אור ברסלב
ויצא יצחק לשוח - א אתה לא חי את המציאות

ויצא יצחק לשוח - א

אתה לא חי את המציאות

בישורא דתורא

כולנו יודעים שהיצר הרע הוא גדול כמו שאומרת הגמרא "לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצר הרע, ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נראה להם כהר גבוה, רשעים נדמה להם כחוט השערה", אדם רשע לא מבין מה זה יצר הרע, אבל אדם צדיק הוא רואה מה זה יצר הרע, ככל שהאדם יותר צדיק כך הוא יותר מבין שהיצר רע הוא גדול, אדם רשע חושב שהיצר הרע זה דבר מובן מאליו, אך כולנו רואים שהיצר הרע הוא כמו הר גבוה, ליצה"ר אין גיבוי לכל הפיתויים שלו ובכל זאת הוא מנצח, וזה אומר שהיצר הרע הוא מאד גדול, וכדאי לדעת שהיצר הרע הוא מאד גדול, כי רק רשע חושב שהוא לא גדול שנראה לו "כחוט השערה" לעומת הצדיקים שנראה להם היצה"ר כהר גבוה.

הגמרא אומרת "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" לא רק גדול בפועל אלא גם בהבנה, כלומר ככל שהאדם הוא יותר גדול כך הוא מבין שהיצר הרע הוא יותר גדול, כמו לעתיד לבוא, ממילא כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו כולל שני דברים ואחד תלוי בשני: שלצדיק יש לו יצר הרע גדול יותר, והצדיק מבין עד כמה היצר הרע גדול.

צריך לדעת שהיצר הרע הוא גדול מאד אבל מצד שני חייב להיות שיש כח הפוך כנגד, כי זה כנגד זה עשה השם, ובכך אפשר לנצח אותו, ולכן יצר הטוב צריך להיות יותר גדול, כי ליצר הטוב יש גיבוי לעומת היצה"ר שאין לו גיבוי, כי לשקר אין רגלים, ולאמת יש רגלים, וממילא חייב להיות שיצר הטוב יהיה יותר גדול.

לכל מעשה בעולם יש בו יצר הרע וכנגדו יש יצר הטוב זה כנגד זה, לדוגמא: שנאת חינם, ודאי שיצר הרע של שנאת חינם הוא מאוד גדול, אבל אם נשאל שאלה מצחיקה קצת מה הם שני הנבראים הכי קרובים בעולם? לנו נראה כי יש הרבה דברים שקרובים כגון שולחן וכסא וכו', אבל התשובה היא שני יהודים, אין לך קירבה בעולם יותר גדולה משני יהודים, לדוגמא תיקח טפט ותדביק לקיר והטפט יהיה מודבק אל הקיר היטב עד שקשה להוציא אותו, בכל זאת החיבור הזה הוא חיבור מלאכותי בידי אדם, כי רק לקחו דבק והדבקו שני דברים, אבל חיבור של שני יהודים זה בא מדבר אחד שהשם חיבר אותם זה לא שני דברים שחיברו אותם בחיבור חזק כמו טפט לקיר או שטיח לרצפה, זה הרבה יותר מזה, כי שני יהודים זה דבר אחד, כי באמת כלם באו ממקום אחד, כלם באו מנקודה אחת, כמו שנאמר "כי אחד קראתיו", ממילא הדבר הקרוב ביותר בעולם זה שני יהודים.

צריך ביאור למה היצר הרע של שנאת חינם הוא גדול מאוד, מי שפוקח את עיניו רואה ששנאת חינם זה יצר הרע מאד קשה, אעפ"י שיצה"ר של שנאת חינם משוגע שאין לו גיבוי אין לו שום הצדקה והוא טיפש. נשאל עוד שאלה, מהו המרחק הגדול ביותר שיכול להיות בין שני אנשים בעולם? התשובה היא שני יהודים, אפילו יהודי וגוי לא רבים כמו שני יהודים, כי זה לעומת זה עשה אלוקים. גוי כיון שהקירוב שלו הוא לא גדול כל כך, ממילא גם הריחוק שלו הוא לא גדול, אבל שני יהודים שיש להם אהבה גבוהה כל כך שהם אחד, אז גם השנאה זה כנגד זה חייב להיות כך, היצה"ר של שנאת חינם זה הכח ההפוך כנגד הקרבה שיש בין שני יהודים, אז עכשיו אנחנו מבינים למה היצר של שנאת חינם הוא כל כך גדול, ומזה אנחנו יכולים להבין כיצד אדם יכול לחשוב יומיים איך הוא יציק לשני, וכל זה מחמת שיש לו אינטרס, לפני בחירות אפשר לראות את זה טוב יותר, אדם יושב חודשים שלמים באיזה מטה בחירות וחושב איך להשפיל את השני יותר במיומנות, לבייש אותו יותר בצורה כזאת או כזאת, לפגוע בו, ואני מבטיח לכם שאם היה לו אפשרות ללחוץ על כפתור והשני יעזוב את העולם הוא היה עושה את זה, אעפ"י שהוא הורג בן אדם הוא לא ירגיש.

וכנגד זה תבין כמה יצר טוב של אהבת ישראל כי זה לעומת זה עשה אלוקים, כי מכוח ההסתר אתה רואה את הגילוי, והגילוי תמיד יותר מההסתר, גילוי זה האמת וההסתר הוא שקר, האמת יש לו רגלים ולשקר אין רגלים, ודבר שאין לו רגלים בסוף הוא נופל, כמו סביבון שאין לו רגלים שלבסוף נופל, לעומתו שולחן שיש לו רגלים הוא לא נופל, כי האמת יותר מהשקר, מכוח ההסתר אתה רואה את הגילוי. לדוגמא: את ההסתר פנים של השואה אי אפשר להסביר ואי אפשר להבין ורק בעולם הבא נבין, וכנגד כזה ריחוק חייב להיות הקירוב גדול, כשם שאי

אפשר למדוד את הריחוק של השואה, כך אי אפשר להסביר את הקירוב שכנגד, כי זה לעומת זה עשה האלוקים, ולכן תשעה באב נקרא מועד, כי החלק הזה של הקירוב הוא כנגד הריחוק.

העולם הזה הוא עלמא דשקרא והריחוק נראה קצת יותר מהקירוב, ולכן כנגד הריחוק שאנחנו רואים היום חייב להיות קירוב והקירוב הוא יותר מהריחוק, הקירוב הוא לעולם ותמידי והריחוק הוא רק ארעי, הריחוק אין לו רגלים החלק הרע של העולם ייפול לבסוף, אם החלק הרע שהוא כמו סביבון בלי רגלים והוא כל כך חזק, כמה חזק החלק הטוב שכן יש לו רגלים.

"ואהבת את השם אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", לנו נדמה שפירוש הפסוק שאפילו השם יתברך לוקח את נפשך אתה חייב לקבל את הדין, אבל לא זאת השלמות לקבל את הדין, לא כתוב כאן שאתה חייב לעבוד את השם יתברך גם במצב קשה ולקבל את הדין עליך ולקיים כי אתה חייב את זה, לא זה מה שכתוב כאן.

אמא שיש לה בן שנולד אחרי עשרים שנה ואומרים לה שהוא צריך השתלה לאיבר מסוים שאפשר לקחת אותו מהאם, ושואלים את האמא את מקבלת את זה עליך? היא עונה "לא רק שאני מקבלת את זה עלי אלא אני אעשה את זה אפילו אם תגידו לי שאפשר שמישהו אחר ייתן את האיבר אני לא מוכנה לשמוע, אני מתעקשת שדווקא אני", כך אמא תגיד, כמו שראינו בשואה שאימהות הצילו חיי בניהם במוות של עצמם.

אז כשאומרים "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" זה אומר לאהוב את השם לפחות כמו אמא שאוהבת את הבן שלה, לא רק שאתה תקבל את הגזרה אלא הפוך שאתה תרצה את זה. ואם תשאלו איך אני יכול לרצות כזה דבר, לכאורה זה מאד קשה, התשובה היא שמונח באדם כוח כזה גדול לרצות אפילו דבר כזה קשה, אנחנו לא יכולים להבין את המעשה של יוסף משיתא שעשו לו כאלה ייסורים קשים, והוא אמר "אוי לי שהכעסתי את בוראי" הוא לא אמר אוי לי על הכאבים, אלא הכאב הזה שהוא הכעיס את השם יותר כואב לו מהכאב של הייסורים, זה דבר שלא נתפס, הוא לא עבר הרבה ימי כיפור בין הפעם הראשונה שהוא נכנס לקה"ק לבקשת המלכות לפעם השניה וכי הוא שמע שיחות מוסר? לא, אלא ברגע אחד זה היה, השתנה ברגע אחד מפושע ישראל שנכנס להוציא את המנורה מבית המקדש שבזמן החורבן שכולם הצטערו, הוא הוציא את המנורה מפני שוחד שהוא רוצה לקבל, וברגע אחד תוך שנייה אחת הוא נהיה צדיק ומשתנה הרע שהיה קודם נהפך לטוב, יש כוח מאד חזק באדם, רק השאלה איזה צד תופס אותו צד הטוב או צד הרע.

אדם יש לו אישיות והאישיות שלו זה כוח עצום "צלם אלוקים", צלם אלוקים פירושו כביכול כמו השם, השם נתן לאדם כוח כמעט אין סופי, (הכח הוא כח סופי אבל כמעט אינסופי, ברוחניות זה נקרא כמעט אין סופי) והכוח הזה קיים, השאלה היא מי תופס את הכח הזה החלק הרע או החלק הטוב. לדוגמא: יוסף משיתא שמובא בחז"ל שרואים שם מצד אחד כח עצום של רע ובאופן קיצוני לאחר מכן כח הפוך חזק של קדושה הפשט פה שזה אותו הכח בעצמו נהפך, ולא כח רע שמתבטל, אלא אותו כוח עצמו נהפך לפי הבחירה לטוב.

כל המידות של האדם זה ג"כ כך, לדוגמא יצר הסקרנות, אחרי בחירות כולם רוצים לדעת מה היו התוצאות אולי זאת סקרנות לשם שמים ואולי לשם עצמי, אם זה לשם שמים זה לא צריך להפריע בתפילה בבוקר, והאמת שזה לא בדיוק לשם שמים אלא זה לשם סקרנות, יש כאן משחקי כוחות כמו במשחק כדורגל, שיש כאלה שזה מעניין אותם עד כדי כך שנוסעים לחו"ל בשביל לראות משחק, הם מוציאים המון כסף, לישון שם חודש בבית מלון שלא נוח, על מנת לראות את כל המשחקים, ויש כאלה שיושבים בבית ליד מסך חודש, שעות על גבי שעות ומתעניינים בזה עד כלות הכוחות, זה יצר הסקרנות, כל העיתונים היום פונים ליצר של הסקרנות הרי בעלי העיתונים מאוד עשירים ומפיצים את העיתונים בכל העולם וחוטפים אותם, כל זה בנוי מסקרנות, מה יש לראות בעיתון? אין דבר מועיל בעיתון, דבר שאתה צריך לדעת תדע גם בלי העיתון אלא זה בנוי על יצר הסקרנות, מה זה חדשות, עושים צליל מיוחד לפני החדשות כאילו זה דבר הכי חשוב בעולם "הנה החדשות", ממה זה בנוי מה יעזור לי מה שאמר זה לזה, וכי זה מעניין מישהו, וכי זה יעזור לי במשהו?! ודאי שלא, אין נפקא מינא בזה כלום וזה ידוע לכולם הסקרנות הזאת גורמת לאדם לשבת ליד המסך כל יום שלוש שעות ויותר, ולקנות כל מה שצריך לזה, וזה עולה המון כסף, אפילו אם אין לאדם כסף הוא לווה העיקר שיהיה לו את זה בבית, שיהיה לו מאיפה לפרנס את יצר הסקרנות שלו, אז אם אתה רואה שהסקרנות כל כך חזקה בצד הטומאה, אז תבין כמה גדולה הסקרנות בצד הקדושה הרי זה לעומת זה עשה אלוקים, אם זאת הסקרנות במילי דעלמא נבין מה הסקרנות במילי דשמיא, היום ישנם שחקני כדורגל שמרוב הדבקות שלהם במשחק יכולים לקרוע את השריר ולהמשיך לשחק בדבקות כזאת בלי להרגיש כאב במשך משחק שלם, אז מה נאמר בדבקות האמיתית בהשם יתברך, לאיפה אפשר להגיע?! כי אם דבר גשמי יכול להוציא כל כך מהרגשה גופנית אז דבר רוחני יכול לגרום לך הרבה והרבה יותר מזה, עכשיו הזמן להתחזק, הכוונה להתחזק זה לדעת שלא מבקשים מאתנו דבר חדש, אלא מבקשים רק את הקיים, דהיינו להסית את הקיים משמאל לימין. הקיים קיים, אתה רואה את הכוחות של הנפש שלך שזה קיים רק תזיז אותם לצד הנכון.

מישהו שהרגיז את חבירו ופגע בו בנקודה רגישה, החבר יכול להיות חיוור כמו שלג ולהיות אויב שלו לכל החיים בגלל זה, אפילו אם אמר לו רק מילה אחת בשוגג, שאפשר לדון אותו לכף זכות, בכל זאת הוא עלול לשנוא אותו כל חייו שנאה נוראית ואם הוא לא יעצור את השנאה הזאת, זה מחלחל בשנאה נוראית, אז אם ככה מחלחל הכבוד של עצמו שזה כבוד מדומה שזה לא אמת, שאין לו שום משמעות, אז איך צריך להיות ההרגשה והחלחול של הכבוד האמיתי שהוא כבוד השם פי חמש מאות שהרי מידה טובה מרובה פי חמש מאות ממדה פורענות. הרי מה הכוונה שחברי פגע בכבודי מה קרה כאן וכי הוא הוציא לך כוס דם? לא, הפיל עליך דלת על הרגל? לא, אז מה קרה תסביר מה קרה, אלא יש עניין של כבוד השם, כבוד השם בעולם צריך להיות אצל כל יהודי עד הסוף, כמו אצל גדולי עולם, שראינו אפילו קוצו של יוד הכי קטן זה היה עולה אצלם במחיר הכי גבוה שיש, וזה למעשה הכוח שניתן לאדם, וכאשר הוא לא לוקח את הכח הזה לצד הימין לכבוד השם הוא לוקח את זה מצד שמאל הכבוד העצמי, אם אתה לא מאכלס את זה בצד הטוב אז יבוא הרע וישתלט עליו, כמו בית שאתה לא גר בו עשר שנים, אפילו תנעל אותו טוב, הקירות כבר יהיו מעופשים ומלאים תחב וכל מיני שרצים, כי בית שומם מגדל דברים לא טובים, גם בכל דברים אחרים שאתה לא משתמש בהם זה כך, דבר שאתה לא שם בו דבר טוב נכנס בו דבר רע כי זה לעומת זה עשה האלוקים.

העולם מורכב מטוב ורע ואין משהו אחר בעולם, העולם הזה בא לצורך בחירה בין טוב לרע, לכן אם אתה לא מכניס טוב אז נכנס הרע, אם אתה לא מנצל את הכוחות לכבוד השם, אז זה בא לכבוד עצמך, וזה החלק הרע.

יש כבוד עצמו, ויש כבוד השם ואלו שני דברים סותרים, כבוד השם זה החלק הטוב שבכבוד, "למען יזמרך כבוד ולא ידום" אומרים חז"ל "הנשמה נקראת כבוד" יש לה כבוד השם, "כבוד השם עליך נגלה" זה חלק הנשמה, חלק הגוף אומר שזה הכבוד שייך אליו הגוף לא מכיר את השם, לכן הוא אומר שחלק הכבוד שייך לו, לעומת זאת הנשמה מכירה את השם כי היא נמצאת בכסא הכבוד, כסא הכבוד פירושו שהכבוד שייך להשם, אבל הגוף שמכיר רק את עצמו אומר הכבוד שייך לי, וזה המחלוקת, אם כבוד השם, אז כבוד עצמך כבר לא יהיה, זה סתם טיפשות לחפש כבוד לעצמך, לכן אם נבוא בשאלה לאדם שנפגע מה קרה לכבוד שלך, התשובה האמיתית תהיה "כלום", כיוון שכבוד השם כן מונח בתוכי, ולא הכנסתי את הכבוד למקום הנכון אז כבוד השם הלך לכבוד עצמי, כבוד השם הוא קיים ודאי, רק שאני גנבתי אותו לכן עכשיו כבוד השם מדבר בתוכי, רק אני גנבתי אותו לעצמי אז מה הצער שמצער אותי באמת זה כבוד השם, זה כן מצער, לקחתי כבוד השם והשתמשתי בו לעצמי, זה מה שקרה פה, שאדם נפגע לא קרה משהוא ספציפי, לכן אתה לא יכול להסביר את זה, אז ההסבר הוא הייתה פה גניבה, וסימנך "כי גנב גנבתי" כל גלות מצרים הייתה ע"י גניבה, החלק הרע שבעולם הוא לא קיים, הוא רק יכול לגנוב לנו וחוץ מזה אין לו משלו כלום, גלות מצרים התחילה ע"י גניבה, וזה "כפליים כיוצאי מצרים עמדו להם לישראל נביאים" כיון שגלות מצרים זה גניבה, וגנב משלם תשלומי כפל, אז לכן הקדושה גבתה כפליים, וקיבלה פי שנים נביאים מיוצאי מצרים, אתם גנבתם ששים רבוא, אז תחזירו פי שנים כיוצאי מצרים כי זה גנבה, מכאן אתה למד שכל החלק הרע זה רק גנבה, יש פה גנבה מכבוד השם, כבוד השם זה האמת, ושנפגעת זה סימן שהשתמשת בכבוד השם לעצמך.

נשאל שאלה אם אדם מכבד את השם, אפילו כבוד חיצוני, כגון שהוא לא מדבר בבית כנסת, מקפיד לא לדבר עד אחרי התפלה, מקפיד לא לישון בבית כנסת לא לאכל בבית כנסת, תגיד לאדם כזה שהוא לא יפגע אם מישהו יפגע בו, הוא יגיד לך מה הקשר? למה שאני לא יפגע? אבל באמת יש קשר אם אתה מקפיד על כבוד השם, זה אומר שהכבוד שיש בתוכך הולך לכיוון של הימין, כי השמאל אין בו כלום, הוא רק יכול לגנוב, וכיון שאתה שם את הכבוד במקום הנכון ממילא אין לצד הרע כלום, יוצא מפה שאם אדם רוצה להתחזק בבין אדם לחבירו, הוא צריך להתחיל קודם בין אדם למקום, אם הוא אומר "אני לא רוצה עכשיו לשמוע את התוצאות של הבחירות" אין לי סקרנות, איך אתה יכל לומר שאתה לא רוצה לשמוע את זה אתה שקרן, רק אם תצליח להסיט את הסקרנות שלך היום לתורה, מחר לא תרצה לדעת מה התוצאות של הבחירות, כי זה כבר הלך למקום הנכון, כי כל מה שאתה רוצה לדעת מחר את התוצאות של הבחירות, זה מחמת הגנבה שבדבר לא מחמת האמת, כי מה הנפקא מינא מי זכה בבחירות, זה רק גנוב, לכן אם עכשיו אם אתה תצליח לשים את הסקרנות שלך בתורה ויותר להתעניין בתורה ממילא לא תסתקרן בדברים אחרים, זה קצת עבודה צריך לתפוס מה שמעניין אותך בהתחלה, ולכוף את עצמך קצת תחילה כי כל ההתחלות קשות, אבל אחר כך זה רץ לבד, כי אין דבר מעניין בעולם כמו התורה, כי אין דבר אחר בעולם חוץ מהתורה, ממילא כל המעניין בעולם זה רק התורה, לכן אם אדם קצת יתמיד בזה אז זה יהיה ככה, ממילא לא תרצה לדעת מה פלוני אמר, ומה אלמוני אמר.

וכן אדם שלא רוצה להיכשל בעבירות הוא צריך לדעת שלא רק בשעת מעשה העבירה צריך להתגבר כי בשעת מעשה זה מאוחר להתגבר כי יש כוחות שיהיה לך מאד קשה להתגבר עליהם, אם אתה רוצה להתגבר אתה צריך לפני המעשה, דהיינו כל הכוחות הקיימים בך תנצל אותם לטוב מפני שאם לא תנצל אותם לטוב על כרחך הם יהיו מנוצלים לרע ואז לא תוכל להתגבר על היצר של העבירה כי אי אפשר לבלום בכח, הכח הזה כמעט בלתי אפשרי לבלום אותו השם עשה אותו, אי אפשר לעצור אותו אבל אפשר לנצל אותו למשהו אחר טוב כדי שלא ייגנב הכח ע"י הרע, ולכן החמירה התורה על גנב יותר ממזיק, מזיק ששבר דבר יקר בפני הבעלים לא משלם כפל רק את הדבר ששבר, לעומת זאת גנבה אפילו איש אחד באמריקה עשיר כקרח, ויש לו שקל כאן ומישהו גנב את אותו שקל, חייב הגנב כפל אעפ"י שהבעלים אפילו לא יודעים שנגנב להם, כי הגנבה היא הקלקול של מצרים שהקדושה נגנבת ע"י הטומאה, הטומאה גונבת מהקדושה לכן הגנב שעושה מעשה כזה הוא מחזק את הגנבה שיש בעולם, הגמרא אומרת "עכברי רשיעי" מפני שהם גונבים, יצר הרע הוא עכבר הוא מתפרנס מהגניבה, אין לו כוח אחר כי שקר אין לו רגלים, אין שום מקור לרע הוא רק יכול לגנוב מהטוב לא יותר מזה, אז כל הכוחות שאנחנו אוספים בקדושה נשארים ומה שלא משקיעים זה נגנב ממילא, ליצר הרע יש ידיים ארוכות מה שלא נכנס בקדושה כבר מעניין אותו והוא לוקח לעצמו, החובה עלינו היא שכל דבר ישמש לקדושה לדוגמא סקרנות להשתמש בה לקדושה וכו' וממילא זה כבר לא רע, אבל אדם שמשתמש בה לרעה אז הוא כמו גנב שקונה בשינוי מעשה. גנב שעושה שינוי מעשה, הוא קונה את החפץ הוא לא צריך להחזיר לבעלים הוא אמנם צריך לשלם כסף, אבל לא את הגניבה כי זה כבר השתנה, ואם אדם משתרש הרבה בסקרנות והוא קונה אותה בשינוי מעשה ממילא יהיה קשה להחזיר לקדושה, יצטרך תשובה, צומות, צדקות וזה כבר קשה יותר, אם אתה עדיין לא השתמשת הרבה אתה יכול להחזיר את זה מהר מאד, לא צריך דמים לשלם, עדיין זה לא נשתרש בחלק הרע, ועדיין אין פה שינוי מעשה שקשה להחזיר.

אדם אומר "כוחי ועוצם ידי אני יצליח" מה הגיבוי שלך שתצליח? רואים את זה לפני בחירות, כל אחד אומר שהוא יצליח "תבוא אלי אני מנצח", "אני יצליח", כשאני רואה את האנשים האלה אני בטוח שלא יצליחו אין להם שום גיבוי, אפילו אם יש חמשה מתמודדים ורק אחד יצליח, אחד מחמש זה רק עשרים אחוז, אז למה שאתה תצליח? ובכל זאת הוא אומר שהוא יצליח, למה מה הגיבוי שלך? זה טיפשות, הלך גייס כספים מאנשים יומם ולילה, בחירות זה רק דוגמא, כל אחד ייקח את זה לבחירות של עצמו "ובחרת בחיים", בחירות זה יותר מוחשי ולכן לקחנו את הציור הזה להמחיש, אבל העיקר שכל אחד ייקח את המסר הזה לעצמו, אז מה הגיבוי שאתה תצליח וכי אתה טיפש? התשובה היא כל אדם יש לו אמונה בהשם יתברך, והשם כל יכול, אז לכל אדם יש יכולת כמעט כמו השם, ממילא כל אחד יכול, אז אם הוא באמת מייחד להשם את היכולת הזאת, אז זה טוב מאד זה האמת, השם כל יכול ויכול לעשות מה שהוא רוצה, ושהאדם חי על זה שכל החיים שלו זה רק בגלל שהשם כל יכול, ואם השם לא היה ח"ו כל יכול אני לא יכול לחיות אפילו שנייה אחת כי יש מיליארדי פרטים באדם שמתחדשים עשרים וארבע שעות רצוף לא רק כל שנייה אלא רצוף כל הזמן, המציאות היא כל הזמן בחידוש זה עצם הגדרת המציאות היא לא קיימת בכלל, זה לא שהיא צריכה לקבל חידוש אלא שהמציאות לא קיימת בכלל כי עצם ההגדרה של המציאות היא יש מאין ולכן היא לא קיימת בכלל, הכל קיים עפ"י רצון השם ואני חי על זה אז ממילא אם אני מאמין בזה אז השם הוא כל יכול ואני כלום, ואם אני לא מאמין בזה אז יצר הרע גנב את זה, ואני אומר שאני כל יכול, אדם חושב שהוא כל יכול אעפ"י שעצם המחשבה הזאת היא שטויות וזה חלק מהגאווה שמורכבת באדם, אם הוא יראה אדם אחר שמתגאה כמוהו הוא יצחק עליו ויגיד שאותו אדם משוגע לגמרי, אבל על עצמו הוא עיוור ולא רואה זאת בגלל שהגאווה מסמא את עיניו.

הגאווה בנויה מגאות השם, אם אתה אומר "השם מלך גאות לבש" זה אומר שאתה מתגאה בגאות השם וזה האמת, אבל אם אתה לא מתגאה בגאות השם אז זה נהיה גאות עצמך כי יצר הרע יגנוב את הגאווה הזאת למקום אחר כיוון שהגאות של השם זה אין סופי שהרי "אשירה להשם כי גאה גאה" התגאה על כל הגאים, אם אתה מקיים את גאות השם אז זה ילך למקום טוב, אין סופי, ואם לא, זה ילך ליצר הרע בכל הכח, ההבנה בזה שזה גנבה, והגנבה היא ממקום אין סופי, אז גם כאן היא אין סופית מצד עצמו, אין שום הבנה בזה ואם תחשוב בשכל קר תבין שאין שום הבנה בזה, זה דבר מאד מחזק כי אם הכח הזה קיים בתוכנו ורק צריך להעביר אותו למקום הנכון ולא לחדש אותו אז הכל כבר קיים, לא מבקשים ממך שתביא דבר חדש מבחוץ, מבקשים ממך רק דבר אחד להאמין שזה ככה ולהסית את הקיים למקום הנכון.

אם יאמר אדם "מתן תורה זה היה לפני שלשת אלפים שנה, אני לא ראיתי את זה", זה שטויות מה שהוא אומר כי אם נשאל אותו שאלה פשוטה "אל תלך רחוק שלשת אלפים שנה, בהווה אתה מאמין שיוצאות שלש מליון כדוריות אדומות ממח העצמות שלך כל דקה"?! אם אותו אדם היה מאמין בזה הוא היה משתגע מרוב אמונה, הוא היה מפחד על כל דקה שבחיים שלו, זה נס כל כך גדול ששלוש מיליון כדוריות אדומות באים יש מאין ממח עצמות, וכל כדורית זה עיר שלמה מורכבת ממיליארדי אטומים, אם ח"ו לא יווצרו כדוריות אדומות לא תהיה אספקת חמצן לגוף ולא יהיה אפשר לנשום, ואם אתה מאמין אתה צריך לפחד כל דקה, מה הגיבוי שזה ימשיך לעבוד מה הגיבוי שימשיכו להיווצר יש מאין במח העצמות כדוריות אדומות ואני יוכל לנשום, אם היית מאמין בזה שזה כך, מיד היית מבקש את השם באופן טבעי כי היית רואה שאין לך גיבוי, אם אתה כן מאמין למה אתה כזה אדיש?! למה אתה לא מפחד כל רגע שמא תמות?! מה הגיבוי שלך?! וכי אתה רואה שיש לך בטריה?! הרי אתה רואה שאין לך בטריה אז תפחד מזה! אתה רואה מכשיר אחד שעובד בלי בטריה אתה חושש שמא יפסיק לעבוד בכל דקה, אבל אתה אדם שעובד ללא בטרייה, אתה לא מפחד שתמות בכל רגע, איך אתה יכול להגיד "עוד שנה יהיה כך וכך, עוד עשרים שנה נעשה כך וכך", מה הגיבוי למילים האלה? בכל ספרי הרפואה של הגוים כתוב שאתה נושם בכל נשימה ונשימה עשרים ושבע מיליארד בחזקת (כפול) עשרים ושבע מיליארד מולקולות שנכנסים דרך הפה לתוך שבעים וחמישה מטר שמכונסים בתוך הריאות של האדם, אתה מאמין בזה זה כתוב! אם אדם יראה רק מולקולה (מולקולה זה חיבור של מספר אטומים) אחת של אויר בעיניים הוא ישתגע ולא יוכל לומר מילה אחת מרוב התפעלות, אז למה בזמן שאתה נושם נשימות אתה יכול לכעוס על מישהו אחר ולהשתמש בנשימות האלה לכעס, "כי רגע באפו" באותו אף של השם אתה מסוגל לכעוס זה לא יכול להיות, פשוט לא יכול להיות, אם אתה רואה עכשיו איזה רופא שמזיז לך את הלב אתה מסוגל להגיד "כוחי ועוצם ידי" אתה רואה במציאות שאין לך שום דבר, אתה מאמין עכשיו שיש בעץ איקליפטוס הזה מעלית בגובה של עשרים מטר במשך עשרים וארבע שעות שעובדת ומעלה מזון (זה כתוב בכל הספרים) אבל האמת היא שאתה לא מאמין, אם היית מאמין בפועל היית חסיד עצום עכשיו, אם היית רואה שולחן שעומד שתי סנטימטר באוויר קודם כל היית מקבל הלם חצי שעה, רק אחרי שהיית חוזר לעצמך, היית מתקשר לכל העולם, היו מגיעים עיתונאיים וצלמים מכל העולם, והיו מתפעלים, אז למה שכל כדור הארץ עומד באוויר אתה לא מתפעל? התשובה היא כי אתה לא מאמין במציאות.

להאמין זה נקרא לקבל, מה שאני רואה כתוב עדיין זה לא אומר שזה נכנס להכרה שלי, אם ההכרה לא קיבלה זה כלום דהיינו יודע שזה ככה ולא מאמין בזה, דוגמא נוספת העיכול, העיכול של אדם זה ממש נס אם אדם אוכל תפוח, המח נותן פקודת עיכול כזאת וכזאת, אם שותה חלב נותן פקודה אחרת, כל סוג מאכל יש לו עיכול שונה, אם אתה אוכל עשר פריטים בסעודה אחת אז המוח נותן הוראה כזאת וכזאת לעשר עיכולים שונים בבת אחת, שהאדם אוכל סלט, והסלט יש לו עשר מינים וכל אחד מהמינים יש לו ויטמינים שונים, אז המח נתן עכשיו עשר הוראות איך להפעיל את מערכת העיכול, וכי בזה אתה כן מאמין, ודאי שאתה לא מאמין, כי אם היית מאמין לא היית רוצה לאכול, אם היית רואה במסך מול העיניים שלך מה שקורה בתוך מערכת העיכול שלך לא היית רוצה לאכול, כי מה הגיבוי של המוח שיפעל, אין למוח בטרייה, אז אתה כן מאמין או לא מאמין, אלא זה נכון לגבך עד הידיעה, בהרגשה אצלך זה לא נכון.

