פורים - סוד ה' ליראיו
כתוב בגמרא: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". זה דבר שיש בו הרבה פירושים אבל נתבונן מה הפירוש "לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". והכוונה היא: עד שלא יידע מהעולם.
יש פה נחש שקוראים לו המן הרשע, ויש פה מרדכי היהודי, אני לא ידע את ההבדל?! יש פה נחש ויש פה זהב ואני לא ידע את ההבדל?! תשמע, זה פשוט מאוד זה נחש וזה זהב, זה הבדל שמים וארץ, יש פה רשע מרושע, ויש פה צדיק, יש פה מוות, ויש פה חיים, יש פה רעל, ויש פה סעודת מלכים, ואתה לא תבדיל בניהם?! איך אפשר לא להבדיל בניהם?! פה יש רעל עכברים שיכול להרוג בן אדם, ופה יש סעודת חתן, ולא תבדיל בניהם?!
רק אדם שלא נמצא בעולם יכול להגיד שהוא לא מבדיל בניהם, אם הוא לא נמצא בעולם לגביו הוא לא חש בעולם ולא מענין אותו, הרעל שיש פה והסעודה שיש פה לגביו זה אותו הדבר. "לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" פירושו: שאני לא נמצא בעולם! אדם שלא נמצא בעולם זה לא אכפת לו, מה הכוונה שלא נמצא בעולם? אלא אדם שרואה נחש או כלי אויב, או כלי מלחמה או כלי משחית, ומצד שני הוא רואה דברים טובים, אז הוא שמח, למה? כי הדברים הטובים זה עוזר לו והדברים הרעים זה מפריע לו, אז ממילא את הדברים הרעים הוא רוצה לרחק אותם ממנו והוא כועס עליהם, ואת הדברים הטובים הוא מקרב אליו, למה? כי זה עוזר לי וזה נגדי. אבל אם אדם יודע שאין עוה"ז בכלל, כל מה שיש בעולם הזה זה רק שליח של ה' והעולם הזה הוא לא מציאות הכל אחיזת עיניים, אז במצב כזה האויב הוא לא אויב והאוהב הוא לא אוהב, כיון שבין כך ובין כך זה אותו הדבר שניהם רצון ה', אם אני מתחבר לרצון ה', אז לא משנה שיש פה כלים כאלה או כאלה, בין כך ה' מזיז את זה, אם אני מתחבר ישיר עם ה' אז אין לי הבדל אם זה רעל, כי הרעל הזה לא יכול להזיק לי אם ה' לא ירצה.
וזה שכתוב בגמרא: "אוי לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא". כלומר, ר' חנינא אמר: הערוד הזה הוא לא ערוד לגבי, ממילא הערוד מפחד ממני, כי לגביו זה לא נקרא ערוד בכלל, וזה ששאל רבי חנינא "הראו לי את חורו, הראוהו את חורו, יצא ונשכו" ואמרו לרבי חנינא תלך מיד למים מי שמקדים למים ניצל (עיין ברש"י) , ורבי חנינא לא הלך למים "ומת אותו ערוד", כי אצל רבי חנינא הערוד לא היה ערוד בכלל. רבי חנינא ירד לו זהב מהשמים והוא לא לקח את הזהב הוא אמר: אם אני צריך לקבל-אני לא צריך את הזהב, ואם אני צריך להינזק אני לא צריך את הערוד, אם ה' רוצה לתת לי הוא יכול לתת לי גם בלי זהב ה' לא מחוסר כלום!
וזה נקרא מידת ההסתפקות, זה נקרא שלימות הענוה של האדם, וזה נקרא "לא ידע".
מה זה נקרא "לא ידע"? שהוא יודע מצב כזה: שלא דבר רע יכול להזיק, ולא דבר טוב יכול להיטיב, וזו דרגה של מעל לטבע.
מי שיכול להגיע לדרגה כזו, זה התפשטות הגשמיות לגמרי, הנחש הזה הוא לא נחש לגבי, האויב והאוהב מתחלף לי כמו שהגמ' אומרת לגבי איוב שהתחלף לו האויב והאוהב, כי זה אותו הדבר אצלו. איך אפשר דבר כזה? הרי ודאי שזה דרגות של צדיקים שהיה להם התפשטות הגשמיות לגמרי, שאצלם "לא הנחש ממית, אלא החטא ממית", וזו דרגה רק שייכת לגדולי ישראל, כמו שמסופר על הסבא מנוברדוק שכאשר הוא היה בא לעשיר להתרים ממנו כסף לישיבה, והיה אומר העשיר לסבא מנוברדוק: "קח את הארנק את הפנקס צ'קים ומה שאתה רוצה תכתוב, אני לא קובע לך כלום, כמה שאתה רוצה תרשום", ופעם אחת בא לאותו עשיר ראש ישיבה אחר וביקש ממנו כסף לישיבה, והעשיר נתן לו צ'ק מסוים, שאל אותו ראש ישיבה את העשיר: למה כשבא אליך הסבא מנוברדוק אז אתה אומר לו קח את הכל ותכתוב כמה שאתה רוצה, ושאני בא אליך אתה מגביל אותי ואתה כותב את הצ'ק ואתה קובע את הסכום, למה אתה לא נותן גם לי יד חופשית? אמר לו אותו עשיר: אני אגיד לך את האמת, כשאתה בא אלי אתה מבקש כסף, כשהוא בא אלי הוא לא מדבר איתי בכלל על כסף, הוא מדבר על דברי תורה ודברי מוסר, ופעם אחת אפילו הבאתי לו כסף ומרוב שהוא היה שקוע ברוחניות הוא הוציא את הכסף וזרק אותו מיד על הרצפה הוא לא יכול לגעת בכסף, אז אני רואה אצלו שהכסף זה דבר מתועב ומאוד שנוא, עד כדי כך שהוא בכלל לא מדבר עליו, אז ממילא כשהוא בא אלי אני מקבל את ההבנה שהכסף זה דבר כל כך אפסי, שהוא בא אלי אני רואה את זה באופן מוחשי עד שזה משפיע עלי, אז ממילא אם זה דבר אפסי קח את זה ולא אכפת לי כמה תיקח. אבל אתה שאתה מדבר איתי על כסף "תיתן כסף לישיבה", אז אני רואה שהכסף זה דבר חשוב, אם הכסף זה דבר חשוב אני ישאיר את זה אצלי.
אצל גדולי ישראל כאלה כשהם באים לקבל כסף, הם אומרים בין כך זה לא יעזור לי, מה יעזור לי הכסף? הסיעתא דשמיא תעזור לי! אז זה יכול לבוא בצורת כסף וזה יכול לבוא בצורה אחרת, ממילא זה לא מדבר אליהם, הם צריכים סיעתא דשמיא ולכן הם מדברים על סיעתא דשמיא יותר ויותר, לא שהכסף יעזור לי אלא הסיעתא דשמיא תעזור לי גם בלי הכסף!
וזה גדר של "לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
אנחנו אומרים את זה רק במילים, אבל כל אדם כמה שהוא יותר דבק בה' והוא מטפיל את עצמו לעבודת ה', הוא יותר מבין את ההשגה הזאת, וזה תלוי בזה עד כמה שהוא מטפיל את עצמו. ואלו הניסים ונפלאות שראינו אצל גדולי ישראל כגון ר' חנינא בן דוסא שאצלו "לא הערוד ממית אלא החטא ממית", וממילא בדרגה כזאת אין כלים, הכלים של הטבע בטלים.
עד כמה שאתה מטפיל את עצמך לעבודת ה' ואתה מודה שהכל ה' עושה, אז ממילא אפשר להחליף גם את הסיבות.
כל הניסים שהיה לגדולי ישראל זה לא סתם ניסים ונפלאות, אלא עד כמה שהוא מודה בהכרה הזאת שאין שום מציאות בעוה"ז, שהעוה"ז הוא לא מציאות, עד כמה שהוא יודע את ההכרה הזאת ש"היינו כחולמים" דהיינו שהעוה"ז הוא לא מציאות אלא רק חלום, אז ממילא הוא זוכה לניסים ונפלאות, למה? כי העוה"ז הוא לא מציאות, אז אפשר לשנות אותו, אם זה רצון ה', רצון ה' יכול לבוא בכל מיני צורות, אם זה מציאות בפני עצמו אז אי אפשר לשנות את המציאות, אבל זה לא מציאות אז אפשר לשנות את זה לפי רצון ה', אם רצון ה' זה מציאות רצון ה' יכול לבוא בהרבה סיבות, בהרבה צינורות אבל אם ההגדרה זה מציאות, מציאות אי אפשר לשנות.
עד כמה שאתה אומר שהמציאות יותר חזקה, ככה אתה לא יכול לשנות אותה, אין לך סיעתא דשמיא לשנות. וההיפך, עד כמה שאתה יותר מבין ומכיר שהמציאות לא מציאות, אתה יכול יותר לשנות את המציאות.
וכאן יש להדגיש שיש ניסים ונפלאות גלוים ויש נסתרים, ויש סיעתא דשמיא-שהוא פחות מנס, ויש מצבים קלים-מצבים קשים, הכל תלוי בדרגה של הצדיק עד כמה שהוא קשור בדבר הזה של ההכרה הנ"ל.
"לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" זו הדרגה שצריך להגיע אליה, זאת האמת, ככה צריכה להיות האמת. כי אם היה למרדכי את הענין של מציאות, שהעוה"ז הוא מציאות, אז שמרדכי לא יכרע להמן זה נקרא להתאבד, ועוד למה מרדכי עומד לפניו, אתה לא רוצה להשתחוות לעבודה-זרה מפני שזאת מצווה ש"ייהרג ואל יעבור" אז אל תלך דווקא לפניו בכדי להרגיז, כי אתה הרי יודע שהוא רוצה להרוג אותך והוא שונא ישראל והוא מזרע עמלק, אז למה אתה הולך דווקא לפניו, אל תתגרה בו, תלך בצד אחר?
אלא מרדכי אמר: המן הוא לא מציאות, ממילא אני יכול ללכת לפניו, כי בין כך ובין כך אם ה' רוצה להרוג אותי, הוא יהרוג אותי בלעדיו, ואם הוא לא רוצה להרוג אותי, המן לא יעזור, אז ממילא הוא לא מציאות ואני יכול לעשות מה שאני רוצה.
ראינו את זה גם אצל הסבא מנוברדוק, שאצלו היה הענין של הביטחון בדברים נוראים. מסופר שפעם במלחמת העולם כשעברו במקום שהיה צריך לעבור את הגבול, היה שם כמה קצינים רוסים שאצלם היה מאוד היה קשה לעבור את הגבול (כידוע בסיפורים על זה, שכל פעם היה צריך נס גדול) , והסבא מנוברדוק ראה שכל התלמידים לחוצים שהקצינים לא יסתכלו עליהם ויחליטו לבדוק אותם וישאלו איפה הפספורט... כשראה הסבא מנוברדוק שהתלמידים בלחץ הוא הלך לקצין הראשי ושאל אותו: "תגיד, אפשר להשיג כוס גזוז באיזה מקום פה..."? וזאת שאלה שהיא ממש פגיעה בכבוד! ובזה הוא רצה להראות לכולם שהוא בכלל לא מתיחס אליו, ולכן הוא שואל אותו כזו שאלה מרגיזה כאילו שהוא שואל איזה חבר... ובזה הוא רצה להפגין לכולם על-ידי השאלה שפוגעת בכבודו בכוונה, שהוא כלום.
מרדכי הבין שהמן עם כל הכוחות שלו הוא כלום, וצריך לזכור שהמן הוא לא קצין רוסי, המן הוא קצין של שמים, המן הוא בעל כוחות של מעל לדרך הטבע, בהמן יש את כל הכוחות של עמלק. כל המזלות של כל החודשים פתוחים לפניו, כל ההיסטוריה פרוסה לפניו, הוא יודע מתי משה רבנו עזב את העולם, כל הרע שלו וכח הכישוף שלו הם דברים איומים ונוראים, אצלו להפוך אדם לחמור בכישוף זה דבר קטן (אם בזמן הגמ' היה ככה ק"ו המן שהוא אבי אבות הטומאה) , אצלו זה לא סתם כוחות הוא לא סתם רוצח ורשע שרוצה להרוג אדם, אצלו זה כוחות מעל לטבע, זה כוחות כמו של בלעם הרשע, כוחות כמו של כל העמלקים, כמו שכתוב במלחמת עמלק שהיו עושים כל מיני שמות של חול, שמות טומאה והיו עולים לשמים והיו מתעופפים ואי אפשר היה להוריד אותם, המן הוא לא קצין רוסי ולא היטלר.
היטלר הוא גם-כן המן הרשע, אבל ההבדל בניהם הוא פשוט: שהיטלר זה כוח הזרוע, המן זה לא כוח הזרוע אלא זה כוח של כישוף, כוח של טומאה, כוח של חרטומי מצרים, כוח של עמלק. וכל הכוחות האלה אי אפשר להתקרב אליהם בכלל, ואדם שמתקרב יכול להפך לחמור בשנייה אחת, כי זה כוחות נוראים ואיומים. ובכל זאת מרדכי מבין שהמן הוא כלום. מכזה דבר לא לפחד, צריך להיות אדם בעל שיעור קומה מאוד גבוה שאפילו כאלה כוחות לא מפחידים אותו.
וכתוב בחז"ל (סנהדרין ס"ז:, חולין ז:) "למה נקראו שמם כשפים-שמכחישין פמליא של מעלה". זאת אומרת שאפילו חז"ל אומרים לנו שיש להם כוחות גדולים, "זה לעומת זה עשה אלקים" ה' נתן כוח של נבואה, כוח של בית המקדש, כשבית המקדש היה קיים היתה נבואה ורוח-הקודש ואורים ותומים, וכנגד זה ה' נתן כוחות גם-כן מעל הטבע בכוחות הטומאה.
לדוגמא, בדיאגראמה יש מטר אחד בסולם, יש כוחות שמגיעים לשני הס"מ הראשונים והם לא יכולים לשנות בדברים הגבוהים למעלה, הם יכולים לשנות למטה להטות ימינה או שמאלה, כמה הוא יכול כבר לשנות למטה בסנטימטר האחרון? כל המקל עומד ישר אבל למטה הוא יכול לשנות, אבל המקל יישאר ישר. יש כאלה כוחות שמגיעים יותר למעלה רוח-הקודש, אורים ותומים, בית המקדש, ק"ק, זה גבוה (וכל זה בעולם העשיה, אנחנו לא מדברים בעולם אין סוף - אנחנו מדברים לגבי ההנהגה של עולם העשיה, לא נדבר על הקב"ה שהוא אין סוף שאי אפשר לדבר עליו. אנחנו מדברים רק על עולם העשיה שנודע לנו). כשמגיע המקל הזה לעולם העשיה לגבינו זה נקרא עולם המעשה-עולם העשיה, וכאן יש לנו חח־הקודש, ק"ק וכו', ואם שם עושים שינוי, עושים שינוי בכל מה שיש למטה, זה לא שינוי של סנטימטר למטה אלא זה כוח להשפיע טוב, רוח-הקודש וסיעתא דשמיא, זה מאוד גבוה ומשנה את כל העולם, זה צדיק שיש לו רוח-הקודש כמו משה רבנו שהוא בראש ובראשונה.
וכנגד זה "זה לעומת זה עשה אלקים" כמובן שבכוחות הטומאה, בצד שמאל יש כוחות להגיע למעלה ולהטות לצד שמאל, כלומר כשהוא מגיע למעלה לצד שמאל הוא יכול להטות הכל לצד שמאל. "למה נקראו שמם כשפים שמכחישים פמליא של מעלה" זאת אומרת הם מגיעים למעלה בהנהגת עוה"ז, בהסתר פנים של עוה"ז (ואם לא היה הסתר פנים, לא היו מגיעים) וההסתר פנים של העוה"ז עושה "זה לעומת זה", וממילא כמה שהטוב יותר גדול הרע יותר גדול, ולכן גם לרע יש כוחות להגיע ללמעלה.
ולהתעלם מכזה כוח, צריך להיות במצב שאני נמצא בראש הטבלה. זאת אומרת שאני לא נמצא למטה, כי אם הוא נמצא למטה אני יכול להתעלם ממנו בקלות. אלא אני נמצא ממש למעלה ואני רואה שגם למעלה, הכי למעלה גם שם יש לטומאה כוחות. ובכל זאת, אפילו שהוא יכול להפעיל כאלה כוחות, אני מתעלם ממנו ורואה שגם־כן הוא אפס!
כלומר, אני ממש נמצא בשורש עצמו למעלה ואני רואה שהוא אפס, למה? כי הוא למטה ממנו, אז אני יכול להתעלם ממנו.
אבל אם אני חושב שהוא נמצא בראש הטבלה ולגבי הוא לא אפס־אני חושב שיש לו כוחות, כי זה נראה שבאמת הוא קיבל כוחות משמים. בכל זאת מרדכי היהודי היה למעלה ממנו, היה נמצא בשורש הטבלה, בשורש של העולם, כמו שכתוב שמרדכי התחבר עם משה רבנו, למה? כי הוא הגיע לשורש, וכשהוא הגיע לשורש של העולם ממש, הוא ראה את המצב כמו מעין שמוציא מים. כמו הבניאס, שבמקום שהמים יוצאים, אי אפשר לעמוד שם, ומי שיעמוד שם ימות על־המקום מהזרם, אבל אח"כ זה מתפצל ומתפצל עד שאפשר לעבור אותו אפילו בקרש... וכדי להגיע להיות מעליו צריך להגיע לדבקות מוחלטת בשורש, ואם יש דבר שחוצץ ולא עלית עד למעלה ויש דבר שמוריד אותך למטה איזה ענין של גשמיות או עבירה ואתה כבר לא למעלה, כבר אי אפשר להתמודד איתו. זה ענין של "עד דלא ידע" להגיע לכזה מצב כל אחד לפי דרגתו.
אעפ"י שוודאי שאנחנו לא שייכים לדרגה הזאת. אבל פורים הוא כיום הכיפורים, כמו שיש יום כיפורים כך יש פורים. מה זה יום כיפור? אדם אומר, תשמע אני לא יכול להגיד שהעולם הזה הוא אפס לגבי, מה, אני יאכל וישתה ואני יגיד שאני מלאך? לא! אני לא יכול לומר כזה דבר, אני לא כזה צדיק שאני יכול לומר שאני אוכל ושותה ואני לא נמצא בעולם עכשיו, זה דרגה של אוכלי המן במדבר "לחם אבירים אכל איש" לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו, שהאדם אוכל ושותה ונמצא בשמים זה רק בזמן משה רבינו, אבל אני לא יכול לומר כזה דבר. בא יום הכיפורים ואומר: תשמע, אתה צודק אתה לא בדרגה הזאת אתה לא יכול להגיד שאתה עוסק בעולם ואתה מלאך, לכן מה העצה? תפרוש מהעולם.
אתה מצד עצמך לא יכול להגיד כזה דבר כי אתה לא מלאך ואתה נמצא בעוה"ז, אז מה, יש לך עצה אחרת, אתה יכול לפרוש מהעולם!
אז ציוו אותך ביום הכיפורים לפרוש מהעולם אעפ"י שזה לא הדרגה שלך, מצד המעשים אמרו לך לפרוש מהעולם. אבל עכשיו אין הכי נמי, אתה כן נמצא בעולם, אתה אדם גשמי - נמצא בעוה"ז, אז מה עכשיו אומרים לך? תהיה בדרגה שלך תפרוש מהעולם, אעפ"י שזה לא הדרגה שלך, אתה לא יכול לומר שאתה מחוץ לעולם, אבל יש יום אחד שבו מקבלים טרמפ משמים, שבורא עולם אמר: כאן יש סיעתא דשמיא.
אז במשך השנה כל מה שאני יפרוש מהעולם, זה לא יעזור לי כי אני נמצא בתוך העוה"ז, אני לא יכול לומר אני פורש מהעולם עכשיו, זה לא יעזור לך מה שתפרוש מהעולם, העוה"ז נמצא בתוך הלב שלך! אז אפילו אם אתה תפרוש מהעולם, זה לא יעזור לך, אתה עדין נמצא בתוך העולם. מה שאתה פורש הלכה למעשה, זה עדין לא מועיל, למה? כי העוה"ז נמצא בתוך הלב של האדם, מה אני בורח ממנו בשעה שהוא נמצא אצלי? למה זה דומה, לאדם שבורח מדבר מסוים וזה נמצא בבטן שלו, אז מה זה יעזור שתברח? זה נמצא בתוך הבטן שלך. לדוגמא אדם אוכל עקרב או נחש, ועכשיו הוא בורח מעקרב או נחש, מה זה יעזור לו? העקרב נמצא אצלו! הנחש דבוק לאדם בבגד אז מה אתה בורח ממנו אבל, יום הכיפורים בא ואומר: אתה כן יכול. ביום הכיפורים יש סיעתא דשמיא, אם אתה פורש מהעולם, אתה באמת יכול להגיע למצב שאתה לא בעולם, אעפ"י שבאמת זה לא בדרגה שלך, ביום הכיפורים מקבלים סיעתא דשמיא כאילו זה הדרגה שלי, אתה תפרוש מהעולם אעפ"י שזה לא הדרגה שלך ואתה מקבל סיעתא דשמיא כאילו שאתה לא בעולם, אתה יכול לתפוס דברים מחוץ לדרך הטבע, כפרת עוונות, דביקות בה', ממש מחוץ לדרך הטבע.
ביום הכיפורים השטן לא שולט, למה? כי זה הכוח של יום הכיפורים, אתה יכול לקבל כזה דבר שאתה תפרוש מהעולם וזה יעזור לך, אעפ"י שזה לא דרגה אמיתית זה יעזור לך-זה טרמפ של הקב"ה, ועכשיו הקב"ה נתן מתנה פורים. מה זה פורים?
אם אדם יאמר: מה, אני יגיד שאני לא יודע בין ארור המן לברוך מרדכי? אני נמצא בעוה"ז, אני שונא את הנחש, אוהב את הזהב, אוהב את הכסף, שונא את ההפסד, שונא את הרשעים, אני שונא את המן ואוהב את מרדכי אבל אני נמצא בעוה"ז. ביום הכיפורים אדם מקבל כוח כזה שהוא יפרוש מהעולם וזה יעזור לו.
ובפורים מקבלים כוח יותר גדול! יום כיפורים כפורים, מה הכוונה? שהאדם מקבל כוח נוסף, שלא צריך לפרוש מהעולם. מה זה נקרא לפרוש מהעולם? ביום הכיפורים אדם פורש מהעולם, הוא מגיע למצב רוחני מסוים, כל אדם לפי דרגתו עושה איזה פעולה לפרוש מהעולם, וממילא הוא מתחיל לעבוד את ה', הוא חוזר בתשובה, לאדם יש זמן תשובה, מה זה זמן תשובה? קצת להתקרב למצב הזה, אמנם אתה נמצא בעוה"ז אבל תחזור בתשובה וקצת תחשוב מה זה נקרא לפרוש מהעולם, אתה אמנם נמצא בעוה"ז, לאדם יש יצה"ר אבל הוא נחשב כאילו אין לו יצה"ר, כי הוא פרש מהעולם הוא עשה איזה משהו, הוא עבד את ה' וחזר בתשובה בעשרת ימי תשובה, לפני כן הוא הכין את עצמו, עכשיו לפי ההכנה הוא מקבל יותר מהמנה הראויה לי.
וההכנה זה לא מספיק, כי עדין יש לך יצה"ר, אתה יכול להגיד שאין לך יצה"ר? נכון, בעשרת ימי תשובה צמת ועשית תשובה, למדת תורה, אבל אין לך יצה"ר?! ודאי שיש לך יצה"ר! ביום הכיפורים אתה מקבל מצב כזה שכאילו שאין לך יצה"ר, יצה"ר לא שולט, יש לך יצה"ר בתוך הלב אבל הוא לא שולט, הוא לא
מפריע לך, אתה מקבל כוח כאילו שאין לך יצה"ר אעפ"י שיש לך יצה"ר, זה טרמפ של ה'!
יום פורים יותר מזה! כמו שאומרים יום הכיפורים כפורים, יום הכיפורים הוא רק כמו פורים, פורים זה יותר. בפורים יש הארה גדולה יותר, אתה לא צריך לעשות הכנה מראש בעבודת ה' להתקרב למצב. לחזור בתשובה, לצום, להיכנס לענינים של פרישות מהעולם, ודאי שצריך לעשות! כל אדם לפני פורים צריך לעשות הכנה רוחנית, מי שלא עושה הכנה רוחנית אין לי מה לדבר איתו בכלל... ודאי שצריך לעשות, אבל זה לא עיקר ההגדרה.
ביום הכיפורים עיקר ההגדרה היא: לעשות תשובה, לפרוש מהעולם, לצום, להגיד סליחות, להתאבל על העבירות, לעבוד את ה', להתפלל יותר, ללמוד יותר.
לפני פורים אין מצוה ללמוד מאשר כל השנה, ודאי שיש ענין של הכנה רוחנית, אבל זה לא ההגדרה של היום. אז מה ההגדרה של היום? איך עכשיו אני יהיה במצב כזה שאני לא יהיה בעולם? אלא עכשיו בפורים אתה עובר קומפלט לעולם אחר, בלי מצוות ובלי מאמץ ממך!
יש לך מצוה לשתות יין, והכוח של היין זה דבר מיוחד, "נכנס יין יצא סוד" יין יש לו ענין מיוחד שהוא מוציא את הסוד של העולם. כמו שהיה עם בנות לוט, שהיו צריכים להביא משיח אז "ותשקיע את אביהן יין בלילה ההוא" מאיפה היה להם יין? מלאך הביא. ומאיפה הגיע היין הזה? אלא היה צריך להוציא משיח, ומשיח הוא הסוד של העולם, הסוד של העולם יתגלה על-ידי משיח.
כשיבוא משיח יתגלה הסוד של העולם, ואז כל הניסיונות וכל הקושיות יתגלו על המקום הוא יפרוס את היריעה ואז כל השאלות וכל הקושיות יפרחו.
ידוע הסיפור כשהרמב"ן ראה שאחד התלמידים שלו עומד לעזוב את העולם הוא הלך לבקר אותו, ואמר לו: אני אתן לך פתק וכשאתה תגיע לבית דין של מעלה אחרי שתיפטר, תיתן את הפתק לאחד המלאכים, יש לי שאלות מאוד חמורות לשאול (אז היה מצב של הכנה לגירוש ספרד). הרמב"ן הוא גדול הדור ואם לרמב"ן יש שאלות, צריך להבין שזה שאלות עמוקות ביותר וקושיות עמוקות ביותר, שאפילו הרמב"ן לא הצליח לפתור אותם עם כל הגדלות שלו, הרמב"ן היה גדול הדור בפשט ובעיקר בקבלה. אז הרמב"ן אמר לאותו תלמיד: קח את הפתק ותראה אותו לפמליא של מעלה, וכתב לו קמיע וכתב שם קדוש, ואמר לו: תיקח את השם הקדוש הזה (לרמב"ן יש שם קדוש שיכול לפתוח שערים של פמליא של מעלה) , וכתב על הפתק את כל הקושיות ואמר: אני רוצה תשובות על השאלות. ואחרי שנפטר אותו תלמיד שמו את זה בתוך הקבר בתוך היד של אותו תלמיד (הרמב"ן יכל לעשות דבר כזה) , אחרי ימים ספורים התלמיד בא, התלמיד לא בא מיד, ראה אותו הרמב"ן בהקיץ, כשהוא יצא מבית המדרש הוא ראה אותו נמצא בחלון, ושאל אותו הרמב"ן: א) למה איחרת? ב) הבאת לי תשובות? אמר לו אותו תלמיד ככה: 'אני לא יכול להגיד לך כלום, באתי לשם ולא יכולתי לשאול שום שאלה, רציתי לשאול את השאלות האלה אבל כשבאתי לשם ראיתי את כל המצב של העוה"ז באופן שונה לגמרי עד שכל השאלות האלה שכתבת הם בכלל לא שאלות, א"א לענות תשובות כי זה לא שאלות, א"א לשאול את זה, לא היה פנים לשאול את זה, כי השאלות זה לא שאלות.
זאת אומרת: הרמב"ן שרואה בעוה"ז יותר ממה שאנחנו נראה בעוה"ב, ועם כל זה התלמיד של הרמב"ן שהוא יותר קטן מהרמב"ן, והעוה"ב של אותו תלמיד יותר מהעוה"ז של הרמב"ן, ובאופן כזה אין מקום לקושיית הרמב"ן בכלל, א"א לענות על זה וזה נשאר בקושיה בעוה"ז.
כלומר, שאתה נמצא בהסתר ואני נמצא באור, באור הזה אין מקום לשאלות. מי שנמצא בחושך הוא שואל שאלות וא"א לענות עליהם, תדליק את האור, תמצא תשובה, זה נקרא הסוד של העולם.
אם התלמיד הזה אומר ככה לרמב"ן, כל-שכן וכל-שכן כשיבוא משיח שהסוד הכי גדול יתגלה, ממילא כל השאלות וכל הקושיות וכל הדיבורים יפרחו כמובן כל אחד לפי מה שהוא השיג, כ"א לפי מה שהוא קרוב למשיח. משיח יגלה את הסוד, השאלה היא מי ישמע אותו.
למה נקרא שמו משיח? שהוא משוח בשמן המשחה, משיח מלשון שמן המשחה. מה הענין של שמן המשחה, מה זה כל כך חשוב, למה לא נקרא המשיח בשם אחר? אלא הגמ' אומרת שהיה השמן י"ב לוג שמשחו בו את המשכן, ואת כל הכהנים ואת המלכים (מלך אחרי מלך לא צריך רק מלך שהיה מחלוקת עליו). את כולם משחו בשמן המשחה ולא נחסר ממנו שום דבר, "שמן משחת קודש יהיה זה" זה בגימט' י"ב לוג - ותמיד נשאר אותו הדבר י"ב לוג. כלומר, אתה מושח ומושח ומשתמש בו בכל הדורות מזמן משה רבינו עד זמן חרבן בית המקדש, אתה מושח את בית המקדש, את כלי המשכן, את המלך, את הכה"ג, עושה פעולה ועוד פעולה בשמן ותמיד נשאר ולא נחסר שום דבר ממנו. שיהיה חסר מילימטר אחד? לא, מאות שנים זה נשאר אותו הדבר.שמן המשחה מגלה מצב שאין בו גשמיות.
עכשיו נשאל: השתמשו בשמן הזה ולא נחסר שום דבר, איך זה יכול להיות? השתמשתי עוד פעם ועוד פעם ולא נחסר שום דבר? כתוב על שרה אמנו"עיסה מצויה משבת לשבת", אוכלים את העיסה והיא נשארת אותו הדבר, אתה אוכל ולא נחסר שום דבר. אצל אליהו הנביא היה גם-כן אותו הדבר"כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר". אליהו הנביא הולך ושואל: אפשר לקבל כמה כפיות קמח? והיא אומרת לו: אני לא יכולה לתת לך. אומר לה אליהו הנביא: יש מצוות הכנת אורחים. היא אומרת לו: יש לי רק כפית קמח אני והבן שלי נאכל ומחר נמות שנינו, ובסוף כתוב "כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר ה' אשר דבר ביד אליהו", מה הכוונה בזה, אדם אוכל ואוכל, ולא נגמר? איך זה מתפרש?
אבל את זה עוד אפשר להבין, אפשר להגיד שצדיק שאוכל האכילה היא לא גשמית, צדיק אוכל דבר גשמי?! הרי אכילה זה דבר גשמי, וכי דבר גשמי תופס מקום אצל צדיק?! אז אפשר להגיד שכיון שאצל הצדיק זה לא תופס מקום אז ממילא זה גם לא מחסר. כשהנביא אוכל, זה לא דבר גשמי, הוא לא לוקח לעצמו. אצלנו כשאדם אוכל הוא לוקח לעצמו, אבל כשהנביא אוכל מה הוא עושה כאן? איזה תיקונים הוא עושה כאן?! דבר גשמי לא תופס מקום אצל אליהו הנביא, דבר גשמי יש לו הגדרה אצל אליהו הנביא? אתה יכול להגיד הוא עושה דבר גשמי הוא אוכל, אבל זה לא תופס אצלו מקום, אז ממילא זה לא נחסר כי אין לו הגדרה גשמית.
זה גם-כן דבר נפלא ביותר, אבל תשמע, כאן יש שמן המשחה שלא עושים בו דבר גשמי, עושים בו משיחה של כהנים גדולים, של בית המקדש, מלך, כל זה ענינים של מצוות, אתה לא יכול להגיד אני מתעלם מהמציאות אני כאילו מושח ואני לא נמצא. אתה יכול להגיד אני אוכל באופן מעל לדרך הטבע אז אני לא אוכל, אני מתפרנס מהלחם וכאילו לא אוכל, אני מלאך, אליהו הנביא מלאך הברית. אבל בשמן המשחה אני לא יכול להגיד אני מושח את עצמי ולא מושח, זה מצוות עשה למשוח, אתה חייב להשתמש בשמן המשחה, זה חיוב, זה מצווה. כאן להגיד שאתה לא מחסיר זה יותר חידוש.
דבר של מצוה כזאת שאתה חייב להשתמש חייב להשתמש בגוף השמן ובכל זאת לא נחסר זה "סוד ה' ליראיו" דבר מעל לדרך הטבע. אתה לא יכול להגיד עכשיו אני מתבטל מהגשמיות, זה גם-כן לא מספיק, אתה צריך להגיע לשורשים שאפילו הרוחניות לא מחסרת אותך, ואת זה משיח מגלה.
מלך המשיח מגלה מה זה נקרא שמן המשחה. משיח מגלה שגם דבר רוחני גם-כן לא מחסיר אותו, וזה על-ידי נקודת אין סוף. גם בנקודת אין סוף שבתורה זה עדין לא מובן, גם בגילוי אליהו זה עדין לא מספיק, צריך נקודת אין סוף לגלות את זה יותר מהתורה, זאת אומרת זה כזה מצב של "נותן התורה", זה דבר שאין לנו השגה בזה, זה נקרא "סוד ה' ליראיו".
עכשיו כשהולכות בנות לוט להוציא את המשיח על-ידי היין, מאיפה יש להם יין הרי סדום חרבה? אלא הביא להם את זה מלאך, למה? להוציא את ה"סוד" הזה לעולם. "סוד ה' ליראיו" הסוד הזה מתגלה בזמן משיח. רואים שהיין הזה של פורים זה יין מיוחד!
כתוב בגמ' שיין עולה בגימט' שבעים כמו סוד, כנגד "שבעים" נפש מישראל, וכל השבעים האלה זה ענין של "סוד ה' ליראיו".
אנחנו אומרים "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה", שבעים זקנים. אז ממילא יין זה שבעים וסוד זה שבעים, וזאת אומרת שהוא מוציא את הסוד של העולם.
על-ידי היין יצא הסוד של העולם. ממילא, אדם יש לו קושיות, יש לו המן הרשע, יש לו עמלק, יש לו ערב רב כמו שיש היום, יש לו צרות וייסורים, יש גזירות רעות בעם ישראל, אבל כשיתגלה הסוד הזה על-ידי המשיח, כל הקושיות והייסורים יפרחו.
יש לך גזירה יותר קשה מאשר הגזירה של המן הרשע שגזר להשמיד להרוג ולאבד את כל עם ישראל ביום אחד? היטלר ימש"ו לקח לו חמש שנים לקחת שליש מעם ישראל, וכאן המן מדבר לא על שליש מעם ישראל אלא על כל עם ישראל "ביום אחד", זאת אומרת ביום אחד להרוג את כל עם ישראל, מי יכול להבין את הגזירה הזאת? להרוג חמש עשרה מיליון איש, מי יכול להבין את זה? לקחת שש מליון יהודים בארבע וחצי שנים זה היה מכונת הרג נוראה ואיומה (מי שהיה בשואה יודע, שם מסופר סיפורי זוועה שממש לא פסקו מלהרוג אף פעם). כלומר, היטלר הרג הרג נורא ואיום ולקח לו ארבע וחצי שנים והרג רק שליש מעם ישראל, לקחת את כל עם ישראל ביום אחד יש לך גזירה יותר קשה מזו! מי יכול בכלל להסביר מה הפירוש להרוג חמש עשרה מליון איש ביום אחד, איך זה אפשרי בכלל במציאות! וכתוב במגילה "ביום אחד", איך אפשר בכלל במציאות להרוג ביום אחד חמש עשרה מליון איש, זה לא מציאותי! אלא זה רק כוח של המן הרשע שהוא מעל לדרך הטבע. להגיד להרוג את כל עם ישראל ביום אחד, תגיד בשני ימים, חמש עשרה מליון איש, תיתן טיפה לנוח, תן לפחות כמה ימים להרוג אות אומר המן: לא! הוא יודע ביום הזה צריך להרוג את כולם ואם לא היום הזה, זה לא ילך. היום הזה יכול להיות או שיא לטובה, או שיא לרעה, זה אמת לאמיתה. אם ביום הזה המן הרשע היה מצליח הוא יכול להרוג את כל עם ישראל "ביום אחד", שזה דבר בלי שום הבנה בגזירה הזאת. אפילו פרעה לא גזר להרוג את כולם ביום אחד. פרעה גזר "כל הבן הילוד" "עבודת פרך", אבל לא ביום אחד. תשמע, אתמול היה עם ישראל חמש עשרה מליון איש, מחר אין עם ישראל, זה לפי התכנית שלו. אין גזירה כזו, לא מצינו בעולם אף פעם כזאת גזירה קשה, ואם הוא היה מצליח זה הגרוע ביותר, הוא יכל להגיע למצב כזה שאיך שעם ישראל יראה, רק ה' יודע.
מצד שני, אם זה לא מצליח, זה שיא הטוב שיכול להיות לעם ישראל, כי "זה לעומת זה עשה אלקים".
עם כל השאלות שיש היום, כל הקושיות שיש היום, אתה יכול להקשות קושיה יותר מהקושיה על המן הרשע?! תשמע, המן הרשע הוא כזה משוגע, כזה רשע מרושע, בגלל אחד שלא משתחווה לו הוא רוצה להרוג את כל עם ישראל בכזאת גזירה קשה שא"א לתאר אותה, בגלל שאחד פגע בכבודו קצת בשביל זה הוא עושה כזה דבר. אפשר להבין כזאת גזירה? אפילו השרץ הגדול ביותר לא יעשה ככה, להרוג את כל עם ישראל ביום אחד, וגם לא ביומיים.
אם היתה גזירה כזו להרוג את כל עם ישראל ביום אחד, ממילא כל הגזירות שיש היום בעולם, שהיום יש גזירות קשות והרבה הסתר פנים, גזירות עמלק, גזירות ערב רב, כל הגלויות, והכל מרוכז בגזירה הזאת של המן הרשע. אם אנחנו נבין את הגזירה הזאת, את ההסתר פנים הזה, אם אנחנו נבין שיש להכל רקע בהיסתר פנים הזה, אז את כל הדברים האחרים כבר ממילא נבין, כי הגזירה הזאת היא הכי קשה שיש, לא שייך גזירה יותר קשה מזה.
אפילו נבוכדנצר לא עשה את זה, להרוג את כל עם ישראל ביום אחד, נבורזדאן שר צבאו הרג מאתים ואחת עשרה רבוא, ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא על אבן אחת אבל הוא לא הרג את כל עם ישראל ביום אחד. מי שקורא את הגמ' בגיטין שהוא רצה להתגייר, הלב לא מקבל את זה, ואח"כ כתוב שרצו להעמיד מבניו שגם-כן ילמדו תורה, אז אמרו מלאכי השרת אחד שהרג כל כך הרבה על אבן אחת וכו' ולא זכה שבניו יהיו מלמדי תורה, אבל זכה להתגייר, כשלומדים את הגמ' הזאת אומרים: ב"ה שהוא לא זכה שבניו ילמדו תורה, אתה שוחט מאה ועשר אלף איש על אבן אחת, טוב שלא זכית, הלב לא מקבל את זה, מה הפירוש שהם ילמדו תורה? א"א לסלוח, רק ה' יכול לסלוח, אבל לנו הלב לא נותן! מה הפירוש אתה שוחט מאה אלף איש על אבן אחת? זה נורא ואיום!
וכל זה דבר קטן לעומת מה שהמן הרשע גזר. ממילא כל ההסתר פנים שיש, כל הגזירות, כל מה שיש היום, הכל בטל, הכל נמצא בשורש של הגזירה הזאת.
אם הסוד הזה יתגלה, אז הכל יתבטל! אם הסוד הזה מתגלה, הכל מתגלה! הכל כלול פה זה התמצית של הכל, אם הדבר הזה שהוא הכי קשה מתגלה, אם תבין את הרקע הזה ומסתלק ההסתר פנים הזה, הכל יתגלה. זה נקרא "סוד ה' ליראיו", הסוד הזה יתגלה על-ידי היין.
פורים זה טרמפ חדש.
אתה נמצא בתוך העוה"ז הדומה ללילה, איפה הסוד? הסוד ממך והלאה! אתה נמצא בתוך הנגלה שבנגלה שבנגלה, בתוך החושך שבחושך, איפה הסוד? לא יודעים בכלל איפה הסוד.
אבל אין הכי נמי, אני אדם גשמי, נמצא בתוך עוה"ז, בתוך העבירות, בתוך החושך, הכל נכון, אבל עכשיו אני מקבל אפשרות להגיע למצב יותר גבוהה, זה "סוד ה' ליראיו".
למה? כי היום הזה יום גדול מאוד, היום הזה הסיטרא רצתה לתפוס אותו, למה? כי היום הזה הוא יום מרכזי בשנה, יותר מיום הכיפורים (במידה מסוימת) אם אתה המן הרשע מצליח, אז כל עם ישראל נמחק אתה מצליח להרוס את כל העולם וכנגד זה אם אתה לא מצליח, אתה מצליח להגיע למצב בדיוק הפוך
שהאור הכי גדול יתגלה, כי "זה לעומת זה עשה אלקים". אם אתה מצליח אתה הורס את הכל, אם אתה לא מצליח, אתה בונה את הכל, ממילא זה נקרא סוד, והסוד הזה מתגלה, אדם נמצא בתוך הגשמיות, בתוך עוה"ז, אבל הוא יכול להגיע למצב של סוד. מה זה סוד? יכול להגיע לעולם הנסתר. אתה יכול להגיע לעולם הנסתר בלי תשובה! זה כוחו של היום הזה, עיצומו של יום! אתה מקבל עכשיו כזה כוח בתוך היין שיהיה של משיח, "כוסי רוויה" של דוד המלך של סעודת משיח שיזמן על הכוס לעתיד לבוא, וזה אותו יין של בנות לוט במערה, היין נשאר ונשאר ונשמר, עם כל הצירוף של היין של הנסכים שהיה במזבח ־ שהיו מנסכים בשיטים "ומנחתם ונסכהם", "שיתין" שהיה יורד לשיתים ונשאר לעולם, הגמ' אומרת (סוכה מט.) שהיה יורד למקום שהיה משם מעשה בראשית והשיתים של המזבח היו בנויים שם במקום שהושתת העולם, והיין הזה היה יורד למקום שממנו הושתת העולם, מה אכפת לי שהיין ירד וישאר לעולם, מי משתמש בו? מי רואה אותו? מה כל כך צריך לשמור עליו שישאר וישאר וישמר כל כך הרבה שנים, עשרות שנים, מאות שנים? אבל כל היין מצטבר ומצטבר וזה הסוד של העולם, כל היין מצטבר ונכנס למעשה בראשית והוא יתגלה לעתיד לבוא. היין הזה התחיל בבנות לוט, והמשיך אצל הקרבנות, ונגמר ב"כוסי רוויה" של דוד המלך. כל היין הזה הוא הסוד של העולם שיתגלה. כל הקרבנות, כל בית המקדש, זה כוח שמגלה, זה כוח קדושה שמאיר לעולם, ואח"כ זה מאיר את הסוד, ואח"כ זה מאיר את החושך של העולם, ואח"כ זה מגלה את הכל.
ובפורים האדם יכול להתחבר לדבר הזה. ולכן פורים הוא יותר מיום הכיפורים אפילו בלי תשובה ובלי הכנה מקודם.
ביום הכיפורים אני פורש מהעולם, אני מקבל לפי יחס מסוים, כאן בפורים אני נשאר בתוך העולם לגמרי, עושה סעודה, לא פורש בכלום מהעולם, ומקבל טרמפ. אתה לא פורש מהעולם, והפוך אתה נמצא בתוך העולם עושה את הכל רגיל, ואתה מקבל טרמפ!
אומרים שכל העוה"ז הוא כנגד השנה, בניסן מתחיל השנה ונגמר בניסן. העולם גם־כן מתחיל בניסן ונגמר בניסן "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל". "החודש הזה לכם ראש חודשים" ־הלב של עם ישראל מתחיל בניסן, "ובניסן עתידין להיגאל". פירוש: ניסן זה כל העולם.
זאת אומרת: שעם ישראל יצא ממצרים זה נקודת ההתחלה, יצי"מ זה הלידה של עם ישראל, כמו שאומרת הגמ' במסכת שבת (קכט:) שכל מה שכתוב בספר יחזקאל בפרק ט"ז, עשו לעם ישראל שיצא מהמדבר, שם יש משל שנמשלו לתינוק, סכו אותם בשמן, "בדמיך חיי", וכל מה שכתוב שם על עם ישראל, עושים לתינוק בשבת. פירושו: שעם ישראל נקרא תינוק שנולד ביצי"מ, ככה זה מתפרש.
מתי זה נגמר? העולם של עם ישראל מתי יגמר? ביאת המשיח זה גם יהיה בניסן.
אז מה זה חודש אדר? זה הסוף. זה למעשה הגאולה.
אדר הוא למעשה הסוף, בניסן יהיה קידוש לבנה חדש, של משיח, זה כבר התחלה חדשה. עם ישראל התחיל בניסן, ועוד פעם בניסן התחלה חדשה בקומה שנייה.
קומה ראשונה התחילה ביצי"מ, עוה"ז, קומה שניה תתחיל בזמן משיח, בניסן הבא ששם "עתידין להיגאל", זה יהיה קומה שניה.
אבל מה עם הקומה הראשונה? קומה הראשונה עתידה להיגמר, בסוף אדר. היא התחילה ביצי"מ ומגיע ומגיעה עד סוף קומה ראשונה, חודש אדר בסוף וקומה שניה.
מתי זה העיקר של חודש אדר? בט"ו, כי בט"ו הלבנה במילואה-י"ה דהויה, תמיד עיקר החודש בט"ו, בט"ו הלבנה במילואה, בארבע עשרה ימים הראשונים והאחרונים זה עולה ויורד, אבל לבנה במילואה זה תמיד בט"ו, זה יום החמש עשרה. כמו שלמה המלך ארבע עשרה דורות לפניו מאברהם אבינו, ואחרי זה משלמה עד צדקיה מלך יהודה שחרב בית המקדש, זה עוד ארבע עשרה שנה, זה עליה וירידה ושלמה הוא החמש עשרה. הדור של שלמה המלך הוא הכי משובח, בית המקדש נבנה בימיו, כמו שאומר הזוה"ק ובמדרש.
אז חודש אדר הוא למעשה שמסיים ומכין את הגאולה, והעיקר של חודש אדר, ט"ו לחודש, כאן בפורים יש את הכוח הזה לסיים את העולם. מה זה לסיים את העולם? לגלות את הסוד של העולם. אח"כ קומה שניה, ניסן הבא, ניסן הבא זה ענין של ימות המשיח ותחיה"מ, לכן המזל של חודש אדר הוא דגים, ודגים הוא המזל היחיד שהוא לשון רבים, אין אף פעם לשון רבים בכל המזלות (חוץ ממזל תאומים של סיון, אבל תאומים זה לא ראיה ללשון רבים כי תאומים כל החפצא שלו זה תאומים, אבל דגים אתה יכול לומר מזל דג, הענין של תאומים זה שתים, תאומים זה ההגדרה זה החפצא) לשון רבים לשמה זה רק בדגים, מה הפירוש דגים? מיעוט רבים שתים, כמה זה ריבוי של רבים? אין סוף. כשאמרת דגים הגדרת כמה דגים? לא הגדרת, לא מוגדר פירושו של דבר: דבר שאין לו שיעור אין סוף, זה "סוד ה' ליראיו", א"כ זה דבר שאין לו שיעור, כלומר הדבר הזה לא מוגדר לא מצומצם, אין את הצמצום של עוה"ז.
בפורים אדם מקבל טרמפ, אעפ"י שאמרנו שלא צריכים לעבוד בשביל זה, לא כמו יום הכיפורים שצריך לצום וכו', אבל בכל זאת תיקנו תענית אסתר כדי לזכור משהו, אעפ"י שלא צריך לפרוש מהעולם אבל בכל זאת צריך להיות בן אדם. אדם שבכלל לא עובד את ה' א"א לדבר איתו על זה, אדם שלא עובד את ה' כל הלקסיקון הזה לא מדבר אליו, זה לא עובד אצלו. ודאי שלא צריך לפרוש מהעולם, לא כמו יום הכיפורים, אבל בכל זאת צריך לעבוד את ה' להשקיע ראש, אמרו לך: בכל זאת תשקיע ראש יום אחד לפני פורים תצום יום אחד, תעשה תשובה, בלי תשובה לא הולך כלום, אם אתה נכנס עם כל הגשמיות בטח שא"א לדבר איתך, כל המהלך הרוחני לא מדבר אליך כי יש לך עור של פיל ולכן לא נכנס כלום לא חודר כלום, קודם תוריד את העור של הפיל תעשה הכנה משהו וזה ודאי שצריך.
אז יש לנו את הזמן הזה כל אחד שיעשה הכנה מה שהוא יכול, לא צריך הכנה כמו של יום הכיפורים אבל הכנה בטח שצריך, בלי הכנה בכלל א"א, כידוע שכל דבר צריך הכנה. ממילא צריך לנצל את הזמן הזה, את הטרמפ הזה שה' נתן ולהשתמש בו, ולהשתמש בו כוונה על-ידי הכנה רוחנית ומילא יהיה כאן גילוי. ההכנות של גדולי ישראל זה היה נורא ואיום, על הרבי מסטמר הקודם מסופר שהוא היה מתפלל כל יום באחד עשרה בבוקר. פעם אחת התפילין נפסלו לו, הוא הלך לסופר בלילה שיסדר לו את התפילין, ואמר לו: אני צריך מחר מיד בעלות השחר שיהיו אצלי התפילין. אמר לו הסופר: "תשמע, אני לא יודע אם אני יספיק עכשיו בלילה, אבל בין-כך מתי אתה מתפלל? באחד-עשרה, עד אחד-עשרה אני מבטיח שיהיו התפילין מוכנות'. אמר לו הרב: לא, אני צריך את התפילין מיד בבוקר. אמר לו הסופר: "למה? אתה מתפלל באחד-עשרה, עד הבוקר אני לא יצליח". אמר לו הרבי מסטמר: 'תשמע, אני קם בחמש בבוקר ואני רוצה מיד להתפלל, אני מצד עצמי רוצה מיד להתפלל, רק שאני לא יכול בלי הכנה.
אני רוצה את התפילין בבוקר כי אני רוצה מיד להתפלל, מה שאני לא מצליח זה מחמת אונס שאני עדין לא מוכן, אבל מצד הרצון אני רוצה מיד על הבוקר להתפלל, מה שאני לא מסוגל בפועל זה בגלל שצריך הכנה, אז מחמת אונס אני עדיין לא ראוי".
ועל החוזה מלובלין מסופר שהוא היה מסתגר תמיד ביום שישי כמה שעות לפני שבת ולא היו יודעים מה שהוא עושה. עד שבא פעם אחת ר' נפתלי מרופשיץ ונכנס מתחת למיטה, והחוזה תפס אותו והוא ברח מרוב פחד אבל זה לא נוגע לעניננו, אבל הוא מספר שהוא ראה: שהחוזה הולך הלאה והלאה בחדר ואומר את הפסוק "ולרשע אמר אלקים מה לספר חקי", ועוד פעם הוא חוזר בתשובה, עוד פעם בוכה ועוד פעם אומר "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך" ועוד פעם חוזר על הפסוק כמה וכמה פעמים, עד שאח"כ הוא מוציא ספר תורה מההיכל וקורא שנים מקרא ואחד תרגום. זה הכנה לשנים מקרא ואחד תרגום של החוזה מלובלין שאומר על עצמו "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי" בזמן שהוא גדול הדור ויש לו רוח-הקודש, אצלו פרוס כל העולם לפניו והוא אומר שצריך הכנה לשנים מקרא ואחד תרגום. זה לא הכנה ליל הסדר או לשופר בר"ה שזה פעם בשנה, לא! הוא צריך הכנה לשנים מקרא ואחד תרגום, אצלנו בכלל לא קוראים את זה, ואם קוראים את זה, זה בקושי. החוזה היה עושה הכנה ותשובה והיה הולך אנה ואנה כמה שעות רק בשביל להוציא ס"ת ולקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, במי ומדובר כאן? בחוזה מלובלין שהוא גדול הדור. זה נקרא שצריך לכל דבר לגשת מתוך הכנה!
ויה"ר שנזכה בע"ה לשתות יין משומר בקרוב. (יין משומר הכוונה לשמור את עצמו שלא ישתמש ביין).