למי נושא עוון
כל התורה משמחת, יש דברים שרואים בהם את השמחה, ויש דברים שלא רואים בהם את השמחה, כשנפטרה אשתו של הרב שלמה זלמן אויירבך זצק"ל בחיי אמה, אף אחד לא העיז להודיע לאמה שהייתה מעל גיל תשעים, שלחו את הרב שלמה זלמן אויירבך זצוק"ל, הוא נכנס לחדר ואמר לה: "כל מה שהשם עושה תמיד זה שמח, לפעמים מבינים למה זה שמח, ולפעמים לא מבינים למה זה שמח, עכשיו השם עשה דבר שהוא בוודאי שמח, רק אנחנו לא מבינים למה זה שמח", ואז הוא סיפר לה את הבשורה, ויצא מהחדר ופרץ בבכי סוער, אבל כשהוא אמר לה את זה, הוא היה בישוב הדעת.
אז התורה כולה משמחת, מי שיותר צדיק רואה את השמחה יותר, כי הראיה דרך המשקפיים שלו היא יותר שמחה, מי שפחות צדיק רואה דרך המשקפיים שלו פחות שמחה, שמח וצדיק זה אותו דבר זה מקביל, כי המעיין של השמחה זה התורה, "ועבדת את השם אלוקיך בשמחה", אין שמחה אחרת, אם אתה רואה אדם שהוא שמח באמת- הוא צדיק, ואם הוא לא שמח, אפילו אם הוא עושה מעשים טובים, סימן שהוא לא התחבר אליהם כי אם הוא היה מתחבר אליהם הוא היה שמח, למשל: אחד אמר "אני אכלתי ואני לא שבע" יש כאן בעיה, כנראה שהעיכול שלך לא בסדר, כי איך זה יכול להיות שאתה אכלת ואתה לא שבע? כאשר עושים מעשים טובים ולא שמחים זה אומר שהאוכל לא התעכל, כלומר, עשיתי את המעשים בחוץ אבל הם לא נכנסו לורידים, אפשר לעשות את התורה מהורידים או מהידיים, אבל בידיים זה עדיין לא עיכול, אם עשית מהורידים זה כן יכנס, אם לא מהורידים לא יכנס, עם השמחה של התורה אתה יכול לעבור את כל העולם בשמחה עצומה בלי להרגיש כלום, כולל כל הצרות שבעולם שעברו ישראל, ומי ששמח אף פעם לא נכשל ואף פעם לא נפגע מזה.
דוגמא לתורה משמחת: י"ג מידות רחמים הן כנגד י"ג חודשים שבשנה מעוברת וכנגד השבטים כי יוסף זה שניים. שנה מעוברת היא יותר מעולה משנה שאינה מעוברת, כמו שאשה מעוברת היא יותר משובחת מאשה שאינה מעוברת, אשה מעוברת זה יותר קדוש יש לה יותר כח כי נוסף בתוכה רוח חיים, כך גם שנה מעוברת יש לה יותר כח. שנה מעוברת זה שמחה, יש לך עוד חודש ללמוד תורה, כשאני שומע שהשנה מעוברת אני שמח מיד, כי אני אומר ברוך השם שיש עוד חודש ללמוד תורה, זה מאד משמח, הלוואי שכל שנה תהיה מעוברת, אתה מרוויח חודש נקי וזה טוב, שנה מעוברת היא יותר קדושה לכן גם מוסיפים בתפלת מוסף בשנה מעוברת בכל ראש חודש "ולכפרת פשע", בשנה רגילה אומרים "למחילת חטא" שזה שוגג, "ולסליחת עוון" שזה מזיד, ובשנה מעוברת מוסיפים "ולכפרת פשע" שזה מזיד של מרד.
יש שני סוגי מזיד: "עוון" "ופשע" לדוגמא: אדם אומר "אין לי כח לעמוד בנסיון, אני אמנם יודע שאני לא בסדר אבל אין לי כח לעמוד ברצון של יצר הרע, אני חושב שזה הרצון שלי, אמנם זה לא הרצון שלי, אבל אני חושב שזה כן הרצון שלי ואני לא יכול כרגע להפריד ולומר שזה לא רצון שלי, אני לא יכול לעמוד בזה כרגע", זה נקרא מזיד וזה חמור, אבל יש מזיד יותר חמור של מרד שזה נקרא אני אדיש, דהיינו כן יכול לעמוד בניסיון ולא אכפת לי, זה מרד, ראש חודש יש לו כח לכפר על עוונות, "ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם", מוסף של ראש חודש יש בו קרבן חטאת, שעיר החטאת הזה מיוחד לראש חודש, בשבת שהיא לא ר"ח אין אותו, אז במידה מסוימת עדיף ר"ח על השבת, אי אפשר להגיד את זה על שבת, אבל הגמרא בזבחים אומרת שנקרא מקודש לגבי שבת, נפקא מינה לגבי כבשים, אם יש לנו פחות כבשים, לא יודעים אם להקריב את הכבשים האלה למוסף ראש חודש או לשבת, אז מצד המקודש אומרת הגמרא, יש להקדים את הראש חודש על חשבון שבת, רק הגמרא מסתפקת, אולי כיוון ששבת "תדיר", תדיר עדיף, זה נשאר ספק בגמרא, תדיר ומקודש מי עדיף.
הפרט הזה של "כפרת עוון" זה קדושה, שיש מצב שהדבר הזה מכפר עוון, זה אומר שהזמן הזה קדוש, כי עוון זה טמא כשבא דבר קדוש הוא מוחק אותו, כמו שכתוב על יום הכיפורים "אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך ביום קודשי וקראת לשבת עונג לקדוש השם מכובד, "עונג" זה שבת, "לקדוש השם מכובד" זה יום הכיפורים שהוא מכובד, אתה לא יכול לקרוא לו עונג, כי אתה צריך להתענות בו, והתורה אומרת "עינוי" ועינוי זה לא עונג זה הפוך מעונג, אבל הוא כן מכובד, "לקדוש השם מכובד" זה אהרון הכהן שהוא קדוש ונקרא "קדוש השם", ויום הכיפורים זה קדוש השם, יום הכיפורים נקרא קדוש כי הוא מכפר את הטמא.
ראש חודש הוא מקודש בפרט הזה של הכפרה ולכן עדיף לעשות תשובה ערב ראש חודש, צריך לצום ערב ראש חודש מי שיכול לצום, יש כאלה שעושים יום כיפור קטן, מי שלא עושה יום כיפור קטן, לפחות יעשה לעצמו יום כיפור קטן בלב שלו.
בשנה מעוברת, מוסיפים במוסף "ולכפרת פשע" שהיא מכפרת אפילו על כזה חטא שהוא במרד דהיינו, "אני אדיש, לא אכפת לי", לא בגלל שאני עכשיו בעל תאווה או בעל רצון או שאני לא יכול לעמוד כרגע בניסיון, אלא שאני עושה את זה במזיד מפני שלא אכפת לי בכלל, וזה חמור מאד, לא אכפת לך זה הכי חמור וזה נקרא "פשע", לשנה מעוברת יש כח לכפר על זה, בשנה לא מעוברת אין את הכח הזה, אומרים רק "למחילת חטא וסליחת עוון" ולכן צריכים יום כיפורים על זה, צריכים יותר תשובה, ראש חודש לבד עדיין לא יכול לכפר, על "עוון" הוא יכול לכפר, אבל על פשע, להגיד שאתה אדיש זה קשה לכפר.
ההבדל בין שנה מעוברת ללא מעוברת, זה העניין של השתיים עשרה והשלש עשרה, שתים עשרה שבטים ז"א עדיין לא התגלה "האיתכסיא" של יוסף שהוא שתיים, וזה נקרא שנה רגילה, כי יוסף זה נקרא "פלך שתיקה" אז זה נקרא "איתכסיא" משיח בן יוסף הוא נקרא בהסתר, לא רואים אותו, האחים לא מבינים אותו, מתנכלים אליו ומוכרים אותו, וזה שכתוב "נזיר אחיו", אומר התרגום ורש"י מביא את זה "פרישא דאחיו", הוא היה פרוש, לא מבינים אותו, הוא משונה, "באיתכסיא של איתכסיא זה נקרא משיח בן יוסף, שהוא "פלך שתיקה", לובש מסכה כל הזמן על עצמו, לא מגלה את עצמו, זה נקרא "פלך שתיקה", על הרבה צדיקים אומרים שהיו משיח בן יוסף, על הגאון מוילנא זצ"ל, על רבי שלמה מקרלין זצ"ל והרג אותו גוי בשם ארמילוס, האר"י הקדוש רמז על עצמו שהוא משיח בן יוסף, הוא אמר לתלמידיו "תתפללו שלא ימות משיח בן יוסף" ואומר על זה רבי חיים ויטאל זצ"ל, שכשהוא נפטר בקיצור ימים ושנים לא עלינו, אז הבינו את מה שהוא אמר למפרע שזה היה על עצמו.
משיח בן דוד מגלה את עצמו, הוא פלך הודאה של לאה, אם כן כאשר מתגלה בשנה מעוברת ה"איתכסיא" של יוסף, שיוסף נהיה שתיים זה כח עצום של כפרת עוונות, שזה "ולכפרת פשע", כי מתגלה הסוף.
"אביך צוה לפני מותו לאמר, כה-תאמרו ליוסף, אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי-רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך", "אביך" זה נקרא הקדוש ברוך הוא, "צוה לפני מותו" לפני שהוא מסתלק, דהיינו שהוא באיתכסיא, "שא נא פשע אחיך" יוסף הצדיק יכול פה לכפר על פשע, השבטים קוראים למכירה "פשע", השבטים לפי דרגתם הגדולה והעצומה של "סביביו נשערה מאד", שהם עשו את זה באונס גמור, הרי השבטים בכלל לא חטאו, ואם תגיד שהם חטאו איזה משהו מן המשהו, דק מן הדק, זה וודאי אונס, שהרי כתוב ש"צרפו שכינה עמהם" ואכן הצטרפה שכינה בפועל, כי הם היו רק תשע ולא עשר, ראובן הלך באותה שעה שמכרו את יוסף הצדיק, אז הם היו רק תשע, אלא מה? "צירפו שכינה עימהם", בורא עולם מצטרף איתם לעשר, זה שיא השוגג, הם סוברים שעכשיו הם עושים את הדברים הטובים ביותר שבעולם, ואכן הם עשו תיקונים שאנחנו לא מכירים אותם, זה נקרא שוגג דשוגג אפילו אסור לקרוא לזה שוגג אלא זה אונס גמור.
האחים אומרים ליוסף: "עתה שא נא לפשע" אתה מעלה את זה מאונס לשוגג, משוגג למזיד, ממזיד לפשע, איזה פשע יש פה?! אלא כאשר מתגלית האמת ש"אני יוסף" שכנגד "השם", "אני יוסף" זה גילוי משיח, אז כאשר מתגלה משיח, זה אומר: האונס הגדול הזה שסברת שהוא אונס דאונס הוא נקרא פשע, אונס גמור שעליו נאמר שלא חטא בכלל, צירפו שכינה באותו מעשה, והשכינה אכן באה והצטרפה איתם, בורא עולם כביכול אומר "אני מצטרף איתכם, אני עשירי שלכם", השבטים יכולים ליצור כזה דבר ששכינה תצטרף איתם, ותהיה העשירי שלהם, ולמרות זאת קוראים לזה פשע, תראה איך הקפידו על עצמם, וזאת כאשר מתגלה האמת של האמת האמיתית בסוד עולם הבא, שזה "אני יוסף", כאשר מתגלה האמת הזאת אתה רואה שאפילו אונס גמור נקרא פשע, כי כלפי האמת האמתית שהיא אין סופית באור שלה אפילו החוט שערה הקטן ביותר נקרא פשע, זה פלא לשמוע את זה, זה מפחיד לשמוע את זה, אני לא שמתי לב לזה, אתה מדבר איתי על אונס ואתה מעלה אותו לדרגת פשע.
יוסף הצדיק הוא אכן נושא את הפשע ומסלקו, וכשהוא מסלק את הפשע הזה הוא מסלק את הפשע של כל העולם, אז אתה אומר עכשיו כאשר הוא מתגלה ונהיה כפליים שזה כנגד שנה מעוברת אז אפשר לכפר "כפרת פשע", כמובן שהכפרת פשע הזאת הדרך להביא אותה היא כמו שהגמרא אומרת במסכת ראש השנה, (כולם יודעים את זה, השאלה אם מקיימים את זה) "נושא עוון ועובר על פשע", למי נושא עוון? למי שעובר על פשע, אדם שפוגעים בו והוא עובר על פשע, הקדוש ברוך הוא נושא לו עוון, כמו שמספרת הגמרא בראש השנה שרב הונא בריה דרב יהושע שהיה חולה מסוכן, בא אליו רב פפא החברותא שלו לבקר אותו, וראה שהוא עומד לעזוב את העולם, הוא אמר "תכינו לו תכריכים", לבסוף הבריא רב הונא, איכסיף רב פפא (התבייש) , אני אמרתי להכין לך תכריכים, ואתה הבראת, לא נעים, אמר לו רב הונא "אל תתבייש, באמת אתה צודק", הרי רב פפא יש לו רוח קודש, לא צריך להגיד את זה בכלל, רב פפא שאומר "תכין לו תכריכים" הוא לא אומר סתם, כי אם הבבא סאלי יודע את זה, אז רב פפא בטח שיודע את זה, אז הוא התבייש, מה קורה פה, יש לי איזה עוון שלא ידעתי, איך לא כוונתי לאמת? ענה לו רב הונא: "אל תתבייש, אתה צודק, אכן אני הייתי צריך להיפטר מהעולם, הרוח קודש שלך נכונה, ואכן נפסק עלי דין מיתה, ועליתי לעולם הבא, נקרא לזה מוות קליני, ושמעתי שאומרים "הניחו לו כיוון שהוא לא מוקים במיליה" הכוונה הוא מעביר על מידותיו, ולכן נעביר ממנו את הדין הזה ונשאיר אותו בעולם".
אם כן אדם שאומר "ולכפרת פשע" זה בזכות יוסף הצדיק, יוסף הצדיק יכול לכפר את הפשע של האחים ע"י שהוא נושא עוון, "אני לא אכפת לי כלום מה שעשיתם לי, ואעפ"י ששמתם אותי בבור עם נחשים ועקרבים שבטוח אני מת, כמו שאומרת הגמרא, אדם שנפל באמצע האוקיינוס האטלנטי, אלפיים קילומטר לכל חוף, מוות בטוח, כל כריש יהרוג אותו, (אם אדם נשרט בים, כריש מריח את זה משני קילומטר דרך המים, לא דרך האויר, דרך המים קשה מאד להריח, "מה רבו מעשיך השם") מלבד זה האדם לא יכול להתקיים, אלפיים קילומטר מכל חוף, איך הוא ישחה, כמה הוא ישחה? הוא ודאי לא ישרוד, ולמרות זאת עדיין אשתו אסורה, כי נשאר פרומיל של סיכוי, שאולי גל דחף אותו עד לחוף כמו שאומרת הגמרא, נפל למים שאין להם סוף אשתו אסורה, שמא גל טורד אותו ומעלה אותו ליבשה "א"ר עקיבא פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי מאיר כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך? אמר לי גל טרדני לחברו וחברו לחברו עד שהקיאני ליבשה אמרתי באותה שעה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה", אבל אם נפל לבור של נחשים ועקרבים אשתו מותרת, אין אפילו פרומיל אחד של סיכוי, כי לא שייך שאדם יפול לנחשים ועקרבים והם לא ינשכו אותו, אם אדם רואה נחש ועקרב לידו, יכול להיות שהם לא ישכו אותו, אבל אם הוא נופל עליהם ומרגיז אותם בטח שהם ינשכו אותו, זה מאה אחוז, לא תשעים ותשע אחוז, אז אתם זורקים את יוסף הצדיק לבור עשרים אמה, עשר מטר בור שיש בו נחשים ועקרבים. ובכל זאת "וינחם אותם וידבר אל ליבם", המדרש מביא כמה וכמה טעמים שיוסף הצדיק אמר להם, אין לי מה להקפיד עליכם והוא הוכיח להם את זה מכמה ראיות והתאמץ להוכיח להם בכמה וכמה ראיות, וזה נהיה תורה, "אתם חשבתם עלי רעה, אלוהים חשבה לטובה", מי שעובר על פשע כזה ודאי הוא יכול לעבור על כל הפשעים שיש בעולם, והשם מעביר לו על כל הפשעים שיש בעולם.
מאיתנו לא מבקשים דרגה כזאת, יוסף הצדיק זה עולם הבא, מאיתנו מבקשים שאם חבר דרך לי על האצבע, אני אחייך אליו, אם חבר לקח לי כוס תה אני לא אכעס עליו, זו גם מעלה גדולה לגבינו, זה נקרא לגבינו עובר על פשע.
"ונקה" זה המידה האחרונה של השלש עשרה והיא כוללת את כל השתים עשרה מידות, כמו שבשנה יש לנו שתים עשרה חודשים ובשנה מעוברת זה שלש עשרה, החודש אדר ב' של שנה מעוברת כולל את כל השתים עשרה חודשים, אז מידת "ונקה" יש לה את הכח הזה של אדר המעובר, היא כוללת את כל השתים עשרה מדות, היא השלש עשרה, יוסף הצדיק הוא כולל את כל השתים עשרה, הוא נהיה שלש עשרה, יש בחינה כוללת את כל הפרטים, פרטים זה שתים עשרה, ואם אתה עושה בבחינה הכוללת את כל הפרטים, האחד הזה הוא שלש עשרה.
לעם ישראל יש חלוקת החודשים וזה חידוש מאד גדול, כי לאומות העולם אין את חלוקת חודשים לפי הלבנה. הם מחלקים את השנה כדי להקל עליהם כי הם לא יכולים לומר תאריך בשנה ללא חלוקת חודשים כי זה לא נח, כמו שהם חילקו את התנ"ך לפרקים, גדולי ישראל אמנם לא השתמשו בזה, השתמשו יותר בפרשות, אבל לנו זה עוזר קצת, אפילו בש"ס שאצלנו מציינים כל פסוק שיש בגמרא בצד זה לא כל-כך מקובל, כי אין פרקים, המילה פרק היא לא קיימת בהקשר של חלוקת התורה, יש חלוקת סדרים, פרשות ופסוקים בתורה אבל אין חלוקת פרקים, יש בכל פרשה כמה פסוקים, ובכל סדר מספר פרשות, סדר בראשית, סדר נח, סדר לך לך, זה נקרא סדרים, זה נקרא "גן סדרים דאורייתא", כדי להקל עלינו לדעת איזה פסוק זה אז עשו פרקים אבל זה לא באמת, כשם שהם פיסקו ועשו פרקים שאין לנו הבנה בהם כל-כך כי יש כמה דברים שאנחנו לא מבינים, למה דווקא פרק מתחיל פה, כמובן שעל פי נסתרות התורה כנראה שיש לזה כן איזה משהו, אם זה התקבל אצלנו יש לזה משמעות, מצד "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם" שדורשת הגמרא דבריו של יפת יהיו באהלי שם, לכן מותר לכתוב ספר תורה ביוונית, היום אמנם אין יוונית, הרמב"ם אומר שהיום נאבדה השפה היוונית, אבל בזמן הגמרא ספר תורה- שכתבו יוונית כשר הוא, אבל שאר השפות פסול, ספר תורה שכתב אותו אנגלית פסול, נח היה נביא מאד גדול, ראש כל הקדושה שיש בבני נח היום, בן נח חייב בשבע מצוות זה מכח נח, הוא אמר "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם" הוא אמר את זה בתוך שיכרותו "ויחל נח איש אדמה", אומרים חז"ל שהוא נהיה חולין ונהיה איש האדמה, ואותו חולין ואותו איש אדמה של נח אמר כמה מילים והמילים האלה נמצאות עד משיח, וקיפל את כל העולם במילים שהוא אמר "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם", וזה שהוא נמצא בדרגת "ויחל נח איש אדמה", החולין שלו זה נבואת משיח אז מה זה דרגת "נח איש צדיק ותמים היה בדורותיו"?! אין לנו מושג בזה, וזה עדיין פחות מאברהם, מעלין בקודש ואין מורידין, אות "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם" זה כולל את חלוקת התורה לפרקים, כי הפרקים האלה שעשו חכמי אומות העולם הם מכח "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם" זה נגזר עלינו ואכן זה כך. גם במדרש זה כך, יש במדרש מילים מאד קשות ביונית, אתה קורא "מדרש רבה" קשה מאד להבין אותו, היום יש המדרש המבואר אז קל להבין אותו, אבל כשאתה קורא מדרש רגיל, קשה להבין.
אז כשם שחילקו את הפרקים וזה לא מעוגן בסיני אלא זה מצד "יפיפיותו של יפת תשכון באהלי שם", אותו דבר החלוקה של החודשים שלהם, נוב', דצ', אצלנו יש את העניין של חידוש הלבנה, שהלבנה מתחדשת כל כט' וחצי יום, אז אתה רואה הנה עכשיו מולד זה ניסן, זה אייר, אבל אצל הגויים שיש שלשים ואחד יום זה לא לפי הלבנה, פשוט הם ראו שבמתן תורה התחדש חלוקת חודשים, והם גם רצו להעתיק את זה אליהם, ולא ידעו איך להעתיק את זה כי הם מונים לחמה ואנחנו מונים ללבנה, אז הם לא יכולים לעשות לפי הלבנה ממש, אז הם עשו דבר ממוצע, חכמי אומות העולם עשו איזה פטנט שהם גם כן יהיו "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם" באיזשהו התקשרות מסוימת אלינו, הם חילקו את זה באופן שרירותי כזה, השמות שהם קוראים לחודשים הם על פי כל מיני שמות של עבודה זרה, הם חיללו את זה, והם חילקו את זה לפי החלוקה שלהם כשם שחילקו את התנ"ך, אבל החלוקה שלהם מזויפת, כי לא שייך שלשים ואחד יום בחודש, בזמן שהלבנה היא כט' וחצי יום, הם שיעבדו את הדבר אליהם ולא עומד בחשבון המינימאלי של כל ילד קטן, זה השיבוש של אומות העולם.
"החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" מתי התחדש בעולם המושג של חודשים? ביציאת מצרים, החידוש הזה של "החודש הזה לכם ראש חודשים" פעם ראשונה נאמר למשה רבינו "כזה ראה וקדש", תדע לך אתה מונה ללבנה ולא לחמה, החמה זה נקרא שנה, כל שנה יש לה חורף, קיץ, אביב וסתיו, היא מחליפה את עצמה בארבע עונות השנה כל שנה מחדש.
יש חלוקת שנים ויש חלוקת חודשים, חלוקת השנים, שנת תשס"ט, שנת תש"ע, זה לפי השמש, חלוקת החודשים הפרטית שיש בתוך השנה זה לפי הירח, המאור הגדול ממונה על הזמן הגדול, המאור הקטן ממונה על הזמן הקטן שנמצא בתוך השנה, אם כן "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" התחדש בו עכשיו חלוקת חודשים חדשה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו "כזה ראה וקדש", מצד השנה אם נשאל איפה השנה התחדשה? התשובה תהיה בראש השנה, אתה הרי קורא לזה "ראש השנה", אכן זה פשוט, אתה נידון לכל השנה בראש השנה אם אתה מדבר על השנה כשנה, אבל אם אתה מדבר על השנה כהגדרה של שתים עשרה חודשים, "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" זה ניסן. ניסן זה ראש השנה, וגם תשרי זה ראש השנה, תשרי זה ראש השנה מבחינה הכללית של השנה, וזה גם גוי מבין, לכן גם הגויים נידונים, כל באי עולם זה כולל דגים שבים וכל שכן גויים נכללים בדין של ראש השנה, כולם נידונים בראש השנה, ואת זה גם גוי מבין שראש השנה זה שנה, הוא תופס כי השנה היא חמה, וחמה זה הטבע, אתה רואה עכשיו חם, קר, אם הלבנה גדולה או קטנה זה לא משמעותי לגביהם, כי אצלם זה לא משנה באיזה זוית החמה, שלושים או עשרים ושמונה מעלות. צורת הלבנה היא שלמה לגמרי או חצי עיגול, זה משמעותי, זה הדבר הרוחני, חלק הצורה הוא הרוחנית. "קרא לשמש ויזרח אור", זה העוצמה, העוצמה זה לכולם, ראה והתקין צורת הלבנה, הצורה הזאת אם זה זז כחוט שערה, רק בעלי רוח קודש שהם ישראל, יכולים ללמוד את הלבנה ולראות לפי הצורה.
החלוקה של חודשים המתפרטת בתוך שנה, זה שייך לישראל "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" אם אתה רוצה לצאת מהגויים, כלומר משעבוד מצרים, אל תדמה לגוי, דהיינו שעבוד מצרים זה כשישראל יש להם דמיון לגויים, אם יש לך דמיון לגוי, הוא יכול לתפוס אותך, כי אתה דומה לו, אבל כאשר מתחדש העניין של ישראל שמונים ללבנה, לבנה זה גדר של הנהגה מעל הטבע שמיוחדת בישראל, שניסן זה לשון ניסים, ניסים זה מעל הטבע, זה מיוחד לישראל, תשרי זה לכל העולם, גם אנחנו בכלל כל העולם בחלק הזה הטבעי שבנו, אבל בחלק הלא טבעי שבנו אנחנו שייכים לניסן, וניסן זה גימטריא ניסים, גם לשון נס "הרימו נס על-העמים" אם אתה רוצה לדעת מה אתה יותר מהעמים, זה בחלק שמעל דרך הטבע, "הרימו נס על-העמים" אתה יכול לומר שבהנהגת הטבע אתה לא יכול לראות את ההבדל, אבל יש לך הנהגת נס, לכן אתה יוצא ממצרים, בחלק הזה אין למצרים שליטה על ישראל, כי החלק של הנס שמעל הטבע של הלבנה אין למצרים חלק ואין לו קשר לישראל, כי אומות העולם רק מונים לחמה, הם מבינים רק את הדרך הטבע הקבוע בעולם, ולא דרך הלא קבוע שבעולם, הרי אין הבדל בין נס לטבע, ההבדל הוא רק קבוע ולא קבוע, הם מבינים רק את הקבוע, כי את הקבוע הם רואים, ואת הלא קבוע הם לא רואים כיוון שצריכים לעיין בו, לכן הם לא יכולים לשלוט עליכם כי החלק שלנו הוא חלק של נס.
על כל פנים למדים לגבינו שהחלק הזה של חלוקת השנה לחודשים, זה שייך רק לישראל, ואמרנו שלש עשרה מידות של רחמים, והשלש עשרה מידות זה אומר שתים עשרה מידות "ונקה" שכולל את כלם שהוא כנגד חודש העיבור אדר השני. יוצא אם כן שכל מדת רחמים כנגד חודש אחר, פרעה שלא ידע את עניין "החדש הזה לכם ראש חדשים", אמר "רעה נגד פניכם", ורש"י מפרש מעשה העגל, פרעה אומר "מה אתה יוצא ממצרים כדי שעוד כמה זמן תעשה את העגל, מה אתה יוצא ממני עכשיו?" שרו של מצרים אומר, "הללו והללו עובדי עבודה זרה" פרעה גם כן אומר אותו הדבר, מה אתה יוצא עכשיו ממני, אני עובד עבודה זרה, ואתה ג"כ אז אתה יוצא כדי לעשות עוד עבודה זרה? למה יצאת? אתה אומר לי "לכו ונזבחה לשם" הרי אתה יודע שתעשה עבודה זרה, זו טענה טובה אבל זה לא נכון, כי "ויאמר השם אל למשה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החודש הזה לכם הוא ראש חודשים" דהיינו עבודה זרה לא תהיה, ואם יהיה עגל, יהיה כפרה על זה שלש עשרה מדות, פרעה לא יודע את זה, כי הוא לא יודע את החודשים, אז הוא לא יכול לדעת מה יכפר על העגל, אז הוא רואה את העגל בלי הכפרה שלו, והוא לא צודק בזה כידוע, ה"רעה נגד פניכם" נהפך לדעה, דור דעה, שידוע שה-ד' ו-ר' האחד והאחר, האחר זה הסיטרא, והאחד זה השלש עשרה, ואם אתה עכשיו אומר שנהיה שלש עשרה מדות, אז אותו רעה נהיה לדעה, זה גופא התקנה.
יוצא אם כן שהחלוקה של המדות היא חלוקה של חודשים וכל חודש כנגד מדת רחמים אחרת וזה מאד משמח, למשל "ניסן" כנגד ק-ל שזה שם של חסד, אייר זה רחום, זה משמח מאד, השם מרחם עלינו בחודש אייר, סיוון-חנון, השם חונן אותנו, זה לפי החלוקה המידות של משה רבינו, "א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת: נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה".
בחלוקת המדות של מיכה, "מי א-ל כמוך נשא עון ועובר על פשע, לשארית נחלתו, לא החזיק לעד אפו, כי חפץ חסד הוא: ישוב ירחמנו, יכבש עונותינו, ותשליך במצולות ים כל חטאתם: תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם" הם יותר מובנות, כי בחלוקה במידות של משה רבינו אנחנו לא כל כך מבינים את העניין, למשל, ארך זה רביעי לבד, אפיים זה חמישי, מה המידה של ארך בלי אפיים? אנחנו יודעים שארך אפיים זה אחד, השם מאריך את אפו, אבל מה זה ארך בלי אפיים? קצת קשה, משה רבינו אמר את זה באיתכסיא, מיכה המורשתי שהוא היה נביא יותר מאוחר, אמר את זה יותר באתגליא, שם כבר אפשר יותר להבין את זה, משה רבינו זה סתום והתורה סתומה פחות מפורשת, אבל כל ההפטרות של הנביאים זה יותר מרגש אותך קצת, מדבר יותר מפורש, התורה פחות מרגשת כי זה סתום וחתום, הנביא כבר יותר גלוי קצת, אתה יכול יותר להתפעל, על כל פנים, בא מיכה ואמר, "מי אל כמוך" בחודש ניסן, "נושא עוון" חודש אייר, "עובר על פשע" חודש מתן תורה, זה יפה, יפה להגיד את זה, כבר יותר מובן כל דבר בפני עצמו.
נכנס חודש טבת שזה החודש העשירי, לפי חשבון י"ג מדות של מיכה "תתן אמת ליעקב" זה העשירי, בי"ג מדות של משה רבינו זה "נושא עוון", כי חודש עשירי מניסן זה טבת, לגבי חלוקת השלש עשרה מדות מונין מניסן, לגבי מבול שזה עדיין אומות העולם דהיינו לפני מתן תורה, פוסקים לפי רבי אליעזר שבתשרי נברא העולם, וככה רש"י מפרש את החודש העשירי, זה חודש אב שנראו ראשי הרים, וכל זה לפני שהתגלת קדושת ישראל של "החודש הזה ראש חודשים" אבל לגבינו אחרי שהתגלת קדושת ישראל, ניסן זה החודש הראשון כרבי יהושע. אז אתה בא לכל חודש אתה שמח, כל חודש כנגד מדת רחמים אחרת זה דבר משמח מאד, חודש טבת כנגד "נושא עוון" בורא עולם נושא לך עוון כל יום, מאד משמח לשמוע את זה, נושא עוון זה אומר שבורא עולם לוקח את העוון שלך שהוא כבד, נושא איתך ביחד את העוון, זה שוקל כמה וכמה טונות, תעשה תשובה השם ישא אותו ואתה לא תישא אותו, זה משמח לשמוע את זה, וכל זה כמובן אם אתה עושה תשובה בכוונה, כי אין טרמפים בעבודת השם.
תפילת משה רבינו בריצוי העגל דהיינו שלוש עשרה מדות היתה תפילה שמפרנסת את כל התפילות שיש בעולם, ולכן אנחנו אומרים שלש עשרה מדות מיד אחרי התפילה, בתפילה יש שלוש ברכות ראשונות, שלש עשרה אמצעיות ושלוש אחרונות, שלוש ראשונות ושלוש אחרונות מעכבות גם ביום הכיפורים גם בראש השנה וגם בשבת, זה לא משתנה, הם כנגד האבות, אבל האמצעיות כנגד השבטים, שהם שתים עשרה ושלש עשרה, יש לנו באמצע שתים עשרה ברכות שהן שלש עשרה, "ולמלשינים" היא מסונפת ל"השיבה שופטינו" למעשה זה ברכה אחת שהיא שתיים, "השיבה שופטינו" זה נקרא צדיקים, והרשעים זה "לזדים", זה אותו דבר, אבל חילקו את זה לשתיים וזה נקרא תפלת שמונה עשרה, כי השתים עשרה שבטים זה רק שתים עשרה, אבל אם אתה תעיין תראה שזה שלש עשרה, כיוון שיוסף נהיה שתיים, בחינת שנה מעוברת, שנה מעוברת זה הגדר של ה"ולמלשינים" שזה לא כל-כך נגלה, שנה מעוברת היא לא נגלית, שמואל הקטן תיקן את ברכת למינים, אנשי הכנסת הגדולה לא תיקנו אותה כי ברכה זו באיתכסיא.
כל החלוקה הזאת של שלש עשרה המדות היא כנגד החודשים, שהתחדשה ביציאת מצרים, זה נותן לנו את הכח של כל החודש, אתה אומר בראש חודש "ראשי חודשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם", הכפרה הזאת, כל חודש וחודש יש לו את הכפרה שלו, "מי אל כמוך" זה כפרה, "נושא עוון" זה כפרה, כל מיני סוגי כפרות של רצון, כל זווית בפני עצמה זה סוג כפרה אחרת, כל חודש הוא הארת פנים בפני עצמו וזה משמעותי, ומי שהוא צדיק מרגיש את הכפרה המיוחדת של כל חודש ברוח הקודש, וזה טוב לכוון את זה.
עניין ה"נושא עוון ועובר על פשע", הוא מאד משמעותי, כי אם אתה אומר שיוסף הצדיק חידש את זה, והוא הגיע למחילת עוון, ומחילת עוון הזאת מעכבת בגאולה כי "אין ישראל נגאלים אלא בתשובה". הגמרא אומרת במסכת חגיגה, אמר ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא "יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא שנאמר "אוכיחך ואערכה לעיניך" על אחת כמה וכמה. לא יכלו אחיו לעמוד בתוכחתו אף על פי שהוא התאמץ בכל המאמץ שיש לו, ורש"י עצמו מביא את זה בחומש "וינחם אותם, וידבר על-לבם", רש"י מביא שני פירושים, "דברים המתקבלים על הלב עד שלא ירדתם לכאן היו מרננים עלי שאני עבד ועל ידיכם נודע שאני בן חורין ואני הורג אתכם?! מה הבריות אומרות כת של בחורים ראה ונשתבח בהן ואמר אחי הם ולבסוף הרג אותם יש לך אח שהורג את אחיו, התורה עצמה אומרת "וינחם אותם, וידבר על-לבם" גם ניחם אותם וגם דיבר אל ליבם עם רצון העצום שלו והמאמץ הבלתי אנושי שלו להסביר שהם לא עשו כלום, "ואתם חשבתם עלי רעה א-להים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחית עם רב": הוא אומר להם, "אתם הייתם חייבים לעשות את זה, כי אם לא הייתם עושים את זה, לא היינו חיים היום", "אני יוסף" הכל טוב, ואפילו כך "ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו" לכאורה מה אתה נבהל? הוא אומר לך הכל טוב, מילא אם הוא היה בא אליך עם גרזן היית צריך להיבהל ממנו, אבל הוא עושה לך הכל טוב, הוא בהארת פנים ומאריך ומשתדל בשיא המאמץ של יוסף הצדיק, ורק יוסף הצדיק מסוגל להעמיק ככה ולומר כזה דבר, ואתה מפחד ממנו? אז ממילא יוצא ש"אני יוסף" זה גדר של גאולה, אז אם אתה אומר שזה גדר של גאולה, אז כדאי ללמוד ממנו מה הוא עשה כדי שתהיה גאולה.
גאולה זה אם אתה נושא עוון ועובר על פשע ואתה מצליח לעשות פרומיל (אחד מאלף) , לא יותר מפרומיל, כי אין סיכוי לעשות יותר מפרומיל ממה שיוסף הצדיק עשה וגם פרומיל אין סיכוי, זה נקרא "נושא עוון ועובר על פשע", אז אתה זוכה לכפרת עוון, וזה מאד משמעותי, לכן אם אדם מצליח להעביר על מדותיו, זה אומר שהוא אכן זוכה לכפרת עוון, כי הרי אצל הקדוש ברוך הוא זה מדה כנגד מדה, זה לא סתם איזה מילים נרדפות, זה לא כמו שאמא אומרת לבן שלה "אם תלך היום לתלמוד תורה ותגיע בזמן, אני אתן לך שוקולד בסוף היום", השוקולד בסוף היום זה לא חופף למה שהוא הלך בשעה שמונה לתלמוד תורה, שוקולד זה שוקולד, ולימוד תורה זה לימוד תורה, זה רק יחסי גומלין כאלה, זה לא מולבש כמו חליפה, ככה זה אצל בשר ודם אבל אצל השם זה חופף, אם אתה תשא עוון, השם ישא לך על עוון, אצל השם הכל מולבש, זה שיא האמת, זה לא איזשהו תוספת או אחד כנגד השני יחסי גומלין, זה מציאות כלומר זה הגדרת המציאות של העולם זה אומר שאם אדם נושא עוון, זה הגדרת המציאות שיש לו מחילת עוונות.
אם ראית אדם שעשה עבירה, זה לא הוא עצמו עשה את העבירה, למעשה זה לא הוא, זה לא התעודת זהות שלו, זה רק המעטפת שלו, אם תיקח איזה מחט חשמלית ותדקדק במקום רוחני נסתר שבו תמצא שזה לא הוא, ואכן זה כך. מה זה התקשור של האוטיסטים? אני לא יודע איך עושים את התקשור בדיוק, לפי הדעת שלו הוא לא יכול להגיד כלום אותו אחד שמתקשרים איתו, תשאל אותו מה השעה עכשיו? הוא לא יענה לך או שהוא יענה דל מאד, ואתה רוצה לשאול אותו מה עכשיו קורה בעולם? מה השעה הוא לא יודע להגיד ודברים שאני לא יודע הוא כן יודע!? אלא זה אומר שמה שאתה רואה את האדם בחוץ זה רק המסכה שלו, זה הבגד שלו, וכי אתה יכול לראות דרך הבגד מה קורה בגוף אבל באמת בפנים הוא יודע, זה לא באתגליא זה באיתכסיא, זה תקשור לפני ביאת משיח, וכל המדע שמתגלה היום "חדשים לבקרים רבה אמונתך" היום רואים את זה, אדם חייב להתחדש, כי הוא רואה את החדשים לבקרים שבעולם, הוא אולי עם עצמו לא מתחדש באמונה, אבל כשהוא רואה את העולם, הוא מתחדש, אתה רואה את האמונה מול העיניים.
התקשור הזה, תקשור שהגיע עד רובד מסוים, אני לא רופא ולא מדען לקרוא ברובד הזה בשמו אני גם לא יודע איך בדיוק זה מגיע, אבל זה הגיע לרובד פנימי שמעל דרגת אדם, למעשה הוא לא יודע מה שהוא אומר תשאל אותו אחר-כך מה אמרת? הוא לא ידע, כי הוא לא יודע אפילו מה השעה, זה תקשור כזה שהוא חושף נקודה פנימית, תת הכרתית, אבל בזמן משיח יהיה תקשור אבסלוטי, עכשיו זה רק תקשור יחסי, הוא עמוק אבל יחסי, בזמן משיח מגיע תקשור אבסלוטי לא יותר מהיום אלא תקשור אבסלוטי, זה התקשור האמיתי שמגיע עד הנקודה, כלומר עד "האני" שבי האמיתי בלי לטעות.
אדם יכול לחשוב על עצמו שהוא צדיק ולמעשה הוא רשע, זה לא חידוש, בואו ניקח את הדוגמא, אני לא רוצה לדבר על ירבעם בן נבט, אני מפחד שהוא יכה אותי, אבל לצורך העניין רק נצטט מה שכתוב בחז"ל, אני לא אומר כלום מעצמי, אני מפחד ממנו, כזה אדם גאון שהוא שונה קג' פנים בתורת הכהנים, ואני לא יודע אפילו איך הכריכה נראית בתורת כהנים, אני לא רוצה לדבר עליו, מפחד לדבר עליו ואין לי זכות לדבר עליו, וודאי שלא אבל אני מצטט מה שחז"ל אומרים ירבעם בן נבט הולך להקטיר במזבח לעבודה זרה, וכי למה דווקא במזבח לעבוד עבודה זרה? אלא הוא חושב שמה שעכשיו הוא עובד זה את השם, יש בו חוט שערה מסוימת של מדות, שזה עושה אותו לעובד עבודה זרה. בא אליו עידו הנביא להוכיח אותו, "מזבח מזבח, כה אמר השם הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו, וזבח עליך את כהני הבמות המקטרים עליך, ועצמות אדם ישרפו עליך", ונתן היום ההוא מופת לאמר "זה המופת אשר דבר השם הנה המזבח נקרע ונשרפו הדשן אשר עליו", הוא אמר דברים מאד קשים, שיבוא יאשיהו מלך יהודה גדול בעלי התשובה במלכי יהודה, ושאהב את השם בכל לבבו ובכל נפשו ולפניו לא היה כמוהו, יבוא וישרוף את העצמות שלך פה. ירבעם בן נבט, שהוא מלך ישראל כעס עליו "ויהי כשמע המלך את דבר איש האלהים אשר קרא על המזבח בבית אל וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשהו", מה אתה מוכיח אותי באמצע שאני מקטיר במזבח? אתה בא להפריע לי באמצע העבודה?" הוא רצה להכות את עידו הנביא,"ותיבש ידו", יבשה ידו של ירבעם, "חל נא את פני השם אלקיך והתפלל בעדי ותשב ידי אלי" תתפלל עלי לפני השם שתחזור היד שלי למקומה, התפלל עידו הנביא וחזרה היד למקומה, "אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה" עוד פעם המשיך להקטיר במזבח לאלתר. וכי אתה משוגע מה קורה פה? אלא פשוט ירבעם חושב שהוא צדיק, ואומר אני עובד את השם, מה אתה רוצה ממני בכלל? אתה חושב שאני לא עובד את השם? בטח שאני עובד את השם, הוא עשה את זה בעיניים עצומות, בהתלהבות עצומה, בהתרגשות עצומה, בהתפשטות הגשמיות לגמרי, הוא ניצוץ משיח בן יוסף זה אומר שהוא לעילא מכל ברכתא, אז בציור שלו הוא רואה איזה משהו שלגביו זה נקרא עבודה זרה, והוא נענש על זה מאד, כי לפי דרגתו זה נקרא עבודה זרה, הוא נענש מאד קשה על זה, אדם לא מכיר את עצמו, כל אחד יראה על עצמו שזה כך, דברים שחשבתי פעם בעבר שהם מצווה, וקראתי להם מצווה בפירוש, היום אני בפירוש קורא להם עבירה.
אם נשאל, מי אתה? מתי נולדת? איפה נולדת? תענה "נולדתי באמריקה, נולדתי בתל-אביב, לפני שלשים שנה", כל זה הכיסוי, איפה נולדת באמת? אתה נולדת תתקע"ד דורות לפני בראשית, כמו כל נשמות ישראל, יש לך ותק מאד גדול בעולם, מבראשית עד מתן תורה זה עשרים ושש דורות, וזה נמשך עד שנת אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה מבריאת העולם, (2448 שנים לחלק לעשרים ושש דורות שווה 94 שנה כל דור, כפול 974 דורות =91,705 שנים לפני בריאת העולם) אולי זה דורות יותר ארוכים בשנים שלהם, כי מה שייך דורות לפני בריאת העולם הרי לא שייך שם מושג של זמן, אבל בכל אופן נולדת לפני תתקע"ד דורות, ואם נשאל מתי קבלת את הדעת הראשונה שלך שאתה יכול להגיד אבא ואמא? קיבלת את זה ביציאת מצרים, אומרת הגמרא שתינוק שיודע לאכול כזית דגן הוא יכול להגיד אבא ואמא, לפני כן הוא עדיין לא יכול להגיד אבא ואמא, הוא לא מכיר את אבא ואמא, כשאדם אוכל מצה הוא יכול להגיד אבא, אם הוא לא אוכל מצה הוא לא יכול להגיד אבא, מתי קיבל דעת להגיד אבא? ביציאת מצרים. מתי קיבלת שכל לדעת ימינה שמאלה? במתן תורה, התורה אומרת "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", אתה ראובן כהן שנולדת עכשיו בשנת תש"כ בצפת תזכור את יום צאתך, לא את צאת אבותיך ממצרים, יום צאתך מארץ מצרים, התורה מדברת לכל אדם אתה יצאת ממצרים.
כמובן צריכים לומר עשר זכירות (ראה שיחה עשר זכירות) אחרי תפילת שחרית כל יום אפילו לשמוע את החזן זה טוב, אם אדם מתייחס לפסוק "אני יהוה אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים" זה אומר שעכשיו אני מתקשר לבחינת יציאת מצרים של עצמי, כלומר, אם יבוא עכשיו האר"י ז"ל הוא יגיד לך איפה הוא היה ביציאת מצרים, ואיך היו כל הניסים, ואני לא מדבר על הניסים החיצוניים זה לא רק ההתפעלות החיצונית, עיקר הנס הוא בתוך האדם עצמו, הנס החיצוני זה רק סימן לאדם בעצמו, הוא חווה עכשיו חוויה רוחנית פנימית, צדיק לא מתפרנס מהחוץ או מתפעל ממה שהוא רואה בחוץ אלא החוץ הוא רק סימן לגביו.
עם ישראל כשהתפעלו מקריעת הים אמרו שירה, זה לא הפירוש שהם ראו אוקיינוס ענק נקרע ויש פירות מתוקים יוצאים מהמים שלו, צריכים לראות את זה במשנה זה מאד מעורר, כדאי לראות את זה ולחזור על זה, כי זה מעורר מאד, בפרט יציאת מצרים, ואתה אומר את זה כל יום באמת ואמונה, "ים סוף להם בקעת" וצריכים להיזכר בעשרה הניסים, זה מאד יפה, ולכן המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל היה מאד מקפיד להגיד את "עזרת אבותינו" שתיים וחצי דקות דווקא כי הוא אמר שזה עיקר עיקרי באמונה, כמו שמסופר עליו שפעם היה אבל ונגש לתיבה הוא לא הכיר את הישיבה כל-כך, הוא ידע שיש תפילה איטית, אבל לא ידע בדיוק את הכללים, אז הוא אמר את זה שתיים ורבע דקות במקום בשתיים וחצי דקות, המשגיח בא אליו אחרי התפילה בהתרגשות גדולה ואמר לו "איך לקחת לי את הרפואה?" כך הוא אמר לו בהתרגשות כאילו אדם שלקחו לו משהו, הוא פספס בחמש עשרה שניות את עזרת אבותינו, וכל זה המשגיח לא הסתכל עם סטופר, הרי לא היה לו שעון, הוא עמד בעיניים עצומות, זה אומר כשאני מסתכל על יציאת מצרים ורואה את העשרה ניסים האלה, אני מאד מתפעל, ואדם שיראה את זה עכשיו, הוא לא יחזיק מעמד, הוא לא יחיה מרוב התפעלות, יש התפעלות של בכי, יש התפעלות של יותר מבכי, אבל יש התפעלות שלא מחזיקים מעמד מרוב התפעלות, גם זה קיים, אבל לא זה עיקר שירת הים, זה אכן דבר מאד גדול, אבל זה רק מראה מה יש בתוך האדם, שכל הניסים האלה קיימים בו, יש קריעת ים סוף בתוך האדם עצמו, אנחנו לא רואים את זה אבל דור דעה שיצאו ממצרים רואים את הכל כיוון שאדם זה עולם קטן, וכל העולם רק הלבשה על האדם, למעשה התמצית של העולם זה אדם, יוצא אם כך אדם הראשון זה התמצית של העולם, עולם קטן פירוש שכל מה שמולבש עליו זה רק כבגד על האדם, כמו שמקביל המדרש והזוהר את כל העולם לאדם, הוא אומר את זה בקיצור, לא כל-כך מבינים את זה, זה סתרי תורה שם, הלימוד שם הוא אין סופי אבל בכל אופן האדם זה עולם קטן, "נעשה אדם" זה אומר תמצית העולם תבוא וכל העולם יהיה מולבש עליו, אם כן יוצא שאם אתה אומר יש יציאת מצרים ויש עשרה ניסים על הים, ויש קריעת ים סוף, זה אומר שבתוכך יש את כל זה, זה חוויה רוחנית עצמית, לא רק התפעלות חיצונית מהחוץ שאני מתפעל, שבאה אלי מבחוץ תמונה, אלא התמונה מבחוץ רק מבטאת את המצב שבתוכי, אני מרגיש בפנים והחוץ הוא רק מבטא את מה שאני מרגיש בתוכי, אצלנו אמנם זה לא באתגליא, אתה יכול להגיד שעכשיו כל העולם מולבש עליך? אמריקה מולבשת עלי? מה אתה אומר פה עכשיו? האוקיינוס מולבש עלי? איך זה? אני לא מבין את זה, דור המדבר כן הבינו את זה, ואכן זה כך.
אם שס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה גידים וכנגד ימות החמה, כבר אתה מבין את זה לבד, יש מישהו שמכיר את השס"ה גידים שלו היום? איפה אתה מוצא שלש מאות וששים וחמש גידים? תגיד אותם אחד אחד, לא יודע כלום, אז אם אני לא יודע את הגידים שלי באופן ביולוגי הכי פשוט, איך אני אדע מה שיש בפנים? קודם כל תגיד מה שיש בחוץ, אפילו רופא שהוא גדול הרופאים שבעולם לא יגיד לנו את זה עכשיו, פשיטא שהוא לא יגיד, הוא יתקע מיד, כמו שמסופר שהגאון מוילנא כשהיה חולה בסוף ימיו, בא אליו גדול הרופאים באירופה הוא נכנס לגאון, ואמר הרופא לגאון "תתיישב בבקשה כדי שאני אבדוק אותך" אז שאל אותו הגאון "כמה גידים עורקים ושרירים אני מזיז ברגע זה כשאני רוצה להתיישב עכשיו? "הרופא מילא את פיו מים, והגאון הסביר לו את כל ענין הגידים והשרירים שהוא הזיז בקימה, ומיד הרופא ברח מהחדר ואמר "מה הבאתם אותי לכזה בן-אדם", ברח מרוב פחד מהחדר, זה גוי גמור והוא גדול הרופאים שיש להם, "טוב שברופאים לגהנום" כי יש לו גאווה, אנחנו רואים את זה, רופא חושב שהוא שולט על החיים, אם אני שולט על החיים יש לי גאווה, וזה רופא יהודי "טוב שברופאים" זה אומר שהוא טוב, "טוב שברופאים לגיהנום", השם ישמרנו, ואם אתה מדבר על יהודי שטוב שברופאים לגיהנום, מה קורה עם רופא גוי שיש לו גאווה עצומה, כי הוא גדול הרופאים, בטח שיש לו גאווה והוא גוי ואפילו הכי הוא בורח מרוב פחד מהחדר של הגאון, זה אומר שהגאון רואה איך מולבש כל העולם עליו. אז מה שאבותינו התפעלו מהניסים, זה לא מהמים שעומדים כמו נד אלא ממה שקורה בתוכם, כמו שרבי חיים שמולביץ שאל שאלה פשוטה, ורק הוא יכול לשאול את השאלה, הוא אומר "אני לא מבין מה הנס בקריעת ים סוף, כי אין הבדל בין הים נקרע לבין הים הולך ולא נקרע, כי בין כך זה יש מאין, אז מה ההבדל, מה זה משנה הזוית של כיוון המים, אם זה הולך ישר או למעלה, הרי זה הולך בלי בטריה ימינה שמאלה? אנחנו לא שואלים את השאלה הזאת כי אנחנו מכירים את הטבע כנתון, אבל אם הטבע לא נתון אז זו שאלה מאד יפה, התשובה היא, אני לא יכול להגיד את התשובה, אני רק חוזר על הדברים שלו באופן פרימיטיבי, הרי אין הבדל בין נס לטבע אלא הטבע הוא נס קבוע, והנס הוא לא קבוע, גם באדם יש כוחות שמתגלים אצלו במצבים מסוימים, לדוגמא: אדם אומר אתמול לא הצלחתי לכוון בתפילה, לא יכול יותר מזה, פתאום למחרת כל מילה נראית לו כמו יהלום ואני לא מבין למה, מה השינוי שיש פה? אתמול היה לי קשה להאריך היום קשה לי לקצר ואני לא מבין את זה, זה נקרא גדר נס, זה כבר כוחות מעל הטבע, מתגלים בו כוחות חבויים, כמובן שזה בא על-ידי עבודה, ולא על-ידי טרמפים, יש לזה כללים. זה נקרא גדר נס, כאשר אתה רואה נס בעולם זה כמו קריעת ים סוף ועשרה ניסים שבים שזה למעשה מקור כל הניסים שיש בעולם.
הגמרא אומרת "קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף", יוצא מדבריו של רש"י שמזונותיו של אדם זה נקרא גדר הטבע, יש לי כוס תה או כוס קפה, ביצה, סלט בבוקר זה גדר טבע, אדם אין לו כוס קפה בבוקר?! לא מסתבר, אז "מזונותיו של אדם" שזה הטבע הפשוט שהרי הוא לא יכול בלי מזונות, וזה הטבע הפשוט שאי אפשר לוותר עליו, אתה יכול להגיד "אני מוותר על הטבע הזה"? זה טבע שהוא הכי פשוט בעולם, אז אותם מזונותיו של אדם קשים כנס הגדול ביותר שהיה בעולם שזה קריעת ים סוף, שהוא המעיין של כל הניסים, כאשר מגיע קריעת ים סוף באדם שהוא עולם קטן, כלומר התמצית של העולם, הקריעת ים סוף נעשית בתוכו, כל הדברים שנראה לך שאי אפשר לעבור אותם זה הקריעת ים סוף הפרטית שלך, אתה יכול לעבור את האוקיינוס? קדימה תעבור אותו ברגל, ודאי שלא תוכל, אני יכול לא לכעוס? זה נתן לי סטירה, אני לא אכעס עליו? איך אפשר? אני גם אומר לעצמי שאני לא מסוגל, לא רק שאני לא מסוגל לא לכעוס בפועל, אני לא מסוגל להבין למה לא לכעוס, לא קולט, בשביל מה הוא באמת נתן לי סטירה? אני לא קולט למה לא לכעוס, לא מתקבל לי שהשם נתן לי את הסטירה הזאת לא מתקבל גם בעומקים של שכל, לא מבין את זה, לא מתקבל אפילו בשכל לא רק בלב, בלב בטח אני כועס עליו, אבל גם בשכל קשה, איך אני יכול להיות צדיק? מה הקשר ביני לבין צדיק? כל אחד יגיד את זה בניסוח שלו, אנחנו אומרים את זה בקטן, אבל אצל אנשים גדולים זה הפרשי שמים וארץ, כל זה יוצא בקריעת ים סוף, כי קריעת ים סוף זה פירוש שאתה עכשיו באופן על טבעי, זה הכל בתוכך, הרי מה שנעשה בחוץ זה רק מראה שלך, למעשה הנס הוא נעשה בתוכך, ואנחנו לא מבינים מה זה עשרה ניסים שיש עכשיו בים סוף, מה פירוש פירות מתוקים? אתה יכול להוציא מתוכך פירות מתוקים? אתה יכול לעבור ביבשה בתוך הים? אתה יכול להעביר את החימה של השם בתוכך ועל-ידי כך החמה נעשית חומה? אותו יצר הרע הוא בעל כורחו אומר "אמן" ואותה חימה נעשית חומה, זה דברים שאנחנו רק יודעים להגיד את המילים האלה, כי אנחנו לא נמצאים בעניינים הרוחניים, לגבינו זה רק אקסיומות, אז לכן זה לא מדבר אלינו כל-כך, אתה יכול לדבר עכשיו על כוכבים? זה אקסיומות, כוכבים זה לא ידבר אלינו, כי זה אקסיומות לגבינו, זה לא מוחשי, זה תיאוריות, לכן מה שעכשיו אני אומר את המילים האלה, זה מילים שהם מאד משמעותיות, לגבינו זה לא מדבר, אלי זה לא מדבר כלום, אני אומר את זה כאקסיומה, אני אומר את זה כתקליט ולא כאדם, אבל באמת אצל אדם שהוא כן צדיק אצלו זה לא אקסיומה זה מוחשי, אצלנו הכוס קפה במקרה הטוב זה המוחשי, והאקסיומה זה הדברי תורה, ואצל אדם גדול זה הפוך.
שירת הים של בנ"י זה לא בא מחמת ההתפעלות החיצונית מה שקורה מול העיניים, הפוך, מה שאני רואה מול העיניים זה רק התוצאה למה שאני מרגיש בתוכי, וההרגשה הזאת שהיא המוחשית, ולכן היא מוקרנת החוצה, כי אדם זה עולם קטן, לגבינו הלוואי שנאמר שירה מההתפעלות החיצונית, לגבינו זה דרגה עצומה.
כל השירה נאמרה ברוח הקודש, עצם הדבר שאתה אומר "שישים ריבוא ישראל", כולל ילדים קטנים, אפילו עוברים במעי אימם אמרו שירה, העובר לא רואה מה שקרה בים סוף כרגע, הרי הוא נמצא בתוך האמא שלו, העיניים שלו עדיין סגורות, העובר נמצא בתוך אטמוספרה אחרת והוא אומר שירה, זה אומר לך השירה זה לא מה שאתה רואה מבחוץ אלא הפוך, זה מוקרן מתוכך החוצה, אתה מרגיש קריעת ים סוף בפנים וזה מוקרן החוצה, אז עובר גם מרגיש את זה, עובר יש לו גם נשמה, כמו שאומרת הגמרא, הוא צופה מסוף העולם ועד סופו, באותה שעה שנקרע הים בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה אמר להן הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה, הם לא מתפעלים מזה שאתה קורע את הים עכשיו, כי מלאכים יש להם כסא הכבוד, וקריעת ים סוף זה כלום לעומת כסא הכבוד, מהלך חמש מאות שנות אור עד השמים, ובין רקיע לרקיע חמש מאות שנות אור וכו', וזה לא מרחק אלא זה איכות, כשאתה אומר בין השמים לארץ זה חמש מאות שנה, זה אומר שכל "שנת אור" זה אור, זה אור תורה, וכל שנה של אור תורה, זה מעביר עוד תורה ועוד תורה, עוד יותר לראות, עוד יותר לראות, שנת אור זה אומר ששנה שלמה עברה באור שלם, באור גנוז, וראית עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה, חמש מאות שנה אתה צריך לעבור ככה, אור ועוד אור, שכל שנה יש לה אור ענק כדי להגיע מהארץ לשמים, חמש מאות השגות של שנת אור.
מהירות האור היא מאה וחמישים מיליון קילומטר בשמונה דקות דהיינו שמהשמש לכדור הארץ המרחק מאה וחמישים מליון קילומטר ומגיע אלינו האור אחרי שמונה דקות זה אומר מכונית שעוברת בשמונה דקות מאה וחמישים מיליון קילומטרים, אנחנו לא שמים לב למספר, כי אנחנו לא רגילים למספרים האלה, לשם אינדיקציה היקף כדור הארץ ארבעים אלף קילומטר, בין כדור הארץ לשמש מאה חמישים מיליון קילומטר (למטוס יקח ארבע עשרה שנה להגיע לשמש) , האור עושה את זה בשמונה דקות, כמה השגות יש בשנת אור אחת? שנה שלמה של אור, כמה השגות יש פה? זה ההבדל בינך לבין השמים עכשיו, אם כן, המלאכים שנמצאים שם, לא צריכים להתפעל מקריעת ים סוף, זה אצלם פירורים קטנים, אלא זה מבטא את המצב הפנימי, אם אתה אומר שיש קריעת ים סוף וזה ביטוי למצב הפנימי של העולמות, אז גם בשמים יש קריעת ים סוף ביתר שאת וביתר עז, הרבה יותר מזה, כי זה מבטא את המצב של העולמות אז לכן הם רוצים לומר שירה, מרגישים את השירה הזאת, זה התפעלות פנימית לא חיצונית, כי החיצוני אצלם לקרוע את הים, זה לא פונקציה בכלל, זה לא משמעותי לגביהם, זה כמו פירור שאתה מעיף אותו בדרך אגב כזה, אם אנחנו מדברים שם על כסא הכבוד, כסא הכבוד זה דברים שמי שיראה ביחזקאל לא מבינים שם כלום, הכל סתרי תורה אז אם כן יוצא, שאם כל אדם ואדם מאיתנו הוא יגיד שיש בפנימיות בהרי קודש, מה הפנימי פנימי? זה למעשה הוא קיבל את ההתפעלות של האמונה שלו שהשם עושה את הכל בקריעת ים סוף, וכולם היו שמה, והשאלה היא לגבי, אם אני מתחבר לזה.
השכל לדעת מה כן ומה לא, ימינה שמאלה, אחורה קדימה, כל הרבדים של השכל, כל הפניות, וכל התת הכרה של השכל קיבלת במתן תורה, לפני כשלשת אלפים שנה, אתה מכיר את עצמך רק עשר שנים אחורה, אבל אתה כן היית שמה, אז אם אתה לא זוכר מה שהיה בברית, איך תזכור במה שהיה במתן תורה? אבל אכן זה כך, יוצא אם כן איפא שבאמת אם אדם יגיע לפנימיות שבו, אז אכן במתן תורה לא שייך חטא, כל מה שנתפס חטא זה רק בגלל שהוא לא מכיר את הר סיני, הרי בהר סיני לא היה חטא, לא שייך לומר חטא בהר סיני, כאשר שמעו ישראל "אנוכי השם אלוהיך" נעקר יצר הרע מליבם, לא יצר הרע שלנו של לאכול פלאפל אלא נעקר יצר הרע של תת ההכרה, הרי הם אוכלי מן, אין אצלם יצר הרע, מדובר על תת הכרה של תת הכרה, הסתלקה מיתה מהעולם, אתה יודע מה הפירוש הסתלקה מיתה מהעולם? זה אומר שתת הכרה של תת הכרה הגיע עד מצב של נקי לגמרי, אין מיתה זה אומר שאין שום פינה באדם גם בתת הכרה שלא נקי, היום אנחנו משתמשים רק במעטפת של המוח, לא בעצם המוח, המוח באופן ביולוגי משרת אותנו מתוכו, הרי המוח הוא כולל את כל הגוף, יש בו חמישים מיליון מרכזי בקרה, הוא כולל את כל הגוף, אבל אנחנו משתמשים רק במעטפת שלו, לא בו בעצמו אלא רק במעטפת שלו, והלוואי שנשתמש במעטפת לטוב, זה גם טוב לגבינו, לא משתמשים במוח, המוח לגבינו הוא רק ביולוגיה או אקסיומה פשוט לא משתמשים בו כלל, לא מרגישים את כח החיות שלו, כי מוח זה רוח קודש, אם אתה אומר שמוח כולל את כל האיברים של האדם, זה אומר שיש לו מרכז בקרה לכל אבר ואבר המח מכיר כל כדורית אדומה שיש לי עכשיו בגוף, כי הוא למעשה ממונה עליה, ואם המוח לא יגיד לה שהיא תזוז, היא לא תזוז, כי היא רצה כל הזמן, והוא מכיר את מספר הכדוריות האדומות שנוצרות כל רגע ורגע מחדש, והוא יודע שמוח העצמות מייצר שלש מיליון כדוריות אדומות כל דקה ומתפקד ואומר לו "תיצור את זה" הרי אם המוח לא יאמר למח העצמות "תוציא שלש מיליון כדוריות" הוא לא יוציא, אם אוכלים עוף בליל שבת והעצם נפתחת אתה רואה מח עצמות, אתה מוצץ את מח העצמות הזה, החומר הזה מייצר כל דקה שלש מיליון כדוריות אדומות וכל כדורית זה עיר שלמה (כדורית אדומה-מורכבת ממיליארדי מולקולות, מולקה מורכבת ממספר אטומים,אטום הוא יסוד בניין המורכב ממספר חלקיקים אלקטרונים פרוטונים) (הערת המערכת) ראיתי את זה במחשב, לא האמנתי שזה כדורית, היית בטוח שזה בית-חרושת הכי משוכלל שיש בעולם.
אתה יודע איזה שכלול יש במח?! אם תכיר את מוחך ותעיין בתורה, תגיע בתורה לקודים אין סופיים, וכן אם תקביל את האיכות הרוחנית לאיכות הביולוגית, תגיע לסתרי תורה.
מה העצה להגיע לאותו מצב פנימי שבו מסולקים כל העבירות, יש דברים שחוסמים, כאשר אתה תגיע למצב הפנימי וודאי שיש שם כפרת עוונות. הדבר שחוסם זה ההרגשה ש"אני" נתון, למשל אתה מדבר עם רופא ומצב הראיה שלך תלוי ברופא הזה, אתה יודע שאם עכשיו הוא יגייס את הידע הרפואי שלו, הוא ירפא את העיניים שלך ויצליח, ואם הוא לא יגייס את הידע והוא לא יתאמץ הוא לא ירפא את העיניים שלך, יש לך שתי עיניים נתונות בספק, עיוורון או לא, לא עין אחת, שתי עיניים, קריטי ביותר, ואתה יודע שהוא יכול לרפא אם הוא יתאמץ, איך אתה תדבר אליו? באיזה צורה אתה תדבר אליו!
אבל זה לא נכון, במשל זה יפה מאד, ומי שיגיד את המשל הזה ויחיה כמו המשל הזה הוא יהיה צדיק מאד אבל הוא לא נכון. כלפי השם זה לא שאני צריך פרנסה או שאני צריך לראות בעיניים או אני צריך להיות בריא שיהיה לי כח ברגליים ללכת, ואני צריך סייעתא דשמיא שתתן לי, ואם לא אני מסכן, לא, זה לא כך! אלא אם אתה לא תתן לי אני לא קיים בכלל, לא שאני אהיה מחוסר, פשוט לא קיים, כלום, אם לא תיתן לי עכשיו אני לא קיים במציאות, לא נבראתי מעולם, לא קיים. זה קשר הרבה יותר חזק, הרבה יותר פנימי, זה לא סתם שאתה אומר לרופא "אני קיים, ויש לי בעיה, ותרפא לי את הבעיה", וזה יוצר תלות עצומה ונוראה באותו רופא.
אלא אני לא קיים פשוט לא קיים, לפני שנולדתי הייתי קיים? לא קיים, יהודי ששמו ראובן כהן לא קיים, הקיום ששמו ראובן כהן שהוא מודע לעצמו זה יש מאין כל הזמן, זה דיבור מסוג אחר, מי שמדבר ככה, הוא מגיע לתת ההכרה של עצמו, כמובן שבאופן יחסי, התת הכרה של עצמו רק משיח יגלה, וכשהוא מגלה את תת ההכרה חוזר הר סיני למקומו ואז מסתלקת מיתה מהעולם, אבל כל אחד צריך לגלות את הר סיני של עצמו, לא מבקשים ממך לגלות את הר סיני המקורי, רק משיח יגלה את זה, הדור שלנו הוא דור חלש, מה שכן מבקשים ממנו את הר סיני של עצמו, כל אחד יש לו את הר סיני של עצמו, שהוא יש לו את המקור שלו בזעיר אנפין, זה מה שמבקשים ממנו לגלות, ואם עכשיו הוא יגלה את זה, הוא מגיע למקור, ואם הוא מגיע למקור, אין שום חטא שם במקור.
העצה להתקרב להר סיני של עצמך בעיקר להעביר על מידותיו, כי אדם שמעביר על מידותיו זה אומר "אני לא קיים", הוא נתן לי סטירה ואני לא כועס עליו, זה אומר שעכשיו אני לא קיים, ואם אני כן קיים זה חוצץ.
"אני לא קיים" זה העצה, ואז "נושא עוון ועובר על פשע" ואז אפשר להגיע לכפרת עוונות, אז יהי רצון שבזכות הדברים האלה השם ישא את עונותינו ונזכה לכפרת עוונות לתשובה שלמה ושמחה שלמה. אמן.