הענין פה אם אדם חי את המציאות או שהוא חי את המדמה, כי אדם שחי את המדמה לא יכול לראות את זה, כי המדמה לא מראה לו את זה, המדמה מראה עולם כמנהגו נוהג, רק השכל מראה את האמת, אז הידיעה היא עד כמה שהשכל פעיל, מה שאני לא חש בחמשת החושים שלי אני לא מקבל אותו, פשוט לא מקבל אותו, לכן אם תשאל את אותו אדם למה אתה לא מאמין במתן תורה או ביציאת מצרים, אם הוא יענה בגלל שזה היה לפני שלשת אלפים שנה, לא זאת התשובה האמיתית אלא התשובה האמיתית היא שגם מה שקורה עכשיו איתו בפועל הוא לא מאמין. אתה מאמין שיש מיליוני טלפונים באויר (גלי קול) שמעבירים כל מילה מהפה של הדובר לאוזן של השומע? אתה לא מאמין כי אם היית מאמין היית מתייחס לערך הדיבור, כי הדיבור הזה הוא דבר יקר, אם היה טלפון שיכול להעביר רגשות של הלב היית צריך לנהוג במשנה זהירות איתו, מיליון פלאפונים ולא רק זה אלא גם מיליון מעבדי תמלילים עובדים בכל רגע אצלך, אתה לא מאמין במציאות (באופן יחסי) , בעצם המציאות שלפניך אתה לא מאמין, למרות ששמעת בבית ספר את זה, אתה לא מאמין, אם היית מאמין היית מתפעל מזה, אם היית מתפעל היית שואל מי עושה את זה, אם אתה באמת מאמין שיש מיליון מעבדי תמלילים ברגע זה ומליון טלפונים שאחד מזיז את השני באוויר, בגלי קול בלי בטריה, כי לא רואים בטריה, אז בטח שהיית מאמין בהשם, וגם היית כועס על כל מי שלא יגיד כך, היית אומר שהוא משוגע מוחלט מי שלא מאמין בשם. אתה חושב שדיבור זה דבר פשוט של "אני דיברתי" "אתה שמעת", פשוט אתה לא מאמין במציאות, אתה פשוט מעדיף את המדמה כל מי שהוא טיפש הוא לא רוצה את האמת הוא רוצה את המדמה.

אחד נכנס לבית קפה והוא רוצה גלידה עם צבע מאכל, ואומרים לו במקום זה ניתן לך מים מהברז, הוא כועס "מים מהברז!? אני רוצה גלידה, מה זה מים מהברז!", נעשה חשבון פשוט מים בריאים ולא מזיקים, גלידה לא בריאה וכן מזיקה, מים בחינם גלידה צריך לשלם כסף, אתה רוצה לשלם כסף כדי להרעיל את עצמך וכי אתה משוגע?! האדם יגיד "מצד החשבון אתה צודק אבל בפועל אני רוצה גלידה" הפשט במילים האלה "המדמה יותר נוח לי כרגע, ממילא אני מעדיף להיות במדמה", וכי זה לא פשוט ונכון, הרי מה עדיף מים או גלידה ואעפ"כ בפועל אני מעדיף את המדמה, כי אני לא מאמין במציאות, כי אם הייתי באמת מאמין ורואה עכשיו במסך כל מה שקורה בגוף ודאי שהייתי מעדיף מים, אז מה ההבדל עכשיו אם אתה לא רואה בפועל הרי זה כן קיים, אלא אתה לא מאמין, יודע שזה המציאות של העולם והוא לא מאמין בה, אז לא הבעיה שאתה לא מאמין במה שקרה לפני שלשת אלפים שנה, אם משה רבנו אמר או לא אמר ז יה לא הבעיה, זה סתם אתה נתפס כדי לקנטר, הבעיה שלך היא שאתה לא מאמיי במציאות שלפניך, לכן מי שכן מאמין וכן חוקר ומתפעל מהמציאות ודאי יאמיי בהשם ובכל התורה, ותוך שנייה אחת הוא יהיה מאמין גדול רק אם הוא מתייחס למציאות שלפניו, הבעיה היא שהוא לא מתייחס למציאות שלפניו או לא רוצה להתייחס למציאות שלפניו.

אחד אומר לשני מילה לא נעימה, אומרים לו האם אתה מאמין שיש לו גם כי רגשות כמוך, הוא יענה "בטח אני והוא אותו דבר שני יהודים", אז למה לגביך אתה עושה חשבונות של רגשות ולגביו הוא רק אכסיומה לגביך, וכי אתה ל יא מאמין שיש לו רגשות כמוך ויש לו דעה כמוך ויכול להיות שהוא חולק עליך, ויכול להיות מה שאתה אומר זה לא נכון, כמו שיכול להיות שמה שהוא אומר זה לא נכון, אותו דבר ואותו סיכוי אלא מאי?! אתה בטוח שאתה צודק, אבל גם הוא בטוח שהוא צודק וכי אתה לא מאמין שהוא כמוך רמ"ח אברים ושס"ה גידים, הוא גם ילוד אישה ונולד בבית חולים, ועבר עליו כל התלאות שיש, וכל הרגשות שיש לו כמוך וכו', אתה כן מאמין, אז למה אתה כועס עליו, אולי הו יא צודק, התשובה לבעיה הזאת היא נקראת גאווה, אם היית עכשיו מאמין באמ ית שהשני יש לו גם רגשות כמוך היית מתייחס אליו שווה בשווה אליך, אלא מאי? השני לגבי זה רק אכסיומה, לגבי זה דחליל עם בטריה, מי שיעיין טוב יראה שזה ככה.

הרבה פעמים אדם מספר צער שיש לו והשני מגיב "מה אני יכול לעזור לך" (בקרירות) אבל אם הבן שלו יגיד לו את זה, אף על פי שהוא לא יכול לעזור לו, מיד על המקום הוא שואל ומתעניין, הוא יודע שהוא לא יכול לעשות כלום, רק להתפלל, בכל זאת שואל ומתעניין, מה התשובה לסתירה בהתנהגות שלך, התשוב יה היא כי זה הבן שלו אז הוא מבין שיש לו רגשות כי הוא חלק ממנו, לי יש רגשות וגם לבן שלי יש רגשות, ואם הוא עולם כמוני אז אני מרגיש, ואדם שלא קרו יב אלי לגבי הוא מתפרש כמו דחליל שיש לו בטריה, אבל אני מודה שזה לא נכון, אני מודה בידיעה, אבל בהרגשה אני כן מרגיש ככה, אז מה שעכשיו יוצא ז יה שאתה לא חי את המציאות, אז מי שפוגע עכשיו בחברו זה לא הפירוש שחס יר לו במצוות התורה, הוא פשוט חי במדמה, הוא סוגר את העיניים שלו.

התורה מצווה עלינו לא לחדש דבר אלא תחיה את המציאות, כולם יודעים שזה המציאות, וכי השני אין לו רגשות כמוך, אין לו דעת כמוך אז למה אתה דווקא הצודק אולי הוא צודק, וכי הרמת משכל שלו פחות משלך, התעודה שלך בבית ספר יותר טובה?! אלא השני זה אכסיומה, לגבי הוא רק דחליל, החלק הפנימי של הרגשות זה המציאות, רק זה "האני האמיתי", שהתורה אומרת להיות צדיק, לא הכוונה להוסיף אלא לחיות את המציאות, ומי שהוא לא צדיק הוא לא חי את המציאות הוא חי את המדמה, אם היית מאמין במציאות, היית אומר כל נשימה הללויה, כל שנייה ואפילו יום אחד לא הייתי מפספס, הבעיה שלנו זה האמונה בעצם המציאות כי אם אדם היה מאמין בעצם המציאות הוא היה מאמין גדול על המקום, הראיה יש כאלה אנשים שהיו כופרים הגיעו למדע, למכון ויצמן, וראו בפועל ממש בציור ברור שרק השם בעולם וחייב להיות ככה, הם נהיו בעלי תשובה תוך שנייה אחת, בלי שום הקדמה בלי שום סמינר כי כל הזמן הם חיו במדמה והם ידעו את הכל כל הזמן, אבל כיוון שלא ראו ממש לא נכנס לרגש שלהם, האמינו שזה קיים רק בידיעה, לא שהבעיה שלהם הייתה אמונה בהשם, הבעיה שלהם הייתה אמונה בעצם המציאות, כאשר המציאות התבררה לפניהם חזרו מיד בתשובה.

אם היית מאמין שעכשיו אתה נמצא בטיסה של אלפיים קמ"ש, דו מסלולי סביב עצמך וסביב השמש ביחד, באותו רגע היית יושב בפחד גדול, אולי נתרסק, אלא מה? אתה לא מאמין במציאות שלפניך.

יש כמה מדענים שטסו לחלל לראות את כדור הארץ איך שהוא עומד באוויר וחזרו בתשובה כגויים, הם אמרו פסוקים מהתורה בתורת גויים לבד בלי שיתכוונו, זה פורץ לבד בלי להתכוון, האמת הזאת היא פורצת לבד, אפילו החמור של בלעם הוכיח את בלעם על זה, ברור שבלעם הזה הוא חכם גדול, אבל היא אומרת לו "אתה חכם גדול" אתה חי במדמה, אם אני אראה לך את המציאות של חמור היא יותר חזקה מהמדמה של האדם, כי אתה חי במדמה, ואני חיה במציאות אז אני אנצח אותך, אז הבעיה היא לא שאני לא מאמין בהשם אלא שאני לא מאמין במה שלפני, ואם תשאל לכאורה זה שיגעון, אתה יודע שזה נכון ואתה לא מאמין בזה, ברור שזה ככה, הבעיה שלנו זה לקלוט את המציאות הפשוטה המציאות זה המתכונת, ואם לא, זה מדמה.

תוכן העניינים

ויצא יצחק לשוח - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה