אור ברסלב
ויצא יצחק לשוח - א "בכל דרכיך דעהו"

ויצא יצחק לשוח - א

"בכל דרכיך דעהו"

תפילה בזמנה

מהי הגדרה של צדיק? אדם שמתפלל שעתיים והשני מתפלל רבע שעה, ז וה לא אומר כלום, כי יכול להיות שהשני התפלל רבע שעה בכוונה יותר גדולה מאש ור השעתיים של מישהו אחר, יוצא שזמן לא מוכיח פה כלום. אחד מניח תפיליון של ר"ת והשני לא מניח, זה גם לא מוכיח, כי יכול להיות שזה קיבל מרבותיוו להניח תפילין של רבנו תם, והשני לא קיבל מרבותיו. אחד שם פתיל תכלת, ואח וד הולך עם חמישים ציציות, זה משמעותי אבל לא זה מה שקובע אם האדם צדי וק יותר או פחות.

אחד לומד עשרים שעות והשני לומד חמש עשרה שעות, לפעמים חמש עשר וה שעות של מי שקשה לו ללמוד, זה שווה כמו עשרים שעות של מישהו אחר, כו זה תלוי באיכות, ואת האיכות רק ה' יודע.

אומר הרמב"ם רק ה' שיודע תעלומות הוא זה שקובע מתי המעשה נחשב חטא ומתי מצוה, ואם זה נחשב תשובה אמיתית או לא, וכמו שאומר "חובת הלבבות", אדם יבוא לעוה"ב ויראה סבלים הכי פשוטים יושבים שם במקום הכי מכובד, ואנשים שהיו כאן גדולים ומכובדים נמצאים שם בשאול תחתית (וע' ב"ב י ע"ב).

אז איך אדם יידע מה זה צדיק, מה אני צריך לעשות עכשיו כדי להיות צדיק, לקום בארבע בבוקר זה רק פרט, אמנם פרט חשוב אבל מה התכנית הכוללת שתביא אותי למצב של "בכל דרכיך דעהו", שבכל מעשה ומעשה במשך היום, אני ידע שאני יכול להקרא צדיק איך אני אקבע את החזקה הזאת.

זאת ההגדרה, לא מי שצוחק בפורים נקרא צדיק, אלא מי שבוכה בתשעה באב, כי לצחוק בפורים זה לא קשה, לבכות בתשעה באב זה קשה.

וההסבר הוא כזה, לשמוח עם החתן כל אחד יכול, אבל לבכות עם האבל, ר וק מי שקרוב אליו יכול, לשמוח עם החתן זה קל כי זה נוח ונעים לי, לבכות ע ום האבל זה קשה, כי זה לא נוח לי, ואם בכל זאת אני עושה את זה, סימן שאני צדיק. אתה נקרא "אדם" לפי מה שאתה בוכה בשני וחמישי כשאתה אומר "והוא רחום" ובתשעה באב. למה באמת האדם נקבע לפי מה שהוא בוכה בתשעה באב ולא לפי מה שהוא צוחק בפורים, [הגם שיכול להיות אפילו שיש בזה יותר מצוה להרבות בשמחה בפורים, מאשר למעט בשמחה בתשעה באב], כי כשאדם שמח יכול להיות בזה צד של "שלא לשמה", אבל כשאדם עושה משהו נגד הטבע שלו שהוא מצטער, זה לא יכול להיות "שלא לשמה", לשמוח האדם נוטה מחמת הטבע שלו (ולכן כל דבר ש"לא לשמה" מעורר אותו לזה) , אבל להצטער הוא לא נוטה לזה מחמת הטבע שלו, הרי הוא לא רוצה להצטער ולהתאבל, זה מפריע לו ולא נוח לו, (אז אפילו דבר ש"לא לשמה" לא יכול לעורר אותו לזה, כי אי אפשר לעורר מה שלא קיים). מי שצדיק בוכה בתיקון חצות, מי שמתלהב בתפלה זה לא אומר שהוא צדיק, כי אדם נוטה לזה, למה לא לבטא את עצמו, זה תמיד נוח, זה נוח לאדם להוציא את כוחות הנפש אל הפועל, זה לא אומר שהוא צדיק, אך לבכות בתיקון חצות זה צדיק, (כי אני לא יכול לעורר את הכח הזה יש מאין אם זה לא קיים בתוכי).

כעת נשאל הרי לבכות בתיקון חצות זה גם כן רק פרט אחד? נכון, אבל יש לנו כאן הגדרה כוללת, צדיק זה מי שמכווין לשם שמים, הגדרה של צדיק, זה לא מי שמקיים כמה שיותר מצוות שהוא יכול, בוודאי שהוא צדיק, אבל זאת לא ההגדרה האמיתית, זה רק הביטוי החיצוני מצד המעשים שלו, אבל מה עושה אותו צדיק בפנימיותו כאשר הוא מכוון לשם שמים, אדם קם בבוקר מה התכנית שלו להיום ללמוד תורה ולקיים מצוות בוודאי שאני חייב לעשות, הרי אני ירא שמים וזה גם תורם לאישיות שלי, אבל כל זה מצד מה שאני מבין, מה שאני רוצה, ומה שאני צריך מהעולם, אבל אם האדם יקום בבוקר וישאל את עצמו מה ה' רוצה מהעולם זה נקרא צדיק, זה נקרא "לשם שמים", מה שאני רוצה זה לא לשם שמים, אם כי שכמובן שאני יכול לשעבד את זה לקדושה, הצדיק שואל מה התכנית האלקית בעולם, לא "מה אני רוצה", אלא "מה ה' רוצה", זה נקרא "תורה לשמה" ויש בזה אינסוף דרגות, רצון ה' בעולם זה לימוד התורה, ששה סדרי משנה כנגד ששת אלפי שנה, כי זו כל התכנית של העולם, זה אומר שהתורה זה הסרט של כל ההיסטוריה, אם זה הסרט של העולם, מה המטרה של הסרט הזה גילוי יחוד ה' בעולם, דהיינו הגאולה שתהיה לעתיד לבוא, זאת המטרה של התורה, ומשה רבינו שנתן את התורה, אמנם הסתלק, אך הוא עתיד לחזור בגאולה, הוא שבר את הלוחות והוא עתיד להחזיר את הלוחות, זה גופא העניין של משיח שלוחות הראשונים חוזרים, זה אומר התורה זו ההוראה והתכלית של העולם, לימוד התורה מכין את הגאולה ובגאולה תתגלה עוצמתה הרוחנית של התורה בסוד לוחות ראשונות מידיו של משה רבינו.

אנשים מתפלאים מדוע קשה להם להבין את הגמרא או את התוספות, התשובה היא, שאם אני רוצה להבין את התורה, אני צריך שהתכנית שלי תהיה כמו התכנית של התורה, התכנית שלי זה לגלות את הענין של הגילוי של ה' להרבות בגילוי כבוד שמים בעולם ולהיות שותף בגילוי היחוד, בקידוש ה' בעולם כל אחד לפי דרגתו, ולפחות שאני אשתדל לחשוב קצת על הכיוון הזה, לעשות לפחות מעשה אחד ביום עם המחשבה הזאת, כל אחד לפי כוחו אפילו מחשבה אחת ביום, כל שכן אם הוא מתקן את המעשים שלו לפי זה ופורש מעבירות אז בטח שזה מועיל, ומחשבות של קידוש ה' בעולם, ממילא כבר גורמות שהאדם יעשה יותר מצוות, ומי שחושב על התכנית של ה', ממילא הוא כבר הולך ומשתפר, כי כל הענין של המצוות זה לגלות כבוד שמים, וזה נקרא שהוא צדיק. אז אם אני רוצה להבין את התורה, אני צריך שהתכנית שלי תהיה כמו התכנית של התורה, אם אני לא מבין מה ה' רוצה בעולם, אז אני לא יכול גם להבין את התורה, אני יכול ללמוד, אבל זה נשכח מיד, למה כי זה מגיע רק לרובד החיצוני, ולכן זה לא נשאר. ולכן רואים שיש אנשים שיש להם ראש טוב במתמטיקה אבל בגמרא הם לא קולטים אפילו שאלה פשוטה.

תוכן העניינים

ויצא יצחק לשוח - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה