האנשים, שלח עוד חמישים אנשים וגם הם נשרפו, הכת השלישית כבר באו בבושת פנים ולא שרף אותם.
הם עדיין הבינו רק את הדרגה הראשונה דרגת הגוי כדלעיל, אז אמר להם אליהו הנביא אתם טועים בזה-אם יש עניין שאתה פונה אליו, יש כל מיני סיבות שיכולות למנוע את זה, אתה לא מבין את החכמה של השם, יש סיבות שלא יקבל אותך.
אתה יכול לדעת את כל הסיבות שיש להשם? הרי הוא ברא את העולם מבראשית, ועכשיו אתה נמצא רק בקטע הזה של העולם, אז אתה לא יודע את כל המכלול! ועל זה אמר להם אליהו הנביא, צורת החשיבה שלכם זה לא נכון, לא זה הצורה, אלא הצורה היא שאתה אומר, שבכלל אתה לא קיים. כמו שאמר משה רבנו "ונחנו מה". אין "אני" אלא השם הוא החושב בך, זה לא שאתה קיים ואתה חייב להשם, והוא יודע את הכל, זה לא רק שהוא יודע את הכל, "הוא עושה הכל", הוא המקיים הכל, לא שאתה גלוי וחשוף לפניו בכל מחשבותיך וכל תת מחשבותיך, אלא הוא עושה את הכל ממש,"הוא" זה שחושב בתוכך, ואם כן יוצא ש"אתה" לא קיים.
נפקא מינה בזה עצומה. זה עצם האמונה. וזה כמעט נפקא מינה אם אני יהודי או לא יהודי, כי גוי זה החלק הראשון, זה החלק החיצוני, והחיצוניות שלהם באמת ידועה לכולם, אך הפנימיות של האמת זה משה רבנו, והוא מה שאמרנו עכשיו, שזה מיוחד רק למשה רבנו. עכשיו ההבדל בין יהודי לגוי, זה למעשה ההבדל, עד כמה שאני מסיט את עצמי מהחיצוניות של האמת ועולה לקומה השניה, אני נהיה יהודי יותר, ואם אני עדיין נשאר בקומה ראשונה, אני עדיין לא בחזקת יהודי, אני יהודי בכח ולא בפועל, אני יהודי, אבל עדיין לא יישמתי את היהדות שבי, הצ'ק לא נפרע, אמנם יש צ'ק, אך עדיין לא תורגם לכסף, לא הלכתי לבנק ולא קיבלתי את הכסף ועם הצ'ק לבד אי אפשר להשתמש בו.
ההבדל בין קומה ראשונה ושניה זה הבדל גדול, ובזה עצמו יש המון דרגות. ובזה אי אפשר להגיד אני קומה ראשונה או קומה שניה, זה אין סוף דרגות. כמה עליתי? עשר מדרגות, עשרים מדרגות, עשרים ושתים מדרגות, עשרים ושתים וחצי מדרגות? אין סוף מדרגות יש בזה. כי רוחניות אי אפשר לרבע אותה, אי אפשר לקבע רוחניות, אתה יכול לקבע אוויר? לא. אז אם אוויר אתה לא יכול לקבע, שאוויר זה רק מזון של הנשמה, בסה"כ זה מזון, אבל זה מזון של הנשמה, אתה כבר לא יכול לקבע אותו, אז את הנשמה אתה בטח לא יכול לקבע!
אז קומה ראשונה ושניה זה רק משל, זה דרגות, דרגות אי אפשר לקבע אותם. וזה אין סוף דרגות, כמה שעלית מהדרגה הראשונה לדרגה השנייה קיימת, אז אתה יותר יישמת את היהודי שבך, וכמה שלא עלית בדרגה היהודי שבך בכוח.
זה שאמר אליהו: מה אתם צועקים בקול רם? הרי השם הוא בתוככם, אתם צריכים רק לחשוב אל תשמיעו את קולכם בכלל, ואם אתם לא חושבים שהשם הוא בתוככם הפכתם לעובדי עבודה זרה!
וכי רק טעות אחת במחשבה וכבר נקרא עובד עבודה זרה? כן! אנחנו אומרים את זה כל יום בקריאת שמע: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם א-להים אחרים והשתחויתם להם", אומר רש"י בשם חז"ל וסרתם מהתורה, ועבדתם אל-הים אחרים והשתחויתם להם. וכי מי שסר מהתורה, והוא לא למד תורה, הוא כבר עובד עבודה זרה? אנחנו היום מכירים המון אנשים שלא עובדי עבודה זרה, והם סרים מהתורה, עובד עבודה זרה אתה לא מכיר, מישהו מכיר מאיתנו עובד עבודה זרה? לא, סר מהתורה הוא כן מכיר.
אבל בדקויות זה ככה. כי אנחנו לא מבינים מה זה עבודה זרה, אצל חז"ל תפיסה של "כוחי ועוצם ידי" זה כבר נקרא עבודה זרה, אז מי שהוא סר מדרך התורה, הוא כבר בחזקת עובד עבודה זרה!
"כל המשבר כלים בחמתו, כעובד עבודה זרה", זה לאו דווקא משבר כלים בחמתו, גם אם הוא רק טורק דלת בחמתו, אז הוא גם קצת ב"משבר כלים בחמתו", אפילו שהוא לא שבר את הדלת, אלא הוא רק טרק אותה בכוונה. וכן אם הוא נתן על השולחן אגרוף חלש, לא טרק, אז הוא גם קצת שבר משהו. כל מעשה שנעשה בכוח ולא בדעת, זה נקרא קצת "בחמתו". אין אחד מאיתנו שנקי מזה, כי הרי אין סוף לזה, כל מעשה שנעשה ברצון טבעי ולא בדעת, הוא כבר נוטל ושובר כלים בחמתו קצת.
יש מעשים שאדם עושה בדעת, יש מעשה שאדם עושה ברצון טבעי, ולא הדעת תפרנס את הרצון. הרצון טבעי, הוא לא נורא כל כך, אבל יש ברצון הטבעי מידות רעות קצת ש"אני" רוצה פה, לא רצון סתם, רצון שאני פה הפועל, שאני פה המועדף על כולם, זה הבעיה.
בדקויות, כל אחד ימצא בעצמו את זה. אי אפשר לפרט את זה כי זה פירוט אין סופי שקשה לפרט אותו, ואני גם לא בדרגה שאני יכול לפרט את זה, צריכים דרגה יותר גבוהה כדי לפרט את זה, אבל מרגישים את זה, מי שיחטט קצת בדברים ויחשוב על זה, יבחן בפנים, הוא יראה את זה!
אז ממילא אומר להם אליהו הנביא: לא הכוונה כמו שאתם אומרים, תראה מה גרם לכם המחשבה הזאת שאתם עכשיו עובדי הבעל, אם אתם אומרים שאני קיים ורק השם יודע את הכל, אז זאת אומרת: יש כאן איזה מקום שאני קיים, זה אחר כך מוביל לעבודה זרה! אבל אני אומר לכם, אומר אליהו הנביא: שאני אומר בשקט "והיה בעלות את המנחה", אף אחד לא שמע אותו, התפלל בלחש וגם הוא עצמו לא שמע את עצמו, כמו שכתוב בזוהר. אומר להם אליהו הנביא, כיוון שאני יודע שאני לא פונה אל השם בתורת שאני קיים, ואתה קיים ואני פונה אליך, אלא אתה בעצמך הוא הפונה לעצמך, כלומר, מה שאני אומר זה אתה בעצמך מדבר, אז יוצא שאני לא משמיע את קולי בתפילתי גם לעצמי, כי לא אני המדבר פה בכלל, יש פה דבר יותר פנימי ממני שמדבר.
וזה, הדבר הזה כאן, זה נפקא מינה בתת הכרה, כי מי שהוא רק אומר שהוא פונה להשם כמו גוי, כשהוא יודע שהשם עושה את הכל, הוא יודע את כל המחשבות שלו, ממילא שהוא פונה אל השם אז הוא יכול להגיע לגבול המחשבה, אבל לתת מחשבה הוא לא יכול להגיע כי הוא לא יכול להגיע למקום כזה שהוא עצמו לא מכיר. כי אם הוא אומר שאני קיים, אז אני, זה אקסיומה שאני קיים, עכשיו אני פונה אל השם והוא מכיר את הכל, את מה הוא מכיר? את מה שאני מכיר, כי אני לא יכול לצייר לעצמי דבר שאני עצמי לא מכיר, כי אני קיים, ואם אני קיים ואני לא מכיר את זה, מי יכול להכיר את זה?
אם אני שבי שלא מכיר את האני שבי, אז מי יכול להכיר אותי? אבל אם אני אומר שאני עצמי לא קיים, אז ממילא, אם השם הוא רק הקיים שבתוכי, אז הוא מכיר גם תת מחשבה, למה? כי מה שאני לא מכיר, בין כך אני לא קיים, אז הוא מכיר את התת מחשבה, הרי תת מחשבה היא קיימת, רק מה אני לא מכיר אותה, בין כך אני לא קיים, הרי אם הוא קיים בתוכי, אז הוא קיים במאה אחוז, ומאה אחוז זה גם תת מחשבה.
