בירור שיטות הראשונים בעניין ''שינת פרקדן''
שאלה ז': האם האיסור שלא לישון פרקדן, הוא גם כששוכב על הבטן ופניו למטה?
תשובה :גרסינן בגמ' מסכת ברכות (י"ג ע"ב) "אמר רב יוסף "פרקדן" לא יקרא ק"ש". וכו'.
והקשו, "והא ר' יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד". ופרש"י פרקדן, "שוכב על גבו ופניו למעלה".
והטעם שאסור לישון כך, פרש"י: "שמא יתקשה אברו בתוך שינתו ונראה לרבים, והוא דרך גנאי". ובמסכת נידה (י"ד ע"א) הוסיף עוד טעם, שידיו מונחות על מילתו ומתחמם. וכן כתב בספר היראה (אות רצ"ד ד"ה בא מבית) וז"ל: "ואל יישן פרקדן פן ישים ידו על הערווה".
ובתוס' בנידה (שם ד"ה לייט) כתבו בשם רשב"ם הטעם, שבגדיו נופלין על אמתו ומתחמם. ובשו"ת משנה הלכות (חט"ו סי' צ"ו) כתב כן בשם רבינו יהונתן הכהן מלוניל. והוסיף עוד בשם ר"א אלשבילי (בגנזי הראשונים) שהטעם משום הרהור ושכן כתב בתוס' ר' יהודה החסיד בברכות, ע"ש.
ובגליון המובא בתוס' (בנידה שם) כתבו טעם האיסור, שכיוון ששוכב על עורפו מתחמם עמוד השדרה, ומחמת כן יתקשה האבר ויבוא לידי קרי. ועיין עוד בערוך השולחן. (או"ח סי' ס"ג ס' ה').
וחזינן, דרש"י והתוס' מפרשים פרקדן היינו על גבו, וכן פרש"י במסכת ב"ב (ע"ד ע"א).
וכתבו הערוך (ערך פרקד) והאשכול (ליקוטים מהלכות ק"ש דף ל"ז ע"ב) שכן פי' רב האי גאון. והאור זרוע (ח"א הל' ק"ש סי' ל"ו) הביא שכן פירשוה הגאונים רבותיו של ר"ח.
וכן כתב רבנו ירוחם בספר תולדות אדם וחוה. (ח"ג נתיב י"ח) וז"ל: "אסור לישן פרקדן, כלומר ופניו למעלה כך פשוט בברכות".
וכ"כ בספר תולדות אדם וחוה (ח"ב נתיב ג') לעניין ק"ש.
וכן כתבוהכלבו, (סי' נ"ה) ובספר תולדות אדם וחוה (ח"ד נתיב ה') והמהרי"ל (סדר ההגדה ד"ה ואמר) לעניין הסיבה.
וכן פירש הרשב"ם (בפסחים ק"ח ע"א) "פרקדן", היינו ששוכב על גבו, וכן פירשו תוספי הרא"ש במסכת נידה (סביב הדף). והסבירו, כי עגבותיו מתחממות ובא לידי קרי, והביאו ראיה מהגמ' ביבמות. (פרק הערל דף ע"ו ע"א).
וכן כתבו התוס' בשם ר"ת בנידה (שם ד"ה אפרקיד) ובב"ב (שם ד"ה וגנו), והוכיחו כן מהגמ' (בב"ב) לגבי מתי מדבר "דגנו אפרקיד והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולא נגע ביה", (פירש רשב"ם, כלומר, ראיתי טייעא שהיה מהלך תחת ברכי המת, רוכב על הגמל ורומחו בידו, ולא היה נוגע בו בברכיה"). ואם פניו למטה לא היה יכול טייעא לרכוב תותי ברכיה.
ועיין אור זרוע (שם) שהביא עוד ראיה לפירוש זה מהגמ' בפסחים (ק"ח ע"א) דאמרו "פרקדן לאו שמיה הסבה". והיינו כאדם שזוקף ראשו לאחריו ופניו למעלה, והוסיף האור זרוע שכן דעת ר' יעקב הקדוש מקורביל.
וכ"כ עוד האור זרוע (ח"ב הלכות פסחים ד"ה מקרא) לעניין הסיבה.
ופירשו התוס' שלפי זה אפרקיד מלשון אפורייא קדל.
והכוונה, כמו שכתב הפרישה (או"ח סי' ס"ג ס"ק ב') בשם התוס' וז"ל: "הפרקדן, פר קדל, למ"ד נו"ן מתחלפין, ופירוש פר הוא המטה, קדל תרגום עורף". ("קשי עורף" מתרגמינן "מחזרי קדל", ר' יונה בברכות).
ובתוס' הרא"ש בברכות (י"ג ע"ב) הביאו ראיות לזה כמו "אל פשטתם" והוי כמו "אן פשטתם". וכן "לשכה" והוי כמו "נשכה" בספר עזרא. (אולי צ"ל נחמיה פי"ז פסוק ג').
ובפרישה (שם) כתב בשם ר' יונה (בברכות). וז"ל: "מלשון פורי קדקוד, רצה לומר, מטה נקרא פוריא, שהקודקוד מונח לו במטה".
ועיין בשו"ת שבות יעקב (ח"א או"ח סי' ה'). וכן בהגהות הלבוש והגהות הרב שלמה איגר בגליון מהרש"א (המובאים בסוף מס' ברכות, דף י"ג), שהעירו, שרש"י בסנהדרין (מ"ה ע"א ד"ה הופכו), פירש שפרקדן היינו ששוכב על ביטנו.
ועיין בשו"ת שבות יעקב (שם), שלעולם כוונת רש"י שפרקדן היינו ששוכב על גבו. וכמו שפירש בשאר המקומות. ע"ש.
ועיין עוד בתוס' (בב"ב ובנידה שם), ספר שיבולי הלקט (סדר פסח סי' רי"ח), ובאור זרוע (הל' ק"ש סי' ל"ו) שהביאו את דברי הערוך (ערך פרקד) ור"ח (בפסחים ק"ח ע"א), שפירשו שאפרקיד היינו על ביטנו, ומלשון אפוי קיד. (מלשון השתחויה שנעשה ע"י הפנים).
ודחו התוס' דברי ר"ח והערוך, מהגמ' בב"ב הנ"ל, ועוד הקשו, שלפי פירושם האות רי"ש של המלה אפרקיד למה לי. ע"ש.
וכן האור זרוע (שם) לאחר שהביא ראיה לפירוש רש"י מהגמ' בב"ב הנ"ל, כתב "הרי משמע להדיא כדבריהם".
ועיין ברמב"ם (הל' ק"ש פ"ב ה"ב) וז"ל: "ואסור לקרוא ק"ש, והוא מוטל ופניו טוחות בקרקע, או מושלך על גבו ופניו למעלה". וכתבו ההגהות מיימוניות (ס"ק ד') והגר"א (או"ח סי' ס"ג) שהרמב"ם נקט כשני הפירושים לחומרא.
וכן הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה (פ"ז ה"ח) כתב וז"ל: "המיסב על עורפו או על פניו אין זו הסיבה".
וכתבו הב"ח והגר"א (או"ח סי' תע"ב) שהרמב"ם פסק כשני הפירושים לחומרא, ושכן כתב הר"ן (בפסחים צ"ח ע"א) "שאפשר, שהשוכב על פניו ג"כ נקרא פרקדן ובתרוייהו איתיה לטעמא שמא יקדים קנה לוושט".
וכן בהלכות דעות (פ"ד ה"ה) כתב הרמב"ם וז"ל: "לא ישן אדם על פניו ולא על עורפו אלא על צידו". ופירש בספר עבודת המלך (שם), שהרמב"ם נקט כשני הפירושים לעניין פרקדן.
אך עיין בגר"א (אבן העזר סי' כ"ג) שציין את דברי הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פכ"א הי"ט) וז"ל: "לפיכך אסור לאדם לישון על עורפו ופניו למעלה עד שיטה מעט, כדי שלא יבוא לידי קישוי".
וכן כתבו הטור והשו"ע והלבוש,(אבן העזר סי' כ"ג)שהאיסור משום חשש הוצאת שז"ל בשוכב על גבו, ולא הזכירו שהאיסור גם על ביטנו.
וכ"כ הטור בקיצור פסקי הרא"ש (פ"ב ס' ד') וז"ל "ועל גבו אסור לשכב".
והדבר לכאורה תמוה, שבאיסורי ביאה שם עוסק הרמב"ם בעניין איסור הוצאת ז"ל, דווקא שם לא כתב שהאיסור על ביטנו?!
ונראה שאפשר ליישב זאת על פי דברי ערוך השולחן (סי' ס"ג ס' ה') וז"ל: "ונראה דבפניו למעלה גריע, מפניו למטה, דבפניו למעלה יש חשש דמתחמם ויראה קרי, דכן משמע שם בגמ' ורש"י". וכוונתו לגמ' בנידה ולפירוש רש"י, שהאיסור לישון על גבו משום חשש שיתקשה אברו וכו'. ומשמע שעל ביטנו אין חשש לזה.
ובעצם כל הראשונים שהזכרנו לעיל, שהסבירו את הגמ' בברכות שפרקדן היינו על גבו, משמע לכאורה שס"ל שעל ביטנו אין חשש.
והראיה לזה, מהתוס' בנידה (שם) שדחו דברי הערוך, והביאו ראיה מהגמ' בב"ב שהזכרנו לעיל שפרקדן היינו על גבו. והרי הערוך שכתב שאיסור שכיבה על הבטן משום דאתי לאיחמומי הוכיח כן מהגמ' בנידה. ובכל זאת דחו התוס' דבריו וכתבו שפרקדן היינו על הגב ולא על הבטן. ובתוס' (ד"ה לייט) כתבו כמה הסברים מדוע יש חשש חימום על גבו. ומשמע מדבריהם שס"ל שעל הבטן אין איסור.
וכן משמע מהאור זרוע (ח"א סי' ל"ו). שבתחילה הביא דברי ר"ח שפרקדן היינו על הבטן ושהחשש משום חימום. ואח"כ הביא שיטות החולקים שפרקדן היינו על הגב, וסיים "הרי משמע להדיא כדבריהם".
וא"כ נראה, שהרמב"ם סובר לעניין שינה בעלמא דהאיסור דווקא על גבו.
אבל לעניין ק"ש היות וזה עניין של קבלת עול מלכות שמים לכן אין לקרוא ק"ש בין על גבו ובין על פניו. דבכל גוונא אין דרך ארץ לקרוא כך, (וכ"כ בדברי מנחם על הב"י סי' ס"ג סוף ס"ק א').
ודבר זה נלמד, ממה שמצינו בגמ'. שבק"ש בשוכב על גבו גם להטות מעט על צידו ולקרוא ק"ש אסור, משם נלמד שה"ה לשכב על פניו ולקרוא ק"ש אסור.
וכן לעניין אכילת המצה כתב בספר דברי מנחם (שם) לפרש ששם הטעם משום חירות כמו שכתב הלבוש. (סי' תע"ב).
וכן משום סכנה שמא יקדים קנה לוושט, כמו שכתב הר"ן (בפסחים ק"ח).
ולכן כתב שם הרמב"ם ג"כ שהאיסור בין על גבו ובין על פניו, דבכל גווני לא הוי דרך חירות ויש חשש שיקדים קנה לוושט, וכמו שכתב הרשב"ץ. (מאמר חמץ ומצה אות קי"ט).
ובהלכות דעות הרמב"ם עוסק בענייני רפואה ובריאות כמו שכתב המגדל עוז (ס"ק) וז"ל: "כל הדברים שבפרק זה כלולים מדברי הרפואות במאמרי חז"ל". וכו'.
וכ"כ בסידור יעב"ץ. (בעניני ק"ש על המיטה סי' ד' ס"ק ה' עמ' 131). שלשכב על הגב והבטן הוא חולילגוף ולנפש. ע"ש. (עיין עוד במ"א (סי' ר"מ ס"ק כ"ט)).
לכן כתב שם הרמב"ם שמטעמי בריאות, אין לישון גם על ביטנו אלא על צידו, שע"י כך מתעכל המאכל בצורה טובה. [אך על עורפו חוץ מטעמי בריאות אסור גם מפני חשש חימום, וכמו שכבר כתב באיסורי ביאה].
ועל פי זה מובנת ג"כ הגמ' במסכת זבחים, (דף ה' ע"א) שאמרו "ריש לקיש רמי על מעוהי ומקשי ביה מדרשא". ופרש"י "שוכב על ביטנו ופניו כלפי מטה".
ולכאורה מדוע לא חשש ריש לקיש לקללת רבי יהושע בן לוי, ולפי האמור ניחא, כיון שריש לקיש שכב על הבטן. היות ומיירי לשעה מועטת, לכן אין כאן טעמי בריאות.
[אך צריך ביאור בדברי הלבוש (סי' ס"ג ס' א') שכתב שלשכב על הבטן אף בלא קורא ק"ש גנאי הוא לו, וז"ל: "שגנאי הוא לו כמו שיתבאר בהלכות דרך ארץ".
ולכאורה מגמ' זו לא משמע כן. ואולי הלבוש יסביר שמדובר שצדד מעט (וכדלקמן).
עכ"פ נ"ל שלסוברים שאיסור לישון פרקדן היינו על פניו, י"ל שיפרשו דברי הגמ' שרק בשינה ממש אסרו, אך לא בשכיבה ללא שינה (וכמו שנכתוב בתשובה הבאה). ובחידושים וביאורים (ברכות דף י"ג ע"ב) כתב ליישב בדוחק די"ל דמצלי].
ועל פי מה שכתבנו בדעת הרמב"ם, אפשר להבין מה שכתב הרמב"ם בשו"ת פאר הדור, (סי' קמ"ג) באגרתו אל רבי שמואל בן רבי יהודה אבן תבון וז"ל: "ואני שוכב פרקדן מרוב העייפות". (עיין בתשובה הבאה יותר באורך).
ולכאורה איך התיר לשכב פרקדן? אך לפי האמור אפשר לומר שהכוונה שוכב פרקדן על ביטנו כדי לנוח מעט. וכמו שראינו לעיל עם ריש לקיש.
ועיין בספר אוצר הפוסקים אבן העזר (סי' כ"ג ס' ג' ס"ק ט' בהערה), מכתבו של הרב דוד שפרבר (בעהמ"ח אפרקסתא דעניא) שמובא בסוף ספר טהרת יו"ט, (ח"ה עמ' ק"ץ ס"ק ז'). מה שהסביר דברי הרמב"ם. (מובא בתשובה הבאה).
ועיין בספר שרגא המאיר (סי' מ"ט) שתמה ג"כ על הרמב"ם (כמו שהערנו לעיל).
וכתב ליישב, דאולי י"ל דשכיבה אסור בין על עורפו בין על פניו, אבל יש חילוק ביניהם. דעל עורפו מתחמם עמוד השדרה, ומחמת זה יתקשה האבר וזה איסור גמור, ועל פניו הוא רק מדת חסידות. ולכן באיסורי ביאה כתב הרמב"ם "אסור לישן על עורפו" ובהלכות דעות כתב רק "לא יישן". [אך צ"ע קצת, שהרי הרמב"ם גם שם מיירי באיסור שכיבה על עורפו, וגם שם היה צריך לומר לשון איסור,ואולי סמך על המעיין בהלכות איסורי ביאה.]
ועיין בספר אפי זוטרי (ס"ק ז', מובא באוצר הפוסקים אבן העזר סי' כ"ג ס"ק ט') שהקשה על הרמב"ם מהגמ' בברכות, שמשם משמע שאין לחלק בין ק"ש לעניין שינה בעלמא. שהרי בגמ' שם הקשו "ק"ש הוא דלא ליקרי, הא מיגנא שפיר דמי, והא רבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד", ותירצו בגמ', שלישון אפרקיד אסור גם בלא ק"ש, אך אם נוטה מעט מותר, ובק"ש גם דבר זה אסור עד שיטה כולו לצד.
ואם נאמר שיש חילוק בין ק"ש לשינה בעלמא, שבשינה בעלמא מותר על ביטנו, א"כ למה הגמ' לא תירצה ששינה בעלמא שפיר דמי על ביטנו, ולקרוא ק"ש אסור אף על ביטנו. ומה שלייט רבי יהושע בן לוי היינו כששוכב על גבו. אלא ע"כ שאף שינה בעלמא אסור על ביטנו, וע"ש שנשאר בצ"ע.
וכן הקשה כעין זה בקובץ אל י"ד. (המובא ברמב"ם הנקרא מפרשי היד החזקה).
והנה נ"ל בס"ד ליישב, שדבר זה היה פשוט לגמ' שאין זה דרך ארץ לקבל מלכות שמים כששוכב על ביטנו. והגמ' רצתה לחדש לנו שאף במוטה מעט על צידו אסור לסתם אדם לקרוא. ואם הגמ' הייתה מתרצת כמו שכתב האפי זוטרי, א"כ לא היינו יודעים שבק"ש אסור אפילו מוטה מעט על צידו דאולי רק על ביטנו אסור. אך לאחר שראינו בגמ' שאף במוטה על צידו אסור לקרוא ק"ש, כי אין דרך כבוד לקרוא כך, א"כ כ"ש לשוכב על ביטנו. כנ"ל.
וראיתי שכן כתב בספר אז נדברו (ח"ו סי' נ') שהרי בלאו הכי יש אופנים שמותר לשכב פרקדן, כגון שאין לו כח גברא או בזקן או באשה (עיין חידושי חת"ס נידה י"ד ע"א). ולמה הגמ' לא תירצה ג"כ שלקרוא ק"ש גם בכה"ג אסור, משא"כ בשכיבה בעלמא. אלא הגמ' רצתה בעיקר לבאר ההבדל בין ק"ש לשינה כשמוטה על צדו. ואין כאן רק משא ומתן ולא קושיא ותירוץ. (וע"ש שעל פי זה נדחית ג"כ ראיית השונה הלכות).
וא"כ גם בנידון שלנו אין ראיה מהגמ' לאסור שינה בעלמא. ודוק.
ואח"כ ראיתי שבהגהות מעשה ניסים, (המבוא בשו"ע הוצאת מכון "ראש פינה") כתב בשם ספר ראש פינה (כת"י) ליישב שיטת הרמב"ם, שאולי בסלקא דעתין לא ס"ל לגמ' לחלק. (וסברו שבין בק"ש ובין בשינה בעלמא מותר על פניו). אבל למסקנא שתירצו שבק"ש אף מוטה על צידו אסור, א"כ הכי נמי שאסור לקרא ק"ש גם כשפניו למטה. (משא"כ לעניין שינה שמותר).
המורם מכל האמור, שלדעת הרמב"ם אין איסור בשינה בעלמא על ביטנו. ורק משום בריאות אין לישון על פניו.
וכן יש לכאורה להביא ראיה מהלחם משנה (הל' ק"ש פ"ב ה"ב) שכתב להסביר את השגת הראב"ד. ורצה בתחילה להסביר שכוונת הראב"ד לחלוק על מה שכתב הרמב"ם שפרקדן אסור לקרוא ק"ש, דהיינו בין פניו למעלה ובין למטה. והראב"ד סובר דבשלמא פניו למעלה זה דרך שררה וגאווה, אבל פניו למטה זה דרך הכנעה ושפיר דמי לקרוא כך.
וע"ש שהלחם משנה דחה פירוש זה, מפני שמלשון הראב"ד לא משמע כן. ע"ש.
וחזינן שסבר הלחם משנה שאין איסור לשכב על הבטן מצד חשש חימום וכו'. וגם כשדחה הלחם משנה פירוש זה, דחה רק מפני לשון הראב"ד, ולא מטעם איסור חשש חימום.
וגדולה מזו מצינו בשו"ת אגרות משה, (אבן העזר סי' ס"ח ד"ה ועיין ברש"י) שכתב לבאר בדעת רש"י. שבמסכת ברכות כתב טעם אחד לאסור שכיבת פרקדן, ובמסכת נידה הוסיף עוד טעם אחר, והסביר האגרות משה שלדעת רש"י אין איסור לשכב פרקדן על גבו משום חשש זרע לבטלה, (שזה חשש רחוק ע"ש) אלא מטעמים אחרים. ע"ש.
ומ"מ, ודאי שדברי האגרות משה הם רק בדעת רש"י וכמו שכתב שם, אך הרמב"ם והטוש"ע כתבו במפורש, שהאיסור לשכב על הגב משום חשש ז"ל. אך מ"מ גם לדעתם היינו דווקא בשוכב על גבו וכמו שראינו לעיל.
ועיין עוד בערוך השולחן (הל' ק"ש סי' ס"ג) שלדעת רש"י, איסור פרקדן אפילו לעניין ק"ש הוא דווקא על גבו.
וכן בספר דברי מנחם, (על הב"י סי' ס"ג ס"ק א') דייק מלשון הטור שכתב לעניין פרקדן בק"ש "והרמב"ם כתב" וכו', נראה שהטור חולק על הרמב"ם וס"ל כרש"י שפרקדן היינו דווקא על גבו. ע"ש.
וכן מוכח מהב"י (שם), שלאחר שהביא פירוש רש"י שפרקדן היינו על גבו, כתב: "והרמב"ם נראה שמפרש שבין פניו למעלה ובין פניו למטה, נקרא פרקדן".
ואכתוב כעת כמה הערות שכתב הדברי מנחם הנ"ל, שקשורים מאוד לענינינו.
ע"ש שהביא בשם ספר כוכבא דשביט, (דף ח' ע"ג) שכתב לפרש דעת הרמב"ם שגם לישון ופניו למטה אסור, דהא מסתברא דאיכא למיחש טפי לקישוי, והא דנקט הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה) בישן ופניו למעלה, לרבותא, דאע"ג דליכא למיחש כ"כ לקישוי כמו פניו למטה, אפ"ה אסור.
והרב דברי מנחם חלק על דבריו וכתב: "איך ניחא ליה לתרץ בהכי דס"ל להרמב"ם דבפניו למטה מסתברא טפי למיחש לקישוי וכו', אחרי שעינו ראה בדברי התוס' (נדה י"ד) וז"ל: "ועוד שמעתי כששוכב אפרקיד מחמם השדרה ומחמת זה יתקשה האבר ויבא לידי קרי" ע"כ. הרי להדיא כל בתר איפכא, דבפניו למטה ליכא למיחש לקישוי, אלא בפניו למעלה מחמת שמחמם השדרה וכו'.
ובכן, כוונת הרמב"ם פשוטה דלכך כתב אסור לישן על עורפו ופניו למעלה דאיסורו הוי משום שלא יבא לידי קישוי, וזה לא שייך אלא בפניו למעלה כדעת התוס', אבל לעולם בפי' מילת פרקדן ס"ל להרמב"ם ז"ל בין בפניו למעלה בין בפניו למטה". ודפח"ח.
וע"ש עוד, בשם הכוכבא דשביט, שהביא דברי הפר"ח, (או"ח סי' ס"ג ס"ק א') שפירש לדעת הרמב"ם שפרקדן לעניין הסיבה לא שייך לפרש אלא בפניו למעלה וכו'. והוסיף עוד, דההיא דאמרינן לייט אמאן דגני אפרקיד וכו', ס"ל להרמב"ם דהיינו טעמא משום חימום וזה לא שייך אלא בפניו למטה.
ותמה הכוכבא דשביט, "דאישתמיטתיה להפר"ח, דהרמב"ם כתב (באיסורי ביאה) דפרקדן היינו בפניו למעלה". והדברי מנחם הוסיף "וזה מן התימה להפר"ח ז"ל, דהנה עיניכם הרואות במ"ש, דבפניו למטה ליכא למיחש לחימום".
ועוד הביא הדברי מנחם בשם כת"י להרב שמואל בר מנחם ז"ל, שתמה עוד על הפר"ח במ"ש גבי הסיבה דלא שייך לפרש אלא פניו למעלה וכו'.
דבהדיא כתב הרמב"ם (בהלכות חמץ ומצה פ"ז) היפך דבריו וז"ל: "וכן המיסב על עורפו או על פניו אין זו הסיבה". ועוד, שהפר"ח בעצמו כתב בסי' תע"ב לעניין היסבה שפרקדן היינו בתרי גווני. וצ"ע.
ובסיום הדברי מנחם הביא מה שכתב הדברי חמודות (ריש פ' היה הקורא סי' י"ד) בטעמו השני, שס"ל להרמב"ם שאסור לפרקדן לקרוא ק"ש, שמא יבוא לידי חימום וכו'.
ודחה הרב דברי מנחם, שמהתוס' בנידה "נראה להדיא דבפניו למטה ליכא למיחש לקישוי, ועמ"ש הרב מנחת אהרן בדל"ז ע"ב ו-ג'".
וכ"כ בספר בירור הלכה, (או"ח ח"ב סי' רל"ט) שמהראשונים משמע שצד החמור הוא בשוכב על גבו.
והנה לפי מה שראינו עד כאן יוצא שלדעת רוב הראשונים (ובכללם הרמב"ם, הטור והשו"ע), איסור פרקדן לעניין שינה, הוא דווקא כשישן על גבו.
אך מ"מ מצינו לגדולי האחרונים שכתבו לאסור שנת פרקדן גם בישן על פניו, עיין לחם חמודות (ברכות פרק היה קורא ס"ק י"ד) א"ר (או"ח סי' ס"ג ס' א'). ובספר שתילי זיתים על הלבוש (שם).
ובסידור היעב"ץ (ק"ש על המיטה סי' ד' ס"ק ה' עמ' 131). כתב וז"ל: "יישן תחילה על צד שמאל ובסוף הלילה על צד ימין. לא על ביטנו ולא פרקדן על עורפו שהיא שינה רעה לגוף ולנפש שהיא עלולה לקרי".
וכן כתב כף החיים (שם אות ב'), לאסור מטעם גנאי שנראה שמשמש מיטתו, וכן שמא יבוא לידי חימום ויוציא שז"ל.
וכן כתבו המשנ"ב (או"ח סי' קל"ט ס"ק ו' ובשער הציון ס"ק י"ב), והקיצור שו"ע (סי' ע"א ס' ה', וסי' קנ"א ס' ב').
וכ"כ להחמיר בספר אז נדברו (ח"ו סי' נ' אות ב'). ובשו"ת עולת יצחק (ח"א או"ח סי' מ"ח.
וחזינן, שמפני חומר איסור זרע לבטלה, חששו לאותם ראשונים שאסרו פרקדן בשוכב על פניו,והם, ר"ח, הערוך (ערך פרקד), האשכול בשם רבותיו. (ליקוטים מהל' ק"ש דף ל"ח ע"א).
ומצינו בדעת המאירי (ברכות י" ע"ב ונידה דף י"ד ע"א) שאיסור לישון פרקדן הוא בין על פניו ובין על גבו גם לעניין שינה. וכ"כ הרשב"ץ (בנידה שם). וכן משמע בפשטות דעת הרשב"א (ברכות דף י"ג ע"ב).
וכ"כ בספר בירור הלכה (או"ח ח"ב סי' רל"ט) וז"ל: "ומתוך דברי החמודות למדתי, הצד להחמיר יותר בפניו למטה, וצד חומר זה נזכר גם בא"ר (סי' ס"ג), ואף שמהראשונים יש מקום לחלק להיפך".
ובשו"ת עולת יצחק (שם) כתב "כי המוחש לא יוכחש דבפניו למטה איכא חימום טפי, ולפיכך נראה דהראשונים שפירשו דאפרקדן היינו שפניו למעלה, לאו למימרא דלמטה שרי, רק שסוברים שכך הוא פירוש המילה מכח בראיות שהביאו לזה" וכו' ע"ש באורך.
לכן לסיכום: אע"פ שלדעת הרבה ראשונים נראה שאיסור שכיבת פרקדן לעניין שינה הוא בשוכב על גבו, וכן משמע דעת הרמב"ם והטוש"ע. מ"מ מצינו ג"כ להרבה ראשונים שהאיסור גם בששוכב על ביטנו. וכן פסקו גדולי האחרונים.