"הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד"
כתוב בתהילים: "כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד", ולכאורה "הוא אמר ויהי" ו"הוא ציוה ויעמוד" זה אותו הדבר, אלא "הוא אמר ויהי", פירושו: ה' אמר ויהי, באמירה של ה' הדבר נעשה, כמו שנאמר: "ברוך שאמר והיה העולם" על-ידי האמירה של ה' נעשה העולם. "הוא ציוה ויעמוד" זה דבר שני, "הוא אמר ויהי" זה מעשה בראשית, יש בכל יום "ברוך עושה מעשה בראשית" "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". ו"הוא ציוה ויעמוד", פירושו: ה' אמר לאותו הדבר שברא אותו, תעמוד ששת אלפים שנה!
ה' אמר לסלע שאנו רואים, תעמוד ששת אלפים שנה. בהר המוריה יש סלעים, יש מנהרות הכותל, וה' אמר להם תעמדו ששת אלפים שנה.
רואים סלע מסוים על איזה הר. צריך לדעת שה' ברא אותו בששת ימי בראשית, ואמר לו, תעמוד ששת אלפים שנה, אף-על-פי שהסלע הזה יכול לפוצץ את כל העולם, יש בו אטום שהוא יכול לפוצץ את כל העולם בקלות, ואפילו את הכוכבים, כי אם בחצץ קטן אפשר לפוצץ את כל העולם, אז בסלע אפשר לפוצץ אפילו את הכוכבים. וה' אומר לסלע הזה תעמוד כאן ששת אלפים שנה, ותשתוק, אף-על-פי שיש בך כאלה כוחות עצומים תעמוד כאן ותשתוק!
"הוא אמר ויהי" זה רק אמירה ובריאה, אבל לצוות שזה יעמוד ששת אלפים שנה, צריך ציווי ולא מספיק אמירה "הוא ציוה ויעמוד".
לומר שהדבר הזה יולד מספיק אמירה אחת, אבל שהדבר יעמוד ששת אלפים שנה ויחכה לתפקיד שלו (כי לכל סלע יש תפקיד, לכל גרגיר חול יש תפקיד) , לזה צריך ציווי!