נפקא מינה בזה לגבי חלום, אם אדם הוא גם תת מחשבה, ומאמין שהתת מחשבה זה גם כן של השם, הוא יחלום חלום טוב, כי חלום זה תת מחשבה, אם הוא לא מאמין שהתת הכרה זה של השם, הוא יחלום חלום לא טוב, כי הפנימיות שלו עדיין לא תוקנה, עדיין יש לו אנוכיות, והאנוכיות יש לה נטייה לעולם הזה, אז ממילא הוא חולם בעניין עולם הזה. אבל אם הוא מאמין שהתת הכרה שלו זה גם השם, זה נקרא חלום, אז החלומות שלו יהיו מכיוון העולם הבא. לכן היו מגדולי ישראל שהיו חולמים מכיוון העולם הבא גם סודות תורה שלא יכולים לגלות בעולם הזה, כי תת הכרה היא נפתחת, והתת הכרה היא גדר העולם הבא, גדר נסתר, אז אפשר להגיע לדברים נסתרים, שאפילו בתת הכרה אתה לא מגיע אליהם וזה נפקא מינה גדולה, אבל עצם העניין, זה מהות האמונה, זאת אומרת, התעודת זיהוי שלי, האני העצמי שבי, המציאות שבה אני תופס את עצמי, זה "אני" או "השם"?!
על תפילין נאמר: "וראו כל עמי הארץ, כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך" מה זה שם השם נקרא עליך? כל בני הארץ יודעים שהשם הוא מחייה את כולם, אבל הם אומרים ביהודי, שם השם נקרא עליך, שאתה בכלל, זה דמות של השם, אז יפחדו ממך כמו, שמפחדים מהשם מפחדים מהעם היהודי, כי הם יראו את זה על ידי התפילין.
ומי זוכה ליראה הזו? מי שמניח תפילין "שבראש", וכמו שאומר בעל התניא שהרי לא כתוב תפילין ש"על הראש", וכפי המעשה הידוע, שהיו שודדים שרדפו את בעל התניא ואת התלמידים שלו, פתאום בעל התניא גילה את התפילין של ראש וכל השודדים ברחו, וכששאלו התלמידים למה אנחנו גילינו ולא עזר? אז הוא אמר, כתוב: "תפילין שבראש", לא ש"על הראש".
תפילין שבראש זה "תת הכרה", תפילין שעל הראש זה "הכרה". אז אם תפילין שעל הראש זה הכרה, גם גוי, יש לו את זה הוא לא יפחד ממך, כי גם גוי יש לו הכרה. הוא הרי יודע שאתה וכל מחשבותיך ידועים להשם, ודאי שהוא יודע, מה אתה חידשת לו? זה קיים גם בו. אבל אתה חידשת תפילין "שבראש", לא "שעל הראש". וזהו העניין התפילין בפועל.
כי התפילין הם כנגד המח, והמח זה תת מחשבה. כי הרי המח, יש לו חמישים מיליארד מרכזי עצבים. ואם אנחנו נפרוס את המחשבה שלנו, נשאל את עצמנו למה צריך כל כך הרבה מרכזי עצבים? אפילו אביי ורבא, לכאורה לא צריכים חמישים מיליארד מרכזי עצבים. ובוא נפרט אותם אחד לאחד, אתה יודע כמה זה חמישים מיליארד מרכזי עצבים? אתה יודע איזה מספר זה? אפילו מיליארד, אפילו מיליון, מה נוכל לומר? אז המח עושה ראיה, בסדר, אחד זה ראייה, אחד שמיעה, אחד דיבור, אחד ריח, בסדר, כמה חושים יש לנו? עוד כמה מעשים יש לנו? כמה נושאים אתה צריך לפרנס במח הזה, שאתה צריך למנות חמישים מיליארד מרכזי בקרה? כמה נושאים כבר אתה צריך ללמוד? זה לא מובן. גם בביולוגיה זה לא מובן.
התשובה, יש כאן תת הכרה, והתת הכרה זה רוח קודש. ורוח קודש אנחנו לא יודעים לפרנס אותה, זה אין מספר חלקים, רוח קודש זה כבר דברים שאנחנו לא מכירים, מי שמכיר את רוח הקודש יוכל להסביר את ההגבלות של המספרים פה, אנחנו לא מכירים את זה, אבל זה ודאי התשובה. כיוון שהמח זה משכן הנשמה והנשמה זה רוח קודש, אז יש בהם מספרים כאלה ואנחנו לא מבינים את זה. זה תפילין שבראש. הם צריכים להיכנס לתוך הראש. ואז נאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך", כי מהשם בטח שהם מפחדים, אז ממילא אם אתה נושא שם השם אז הם יפחדו גם ממך, ואם אדם רואה שגוי לא כל כך מפחד ממך, סימן שאין לך את התפילין שבראש! אדם יותר קדוש, אפילו בהמות היער וחיות השדה מפחדים ממנו. אם אתה אוחז בדרגה של תת הכרה הרגילה, אז רק הגוי מפחד כי הגוי יש לו דעת, אז הוא רואה, אבל נמר לא יפחד ממנו, כי נמר, אין לו שום דעת והוא כמו רוח בעלמא, הרי אין לו דעת לבחור כלום, הוא נטו אינסטינקט, הוא כמו רוח, הוא כמו אש, אש שורפת, נמר טורף, זה כמעט אותו דבר, רק שהאש, אין מי שיפצע אותה והנמר הוא בעל חיים, אפשר לפצוע אותו אבל מצד המציאות זה כמעט אותו דבר, אולי יש הבדל קצת בדקות.
ויש אדם שיש לו תת הכרה שנמר כן יפחד ממנו, אבל אם הוא יזרק לכבשן האש היא כן תשרוף אותו, נמר הוא סוף סוף חי, אפשר לאלף אותו, יש בו איזשהו ניצוץ של בעל חיים שאפשר לאלף, יש בו איזה שליטה עצמית מינימאלית, ניצוץ מינימאלי ביותר, אבל האש, מה אתה יכול לדבר עם האש? לאלף את האש? האש לא תפחד? אך האמת היא, אם האדם עוד יותר צדיק, והוא בדרגת אברהם אבינו, אז כן, גם באש הוא שולט, אברהם אבינו שלט בכבשן האש. והכבשן אש של אברהם אבינו זה לא איזה מדורה של ל"ג בעומר שאפשר לדלג עליה, וגם לא כבשנים יותר גדולים מזה, אלא זה הכבשן הגדול ביותר שהיה בעולם, ושאי אפשר ליצור יותר ממנו, עד שלא היה אפשר להשליך את אברהם לכבשן רק ע"י מגדל גבוה ובחבל. כי לא היה אפשר להתקרב מרוב ההבל שהיה שורף את הכול, היו צריכים לבנות מגדל מאוד גבוה באופן כזה שיוכרחו להשליך את אברהם על ידי חבל מראש המגדל אל האש. למה צריכים את כל זה? קח מדורה של ל"ג בעומר ותשרוף את אברהם אבינו?
אלא שנמרוד הבין שאי אפשר לשרוף את אברהם אבינו במדורה רגילה כמו באש של ל"ג בעומר, כל בניין התאומים קורס תוך זמן קצר, לא צריכים שום פיגועים, קורס מיד, מגדל שלום קורס מיד. אברהם אבינו, זה לא מגדל שלום, נמרוד מבין שהוא לא ישרף נמרוד עם כל הכפירה שלו.
בואו נראה מי זה הכופר הגדול פה, הוא הכופר נמרוד הרשע, הוא מאמין שאברהם אבינו לא ישרף בתוך האש. זה נקרא כופר של התורה לכאורה, למה אני כן אשרף, והוא לא ישרף? אלא נמרוד יודע שהשם שומע את אברהם, ושהשם הוא הבעלים על האש, וזה נקרא כופר של תורה, אז הוא אומר אם אני אעשה כזה כבשן אש, שהוא לא בגדר עולם הזה.
הרי נמרוד מכשף שהוא שייך לדור הפלגה ודור הפלגה, הם מכשפים שעוסקים בכוכבים שמשות ושביל החלב, הם מכירים שנות אור אין סוף, הם כמו אברהם אבינו- אבל בצד השני, כמו בלעם לגבי משה, הוא מכיר את כל העולם, אז הוא מושך איזה כבשן, שהוא לא בגדר העולם הזה בכלל, והוא חושב שבכזה כבשן שהוא לא במושגי העולם הזה, שהוא מעל המושגים של נברא, בגדר עולם הבא, ובכזה אש הם חשבו שאפשר לשרוף את אברהם אבינו. והתברר שגם זה לא! אפילו אש כזאת, שהיא מעל לגדר העולם הזה, גם לא שורפת! כלומר, גם הדבר הדומם ביותר האש שהיא הטבע הפשוט ביותר שהשם ציווה שהיא תשרוף בטבעה.
השם לא לקח את אברהם אבינו מכבשן האש, אלא הציל אותו בתוך כבשן האש, לא כמו מציל שאין לו כוח להוציא את הטובע מהים כי הוא כבד לו, והוא מביא בלון חמצן בינתיים, מכניס אותו לתוך המים שבינתיים יקבל חמצן, אם הוא לא יכול להוציא אותי, אני שם בלון חמצן, מושך לו שם שינשום בתוך המים, אחר כך אני אוציא אותו. ואולי השם שם לו איזה בלון חמצן בתוך האש או בלון קור? בעולם הבא אומרים יש לו גיהנום של שלג, אולי שם איזה גיהנום של שלג ולא רואים אותו, אולי שם לו את זה בפנים? זה לא נכון, לא כך היה! הנה, חז"ל אומרים: באותה שעה שהשליך נמרוד את אברהם אבינו, בא גבריאל השר של האש ואמר לשם: "אני השר של האש ואני רוצה לכבות את האש".
לכבות את האש, זה לא פירוש לקחת צינור ולכבות, כי כיוון שהוא השר של האש, כל כוח של האש זה בא דרכו, דרך גבריאל, אז הוא אמר "אני אגיד לאש לא לשרוף, היא תהיה, אבל היא לא תשרוף". כמו בן אדם, אני אומר לך אל תאכל, יש לך אוכל, אל תאכל, אני אומר לאש יש לך אוכל אל תאכלי אותו, אל תשרפי אותו, אני יכול להגיד לה את זה, אני השר, יראו כולם הלהבה נמצאת והיא לא שורפת, כי אמרתי לה לא לשרוף, אתה יודע איזה נס גדול זה? נמצאת אש ענקית, שאף אחד לא יכול לעמוד במחיצתה, צריכים לעשות מגדל שלם בשביל לזרוק אותו משם ואברהם אבינו לא נשרף, וגם אוכל תפוזים, ככה כתוב שאכל בפרדס, ראו אותו אוכל פירות.
גבריאל אומר: זה מה שאני אעשה, אני אלך ואגיד לאש- לא לשרוף! אמר לו השם: לא! זה תעשה בזמן חנניה מישאל ועזריה, וזה מה שנעשה שם, וזה היה הגדר של הצלת חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, אבל כאן אומר השם לגבריאל: לא, כאן נאה ליחיד להציל את היחיד, כלומר, זה לא הצלה סתם, לא רק שהאש לא תשרוף, זה גם לא מספיק לי, לא מספיק לי רק לומר, שאני שולט על האש שלא תשרוף, שזה שליטה אינסופית, אלא אני גם אומר לאש, לשרוף את מי שנמצא בחוץ ומי שבפנים לא! עוד יותר נס! כלומר, לא רק שאני אומר שהאש לא תעשה את הפעולה שלה נגדי, אלא תהפוך את הפעולה שלה נגד אויבי!
זה כמו הסיפור שהיה פעם, עם הרבי מצאנז, שמישהו נאצי בשואה ראה שהוא מתפלל בתוך המחנה עבודה, שלח אליו כלב מהכלבים המסוכנים שלהם שהיו הורגים אנשים, הכלב בא לרב ראה את הרב מתפלל, חזר לנאצי והרג את הנאצי, זה בדוגמא שלנו, כלב זה עוד אפשר להבין את זה, אבל עדיין זה לא אש.
כאן, אומר בורא עולם: לא רק שאני שולט על האש, תעצרי, אלא תלכי, תשרפי את מי שהשליך את אברהם אבינו! איך היא הגיע אליו אני לא יודע, אבל הגיע לשם ושרפה אותו, יצאה בחוצה, ושרפה את כל מי שהשליך את אברהם אבינו. זה גדר פנימי, ככל שאדם הוא יותר פנימי כמו אברהם אבינו, הרי אברהם אבינו ראש אמנה, דהיינו מה שהוא אומר, ולא רק אומר אלא מפנים, מפנים ש"הוא" לא קיים ואם הוא לא קיים אז כל העולם בטל אליו, כי אם הוא לא קיים, אז השם קיים, אם השם קיים, אז הוא שולט בכל העולם, אז איך נמרוד יכול לפגוע בי?! אבל אם ה"אני" כן קיים, אני יכול להיות פגיע. יש מיליון דרגות בזה, זה נפקא מינא גדולה, למעשה אצלנו זה לא מתבטא כי אנחנו עוד אוחזים בדרגות הקטנות, אצלנו זה לא יתבטא שמישהו יפחד מאיתנו, כי זה דרגה יותר גבוהה, אנחנו לא קשורים אליה כרגע, אלא זה יתבטא בעיקר בדרגה שלנו- האם אני מזהה את עצמי כ"חלק" מהשם או אני "עצמאי", נפרד מהשם יתברך?! ואם אני כאני, אז ממילא זה הפרדה. ומי שמזהה את עצמו רק כאני, אז הוא יכול להגיע רק למה שהוא יכול להבין.
