אור ברסלב
ויצא יצחק לשוח - א "יציאת מצרים" מן הגאוה אל הטוב שבי - פסח

ויצא יצחק לשוח - א

"יציאת מצרים" מן הגאוה אל הטוב שבי - פסח

שירת הים מקור השמחה - פסח

חג הפסח הולך ומתקרב ובקרוב נעשה בדיקת חמץ וביעור חמץ, גם לזה צריך להתכונן, ועיקר ההכנה היא ההכנה הרוחנית. ידוע שחמץ זה ענין של "כוחי ועוצם ידי", מישהו פעם שאל אותי אם כך אז למה כל השנה אנו אוכלים חמץ? אם אתה אומר שחמץ זה "כוחי ועוצם ידי", אז אני לא רוצה לאכול את החמץ גם בשאר ימות השנה? ובאמת, אדם כזה עובר על איסור בל תוסיף! כי "הישן בשמיני בסוכה לוקה", ממילא אם הוא מתכון להוסיף והוא נמנע מלאכל חמץ אחרי פסח, הוא עובר על בל תוסיף.

אבל נשאלת השאלה באמת למה אסור להימנע מלאכול חמץ כל השנה, הרי חמץ זה ענין של גאוה ולכן הרצון הוא להיבדל ממנו כל השנה התשובה לדבר שבאמת זה נכון, אבל זה לא אפשרי כי זה לא ראוי, חמץ פירושו "כוחי ועוצם ידי", כלומר כל דבר שבעולם זה "כוחי ועוצם ידי", למה? כי כל דבר שהוא מחוץ למעשה ה' והוא מעשה אדם, זה כבר נקרא דבר חיצוני, נשאל את עצמנו מה היה ביציאת מצרים?! המציאות היא שהאדם תמיד הולך על היבשה, אבל ביציאת מצרים אי אפשר היה ללכת ביבשה כי המצרים היו שם, ובים היה אפשר ללכת, אין לי לאן לברוח אז לאן אני אכנס אני יכנס לתוך הים, ביבשה אני לא יכול להיות כי מפריעים לי המצרים, אז לאיפה אני אכנס אני אכנס לים, בדיוק הפוך, איפכא מסתברא.

כל עשר המכות שהיו במצרים, עמוד האש ועמוד הענן שהיו במדבר, כל אלה דברים שאי אפשר להבין אותם, הכוונה בזה היא שראו שהמציאות היא כזאת שאין שום טבע, אין שום צורה ואין שום כללים, כי מה הכללים פה זה רץ בתוך הים והוא עובר, וביבשה אי אפשר לעבור. זה אומר שאין כללים והכלל היחיד שיש פה הוא? יש פה את מה שה' רוצה, וזהו זה.

רצון ה' אומר שזה יעבור וזה לא יעבור, וזהו!! זה צדיק מגיע לו הוא יעבור, זה רשע ולא מגיע לו הוא לא יעבור, מה הכללים? אין כללים. איך זה מסתדר זה

לא צריך להסתדר בכלום, כיון שאין כללים, ממילא אין צורה, וזה נקרא יציאת מצרים, וזה גדר של מצה, מצה זה נקרא גדר של רצון ה'.

ובאמת כל השנה ג"כ צריך לאכל מצה, אבל אי אפשר לאכל את זה כל השנה כי רק בזמן יציאת מצרים שראו את הניסים והנפלאות האלה בפועל ממש, זה הזמן לאכילת מצה, כי יציאת מצרים זה מצב רוחני כזה כמו של אכילת מצה, אבל אדם בכל השנה לא יכול להתנהג בכאלה כללים, כי הוא חייב לעשות משהו, אדם יכול לשבת באמצע הכביש ולרצות ארוחת צהרים לאכול באמצע הכביש? רק אם הוא בדרגת משה רבינו, הוא יקבל את זה. עם ישראל במדבר קיבלו את זה.

היום אדם לא יקבל את זה כי העולם היום במצב של הסתר פנים, אולי אם האדם יהיה גדול מאוד הוא יקבל ניסים, יש צדיקים גדולים שקיבלו ניסים מחוץ לטבע, אבל זה רק לפי שעה זה לא הנהגה כללית, וגם מה שהם קיבלו זה באופן מיוחד ולא באופן רגיל, באופן רגיל לא עושים את זה. כמו שאומרים שכל גדולי ישראל היו הולכים לרופא, היו הולכים למעיינות מרפא, היו עושים דברים בדרך הטבע, אפילו הגדולים ביותר עשו דרך הטבע, אמנם בכל מיני זוויות הם ראו ניסים ונפלאות, אבל יש ענין של דרך הטבע.

אבל יציאת מצרים זה זמן שהוא מחוץ לדרך הטבע, וכל פרט שהוא מחוץ לטבע, זה גדר של אכילת מצה, גדר של אכילת חמץ הוא כזה לאכול בעוה"ז לפי הכללים שלו, לעוה"ז יש כללים של הסתר פנים, וההסתר פנים זה חלק מהכללים של עוה"ז, כי אם לא יהיה הסתר פנים לא יהיה עולם הזה, ממילא חייב להיות הסתר פנים בעולם, אבל בזמן יציאת מצרים היה מצב שהעוה"ז היה בלי הסתר פנים. זה הגדר של אכילת מצה להרגיש שעכשיו מתגלה קדושה שהיא מעבר לכללים של העוה"ז, ולדעת שגם בשאר השנה כללי עוה"ז הם רק חלק מההסתר פנים, אך המציאות האמיתית הפנימית של העולם היא תמיד רק רצון ה' שלא מוגבל בשום כללים.

אדם צריך להבין שהחמץ נקרא כללים של עוה"ז, עוה"ז יש לו כללים, יש לו צורה, יש לו כל מיני מוסכמות "זה דבר מסוים","זה דבר ספציפי", "אי אפשר לחלוק על זה כי זה אקסיומה פשוטה", ובאמת זה לא נכון, אבל לגבינו באופן יחסי זה ככה, אבל מצד עצמו באופן אבסולוטי, זה לא נכון, כי אפשר לחלוק על כל דבר, אבל אצל בורא עולם זה יש מאין, ואם זה יש מאין ממילא אין שום כללים, אין שום חיובים, אין שום הגדרות, כי בורא עולם יכול לעשות מה שהוא רוצה.

בדיקת חמץ- המפתח לגילוי הטוב שבתוכי, עכשיו מתקרב הזמן של בדיקת חמץ, והאדם צריך להתכונן לבדוק את החמץ, בבדיקת חמץ כל אחד הולך ובודק בחורים ובסדקים, מנסים לבדוק את כל הבית וכמו שמתכוננים לבדוק את החמץ, כך כל אחד צריך להתכונן לבדוק את החמץ שיש בו, כי ידוע שהבית הזה למעשה הוא הבית של הלב בעצמו.

הגמרא בפסחים לומדת שצריך לבדוק ולחפש חמץ לאור הנר מהפסוק "בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות" זאת אומרת יש הבטחה מה' שהוא יחפש את ירושלים בנרות, אם הקב"ה מחפש זה חיפוש של טוב, כלומר שה' יחפש את הטוב שבירושלים, בזמן שאתה מחפש את הרע שיש בתוכך, ה' מחפש את הטוב שבתוכך. כמו שאומר רבי נחמן מברסלב: שהאדם ימצא את הטוב שבתוכו, וזה קשה, אני חושב שזה הדבר הכי קשה שיש בעולם. אדם לא רואה מה יש בו טוב, רק מה שיש בו רע הוא רואה.

זה באמת קשה מאוד לראות את הטוב, ולכן זה עושה עצבות, יש בכל אדם עצבות ויאוש, אדם לא רואה את הטוב שבעצמו, האדם לא יכול לראות את זה, כי כדי לראות את הטוב שבעצמו צריכים חכמה מאוד גדולה, כל אדם רואה את הרע שבעצמו, כל אדם רואה בעצמו משהו רע. ברור שהוא עושה עבירות, הוא כועס, ודאי שלראות את הרע שבעצמו זה לא חכמה, לראות את הטוב שבעצמו זה יותר חכמה מאשר לראות את הרע שבעצמו, כי לראות את הרע שבעצמו כל תינוק יכול, ודאי שאני רשע, וכי אני לא כל היום עושה עבירות, שצריך להגיד לי שאני רשע ודאי שאני רשע, אבל אני שואל אותך מה כן יש בי כוח חיובי שאותו אני יכול להוציא מהכוח אל הפועל. וזה קשה.

זאת אומרת שאם אדם למעשה בודק חמץ ובודק את הרע שבתוכו, עי"ז הוא יכול לזכות לבחינת "אחפש את ירושלים בנרות" שה' יחפש את הטוב שבירושלים שבתוכי, ומשמעות הענין שאזכה בעצמי לראות את הטוב שבי. באופן טבעי אדם לא רואה מה שיש טוב בתוכו, אם הוא בודק את הרע שבתוכו והוא נלחם נגד הרע, אז הוא יכול למצוא את הדברים הטובים, אבל כל זמן שהוא לא מוצא את הרע שבתוכו, הוא לא יכול למצוא את הדברים הטובים, כי הרע מכסה על הטוב, כל פעם הרע מכסה על הטוב, רק אם אני אוציא את הרע, אז אני אוכל למצו וא את הדברים הטובים, כי בכל אדם יש בו המון טוב, כמו שכל אדם רואה על עצמו שהוא מאוד רשע, מצד שני הוא צריך לדעת שהוא גם קצת צדיק כי הוא כו יהודי, אבל את זה לא רואים, כי הרע תמיד מכסה את הטוב, הטוב זה קדו וש והרע זה בלבול, אם אצלי הבלבול שולט, ממילא אני לא אראה כלום מהדברי ום הטובים שבתוכי. אדם חושב לעצמו מה שאני קם בבוקר להתפלל זה סתם הרגל, למה כי את החיובי שבתוכי אני לא רואה. לדוגמא אדם למד בישיבה תקופ וה ואנשים הכירו אותו באופן מסוים, כשהוא נהיה חתן ובאים לשבח אותו, הו וא מקבל מימד שונה בעיני האנשים, כשמשבחים אותו מתחילים להסביר מה הטו וב שבו, מפרטים את כל המידות הטובות שבו, ופתאום רואים שאדם אחר עומ וד לפנינו, עד עכשיו לא פענחו את הטוב שבו, ממילא חשבו שהוא בחור רגיל אב ול פתאום שהוא עומד להתחתן, אני רואה שיש בו המון טוב רק לא שמו לב לזה, אבל עכשיו, כשיש נקודה של רגש מסוים הוא עומד לפני חתונה, וזה המקום שהכי מתאים להזכיר את השבח שלו, אז באמת רואים המון דברים טובים של וא היו רואים קודם. אני ראיתי בעצמי היו איתי כמה בחורים פשוטים שלמדו איתו בישיבה, כשדיברו עליהם בחתונה ממש ראיתי אותם אחרת לגמרי, מפני שא וף פעם לא דיברו על זה ופתאום כשבחתונה דיברו על זה, ממילא ראיתי אותם באו ור אחר לגמרי.

כלומר אדם לא יודע כמה טוב יש בתוכו, זה כל הבעיה, והסיבה שהאדם ל וא מצליח להתחבר לזה, מכיוון שהרע מכסה את הטוב.

הרע זה בלבול, והבלבול שולט בכל דבר, הטוב זה ריכוז, והריכוז לא מחזי וק הרבה זמן, ממילא הבלבול תופס בכל מקום אפשרי, הבלבול לא צריך שום כללים, הוא תופס בכל מקום ממילא זה נקרא בדיקת חמץ להוציא את המכסה של הר וע ולגלות את הטוב שבתוכי.

עכשיו שאנחנו קרובים לזמן בדיקת חמץ אדם צריך לדעת שלמעשה הוא יכו ול לבדוק חמץ בכל יום, נביא כמה דוגמאות לזה, אחד ששותה כוס תה הוא יכו ול לבדוק חמץ, אם הוא מברך "שהכל נהיה בדברו" בכוונה, זה נקרא שהוא בדק חמץ, מפני שבזמן שהוא מברך "שהכל נהיה בדברו" הוא מראה שהכוס תה ל וא שלו, אם זה לא שלו זה לא חמץ, זה מצה, זה אותו הדבר כי זה אותו הגדר, זה ג"כ נקרא לבדוק חמץ, אם אדם הולך ושומע פתאום לשון הרע והוא מפסיק ולא רוצה לשמוע ולא מענין אותו מה שהשני יגיד על פלוני, כי הוא לא מקבל את הדברים שהוא אומר ואין הצדקה לשמוע את הלשה"ר הזה, ואתה שמספר לי את הלשה"ר זה לא מקור מוסמך, ממילא אין לי בזה שום היתר, כי מי התיר לי לשמוע לשה"ר, אז מה, שאתה הוא זה שמספר לך נראה ככה, אבל יכול להיות שאם אני ישמע את זה ממישהו אחר זה יראה אחרת, אז אם אני פורש מהלשון הרע הזה זה נקרא לבדוק חמץ.

אם אדם מברך ברכת המזון בכוונה זה נקרא לבדוק חמץ, אם אדם בא לבית הכנסת לפני הנץ החמה ואומר קרבנות ולא מפספס אותם, והוא לוקח עוד חמש דקות ואומר ברכות השחר בכוונה זה נקרא לבדוק חמץ, כשאני אומר "ברוך אתה המכין מצעדי גבר" פתאום אני מבין את הברכה הזאת אחרת לגמרי מאשר הבנתי אותה לפני חודש (השיחה נאמרה בשנה שהרב שליט"א ישב על כסא גלגלים) תשמע, "המכין מצעדי גבר" זה מסה רצינית מאוד של ברכה, חולה שסובל מכאבים ברגלים, יכול להסביר לך מאוד יפה ש"המכין מצעדי גבר" זה לא דבר של מה בכך, אומר לך בורא עולם אתה מברך כל יום "המכין מצעדי גבר", עכשיו תקלוט שזה לא ברכה פשוטה כ"כ, אם היית אומר את הברכה הזאת בכוונה קודם, לא היית לוקה ברגליך, עכשיו שאתה העברתה את הברכה הזאת באופן פשוט, תלקה ברגליך ומראים לך שזה לא דבר כ"כ פשוט, ולמה שהאדם יקבל את זה בדרך הקשה?! וכל ברכות השחר הם ככה, ברכת "פוקח עורים", אם תברך "פוקח עורים" בכוונה, לא תצטרך משקפים אח"כ, לא יהיה לך דלקת עיניים אח"כ, שאתה אומר "פוקח עורים" בוקר טוב אתה רואה, זה לא כ"כ פשוט. סיפרנו על המשקפים של "הפני יהושע" שריפאו עיור אחרי פטירת הרב, העיור רק הרכיב את המשקפים של הרב אחרי פטירת הרב ונהיה בריא, עכשיו תשמע, "פוקח עורים" זה לא כ"כ פשוט, ובברכת "פוקח עורים" יש הרבה דרגות בכוונה.

כל ברכה וברכה זה דבר אין סופי "מתיר אסורים" "זוקף כפופים" "רוקע הארץ על המים" וכו', מה זה "רוקע הארץ על המים", מה הברכה הזאת אומרת לי? הברכה הזאת אומרת לי שכל העולם עומד על מים, כל העולם עומד על דבר בלי מעמיד אין שום דבר שמעמיד את העולם, מים זה דבר שהוא תמיד נשפך, מים בלי כלי הם נשפכים, המים תמיד לפי הכלי אם אתה שם כלי צהוב המים צהובים, כלי עגול המים עגולים, כלי ירוק המים ירוקים, לפי הכלי כך צורת המים.

כלומר, המים מעומדים ע"י הכלי, אבל אף פעם הם לא מעמידים את הכלי, כי זה סתירה, המים הם תמיד מעומדים ע"י הכלי כפי הכלי שאתה שם את המים בתוכו, כן הוא מעמיד את המים, יוצא שהמים הם מעומדים ע"י הכלי אבל לא מעמידים את הכלי, וכאן "רוקע הארץ על המים" המים מעמידים את העולם, הפוך לגמרי איפכא מסתברא. כמו "רוח סערה עושה דברו" הכל עומד על הרוח, וכי אפשר לעמוד על הרוח מה הפירוש לעמוד על הרוח? "רוח סערה עושה דברו" הכל עומד על הרוח "הארץ על מה עומדת על העמודים, עמודים על המים, מים על ההרים, הרים ברוח, רוח בסערה, סערה תלויה בזרועו של הקב"ה" תשמע יש פה מסה של דברים שהברכה הזאת אומרת לך, ואתה לא עוצר לחשוב.

בתפילה אתה שומע מה שאתה אומר?! אתה שם לב למה שאתה אומר?! "הללו את ה' מן השמים, במרומים, כל מלאכיו, כל צבאיו, שמש וירח, כל כוכבי אור" יש פה פונקציה של מסה של דברים, תשמע, "כל כוכבי אור" אתה יודע כמה כוכבים יש? אומרים שיש עד מיליארד כוכבי קרח וזה רק בין השאר, יש הרי עוד הרבה יותר כוכבים, "הללוהו שמי השמים, והמים אשר מעל השמים" מי יודע איזה מים יש שם, "תנינים וכל תהומות, אש וברד שלג וקיטור" אתה יודע איזה אוקיינוסים יש בעולם, כמה דולפינים יש שם, כמה תנינים יש שם, זה אין סוף של דברים, הרי שני שליש עולם זה אוקיינוס, זה לא בריכה, זה ים שלם, אוקיינוס שלם, כל סוגי הפנינים שם, כל האוצרות שם, הגמ' אומרת עה"פ "ושפוני טמוני חול", שכל התכלת של הציצית נמצא בים, כל העשירות של זבולון שם, יש בים בריות שלמות שלנו אין שמץ של מושג בהם, היום יש מחצבים תת ימים שמצאו נפט במאתיים חמישים מטר עומק מתחת לפני המים בתוך הים עצמו, זאת אומרת שגם שם יש מחצבים מתחת לפני הים, אנחנו לא מדברים על מה שיש בים עצמו שזה אין סופי, כמו שמובא בחז"ל "כל מה שיש ביבשה יש בים", רק בצורה אחרת בצורה של ים. כל המינים שיש ביבשה יש בים. מכל הדברים האלה האדם צריך להתחזק בעיקר בתפילה בנץ, להגיד ברכות השחר בזמן, קרבנות בזמן, פסוקי דזמרה בזמן, ואם הוא זוכה לזה, זה נקרא לצאת מהבלבול ע"י בדיקת חמץ.

גדר יציאת מצרים, מצרים מלשון מיצר, מיצר הוא לשון של צר, מי עשה שיהיה צר פרעה מלך מצרים, ומה הוא עשה בכדי שיהיה צר, הוא עשה את עצמו אלוה הוא אמר שהוא אלוה, כלומר פרעה אמר אני אלוה.

ומה זה "אני אלוה" אין לי שום הגבלה, ויצא מזה שהוא נהיה הכי צר שבעולם (מצרים מלשון מיצר) , יוצא שהכלל הוא שככל שאדם חושב "אני אין לי הגבלה, אני יכול לעשות מה שאני רוצה אני עושה את עצמי אלוה", בזה הוא גורם לעצמו הגבלה הכי גדולה עד שהוא נהיה מיצר בעצמו. מצרים זה נקרא מיצר, "מן המצר קראתי יה" אני בתוך מיצר, זה נקרא הגדר של פרעה הרשע שעושה עצמו אלוה, ומה יצא לו מזה יצא מיצר, זאת אומרת כמה שאתה יותר סומך על עצמך, ככה אתה יותר מקלקל לעצמך. אם אני סומך על עצמי, אז מה שאני יותר סומך על עצמי, אני מקלקל לעצמי ואני לא מרחיב. אף שלכאורה אם אני סומך על עצמי אז אני ג"כ בסדר. ההיפך הוא הנכון מה שאני אומר את המילים האלה, אני רק מקלקל לעצמי יותר, זה מאוד קשה כי האינסטינקט של האדם פועל בדיוק הפוך.

האדם נמצא בבחירה קשה מאוד האם לצאת ממצרים או לא לצאת ממצרים בכל יום ויום. כל מה שאני אומר "אני סומך על עצמי", זה נקרא שאני פרעה הרשע כי זה "כוחי ועוצם ידי", כלומר מה שאני אומר "אני עושה" "אני יסתדר", "אני החברמן" וכו' זה נקרא פרעה הרשע שסומך על עצמו. מה שאני אומר שאני לא סומך על עצמי, אני סומך על ה', מה שנגזר עלי ככה יהיה, וכל מה שאני עושה זה רק בתורת השתדלות בעלמא, זה נקרא יציאת מצרים.

את כל זה אנחנו לא יכולים להגיד, כי אנחנו שייכים לעוה"ז, כמו שכולם רואים שכל אחד עושה מה שהוא רוצה, לדוגמא כל אחד כועס, וכתוב בחז"ל שכעס זה כמו עבודה זרה, וצריך לדעת שזה לא סתם קוריוז, כי אם אני כועס פירושו של דבר אני חושב שמה שעכשיו אני בעולם זה חשוב ואני קובע על עצמי, וזה נקרא עבודה זרה, לדוגמא: יכול להיות שהשני לא בסדר איתך, אז אתה צריך להגיד לו שהוא לא בסדר ואין בזה שום איסור, אבל, אם אתה כועס פירושו של דבר שאתה אומר שאתה שולט במצב, זה מפריע לך, זה נקרא עבודה זרה, אם אדם רוצה לכעוס ומונע את עצמו מהכעס, ממילא זה נקרא יציאת מצרים הכי נכונה, משה רבינו אמר "ונחנו מה", מה זה "ונחנו מה"? בדיוק הפוך, כלומר ע"י שאדם עושה "ונחנו מה" שהוא לא סומך על עצמו, הוא אומר שהוא לא קובע כלום, אז הוא יכול לצאת ממצרים. זאת אומרת, יציאת מצרים שלך, תלויה במידת הענוה שבך. ובאמת, מידת הענוה היא אין סופית, כל אדם אם הוא ישים לב לעצמו, בכל שניה ושניה הוא יכול לתקן את מידת הענוה, אפילו בלימוד תורה אדם יכול ללמוד בגאוה.

לדוגמא, אדם לומד לעצמו והוא לא שם לב למה שכתוב ברש"י בכלל, הוא חושב שהוא מבין את הגמ' לבד, זה נקרא ללמוד בגאוה, ממילא אפילו בדבר פשוט הוא יכול להיתקל, כי הוא לא קרא את דברי רש"י, בגלל שהוא סומך על עצמו, ממילא הוא נתקע ב"פשט", כי רש"י אמר מפורש כמה מילים ואם היית קורא אותם לא היית נתקע בפשט, כל אדם יכול לראות את זה על עצמו לפעמים הוא לא קורא את הרש"י, כי הוא חושב שהוא מבין בלי רש"י, פתאום יש לו קושיה, אח"כ הוא רואה בשתי מילים של רש"י שהוא פשוט לא הבין את הגמ', ממילא אין קושיא, למה? כי הוא דילג על שתי מילים ברש"י.

כלומר, הוא לא למד שתי מילים ברש"י, כי הוא חשב שהוא יכול להבין את הגמ' לבד, והוא הקשה קושיה כמו טיפש בלי לדעת את הפשט של הגמ', ורק כשהוא חזר לשתי מילים ברש"י כל הפשט התברר פשוט מאוד, אין שום קושיה ולא צריך שום תירוץ, זה גמ' פשוטה מאוד, וכל זה בגלל שהיה בו איזה מידת גאווה מסוימת שהוא חשב שהוא יכול להסביר את הגמ' לבד והוא לא צריך את רש"י, רש"י הוא קודש קודשים, כל מילה שרש"י אומר, אם הוא כותב אותה, צריכים ללמוד את מה שהוא אומר.

עוד דוגמא, בהלכה מסוימת אדם אומר "נראה לי ככה", "אמרתי ככה", אל תגיד "נראה לי" אלא תראה מה כתוב בשו"ע בעצמו, תראה מה כתוב ב"משנה ברורה" בעצמו, תראה מה כתוב בפשט המילים, בלי להסביר, "נראה לי" "שמעתי" עזוב כל מה שנראה לך, תראה מה כתוב בפשט של המילים, בלי להסביר, מה צריך להסביר השו"ע מוסבר, המשנה ברורה מוסבר, הם לא כתבו סינית, פשוט תקרא בסבלנות ותראה שזה פשוט מאוד תלמד מתוך סבלנות לא מתוך מרוצה, אל תגיד "נראה לי ככה", אדוני, יש לך סבלנות תשב ותתרכז בכמה מילים ותבין את הכל, זה לא קשה, לא כתבו את זה בסינית, אלא מה "אני רוצה להגיד" "נראה לי" וזה כל הענין של הגאוה, אם אדם באמת רוצה להבין, שישב ויקרא את רש"י כפשוטו.

יה"ר שנזכה כולנו ב"ה לצאת ממצרים.

תוכן העניינים

ויצא יצחק לשוח - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה