עוד בעניין שינת פרקדן
שאלה ח': האם האיסור לשכב פרקדן, הוא גם כששוכב ולא רוצה לישון אלא לנוח מעט. והאם כשרואה את חברו ישן פרקדן, צריך להעירו?
תשובה: עיין בספר אוצר הפוסקים אבן העזר (סי' כ"ג ס' ג' ס"ק ט' בהערה), מכתבו של הרב דוד שפרבר (בעהמ"ח אפרקסתא דעניא) המובא בסוף ספר טהרת יו"ט (ח"ה עמ' ק"צ ס"ק י"ז), שהביא דברי הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קמ"ג) באגרתו אל רבי שמואל בן רבי יהודה אבן תבון.
מובא שם שרצה רבי שמואל לבוא ללמוד חכמה מהרמב"ם. ושלח לו הרמב"ם שאין לו פנאי לזה כלל. וכן כתב לו הרמב"ם את סדר יומו הארוך. ובתוך הדברים כתב שהוא מרפא חולים וז"ל: "ולא יסור הנכנס והיוצא עד הלילה, ולפעמים באמונת התורה עד סוף שתי שעות מהלילה או יותר, אספר להם ואדבר עמהם, ואני שוכב פרקדן מרוב עייפות, ויכנס הלילה ואני בתכלית החולשה לא אוכל לדבר". וכו'.
והקשה,הרב דוד שפרבר, כיצד התיר לשכב פרקדן?
וכתב ליישב, או דהוי מוטה קצת על צידו,(וכ"כ בספר שרגא המאיר סי' מ"ט). או דהוי בכלל חולה, או דווקא בישן יש חשש לחימום, אך לא כשנח רק על מיטתו ולא מתכוון לישון. (עיין בתשובה הקודמת מה שכתבנו בס"ד ליישב).
הנה רואים מתירוצו השלישי שסובר שאין איסור לשכב פרקדן כשלא רוצה לישון.
וכן הביא בספר בירור הלכה. (או"ח סי' קל"ט).
ועיין בספר חידושים וביאורים, (להגאון הרב חיים גריינימן על ברכות דף י"ג ע"ב) שכן משמע מהמשנ"ב (סי' רל"ט בשער הציון ס"ק י"ב), שכתב לאסור לישן פרקדן אף ללא קורא ק"ש. ומזה שלא כתב לחדש יותר שאף לשכב ללא שינה אסור, משמע שבכה"ג אין איסור.
וע"ש עוד שהאריך לבאר שלכל הפירושים שברש"י ותוס' (בנידה י"ד ע"א) מותר, שהרי לא יתקשה ולא יתגנה, וכן לא יניח ידיו על אברו. וכן לא מצינו איסור שיפלו בגדיו על אברו, ולא אסרו אלא מכנסיים הדחוקים, ובישיבה נמי בגדיו נופלים עליו, אלא ודאי דווקא לישון כך חששו בדבר מועט. וכן מה שפירשו בתוס' ישנים, היינו שיבוא לידי קרי בשינתו אבל בער לא חיישינן למידי.
ולפ"ז לשון הגמ' מיגנא היינו דווקא לישון. וכן פרש"י להדיא.
וכן הרמב"ם לא הזכיר אלא שאסור לישון, וכן השו"ע (באו"ח סי' ס"ג ואבן העזר סי' כ"ג) הזכיר פרקדן סתם בלא הטייה לעניין ק"ש, ולא העיר כלל דאף בלא ק"ש אסור. (וע"ש שכתב להוכיח שר' יוחנן דמצלי וקרי, היה שוכב פרקדן עד שבא לקרות).
וכן כל נושאי כלי השו"ע, לא העירו לאסור פרקדן שלא בשעת ק"ש,והרי הדבר כמפורש להדיא, שאין איסור פרקדן אלא בק"ש, או בקובע עצמו לישון.
ועוד, חייבים לפרש מה שכתב הטור בקיצור פסקי הרא"ש, (ברכות פ"ב ס"ד) "לשכב על גבו אסור אף בלא קורא", כוונתו ששוכב בקבע (שקובע עצמו לישון), שהרי באו"ח ובאה"ע משמע מדבריו להתיר וכמ"ש לעיל.
ועוד כתב להוכיח שמילת "גני" שאמרו בגמ' היינו שכיבה בקבע, באופן שישן בינתיים, ואין הכוונה ישן ממש ולא סתם שכיבה ללא שינה ע"ש.
וסיים, ומ"מ נראה שיש להימנע מכך, שמא יבוא להתהפך אפרקיד בשנתו.
וכ"כ להתיר בספר בירור הלכה (ח"ב סי' רל"ט), והוכיח כן מהרבה ראשונים שמשמע מדבריהם שרק כששוכב לישון אסור. ושם הזכיר את דברי קיצור פסקי הרא"ש (שהזכיר החידושים וביאורים לעיל) שמשמע ממנו שאף שכיבה ללא שינה אסור, ושכן משמע בתוס' הרא"ש בנידה. וכתב, שלדינא אין לנו לזוז מדברי הטור ושו"ע אבן העזר שאסרו דווקא לישון, ושכן נראה הסכמת האחרונים שם.ושכן כתב בספר טהרת ישראל. וכן בא"ר סי' ס"ג מבואר שהאיסור דווקא בשינה. וכן העתיק כף החיים. ובספר מגינים שם כתב, דלשכב אפרקיד בלא שינה ודאי שרי. דדוקא כשרוצה לישון אסור.
והוסיף שבחידושים וביאורים (או"ח סי' י' ס"ק ו') הביא ראיות מכריעות מכל גוונים להיתר.
וסיים, "סוף דבר נתברר בס"ד הסכמת הראשונים וטוש"ע ואחרונים ומשנה ברורה להתיר פרקדן בלא שכיבה.
ולא עוד, אלא אף מצד דרך ארץ לת"ח, אין להימנע משכיבת פרקדן".
וע"ש שהוכיח כן משו"ת פאר הדור (הנ"ל סי' קמ"ג), שהרמב"ם כתב על עצמו "ואני שוכב פרקדן". ולא עוד אלא אף מצד דרך היראה והחסידות אין להימנע מזה, והוכיח מדברי רבנו יונה בספר היראה (אות רצ"ד) וז"ל: "ואל ישן פרקדן".
אך הוסיף הבירור הלכה, שכל זה בשכיבה שאין בה חשש שינה, אבל אם שוכב כשהוא עייף, וכ"ש אם שכב בלילה ע"מ לישון, אסור לו לשכב פרקדן, ולסמוך ע"ז שלפני שיירדם יסובב עצמו. והוכיח כן ממשמעות הפוסקים. ע"ש.
ועיין עוד בערוך לנר (במסכת נידה י"ד ע"א), דמוכח שהיה פשוט לו להתיר. (ולעניין מה שהקשה מהגמ', עיין לקמן בשם ספר אז נדברו).
וכן התיר בפשיטות בשו"ת אז נדברו (ח"ו סי' נ' וחי"ב סי' מ"ב), אך כתב שאם רואה שזה גורם לו הרהורים, יש להתרחק כמו משאר דברים הגורמים הרהורים שהוזהרנו בזה מ"לא תתורו".
והוסיף, שאין להביא ראיה לאסור מהגמ' בברכות, דלכאורה מזה שלא תירצו הקושיא מהא דלייט אמאן דגני פרקדן, שזהו דווקא בשוכב כדי לישון אבל כשלא מתכוון לישון, מותר, ובק"ש גם זה אסור. ומהא דהגמ' לא תירצה כך, משמע שאף כשלא מתכוון לישון, אסור.
ולכאורה אין ראיה מזה, שהרי בלאו הכי, יש עוד אופנים שמותר לשכב פרקדן, כגון שאין לו כח גברא, או בזקן,(או באשה) ולמה הגמ' לא העמידה באופנים הללו.
אלא ע"כ הגמ' רצתה בעיקר לבאר ההבדל בין ק"ש לשינה כשמוטה על צידו ואין כאן, רק משא ומתן, ולא קושיא ותירוץ.
ובחידושים וביאורים (שם) כתב ג"כ לדחות, שאין ראיה מהגמ' לאסור פרקדן כשלא מתכוון לישון. משום דסתם פרקדן לעניין ק"ש הוא כששוכב לישון, ולכן דייקה הגמ' דמזה שאמרו שק"ש אסור לקרוא פרקדן, משמע שלשכב פרקדן כשבא לישון בלי לקרוא ק"ש מותר. (וע"ש מה שכתב עוד לדחות).
ועיין עוד בשו"ת תורה לשמה (שאלה שס"ז) שנשאל לעניין אדם שיושב ולומד וטרח בישיבתו, ורוצה לשכב על צידו או על גבו או על ביטנו וללמוד, האם זה מותר, או שאין זה דרך ארץ ללמוד כך?
והשיב, איתא בגמ' בזבחים (דף ה' ע"א) "רמי ריש לקיש על מעוהי בי מדרשא ומקשה "וכו', ופרש"י "שוכב על ביטנו פניו כלפי מטה".
ומכאן משמע שאין בזה חיסרון דרך ארץ, ולכן גם זה שטרח בישיבתו ועושה כן כדי לנוח מותר, אך לא יתמיד בזה הרבה אלא מעט עד שינוח.ע"ש.
ולכאורה משמע שהתיר אף בשוכב על גבו, שהרי השואל הזכיר בשאלתו גם אופן זה, ולא ענה לו שבכה"ג אסור . ומכאן דס"ל שלנוח ללא שינה אין קפידא.
ובספר חידושים וביאורים (שם) הזכיר ג"כ גמ' זו, וציין ג"כ את הגמ' בגיטין (מ"ז ע"א) שאמר ריש לקיש לביתו "כירסי כרי", ופרש"י "בטני ושומן שבמעי הוא לי כר וכסת", וכתבו התוס' "דרכן היה לשכב על בטנם". והביאו ראיה מהגמ' בזבחים. (הנ"ל).
והוכיח מכאן החידושים והביאורים שאף לפי פירוש הערוך שפרקדן היינו על פניו, על כורחך היינו דווקא כשרוצה לישון, אך כשלא רוצה לישון מוכח דשרי. (וע"ש שכתב לדחוק "ומיהו י"ל דמצלי").
ועיין בספר שרגא המאיר (סי' מ"ט בסוף דבריו), שאולי סובר הרמב"ם שלשכב ללא שינה אין איסור, שאם ירגיש קצת חימום יכול לסייע לדברי תורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן, כמו שכתב הרמב"ם בפרק כ"א הלכה י"ט מהלכות איסורי ביאה. מה שאין כן בשעה שיישן. (עיין לקמן דעתו של השרגא מאיר למעשה) .
ועיין בלבוש ( או"ח סי' ס"ג ס' א'), שמשמע מדבריו שלשכב פרקדן סתם בלא לקרוא ק"ש, אין בזה איסור מן הדין אלא שגנאי הוא, וז"ל: "גנאי הוא לו כמו שיתבאר בהלכות דרך ארץ".
ובספר שונה הלכות (ח"א סי' רל"ט ס' ג' בהערה) כתב: "ומוכח בגמ' דאפילו שכיבה בלא שינה אסור וכן העידו בשם מרן החזו"א זצ"ל".
ומשמע מדברי השונה הלכות שאפילו על ביטנו אסור, מזה שכתב דבריו על המשנ"ב שאסר לישון פרקדן אף על ביטנו.
ועיין בספר אז נדברו (שם) שהביא דברי השונה הלכות, והסביר שכוונתו להוכיח מהגמ' לאסור על פי מה שהזכרנו לעיל.
וכבר כתבנו את דחייתו של הרב אז נדברו והחידושים וביאורים, ושאין ראיה מהגמ' לאסור.
ועוד קשה, דמהגמ' בזבחים וגיטין הנ"ל מוכח שלשכב על ביטנו שלא על מנת לישון מותר, וכמו שהוכיחו התורה לשמה והחידושים וביאורים.
ועיין עוד בספר אז נדברו שכתב וז"ל: "ואין לקבל כל מה שמוסרים בשם מרן החזו"א".
ולאחר שהביא דברי החידושים וביאורים הוסיף, "ומכאן שאין לקבל מה שאומרים בשם מרן ז"ל, אפי' כשנאמר בשם אדם גדול, שהרי מי עוד נאמן ביתו ומושל בכל אשר לו כבעל "החידושים והביאורים" ולא הזכיר בשם מרן החזו"א מה שכתב בספר "שונה הלכות".
ועיין בשו"ת עולת יצחק (ח"א או"ח סי' מ"ח אות ב' ד"ה מצינו). שכתב ג"כ שהאיסור דווקא רק בששוכב לישון, ולא רק כדי להפיג עייפות.
ובשו"ת משנה הלכות (חט"ו סי' צ"ו) הביא דברי האז נדברו שהתיר. וכתב, שנראה, שלפי אותם ראשונים שהסבירו שטעם האיסור לשכב פרקדן משום חשש להרהור וחימום, א"כ מאי שנא ישן או שוכב ללא שינה, דמאי שנא שהוא מתחמם והוא ער או ישן, עיקר החימום או המביא לידי כך אסור, וכמו שאסור להרהר אפילו ביום שלא יבא לידי קרי בלילה, הכי נמי אסור לעשות מעשה ולשכב באופן שיבא לידי חימום שלא יבא לידי קרי. וע"ש מה שכתב בזה עוד.
וכן הוכיח מלשון תוס' ר"י החסיד שכתב בפרש"י "שמא יישן ויתקשה", משמע דחייש לשכב בלי שינה שמא יישן ויתקשה, וא"כ לעולם אסור.
וכן הוכיח לאסור מהגמ' בברכות. [אך כפי שראינו לעיל שלפי הרב אז נדברו והחידושים והביאורים אפשר לדחות הראיה מהגמ'].
ועיין בשו"ת שלמת חיים (סי' רכ"ד) שנשאל לעניין מה שמצוי בבית מרחץ ששוכב פרקדן ורוחצין אותו האם מותר? וענה הרב שמותר כי דוקא לישון אסור.
אך עיין (סי' רכ"ה) ששם ענה שדווקא לצורך רפואה מותר, ובלאו הכי אינו נכון [ועיין בהערה שם שהעירו בסתירה, וצ"ע].
וכן הבירור הלכה (או"ח ח"ב סי' רל"ט), אע"פ שהעלה למסקנה שאין איסור בשוכב שלא על מנת לישון, מ"מ לשלמות העניין כתב: "מוצאני לנכון לציין צד החומרא בזה ובפרט לשכב פרקדן ופניו למטה". והביא דברי השונה הלכות בשם החזו"א שהזכרנו לעיל, וכתב שמצא סיוע לחומרתם מדברי שו"ע הגר"ז (סי' ס"ג ס"ק א') ומדברי חמודות על הרא"ש. והוסיף שמדברי חמודות למדתי צד להחמיר יותר בפניו למטה, וצד חומר זה נזכר גם בא"ר, ואף שמהראשונים יש מקום לומר להיפך. (עיין מה שהארכנו בזה בתשובה הקודמת).
ועיין בספר שרגא המאיר (סי' מ"ט בתחילת דבריו) כתב לפרש, שהיות והטעם שאסור לישן פרקדן משום חימום, א"כ אף בשכיבה לבד אסור, ומה שכתב הרמב"ם "אסור לישן", כי העתיק לשון הגמ' "מאן דגני".
וכתב עוד שלכן המשנ"ב (סי' רל"ט ס"ק ו') כתב "איסור גדול לשכב פרקדו" וכו' ולא כתב "לישן".
והוסיף "וכן מקובל אצלנו שגם לשכב אסור". וכן כתב שכן מפורש מדברי הישועות יעקב (או"ח סי' ס"ג ס"ק א') לאסור.
[הנה מה שכתב בדעת המשנ"ב .עיין לעיל שכתבנו בשם החידושים וביאורים שלמד מדברי השער הציון שם ס"ק י"ב שכתב לפרש את דבריו במשנ"ב ש"היינו אפילו שינה בלא קריאה". ומשמע דווקא שינה].
וכ"כ בספר פסקי תשובות (ח"ב סי' רל"ט ס"ק ח') שגדולי הדורות ואנשי מעשה הקפידו על שכיבה גרידא ללא שכיבה.
ולעניין אדם שרואה את חברו ישן פרקדן אם צריך להעירו.
עיין בשו"ת אז נדברו (חי"ב סי' מ"ב) שאין צריך להעירו, כי האיסור הוא מעשה השכיבה, ובאמצע השינה הוא פטור, ומעשה השכיבה היה בסדר. אך זה ברור דאם נתעורר מעצמו צריך לשכב על צידו.
וכן בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' ש"ס בסוף התשובה), שאע"פ שאם נראה אדם שעובר עבירה ודאי צריך להעירו, כמו למשל, שעובר זמן ק"ש, או שנראה שאוכל נבלות וטריפות, או שבא על אשת איש בשנתו ודאי שצריך לעוררו. אך לעניין שוכב פרקדן כיון שאינו ברור שיראה קרי, וגם הא אפשר שיעוררו וישכב על צידו ובעוד רגע שיעבור שוב יתהפך על פרקדן, כי זה מדרך בני אדם שלא מקפידים כה"ג, אולי אין לעוררו שהו"ל ס"ס. ע"ש.
אמנם עיין בשו"ת שלמת חיים (סי' רכ"ו) שנשאל אם מחוייב להעירו במקרה שיודע שיקפיד עליו בזה שמעירו? וענה הרב "פשיטא שיעיר אותו ולא יבא לידי עבירה".
לסיכום: הרוצה לשכב פרקדן רק כדי לנוח ולא על מנת לישון, יש אחרונים שהתירו, ויש שאסרו. ויש שכתבו שמעיקר הדין מותר אך יש מקום להחמיר.וכן נהגו גדולי הדורות ואנשי מעשה. ( וגם למתירים, אם רואה שגורם לו הרהורים יש להתרחק כמו משאר דברים הגורמים הרהורים). והרואה את חברו ישן פרקדן, לדעת ספר אז נדברו והמשנה הלכות אין צריך להעירו, ולדעת השלמת חיים צריך להעירו ואף אם יקפיד על זה.