אור ברסלב
ויצא יצחק לשוח - א איכות פנימית

ויצא יצחק לשוח - א

איכות פנימית

ארבעה גלויות כנגד ארבע אותיות הוי"ה

רואים שלאורך הדורות יש שלבים בחומרת הסתר הפנים שיש בעולם, פע ום עבדו את השם יתברך עם כל הלב והרגש אנשים היו מאוד פנימיים, אך במש וך השנים הכוח הלך לחיצוניות החיים יותר ויותר, עד שהבלון יתפוצץ. מצוות שפע ום היה קשה לקיימם היום קל מאוד, יש ספרים בשפע, בקלות קונים ציצית מהודר ות עם פתיל תכלת, אפשר אפילו לקנות תפילין מהודרות בהזמנה בטלפון ואספק וה מיידית, מי היה חולם על דבר כזה? בשביל תפילין מהודרות היית צריך לחפ וש הרבה, להזמין מראש ולחכות כמה חודשים עד שזה מוכן. וכן פעם היה קשה למצוא מנין בנץ, היום יש בכל מקום. גדולי תורה שעד לפני מספר שנים התפללוו במניין אחר, שינו ממנהגם ומתפללים היום בנץ כי ככל שהדבר יותר נפוץ כ וך התביעה מהאדם יותר גדולה, מכיוון שיש כל כך הרבה אנשים שמתפללים בנץ, יש תביעה יותר גדולה משמים על היחיד שלא מתפלל, הבעיה היא שהאדם רוצ וה להרגיש שהוא בעל הבית, הוא מקיים מצוות מתי שהוא מחליט ואיך שנראה לו, קשה לנו לקבל מרות. אדם אומר: אני אבוא למלך מתי שנוח לי, אומר המלך: כשתבוא, נראה אם אני אקבל אותך בכלל. (כמו שכתוב בברכות דף ז, תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה 'כך אמר לו הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה איני רוצה') אם אתה הולך לפי התנאים שלך אף אחד לא מבטיח לך שתפילתך תענה, לכן הכי בטוח והכי נכון זה לבוא למלך מתי שהמלך קבע, בנץ התפילה מתקבלת. רואים בחוש שמניינים בנץ יש בהם יותר יראת שמים ממניינים אחרים.

אדם צריך להגיע להכרה עמוקה להעריך את החיים בעצמם ולא כאמצעי, אד ום שמגיע למדרגה של מאה אחוז חיים-מגיע למדרגה של אנשי דור המדבר שפסק וה מהם מיתה. וכן הצדיקים בכל הדורות שמגיעים להכרה זו גם במותם קרויי ום חיים. כי ככל שאתה מעריך יותר את הדבר כך אתה זוכה לו, ככל שאתה מעריך יותר את החיים כך אתה זוכה להם יותר. רואים שיש תהליך של השנים האחרונות,

ממש "זה לעומת זה" ככל שהעשייה הולכת ונהיית יותר קלה, יותר בהידור, יותר נפוצה, כך הגישה למצוות הולכת ונעשית חיצונית יותר בלי כוונת הלב.

אנשים היום אינם אוהבים את החיים, הם אוהבים את ההנאות החיצוניות של החיים אך לא את החיים עצמם. נסביר: אדם נהנה מפלאפל או מטיול או מחופשה, הוא אוהב את הפלאפל או את החופשה אך לא את עצם החיים. הוא אוהב את החיים רק כאמצעי שמאפשר לו ליהנות, בלי החיים הוא לא היה יכול ליהנות, אך אין הוא אוהב את החיים עצמם. וזאת הסיבה שהרבה אנשים מתאבדים היום, לדוגמא: אדם שיחיה במדבר רק שמים וחול מסביב הוא לא יסבול את החיים, אך הצדיק שנמצא בדבקות עם ה', אוהב את החיים עצמם "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום".

השם יתברך זה החיים והחיים זה השם יתברך זו ההגדרה של החיים. החפץ חיים למשל לא היה משנה לו אם יש כאן עכשיו מאה אנשים או בן אדם אחד, אם הוא נמצא כאן או שהוא נמצא בשואה, מבחינתו הכל אחד והכל זה השם יתברך.

היצר הרע מוכר לנו הבלים מחיצוניות החיים תמורת הזמן שלנו, הוא שואל אותנו: כמה זמן אתה מוכן לשלם תמורת פלאפל? רבע שעה, יופי, עכשיו הוא הרוויח רבע שעה של ביטול תורה עבור הפלאפלים שלו. ועל זו הדרך הוא אומר לנו: תן לי יום שלם תמורת טיול, וכן הלאה, ובינתיים הוא הרוויח רבע שעה על חשבוננו כאן רבע שעה של תורה ושם יום שלם של תורה. צריך לדעת להגדיר נכון את השקר שבדבריו, היצר מציג את הנושא כמקח וממכר, אתה תתן לי משהו שלך-זמן מהחיים ואני אתן לך בתמורה משהו שלי-עניין גשמי מסוים, והאמת היא שהכל של ה'-גם הזמן שלנו וגם הגשמיות אשר בחיצוניות החיים, כך שבעצם היצר מנסה למכור לנו משהו שלא שייך לו בכלל.

הרב פינקוס זצ"ל אמר שאפשר לעבור על כל הש"ס בלי הקב"ה, אפשר גם לקיים את כל השולחן ערוך בלי הקב"ה. ואני מוסיף אפשר גם להתפלל את כל התפילה בלי הקב"ה, להתנדנד חזק, לעצום עיניים, להאריך בתפילה ועדיין בלי הקב"ה, והרי התפללתי?! אם תבדוק את עצמך היטב, תראה שזו היתה רק הבעת משאלות ולא פנייה אישית אל השם יתברך. וזוהי הצרה של הדור, כי גם בתוך עבודת ה' הריכוז בצד החיצוני עולה, זה קל, זה נגיש, זה זול, זה נפוץ, כמו שהסברנו, אז למה לא? מה איכפת לי להיות צדיק אם זה יעלה לי רק כמה שקלים, אבל מאמץ פנימי מה פתאום. שוכחים שזו "תורת חיים" הרי המעשים החיצוניים שלך הם רק חלק קטן מתחושת החיים שלך, אז למה זה לא ברור לנו גם לגבי עבודת ה'.

ורואים היום תופעה נוספת שמבטאת את אותה בעיה מהכיוון ההפוך, בספרים שמדפיסים היום ובשיעורים ששומעים, הדיבורים נעשים יותר ויותר פנימיים, דהיינו על דברים עמוקים יותר בעבודת ה', אך האנשים רחוקים מאוד מן המדרגה שעליה הם מדברים.

זה הכלל: מי שיותר צדיק מתנהג יותר פשוט ומדבר יותר פשוט, עד כדי כך שקשה להכיר עליו שהוא צדיק. שלחו מישהו לתהות על קנקנו של הרמח"ל, הוא חזר והעיד שאכן הרמח"ל בקי בכל התורה אך אפילו ריח של חסידות אין בו. והאמת הרי לא כך רק שהביאור ככה: מה שלמעלה מן המדרגה שלך קשה לך להסתיר, אך מה שאתה רגיל בו יותר קל להסתיר, כי אצלך בפנים זה נתפס כדבר מובן מאליו, כדבר פשוט. זו גדולתו של הרמח"ל, ניקח לדוגמא את "המשגיח" ר' יחזקאל לוינשטיין, הספרים שלו "אור יחזקאל" כל כך מחזקים ומצד שני הם כתובים בלשון מאוד פשוטה, ככה הוא דיבר. כי השיחות שלו לא היו דיבורים של פה, הוא דיבר מתוך החיים הפשוטים שלו, ככה הוא חי, אנשים כאלו עומדים מאחורי כל מילה שלהם, מה שהם דיברו זה מה שהם היו.

זה ידוע ששכר על חיצוניות בעבודת ה' כגון על עצם מעשה המצוה, מקבלים בעולם הזה, כי בכל זאת הקב"ה לא מקפח שכר כל בריה. אך בעולם הבא מקבלים שכר רק על הערך הפנימי של המצוות, כמה לב השקעת במצווה, כמה מסירות נפש-בזה אנחנו נבחנים. לכן יתכן מאוד, שאדם יבוא לעולם הבא עם חבילות ענקיות של מצוות שהוא עשה אותם "בחיצוניות", והוא בטוח שיקבל עליהם שכר גדול, אבל רק חלק קטן מאוד מהחבילות האלה, יוכל להיכנס איתו כי לעולם הבא נכנסת רק איכות פנימית. יעקב אבינו קורא לאותו תבשיל "נזיד עדשים" כי מעניינת אותו ההגדרה הפנימית מהות המאכל, ואילו עשו קורא לזה "האדום האדום הזה" הצבע החיצוני זה מה שמושך אותו, זה לא מזין זה לא בריא זה עלול לגרום נזק, כל זה לא מעניין אותו. ובגלל שאנשים מחפשים חיצוניות, זה מה שמציעים להם בחנויות, הכל לפי הביקוש. לכן כמעט שום דבר היום לא מקורי, הכל משוכפל, מוכרים לנו רק תחליפים, הכל בכאילו. האוכל סינתטי, אנחנו סינתטיים, אז גם הילדים סינתטיים, ומה הפלא שיש אחר כך בעיות בחינוך הילדים! ככל שיש לך יותר ריכוז בצד החיצוני הגשמי של האוכל, כך יש לך פחות ריכוז בלימוד. ביתר דקות רואים את זה בקיום המצוות: אדם שמדקדק מאוד בצד החיצוני של עשיית המצוות, עליו להתאמץ מאוד לפחות באותה מידה, לחזק את האיכות הפנימית של עבודת ה', אחרת, בלי לשים לב, הוא עלול להיתפס ?1"חיצוניות" זוהי תודעה כזאת שפוגעת ביכולת שלך להתחבר למשמעות הפנימית של המצוות, לניגון הפנימי של התורה ולתחושה העמוקה של התפילה "נוכח פני ה'". אחד הגורמים העיקריים להפיל את האדם ל"חיצוניות" זוהי הסקרנות, במקום שמרכז הכובד של ההתעניינות שלו יישאר קבוע בתורה ובתורתו יהגה יומם ולילה, כעץ שתול על פלגי מים הוא מתעניין כל רגע בדבר אחר: "לא כן הרשעים, כי אם כמץ אשר תדפנו רוח" הוא מתפתה אחר יצר הסקרנות שלו, לכל כיוון שהרוח נושבת: מה אמרו בחדשות, מה כתוב בעיתון, הוא חייב להתערב בכל פוליטיקה חברתית ולהשמיע את דעתו, במקום להתרכז במהות של החיים: תיקון המידות שלו ולימוד התורה כדי לדעת מה רצון ה' בעולם, הוא מתעסק רק בחיצוניות של החיים.

קשה לדעת מי צדיק אמיתי, כי את זה רק האיכות קובעת וזה נסתר, אנשים מספרים לי על כל מיני רבנים, היום שום דבר לא קונה אותי, לא מספר החסידים שיש לו, ואפילו לא הידיעות שלו בתורה, רק דבר אחד מרשים אותי היום: ענוה פנימית.

תוכן העניינים

ויצא יצחק לשוח - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה