שיעורים לפי נפח · מקורות מהגאונים והראשונים
וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (חלה פ"ב מ"ו) לענין שיעור הפרשת חלה, וז"ל: "כבר ביארנו בסוף פאה כי האצבע שמשערים בו המידה הוא הגודל, אם כן כל מידה שיהיה בחללה זה השיעור הנזכר יתחייב בחלה, אבל אם באנו לשער מה שתכיל זאת המדה במשקל, ישתנה כפי שינוי דבר המדוד, לפי שאין כובד משקל השעורים והחיטים שוה, ולא מיני הקמח כולם משקלם שוה אע"פ שהם ממין אחד, ולא נתנו לו שעור חלה במשקל אלא במדה כמו שתראה, והנותן שיעור חלה בשיעור המשקלים טועה ומקום טעותו גלוי מאוד".
וכן כתב בפירוש המשניות לעדיות (פ"א משנה ב') וז"ל: "וכבר ביארנו בפרק שני ממסכת חלה, ששיעור החלה נודע במדה ולא במשקל לשינויי הדברים הנמדדים בכבדותם וקלותם אע"פ שהמדה אחת."
וכן כתב עוד בפירוש המשניות למסכת טהרות (פ"ג משנה ד', לשון תרגום הר"י קפ"ח) שהשיעורים כולם הולכים בהם לפי הגודל, וז"ל: "השמיעך כאן כלל והוא שכל השיעורים אין הולכים בהם אלאאחר שיעור הגודל, ואין חוששים אם מחולחלין או מוצקים, לא לענין הטומאה ולא לענין האיסור וההיתר". (ומובא בספר מדות ושיעורי תורה פי"א עמ' קצ"ה).
וכן עיין עוד בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא (על המשנה שם) וז"ל: כל השיעורים בתר גודליהו אזלינן. וכן עיין עוד תפארת ישראל (על המשנה שם אות כ"ו), שמוכח מהמשנה שם שהמדה בנפח, וז"ל: "ע"י קרירות מי גשמים חזרה החתיכה להתפשט ושב האויר הפנימי למקומו", וכן כתב לפני זה "והאויר ההוא מצטרף להשלים השיעור", ופשוט שכל זה שייך בנפח ולא במשקל שודאי האויר לא מוסיף במשקל כלום.וכן כתב המשנה אחרונה בפירושו למשניות עוקצין (פ"ב מ"ח ד"ה אם יש בהם חלל) וז"ל: וכן בכל השיעורין שבתורה כדמוכח בפ"ח דיומא וכו'
וכן כתב הרמב"ם בחיבורו (פרק ה' מהלכות חמץ ומצה הלכה י"ב): "ששיעור חלה כמו שלש וארבעים ביצים וחומש ביצה כגוף הביצה הבינונית ולא כמשקלה".
וכתב הרב המגיד שם "וכתב רבינו כגוף הביצה הבינוני ולא כמשקלה, והדבר ברור הוא שאין גופה ומשקלה שוין, ומוכרח הוא במדה ולא במשקל".
וכן כתב עוד הרמב"ם (פ"ו הלכות ביכורים הלכה ט"ו) וז"ל: "נמצאת למד, שמדה שיש בה י' אצבעות על י' אצבעות ברום שלש אצבעות ותשיע אצבע בקירוב, הוא העומר", והובא בשו"ת חת"ס (סי' קכ"ז).
וכן כתב עוד הרב המגיד (פ"א מהלכות עירובין הלכה י"ב) וז"ל: "דע ששיעורי המשקין והאוכלין הנמדדים, לא נתבאר משקלם בתלמוד, לפי שאין כל הדברים השוין בכמות שוין במשקל, ואע"פ שהן ממין אחד, אבל הגאונים דקדקו בזה מדעתם ולקחו הבינוני הנמדד, ועלה להם משקלו כשיעור מה שכתבו, ורבינו (הרמב"ם) היה מן המדקדקים וכו'.ע"ש.
ובספר מידות ושיעורי תורה (פי"א הערה 11) כתב לעיין בשו"ת הגאונים הרכבי (סי' רס"ח) וז"ל "ואם תאמר במשקל, לא פרשו רבותינו משקל ולא דקדק עמנו הקב"ה במשקל". ובספר האשכול (אלבק עמ' 52) תשובה לרש"ג וז"ל: "הוו יודעין שאיןלאלו שיעורים משקל כסף, לא במשנה ולא בתלמוד שלנו כלעיקר, ואלו בקשו לתת שיעור משקל מן הדברים היו עושים מעיקרא" וכעין זה בחמשה קונטרסים לרנ"ג קורניל (דל"ו).