למשל, כששואלים על ראובן, למה אתה רוצה להגיע בעולם הבא? מה המטרה שלך להגיע? שאתה אומר "השבינו אבינו לתורתך" למה אתה מתכוון? בשלמא כוס קפה, תה, טיול לאמריקה, אני יכול להגדיר אותו, תשמע, טיול לאמריקה זה נוף כזה וכזה, זה מסעדות כאלה וכאלה, אני יכול להגדיר אותו, מה אתה מגדיר בדיוק? מה אתה רוצה בדיוק? לדעת את כל הש"ס? לשמוח בתורה? ככל שאדם יותר פנימי העניין יותר מוגדר אצלו.
אם אדם הוא רק שלא לשמה, כלומר, שהוא קיים, אז הוא לא יכול להגדיר יותר ממה שהוא משיג. ללמוד מסכת אני לא משיג את זה כרגע שזה כמו טיול לאמריקה, אז מה אתה רוצה שאני אבקש כרגע? אני כרגע לא משיג שללמוד דף אחד בגמרא זה כמו טיול לאמריקה, אני לא מרגיש את זה, אני מרגיש הפוך, אז אני לא יכול להגיד לך מה אני מבקש פה? עד הגבול שאני מבין אני יכול לבקש, אבל לא יותר, יותר מזה כבר לא מצויר אצלי. אני אגיד אני רוצה יותר, אבל זה לא מצויר, כיוון שאני לא נמצא שמה, אבל אם אני יודע שמה שאני קיים אני לא קיים, אז ממילא אני יכול לבקש את הכל. כיוון שאני, מה שאני מוגבל בין כך אני לא קיים, אני לא חי בתורת ש"אני", אני יודע שהשם, הוא עושה בתוכי, אז אני יכול לבקש שכל מה שהוא רוצה לתת לי, שיתן לי, אפילו אם אני לא מכיר את זה עכשיו, אני יכול לבקש את זה, כי אני כבר נמצא שמה, זה ההגדרה שלי.
ולא רק זאת בלבד, שזה באופן למדני כזה, שאם אני כבר נמצא אני יכול לבקש, אלא גם באופן מעשי זה ככה, שאם אדם יגיע לכזה מצב וכזאת השקפה, הוא כבר יבין לבד, כיון שהוא כבר לא מוגבל, אז הוא יבין שזה יותר טוב. הוא יבין את זה לבד.
וזה מה שאומר למעשה הזוהר "שלא ישמיע את קולו גם לעצמו", הדרגה היא: כיוון שהשם הוא הכל, אז מה שעכשיו אתה רוצה זה השם רוצה למעשה, אתה חושב אני רוצה ככה, השם הוא רוצה בתוכך! אז אם כן, אתה לא צריך להגיד את זה בכלל. תדבר ותגיד שלא צריך לדבר, תדבר, אבל המסקנה שלא צריך לדבר, אני לא צריך לדבר, כי אם אני רוצה זה השם רוצה, אם השם רוצה למה שלא יתן לך?
כדי להגיע לזה צריך לדבר, כי אם אני לא אדבר, אני לא אגיע לאמונה הזאת, אבל לדבר ולהגיד שאני לא צריך לדבר הנקודה הזאת נקראת "לחש", זה נקרא לא ישמיע לאזנו. ידבר ולא ידבר. יגיד ולא ישמע. כי אם אני רוצה, אני צריך לשנות את רצון השם!? הרי השם רוצה בתוכי, אז למה שזה לא יהיה?! בטח זה יהיה! ואם ככה זה באמת יהיה, אכן כך יהיה! וכל התפילות יהיו לרצון.
לעילוי נשמת, רבי בן אליהו דבוש בן שלמה וכל נפטרי ישראל.