טעויותיו של השר של אדום
בזמירות של שבת (לסעודה שלישית) שרים: "ראותו כי כן אדומי העוצר, יחשוב לו בבצרה תקלוט כבצר, ומלאך כאדם בתוכה ינצר, ומזיד כשוגג במקלט יעצר, אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר".
בשיר מתואר את מה שיהיה לעתיד לבוא שכשיעשה השי"ת דין לאומות על כל מה שנעשה לישראל בזמן הגלות, שרו של אדום יטעה ויתבצר בעיר בצרה במקום בבצר (שהעיר בצר היא אחת משלושה ערי מקלט לרוצח) מפני שיחשוב שבצרה זו העיר מקלט בצר וינוס לשם כדי למלט עצמו מהדין והמשפט כדין רוצח בשגגה שנמלט לעיר מקלט.
בשיר מסופר על שלוש טעויות שיטעה שרו של אדום א). שיחליף בין עיר מקלט "בצר" לעיר בצרה ויחשוב שבצרה קולטת כבצר ב). שיחשוב שעיר מקלט מגינה גם על מלאכים כמו שמגינה על אדם שרצח בשגגה ג). שיחשוב שעיר מקלט מגינה אף על רוצח במזיד. זה לא סתם טעויות, וכי מלאך לא מבין שבצרה היא לא בצר, ושעיר מקלט לא מגינה על מלאכים ולא על מזיד? אך יש פה ענין של שורש טעותו של שרו של אדום ונבארם בע"ה אחד לאחד.
צריך להבין במה הטעות של שרו של אדום שיטעה בין בצר לבצרה, הוא טועה באות הא המבדילה בניהם, האות הא היא המבדילה בין זכר לנקבה, לדוגמא: היום יש "חברת בת", כשהפירוש הוא: זה לא החברה המקורית אלא זו טפלה למקורית. כלומר: בצר הוא המקור, בצרה זה שיכפול. אדום הולך תמיד לשיכפול, כך גם היצה"ר הולך תמיד אחרי השכפול והזיוף.
היום רואים את זה בחוש וזה דבר ברור לכולם, שהזיוף הוא לא כמו המקור. לדוגמא: קלטת טייפ, אם מקליטים חמש פעמים את אותו הדבר עוד שכפול ועוד שכפול, כבר יורדת האיכות, ההקלטה השניה יותר טובה מההקלטה החמישית. אותו דבר בתמונות אם מצלמים תמונה מתמונה יורדת האיכות. ואותו הדבר הוא באוכל, כמעט כל האוכל היום הוא בתערובות, עוד הוספות ועוד הוספות, ממש מרגישים את זה בטעם של האוכל שזה לא אוכל מקורי.
היצה"ר תמיד הולך לחיקוי ולזיוף, כמו שרואים בחוש: אדם לומד ופתאום מישהו ניגש לדבר איתו, והוא אומר לו "תשמע אני לא יכול לדבר איתך עכשיו, אני לומד תורה", ולפני זה לא הפריע לו לדבר עם מישהו עשר דקות, אז למה עכשיו פתאום הוא נעשה צדיק? אלא ככה הוא היצה"ר שאומר לאדם באותו רגע, למה לך להיות סבלני כלפיו? תהיה יותר צדיק ותלמד עכשיו עוד תורה.
"ה' ברך את אברהם בכל" ודרשו על זה חז"ל "בת היתה לו לאברהם ובכל שמה" ואנחנו אמרנו ש"בת" פירושו העתק למקור, והיינו שאצל אברהם אבינו הכל היה מתוקן, אפילו ההעתק השכפול ג"כ היה מתוקן, כלומר אפילו בדבר הטפל היתה לאברהם אבינו ברכה "ה' ברך את אברהם בכל".
עוד דוגמא: רואים שלפעמים בא לאדם פתאום ללמוד שתי דקות לפני התפילה, בשתי דקות לפני התפילה פתאום יש תאווה וחשק ללמוד, ומזה מאבדים את כל התפילה, וגם הלימוד לא מועיל. ומאיפה זה בא? מהיצה"ר שמושך את עצמו תמיד לשכפול, כל היום האדם מסתובב סביב עצמו ודווקא שתי דקות לפני התפילה הוא מחליט שהוא רוצה ללמוד, זה זיוף. זה נקרא, שהיצה"ר מושך את עצמו תמיד לזיוף.
וזה מה שאומר שרו של אדום: אין הבדל בין המקור לזיוף, לכן אפשר להחליף בין מעשים טובים למעשים לא טובים. עשו היה פונה בבטן אמו לבתי עבודה זרה, הכוונה היא לא כפשוטו שהוא עבד עבודה זרה, אלא הוא אמר שבתי מדרשות זה לא העיקר לא חייבים ללכת למקור, ומזה לאט לאט נעשה בתי עבודה זרה, ככה התחילה העבודה זרה. הנצרות התחילה כך, ימח שמו וזכרו התחיל בדבר שדומה ליהדות, הוא אמר לא חייב להיות ככה בדוקא כל דבר, ומזה התחילה והשתלשלה ויצאה הנצרות. בודאי שהוא לא חשב שזה מה שיצא, אלא פשוט הוא התחיל בזה שהחליף את המקור לשיכפול מזה הגיע כל הקלקול. וכך היה גם עם הרשעים מתנועת ההשכלה שהמשיכו ללכת לבתי כנסת, רק עשו שינוי קטן, ומזה נוצרה תנועת ההשכלה.
זה הטעות של שרו של אדום לעתיד לבוא שיחליף בין בצר לבצרה, לא שהוא לא יודע שזאת בצרה ולא בצר, אלא מפני שתמיד הוא הולך לשכפול ולא למקור, לכן הוא סובר שיש תחליף ולכן הוא סובר שבצרה היא יכולה להיות תחליף של בצר, כלומר לא חייבים את המקור, אפשר גם ללכת לזיוף, זאת הטעות הראשונה שלו.
הטעות השניה של שרו של אדום היא שטועה וחושב ש"מלאך כאדם בתוכה ינצר", מה השורש של הטעות הזאת? אלא, מלאך הוא בגדר שאין לו יצה"ר, אנחנו מלמדים על כל אדם לימוד זכות, מפני שיש לאדם יצה"ר, אבל למלאך שאין לו יצה"ר וא"כ אין לו תירוץ איזה לימוד זכות אפשר ללמד עליו? ודאי שאי אפשר! לכן שרו של אדום שאין לו יצה"ר הוא מקטין את החטא, פירושו, הוא אומר כך החטא הוא לא כזה נורא.
יש שני סוגי ניסיונות: נסיון של אדם וניסיון של מלאך. כלומר: אדם קם בשלוש לפנות בוקר, אותו אדם יכול לקום וללמוד עד הנץ שני פרקי משניות או פרק אחד לפחות (וודאי שאם הוא ילמד הוא יקבל שפע רוחני גדול) , אבל לאותו אדם בא היצה"ר והוא מתעצל ולא קם ואומר לעצמו "אני עייף אני צריך להמשיך לישון" על אדם כזה אפשר ללמד זכות שמה שהוא לא למד זה בגלל שהיה קשה לו לקום, אבל כשהוא כבר קם, אם הוא הולך לטייל זה חמור מאוד.
אדם שנמצא במצב שאין לו שום דאגה וטרדה ואין לו שום נסיון הוא יכול לשבת ללמוד בשקט, באותו זמן הוא בנסיון של מלאך שאין לו שום הפרעה לשבת ללמוד. על כזה מצב אם הוא לא לומד בו יש תביעה גדולה, למה אתה לא יושב ללמוד? אבל האדם בעצמו עושה לעצמו את ההפרעות בלימוד, כלומר: בזמן שלא היו לך הפרעות וניסיונות היית בנסיון של מלאך ולכן היית יכול לשבת ללמוד, אבל כשיצאת החוצה ויש לך עכשיו נסיון קשה, אז אתה בנסיון של אדם עם יצה"ר, עם הקושי, עכשיו קשה ללמוד. זה נקרא שהאדם עושה לעצמו נסיון, למה היית צריך לצאת החוצה? ודאי שכשאתה יוצא החוצה יש נסיון קשה, לכן למה יצאתה? התביעה על האדם היא לא בזמן שקשה לו, כלומר: אם יש לאדם כאב שינים הדין עליו לא כ"כ קשה, בגלל שהיה לו קושי, אבל הבעיה היא שהאדם עושה לעצמו את הקושי וההפרעות ללמוד, האדם עושה לעצמו את הניסיון.
וזאת הטעות השנייה של שרו של אדום, מפני שאין לו יצה"ר הוא מקטין את חומרת החטא, ומה טוען שרו של אדום? שאפילו מלאך שהוא בלי יצה"ר ובלי תירוץ, גם הוא יכול להיכנס לעיר מקלט.
הטעות השלישית של שרו של אדום היא שחושב "מזיד כשוגג במקלט יעצר", כלומר שעיר מקלט מגינה אפילו על מזיד, זה עוד דרגה בהקטנת החטא, כלומר: שרו של אדום אומר זה לא כ"כ נורא, נכון שאסור לעבור עבירה, אבל בכל אופן זה לא כ"כ חמור. ולכן טועה וחושב שעיר מקלט קולטת אפילו מזיד כמו שוגג.
כתוב בספרים ששרו של עשו נמצא בכל אחד ואחד, ויעקב נמצא בכל אחד ואחד, כלומר יעקב מסמל את הקדושה שבעולם, ועשו את צד הטומאה שבעולם, לכל אחד יש שר. שרו של עשו נמצא בתוך הלב מפתה ואומר לו תקל ותחליף בין המקור לזיוף, תקטין את חומרת החטא, החטא לא כ"כ חמור, ומזה הוא מפתה את האדם ללכת לדברים אחרים ומראה לו את הדרכים הקלות בעבודת ה' ומראה לו כאילו זה התכלית, וככה מטעה את האדם לא ללכת בדרך האמת.
רואים שעשו קשור מאוד בשר שלו, הנה הוא שולח את השר שלו ליעקב. ובאמת, זאת מדרגה עצומה מאוד שהאדם יהיה קשור בשורש הרוחני שלו, בטומאה זה בכלל לא בעיה, ככל שהאדם יותר רשע יותר קל לו להתקשר למקור הרע, כמו שרואים אחד שהוא גנב קטן שגונב פחות הולך לאט לגניבה, גנב שגונב כל יום עשר פעמים הוא הולך במהירות לגנוב. בשואה מנגלה ימש"ו היה רץ בבוקר לרצוח יהודים, מפני שרצח לפני זה הרבה אנשים, ולכן הוא רץ בכדי לרצוח. כלומר: ככל שיותר מתקרבים לטומאה יותר נמשכים אחריה, כך עשו היה קשור לשר שלו, מפני שעשו הוא המקור של הרע והטומאה, ממילא הוא קשור בשר שלו.
בקדושה זה אותו הדבר אבל זה לא בא בקלות, כל התקדמות בעבודת ה' כרוכה בניסיונות ובמלחמה עם היצה"ר, אפילו שמקבלים כוח מהקדושה, בכל זאת זה דורש עבודה ומאמץ. זה נקרא "דרך ארוכה וקצרה, קצרה וארוכה", עשו הולך בדרך קצרה כי הוא הולך לזיוף, אבל הדרך היא ארוכה, לעולם הוא לא יגיע למקור. יעקב הולך בדרך ארוכה אבל באמת היא קצרה, כמ"ש "אני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה".
אדום נקרא על שם "האדום האדום הזה", הצבע האדום הוא הצבע שבולט יותר מכל שאר הצבעים, ולכן הצבע האדום מסמל את החיצוניות שבכל דבר, כמו שמסופר בגמ' "כי הא דרב אדא בר אהבה חזיה לההיא כותית דהות ליבשא כרבלתא (בגד אדום) בשוקא, סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה וכו'", רואים שהצבע האדום הוא הצבע הכי בולט, ולכן אסור לאישה ללכת בבגדים אדומים, מפני שזה מבליט. וזה ענינו של אדום שנקרא על שם הצבע האדום, כי זה הצבע שמבטא את החיצוניות. עשו בשביל להאדים את החיצוניות שלו משתמש בשפיכות דמים, כלומר ע"י האדום כגון רציחה השפלה וכדו' הוא מבליט את האדום שבו, את החיצוניות שלו. לכן עשו אומר "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", "ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים", כלומר עשו הולך לאדום האדום לחיצוניות, אבל יעקב מוסיף לו לחם, לרמז לו "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", כלומר, יעקב מראה שכל האכילה היא קדושה, דבר ה' שבמאכל, כמו אכילת קדשים "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". עשו אוכל בשביל אכילה גסה מילוי בטן, כלומר עשו אוכל כמו אכילת חזיר, הוא הולך לחיצוניות שבמאכל. יעקב הולך לדבר ה' שבמאכל "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".