מבט האמת
ראיתי פעם שמישהו דיבר דברי תורה, והוא התלהב בדברי תורה שהוא אמר, היה נראה לי, שלפי מה שהוא מתלהב, שהוא ממש יכול להיות גדול הדור, אחרי זה כאשר הוא נכשל במידות רעות בזמן שמישהו הכעיס אותו, באופן אוטומטי ירד לי כל הערכה אליו, ממש כמאן דליתא. בהתחלה ראיתי שהוא ממש מתלהב, וממש סברתי ותמהתי, שלפי ההתלהבות הזאת למה הוא לא גדול הדור? אחרי שהוא נכשל במידות רעות הבנתי, ירד לי כל האוויר שהתלהבתי ממנו בשנייה אחת.
כל הערכה שהיה לי אליו, פתאום במשפט אחד היא נפלה, במעידה אחת של דקה אחת, הכל נפל, הוא לא מעד מעידה קשה, פשוט מישהו הרגיז אותו מאוד (לפי דעתו) , אני חושב שזה לא נקרא להרגיז, והוא סבור שזה כן נקרא להרגיז, וזו היתה המעידה שלו, פשוט מישהו עשה לו מעשה מסוים והוא כעס, ואני סבור שהמעשה לא נקרא להכעיס, אז בדקה הזאת שהוא כעס, ירד לי הכל, ואולי נשאר לי אחוז ממה שהוא אמר (כי באמת הדברים שהוא אמר הם נכונים).
ראיתי שזה נוגע לכל אחד ואחד, זה ראיה לכל האחד.
והכוונה היא כזאת: כל אחד יכול לעשות מעשים חיצונים, אבל ההגדרה האמיתית נקבעת לא לפי מה שנראה, כי יכול להיות שבדבר אחד קטן האדם ימעד, אבל אדם על עצמו לא רואה את זה, כאשר ראיתי את הדוגמה הזאת על אחרים, לקחתי את הדוגמא הזאת לעצמי, אדם לגבי עצמו לא רואה את האמת, אדם אומר לעצמו: "עשיתי עבירה קטנה, מה זה משנה לגבי מה שעשיתי קודם"? לגבי אחרים, רואים את זה מיד על המקום, אדם לגבי השני הוא אובייקטיבי מאוד והוא רואה את מבט האמת, למשל; אני רואה דרשן שדורש שעתים ויותר, בדרשה שלו הוא עושה קידוש ה' שאין כדוגמתו, ואין לי ספק שזה דבר גדול ועצום, אבל אף על פי כן שזה דבר גדול מאוד שמעורר התפעלות, בדקה אחת שאני רואה שהוא כועס על מי שהרגיז אותו לפי דעתו, בזה יורד לי כל האוויר לגביו, אם כן איך זה יכול להיות, לכאורה זה לא מסתדר, אדם לגבי עצמו אומר: "הוא הרגיז אותי ואני לא מלאך, וזהו הכל בסדר", הוא מבקש סליחה ומיד הוא שוכח שהוא כעס, אבל לגבי השני, הכל ירד, נשאלת השאלה למה זה ירד? "אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם בצרים באו לך הלוא ישאירו עללות", אם אתה מבקר איזה אדם, אתה מעביר עליו ביקורת, זה בסדר, הביקורת היא כך וכך אבל שירד כל האוויר, למה? זה לא מובן, אלא האדם רואה את השני במבט האמת, ובמבט האמת הכל יורד.
מבט האמת אומר: אם אתה אומר דבר שאתה לא עומד בו זה מצחיק. ממילא הדברים שאתה מדבר נקראים "בלון הפורח באוויר" ואין להם קיום, לכן מיד כלפי האמת יורד לאדם כל האוויר כלפי השני וכמעט שהוא לא מעריך אותו, ואילו לעצמי, בכלל לא יורד לי האוויר, מחר אני כבר ישכח שכעסתי וישאר לי רק הרושם הטוב שעשיתי, ואני יאמר: "תשמע עשיתי כך וכך מגיע לי צל"ש..." ואת החיסרון אני ינסה להעלים.
לפי זה רואים שמבט האמת, הוא כזה: אם אני לגבי השני רואה שזה מוריד לי מיד את כל האוויר, סימן שזה מבט האמת! כי אם זה לא אמת, למה אני חושב על זה? סימן שזה המבט שה' מסתכל עלינו גם כן ככה במבט כזה, אמנם אסור להגיד "ה' חושב עלינו", כי זה קצת הגבלה שאני אומר "ה' חושב עלינו ככה". כי כאשר אני אומר "ה' חושב עלינו ככה", זאת אומרת שאפשר לחשוב אחרת, ואני עכשיו מברר מה ה' חושב ומה הם הכללים של ה', ולפי הכללים של ה' לפי הקטגוריה של ה', כך אני מתנהג, כלומר, לא שה' חושב, ואני צריך לדעת מה הוא חושב כדי שאני ידע איך להתנהג, כי אין דבר כזה שה' חושב, ה' לא חושב בכלל, ה' זה האמת, כאשר ה' חושב זו האמת, אין מושג כזה ה' חושב.
כאשר אני אומר "ה' חושב" זה נראה כאילו יש קטגוריה כזאת וכזאת וה' חושב כך, ואני צריך לעשות לפי הקטגוריה הזאת, ובאמת אין שום קטגוריה ומי שאומר אחרת הוא טועה, כי זה הרובד האמיתי, זה האמת, מי שאומר אחרת הוא טועה.
אז ההגדרה של מבט האמת שבו ה' מסתכל עלינו, היא כפי שאנו מבקרים את החבר, זה מבט האמת. ואם זה מבט האמת, אז זה מחייב אותנו שהמעשה צריך להיות מהמבט הפנימי, שבו ה' מסתכל עלינו, ובמבט הפנימי לכל אחד ואחד יש מבט אחר לגמרי.
לדוגמא; מסופר כשנפטר הרמ"ק (רבי משה קורדובירו) כאשר הגיע זמן הקבורה, פתאום התחילו להסתפק איפה לקבור את הרמ"ק ובאו ושאלו את האריז"ל איפה לקבור את הרמ"ק? פתאום התערב אחד התלמידים ואמר: "מה אתם מסתפקים אני רואה עמוד ענן פה, העמוד ענן היה הולך עכשיו הוא עומד זה סימן שצריך לקבור את הרמ"ק פה". אמר לו האריז"ל תוך כדי דיבור: "מה שאמרתה זה נכון, ואני לוקח אותך חתן לביתי", אותו תלמיד התרגש מאוד מזה שהאריז"ל אמר שהוא לוקח אותו חתן לביתו, והלך לפוש בצהרים וראה קרי, כשבא אותו תלמיד להאריז"ל בלילה, אמר האריז"ל: אני כבר לא לוקח אותו חתן לביתי, ואמר האריז"ל לאותו תלמיד: "על פניך ראיתי שכבר מעכשיו אני לא יכול לקחת אותך חתן לביתי", למה? מה הכוונה בזה? אלא הכוונה היא פשוטה מאוד: הדרגה לראות את עמוד הענן שמראה איפה הרמ"ק צריך להיקבר זו דרגה מאוד גבוהה, מי יכול לדעת מה הדרגה של הרמ"ק ומה הדרגה של מי שרואה את עמוד הענן הזה, ובכל זאת, האריז"ל אמר: "זה לא פנימי". גם דרגה כזו בשביל האריז"ל זה לא פנימי. כי אם אתה יכול להיפסל אחר כך, אז גם מה שלפני זה ראיתה את העמוד ענן זה נקרא חיצוני, אף על פי שגם זה דבר פנימי, ולגבינו זה סוף העולם (לראות את העמוד ענן) , בכל זאת אומר האריז"ל לפי הדרגה הפנימית, גם דבר כזה זה לא פנימי אצלו.
זה לגבי הדרגה של האריז"ל, שאצלו הדרגות הם פנימיות מאוד, ולכן אצל האריז"ל גם לראות מלאך זה יכול להיות דבר חיצוני, כמו אצלנו לקפוץ בשמונה-עשרה כלומר, לגבי האריז"ל לראות מלאך זה גם דבר חיצוני כי לגביו זה אותו הפרופורציה. אצל האריז"ל זה יחס כזה, ואצלנו זה יחס אחר, כל אחד ביחס שלו, אבל זאת הכוונה.